ביטול סגירת חשבון בנק

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול סגירת חשבון בנק:

א. רקע עובדתי ועיקר טענות הצדדים



לפני תובענה שהוגשה על-ידי המבקשת, חברת קפלן שיווק בשר בע"מ (להלן: המבקשת) למתן סעד הצהרתי וצווי עשה כנגד המשיב, בנק אגוד לישראל בע"מ (להלן: המשיב) ביחס לחשבון בנק שנוהל על שמה של המבקשת בסניף של המשיב בראש העין (להלן: חשבון הבנק). המבקשת עותרת למתן צו הצהרתי לפיו הינה מנהלת את חשבון הבנק אצל המשיב כדין, וכי אין בפעולותיה בחשבון כדי להוות פעולות האסורות עפ"י הדין. כן מבקשת המבקשת סעד המורה למשיב להימנע מלסגור את חשבונה הנ"ל, ולחילופין - ככל שהחשבון נסגר כבר על-ידי המשיב - ליתן צו עשה המורה למשיב להחיות את החשבון ולאפשר למבקשת להמשיך לנהל בו פעילות מלאה.


במקביל לתובענה זו הגישה המבקשת בקשה לסעדים זמניים ובמסגרתה עתרה למתן הסעדים המנויים לעיל עד למתן החלטה בתובענה העיקרית. ביום 21.12.08 התקיים דיון בבקשה לסעדים זמניים במעמד הצדדים לפני הנשיאה, כב' השופטת הילה גרסטל. במסגרת דיון זה הצהיר ב"כ המבקשת לפרוטוקול כי "ההפקדות שנעשו בחשבון הבנק ושממנו אח"כ הוצאו לחשבונות אחרים הם היו פרי ניכיון שקים במסגרת מימון חוץ בנקאי" (עמ' 1, שורות 9-10 לפרוטוקול). בעקבות הדיון המציא ב"כ המבקשת לידי ב"כ המשיב מסמכים המהווים לשיטתו אסמכתאות כי מדובר בפעילות ניכיון ואשראי חוץ בנקאיים לגיטימיים. מסמכים אלו הוגשו אף לתיק בית המשפט במסגרת הודעה מטעם המבקשת אשר נתמכה בתצהירו של מר יגאל מרום, חשב המבקשת, לענין האותנטיות של המסמכים האלה.



מהמרצת הפתיחה שהוגשה על-ידי המבקשת עולה כי מדובר בחברה המעסיקה כ- 120 עובדים, בעלת מחזור שנתי של כ- 120 מיליון ₪, אשר לצורך פעילותה השוטפת משתמשת בשירותיהם של מספר תאגידים בנקאיים. ביום 22.1.98 פתחה המבקשת חשבון חוזר דביטורי (חח"ד) אצל המשיב, ובמקביל לכך היא אף ניהלה שני חשבונות בנק נוספים בבנק דיסקונט לישראל בע"מ ובבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ. על-פי טענת המבקשת, היא מנהלת ספרים כדין ופעילותה נתונה לביקורת שוטפת של רשויות המס, ככל חברה דומה אחרת.




אין מחלוקת בין הצדדים כי עד למחצית שנת 2001 ניהלה המבקשת פעילות עסקית ענפה במסגרת חשבונה אצל המשיב, אולם על-פי גירסתו של המשיב, במסגרת תשובתו להמרצת הפתיחה, החל מהמחצית השניה של שנת 2001 החלה המבקשת לצמצם בהדרגה את הפעילות בחשבונה הנ"ל שבסניף ראש העין של המשיב. כמו כן טוען המשיב כי בין השנים 2002 ל- 2005 אופיינה הפעילות בחשבון הבנק ביתרות חובה קטנות יחסית או ביתרות זכות בסכומים קטנים, ולא התבצעו בו משיכות והפקדות בהיקפים המאפיינים, לשיטתו, חברה בסדר גודל של המבקשת. על-פי טענה זו, החיובים העיקריים בחשבון הבנק של המבקשת במהלך השנים 2002 עד 2005 היו בגין פירעון הלוואה שהועמדה למבקשת בחשבונה ובגין הוראת קבע שניתנה על-ידי המבקשת לאיגוד ליסינג בע"מ. תשלומים אלה נפסקו בראשית שנת 2005 והחלו שוב בחודש יוני 2006. בסמוך לאחר מכן הסתיימו גם התשלומים בגין פירעון ההלוואה ועד חודש ספטמבר 2005 סילקה המבקשת גם את הפיגורים בגין תשלומי ההלוואה.


בהמשך טוען המשיב כי החל מחודש מרץ 2008 החלה בחשבונה של המבקשת "פעילות בלתי אופיינית" בהתחשב בהיקף ובאופי הפעילות בחשבון הבנק שנוהל על-ידי המבקשת אצל המשיב בתקופה שקדמה למועד זה. בהקשר זה צויין כי בחשבון הבנק הופקדו סכומים גדולים ממקור אחד עיקרי, אשר הועברו מיד בסמוך להפקדתם אצל המשיב לחשבונות של המבקשת המנוהלים על-ידה בבנקים אחרים.
השינוי המשמעותי בהיקף הכספי של הפעילות בחשבון ואופייה החריג, לגישת המשיב, של הפעילות החדשה הזו - העלו חשד אצל המשיב כי חשבונה של המבקשת מהווה "צינור" להעברת כספים שמקורם מחוץ לבנק (המשיב) אל חשבונות של המבקשת המנוהלים בבנקים אחרים. לגירסת המשיב, פעילות זו גרמה לכך שהמשיב יפנה אל המבקשת, ואל באי כוחה, במספר הזדמנויות שונות במהלך תשעת החודשים שקדמו לסגירת החשבון, במטרה לקבל הסבר לפשר הפעילות בחשבון הבנק אשר הוגדרה על-ידי אנשי המשיב כפעילות בנקאית חריגה. לטענת המשיב, לא היה בתשובות שניתנו לו על-ידי נציגיה של המבקשת משום הסבר הגיוני, עקבי ומניח את הדעת.



בהמרצת הפתיחה טוענת המבקשת כי במהלך חודש יוני 2008 נערכה פגישה בין מר ניר קפלן, מנכ"ל החברה ואחד מבעליה (להלן: מר קפלן) בנוכחות חשב החברה, מר יגאל מרום (להלן: החשב), לבין מנהלת הסניף של המשיב בראש העין. המבקשת גורסת כי במהלך הפגישה הודיע מר קפלן כי בכוונתו להרחיב את פעילותה של המבקשת אצל המשיב, ובהתאם לבקשתו, הועברה למבקשת סדרת מסמכים לחתימתם. לטענת המבקשת, לאחר שהמסמכים הושבו לידי המשיב כשהם חתומים, התקבלה הודעה אצל המבקשת כי המשיב ביקש לעצור את הדפסת השיקים שהוזמנו על-ידי המבקשת. מר קפלן וחשב החברה ניסו לברר את פשר הענין ובחלוף מספר ימים התקבלה הודעה טלפונית מאחד מפקידי הבנק כי מנהלת הסניף, גב' רותי כהן, הורתה על עצירת תהליך הדפסת השיקים. הודעה זו אף נשלחה למבקשת בכתב ביום 30.6.08.




חשבון הבנק של המבקשת נסגר סופית ביום 12.12.08.


כפי שמפורט בהמרצת הפתיחה, המבקשת סבורה כי הסיבה האמיתית העומדת מאחורי סגירת חשבונה היא יתרת הזכות ופעילותה העסקית המצומצמת באופן יחסי אשר מונעות מהמשיב את האפשרות לחייב את המבקשת בריבית ועמלות כפי שנהוג לגבות מלקוחות עסקיים המנהלים עסקים בהיקפים דומים לעסקי המבקשת.



על-פי טענתה של המבקשת, השאלה היחידה העומדת על הפרק בסוגיה זו היא האם סעיף 2 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (להלן: חוק הבנקאות) מקנה למשיב סמכות להפסיק באופן חד צדדי ליתן שירות ללקוח אשר מעולם לא היה ביתרה שלילית בחשבונו, ואשר אף מעולם לא הפר את ההסכם לניהול החשבון אצל המשיב, כאשר הנימוק היחיד להפסקת השירות הוא שהבנק אינו מוכן לשמש צינור להעברת כספים מסיבות השמורות עימו. לענין זה מפנה המבקשת לעדותה של גב' רונית סעד (עמ' 19, שורות 16-32, עמ' 20, שורות 1-16 לפרוטוקול), לעדותם של עובדי המחלקה המשפטית (עדותה של עו"ד אייזנברג, עמ' 15, שורות 27-28 לפרוטוקול, עדותו של עו"ד קופינסקי, עמ' 21, שורות 16-32, עמ' 22, שורות 1-5) וכן למכתבו של הבנק מיום 16.7.08, פסקה 2, סעיף 2 (נספח ה' של המרצת הפתיחה).


כמו כן טוענת המבקשת כי הבנק אינו יכול לסרב להפסיק את הפעילות בחשבונה גם אם עיקר פעילותה בחשבון מסתכמת בשירות של העברת הכספים מחשבון הלקוח אל חשבונותיו שבבנקים אחרים כל עוד מתקיימת אחת החלופות הקבועות בסעיף 2(א) לחוק הבנקאות, דהיינו: קיימת יתרת זכות בחשבון או שהלקוח עומד בתנאי ההסכם מול הבנק. לגירסתה של המבקשת, חשבונה אצל תמיד המשיב היה ביתרת זכות, והיא לא הפרה את תנאי ההסכם שבינה לבין המשיב. לדבריה, אפילו המשיב עצמו לא חלק על כך. לפיכך סבורה המבקשת כי נטל השכנוע עובר לכתפיו של המשיב להוכיח כי החלטתו לסגור את חשבון אצל המשיב היתה סבירה.



בנוסף לכך טוענת המבקשת כי המשיב לא מילא את חובתו לפי סעיף 2(ד) לחוק הבנקאות ולא הודיע למפקח על הבנקים על מדיניות הבנק המתייחסת לסגירת חשבונות. כמו כן טוענת המבקשת כי סעיף 21 ל"הסכם הלקוח" קובע כי סגירת החשבון על ידי הבנק תבוצע בהתאם לנהלים שנקבעו וייקבעו מעת לעת על ידי בנק ישראל, אולם המשיב לא הוכיח מה הם הנהלים הפנימיים בענין זה ולכן אינו יכול להסתתר מאחורי טענה בדבר מתחם הסבירות כעילה להצדקת פעולתו במסגרת חשבון הבנק של המבקשת אשר נוהל אצלו.




אשר לענין מתחם הסבירות טוענת המבקשת כי הבנק הינו גוף השייך לסקטור הפרטי ולא ניתן להצביע על הוראה המסמיכה אותו לקבל החלטות מנהליות. לראיה, טוענת המבקשת, כי מרבית האסמכתאות שצורפו על-ידי המשיב בסוגיה זו עניינן בהליכים שבין האזרח לרשות, ולא בין בנק ללקוח. אך גם לגופה של הטענה המבקשת סבורה כי החלטתו של המשיב אינו נופלת בד' אמותיו של מתחם הסבירות. לגישתה, חובת הזהירות והאמון המוטלות על המשיב מצמצמות את שיקול דעתו בסגירת חשבונות באופן שסגירת חשבון שאינה נובעת מהפרת הסכם, או יתרת חובה בחשבון הלקוח תהא בלתי סבירה בעליל. אליבא דמבקשת, דיני איסור הלבנת הון מטילים על המשיב חובת פיקוח לאיתור פעילות חריגה, ולכל היותר חובת דיווח על כך לרשות המוסמכת, אך לא סמכות ביצועית הכוללת סמכות לסגירת החשבון הואיל והנושא הביצועי-ממלכתי הנוגע ליישום החוק לאיסור הלבנת הון מסור אך ורק לרשות להלבנת הון או לבית המשפט.


זאת ועוד: המבקשת טוענת כי האסמכתאות המשפטיות עליהן מסתמך המשיב עוסקות במסכת עובדתית השונה במהותה מנסיבות המקרה דנן, בעיקר לנוכח העובדה כי פסקי-הדין מתייחסים לחשבונות מוגבלים, וזאת - בנבדל מחשבון, כדוגמת חשבון המבקשת, המנוהל ביתרת זכות. כן מציינת המבקשת בהקשר זה כי הוראות המפקח על הבנקים ניהול בנקאי תקין – מניעת הלבנת הון מימון טרור וזיהוי לקוחות (להלן: הוראות המפקח על הבנקים) אינן כוללת הוראה אופרטיבית המקנה לבנק אפשרות לסגור חשבון המתנהל באחד מסניפיו ועניינן בדיווח לרשות להלבנת הון וניהול מעקב ומאגרי מידע באשר ללקוחות. יתר על כן: לטענת המבקשת - סעיף 24 להוראות המפקח על הבנקים מקנה למשיב שיקול דעת לסרב לאפשר ניהול חשבון-בנק חדש אך הסעיף אינו מתייחס לסגירת חשבון שעה שהוא מתנהל.



המבקשת חולקת על טענת המשיב לפיה פתיחת ההליך נשוא התובענה לוקה באי ניקיון כפיים. לטענתה, נציגיה לא הכחישו את קיומם של חשבונות בנק נוספים של המבקשת בבנקים אחרים ואף לא הוכחשה על-ידם העובדה כי היא נעזרת במימון חוץ בנקאי לויסות קווי האשראי שלה, או כי היא מבצעת ניכיון שיקים אשר לטענתה הינו לגיטימי. לכך מוסיפה המבקשת כי לאחר הדיון המקדמי שהתנהל בתיק זה לפני הנשיאה, כב' השופטת הילה גרסטל, העביר ב"כ המבקשת לידי ב"כ המשיב מסמכים נוספים שנדרשו להסבר פעילותה. המבקשת מתייחסת בסיכומים מטעמה לסיבת השיהוי במסירת ההסברים לפעילות שבוצעה בחשבונה וטוענת כי "הסיבה המרכזית לכך היתה הרצון לשמור על סודיות מסחרית בקרב מתחריה של המבקשת, הא ותו לא. ברגע האמת, כשלא הותיר לה הבנק ברירה גילתה המבקשת לבנק כי פעילותה הינה ניכיון שיקים שנועד להגביר את תזרים המזומנים של החברה לצורך ניצול עסקאות מזדמנות במוצרי מזון בסיסיים בזמן קצר" (עמ' 3, שורות 9-10). אולם, לגירסת המבקשת, נציגיו של המשיב הצהירו בעדותם לפני בית משפט זה כי גם אם היה ידוע להם בזמן אמת כי מדובר בניכיון שיקים הנטען כי הינו לגיטימי עדיין לא היו מוכנים כי חשבון הבנק יתנהל באופן בו נוהל על-ידי המבקשת.




טענה נוספת שהועלתה על-ידי המבקשת התייחסה למשבר האמון שנוצר בין הצדדים. בהקשר זה מציינת המבקשת כי משבר האמון הנטען היה דו כיווני, ובפרט כאשר חובת האמונים היא חובה המוטלת על הבנק כגוף ריכוזי, ולא על הלקוח.




בתשובתו להמרצת הפתיחה התייחס המשיב לטענותיה של המבקשת וכן בסיכומים שהוגשו מטעמו. טענתו המרכזית של המשיב מבוססת על סבירותם של השיקולים אשר עמדו ביסוד החלטתו לסגור את חשבון הבנק של המבקשת בהתחשב באופי ומהות הפעילות הבנקאית שבחשבון ובהתנהלותה של המבקשת ביחסיה עימו. לגירסת המשיב, העברת כספים ממקור חיצוני עיקרי אחד שאינו קשור בפעילות העסקית השוטפת האופיינית לעסקיה של המבקשת, והעברתם מיד בסמוך להפקדתם בחשבון הבנק המנוהל אצלו לחשבונותיה של המבקשת בבנקים אחרים, היא פעולה הנראית על פניה כחסרת הגיון עסקי, בנקאי וכלכלי, המקימה מבחינתו חשד לפעילות הקשורה להלבנת הון אסורה.

במצב דברים שכזה, לאחר שננקטו על-ידו כל הפעולות האפשריות על מנת לקבל הסבר מהמבקשת המניח את הדעת לפעילות החריגה הזו שבוצעה בחשבונה, ולנוכח הגירסאות הסותרות שהתקבלו מטעם המבקשת אשר אף חיזקו את התהיות ביחס למטרה האמיתית של ניהול החשבון אצל המשיב - המשיב סבור כי ההחלטה לסגור את חשבון הבנק של המבקשת היתה סבירה בהחלט, נטולת כל שיקול זר ובמסגרת סמכותו.

לטענת המשיב, גירסתה של המבקשת נגועה בחוסר מהימנות ואינה תואמת את התשתית העובדתית שהונחה לפני בית המשפט. חיזוק לטענה זו מוצא המשיב בעדותו של מר קפלן אשר לטענת המשיב היא עדות בלתי קבילה. המשיב טוען כי עדותו של מר קפלן היא עדות מפי השמועה, דהיינו – מקורה במידע המצוי בידיעתו של חשב החברה, מר יגאל מרום, הבקיא בכל פרטי העניין, אך המבקשת בחרה להימנע מהבאת עדותו.



אשר לשאלה המשפטית עליה חלוקים הצדדים ביחס לפרשנותו של סעיף 2 לחוק הבנקאות – טוען המשיב כי טיעונה של המבקשת הנסמך על לשון סעיף 2(א)(2) [אשר יצוטט להלן] מתעלם מהרישא של סעיף 2(א) לפיה "לא יסרב תאגיד בנקאי סירוב בלתי סביר ...". לדעת המשיב, מבחן הסבירות מובנה בתוך הסעיף עצמו ולפיכך מהווה חלק מהותי ובלתי נפרד מהעתירה המבוססת עליו.


בנוסף לכך טוען המשיב כי בניגוד לטענת המבקשת סעיף 2(א) לחוק הבנקאות אינו מהווה הוראה המטילה עליו חובה מוחלטת להמשיך ולאפשר את ניהול החשבון כל אימת שמדובר בחשבון המתנהל ביתרה קרדיטורית.
המשיב אף כופר בטענת המבקשת לפיה מדובר בטענת הודאה והדחה המעבירה אל כתפיו את נטל השכנוע. לגישתו, על מנת לבסס טענה מסוג זה היה על המבקשת להראות כי המשיב הודה בכל העובדות המקימות את עילת תביעתה המושתתת על סעיף 2(א) לחוק הבנקאות, לרבות אותן העובדות התומכות בטענה כי החלטת המשיב עולה כדי סירוב בלתי סביר.



המשיב יוצא חוצץ כנגד טענת המבקשת לפיה העילה היחידה לסגירת חשבונה של המבקשת הינה העובדה שחשבונה משמש כ"צינור" להעברת כספים. לטענת המשיב, מדובר בנימוק אחד מתוך מספר נימוקים מצטברים המפורטים בתשובתו להמרצת הפתיחה כאשר המבקשת עצמה הודתה כי בזמן אמת "חששה למסור לבנק מידע אודות פעילותה" (עמ' 6 לסיכומים מטעם המבקשת). בין היתר טוען המשיב כי מפאת סכומיהם של הכספים המופקדים בחשבון המבקשת אשר נמשכו על-ידה מיד בסמוך להפקדתם, וכן העובדה שכספים אלה אינם קשורים בפעילות הרגילה והשוטפת של המבקשת, שעה שהמבקשת נמנעת מלספק הסברים לפעילות הנ"ל בזמן אמת - הרי שהפעלת שיקול הדעת של המשיב בכל הנוגע לסגירת חשבון זה הוא סביר.




לכל אלה מוסיף המשיב כי לא ניתן להתעלם מהתנהלותה של המבקשת ביחסיה מול נציגיו, הבאה לידי ביטוי, בין היתר, בגילויים חלקיים וסותרים אשר הביאו לאובדן האמון בלקוח. לטענת המשיב, המבקשת פעלה בחוסר תום לב כלפיו ובאי ניקיון כפיים, ובנסיבות כאלה אין זה ראוי לחייב את המשיב להמשיך בהתקשרות ההסכמית שבינו לבין המבקשת.


ב. דיון והכרעה

1. התשתית הנורמטיבית



נקודת המוצא לצורך בירור המחלוקת בתיק זה מצויה בהוראת סעיף 2 לחוק הבנקאות. בשל מרכזיותה של הוראה זו אביא את לשון הסעיף במלואו:


"(א) לא יסרב תאגיד בנקאי סירוב בלתי סביר לתת שירותים מהסוגים הבאים :
(1) קבלת פיקדון כספי במטבע ישראלי או במטבע חוץ ;
(2) פתיחת חשבון עובר ושב במטבע ישראלי, וניהולו כל עוד מתקיימת אחת מאלה :
(א) החשבון ביתרת זכות לטובת הלקוח ;
(ב) הלקוח עומד בתנאי ההסכם בינו לבין התאגיד הבנקאי בקשר לניהול החשבון ;
(3) מכירת שיקים בנקאיים במטבע ישראלי ובמטבע חוץ ;
(4) בוטל;
אולם אין חובה לתת שירות שיש בו משום מתן אשראי ללקוח.
(ב) התניית תנאים בלתי סבירים למתן שירות דינה כדין סירוב בלתי סביר לתיתו.
(ג) הנגיד רשאי, לאחר התייעצות עם הועדה המייעצת ובאישור שר האוצר, לקבוע בצו שהוראות סעיף זה יחולו על שירותים נוספים.
(ד) בלי לגרוע מדרכי הוכחה אחרות בדבר הסבירות של סירוב כאמור, רשאי תאגיד בנקאי להודיע למפקח על מדיניות עסקית שקבע לענין מתן שירותים, ואם לא נתקבלה מהמפקח הודעה על התנגדותו למדיניות האמורה, ייחשב כסביר סירוב הנובע מאותה מדיניות" (ההדגשות אינן במקור – ב.א.).

הוראה זו כוללת הסדר מיוחד המטיל על תאגיד בנקאי חובה סטטוטורית לספק שירותים מסויימים שיוחדו לתאגידים בנקאיים, כאשר בין השירותים הללו נמנית החובה לנהל חשבונות של לקוחות. מכלל הלאו המופיע ברישא של סעיף 2(א) הנ"ל ניתן לשמוע את ההן: תאגיד בנקאי רשאי לסרב ליתן את השירותים המנויים בסעיף ובלבד שמדובר בסירוב סביר. בענין זה שותף אני לדעתו של פרופ' ריקרדו בן אוליאל, אשר מצאה ביטוי בספרו "דיני בנקאות" (חלק כללי, תשנ"ו-1996), עמ' 433 (להלן: בן אוליאל), לפיה: "הן הדין הכללי והן ההסדר החקיקתי המיוחד מרשים לבנק לסגור את חשבון הלקוח לאחר שמצא סיבה סבירה לכך" (ההדגשה אינה במקור – ב.א.).

2. נטל ההוכחה



הצדדים בתיק שלפני חלוקים בשאלה על מי מוטל הנטל להוכיח את קיומם, או אי-קיומם של התנאים המפורטים בסעיף 2 לחוק הבנקאות. בענין זה, ובהתחשב גם בחובה הסטטוטורית המוטלת על המשיב לאפשר המשך ניהולו של חשבון הנמצא ביתרה קרדיטורית בנסיבות בהן הלקוח לא הפר, לכאורה, את ההסכם שנכרת בינו לבין הבנק - מקובלת עלי עמדתה של המבקשת לפיה במקרה בו סירב תאגיד בנקאי לספק את אחד השירותים המנויים בסעיף 2(א), רובץ על כתפיו נטל ההוכחה כי סירובו זה היה סביר.


אני סבור כי מאחר והתאגיד הבנקאי הוא הגוף המסרב להעניק ללקוחו את השירותים נשוא המחלוקת, על אף שלכאורה הוא מחוייב לתיתם, הרי שאם ברצונו להחריג עצמו מהחובה הסטטוטורית הזו המוטלת עליו – הוא זה החייב בהוכחת ההצדקה לכך, דהיינו בהוכחת סבירותו של הסירוב. מסקנה זו מתחזקת בהתחשב גם בכך שהנימוקים והשיקולים שהובילו להחלטה בדבר הסירוב מצויים בידיעתו של המשיב.

3. סירוב סביר



אומנם לא ניתן למצוא הגדרה מפורשת למונח "סירוב סביר" במסגרת חוק הבנקאות אך סעיפי החוק עצמם מלמדים על מספר אמות מידה העשויות לסייע בהבנה ובהגדרה המושגית של מונח זה. יש לציין כי הדרכים העומדות לרשות התאגיד הבנקאי להוכחת סבירותו של הסירוב אינם מהווים רשימה ממצה וסגורה, כפי שנקבע במפורש בסעיף 2(ד) לחוק הבנקאות הפותח במילים "בלי לגרוע מדרכי הוכחה אחרות בדבר הסבירות של סירוב כאמור". מכאן נובע כי לתאגיד הבנקאי מוקנית האפשרות לצקת תוכן למושג "סירוב סביר" גם "בדרכים אחרות" מאלו המפורטות בסעיף עצמו.


סעיף 2(ד) לחוק הבנקאות קובע כי סירוב לספק שירות מסויים ייחשב כסביר במקרה בו נובע הסירוב ממדיניות שהוכרזה על-ידי התאגיד הבנקאי, לאחר שהודיע על כך למפקח על הבנקים והלה לא התנגד למדיניות זו.
דרך אחרת להוכחת הסבירות הנדרשת קבועה בסעיף 2(ב) לחוק הבנקאות ממנו עולה כי התניית תנאים בלתי סבירים למתן שירות דינה כדין סירוב בלתי סביר.

פרופ' בן אוליאל בספרו מתייחס לנסיבות בהן רשאי תאגיד בנקאי לסגור חשבון בנק של לקוחו, ולגישתו – סגירת החשבון תהא מוצדקת בנסיבות של התנהגות לא הוגנת או רשלנית מצד לקוח המנהל את חשבונו בצורה המזיקה לבנק, או לציבור הרחב (ראו: פרופ' בן אוליאל, עמ' 433).



בנוסף לכך, ולצורך בחינת השאלה האם פעולתו של המשיב במקרה הנוכחי אכן מהווה פעולה בנקאית סבירה ניתן להסתייע אף במבחן סבירות שיקול הדעת המנהלי, אשר נקבע ועוצב בהלכה הפסוקה ועיקרו יצירת מתחם של אפשרויות סבירות אשר בחירה באחת מהן תיחשב כהחלטה סבירה של התאגיד הבנקאי הנתונה לשיקול דעתו. יפים לענין זה דבריו של כב' השופט (כתוארו דאז) א' ברק בבג"צ 389/80 דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור ואח', פ"ד לה(1), 421, עמ' 444: "קיומו של "מתחם סבירות" מניח קיומן של מספר אופציות. אשר כולן סבירות, ואשר הרשות המינהלית רשאית לבחור ביניהן, ללא התערבות של בית המשפט". אימוצו של מבחן זה ויישומו למקרה הנוכחי מובילים למסקנה כי רק קבלת החלטה על-ידי התאגיד הבנקאי אשר תחרוג באופן קיצוני ממתחם הסבירות הבנקאי תצדיק את התערבותו של בית המשפט.


באופן דומה קבע בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט יצחק עמית) בענין ת"א (חיפה) 725/01 יצחק אמר ושות' חברה לייזום בניה והשקעות (1995) בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (, ניתן ביום 23.11.03) כי "גם אם ניתן לחלוק על הערכות הבנק, הרי שהן נופלות במתחם הסבירות של שיקול הדעת הבנקאי-עסקי, ואין בית המשפט שם שיקול דעתו במקום שיקול דעתו של הבנק" (סעיף 50).
ראו לענין זה גם את פסק-דינו של כב' השופט יצחק עמית בענין ת"א (חיפה) 645/05 אחים טופז יהלומים ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ ואח' (, ניתן ביום 26.3.07): "לטעמי, בחינת הנתונים שעמדו בפני הבנק בתקופה הרלוונטית, מצביעה על כך שהחלטתו שלא להמשיך להזרים אשראי לתובעות, עומדת במבחן הסבירות הבנקאי" (סעיף 28).

הבסיס הנורמטיבי להחלת מבחן הסבירות המינהלי על תאגידים בנקאיים מצוי בהוראות חקיקה שונות המטילות מכוח הדין ביצוע תפקידים בעלי אופי וסממנים מנהליים על תאגידים בנקאיים. תפקידים אלה מתווספים לפעולותיהם של התאגידים הבנקאיים בתחום המשפט הפרטי בתוקף היותם גופים עסקיים, ובכך הם יוצרים זיקה חזקה בין התאגידים הללו למישור המנהלי.

הקמתו וקיומו של תאגיד בנקאי הוא עניין הנוגע לציבור בכללותו (ראו: פרופ' בן אוליאל, עמ' 45). פעילותו של התאגיד הבנקאי מוסדרת במספר חיקוקים וביניהם פקודת הבנקאות, חוק הבנקאות (שירות ללקוח), חוק איסור הלבנת הון תש"ס-2000, הוראות של המפקח על הבנקים וכללי הבנקאות המפורסמים על-ידי נגיד בנק ישראל. לעיתים משמש התאגיד הבנקאי אף ככלי לביצוע מדיניות כלכלית המותוות על-ידי הרשות המבצעת, או על-ידי בנק ישראל. יוצא איפוא כי בד-בבד עם התנהלותו העסקית מבצע התאגיד הבנקאי אף תפקידים בעלי גוון מנהלי המוטלים עליו עפ"י דין. בביצוע תפקידיו אלה מצוי התאגיד הבנקאי תחת פיקוח של רשות מנהלית וכפוף לביקורת מצדה.

בפסק-דין ע"א 294/91 חברה קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' קסטנבאום, פ"ד מו(2), 464 (1992) הוכרה האפשרות להחיל נורמות מהמשפט המנהלי על גוף "דו-מהותי" המתאפיין בסממנים ציבוריים ופרטיים כאחד. בית המשפט העליון חזר על הלכה זו בע"א 3414/93 שמחה און נ' מפעלי בורסת היהלומים (1965), פ"ד מט(3), 196, שם הוכרה האפשרות להחיל נורמות ציבוריות גם על גוף עסקי. לענין זה ציין בית המשפט העליון את הסממנים הציבוריים בתפקיד אותו ממלא הגוף, כגון היקף הציבור אשר נזקק לשירות אותו מבצע הגוף, אופי היחסים בין הגוף לציבור אותו הוא משרת, נחיצות וחיוניות השירות אותו הוא מבצע וכן הפיקוח על פעילותו של הגוף.
כפועל יוצא מהלכה זו, פעילויות מסויימות של התאגיד הבנקאי שהן ייחודיות לו ובעלות חשיבות משמעותית לתפקודה של המערכת הפיננסית – מקבלות גוון ציבורי-מינהלי ולכן ראוי כי יחסו בצלו של המשפט המנהלי. לענייננו, סמכויותיו של התאגיד הבנקאי מכוח הוראות המפקח על הבנקים בדבר ניהול בנקאי תקין מתאפיינות בסממנים ציבוריים-מינהליים, ומכאן נובע כי הפעלתן צריכה להיעשות מתוך שיקול דעת בנקאי סביר.



בנסיבות המקרה דנן סירובו של המשיב להמשיך ולנהל את חשבונה של המבקשת התבסס על הוראת סעיף 24 של הוראות המפקח על הבנקים - ניהול בנקאי תקין (מניעת הלבנת הון ומימון טרור וזיהוי לקוחות) (להלן: הוראות המפקח על הבנקים לענין הלבנת הון).

הוראה זו קובעת כדלקמן:

"24. אי היענות של הלקוח למסור פרטים הנדרשים למילוי הוראות הצו, הוראה זו ונהלי התאגיד הבנקאי שנקבע על-פיה וכן יסוד סביר להניח כי פעולה קשורה להלבנת הון או למימון טרור, יחשבו כסיבה לסירוב סביר לפתיחת חשבון וניהולו לענין חוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א-1981" (ההדגשות אינן במקור – ב.א.).

הוראה זו מכשירה, איפוא, סירוב מצד בנק לאפשר את ניהולו של חשבון בנק של לקוח מסויים אם לאותו בנק היה יסוד סביר להניח כי הלקוח מבצע בחשבונו פעולות הקשורות להלבנת הון.

לפיכך השאלה הטעונה הכרעה במקרה הנוכחי הינה האם היה למשיב יסוד סביר להניח כי המבקשת מבצעת בחשבונה פעולה הקשורה להלבנת הון.



בטרם אדרש לתשתית הראייתית שהניחו לפני הצדדים אתייחס בקצרה לתכלית העומדת ביסוד "הוראות המפקח על הבנקים לענין הלבנת ההון" אשר מהווה נדבך נוסף לבחינת התנהלותו של המשיב בנסיבות המקרה דנן.


עיון בדברי ההסבר של הצעת חוק איסור הלבנת הון, התשנ"ט - 1999 (הצעות חוק מס' 2809, כ"ה ניסן תשנ"ט, 14.4.1999) מעלה כי המחוקק הישראלי ראה במאבק למניעת הלבנת הון צעד חשוב לשמירת תקינות פעילותן של המערכות הכלכליות והחברתיות:

"הלבנת הון היא עשיית פעולה ברכוש, לעתים באמצעות המערכת הפיננסית, במטרה להטמיע רכוש, שמקורו בפעילות עבריינית, בתוך רכוש הנושא אופי חוקי ותמים, תוך טשטוש מקורו הבלתי חוקי של הרכוש. ... פעולות אלה נעשות תוך ניצול כללי הסודיות הבנקאית ותוך ניצול עניינן של מדינות בהשקעות פיננסיות וכלכליות מוגברות בתחומן, עד כדי נכונות לעצימת עיניים באשר למקור הכספים המושקעים." (עמ' 420-421).

חוק איסור הלבנת הון מקנה למערכת הבנקאית תפקיד מרכזי ביישום התכלית החקיקתית המונחת ביסודו. אין חולק כי חובת דיווח הרחבה המוטלת על התאגידים הבנקאיים מכוח חוק זה, יש בה, עפ"י טיבה, כדי לפגוע בפרטיות הלקוחות וביחסי האמון שבין הגוף הבנקאי לבין הלקוח. המשנה לנשיא, כב' השופט מ' חשין, עמד על חשיבות חובת הדיווח הזו בע"א 9796/03 חביב שם טוב ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5), 397, עמ' 405, בלשונו הציורית: "מטרתם של מלביני הון היא להפוך כסף שחור לכסף לבן, רכוש שהאדים להלבין כשלג, להעלות כספים מצינורות הביוב ולעדנם בניחוח של פרחי אביב ... תכלית הדיווח נגלית על פניה: לחשוף את פרצופן האמיתי של פעולות הנחזות על פניהן להיותן תמימות בעוד אשר תכליתן היא הלבנת הון" (ההדגשה אינה במקור – ב.א.).

דברים אלו נכונים ויפים גם לענין הוראות המפקח על הבנקים בדבר הלבנת ההון שהותקנו על מנת לסייע לנותני השירות הבנקאיים במתן סמכויות ואמצעים לאיתור פעולות העשויות להיקשר להלבנת הון ולמניעת המשך ביצוען. מטרה נוספת שעמדה לנגד עיניי המפקח על הבנקים בהתקינו את ההוראות הנ"ל היתה הרצון להבטיח יציבות ואמינות של המערכת הבנקאית, כמבואר בדברי המבוא בגדר סעיף 1(ב) של ההוראות: "מעורבותו של תאגיד בנקאי בהלבנת הון ובמימון טרור עלולה לפגוע בשמו הטוב ובאמון הציבור בו ובמערכת הבנקאית כולה. ללא בדיקה מעמיקה של זהות הלקוח, עלול התאגיד הבנקאי להיחשף לסיכוני מוניטין, לסיכונים תפעוליים, לסיכונים משפטיים ולסיכונים אחרים. כללים נאותים לענין הכרת הלקוח מסייעים בהגנה על המוניטין של התאגיד הבנקאי ועל האמינות של המערכת הבנקאית, בכך שהם מקטינים את הסיכוי שהתאגיד הבנקאי ייהפך לכלי או לקורבן של פשע וכתוצאה מכך ייפגע." (ההדגשות אינן במקור – ב.א.).

כך למשל חוייבו התאגידים הבנקאיים, על-פי סעיף 14 של ההוראות המפקח על הבנקים לענין הלבנת הון, לעקוב אחר פעילות בחשבון של לקוח ולבחון "באופן מוגבר" האם קיים הגיון כלכלי או עסקי בפעולות מורכבות או פעולות הנבנות באופן בלתי רגיל. סוגי פעולות שעשויות להיחשב בלתי רגילות כוללות, בין היתר, פעולה הנעדרת הגיון כלכלי או עסקי והפקדה במזומן של סכומים שאינם מתיישבים עם הפעילות הצפויה בחשבון הבנק. זו לשון הוראת סעיף 14:

"תאגיד בנקאי יעקוב אחר הפעילות בחשבון של לקוח על מנת להחליט אם היא עולה בקנה אחד עם ציפיותיו לגבי הפעילות בחשבון ... תאגיד בנקאי יבחן באופן מוגבר האם קיים הגיון כלכלי או עסקי בפעולות מורכבות או בפעולות הנבנות באופן בלתי רגיל. פעולות בלתי רגילות יכללו, בין השאר, פעולות נעדרות הגיון כלכלי או עסקי, פעולות בהיקפים ניכרים ובפרט הפקדות במזומן בסכומים שאינם מתיישבים עם הפעילות הצפויה בחשבון" (ההדגשות אינן במקור – ב.א.).

4. מן הכלל אל הפרט



לאחר שעיינתי בכתבי בי-דין ונספחיהם, שמעתי את העדויות, וקראתי בקפידה גם את טיעוני באי-כוח הצדדים בסיכומיהם – אני סבור כי לנוכח הנתונים שעמדו לפני המשיב בתקופה הרלוונטית בזמן אמת, ובהתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה דנן, כפי שיפורט להלן בהרחבה, היה למשיב יסוד סביר להניח כי פעולותיה של המבקשת בחשבון הבנק עלולות להיקשר בפעילות של הלבנת הון אסורה.


נציגיו של המשיב פירטו במסגרת תצהיריהם את השיקולים השונים שהניעו אותם לפעול לשם סגירת חשבונה של המבקשת אצל המשיב וכן את הפעולות והמחדלים מצד המבקשת שגרמו להם להניח כי המבקשת מבצעת פעולות הקשורות להלבנת הון אסורה. גירסתם של נציגי המשיב המפורטת בתצהירים אלו לא נסתרה בעת חקירתם הנגדית בבית המשפט. מנגד, הסבריהם של נציגי המבקשת לפעולות שבוצעו בחשבון הבנק נבדקו שוב ושוב על-ידי נציגי המשיב ולאחר מספר חקירות שנערכו בקשר לכך נמצאו סתירות בגירסאותיהם של נציגי המבקשת - חלקן מהותיות וחלקן שוליות. מנכ"ל המבקשת אף נחקר בבית המשפט אולם לא עלה בידו להפיס את דעתי במתן הסבר מספק להסברים החלקיים והסותרים הללו. בעדותו הירבה מר קפלן לטעון כי לא זכורה לו ההתנהלות מול המשיב לאחר שהלה ביקש הסברים ומסמכים להבהרת פעילות המבקשת בחשבון, וכן חזר ושנה כי מידע זה מצוי בידיעתו של חשב החברה אשר המבקשת נמנעה מלהעידו (ראו לענין זה: עמ' 6, שורות 19-32, עמ' 7, שורות 7-20, עמ' 10 שורות 4-5 לפרוטוקול).



הימנעותה של המבקשת מהבאת חשב החברה לעדות לפני בית המשפט, כאשר יש בידי עד זה לסייע במתן ההסברים להתנהלותה של המבקשת בזמן אמת – עשויה לשמש חיזוק לגירסתו של המשיב (ראו: ע"א 455/88 אברהם חדד ואח' נ' אריה בן מיכאל ואח', פ"ד מה(5), 655, עמ' 658 (1991)).


הפעילות שאפיינה את חשבון הבנק של המבקשת עובר לחודש מרץ 2008



גב' רונית סעד, אשר שימשה בזמנים הרלוונטיים, ומשמשת גם כיום, כמורשת חתימה וכמנהלת המחלקה העסקית של סניף המשיב שבראש העין (להלן: גב' סעד) העידה בבית המשפט ובמסגרת עדותה נחקרה חקירה נגדית על-ידי ב"כ המבקשת. עפ"י המתואר בתצהירה של גב' סעד, החל מחודש מרץ 2008 החלה "פעילות חריגה" בחשבון הבנק של המבקשת. על פעילות זו למדו אנשי המשיב מתוך ההיקף ואופי הפעילות שבוצעה בחשבון המבקשת ביחס לשנים הקודמות בהן התנהל החשבון. הפעילות החריגה הזו התאפיינה בהפקדת סכומים גדולים בחשבונה של המבקשת - בעיקר ממקור חיצוני אחד - והעברתם לחשבונות של המבקשת בבנקים אחרים (עמ' 3, סעיף 21 לתצהירה).


גם המבקשת אינה מכחישה כי הפעילות השוטפת במהלך העסקים הרגיל, כגון התשלומים לספקים ולעובדים, לא בוצעה במסגרת חשבון הבנק אצל המשיב, והפעילות היחידה שנעשתה בחשבון היתה הוראת קבע לחברת איגוד ליסינג בע"מ וזיכוי ממשרד הבריאות. דברים אלו באים לידי ביטוי בעדותו של מנכ"ל המבקשת בבית המשפט:

"אני מפנה לנספח ד' לתיק המוצגים מטעם הבנק ואף חשבון אחר מיום 1.1.07. אם תדפדף בנספח ד', אתם מסכים איתי שהחיוב היחיד בחשבון הזה מעבר להעברות שנעשות לחשבונות אחרים של החברה בבנקים אחרים ומעבר לחיובי ריבית ועמלות הוא חיוב של איגוד ליסינג, נכון?
יש חיוב ליסינג ומשרד הבריאות. משרד הבריאות זה זיכוי.
...
תסכים איתי שהחברה לא משכה מהחשבון הזה את המשכורות שהיא משלמת לעובדים למשל.
נכון"
(עמ' 4, שורות 22-26 לפרוטוקול; עמ' 5, שורות 4-6 לפרוטוקול).


הפעילות "החריגה" שבוצעה בחשבון הבנק של המבקשת החל מחודש מרץ 2008
והסבריה של המבקשת לנציגי המשיב



גב' סעד מסרה בתצהירה כי ביום 12.3.08 זוכה חשבון הבנק של המבקשת בסכום של 350,445 ש"ח, ולמחרת הועבר סך של 300,000 ש"ח לחשבון של המבקשת בבנק אחר. מבדיקה שערכה גב' סעד התברר כי הסכום הועבר מחברת גיא מוצרי מתכת בע"מ, אשר עוסקת בשירותי מימון חוץ בנקאיים (עמ' 4, סעיפים 25, 26 לתצהירה). לנוכח ממצאיה כאמור לעיל, פנתה גב' סעד למר קפלן, מיוזמתה, ביום 16.3.08 וביקשה לעמוד על מהות הפעולות. לדבריה, מר קפלן השיב לשאלתה כי חברת גיא מתכת בע"מ הינה לקוחה של המבקשת המספקת לה שירותי הסעדה וכי צפויה באותו יום העברה נוספת מחברה זו ולאחריה לא יתקבלו כספים נוספים.


אכן כפי שמסר מר קפלן לגב' סעד, הועבר סכום של 351,850 ש"ח לחשבונה של המבקשת מחברת גיא מתכת בע"מ וביום למחרת הועבר סכום כולל של 400,000 ש"ח, בשתי העברות, לחשבונות של המבקשת בבנקים אחרים. אולם, לטענת גב' סעד בתצהירה, בניגוד לדבריו של מר קפלן בשיחתם הטלפונית, חברת גיא מתכת בע"מ ביצעה שתי העברות נוספות לחשבונה של המבקשת לאחר מועד זה: האחת ביום 26.3.08 בסכום של 432,586 ש"ח והשנייה ביום 27.3.08 בסכום נוסף של 316,974 ש"ח (עמ' 4, סעיפים 27-30 לתצהירה).



על-פי גירסתה של גב' סעד בתצהיר עדותה הראשית, בסמוך לפעולות הנ"ל היא פנתה למר קפלן פעם נוספת וביקשה לדעת האם חברת גיא מתכת בע"מ עוסקת בתחום הפיננסים. לדבריה, תשובתו של מר קפלן היתה כי חברת גיא מתכת בע"מ הינה חברת הסעדה אשר המבקשת מספקת לה מזון ואין הוא יודע אם יש לחברה זו פעילות נוספת (עמ' 5, סעיף 31 לתצהירה).


ביום 6.4.08 הודיעה גב' סעד למר קפלן כי הבנק אינו מאשר את בקשתו להדפסת פנקסי שיקים.



כמפורט בתצהירה של גב' סעד, ביום 7.4.08 התקיימה פגישה בינה לבין מר קפלן ובמסגרתה הבהירה למר קפלן כי ידוע למשיב שחברת גיא מתכת בע"מ עוסקת במימון חוץ בנקאי ואיננה עוסקת בשירותי הסעדה. לגירסת גב' סעד בתצהירה, בתגובה לדבריה שינה מר קפלן את טעמו והשיב כי חברת הסעדה אחרת בשם עדי מוצרי מזון היא שחייבת כסף למבקשת והיא קשורה לחברת גיא מתכת בע"מ. מבירור שערכה גב' סעד, לטענתה, בנוגע לחברת עדי מוצרי מזון בע"מ התבהר כי חברה זו מצויה בפירוק מאז חודש דצמבר 2007 ולא נמצא כל קשר בינה לבין חברת גיא מתכת בע"מ (עמ' 5, סעיפים 36, 37 לתצהירה).


בתאריכים 19.5.08 ו- 22.5.08 הועברו לחשבונה של המבקשת סכומים נוספים מחברת גיא מתכת בע"מ בסך של 340,000 ש"ח ו- 380,000 ש"ח (בהתאמה), וסכומים אלו הועברו בסמוך לאחר מכן לחשבונותיה של המבקשת בבנקים אחרים. מתצהירה של גב' סעד עולה כי מיד לאחר ביצוע הפעולות הנ"ל פנה מר קפלן לסניף והודיע כי עומדים להתקבל בחשבונה של המבקשת כספים מלקוח של המבקשת הלווה כספים בשוק האפור (עמ' 6, סעיף 41, 42 לתצהירה). לטענת גב' סעד, בהמשך להודעה זו היא פנתה למר קפלן והבהירה לו כי חשבון הבנק של המבקשת אינו יכול לשמש כ"צינור" להעברות הכספים האמורות ועל המבקשת לחדול מפעילות זו (עמ' 6, סעיף 44 לתצהירה).

ביום 30.6.08 הודיע המשיב למבקשת על סגירת החשבון בתוך 30 יום, מאחר ולגירסת גב' סעד, לא ניתן הסבר מניח את הדעת לפעילות החריגה שהמשיכה להתבצע בחשבון הבנק של המבקשת (עמ' 6, סעיף 47 לתצהירה).

בתאריכים 30.6.08, 1.7.08, 6.7.08 ו- 7.7.08 הופקדו בחשבונה של המבקשת סכומים נוספים בסך של 247,749 ש"ח, 120,000 ש"ח, 125,000 ש"ח, 500,000 ש"ח (בהתאמה). כפי שעולה מתצהירה של גב' סעד, בירור שערכה הצביע על חברת גיא מתכת בע"מ כמקור הכספים. במועדים סמוכים לתאריכים הנ"ל העבירה המבקשת סכומים שונים לחשבונותיה בבנקים אחרים וכן לחברת גיא מתכת בע"מ (עמ' 6, סעיף 48 לתצהירה).



לאחר ההסברים השונים שסיפק מנכ"ל המבקשת, מר קפלן, למקור הכספים שהתקבלו בחשבונה של המבקשת ומהות פעילותה של חברת גיא מתכת בע"מ, באה גירסה נוספת: על-פי הצהרתה של גב' סעד, בשיחה שקיימה עם מר קפלן, ביום 24.8.08, נמסר לה על ידו כי חברת גיא מתכת בע"מ מממנת את המבקשת ביבוא ובניכיון שיקים וכי מדובר בהחזר חוב של המבקשת לחברה זו (עמ' 7, סעיף 52 לתצהירה), וכלשונה: "באוגוסט 2008 טענה החברה (היא המבקשת בענייננו– ב.א.) לראשונה כי הינה לווה כספים מגיא מתכת אך זאת רק ביחס לסכומים ספציפיים שנמשכו מחשבון החברה לטובת גיא מתכת כהחזר חוב" (עמ' 7, סעיף 53 לתצהירה).


בתאריכים 26.8.08 ו- 28.8.08 הופקדו בחשבונה של המבקשת שיקים בסכומים של 200,000 ש"ח ו- 230,000 ש"ח המשוכים מחשבונות אחרים של המבקשת, ובסמוך למועדים אלה נמשך סכום כולל של 700,000 ש"ח מחשבונה של המבקשת, בארבעה שיקים, לפקודת חברת גיא מתכת בע"מ (עמ' 7, סעיפים 54-55 לתצהירה). על-פי גירסת גב' סעד, לנוכח פעולות אלו ומשלא נענה מכתבו האחרון של המשיב למר קפלן, נעשתה פנייה נוספת למבקשת ביום 12.10.08 במסגרתה הודיע המשיב למבקשת כי לאור התנהלותה ייסגר החשבון ביום 30.11.08. ביום 3.11.08 השיבה המבקשת במענה למכתבו של המשיב, אך במכתב זה, לטענת גב' סעד, לא ניתן כל הסבר לפעילות שנעשתה בחשבון (עמ' 7, סעיף 56; עמ' 8, סעיף 57 לתצהירה).

בימים 30.10.09 ו- 2.11.08 הועברו לחשבונה של המבקשת סכומים נוספים בסך של 257,503 ש"ח ו- 273,980 ש"ח בהתאמה. סכומים אלה הועברו בסמוך למועדים אלה לחשבונות של המבקשת בבנקים אחרים. מבירור שערכה גב' סעד לגירסתה התברר כי הכספים הועברו מחברת שחף ליווי פיננסי בע"מ העוסקת במתן מימון חוץ בנקאי. כפי שעולה מתצהירה של גב' סעד, בעקבות ההעברות הנ"ל היא פנתה פעם נוספת למר קפלן והלה סירב ליתן הסבר לפעולות שבוצעו והפנה אותה לבאי כוחה של המבקשת (עמ' 8, סעיפים 58, 59 לתצהירה). כמפורט בתצהירה גב' סעד (עמ' 9 סעיף 68): "ההסברים העמומים המפורטים בסעיפים 33-34 לתצהירו של ניר, לא הובאו בפני ולמיטב ידיעתי גם לא בפני כל גורם אחר בבנק קודם לסגירת החשבון ... כשנדרשה החברה על ידי הבנק ליתן הסבר לפעילותה, לא ציינה כי מקור הכספים שהועברו לחשבון החברה מגיא מתכת ומשחף, היינו בהלוואות "חוץ בנקאיות" שקבלה החברה מגופים אלה".

ביום 2.12.08 שלח המשיב למבקשת הודעה בדבר סגירתו הסופית של החשבון אליה צורף שיק בנקאי לפקודתה בגובה סכום יתרת הזכות. בהתאם לכך, חשבונה של המבקשת נסגר סופית ביום 12.12.08 (עמ' 8, סעיפים 64, 65 לתצהירה של גב' סעד).



גירסתה של גב' סעד, המפורטת בתצהיר העדות הראשית מטעמה, אשר כאמור לא נסתרה בחקירתה הנגדית בבית המשפט, מוצאת תימוכין בעדותה של עו"ד יעל איזנברג-לביא אשר עבדה כעורכת-דין במחלקת הייעוץ המשפטי של המשיב בזמנים הרלוונטיים - פרט לתאריכים מיום 18.6.08 עד ליום 10.11.08 במהלכם נעדרה לרגל חופשת לידה (להלן: עו"ד איזנברג-לביא).

בחקירתה הנגדית הופנתה לעו"ד איזנברג-לביא השאלה הבאה: "החשבון משמש לחשבון מעבר לכספים של החברה היכן פה הבעיה?" על כך השיבה "זו התנהלות עסקית שאין בה הגיון עסקי או כלכלי מבחינת הבנק שבו מתנהל החשבון" (עמ' 15, שורות 27-28 לפרוטוקול).



בדיון בבקשה לסעדים זמניים שהתקיים בתיק זה לפני הנשיאה, כב' השופטת הילה גרסטל, ביום 21.12.08, ניתן הסבר שונה נוסף לפעילותה של המבקשת בחשבון הבנק: על-פי הצהרתו של ב"כ המבקשת לפרוטוקול, כאמור: "ההפקדות שנעשו בחשבון הבנק ושממנו אח"כ הוצאו לחשבונות אחרים הם היו פרי ניכיון שקים במסגרת מימון חוץ בנקאי. הבאתי עימי את כל האסמכתאות" (עמ' 1, שורות 9-10 לפרוטוקול). כפי שניתן להיווכח הסבר זה ניתן לאחר שניתנו למבקשת מספר הזדמנויות להסביר את הפעילות בחשבונה והיא מצידה סיפקה גירסאות סותרות שהופרכו על-ידי חקירות ובדיקות שערך המשיב, לאחר שאנשיו דרשו הסברים לפעילות בחשבון מנציגי המבקשת ומבאי-כוחה, ואף לאחר הגשת תובענה לבית משפט זה על-ידי המבקשת וניהול הליך ביניים. לפיכך, לנוכח העדר הסבר מספק מצד המבקשת לחשיפת המידע האמור רק בשלב זה, אני סבור כי בדיקת לגיטימיות הפעילות שבוצעה בחשבון הבנק לאור המסמכים שהוגשו על-ידי המבקשת לתיק בית המשפט ביום 29.12.08 – אין בה כדי לפגום בסבירות שיקול הדעת של המשיב בזמן אמת.




יתר על כן: אציין כי מתצהירה של עו"ד איזנברג לביא עולה כי גם המסמכים שנמסרו לב"כ המשיב ביום 21.12.08, בהמלצת בית המשפט, אינם מתיישבים עם ההסברים שניתנו על-ידי המבקשת למשיב עד לאותו השלב בהתייחס לפעולות שבוצעו על ידה, ואין בהם כדי להפיג את התהיות המתעוררות ביחס לפעילות שנעשתה בחשבון הבנק של המבקשת עובר לסגירתו כמפורט לעיל (סעיף 16 לתצהירה). הצהרה זו מתייחסת גם בנוגע לחומר הנוסף שהעביר ב"כ המבקשת ביום 25.12.08 לידי ב"כ המשיב במענה לפנייתו. גם עדה זו נחקרה חקירה נגדית על-ידי ב"כ המבקשת וגירסתה לא נסתרה.




עו"ד אתר קופינסקי, המשמש כעורך-דין במחלקה המשפטית של המשיב, טיפל בעניינה של המבקשת במהלך חופשת הלידה של עו"ד איזנברג-לביא ועד לסגירתו הסופית של החשבון ביום 12.12.08. עו"ד קופינסקי העיד מטעם המשיב, נחקר על-ידי ב"כ המבקשת ונשאל על ידו, בדומה לעו"ד איזנברג-לביא, "איפה הבעיה שאתה רואה בכך שנכנס כסף מחשבון החברה ויוצא לחשבונות אחרים?". תשובתו של עו"ד קופינסקי היתה ברורה והחלטית ומן הראוי להביאה כלשונה: "אי אפשר להתרכז רק בענין הזה במנותק מכל מה שקרה פה. הבנק כשהוא רואה כניסות של כספים ממקור אחד ויציאות של הכספים בסמוך לאחר מכן למקור אחר, מבחינתו זה מדליק נורה אדומה ויכול להוות אינדיקציה לפעילות חריגה, פעילות של הלבנת הון, היכולה לעורר חשד. .... אני להתייחס ולומר שברגע שיש לנו העברה של כספים בסכומים חריגים לחשבון החברה וכשהחברה לא מספקת לכך הסברים, הענין מצטרף לעובדה ומגדיל ומעורר את החשד שמדובר בפעילות שהיא יכולה להוות פעילות של הלבנת הון" (עמ' 21, שורות 17-24 לפרוטוקול) (ההדגשות אינן במקור – ב.א.).


בהמשך חקירתו הוסיף כי אף לאחר קבלת הסברה האחרון של המבקשת הרי שמצב הדברים איננו תקין מבחינת הבנק ובלשונו: "לא, זה לא בסדר מבחינת הבנק, מכיוון שאין כל הגיון ובטח יש לי תחושה שאנחנו משחקים בנדמה לי. ברגע שכספים נכנסים לחשבון של חברה ויוצאים בסמוך לאחר מכן גם אם זה בגין מימון מהשוק האפור או מימון המכונה חוץ בנקאי, זה אותו הדבר. וכשהבנק לא מקבל הסברים למהות הפעילות הזאת, למה הכסף נכנס ומיד יוצא לחשבונות אחרים של החברה בבנקים אחרים, זה מעורר חשד שמדובר פה בפעילות שהיא לא תקינה, והיא חשודה כפעילות של הלבנת הון. ... היו פה אירועים שהתפרסו על מספר חודשים שבהם החברה שינתה את הגירסאות שלה מעת לעת" (עמ' 21, שורות 30-32, עמ' 22, שורות 1-6 לפרוטוקול) (ההדגשות אינן במקור – ב.א.).



בנסיבות אלה, ולאחר שהמשיב קיבל מהמבקשת הסברים שונים וסותרים בזמן אמת לפשר הפעילות החריגה בחשבונה, אינני סבור כי יש לדרוש ממנו להמשיך ולנהל חקירות על מנת לאשש או לסתור את טיעוניה של המבקשת לפיהם מקור הכספים בפעילות לגיטימית. ראוי בהקשר זה לצטט מדבריו של מר קפלן בעדותו בית המשפט שעה שהעיד כי "הקונוטציה שיש להלוואת כסף חוץ בנקאית לחברה היא קונוטציה שלילית. קונוטציה זו קיימת ברחוב והיא קיימת גם בבנקים. ... אבל מה לעשות שאני עובד מול הבנק והענין הזה לא נוח לי בהצגתו" (עמ' 11, שורות 5-8 לפרוטוקול).

למותר לציין כי הסבריו של מר קפלן בעדותו בבית המשפט (עמ' 10, שורות 25-32, עמ' 11, שורות 1-10 לפרוטוקול) אין בהם כדי להסביר את העובדה כי חשבונה של המבקשת אצל המשיב שימש אף כ"צינור" להעברת כספים אל חברת גיא מתכת בע"מ. ממילא ברור כי אם המבקשת היתה מעבירה תשלומיה אל חברת גיא מתכת בע"מ מחשבונותיה השוטפים בבנקים אחרים הרי שלא היה בכך כדי ליצור "קונוטציה שלילית" כפי שתיארה מר קפלן.

5. הפרת חובת תום הלב וחובת האמון מצד המבקשת



אכן יש ממש בטענתו של המשיב לפיה התנהלותה של המבקשת נגועה בחוסר תום לב מהותי אשר יש ליתן לו משקל משמעותי בשיקול הדעת האם להעניק למבקשת את הסעד המבוקש על-ידה.

המבקשת העלימה והסתירה ביודעין מהמשיב עובדות מהותיות ביחס לפעולות שבוצעו בחשבון הבנק המתנהל אצלו על אף שנתבקשה במספר הזדמנויות שונות לחשוף מידע זה לשם הסרת החשש שהתגלה אצל נציגי המשיב שמא מדובר בפעילות הקשורה להלבנת הון אסורה. ההסברים שסיפק ב"כ המבקשת במסגרת הדיון שהתקיים בתיק זה לפני הנשיאה, כב' השופטת הילה גרסטל, והמסמכים שנמסרו לידי ב"כ המשיב לתמיכה ולביסוס ההסברים כמתואר לעיל – הם ללא ספק מהותיים והם נוגעים לגרעין העובדתי "הקשה" של התובענה. משלא נטען על-ידי המבקשת כי המידע או המסמכים האמורים לא היו ברשותה עת פנתה לבית המשפט בתחילת ההליכים בתיק זה, או למצער בעת פרישת גירסתה, הרי שמתחזק הרושם כי המבקשת פעלה בחוסר תום לב ומתוך תקווה שלא תזדקק לגילוי עובדות מהותיות אלו במהלך ניהול תובענתה.
מבחינה זו ניתן לקבוע כי המבקשת לא פעלה בתום לב ובדרך מקובלת בקיום התחייבויותיה כלפי המשיב בכל הנוגע להסכמים שביניהם, ואף הפרה את חובת האמון אשר הבנק נתן בה.

ג. סיכום ומסקנות



אני סבור כי העובדה שההעברות הכספיות שבוצעו אל ומאת חשבונה של המבקשת כללו סכומי כסף גבוהים במיוחד, ובעיקר כאשר אין מדובר בהעברה כספית חד-פעמית כי אם במספר לא מועט של העברות בנקאיות, בצירוף העובדה שהופקדו בחשבונה של המבקשת אצל המשיב סכומי כסף גדולים שמקורם בחשבונותיה של המבקשת בבנקים אחרים לצורך העברתם בסמוך להפקדתם אל חברת גיא מתכת בע"מ שעיסוקה בתחום מימון הלוואות חוץ בנקאיות (ראו לענין זה גם את עדותה של גב' סעד בעמ' 19, שורות 19-20 לפרוטוקול בהתייחסה לעובדה כי חשבונה של המבקשת אצל המשיב שימש כ"צינור דו כיווני"), כאשר לכך מתווספת גם העובדה כי חשבונה של המבקשת אצל המשיב שימש כ"צינור" להעברות חריגות ובלתי מוסברות של כספים הנעדרות כל הגיון עסקי, כלכלי או בנקאי התואם את פעילותה של המבקשת בחשבון הבנק אצל המשיב או את ציפיותיו של המשיב לגבי פעילותה בחשבון זה על סמך היכרותו את המבקשת ועסקיה – כל אלה יוצרות את התשתית העובדתית הרלוונטית למועד קבלת החלטתו של המשיב לסגירת חשבונה של המבקשת אצל המשיב.


אני סבור כי המצרף הכולל של עובדות אלו מבססות כנדרש את טענות המשיב ומובילות למסקנה כי היה למשיב יסוד סביר להניח כי הפעילות בחשבונה של המבקשת קשורה בהלבנת הון אסורה. מסיבה זו אני קובע כי המשיב עמד בנטל ההוכחה הנדרש ממנו עפ"י סעיף 2 לחוק הבנקאות לצורך ההוכחה כי סירובו להתיר למבקשת להמשיך ולנהל את חשבונה אצלו נופל בגדר מתחם הסבירות הבנקאי.



לאור כל האמור לעיל אני קובע כי דין התובענה להידחות במלואה.




המבקשת תשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 30,000 ₪ בתוספת סכום השווה למע"מ כדין.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוזה בנקאי

  2. חוזה עם הבנק

  3. משכון בנקאי

  4. ארנונה - בנקים

  5. ארנונה על בנק

  6. חוב לבנק לאומי

  7. עורך דין בנקאות

  8. תרגיל עוקץ בבנק

  9. עורך דין בנקים

  10. התחזות לפקיד בנק

  11. אחריות בנק מלווה

  12. חשבון משותף בבנק

  13. הפרת הסדר עם הבנק

  14. התיישנות חוב לבנק

  15. ציפיות הלקוח בבנק

  16. חובת האמון הבנקאית

  17. עורך דין חשבון בנק

  18. התיישנות תביעת בנק

  19. חובת האמון של הבנק

  20. מניעת פעולות בנקאיות

  21. הפרת החוק מצד הבנק

  22. חוזה בין הבנק ללקוח

  23. עורך דין דיני בנקאות

  24. בונוסים למנהלי בנקים

  25. גביית יתר עמלות בנק

  26. יציבות כלכלית של בנק

  27. תביעה נגד בנק החקלאות

  28. ביטול סגירת חשבון בנק

  29. עמלת שורה בנק הפועלים

  30. תביעה של בנק נגד ערב

  31. ערעור על תביעה של בנק

  32. מענק יובל לעובדי בנק

  33. טעות בהסדר חוב עם הבנק

  34. תביעה נגד בנק דיסקונט

  35. גביית תוספת סיכון בבנק

  36. בקשה לביטול הגבלה בבנק

  37. תעריף הארנונה של בנקים

  38. קניית רכב משועבד לבנק

  39. מימוש שעבוד לבנק מלווה

  40. תביעת בנק להחזרת כספים

  41. עמלות אופציות מעוף בבנק

  42. חתימה על טופס ריק בבנק

  43. "מכתב העברה" לעובד בנק

  44. שביתת עובדי בנק דיסקונט

  45. תביעה נגד לקוח בנק לאומי

  46. פיצוי על סגירת חשבון בנק

  47. אחריות הבנק כיועץ השקעות

  48. חובת הבנק לעדכן את הערב

  49. תביעה נגד הבנק הבינלאומי

  50. אי עמידה בהסדר חוב עם הבנק

  51. גביה בלתי חוקית בחשבון בנק

  52. עורך דין תביעות נגד בנקים

  53. תביעת בנק נגד לקוח על חוב

  54. עמלת פירעון מוקדם בנק לאומי

  55. תביעה נגד בנק על הפסד במכרז

  56. תביעה נגד בנק לאומי לישראל

  57. תיאום גובה עמלות בין הבנקים

  58. רישום הסדר מחיקת חובות בבנק

  59. פעולות בחשבון בנק ללא הרשאה

  60. חובת הקטנת הנזק של לקוח בנק

  61. עבירות כלכליות מנהל סניף בנק

  62. זכות עכבון רכב מול שעבוד לבנק

  63. תביעה של בנק המזרחי נגד לקוח

  64. תביעה של בנק דיסקונט נגד ערב

  65. תביעה נגד בנק בגין הגבלת חשבון

  66. ייצוג עובדי בנק ע''י ההסתדרות

  67. חיוב לפתוח תוכניות חיסכון בבנק

  68. התנהגות בנק ברגעי משבר חריגים

  69. תביעה בגין הפרת יחסי בנק לקוח

  70. צ'קים חוזרים של לקוח בבנק לאומי

  71. תביעה על זכויות בכסף בחשבון בנק

  72. בעלות על רכב מעוקל על ידי הבנק

  73. הגבלת חשבון בנק בגלל סירוב צ'קים

  74. תביעת בנק נגד מורשה חתימה בחשבון

  75. תביעה נגד הבנק הבינלאומי הראשון

  76. אחריות בנק מלווה כלפי רוכשי דירות

  77. תביעה של בנק המזרחי על חוב בחשבון

  78. מעבר בנקים לשבוע עבודה של 5 ימים

  79. תביעה של בנק הפועלים נגד לקוחותיו

  80. סגירת חשבון בנק עקב חשד להלבנת הון

  81. תביעה להחזר כסף שהופקד בבנק הדואר

  82. משיכת כסף מכספומט - תביעה נגד הבנק

  83. אי ביצוע הוראת תשלום של הלקוח בבנק

  84. אישור הסדר נושים למרות התנגדות הבנק

  85. תביעה נגד בנק המזרחי לחייב כיבוד צ'קים

  86. אחריות בנק מלווה על איחור במסירת דירות

  87. חובת הבנק למסור מידע לערבים על הסדר חוב

  88. אחריות הבנק כלפי לקוח שאינו דובר עברית

  89. הסרת הגבלה על חשבון בנק דיסקונט בירושלים

  90. פתיחת חשבון חיסכון בבנק כתנאי להגדלת מסגרת

  91. תביעה נגד בנק לאומי בגין ניהול חשבונות לקוי

  92. מששילם הבנק לעובדו הוא זכאי כמיטיב להטבת נזקיו

  93. ויתור על דיור חלופי - חובת הסבר ע''י פקיד הבנק

  94. הגבלת אחריות בגין שירותים בנקאיים של דואר ישראל

  95. החתמת עולים חדשים שלא יודעים עברית על הסכם בבנק

  96. תביעה נגד בנק מזרחי טפחות – טעות בהוראה טלפונית

  97. נטען כי הבנק ידע אשת הנתבע "אשת קש" בלבד ללא שליטה אמיתית בחברה

  98. האם הבנק חייב כספים וזאת מכוח יישומו של "היתר עסקה" שנכרת בין הצדדים ?

  99. תביעה בשל נזקים כספיים שנגרמו (כביכול) עקב התנהלות רשלנית של הבנק ופקידיו

  100. משנקלעה החברה לחדלות פירעון הגיש הבנק את התביעה בטענה לחתימה על כתב ערבות

  101. בעסקאות ניכיון נוהג הבנק לעיתים ליצור קשר עם הסניף הנמשך על מנת לקבל אינפורמציה בדבר יכולת כלכלית

  102. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון