ביטול תוצאות הבחירות למועצה אזורית

בהמרצת הפתיחה הנדונה התובע, שהיה אחד משני המתמודדים בבחירות לראשות המועצה האזורית לכיש, שנערכו ביום 20.1.09, מבקש להצהיר על ביטול תוצאות הבחירות, ולהורות על קיום בחירות חוזרות לראשות המועצה, משום שלטענתו מתחרהו, שזכה, המשיב 1 דכאן, סלל את דרכו לראשות המועצה באמצעי פסול - מתן שוחד בחירות. המבקש, מר זאב שלמה, התמודד בבחירות אלה כנגד המשיב שהיה ראש המועצה המכהן, שהתמודד על קנדציה נוספת. הטענה היא שמר מורביה, המשיב, נתן התחייבות בלתי חוקית להימנע מהטלת ארנונה או מגבייתה, ביחס לשטחי מרעה שבסמיכות למושב לכיש, בתחום המועצה, וכי התחייבות זו הביאה להטיית תוצאות הבחירות באשר קולות תושבי מושב לכיש "ניקנו" בדרך זו על ידו. המועצה האזורית לכיש מונה 16 מושבים ושני ישובים קהילתיים, אך הבחירות נערכו ב- 19 קלפיות. במושב לכיש היתה קלפי אחת, שמספרה 6. תוצאות הבחירות הראו כי המבקש קיבל 2,067 קולות (47% מהקולות הכשרים), ואילו המשיב קיבל 2,332 קולות (53%), משמע, פער של 265 קולות אשר הכריעו את הכף והביאו לבחירתו של המשיב לקנדציה נוספת. במושב לכיש הוענקו 217 קולות למשיב, לעומת 64 קולות שקיבל המבקש. חשבון פשוט מראה, איפוא, שלו ניתנו 133 קולות למבקש, מתוך אלה שהצביעו בפועל למשיב, די היה בכך לגרום לשינוי התוצאות, ולבחירתו של המבקש לתפקיד ראש המועצה. מכאן - שהעתירה נשוא דיוננו אינה אקדמית גרידא, והיה כי יקבע ביהמ"ש כי אכן מדובר בשוחד בחירות, או בטובת הנאה פסולה שהובטחה לבוחרים, וכי התקיימו המבחנים שבחוק ובפסיקה במישור ההתכנות שאלה תיעלו את דפוס ההצבעה במושב לטובת המשיב, אזי, ניתן יהיה להגיע למסקנה שאלמלא הפסול שדבק במעשי המשיב, תוצאות הבחירות יכול והיו שונות והפוכות, בדרגה כזו או אחרת של ודאות או הסתברות. הוראת החוק הרלוונטית לענייננו דורשת התקיימות שני תנאים מצטברים לשם התערבות ביהמ"ש בתוצאות הבחירות, והן : קיומו של ליקוי בהליך הבחירות, מאלה הנקובים בסעיף 222 לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) תשי"ח - 1958. שהליקוי האמור עלול היה להשפיע על תוצאות הבחירות. בהתקיים אלה רשאי ביהמ"ש, מכח סעיף 223 של הצו לבטל את הבחירות, ולצוות על עריכתן בשנית, ואף להכריז שהאדם שנבחר לראש המועצה לא הוא שנבחר, כי אם אדם אחר. לעניין טיבו של אותו ליקוי בהליך, אשר יכול להביא להתערבות ביהמ"ש בתוצאות הבחירות, החלופה הרלוונטית לנו מצויה בסעיף 222 (4) של הצו, ועניינה בכך ש"קולות שניתנו בעד הצעת מועמד מסויימת... הושגו שלא כחוק - ובלבד שהליקוי שטוענים לו לפי סעיף קטן זה, עלול היה להשפיע על תוצאות הבחירות". גם הפעלת הסמכות, שאוזכרה לעיל, מכח סעיף 223, לביטול הבחירות, מותנית בכך ש"נראה לו (לביהמ"ש) שהליקוי המשמש עילה לערעור, עלול היה להשפיע על תוצאות הבחירות". ההכרעה בהמרצת הפתיחה המונחת לפני, נגזרת, לפיכך, מהקביעה, האומנם הוכח שקולות בוחרי המשיב בלכיש, שניתנו למשיב, הושגו שלא כחוק, ואם כן, האם ליקוי זה עלול היה להשפיע על תוצאות הבחירות. בהינתן, כפי שצויין, שמהיבט "חשבונאי" ומניין הקולות אין ספק שתוצאות הבחירות יכולות היו להשתנות בשל מהפך בדפוס ההצבעה של מצביעי מושב לכיש, יתמקד בירור סוגיית ההשפעה האפשרית על תוצאות הבחירות בפן המהותי, כלומר בשאלה מהי מידת ההוכחה הנדרשת ומהם הכלים לקבוע האומנם אותו ליקוי, אם אקבע קיומו, עלול היה להשפיע, על ההצבעה ולהסיט את קולות הבוחרים הפוטנציאליים ממתמודד אחד למשנהו. בעוד שההכרעה בשאלה זו, השניה מבין שתי הדרישות המצטברות, אינה פשוטה כלל ועיקר, הרי, ההכרעה בשאלה הראשונה, של עצם קיום ליקוי, במשמעות החיקוק הרלוונטי, פשוטה למדי, ואין לי ספק שליקוי כזה היה גם היה וכי התנהלות מר מורביה בפרשה הנדונה היתה פסולה ופגומה. חבר מושב לכיש, דג נעמן, באמצעות חברה מטעמו, מחזיק באדמות מרעה, המשמשות לו לגידול בקר, בהיקף משמעותי, ואלה משתרעות בתחום המועצה האזורית לכיש, ובקרבת המושב לכיש. אין חולק שלאנשי המושב, בין חברי האגודה ובין אלה שאינם כאלה, יש עניין וחפץ בכך שנעמן יהא המחזיק בשטחי המרעה הללו, באשר נטישתם ופינויים מעדרי הבקר עלולה להביא למילוי החלל שיווצר בדרך שלא תיטיב עם אנשי המושב ורכושם. הם חוששים שבטחונם האישי, ובטחון רכושם יפגעו אם השטחים הללו יהפכו ל"שטח הפקר" ותתאפשר חדירת גורמים עויינים ומזיקים תחת הפסטורליה של עדרי הבקר הרועים שם בנחת. המשיב, וגורמי המועצה האזורית שבראשותו, החל מ- 2004, עת היבחרו לקנדציה הראשונה, הביאו להטלת ארנונה על אדמות המרעה של נעמן, ומדובר בחיובים שוטפים של כ- 200,000 ₪ לשנה, ולפתיחת הליך חיוב וגביה רטרואקטיבית לגבי סכום של כ- 815,000 ₪, וסה"כ, לעת הזו, מדובר על חוב ארנונה שהתגבש כבר בהיקף כ- 2 מיליון ₪. המחזיק באדמות, מר נעמן, פעל באופן נמרץ ונחוש לביטול חיובי הארנונה, בתמיכה וגיבוי של חברי המועצה, וניהל ועודנו מנהל מאבק לשם כך, במישורים שונים, לגיטימיים כלשעצמם, ובכלל זה ייזום "לובי" לתמיכה בו בקרב חברי המועצה ובעלי התפקידים שם, הגשת השגות כחוק, פניה לוועדת ערר והגשת ערעור מנהלי בפני ביהמ"ש המוסמך (עמ"נ 9/08 ביהמ"ש לעניינים מנהליים ב"ש, הליך התלוי ועומד). נעמן הבהיר, כי אם דרישותיו לא יענו, והנטל הכלכלי הכבד, לשיטתו, בגין הארנונה, יהפוך את גידול הבקר לבלתי רווחי, אזי, הוא יאלץ למכור את העדר ולהפסיק כליל את החזקת השטחים שבהם מדובר, ולעזוב את אדמות המרעה. עד לסמוך למועד הבחירות של ינואר 2009, היה מורביה נחוש לפעול להטלת ולגביית הארנונה עבור שטחי המרעה, כחלק מתוכנית הבראה גרעונית של המועצה, ומתוך חיפוש מקורות מימון לקופתה הנקובה. עם זאת, וגם על פי עדותו בביהמ"ש בהליך הנוכחי, גילה אמפתיה לפניותיו ולטרוניותו של דג נעמן על עצם החיוב ועל גובהו, ואולם, הדגיש בפניו שהוא אינו יכול לבטל במחי יד את צו הארנונה, וכי על פי החוק נתונים הדברים לסמכות המועצה, וטעונים אישורי משרד הפנים ומשרד האוצר. בעמדה זו חל מהפך בלתי מוסבר, מלבד אם נשים ליבנו למועדו, בתחילת ינואר 2009, וניתנו על ידי מר מורביה, כראש המועצה, שתי התחיבויות במישור הארנונה, שאין חולק שחרגו מסמכותו, לא ניתנו על ידו כדין, ולא נעשו באישור ובתיאום עם הגורמים שהוא עצמו מנה בעבר את הסכמתם כתנאי בלתו אין לכגון דא. ההתחייבות הראשונה כלולה בהסכם פשרה שחתם עליו עם החברה בשליטת מר נעמן, הסכם שב- 12.1.09 הודיעה היועצת המשפטית של המועצה כי הוא מבוטל, ונחתם בשגגה, ועל פיו "המועצה מבטלת את שומות חיובי ודרישות הארנונה בגין הנכס", פשרה שעמדה להיות מוגשת לביהמ"ש המינהלי בבאר שבע, במסגרת הערעור המינהלי שוהזכר לעיל. אין צורך להכריע כרגע בטענת המבקש, זאב שלמה, כי מסמך זה לא נחתם מתוך טעות, אלא בכוונת מכוון, וניתן להנות את מורביה מהספק, שאכן כך היו פני הדברים, שכן זמן קצר לאחר מכן, הגדיל לעשות ונתן, בחתימת ידו, התחייבות נוספת, שאין מקום לטעות ביחס לאופיה ולפרשנותה, ואף היא אינה חוקית, אינה בסמכות, ונתינתה נוגדת את הדין וכללי המינהל התקין כמעט מכל היבט אפשרי. מדובר היה בהתכנסות של הנהלת הועד המונציפאלי והחקלאי של מושב לכיש, על מנת לדון בבחירות הצפויות שבוע לאחר מכן, ולאפשר לבעלי זכות ההצבעה במושב לגבש עמדה ביחס למתן קולם למי משני המועמדים, המבקש והמשיב, אשר הוזמנו להופיע ולהשמיע דבריהם בפני חברי ההנהלה. המועמדים התבקשו להציג את תפיסת עולמם, את חזונם בניהול המועצה, אם יבחרו, ואת תוכניותיהם בתחומים שונים. יצויין, שהוכח שחברי המושב ותושביו מתעדכנים ומקבלים משוב מהנוכחים באותה התכנסות, וזאת באמצעים שונים, כגון דפי מידע, ועלונים המופצים באינטרנט לכלל התושבים. סוגיית הארנונה וביטולה הנדרש על ידי נעמן, בתמיכת אנשי המושב, היתה נושא חשוב, אם לא המרכזי, בכינוס דנן, והתפתח דין ודברים כאשר הנוכחים דורשים מהמתמודדים למצוא מענה הולם לבעיה ולהבטיח פתרון שיוסיף וישמר את שטחי המרעה בחזקתו של נעמן, וימנע הפקרת האדמות לגורמים לא רצויים. מורביה, ביודעו את חשיבות הנושא, וברצותו להפיס דעת הנוכחים כי הוא מתכוון לפעול ברוח ריצוי מאוויהם, וגם לפי גרסתו הוא, בחקירתו הנגדית, הגיע לישיבה מצוייד בנוסח מוצע של הסכם פשרה, חתום על ידו מעל למקום המיועד לחתימת "מועצה אזורית לכיש", ללא כל חותמת או אישור הגזבר או כיוצא בכך, ושם נאמר, כי במהלך שנת 2009, יפעל ראש המועצה להעלות את נושא הארנונה לדיון במליאה, וימליץ על מחיקת סיווג אדמות מרעה מצו הארנונה, ועל מחיקת החיובים, כל זה בכפוף לקבלת אישור המליאה ומשרד הפנים, ואף צויין בנוסח המודפס כי אם לא יתקבלו אישורים אלה, אזי שומות הארנונה יעמדו בעינן. עד כאן אין לומר כי מדובר במסמך שהצגתו בפני אנשי המושב, וההתחייבות לפעול ברוח זו יחשבו כמעשים פסולים ובלתי חוקיים, ולא הייתי רואה בכך, בפני עצמו, משום מתן שוחד בחירות או קניית קולות. אלא מאי - משהוטח במורביה, שיריבו, שלמה, המבקש, שהופיע ונשא דברים דקות ספורות לפניו התחייב לכאורה לפעול נמרצות כדי לבטל את חיובי הארנונה, ולאחר התייעצות עם מר יוסי גורן מרכז המשק ומזכיר המושב, הוסיף מורביה את חתימתו לפסקה בכתב יד (כתב ידו של גורן) ועל פיה "למרות האמור לעיל מתחייבת המועצה האזורית שלא לפעול בכל דרך שהיא למימוש ו/או הטלת חיוב נוסף על הנישום, עד שלא ימצא פתרון הולם ומוסכם על הצדדים". מיותר כמעט לציין שלסיפא אין כל משמעות אמיתית, שכן, בלית הגעה לפתרון "הולם ומוסכם" גם על נעמן, דבר התלוי בשיקול דעתו ורצונו, יהיו חיובי הארנונה מבוטלים ומוקפאי גביה לנצח... יש גרסאות שונות בדבר ההבהרות, או הדברים שנאמרו בעל פה על ידי המשיב, באותו מעמד, והאומנם סייג בדרך זו או אחרת את ההתחייבות הנחרצת הזו, כבר בסמוך לנתינתה, והאם הקנה לעניין גוון של השתדלות וכוונה בלבד, להבדיל מהתחייבות חד משמעית, אך איני רואה חשיבות רבה בקביעת ממצא ביחס לאותן אמירות, תוכנן, ופרשנותן, שכן הדעת וההיגיון נותנים שמה שהועלה בכתובים ונחתם - הוא המשקף את עמדת מורביה וכוונתו לאשורם, וחשוב מכך - אלה הדברים שיופצו ויועברו למצביעים הפוטנציאליים ויעמדו לנגד עיניהם ב"יום הבוחר", ולא גוונים ופרשנויות של חילופי דברים לפני או אחרי חתימת הסעיף הנוסף. הפיסקה הנוספת, שבאה על רקע דין ודברים טעון ונסער למדי, בהקשר לעמדות המתמודדים בסוגיית הארנונה, כוללת התחייבות שלא בסמכות, ובניגוד לדין, לוותר הלכה למעשה על גביית הארנונה שבמחלוקת, ועל הטלת חיובים עתידיים, כל זאת שעה שהדברים מצויים בהתדיינות משפטית, וכאשר אין לנותן ההתחייבות גיבוי לתיתה משום גורם מוסמך, לרבות המועצה עצמה, והנוסח אף לא עבר ביקורת והערות של אנשי היעוץ המשפטי של המועצה, כמתחייב. לעומת זאת, אין עוררין שהטלת הארנונה ודרישתה נעשו על פי צווים ובהתאם לחיקוקים כדין, וכי הליכי הגביה ודרישת התשלום מנעמן והחברה בשליטתו, נעשו כחוק ובהתאם לזכותה ואף חובתה של הרשות לפעול בשיוויוניות ובאורחות מנהל תקין לגביית מס שהוטל כחוק על הנישומים בתחומה. בעליל - תכליתה היחידה של הפיסקה הנוספת היתה למשוך לצידו את קולותיהם של הנוכחים, ודרכם את אלה של יתר המצביעים מהמושב, בדרך של הבטחת טובת הנאה ישירה ומשמעותית לנעמן וחברתו, ובעקיפין לכלל המצביעים, אשר יש להם אינטרס מובהק בהותרת נעמן כמחזיק שטחי המרעה, ובהסרת האיום שלו להפקיר את האדמות, איום שנעמן הבהיר היטב שיוסר רק אם חרב הארנונה תחדול מלהתנופף מעל ראשו. איני נזקק לקבוע מסמרות, האומנם מדובר בשוחד בחירות ובקניית קולות במשמעות הנודעת לכך באספקט הפלילי, שכן לצורך קביעת קיומו של "ליקוי" במובן הנודע לכך בסעיף 223 של הצו, די לאזכר שהנחיות היועץ המשפטי לממשלה למתמודדים בבחירות לרשויות מקומיות, וכן הנחיות מנכ"ל משרד הפנים (וכל אלה הונחו בפני מטעם ב"כ המבקש), אוסרות נחרצות על חלוקת הטבות כאלה, והתחיבויות לתיתן, במהלך סיורי בחירות או בזיקה אליהם. על מנת למצוא מסילות לליבם של מצביעי המושב, שבוע טרם הבחירות, נתן מורביה התחייבות, הגם שחסרת יסוד ובלתי ניתנת למימוש, ששוויה הכספי, במישור הויתור המיומר על גבייה והטלת ארנונה, המעוגנת בצווים תקפים וכדין, עולה כדי מאות אלפי ₪, ויותר מכך, ויתור שאמור לבוא על חשבון קופת המועצה האזורית ותקציבה הגרעוני. יוטעם, כי לעניין הקביעה האם טובת הנאה מסויימת שניתנה תמורת תמיכה פוליטית היא פסולה ועלולה להוות שוחד בחירות, אין נפקא מינא אם ניתנה ישירות למצביע ספציפי או לאחר, באופן שהמצביע נהנה בעקיפין מפירות אותה טובת הנאה, ולעניין זה ניתן להפנות להגדרות הרחבות של "דרכי שוחד" נשוא סעיפים 88 ו 89, של חוק הרשויות המקומיות (בחירות) תשכ"ה- 1965. הונחו בפני תצהירים של הנוגעים בדבר, נושאי הדברים, והנוכחים בישיבה, חלקם נחקרו בביהמ"ש, ואין צורך לפרט ולהיכנס לפרטי פרטים של הראיות ולניתוחם, ובשורה התחתונה מסקנתי הברורה היא כמפורט לעיל. המשיב 3, מנהל הבחירות במועצה האזורית, שצורף ע"י המבקש להליך, בשל תפקידו הסטטוטורי, אך אין בקשה לסעד נגדו, ואין כל טענה על התנהלות לקויה מצידו הוא, הגיש באמצעות פרקליטות המחוז את עמדתו וסיכומיו בזיקה לטענות שהועלו. עמדתו ביחס לעצם היות טובת ההנאה המובטחת דנן משום שוחד בחירות לכאורה, היא ברוח אותה מסקנה שהגעתי אליה לעיל, אולם, בסיכומי פמ"ד מוטל ספק האם הוכחה הכוונה המיוחדת מצד המשיב להשפיע על רצון הבוחרים בעת מתן ההתחייבות הפסולה והבלתי חוקית. המשיב 3 סבור שאפשר שברגע של שיקול דעת מוטעה נכנע המשיב 1 ללחצים שהופעלו עליו מצד הנוכחים בישיבה, והוא חתם על הסעיף הנוסף מבלי שירד לעומק הדברים ונפקותם האפשרית. אין בידי להסכים עם גישה זו, וההיגיון הפשוט מוביל למסקנה, כמעט בלתי נמנעת, שהוספת הסעיף בכתב יד, וחתימת מורביה על ההתחייבות הגורפת והבלתי כשרה, נעשתה משהבין שבדרך זו יוכל לרכוש את לב המצביעים בלכיש, אף אלה המתלבטים, ואשר עניין זה משמעותי עבורם ומהווה שיקול בדרך הצבעתם, והעדיף להדחיק או להתעלם מהמשמעות האמיתית של המעשה שבחר והסכים לעשותו בעיצומה של אותה ישיבה. בעליל, המעשה נעשה בכוונת מכוון, גם אם בצורה נמהרת ובלתי אחראית. ניתן לקבוע כי התנאי הראשון מבין השניים הנדרשים להתערבות אפשרית של ביהמ"ש בתוצאות הבחירות, קיומו של ליקוי בהליך, אכן התקיים, וכעת יש להידרש לסוגיה השניה, הכרעה בדבר היות הליקוי כזה ש"עלול היה להשפיע על תוצאות הבחירות". קיים קושי מובנה וטבעי כאשר באים לנסות ולהעריך, לא כל שכן לקבוע, את השפעת הליקוי על תוצאות הבחירות, ולכמת את התוצאה האפשרית, אלמלא הליקוי היה בא לעולם. חשאיות הבחירות היא אחד היסודות המרכזיים של הליך הבחירות הדמוקרטי ולא יעלה על הדעת לחקור את הבוחרים על הצבעתם בפועל, על צפונות ליבם ביחס להצבעה אפשרית לו היתה נעשית בנסיבות של העדר אותו ליקוי, ונבצר מהצדדים להביא עדויות ישירות של המצביעים אודות כוונתם והצבעתם המשוערת בסיטואציה היפוטתית. זאת ועוד - מצביעים נותנים קולם למועמד מסויים, לעיתים, מתוך מכלול שיקולים ולא תמיד ניתן להראות גורם אחד ובר בידוד, שהכריע את הכף בהחלטה למי ינתן אותו קול. קשה לנסות ולשער עד כמה משקלו של הליקוי, ולענייננו - טובת ההנאה המובטחת, היה מכריע ומשמעותי. ראינו, שמההיבט ה"חשבונאי", ועל רקע פער הקולות הקטן שבו הוכרעו הבחירות, וכאשר די בשינוי הצבעת 133 בעלי זכות בחירה כדי לשנות את התוצאה, ההתכנות לכך שדפוס ההצבעה של אנשי מושב לכיש יכול היה לשנות את התוצאה, קיים ואינו עניין היפוטתי. מצב דברים זה, וההתכנות מהיבט הפער בין המועמדים ומספר המצביעים במושב, לשינוי התוצאה, אינו מביא מניה וביה לקביעה כי דין הבחירות להיבטל בהינתן קביעתי כי הוכח קיום הליקוי המהותי, ועדיין המלאכה לקבוע האם שוכנע בית המשפט כי היה בליקוי שנפל כדי לשנות את תוצאות הבחירות נותרת בעינה, והיא צריכה להתבצע על פי המבחנים ואמות המידה שנקבעו בפסיקה, ואף אלה אינם חד משמעיים. בעניין רביץ ואח' נ' דיין (רע"א 1863/90, פד"י מה חלק שני עמ' 309), אומנם בזיקה לבחירות לכנסת, נקבע שקיימים, בכגון דא, ארבע אפשריות בדירוג ההסתברות להשפעת הליקוי על התוצאות בקלפי מסויימת: קיום ודאות מוחלטת שבהצבעה חוזרת עשויה חלוקת המנדטים להשתנות לעומת הבחירות המקוריות. קיום הסתברות לכך שתהיה חלוקה שונה בהצבעה חוזרת, כלומר, שהסיכוי שהתוצאה תשתנה גדול מהסיכוי שהתוצאה תישאר על כנה. קיום אפשרות של שינוי בתוצאה, שקשה או לא ניתן להעריך את סיכוייו. קיום אפשרות רחוקה של שינוי, כלומר הסבירות שיחול שינוי בתוצאות קטנה, בדרגות שונות של הסתברות, לפי הנתונים. עולה מפסק הדין הזה כי שיקול הדעת הנתון לביהמ"ש שלא לבטל תוצאות בחירות, מקום בו נמצא ליקוי מהותי, יופעל בעיקר בהתקיים האפשרות הרביעית, כלומר סבירות נמוכה להשפעת הליקוי על התוצאה, ואילו ביתר המקרים, התוצאה תהיה ביטול הבחירות. כב' השופט ש. לוין מציין בעניין רביץ כי החלופה הראשונה אינה מעוררת קושי, שהרי מדובר שם על וודאות מוחלטת, אך שלושת החלופות האחרות, אף הן, בהתקיימן, יכול ויביאו לביטול תוצאות הבחירות, כאשר "תלויה התשובה בפתרון השאלה הפרשנית מהי משמעותו של הדיבור 'ויש בכך כדי להשפיע על תוצאות הבחירות' ... לדעתי מתייחס הדיבור הנזכר לכל שלושת המצבים (ב),(ג),ו (ד) שהזכרתי, משום שבשלושתם קיימת אפשרות כלשהי, בדרגות שונות של וודאות שתוצאות הבחירות עשויות להשתנות בהצבעה חוזרת". את המקרה שנדון באותו עניין סיווג השופט לוין בקטגוריה ג', לאמור - קיום אפשרות של שינוי בתוצאות שקשה או לא ניתן להעריך את סיכויו, ודי היה בכך להביא לדחיית הערעור כנגד החלטת ביהמ"ש המחוזי שהורה על ביטול תוצאות הבחירות לכנסת בשתי קלפיות וציווה על עריכת בחירות חוזרות בהן. עוד נקבע, באותו עניין, אף כי כאמרת אגב, שמתוך העדפת שיקולי טוהר הבחירות על פני שיקולים אחרים, נדירים מאוד יהיו המקרים שבהם ביהמ"ש יפעיל שיקול דעת וימנע מביטול תוצאות הבחירות בהתקיים איזו חלופה משלושת הראשונות הללו. אותם מקרים נדירים בהם יש לשקול, למרות קיומו של ליקוי מהותי, להימנע מביטול התוצאה, שמורים למצבים הכלולים בקטגוריה האחרונה, זו של אפשרות רחוקה לשינוי בתוצאות. ברוח זו נפסק בעניין מרעי נ' ועדת הבחירות למועצת פרדיס, רע"א 414/94, פד"י מח חלק 4 עמ' 421, וכדברי כב' השופטת דורנר (עמ' 429), על ביהמ"ש להנחות עצמו מתוך תכליתו הכפולה של חוק הבחירות, הגשמת רצון הבוחר והבטחת טוהר הבחירות, ומכאן נובעת נקודת מוצא - "שעל פיה בהתקיים עילת פסילה, יפסול ביהמ"ש את הבחירות. ככלל ביהמ"ש יפעיל את שיקול הדעת שלא לפסול את הבחירות, רק באותם מקרים נדירים שבהם התקיימו שני תנאים מצטברים: ראשית, הסטיה מהוראות חוק הבחירות, כשלעצמה, היתה קלה (הגם שהיה בה, כפי שנדרש להקמת עילת פסילה, כדי להשפיע על תוצאות הבחירות) ושנית, האפשרות לשינוי תוצאות הבחירות אם הן יערכו מחדש, היא רחוקה". במקום אחר בפסה"ד מביעה השופטת דורנר עמדה ולפיה על פי פסה"ד בעניין רביץ, די בכך שעל פני הדברים קיימת "אפשרות כלשהי לשינוי התוצאות בבחירות חוזרות", כדי להביא לפסילת הבחירות. עם זאת, בפסק דין מאוחר יותר, ואף שהדבר נעשה כאמרת אגב, באשר הדבר לא נדרש למסקנה האופרטיבית באותו עניין, הביע כב' הנשיא דאז, א. ברק דעה שונה במקצת, וסבר כי יש לאמץ מבחן של "אפשרות ממשית" כאמת מידה מאזנת וראוייה בין השיקולים השונים. דברים אמורים בפסק הדין בעניין רון פרומר נ' ג'קי סבג (רע"א 3055/05 ) שם אומר כב' הנשיא דאז ברק: "בענייננו עומדים מצד אחד האינטרסים החברתיים שבקיום תוצאות הבחירות, בוודאות וביציבות שלטונית, ובסופיות הבחירות. אכן, לא בנקל יתערב ביהמ"ש בתוצאותיהן של בחירות, יורה על ביטולן, ועל קיומן של בחירות חדשות. נבחרי הציבור צריך שיבחרו על ידי הציבור, לא על ידי בתי המשפט. מנגד, עומד האינטרס החברתי שבטוהר הבחירות. הערך שבקיום רצונו של ציבור הבוחרים תלוי בכך שתוצאות הבחירות אכן משקפות כראוי רצון זה. דומני, ומבלי להכריע בשאלה, כי מבחן האפשרות הממשית מאזן כראוי בין השיקולים הנוגדים. לגישה זו, יורה ביהמ"ש על ביטול הבחירות ועריכת בחירות חדשות כאשר נפל ליקוי בהליך הבחירות, וכאשר ישנה אפשרות ממשית שהיה בליקוי כדי להשפיע על תוצאות הבחירות". דומה, שעל פי הפסיקה בכללותה, הן ההלכה הבסיסית שנקבעה בעניין "רביץ" והן על פי מבחן האפשרות הממשית שמציע הנשיא ברק בעניין "פרומר", מקום בו כפות המאזניים מעויינות, והסבירות שהתוצאה היתה משתנה אלמלא הליקוי שווה לסבירות שהתוצאה היתה נותרת בעינה, מן הדין הוא להעדיף את האינטרס הציבורי שבטוהר הבחירות, ולהורות על ביטולן כאשר נמצא ליקוי מהותי. כזכור, על פי הלכת "רביץ" גם מקום בו קיימת אפשרות (POSSIBILITY), של שינוי בתוצאות, שקשה או לא ניתן להעריך את סיכוייו, יבוטלו תוצאות הבחירות. כאשר אנו באים לשקלל את הנסיבות והמערך העובדתי הרלוונטי לבחירות בקלפי הנדונה במושב לכיש, ובשים לב לראיות שלפני, ובהן עדויות של משתתפים בישיבה, בעלי תפקיד באגודה ובמושב, ומעורבים אחרים (חברת הועד - שרה בראל, מרכז המשק והמזכיר - יוסי גורן, חבר הועד - עומרי אלירז, שני המתמודדים - בעלי הדין, יו"ר ועדת הבחירות של המועצה - משה ברגיל, מסמכים רבים שהוגשו כמוצגים, ובהם "דף לחבר" אשר הופצו במושב ועוד). בולטות הנקודות הבאות, שפועלן לכיוון זה או אחר: כזכור - וכבר הוטעם לעיל - בלכיש הצביעו 217 לטובת המשיב, לעומת 64 למבקש, וכאשר הפער בין המועמדים בכלל הקלפיות היה 265 קולות, ודי בשינוי הצבעה של 133 מצביעים, יכולה היתה הצבעה אחרת ושונה בלכיש לשנות את תוצאות הבחירות ולהביא לבחירתו של המבקש כראש המועצה. כינינו זאת "הפן החשבונאי". עמדתו של המבקש זאב שלמה בעניין הארנונה, לגוף הדברים, לא היתה שונה מזו של יריבו, מורביה, ואף הוא התחייב לפעול, וגם באותה ישיבה קריטית, לביטול או שינוי צו הארנונה, ובהיבט העקרוני לא היה הבדל מהותי בגישת שני המועמדים. עם זאת, רק המשיב נתן בפועל את אותה התחייבות כתובה וגורפת, וממילא הוא היה היחיד, כראש המועצה המכהן, שיכול היה להתיימר ולתיתה מלכתחילה, באשר יריבו לא כיהן בפועל אותה עת בתפקיד של סמכות ביצועית. נמצאו בעלי זכות הצבעה, שלמרות ההבטחה הנדונה, לא נחה דעתם ולא ראו בכך גורם מכריע ליתן קולם בעד מורביה, ולהיפך, המליצו להצביע בעד מר שלמה, שעמדתו המהותית בסוגיה היתה זהה, אך לטעמם של אותם מצביעים, בניגוד למורביה, הוא לא הראה על עצמו, לשיטתם, מה שכינו, ואף בכתובים "אמינות מזגזגת". דג נעמן בעל הדבר עצמו, והנהנה הישיר מטובת ההנאה הנדונה, סירב לחתום על הסכם הפשרה דנן, ומסיבותיו - לא ראה בכך הסדרה מלאה וראויה של בעיית הארנונה שהטרידה אותו. על אף חשיבות סוגיית הארנונה והשלכתה על תושבי לכיש, לא היתה זו המאטריה היחידה שנדונה ולובנה באותה ישיבת הנהלה, והמועמדים הציגו את השקפת עולמם ותוכניותיהם גם לגבי סוגיות אחרות חשובות וראויות, כמו נושא החינוך, ובוודאי שגם לנושאים אלה היה משקל בגיבוש החלטת המצביעים בעד מי לבחור. יש לזכור, שנושא הפטור מארנונה על שטחי המרעה וביטול הגביה של החוב הקיים, משפיעים רק בעקיפין על מצביעי לכיש, במובן של שימור השטחים בשליטת דג נעמן ומניעת חדירת גורמים זרים ועויינים אפשריים לשטח, ואין מדובר בכסף או בשווה כסף שהובטח ישירות למי מהמצביעים פרט לנהנה הישיר - דג נעמן והחברה בשליטתו. על אף אלה - ניכר בתכתובת שהופצה והוחלפה בין גורמי המושב והתושבים, שהנושא של שטחי המרעה והארנונה אכן נתפס בעיניהם כנושא מרכזי וחשוב, הדבר זכה לליבון ולוויכוחים לא מעטים והיה זה בהחלט עניין שאפיין את ההתנהלות והשיח הציבורי במושב לקראת הבחירות. במבחן רגיל של מאזן הסתברויות במשפט אזרחי, נוטה הייתי לקבוע שהערכת הסיכויים שהתוצאה בבחירות בלכיש היתה שונה אלמלא הליקוי, באופן שהיה מביא לבחירת המבקש דווקא, שקולה ומאוזנת אל מול הסיכויים שהתוצאה היתה נותרת בעינה, ואפשר שלו עסקינן בנטלים ובמידות הוודאות הקבועות להליכים אזרחיים "רגילים", מתחום המשפט הפרטי, לא די היה בכך כדי להביא לזכיית המבקש במשפט ולהענקת הסעדים שעתר להם. אולם, על פי הבנתי את פסיקת בית המשפט העליון, וישומה הנכון, גם אם נאמץ את מבחן האפשרות הממשית, שהציע הנשיא דאז ברק, על סיטואציה כגון זו שלפנינו, מן הדין לקבוע כי הליקוי המשמש עילה לערעור "עלול היה להשפיע על תוצאות הבחירות", כפי לשון סעיף 223 (א) של הצו. אין מדובר, מכל מקום, באותה חלופה רביעית של "אפשרות רחוקה" לשינוי בתוצאות, כמוגדר בהלכת "רביץ", ועל פי אותה הלכה, כזכור, כל מערך נסיבות המשתבץ לאחת החלופות האחרות מחייב ביטול הבחירות והעתרות למבוקש. לו נדרשתי לסיווג של ענייננו בגדר אחת משלושת החלופות הנותרות, הייתי אומר שמדובר בקטגוריה השלישית, זו שעל פיה קיימת "אפשרות של שינוי בתוצאות שקשה או לא ניתן להעריך את סיכוייו". משנתקיימו שני התנאים המצטברים הנקובים בדין לביטול תוצאות של בחירות, והוכח, להנחת דעתי, קיומו של ליקוי מהותי שניתן להגדירו כשוחד בחירות מטעם המשיב 1 למצביעים הפוטנציאלים במושב לכיש, וכן נקבע שליקוי זה היה עלול להשפיע על תוצאות הבחירות, במובן ועל פי הפרשנות שניתנה להיגד זה בפסיקת בית המשפט העליון, החלטתי לקבל את התביעה, וליתן למבקש סעד אופרטיבי כמתחייב מכך. אשר על כן, אני מורה כי הבחירות לראשות המועצה האזורית לכיש שהתקיימו ביום 20.1.09 ופועל יוצא גם תוצאות הבחירות הללו - מבוטלות, ויש לקיים בחירות חוזרות לראשות המועצה, במועד ובהליך הקבועים בדין. על המשיב 1 לשאת בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד של המבקש בסכום של 20,000 ₪ ומע"מ, נכון להיום. בחירות