קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול יפוי כוח נוטריוני: פתח דבר בתביעה שבנדון עותר התובע לביטול יפוי כח בלתי חוזר מיום 26.3.06, עליו חתם בפני נוטריון [להלן: "יפוי הכח"] בטענה, כי רומה והוטעה ע"י הנתבעים לחתום עליו, מבלי לדעת שתוכנו כולל העברת זכויות בחלקת המקרקעין לנתבע מס' 2. לטענת התובע, הוא חתם על יפוי הכח רק על מנת להקנות לנתבעים סמכות להגן על חלקתו בפני משיגי גבול ולא מעבר לכך. התובע, מכל מקום מכחיש קבלת תמורה מהנתבעים ועל כן טוען לחלופין כי ככל שיוכח יקבע שיפוי הכח תקף הרי עסקינן בהתחייבות לתת מתנה, אשר הוא רשאי לחזור בו ממנה עפ"י הדין והנסיבות. הנתבעים שהינם אחייניו של התובע, טוענים, מנגד, כי הנתבע מס' 2 רכש מהתובע את חלקתו זאת כנגד תמורה מוסכמת ששולמה לתובע, כאשר יפוי הכח נחתם ע"י התובע בפני הנוטריון ולאחר הבהרות והסבר, משקף מכירה זו בהתאם למפורט בו. עיקרי עובדות וטענות הצדדים התובע, פנסיונר יליד שנת 1936, בעל אזרחות אמריקאית, כשבתקופה הרלוונטית גר בארצות הברית באופן קבוע וזאת למשך מספר עשורי שנים (ככל הידוע, היום, התובע גר בארץ). הנתבע 1 והנתבע 2 הם כאמור אחייניו של התובע, בני אחיו המנוח סלימאן גאנם מנסור ז"ל. (הנתבע מס' 2 ייקרא להלן ולמען הקיצור: "אדיב"). הצדדים אינם חלוקים, כי התובע ירש את הזכויות בחלקה שבדיון והידועה כחלקה מס' 30 בגוש 14104 מאדמות כפר גוש חלב [להלן: "החלקה"], מאחיו המנוח, עבדאללה גאנם מנסור ז"ל (להלן: "המנוח"), זאת בהתאם לצוואת האחרון מיום 11.8.1983. הצוואה האמורה קוימה בצו מיום 22.5.1987 בתיק עיזבונות 2137/86 מחוזי חיפה. כן אין מחלוקת, כי למועד הגשת התביעה, הזכויות בחלקה עדיין רשומות בפנקסי רשם המקרקעין על שם המנוח (העברת הזכויות על שם התובע לא התבצעה, ככל הנראה, בשל בעיית זיהוי. כאשר על פי סעיף 2 לצוואת המנוח נרשם שמו הפרטי של התובע בלבד). התובע, בטיעוניו, מפרט את ההיסטוריה הקשורה לחלקה וכיצד ירש אותה כאמור. [לטענתו, אחיו המנוח, שיכנע את אביהם המנוח שיצווה לו את כל רכושו. בכך נישל המנוח את התובע ואת אחיו סלימאן ז"ל מירושתם. לאחר שהדבר גרם למתח רב במשפחה, הסכים המנוח לצוות לכל אחד מאחיו קרקע אחת כפי שהדבר התבטא בצוואתו מיום 11.8.1983]. התובע טוען שלאור מגוריו בארה"ב בכל אותם השנים, אשר לאחר קבלת החלקה בירושה הוא גם לא ידע אודות הגשת הבקשה לקיום צוואת המנוח. לטענת התובע הוא הגיע לביקור בארץ בשנת 2006, ביקור שנמשך כשבועיים ימים, כאשר לקראת סופו, פנה אליו אדיב ומסר בפניו, כי אנשים מהכפר מנסים להשתלט על החלקה וכי אדיב מנסה להדוף ניסיונותיהם אלו אך ללא הצלחה. על כן, ביקש אדיב לקבל ייפוי כוח מהתובע אשר מעניק לו את הכוח להגן על החלקה עבורו. לגרסת התובע, ביום 26.3.06 הוא נסע יחד עם אדיב, הנתבע מס' 1 ושתי בנותיו למשרד הנוטריון, עו"ד אחמד חליחל בצפת [להלן: "הנוטריון"], כדי לחתום על ייפוי כוח שבאמצעותו יוכל אדיב להגן על החלקה ממשיגי גבול המנסים להשתלט עליה. התובע המשיך וטען כי הוא איננו קורא או כותב את השפה העברית, לכן לא קרא את ייפוי הכוח. באשר לתוכנו, הוא הסתמך על מה שהסבירו לו בענין הנתבעים, בעוד הנוטריון לא הסביר לו מאומה והוא למעשה כלל לא שוחח איתו. לטענת התובע, הוא מעולם לא הסכים להעביר את זכויותיו בחלקה למאן דהוא, לא מינה את הנתבע 1 להעביר לאדיב את מלוא זכויות התובע בחלקה, כנחזה בתוכן יפוי הכח. התובע הצהיר עוד כי מעולם לא קיבל תמורה מאת מי מהנתבעים או מי מטעמם עבור העברת זכויות כלשהי, בחלקה או בכלל. התובע מדגיש, כי לאורך השנים, לא שררו יחסים טובים בינו לנתבעים ובהתאמה אין כל סבירות כי יאות לתת להם את החלקה במתנה או למכרה להם. לטענת התובע לאחר שהגיע לביקור נוסף בארץ בחודש ינואר 2008, פנו אליו אנשים מהכפר וביקשו לרכוש ממנו את החלקה במחיר של 20,000$ והתובע הסכים לכך. להפתעתו של התובע העסקה טורפדה על ידי מי מהנתבעים בטענה כי הם מחזיקים בייפוי כוח בלתי חוזר המעניק להם את הבעלות בחלקה. בהמשך לכך, הוא פנה לנוטריון ושם קיבל עותק מייפוי הכוח, תוך שנמסר לו ע"י הנוטריון כי לא יוכל לבטל את ייפוי כוח אלא אך ורק בהסכמת אדיב. התובע טען כי ניסה לשכנע את אדיב, באמצעות המשפחה לוותר על ייפוי הכוח שהושג לטענתו בהטעיה, אך לשווא. התובע הוסיף ופרט, כי הוא מבקש לתת את החלקה ו/או תמורתה במתנה לכנסיה. התובע טען, כי לא זכור לו מתי ובאילו נסיבות חתם על תצהיר הזיהוי בפני עו"ד סאבא מיום 27.3.06 (מוצג נ/1) ושהוצג בפניו ע"י הנתבעים. מאידך, מאשר התובע את חתימתו על התצהיר הנ"ל [להלן: "התצהיר"] ונכונות הפרטים בו. התובע, אם כן, טוען כי רומה ע"י הנתבעים ועל כן דין יפוי הכח להתבטל. לחלופין, וככל שינתן משקל כלשהו ליפוי הכח, יש לראותו כהתחייבות ליתן מתנה, אשר התובע זכאי לחזור בו ממנה. הנתבעים, בדגש לאדיב, טוענים בפשטות, כי התובע מכר לאדיב את החלקה בתמורה מוסכמת ששולמה. לצורך מימוש המכירה התובע חתם מרצון טוב ובהבנה מלאה על יפוי הכח בפני הנוטריון. לטענתם, התובע הוא שמנסה שלא כדין ומטעמיו לחזור בו מהתחייבויותיו, תוך הכפשתם והצגת גרסאות שאינן אמת. הנתבעים מקדימים, כי לאורך כל תקופת השנים שררו בין התובע לבין המשפחה, לרבות הנתבעים, יחסים טובים. התובע ביקר בארץ והתארח אצל המשפחה. עוד נטען, כי הנתבעים טיפלו והשגיחו על החלקה גם בכל תקופת שהותו של התובע בחו"ל וללא צורך בכל יפוי כח לשם כך. הנתבעים עיבדו את החלקה ושמרו עליה והכל בהסכמתו וידיעתו של התובע ובניגוד מוחלט למה שנטען על ידו בתביעתו דנן. אדיב הצהיר, כי בשנת 2006 הגיע התובע לביקור בארץ, כשבמהלכו הביע התובע רצון למכור את החלקה. בעקבות כך אדיב הודיע לתובע על רצונו לרכוש את החלקה ואת זכויות התובע בקרקע מופקעת נוספת הנמצאת בגוש חלב באזור הנקרא "אלמרג'". במסגרת ההסכמות, הצדדים הסכימו כי התמורה תעמוד על סכום כולל של 12,000$. אדיב טוען כי שילם את התמורה המוסכמת במזומן, לידי התובע וזאת ביום 25.3.06, כשהאחרון התארח בביתו, כאמור. למחרת היום נסעו התובע, אדיב והנתבע 1 עם שתי בנותיו, למשרדו של הנוטריון כדי לחתום על ייפוי הכוח ולסיים עם עניין הרכישה של החלקה, כאשר התובע היה עתיד לחזור לארה"ב כבר ביום 28.3.06. הנתבעים טוענים כי עת הגיעו כולם למשרד הנוטריון, פרטו בפניו את עסקת הרכישה של החלקה מהתובע וסוכם כי לצורך השלמת העסקה יערך ייפוי הכוח. הנוטריון הסביר את משמעות החתימה על יפוי הכח ולאחר שהתובע הבין היטב את משמעותו, חתם עליו. עוד הצהיר אדיב, כי למחרת החתימה על יפוי הכח, פנה הוא לעו"ד סאבא במטרה להתייעץ איתו כיצד עליו לפעול לצורך העברת הרישום של החלקה על שמו בלשכת רישום המקרקעין. עו"ד סאבא עיין במסמכים ומסר לאדיב כי מאחר ובצוואת דודו המנוח לא רשום שמו המלא של התובע ולא מספר זהותו, יש להחתימו באופן מקדים על תצהיר זיהוי לצורך העברת הזכויות, תחילה משם המנוח לשם התובע ומשם התובע לשם אדיב, בהמשך לכך. עו"ד סאבא הכין התצהיר כאמור, והחתים את התובע עליו בו ביום. הנתבע 1 אישר בתצהירו את גרסת אחיו, אדיב, בדגש לנסיבות החתימה על ייפוי הכוח הבלתי חוזר וההסברים מצד הנוטריון שקדמו לחתימה, לרבות לענין משמעות ייפוי הכח. הנתבעים טענו עוד כי מאז שנת 2006 אדיב נוהג בקרקע כמנהג בעלים, באופן מלא, מעבד אותה ושומר עליה, כאשר כל אנשי הכפר וכן הרשות המקומית יודעים כי הוא הבעלים של החלקה. בהתאמה, עותרים הנתבעים לדחות את התביעה. על פי בקשת התובע, שהתבססה על היותו תושב חוץ, החולה במחלה קשה, הוקדמה עדותו של התובע ובהמשך לכך, הושלם הברור של כל ראיות הצדדים. התובע העיד לעצמו, מטעמו העידו גם מר הנרי עלאם ראש מועצת גוש חלב, עו"ד אליאס סאבא, שאימת את חתימת התובע על התצהיר וכן הנוטריון שאישר את ייפוי הכוח. דיון ומסקנות לאחר עיון, שקילה ובחינה הגעתי לכלל הכרעה כי דין התביעה לביטול ייפוי הכוח להידחות; נקדים, כי הנטל המוטל על התובע בתביעה שבנדון הינו ממשי, זאת בזיקה לטענות החמורות העומדות בבסיס גרסתו באשר להתנהלות הנתבעים כלפיו. לאור היות יפוי הכח נוטריוני ובהתחשב בתוכן עדות הנוטריון כפי שתפורט, הרי שלצורך קבלת גרסת התובע, היה מן הדין גם להכריע כנגד גרסת הנוטריון שהוצגה באופן ברור. התובע דנן לא עמד בנטלים האמורים, מכל וכל. ברם, גם בהתעלם מהנטלים המכבידים האמורים לעיל, לא מצאתי כל בסיס להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעים, כאשר אותות האמת לא נכרו יותר בגרסת התובע על פני גרסת הנתבעים עצמם, זאת לרבות בהתייחס למידת האמון שראיתי לייחס לכל אחד מהצדדים על פי התרשמותי הבלתי אמצעית. למותר להוסיף, כי ראיתי לעצמי בתיק זה חובה לבחון במשנה זהירות את גרסאות ועדויות הצדדים, על הראיות שהציגו, על מנת לבחון האם אולי יש בסיס ממשי, עובדתי ומשפטי, לקבל את טענת התובע, בדגש לנתוניו של התובע [גילו, שליטתו בשפה העברית ומצבו הרפואי] בהתחשב בכך, שהתמורה הנטענת שולמה במזומן. תוכן יפוי הכח והבהרות הנוטריון באשר להסברים שהציג בפני התובע טרם החתימה עליו, עומדים בסתירה לטענות התובע, לרבות לסוגית מתן התמורה, ויש בהם לחזק את המסקנה, כי דין תביעת התובע להדחות, לרבות ביחס לטענות החלופיות, שהציג, גם מההבט העובדתי [על המשקל הנמוך, אם בכלל שיש לטענות עובדתיות חלופיות, כאמור], בכל הנוגע לטענת ההתחייבות ליתן מתנה. וביתר פרוט, באשר לנקודות המרכזיות; במקרה שלפנינו על התובע, הטוען כי חתם על יפוי הכח מבלי להבין את תוכנו, הנטל להוכיח טענתו. בענין זה, הנטל כבד ממספר טעמים; האחד; ייפוי הכוח נחתם בפני נוטריון הנהנה מחזקת התקינות לפי סעיף 19 לחוק הנוטריונים, התשל"ו-1976, הקובע, כי: "אישורו של נוטריון... יהיה ראיה מספקת בהליך משפטי, ללא צורך בראיה נוספת. לדברי הנוטריון, ולמעשיו ולדברי אחרים ולמעשיהם שאמרו או עשו בפניו, הכל כאמור באישור". (ראה בענין זה גם ע"א 7303/01 עסאף נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נז(2) 847) וכן ע"א 404/84 סעתי נ' סעתי פד מא[2] 477, המפרטים באשר למשקל האישור הנוטריוני כראיה הנושאת את עצמה. בענייננו, ההכבדה ממשית יותר, זאת שעה שהנוטריון העיד בברור ומזכרונו, באשר לתקינות פעולותיו וכן פרט באשר להבהרות שמסר בפני התובע וכפי שיפורט. שנית; הלכה היא, כי נדרש נטל מכביד יותר במשפט אזרחי, .שעה שמבקשים לייחס התנהגות פלילית לפעולות הצד שכנגד. (ראה בענין זה ע"א 260/82 סלומון נ' אמונה, פ"ד לח(4) 253, וע"א 373/89 מסרי נ' ח'לף, פ"ד מה(1) 729). במקרה דנן, עדותו היחידה של התובע, גם אם ניתן לה מלוא המשקל, אין בה די אפילו לצורך עמידה בנטל ההוכחה המוטל על התובע בתואם לנטל הנדרש בכל תביעה אזרחית ועל אחת כמה וכמה בתביעה דנן, על פי המפורט לעיל. התובע דנן לא הציג כל ראיה ממשית שיש בה לתמוך בטענותיו. יתרה מזאת; התובע נמנע מלהציג אף את אותן עדויות שהיה בהן לחזק ולו בעקיפין חלקים כאלה או אחרים בגרסתו הכוללת, דוגמת העדויות לענין הקרע המשפחתי עם הנתבעים כנטען על ידו, לענין נסיונותיו למכור או להעניק את החלקה לאחרים או לכנסיה וכן באשר לצורך שעלה לטענתו לצייד את הנתבעים ביפוי כח לצורך הגנה על חלקתו. לציין כי, גם העדים שזימן מטעמו דווקא תמכו בחלקים לא מבוטלים מטענות הנתבעים וכפי שיפורט בתמצית בהמשך. החסר הראייתי מצידו של התובע והחסר בהרמת נטל ההוכחה מתחדד בענייננו, זאת כאשר מעמידים אל מול גרסת התובע את עדויות הנתבעים, אשר לא מצאתי מקום לקבוע לגביהן כי הינן בלתי אמינות, לכל הפחות, עד כדי להצדיק חיזוק בגרסת התובע. הדברים נכונים, על דרך קל וחומר, שעה שכנגד גרסת התובע עומדת עדותו הנחרצת של הנוטריון ותוכן יפוי הכח בהתאמה לכך. הנוטריון, אשר לא נסתר בפני כי הינו עד אובייקטיבי ומקצועי, הכריע נחרצות לטובת גרסת הנתבעים ובתמיכה לתוכן יפוי הכח עליו החתים את הצדדים, וזאת מעבר לחזקת התקינות שבמעשיו על פי דין, כאמור; הנוטריון תאר בהרחבה את נסיבות החתימה על יפוי הכח, למעשה מזכרונו, וזאת כמפורט בעדותו, החל מעמ' 9 לפרוטוקול ישיבת 30.10.08; הנוטריון פרט את השתלשלות הארועים משלב כניסת התובע והנתבעים לחדרו, לצורך הכנת יפוי כח. הנוטריון תיאר כי הצדדים הציגו בפניו, שהתובע מעונין להעביר הזכויות בחלקה לנתבעים, במצורף לקרקע נוספת. הנוטריון הציג בפני הצדדים את האפשרויות העומדות לרשותם בענין, לרבות בהתחשב בכך שהתובע מתגורר בחו"ל. הנוטריון הדגיש בעדותו, כי שאל את התובע ישירות לכוונותיו ומסר לו הסברים בשפה הערבית. הנוטריון השתכנע שהתובע מעונין להעביר זכויות בחלקה לנתבע. הנוטריון הסביר לצדדים את מהותו של יפוי הכח השווה לביצוע עסקה במקרקעין. לתובע גם הוסבר, לטענת הנוטריון, שהוא ממנה את הנתבע 1 לצורך העברת הזכויות בחלקה מהתובע לאדיב, וכי המדובר בהעברה שלא ניתן לחזור ממנה ללא הסכמת אדיב. הנוטריון בחקירה הנגדית הבהיר, כי השיחה התנהלה בנוכחות ובשיתוף כל הצדדים. יפוי הכח אמנם לא תורגם מילה במילה אך עיקרי פרטיו ומהותו הובהרו בשפה הערבית לתובע. הנוטריון זיהה את התובע על פי דרכון אמריקאי ולאחר ההסברים בשפה הערבית החתים את התובע על יפוי הכח. הנוטריון אישר, כי קיבל תשלום עבור שרותיו, וכן אישר באופן כללי ומתוקף תפקידו, כי הוא מעת לעת ובמרוכז מדווח על יפויי הכח הבלתי חוזרים הנערכים באמצעותו, לרשויות המס. לענין יפוי הכח שבנדון לא ידע הנוטריון להתייחס פרטנית. הנוטריון שלל מכל וכל את גרסת התובע, לפיה, לא הוצגו לו ההסברים לענין יפוי הכח, או כי הוחתם, כלאחר יד וללא מעורבות ומעקב הנוטריון. הנוטריון אישר, כי בחלוף שנים וב- 3.08 פנה אליו התובע וביקש לברר לענין יפוי הכח. הנוטריון המציא לו העתק מיפוי הכח, הבהיר לו לענין ההגבלות לביטולו והצורך בפניה לבית המשפט. הנוטריון הציג תרשומת הערה שנרשמה על ידו על גבי צילום יפוי הכח שברשותו [סומנה ת/4] המתעדת את אותה פגישה מ- 16.3.08. עדות זו של הנוטריון היתה בהירה וברורה ולא מצאתי בסיס שלא ליתן לה משקל מלא. העובדה, לפיה, יפוי הכח לא תורגם מילה במילה לתובע, אין בה לפגום מתוקף ומשקל הסברי הנוטריון בדגש למהות העסקה והשלכותיה מההבט החוזי, כשזה העיקר לענייננו. הדברים נכונים בהתאמה בכל הנוגע לשאלה האם יפוי הכח נערך על פי מכלול הכללים המתחייבים באשר ליפויי כח נוטריונים במקרקעין, בזיקה לנוסח כזה או אחר, כשלדברים אין רלוונטיות לענייננו ובהקשר לשאלת גמירות הדעת של התובע וכוונותיו, אשר הם בלבד הרלוונטיים לנו. ההבהרות וההסברים נמסרו לתובע בשפה הערבית [שהיא גם שפה בה שולט הנוטריון] שהינה שפת אמו (כאן המקום לציין, כי מהתרשמותי הבלתי אמצעית, אף נוכחתי כי התובע שולט ברמה כזו או אחרת גם בשפה העברית [ראה בענין זה גם ההערה בפרוטוקול עמ' 9] כשלא התרשמתי כי ידע זה נרכש ממהלך שהותו הזמנית בארץ במהלך משפט זה, כנטען במשתמע בסיכומי התובע). הנתבעים בעדויותיהם תמכו בגרסת הנוטריון, כאשר לא ניתן לאיין לחלוטין משקל גרסתם בענין, על אף שברור כי הינם בעלי ענין. עדויותיהם בסוגיה זו נמצאה תואמת גם את גרסת הנוטריון ואת המהלך הטבעי של הארועים. גם בתאור שהציג הנתבע מס' 1 לענין זימונו להתלוות לנסיעה לעוה"ד ומעורבותו החלקית בלבד בכל הנוגע למהלכים שהביאו לחתימה על יפוי הכח, לא מצאתי סתירות המצדיקות התייחסותי, כשהגרסה בכללותה מתיישבת עם הגיון החיים וההווי המשפחתי. תוכן עדות הנוטריון מוסיפה משנה משקל לתוכן יפוי הכח עצמו, על התנאים הברורים הקבועים בו ובסתירה לגרסת התובע. יפוי הכח קובע בברור את העברת הזכויות בחלקה לטובת אדיב, בבחינת העברה בלתי חוזרת ולאחר שהתובע אישר קבלת תמורה. לציין, כי האופציה הנתונה ביפוי הכח לענין מהות העסקה, אינה פוגעת בתוקף העסקה, כאשר ברירת המחדל מבחינת החלופות הנ"ל נתונה למקבל הזכות, כשהמעביר, מנקודת מבטו, מסכים לכל אחת מהאפשרויות, כשבאמור די לענייננו, ולסוגית גמירות הדעת בפרט. עדותו היחידה של התובע, יהיה משקלה הסגולי אשר יהיה, אינה יכולה לעמוד אל מול המפורט לעיל. קבלת גרסת התובע, משמעותה בהכרח קביעה, כי הנוטריון הציג גרסה שאינה אמת בבימ"ש ולא מצאתי כל בסיס לקביעה כה מרחיקת לכת בענייננו. לכל הפחות, די לענייננו לקבוע, כי אין כל מקום להעדיף עדות זו של התובע על פני הראיות והעדויות לטובת הנתבעים כמפורט לעיל, די היה באמור על מנת לסתום את הגולל על תביעת התובע. מעבר לנדרש רואה להוסיף לביסוס המסקנה כי דין התביעה לדחות, את הנימוקים כדלקמן; גרסתו של התובע אינה מסבירה על שום מה ראו התובעים והנתבעים להדרש ליפוי כח לצורך החזקת ושמירת החלקה מפני מסיגי גבול והכיצד היה ביפוי הכח כדי להועיל; בענין זה לא נסתר, כי הנתבעים לאורך מספר עשורי שנים, בהסכמת התובע, שמרו והחזיקו את החלקה תוך שעשו בה שימוש מלא. התובע בענין זה אישר, כי הנתבעים אכן עיבדו את החלקה, נהנו מפירותיה ואף נשאו בהוצאות החלות עליה, לאורך השנים. הנתבעים בענין הציגו למשל תלונה שהגישו למשטרה כנגד מסיגי גבול, זאת שנים קודם ליפוי הכח [מוצג ת/5]. בנוסף, הציגו הנתבעים פעולות שנקטו מול המועצה, לרבות לפני ואחרי מועד יפוי הכח. כמו כן, לא הובהר על שום מה, לגרסת התובע, נכללו גם המקרקעין הנקראים "אדמת אלמרג'", ביפוי הכח, שעה שהשמירה לגביהם לא נדרשה. להוסיף בהקשר זה כי טענה לפיה, הנוטריון אפילו לא פרט בפני התובע באשר לזהות המקרקעין נשוא יפוי הכח הינה מרחיקה לכת יותר, מטענה משתמעת, לפיה, הנוטריון לא הקפיד להציג נתונים מלאים בפני התובע באשר למהות המדויקת של העסקה. התובע בעדותו אישר [עמ' 7 שורות 8-1 לפרטוקול יום 27.5.08] כי נוכח וחשד באשר למהלכי הנתבעים, או לכל הפחות, עמד על טענותיהם באשר למהות יפוי הכח, כבר בשנת 2006, עת ביקש ממנו אדיב להעביר לו את החלקה במתנה על מנת לחסוך במיסים, כאשר כבר אז טען בפניו אדיב, כי הוא [אדיב] ממילא יכול לעשות בחלקה מה שהוא רוצה על פי יפוי הכח, שחתם עליו התובע. למרות האמור, נמנע התובע, בניגוד למצופה והסביר, לאורך תקופה ארוכה מכל פעולה ממשית, זאת עד לשנת 2008, כאמור, עת לראשונה ביקש לפעול לביטול יפוי הכח. האמור פועל לחובת גרסת התובע ואף מחזק את הנחת הנתבעים, כי התביעה הוגשה רק משנוכח התובע, כי שווי החלקה גבוה משסבר בעבר. [הטיעון בסע' 16 לתצהיר התובע, לפיו, ערך בשנת 2006 ברור באמצעות קרובת משפחה בטאבו, [ומשנוכח כי אין שינוי ברישום לא יחס לטענות אדיב חשיבות], לא הוכח, כאשר גם הקרובה הנ"ל גם לא הובאה לעדות. זאת ועוד, המהלך הנ"ל גם אם היה הוא אינו מספק. ובפרט כשבוחנים זאת בהשוואה לפעילות התובע עצמו בשנת 2008, עם הגשת תביעתו והפניה המקדימה לנוטריון]. להוסיף, כי גרסת התובע באשר לכוונתו להעניק החלקה במתנה לכנסיה אינה מתיישבת לכאורה עם עדותו המלמדת על משאים ומתנים שניהל למכירת החלקה לצדדי ג' פרטיים [עדות התובע עמ' 8 לפרוטוקול מיום 27.5.08, כאשר ההסבר על הכוונה להעביר את תמורת המכירה לכנסיה, הינו דחוק]. לחובת התובע יש גם לציין את המנעותו מלזמן לעדות את כל אותם אנשים המאוזכרים על ידו, המעורבים בנוגע לחלקה, דוגמת אותו וקים שניסה לפלוש לחלקה, ג'וני עיסא שביקש לקנות ממנו את החלקה, ג'ורג' מנסור שביקש גם הוא לפנות החלקה אך חזר בו מכך, על פי הטענה, זאת לאור איומי הנתבעים וכן נציג מהכנסיה, שיעיד על כוונת התובע לתת החלקה במתנה. העיתוי בחתימת התובע על התצהיר, לאימות זהותו בצוואת אחיו המנוח ולצורך הליכי רישום, מתיישב אף הוא עם מהליכי רישום כוללים בהמשך לעסקת רכישת החלקה כגרסת הנתבעים. יתרה מזאת ועל רקע גרסת התובע, כי באותם זמנים כבר חשד באשר לנסיונות הנתבעים לנשלו מחלקתו, היה מצופה, כי התובע יקפיד לברר באשר לתכלית החתמתו על התצהיר ובפרט שעה, שלגרסתו לא ידע לאותם מועדים על הגשת הבקשה לקיום צוואת אחיו. בנקודה זו הוצגה בפני עדותו של עו"ד סבאא, בה פרט לענין מעורבותו וטיפולו על פי בקשת אדיב, לצורך העברת הזכויות בחלקה, לרבות החתמת התובע על תצהיר. לעדות זו ראיתי לייחס משקל וכמחזקת את מהלכי הנתבעים בזמן אמת, אם כי לא נסתר שעו"ד סאבא לא פרט בפני התובע בכל הנוגע לטיפול מצדו בהעברת הזכויות בחלקה ע"ש אדיב, במובחן מהטיפול בהעברת הזכויות מהמנוח, עליו פרט בפני התובע. התובע גם לא הוכיח את טענתו, כי מערכת יחסיו עם הנתבעים היתה שלילית או לא משפחתית, טענה אותה הציג על מנת לתמוך בחוסר הסבירות בגרסת הנתבעים, כי התובע מכר להם את החלקה, בנסיבות עובדתיות מקובלות בין בני משפחה. התובע לא הביא כל ראיה לתמוך טענותיו הנ"ל. נהפוך הוא, גם לגרסת התובע ולמועדים הרלוונטיים לענייננו, בביקורים משנת 2006 ו- 2008, ביקר והתארח התובע אצל הנתבעים לרבות ובפרט בימים הסמוכים לחתימה על יפוי הכח וקבלת התמורה [על פי גרסת הנתבעים]. האמור מתיישב עם מערכת יחסים תקינה, בניגוד לטענות התובע. התובע לא הציג ראיה לטענתו, כי מחיר התמורה הנטען על ידי הנתבעים, חורג משווי השוק המקובל. מלבד אמירות באשר לסכומים שהוצעו לו ע"י צדדי ג', לא הציג התובע חוות דעת שמאי או עדות צדדי ג' באשר לשווי התמורה. בהתאמה, אין כל בסיס לקבוע, כי התמורה הנטענת חורגת מהמקובל, זאת גם לצורך תמיכה בגרסת התובע, כי מסתבר יותר שהוא הוטעה לחתום על יפוי הכח. רואה להוסיף, כי מהתרשמותי הבלתי אמצעית מהתובע, לא נוכחתי, כי עסקינן באדם תמים שאינו ער ומקפיד על זכויותיו ונכסיו. בהתאמה, גרסתו, לפיה, הוא הולך שולל וחתם על יפוי הכח מבלי להבין תוכנו ומהותו, אינה מתיישבת עם ההתרשמות האמורה. בנסיבות אלו, ובפרט על רקע עדות הנוטריון באשר להבהרות שנמסרו, עומדת לחובת התובע ההלכה, לפיה אדם מוחזק כמי שאינו חותם על מסמך, אלא לאחר שהבין ובירר את תוכנו. חתימת אדם מהווה ביטוי חד משמעי של הסכמה לתוכן המסמך וגמירות דעתו לגביו. כמו גם, עומדת לתובע לרועץ הוראת סע' 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמני, האוסרת לסתור את תוכן יפוי הכח הכתוב, אלא בראיות כתובות נגדיות ואשר כאלה לא הוצגו. מכלול המפורט לעיל מחזק את המסקנה וההכרעה, כי דין טענות התובע כנגד תוקף יפוי הכח ותוכנו להידחות. משהוכרע לחובת התובע וגרסתו, תוך אימוץ תוכן יפוי הכח, על תנאיו ונתוניו, הרי מן הדין לדחות ומאותו טעם את הטענה החלופית העובדתית והמשתמעת של התובע, כי עסקינן בהתחייבות ליתן מתנה. יפוי הכח מפרט לענין תמורה שהועברה בין הצדדים ובהתאמה אין אנו עוסקים בעסקת מתנה. אף ככל שהדבר נוגע לשאלת הוכחת עצם מתן התמורה, יש בתוכן יפוי הכח לתמוך בגרסת הנתבעים באשר לתשלום התמורה כקבוע בו. גם בהקשר לתוקף יפוי הכח והמסויימות הנדרשת מכוחו, נכון לקבוע, כי אין באי אזכור סכום התמורה במסגרתו כדי לפגוע בתוקפו ומסויימותו; חתימת התובע על יפוי הכח בהתאם לתוכנו מהווה אישור על קבלת התמורה, כקבוע בסע' 10 ליפוי הכח. דרישת הכתב מיועדת לסלק כל אי-ודאות מתנאי עסקה במקרקעין. הצהרה כתובה של המוכר בעסקה כזאת, המאשרת כי הקונה כבר מילא את כל התחייבויותיו ולפיכך הריהו זכאי להעביר הזכות בנכס הנמכר, משיגה מטרה זו ביעילות לא פחותה מפירוט נרחב של התחייבויות הקונה. בכגון זה נפסק; "עוד טוען בא-כוח המערער, שהואיל ובהסכם לא פורש המחיר של העיסקה, ההסכם פגום. מחיר הנכס הוא, ללא ספק, פרט מהותי, שצריך להופיע בהסכם בכתב לפי סעיף 8 לחוק המקרקעין. הראציו מאחורי דרישה זו הוא ה'מסויימות'. יש צורך שההצעה למכר תהיה מסוימת ומגובשת, כדי שקיבול ייצור חוזה תקף. ואולם בענייננו לא היה צורך בכך, הואיל וכל התמורה שולמה במעמד ההסכם, והמוכר אישר, כי קיבל את כל התמורה" (ראה ע"א 504/83 זיתון נ' זערורה פ"ד מא(2), 154). בכל הנוגע לתשלום התמורה, כמובן שלא התעלמתי מדרך תשלום התמורה כגרסת אדיב, על משנה הזהירות המתחייב לגביה, ככל טענת צד באשר לתשלום, על דרך המזומן וללא כל עדים. יחד עם זאת ולאחר בחינה לא ראיתי, כי יש בנסיבות הנ"ל כדי להועיל לתובע; כאמור, לגרסת אדיב, נמצא חיזוק בתוכן יפוי הכח וחתימת התובע על פיו. זאת ועוד, גרסת אדיב על תשלום המזומן, ישירות לתובע במטבע זר, ערב נסיעתם לנוטריון, מתיישבת ככלל עם הגיון החיים ומכל מקום, אינה בגדר תאור עובדתי חריג, בפרט בין בני משפחה. גם לא מצאתי חוסר סבירות בגרסת אדיב [בהקשר להיקף הסכום שבדיון], כי סכום המזומן היה ברשותו, בביתו ובאופן זמין [שעה שהעסקה סוכמה בשבת והתמורה שולמה לאלתר, על פי גרסתו]. זאת ועוד, אין חוסר סבירות בכך שאדיב לא ראה לקבל מהתובע אישור בכתב על קבלת התמורה, לרבות לאור קרבת המשפחה. אדיב פרט לענין דרך התשלום ואף העיד כי התובע הכניס התמורה לכיס מעילו [מעיל שהוכח כי לא מן הנמנע שהתובע לבש אותו גם בבית אדיב, כעולה מהתמורה שהוצגה]. [בהקשר זה לא מן הנמנע כי התובע בהמשך הכניס התמורה למזוודתו וכדומה, ובהתאמה גם אם נסע עם המעיל לנוטריון למחרת, ההתנהלות אינה תמוהה]. אמנם, יש לזקוף לחובת גרסת אדיב את העובדה, כי הוא לא טיפל בהשלמת העסקה לרבות ברישומה, זאת תקופה ארוכה וכן הוא לא דווח על העסקה לרשויות המס, ברם אין בנקודות אלו כדי להטות את הכף לחובתו, עד כדי קבלת תביעת התובע; בהקשר לעיכובים בהעברת הזכויות הציג אדיב הסברים תוך הפניה לנסיבותיו האישיות ומצבו הרפואי, בנדון גם לא מן הנמנע, כי הדרך לא אצה לאדיב, בהתחשב בכך שהעסקה בוצעה עם בן משפחה, החזקה בחלקה היתה ברשותו והוא נהג בחלקה מנהג בעלים, מה גם שהוא באותם זמנים ביקש למצוא דרכים לדחות את תשלום המיסים, מנקודת מבטו [על אף אי החוקיות שבענין]. בכל הנוגע להשלכות אי הדווח והתשלום לרשויות המס, לא הועלו טענות מצד התובע בכתב תביעתו ובסיכומיו. על כל פנים ולענייננו, די שאפנה להלכה, לפיה אין באי הדווח והתשלום כשלעצמו כדי להביא באופן אוטומטי לביטולה של עסקה במקרקעין. ככלל ניתן על דרך תשלום המס והשלמת שאר הדרישות שבסע' 16 לחוק מיסוי מקרקעין בדיעבד, כדי להקנות למפרע תוקף לעסקת מקרקעין. [ראה בנדון ע"א 6906/00 ענבטאוי נ' דרויש פד נו[5] 280]. לאור המפורט לעיל באשר להוכחת תשלום התמורה על ידי אדיב בעסקה שבדיון, מתייתר הצורך לדון באשר להשלכות יפוי הכח, ככל שבפנינו עסקת מתנה. על כל פנים ומשנדרשו הצדדים לסוגיה זו בהרחבה בסיכומיהם, אציין בתמצית, ומעבר לנדרש, כי גם אילו היינו עוסקים בהתחייבות ליתן מתנה [שלא כפי שנפסק בענייננו] הרי התובע לא היה זכאי לחזור בו מהמתנה. הכלל לענין מתנה במקרקעין מלמד אמנם, כי כל עוד לא הסתיימה העסקה ברישום, רשאי נותן המתנה לחזור בו וללא נימוק [ע"א 404/84 סעתי נ' סעתי, פד מא[2] 477]. ברם, לכלל זה שני חריגים, כשהרלוונטי לענייננו נוגע למקרה בו ויתר נותן המתנה בכתב על זכות החזרה מהמתנה, אשר אז אין נותן המתנה רשאי לחזור בו על אף שלא נרשמה העסקה. ביפוי הכח נשוא דיוננו, נקבע כי מאחר וזכויות צד ג' תלויות ביפוי הכח, הוא יהא בלתי חוזר ולא תהא לתובע, המעביר, רשות לבטלו או לשנותו. על פי ההלכה הפסוקה, יפוי כח בלתי חוזר מעין זה כמוהו כויתור בכתב על זכות החזרה מהמתנה [ראה ע"א 493/91 מזרחי נ' מזרחי פד נ[1] 199]. בהתאמה, גם אם היה התובע דנן חותם על יפוי הכח לזכות אדיב כהתחייבות ליתן מתנה [שלא כבענייננו], הרי יפוי כח זה מגלם הן את ההתחייבות ליתן המתנה והן את ויתורו של התובע על זכותו לחזור בו מהמתנה. לאור מכלול המפורט בפסק דין זה, אני מורה על דחית תביעת התובע על כלל חלקיה. על פי תוצאות פסק הדין ולאחר שקילה ואיזון, אני מחייב את התובע בהוצאות ושכ"ט הנתבעים בסכום כולל של 4,000 ₪ בצרוף מע"מ בלבד. ייפוי כוח נוטריונימסמכיםנוטריוניםייפוי כוח