קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול פסק משקם: א. מהות הבקשה זו בקשה לביטול פסק משקם על פי סעיף 28 לחוק ההסדרים במגזר החקלאי משפחתי, תשנ"ב- 1992 (להלן: "חוק ההסדרים" או "חוק גל"), שניתן על ידי המשקם - עו"ד יורם וסרצוג (להלן: "המשקם") ביום 19.4.07; ולביטול החלטותיו מיום 17.5.07 ומיום 21.5.07. כן מתבקש בית-המשפט להצהיר כי פסק-דינו של המשקם מיום 2.4.06 הוא פסק-דין חלוט, וכי חובה של המשיבה 1 כלפי המבקש אינו נכלל במסגרת הסדר המעטפת מיום 16.6.98. ב. עובדות רלבנטיות המבקש עבד כמזכיר המשיבה מס. 1 (להלן גם: "האגודה") החל מיום 14.5.79 ועד ליום 1.11.79, המועד בו פוטר. בעקבות פיטוריו, ומשלא שולמו למבקש זכויותיו המגיעות לו, הגיש כנגד האגודה תביעה בבית הדין האזורי לעבודה (תיק מ/3/726, מ/2/550). ביום 8.3.87 ניתן פסק דין לטובתו, הקובע כי על האגודה לשלם לו רכיבי שכר שונים (נספח ה' לבקשה). המבקש הגיש את פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצל"פ, במסגרת תיק הוצל"פ שמספרו 4-02-07534-20, אולם ההליך לא הניב דבר והאגודה לא העבירה את הכספים להוצאה לפועל. נכון ליום 20.11.05 עמד הסכום הכולל של תיק ההוצל"פ על סך של 5,795,139.80 ₪ (נספח ו' לבקשה). בשנת 2005 החליטו הצדדים, בהסכמה ובהתאם לסעיף 7 (ב) (1) לחוק ההסדרים, להעביר את הדיון על גובה החוב לידי משקם, אשר בפניו כבר התנהלו דיונים רבים בעניין הסדרת חובות האגודה וחבריה לנושים (העתק הודעה משותפת, לא חתומה, ללשכת ההוצל"פ צורפה כנספח ז' לבקשה). העברת הסכסוך להכרעתו של המשקם נעשתה בסוף שנת 2005- קרי בחלוף 18 שנים ממועד פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה. ביום 18.12.05 ניתנה החלטת המשקם בה נקבע כי חסרים פרטים ומסמכים בדרישת החוב אשר הגיש המבקש (נספח ח' לבקשה); וביום 16.1.06 הגיש המבקש דרישת חוב מתוקנת (נספח ט' לבקשה). ביום 2.4.06 ניתן ע"י המשקם פסק משקם חלקי, אשר קבע שהחוב של האגודה למבקש הוא בגובה 1,097,073 ₪ (נספח א' לבקשה). ביום 20.6.06 ניתנה החלטת המשקם, בה נקבע, בין היתר (נספח ה'-1 לתגובה): "הסדר המעטפת לא בוצע במלואו. ולאגודה אין פתרון לביצועו המלא אלא שהיא מוכנה להביא סכום של 1.5 מיליון ₪ ולחסל את החוב. המשמעות של הדבר בערכים של היום היא הנחה של 500,000 ₪. הנושים מתנגדים להצעה זו ובמיוחד כאשר הועבר תיק נוסף מההוצל"פ אשר בערכים של ההסדר מגדיל את החוב עוד כמה מאות אלפי ₪. החשבון המדויק יעשה ע"י המנהלה ויועבר לאגודה ולנושים. החוב הזה לאחר שיקבע יוכנס להסדר המעטפת וסכום החוב שיקבע יתווסף לסכום ההסדר...". ביום 26.12.06 נערך דיון במעמד הצדדים, בסיומו החליט המשקם, בין היתר, שאם האגודה סבורה כי החשבון של פסק-הדין, כפי שהוגש במסגרת דרישת החוב, אינו נכון, היא רשאית להגיש תחשיב שייערך על ידה ויוגש למבקש ולראש הצוות האזורי; ובמידת הצורך, יובא העניין להכרעתו של המשקם (נספח י' לבקשה). יצוין כי במהלך הדיון ביקש המבקש לדחות את הדיון בחובו, כדי שעורך-דינו יהיה נוכח בדיון. ביום 31.12.06 הודיעה האגודה למשקם כי ישנן טעויות חישוב מהותיות בדרישת החוב שהגיש המבקש למשקם; וכי עפ"י חישוב האגודה, גובה החוב למבקש עומד על סך 196,847 ₪ (נספח יא' לבקשה). המבקש הגיש את תגובתו להודעת האגודה כאמור לעיל, בה נטען להיעדר סמכות המשקם לפתוח קביעות שנקבעו על ידו בפסק דין חלוט וסופי; כן הגיש המבקש בקשות לצו מניעה וצו עשה ולמתן צווי עיקול (נספחים יב'-יד' לבקשה). בדיון שהתקיים ביום 20.2.07 במעמד הצדדים (נספח טו' לבקשה), שבה וחזרה באת-כוח המבקש על הטענה לחוסר סמכות של המשקם לפתוח את פסק המשקם שלו מיום 2.4.06 מן הטעם שמדובר בפסק דין חלוט. בסיום הדיון החליט המשקם, בין היתר (נספח טו' לבקשה): "מאחר ועל פי חשבון שעשה ראש הצוות עולה כי נפלה טעות מהותית בחשבון החוב של משה ז'אן תהיה גם לזה התייחסות נפרדת בהחלטה שתינתן ובבקשותיו כאמור לעיל". ביום 19.4.07 ניתנה החלטת המשקם (נספח ב' לבקשה) בה נקבע, בין היתר: "אכן ההלכה הרווחת היא שאין המשקם מתערב בפסק דין חלוט אשר הועבר מביהמ"ש או ההוצאה לפועל לטיפולו במסגרת חוק גל. אולם, אין הדבר אומר כי אם נפלה טעות בדרך החישוב עפ"י נתוני פסק הדין, שאין אפשרות להתערב בעניין ויש להנציח את הטעות בבחינת כזה ראה וקדש. במקרה כאן, ברור מבדיקת המספרים על פי פסק הדין כי הנתונים על פיהם נפתח התיק בהוצאה לפועל היו שגויים. הרצת הנתונים על פי פסק הדין על ידי המנהלה הביאה למספרים שונים לחלוטין והנושה לא ידע להסביר את ההפרשים אלא בכך שאל לו למשקם להתערב בעניין. כשם שגם ראש ההוצאה לפועל היה מתקן את הסכום אם היה ברור לו כי נפלה טעות כך גם המשקם רשאי ואולי חייב לתקן את הסכום אם ברור לו מעל לכל ספק כי הסכום שמציגים בפניו שגוי". בהתאם לכך קבע המשקם כי חוב האגודה למבקש מסתכם בסך 235,309 ₪ נכון ליום 31.1.07. ביום 17.5.07 ניתנה החלטה נוספת ע"י המשקם (נספח ג' לבקשה), לפיה בעקבות בקשתו של המבקש להורות על העברת הסכום שנקבע כסכום נשייתו באגודה, יועבר לו הסכום האמור לעיל (בקשת המבקש למשקם צורפה כנספח יח' לבקשה). ביום 21.5.07 ניתנה החלטתו האחרונה של המשקם (נספח ד' לבקשה), אשר מתייחסת לבקשת המבקש לעיון מחדש בהחלטתו מיום 17.5.07 (נספח יט' לבקשה). בהחלטה זו קבע המשקם: "...אם נפלה טעות בפתיחת תיק ההוצאה לפועל על פי פסק הדין יש לתקנה. במקרה שלפני ברור כי נפלה טעות בחישוב ואכן התברר כי ראש הצוות, שערך את החישוב על פי נתוני פסק הדין ונתוני החוב על פי הנהוג במנהלה, מצא כי החוב לנושה קטן משמעותית וכאשר נגזר ממנו האחוז לו זכאי הנושה במסגרת הסדר פרעון החוב של האגודה שאושר על ידי התברר כי החוב עומד ע"ס 235,039 ₪. לא מצאתי בבקשה שלפני כל חישוב אחר מטעם הנושה אשר יראה כי ראש הצוות טעה בחישוב שעשה... בסופו של יום יוכל הנושה לפנות בערר על פסק משקם סופי שיוצא לאגודה ולטעון שם את טענותיו כלפי גובה החוב כלפיו. אני בטוח כי לא תמצא ערכאה שיפוטית אשר תאשר חוב שסכומו מוטעה". ג. טענות הצדדים המבקש עותר לביטול פסק המשקם מיום 19.4.07 וקביעה כי פסק המשקם מיום 2.4.06 הוא סופי וחלוט, וקובע את חוב האגודה כלפיו. לטענתו, חרג המשקם מסמכותו בפסק דינו מיום 19.4.07 שעה שמיוזמתו דן וביטל את פסק דינו מיום 2.4.06, אשר הפך לפסק-דין חלוט מאחר והאגודה לא פנתה לביהמ"ש כדי לבקש את ביטולו. כמו כן הוא טוען כי המשקם לא היה רשאי לשנות פסק זה מאחר והשינוי שנעשה אינו נכלל בגדר טעות טכנית, אלא מדובר בשינוי מהותי העולה לכדי חריגה מסמכות. עוד לטענתו, המשקם כלל אותו בהסדר המעטפת, וזאת חרף העובדה כי המבקש לא נתן את הסכמתו לכך. המבקש עותר לביטול פסק המשקם מיום 19.4.07 מאחר ויש בו לטענתו "טעות גלויה על פני הפסק", הן בשינוי הפסק הראשון, בהיעדר סמכות, והן בעריכת התחשיב בפסק השני. בנוסף עותר המבקש לביטולן של ההחלטות המאוחרות יותר- ההחלטה מיום 17.5.07 וההחלטה מיום 21.5.07 המהוות לטעמו, חלק בלתי נפרד מפסק המשקם מיום 19.4.07. האגודה מצידה טוענת כי הפסק השני מהווה תיקון של טעות בחישוב, כפי שעולה גם מהחלטות המשקם בעצמו, ולכן הוא היה מוסמך להורות על תיקונו. כן לטענתה, התיקון לא נעשה ביוזמת המשקם, אלא מכיוון שהוא היה ער לטענת האגודה בדבר שגיאות בחישוב ואפשר לה להגיש תחשיב נכון. לטענת האגודה, המבקש הסכים להעביר את החוב לדיון בפני המשקם ואף לא הביע התנגדות כאשר ביום 20.6.06 נתן המשקם החלטה על צירופו של המבקש להסדר המעטפת. לעמדתה המבקש תקף החלטה זו לראשונה ביום 20.2.07 קרי, כ-8 חודשים לאחר החלטת המשקם; על כן דינה של טענה זו להידחות מאחר והיא נטענת בחוסר תום לב, תוך השתהות מרובה ובשל האיזון הראוי שיש לערוך בין זכויותיו של המבקש לבין זכויותיהם של שאר הנושים בהסדר. כאן המקום לציין, שהמבקש כבר הגיש לביהמ"ש המחוזי בקשה לביטול פסק המשקם (ה"פ 695/07) ; ובפסק-הדין שניתן ביום 4.11.07, דחה ביהמ"ש (השופטת ר' רונן) את התובענה, בנימוק לפיו טרם הסתיים הליך הסדרת החוב של האגודה, ולכן החלטות המשקם עד כה אינן בגדר "פסק משקם" שניתן לעתור לביטולן. ביום 25.3.08 ניתן פסק משקם סופי ע"י המשקם אשר הסדיר באופן סופי את חובות האגודה לכלל נושיה (נספח ד' (1) לבקשה). מכאן הבקשה דנן, שהוגשה לביהמ"ש ביום 5.5.08. לבקשת המבקש (בש"א 10215/08), נמחקו המשיבים 2-6 מכתב התביעה עפ"י החלטתי מיום 22.5.08. ד. הפלוגתאות בין הצדדים מכתבי הטענות עולה הפלוגתא הבאה בין הצדדים: היש להורות על ביטול פסק המשקם מיום 19.4.07, לרבות החלטותיו מיום 17.5.07 ומיום 21.5.07, עקב חריגה מסמכות ו/או עקב קיומה של טעות גלויה על פני הפסק? ה. היש להורות על ביטול פסק המשקם מיום 19.4.07, לרבות החלטותיו מיום 17.5.07 ומיום 21.5.07 עקב חריגה מסמכות ו/או עקב קיומה של טעות גלויה על פני הפסק? הדין סעיף 13 (א) לחוק ההסדרים קובע את סמכויותיו של משקם ואת ההוראות שיחולו על הדיון שייערך בפניו, כדלקמן: "על דיון בפני משקם יחולו הוראות פרק ד' לחוק הבוררות והתוספת לו, בשינויים המחוייבים, ולמשקם תהיינה הסמכויות הנתונות לבורר לפי החוק האמור". סעיפים 27-28 לחוק ההסדרים קובעים את אופן מתן פסק המשקם ואופן ביטולו, לאמור: "27. עם הסדרת החוב של גורם חקלאי, יתן המשקם לגביו פסק מנומק; על פסק המשקם יחולו הוראות פרק ה' לחוק הבוררות, בשינויים המחוייבים, למעט סעיפים 24 ו-29א". "28 (א) בית המשפט המחוזי רשאי, על פי בקשת חייב, נושה או ערב שעליהם חל פסק המשקם, לבטלו, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו למשקם, בשל אחד מאלה: (1) המשקם חרג מסמכותו; (2) עילה מהעילות המנויות בסעיף 24(4), (5), (9) ו-(10) לחוק הבוררות; (3) טעות גלויה על פני הפסק. (ב) הפניה לבית המשפט תהיה על פי המועדים הקבועים בחוק הבוררות". על פי הסעיף הנ"ל ניתן לתקוף את פסק המשקם רק אם חרג מסמכותו, או שכלולה טעות גלויה על פני הפסק, וכן מכוח חלק בלבד מהעילות שבסעיף 24 לחוק הבוררות. המועדים להגשת בקשה לביטול פסק בוררות קבועים בסעיף 27 לחוק הבוררות, התשכ"ה-1968 (להלן: "חוק הבוררות"), כדלקמן: "לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור ארבעים וחמישה יום מיום מתן הפסק, אם ניתן בפני המבקש, או מהיום שנמסר למבקש, על ידי הבורר או על ידי בעל-דין, העתק הפסק, אם ניתן שלא בפניו; בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה, אף אם כבר עברה, מטעמים מיוחדים שיירשמו ובכל מקרה שהוגשה בקשה לאישור של פסק בוררות-חוץ". ובענייננו: מסקנות עובדתיות ומשפטיות המדובר בחוב שכר עבודה משנת 1987, שלו חיובי ריבית מיוחדים וגבוהים. תיק ההוצל"פ נפתח בתאריך 2.12.87 בלשכת ההוצל"פ בנתניה והועבר במהלך שנת 2002 ללשכת ההוצל"פ בפתח-תקווה עקב חילופי ב"כ הזוכה - המבקש (כך עולה מנספח ב'1 לנספח יא' לבקשה). קביעת גובה החוב הועברה להכרעת המשקם בשנת 2005. הסדר הנושים בצורה של הסכם המעטפת נערך ביום 16.6.98 (נספח יז' לבקשה). מהראיות עולה כי המבקש לא היה צד להסכם המעטפת בשעה שנחתם. לגרסתו, לאורך כל הדרך טען בע"פ ובאמצעות בא-כוחו, שהוא אינו מודע לו ולא הסכים לו (ר' נספח טו' לבקשה). זו השאלה הקלה, שאין לה נגיעה מיוחדת לעניין תיקון הסכום. ואשר לתיקון: סכום החוב שנקבע בפסק המשקם החלקי מיום 2.4.06, תוקן בהחלטת המשקם מתאריך 19.4.07. (ודוק: תיקון במספר ובחישוב עפ"י סעיף 22(א)(1) לחוק הבוררות, שמיושם במקרה זה, הפניה לתיקונם לא מוגבלת בזמן). אומנם המשקם הכתיר את החלטותיו בשם: "החלטה", או "פסק משקם חלקי", אבל הלכה פסוקה היא, שיש לבדוק האם החלטה או פס"ד חלקי הם חלוטים, בנושא המדובר, על-מנת לדעת ממתי יש להתחיל את מנין הימים לצורך הגשת בקשת ביטול; הווה אומר אין בכותרת כדי להעיד על אופיו של ההליך, ומדובר במבחן ערכי ולא במבחן פורמאלי. לפי ההבחנה המקובלת בדין האזרחי הכללי, "פסק דין" הוא החלטה המסיימת את הטיפול בתיק, ואילו "החלטה אחרת" היא החלטת ביניים שאינה מסיימת את הדיון בתיק. על-פי אותו רציונל, "פסק דין חלקי" הוא החלטה המעניקה את מלוא הסעד המבוקש מבין כמה סעדים העומדים לדיון, סעד העומד בפני עצמו אף אם לא הסתיים הדיון, כאשר ההחלטה אינה מהווה נדבך או שלב ביניים בקביעת הסעד הסופי, ואין בהמשך הדיון כדי להביא לשינויה או לביטולה. זאת לעומת החלטה שהיא רק שלב ביניים, בבחינת נדבך ראשון לקראת פסיקת הסעד הסופי, ואין היא בגדר "מוצר מוגמר" שהדיון בו הסתיים (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית, תשס"ה-2005) בעמ' 323).   על-פי סעיף 1 לחוק הבוררות, פסק בוררות הוא "פסק שניתן על ידי בורר, לרבות פסק-ביניים"; כאשר המונח "פסק ביניים" מקביל למונח "פסק-דין חלקי". נזכיר כי כאמור בסעיף 13 לחוק ההסדרים, למשקם אותן סמכויות כמו לבורר. עפ"י ההלכה הפסוקה, פסק ביניים או פסק-דין חלקי ייחשב ככזה רק כאשר ברור כי הדיון במחלוקת נושא ההחלטה הושלם, התיק נסגר בכל האמור למחלוקת זו ובידי הצדדים נמצאת החלטה ברורה ומפורשת המכריעה במחלוקת מוגדרת, שלמה ובעלת קיום עצמאי משלה (ר' רע"א 300/89 ולקו חברה לבניין נ' החברה לפיתוח חוף אילת, פ"ד מה (4) 497; רע"א 546/03 הסוכנות היהודית לארץ ישראל נ' שדה תרומות - מושב עובדים של הפועל המזרחי להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד נז(6) 673). בענייננו, המבקש השתית את הבקשה לביטול פסק המשקם על שתי עילות חוקיות: האחת, חריגת המשקם מסמכותו, והשנייה, טעות גלויה על פני הפסק; הללו יידונו להלן: 1. חריגה מסמכות המבקש טוען, שהמשקם לא היה מוסמך "לפתוח מחדש" את פסק הדין שניתן על ידו ביום 2.4.06 המהווה פסק דין חלוט, מכיוון שהאגודה לא הגישה בקשה לביטולו תוך המועד שנקבע בסעיף 27 לחוק הבוררות ולא בכלל. אפנה לבחון טענה זו: המחלוקת אליה נדרש המשקם התמקדה בקביעת גובה החוב של האגודה למבקש. בהחלטתו מיום 2.4.06 קבע המשקם את גובה חוב האגודה למבקש ומעיון בקביעתו מתקבל הרושם הברור כי הדיון במחלוקת נושא ההחלטה הושלם, ובידי הצדדים נמצאת החלטה ברורה ומפורשת המכריעה במחלוקת מוגדרת והיא - מהו סכום החוב. נראה אם כן, כי המחלוקת שניטשה בין המבקש לבין האגודה בעניין גובה החוב הוכרעה במלואה, בהחלטה ברורה ומפורשת העומדת בפני עצמה. משלא הוגשה בקשה ע"י האגודה לביטול פסק המשקם מיום 2.4.06, הרי שהוא הפך לפסק דין חלוט. השאלה - האם עדיין מוסמך היה המשקם לתקן את פסק דינו מיום 2.4.06 ומי היה אמור ליזום את התיקון? סעיף 22 לחוק הבוררות, החל על פסק משקם מכוח הוראת סעיף 27 לחוק ההסדרים, מפרט את רשימת המקרים בהם רשאי המשקם לתקן את פסקו או להשלימו. סעיף 22 לחוק הבוררות קובע לאמור: "(א) הבורר רשאי, על פי פניית בעל-דין ולאחר שניתנה לבעלי-הדין האחרים הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם, לתקן או להשלים את פסק הבוררות, אם היה לקוי באחד מאלה: (1) נפלה בפסק טעות סופר, פליטת קולמוס, השמטה, טעות בתיאור אדם או נכס, בתאריך, במספר, בחישוב וכיוצא באלה; (2) הפסק לקוי בענין שאינו נוגע לגוף הסכסוך; (3) אין בפסק הוראה בדבר תשלום ריבית; (4) אין בפסק הוראה בדבר הוצאות הצדדים, לרבות שכר טרחת עורך-דין. (ב) לא ייזקק הבורר לפניה לפי סעיף קטן (א)(3) או (4) שהובאה לפניו כעבור שלושים יום מיום מתן פסק הבוררות, אם ניתן בפני הפונה, או מהיום שנמסר לפונה העתק הפסק, אם ניתן שלא בפניו. (ג) הבורר יחליט בפניה לפי סעיף זה תוך שלושים יום מהיום שנמסרה לבעלי-הדין האחרים הודעה עליה. (ד) ליקויים כאמור בסעיף קטן (א)(1) או (2) רשאי בית המשפט לתקנם תוך כדי דיון בבקשה לאישור הפסק או לביטולו, אף אם לא היתה פניה לבורר או שהיתה פניה והבורר לא החליט בה". יצוין, כי בנוגע לשני הליקויים הראשונים הנזכרים בסעיף 22 (א) (1) ו-(2), הגשת הבקשה לבורר לתיקון פסקו אינה מוגבלת בזמן (ר' פרופ' ס' אוטולנגי 'בוררות דין ונוהל' (מהדורה רביעית מיוחדת, תשס"ה-2005), כרך ב' בעמ' 882). בענייננו, עיון בהחלטת המשקם מיום 26.12.06, שניתנה בסיומו של דיון שנערך במעמד הצדדים, מעלה כי האגודה חלקה על אופן חישוב פיצויי הלנת השכר ופסק דינו של המבקש (נספח ו' לתגובה), ולפיכך החליט המשקם לאפשר לה להגיש תחשיב משלה, דבר שאכן נעשה ביום 31.12.06. ביום 20.2.07 ניתנה החלטת המשקם ממנה עולה כי נפלה טעות מהותית בחשבון החוב; ובהחלטתו מיום 19.4.07 קבע כי מבדיקת המספרים ברור שהנתונים על פיהם נפתח תיק ההוצל"פ היו שגויים, והמשקם רשאי ואף חייב לתקן את הסכום אם ברור לו מעל לכל ספק כי הסכום שמציגים בפניו שגוי. לטענת המבקש, אין המדובר בתיקון טעות טכנית כמשמעה בסעיף 22 לחוק הבוררות, אלא בתיקון טעות מהותית, וגם משום כך חרג המשקם מסמכותו. דעתי אינה כדעתו. מקריאת הנימוקים המפורטים בהחלטתו של המשקם עולה מפורשות כי המדובר בטעות שנפלה בחישוב, ובלשון ההחלטה: "במקרה כאן ברור מבדיקת המספרים על פי פסק הדין כי הנתונים על פיהם נפתח התיק בהוצאה לפועל היו שגויים. הרצת הנתונים על פי פסק הדין על ידי המינהלה הביאה למספרים שונים לחלוטין והנושה לא ידע להסביר את ההפרשים אלא בכך שאל לו למשקם להתערב בעניין". המסקנה המתבקשת העולה מהדברים היא, שתיקון הטעות במקרה דנן, נעשה בסמכותו של המשקם, מכוח סעיף 22(א)(1) לחוק הבוררות ולכן דין הטענה לפיה יש לבטל את פסק-דינו מיום 19.4.07 מכוח העילה של חריגה מסמכות, - להידחות. 2. טעות גלויה על פני הפסק לטענת המבקש, הוא מעולם לא נתן את הסכמתו להסדר המעטפת ולא ידע על קיומו אלא סבר שרק חוק גל כלשונו יחול על החוב; מה גם שהסדר זה לא היה בתוקף עת הצטרף המבקש להליכים בפני המשקם בסוף שנת 2005. לפיכך אין הסדר זה יכול לחייבו ולהכפיפו אליו ללא הסכמתו. כן לטענתו, הוא מעולם לא נתן הסכמתו לחלוקת תמורות כלשהי בין הנושים ולהסדר הבין בנקאי בין נושי האגודה, ולכן היה על המשקם לקבוע כי חובו אינו נכלל בהסדר המעטפת, אלא יוסדר באופן עצמאי בפני המשקם. טענה נוספת בפיו היא שהוא נושה בדין קדימה היות והחוב כלפיו הינו חוב בגין שכר עבודה, והמשקם שגה עת התעלם מטענתו זו. יצוין כי עפ"י החלטת המשקם מיום 19.4.07, החוב הכולל של האגודה לאחר תיקון הטעות החישובית, עמד על סך של 340,356 ₪. מסכום זה הופחתו 20% בהתאם לסעיף 15 לחוק ההסדרים ולאחר שערוך ליום 31.1.07 הועמד החוב על סך של 1,286,541 ₪. מאחר והסכם המעטפת נתן לכל נושה 18.29% מחובו, הועמד סכום החוב על סך של 235,309 ₪. בעקבות החלטה זו, עתר המבקש למשקם בבקשה כי יועבר אליו הסך של 235,309 ₪, שאינו שנוי במחלוקת, זאת מבלי לפגוע בזכויותיו בעניין גובה חוב האגודה כלפיו (נספח יח' לבקשה). בתגובה, הבהיר המשקם בהחלטתו מיום 17.5.07 (נספח ג' לבקשה), כי לאחר חלוקת מלוא הכספים שנקבעו כסכום ההסדר ושכללו את תוספת החוב לנושה (היינו המבקש), - תופטר האגודה מכל חובותיה. המבקש ציין בסעיף 56 לבקשה, שהסך של 235,039 ₪ הועבר אליו במהלך החודשים יולי-אוגוסט 2007. כאמור לעיל, לפי סעיף 28(א)(3) לחוק ההסדרים רשאי בית-משפט לבטל פסק משקם בעילה שקיימת טעות גלויה על פני הפסק, בעוד שבחוק הבוררות, טעות כשלעצמה אינה מהווה עילה לביטול פסק בורר. בפסק-הדין שניתן ב-רע"א 6726/96 אבו אברהם נ' בית נקופה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, (פ"ד נה (5), 166) קבע ביהמ"ש העליון לעניין הביקורת השיפוטית על פסק המשקם בעילה זו של טעות גלויה על פני הפסק, את הדברים הבאים: "בביקורת על פסק משקם, בית המשפט המחוזי אינו רשאי לחרוג מן החומר שבתיק המשקם ("הרקורד") ולהסתייע בראיות חיצוניות. שנית, בית המשפט לא יתערב בפסק המשקם אלא אם הטעות "גלויה". מה פירוש? בית המשפט יהיה נוטה שלא לחטט בפסק המשקם כדי לגלות בו טעות, ולא להיתפס לספק -טעות, אלא לבדוק אם נפלה בפסק, לאור החומר שבתיק, טעות ברורה ומהותית". ביהמ"ש הוסיף וקבע כי:   "לא כל טעות גלויה על פני פסק המשקם די בה כדי לבטל את הפסק על-פי סעיף 28(א)(3) לחוק ההסדרים. תוצאת הטעות תלויה בחומרת הטעות. יש טעות שאין בה כלל כדי להשפיע על הפסק; יש טעות המצדיקה תיקון, השלמה או ביטול חלקי של הפסק, אך יש גם טעות המחייבת ביטול הפסק כולו".    בהקשר זה ראוי לציין גם את ההלכה לפיה ביהמ"ש לא יתערב על נקל בפסק משקם, כפי שנקבע למשל ב-רע"א 8631/07 יצחק דוגמא נ' עזריאל מושב עובדים התישבות חקלאית שיתופית בע"מ, ( (21.2.08): "כפי שכבר נפסק, ההשוואה בין רשימת עילות הביטול של פסק משקם לבין רשימת עילות הביטול של פסק בורר מראה כי רשימת עילות הביטול של פסק משקם מצומצמת ביותר, וכי הכוונה היתה לחזק את מעמדו של המשקם ואת סופיות הפסק שלו על ידי צמצום הביקורת השיפוטית עליו [ראו: רע"א 6726/96 אבו אברהם נ' בית נקופה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, (פ"ד נה (5), 166, 183 1(2001); ע"א 3003/02 בית אלעזרי, מושב עובדים להתישבות שיתופית בע"מ נ' לחמי, פ"ד נז (6) 551, 560 (2003)]". בענייננו, פסק המשקם מיום 2.4.06 קובע בסעיף 2 לו כי: "תשלומים ששולמו ע"ח החוב יופחתו מהסכום להסדר". ובסעיף 3: "אופן חלוקת התמורות יקבע לדיון בהשתתפות הנושים". המבקש אינו חולק על תוקף פסק-הדין הלז, אלא עותר בבקשתו לקביעה כי זהו פסק דין חלוט. בנוסף, החלטת המשקם מיום 20.6.06 קבעה מפורשות לעניין החוב של האגודה למבקש: "החוב הזה לאחר שיקבע יוכנס להסדר המעטפת וסכום החוב שיקבע יתווסף לסכום ההסדר" (נספח ה'-1 לתגובה). מחומר הראיות עולה, שהמבקש לא העלה כל טענה כלפי החלטה זו של המשקם שניתנה כאמור ביוני 2006; אלא טענתו שהוא אינו נכלל בהסדר המעטפת הועלתה לראשונה בתגובתו להחלטת המשקם מיום 26.12.06 ובפרוטוקול הדיון מיום 20.2.07 (נספחים יב' ו-טו' לבקשה). ודוק: המבקש מודה שידע על קיומו של הסדר מעטפת לאחר העברת ההליכים בעניינו למשקם (סעיף 45 לבקשה); למרות זאת לא העלה כל טענה ו/או מחאה מיד לאחר שניתן פסק המשקם החלקי מיום 2.4.06 וגם לא לאחר החלטת המשקם מיום 20.6.06. בנסיבות המתוארות לעיל, בהן המבקש לא העלה בהזדמנות הראשונה את טענותיו נגד פסק המשקם מיום 2.4.06 ו/או החלטת המשקם מיום 20.6.06 בהקשר של הכללת חוב האגודה כלפיו בגדר הסדר המעטפת; והוא אף טוען שפסק המשקם מיום 2.4.06 הינו פסק-דין חלוט, יש לראותו כמי שהיה מודע להכללת חוב האגודה בהסדר כאמור, וכמי שיצר מצג שכזה משך זמן רב כלפי האגודה והנושים והוא מנוע מלבקש עתה את ביטול הפסק על יסוד הטענה שמעולם לא נתן הסכמתו להסדר המעטפת ואין לחייבו ולהכפיפו אליו. אשר על כן, אני דוחה את טענתו לביטול פסק המשקם מיום 19.4.07 מכוח העילה של טעות גלויה על פני הפסק. ו. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התובענה לביטול פסק המשקם נדחית. המבקש ישא בהוצאות שכ"ט עו"ד המשיבה 1 בסך 30,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק-הדין ועד לתשלום בפועל. משקם