קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול תוקף תצהיר ויתור על זכויות בבנק עקב הפרת חובת הגילוי: התובעת עותרת להצהרה לפיה: "התצהיר עליו חתמה התובעת בפני עו"ד הילה שפילמן-נויברג, משולל כל תוקף משפטי משנחתם בנסיבות שאינן הולמות חתימת תצהיר ויתור על זכויות, תוך הטעיה תרמית והונאה של התובעת" (סעיף 63 לכתב התביעה) ולהצהרות חלופיות אחרות. בנוסף עותרת התובעת להצהרה לפיה המשכנתא שנרשמה על הדירה ברח' דב הוז 3 בהרצליה, בה התגוררה עם בעלה המנוח במהלך כל שנות נישואיהם, אינה חלה על זכויותיה בדירה ככל שאלה ייקבעו ע"י בית המשפט לענייני משפחה, בפניו מתבררת שאלה זו. ואלה העובדות הצריכות לענייננו: התובעת נישאה (בשנית) לבעלה המנוח יעקב נויברג (אשר אף לו היו אלה נישואיו השניים) ב-4.2.69. במשך תקופת נישואיהם - עד ליום פטירתו ב-21.8.05 - התגוררו בני הזוג בבית בהרצליה אשר זכויות הבעלות עליו היו רשומות על שם המנוח. לתובעת בן מנישואיה הקודמים ולבעלה המנוח שני בנים ובת מנישואיו הקודמים. במהלך חייו ניהל המנוח חברה שהקים שעסקה ביבוא ושיווק סיטונאי של מוצרי מתכת שונים תחת השם יעקב נויברג בע"מ. לימים העביר המנוח את ניהול העסק והחברה לבנו רון נויברג. משנקלעה החברה לקשיים כלכליים פנו המנוח ובנו רון לנתבע בבקשה לקבלת הלוואה כנגד שעבוד הדירה כבטוחה. הבנק נתן הסכמתו להענקת ההלוואה ולשעבוד הדירה כבטחון. הואיל והמנוח היה נשוי לתובעת (שלא היתה רשומה כבעלת זכויות בדירה) דרש הבנק וקיבל מהתובעת, תצהיר ויתור על זכויות בנכס, אם כאלה קיימות. על התצהיר חתמה התובעת ביום 15.3.01 בפני עו"ד הילה שפילמן-נויברג שהיא אשת נכדו של המנוח. עם חתימת תצהיר הויתור הוענקה למנוח ובנו הלוואה על סך -.820,000 ₪ בד בבד עם רישום משכנתא על הסך הנ"ל על הדירה. לאחר מות המנוח ב-21.8.05 חדל בנו לפרוע את ההלוואה. לאחר מספר התראות החל הבנק בהליכים למימוש המשכנתא. מכאן פניית התובעת לבתי המשפט על מנת "להציל" את זכויותיה בדירה אשר עומדות לה, לטענתה, מכח הלכת השיתוף (אין חולק כי בני הזוג נישאו לפני כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון בין בני זוג). בפני בית המשפט לענייני משפחה עתרה התובעת להצהרה בדבר זכויות שיש לה בבית מכח הלכת השיתוף. ההתדיינות שם מתנהלת מול שלושת ילדיו - יורשיו של המנוח. לבית משפט זה עתרה התובעת, בתובענה שבפני, להצהרה לפיה "הויתור" עליו חתמה פגום ולקוי ומשכך אין המשכנתא שהטיל הבנק על הבית חלה על חלקה בנכס, ככל שיקבע כך ע"י בית המשפט לענייני משפחה. כבעלת מחצית הזכויות בדירה מכח הלכת השיתוף (בהנחה שבית המשפט לענייני משפחה יקבע כך) היא הוחתמה על ידי הנתבע על תצהיר ויתור על זכויות אלה תוך הטעייתה ע"י בעלה המנוח שהבהיר לה כי חתימה דרושה, כביכול, לצורך רישום משכנתא על חלקו בבית בלבד ולא על חלקה. לדבריה, היא אמנם חתמה על התצהיר בביתה, ללא שקראה את תוכנו לפני כן. בנוסף לכך מעלה התובעת טענות נגד הבנק הממשכן, אשר נמנע מלגלות לה פרטים מהותיים וליתן לה הסבר מפורט לגבי תוכנו של התצהיר. טענה נוספת בפני התובעת, מופנית כלפי עו"ד הילה שפילמן-נויברג (צד ג' 1), אשר בפניה היא חתמה על התצהיר. לדבריה הפרה היא את חובת הנאמנות כלפיה כאשר אישרה חתימתה בפניה על תצהיר הויתור ללא שהסבירה לה קודם לכן את תוכנו ומשמעותו של תצהיר זה, על אף שנרשם על ידה כי הסבר כזה ניתן לה. לטענתה, לו היה מוסבר לה ע"י עו"ד הילה שפילמן תוכנו ומשמעותו של תצהיר זה, קרי שהיא עלולה להפסיד את כל זכויותיה בדירה לו לא תפרע ההלוואה שהוענקה לבנו של המנוח (ולמנוח) היא היתה נמנעת מהחתימה עליו. התובעת מדגישה בהקשר זה, כי עו"ד שפילמן היתה, כאשתו של נכדו של המנוח, צד מעוניין, היינו היה לה אינטרס ברור שהתובעת תחתום על תצהיר הויתור ובכך תתאפשר קבלת ההלוואה מהבנק. הבנק - הנתבע - דוחה טענות התובעת כלפיו וטוען כי אף לו היה מוכח (ולטענתו עובדה זו לא הוכחה) כי בעלה המנוח ועו"ד הילה שפילמן נהגו כלפיה במרמה והטעיה, אין בכך כדי לגרוע מהתחייבויותיה כלפיו או לאיין אותן, מכח חתימתה על התצהיר, שכן אין לה כל טענת מרמה או הטעיה כלפי הבנק. את טענותיה באשר להפרת התחייבויותיו כלפיה, דוחה הבנק. לטענתו נהג כמקובל וכנהוג בבנקים במקרים דומים. העובדה כי הוא דרש חתימה על תצהיר ויתור של זכויות על אף שעל פי מסמכים ונתונים שהיו בפניו זכויות הבעלות על כל הנכס היו של בעלה המנוח בלבד - עובדה זו מצביעה יותר מכל על התנהלות ראויה שלו כלפיה. הבנק לא הסתפק בהצגת גירסת הגנה מול טענות התובעת. הוא הגיש הודעת צד ג' נגד עו"ד הילה שפילמן אשר בפניה חתמה התובעת על תצהיר הויתור. טוען הבנק כי במידה ובית המשפט יקבע כי תצהיר הויתור חסר תוקף משפטי וכתוצאה מכך ייגרם לו נזק כספי, יש לחייב את צד ג' לשפות או לפצות את הבנק בגין נזק זה. כך משום שהיא הגורם הישיר לגרימת הנזק לבנק כתוצאה מביטול תוקף תצהיר הויתור. כמו כן הגיש הבנק הודעת צד ג' כנגד התובעת. 6. דיון התובעת אינה כופרת בעובדה כי היא חתמה על כתב ויתור על זכויותיה בדירה בפני אשת נכדו של בעלה עו"ד הילה שפילמן, אשר הגיעה במיוחד לשם כך לדירתם. היא אף מאשרת כי לא קראה את תוכן התצהיר ולא הבינה את משמעותו. לטענתה, החתמתה על התצהיר נעשתה תוך הטעייתה ע"י בעלה המנוח וע"י אחרים, שהבהירו לה כי בחתימתה על התצהיר היא נותנת הסכמתה לרשום משכנתא אך ורק על חלקו של בעלה הדירה. על יסוד ההלכה המושרשת במשפט ארצנו, לפיה אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא אותו והבין את תוכנו, במיוחד כאשר מדובר במסמך מהותי המסדיר זכויות במקרקעין. על המבקש לסתור חזקה זו ועליו מוטל הנטל להוכיח בראיות פוזיטיביות של ממש, כי אין להחיל עליו חזקה זו. לאור נסיבות שפורטו, מוכן אני להחיל הלכה זו על המקרה שלפני ולהניח כי על אף שהתובעת חתמה על המסמך ללא שקראה אותו וללא שהבינה את תוכנו ו/או משמעותו ותוך הטעייתה, כטענתה, על אף כל אלה, אין לשלול את תוקפו של התצהיר ואת מחויבותה על פיו כלפי הבנק, במיוחד לאור העובדה כי מדובר, במקרה זה, באישה אינטיליגנטית המנהלת את ענייניה הכספיים בעצמה. כך, מכל מקום, התרשמתי במהלך עדותה בפני. עם זאת אינני סבור כי החלת חזקה זו וקביעה כי חתימתה על התצהיר יוצרת חבות כלפי הבנק, פוטרת את הבנק מחובותיו על פי הדין הכללי (דיני החוזים) ועל פי דיני הבנקאות [חוק הבנקאות (שרות ללקוח 1981)] כלפי התובעת מחובת הגילוי בפרט. אין חולק כי חובות הבנק כלפי ערבים, או ממשכני נכסים לטובתו, הן כחובותיו כלפי לקוחות נוטלי הלוואות או אשראים. מעמדה של התובעת אשר משכנה למעשה את זכויותיה בדירה (בהנחה שזכויות אלה תוכרנה ע"י בית המשפט לענייני משפחה), לשם הבטחת פרעון חובות של בעלה ובנו, הוא כמעמדם של הלווים עצמם (ראה ת.א. 2374/04 מיכל מרטין - בנק הפועלים ). ענין חובת הגילוי של בנק כלפי לקוחותיו (וערביו וממשכני נכסים בכלל זה), היא רחבה יותר מזו החלה על צדדים לחוזה רגיל. כך קבע ביהמ"ש העליון לא אחת. (ראה ע.א. 5893/91 טפחות - צבאח פד"י מח (2) 575). חובת הגילוי של בנק כלפי ערב או ממשכן נכסים לטובתו להבטחת פרעון הלוואה, כוללת בחובה את חובתו לגלות לערבים ולהבהיר להם במפורש ולפרט את קיומם של גורמי סיכון הכרוכים במתן הערבות או בשעבוד הנכס. כך נקבע ע"י ביהמ"ש העליון בע.א. 1570/92 בנק המזרחי- ציגלר (פד"י מט (1) 369) וכן בע.א. 7451/06 אברהם - בנק מסד פד"י נג (2) 337. הרחבת חובת הגילוי של הבנק כלפי לקוחותיו, וערביו בכלל זה, נגזרת מהעובדה כי המידע שיש לבנק לגבי מצבו הפיננסי של הלווה, אינו מצוי, בדרך כלל, אצל הערבים או הממשכנים. בקבלו את ערבותם או את נכסיהם כבטוחות שעלולות להיות ממומשות ביום מן הימים, עליו לודא כי הם, הערבים, מודעים לסיכונים שהם נוטלים על עצמם בשעבדם את נכסיהם וכי הם עושים כן בידיעה, מלאה ככל הניתן, אודות היקף נכסיו וחובותיו של החייב. לשם השגת תכלית זו הרחיבו בתי המשפט את היקף חובת הגילוי של הבנקים כלפי לקוחותיהם ובמיוחד כלפי הערבים לבעלי החוב על מנת למנוע ככל האפשר את הטעייתם "בענין מהותי" לעסקה כתוצאה מכך. (ראה ע.א. 1304/01 טפחות לופרט פד"י מ"ז (3) 309). 7. בענייננו, מוטלת היתה על הבנק החובה ליידע, או להסביר לתובעת, אשר בחתמה על תצהיר הויתור על זכויותיה בדירה, הסכימה, למעשה, לשעבד את חלקה בה לטובת הבנק, את הסיכונים שהיא נוטלת על עצמה בחתמה על תצהיר הויתור. כך הסיכון שהיא עלולה לאבד הנכס, אם הוא ימומש, ללא שתעמודנה לה ההגנות הסטטוטוריות של דיירות מוגנת או זכות לדיור חלופי, עליהם היא ויתרה בעת שחתמה על תצהיר הויתור. האם כך פעל הבנק במקרה זה. מחומר הראיות שהוצג בפני עולה שיש לענות על שאלה זו בשלילה. אין חולק כי על תצהיר הויתור חתמה התובעת בביתה בפני עו"ד הילה שפילמן (צד ג' 1), אשת נכדו של בעלה המנוח, וכי היא מעולם לא פגשה נציג כל שהוא מטעם הבנק. היא אף לא ביקרה בסניפו מעולם. משכך יש להניח במידה רבה של סבירות כי היא לא קיבלה כל הסבר מהבנק בדבר משמעותו ותוכנו של המסמך עליו התבקשה לחתום. ההסברים היחידים שקיבלה התובעת, לטענתה, היו מבעלה. לדבריה ההסברים שקיבלה היו מטעים. בתשובה לשאלות, כך היא השיבה: ש. מה היו הנסיבות של נטילת המשכנתא נשוא התביעה, על סך -.820,000 ₪? ת. זה היה לאחר הרבה שנים. בעלי לקח את המשכנתא, גרנו בבית שלנו והבן שלו שקיבל את המשק והזכות לניהול עסק הדרדר ולא היה לו תזרים מזומנים. בעלי ביקש שאחתום על משכנתא על הלוואה על חלק מהחלק שלו, לא על כל הבית ותמיד הוא אמר שרוני, הבן שלו, רוני הוא הבן שלך ואין לך מה לדאוג והעסק יקח את האחריות על התשלומים. (עמ' 1 לפרוטוקול). בהמשך: (עמ' 3) ש. מי נתן לך הסבר על המשכנתא? ת. רק בעלי. גם העו"ד שבא להחתים לא נתנה לי הסבר על המסמך..." דבריה והסבריה של התובעת במהלך עדותה בבית המשפט היו מהימנים ולא הופרכו כלל במהלך חקירתה הנגדית. אין לי אלא לאמצם ולבסס עליהם את מסקנותיי. הסבריה ודבריה של עו"ד שפילמן במהלך עדותה, אך מחזקים את גירסת התובעת, על אף שבאמצעותם ניסתה להפריך את גירסת התובעת לפיה לא ניתן לה על ידה הסבר כל שהוא בדבר משמעות המסמך. בתשובות לשאלות הבהירה צד ג' כי את הטיפול במשכנתא והחתמת התובעת על תצהיר הויתור עשתה "בכובע של נכדה" ולא כעורכת דין. עוד סיפרה, בתשובה לשאלה, כי היא הבהירה לה שהבנק ינסה לממש את הדירה והתובעת אישרה שהבינה עובדה זו באמרה כי עכשיו צריך לדאוג לשלם. "הסברים" או "הבהרות" אלה לתובעת, אף אם ניתנו ע"י עו"ד שפילמן, אינם מספקים, לא את דרישת החוק ולא את דרישת הפסיקה. האם הובהר לתובעת כי היא מוותרת על זכויותיה כדיירת מוגנת העומדות לה, מכח החוק, במקרה שהבנק יממש את הדירה וימכור אותה? אין מענה ואין התייחסות לשאלה זו במסגרת עדותה של עו"ד שפילמן. בהמשך עדותה אישרה צד ג' כי במהלך החתימה על התצהיר או לפני כן, לא ביקשה ממנה התובעת הבהרות ואף לא הציגה הסתייגויות כלשהן. לדבריה היא הקריאה בפניה המסמך, החתימה אותה עליו ועזבה את הדירה. מדברים אלה, ודאי מהסבריה ודבריה של התובעת, עולה ברורות כי עו"ד שפילמן לא הבהירה ולא הסבירה לה את הנדרש בטרם חתמה התובעת על תצהיר הויתור. הבנק או נציג מטעמו, ודאי לא הסביר לתובעת את המשמעות המלאה של חתימתה על תצהיר הויתור שהרי מעולם לא פגשה במי מהם. בהתנהלותו זו הפר הבנק את חובותיו כלפי התובעת, כמוסד בנקאי, בכך שנמנע מלהבהיר לה את משמעות חתימתה על תצהיר לויתור ואת הסיכונים שהיא נוטלת על עצמה בחתמה עליו. את "מלאכת" ההסברה וההבהרה שהיא, כאמור לעיל, מחובתו הסטטוטורית ומכח ההלכה הפסוקה של הבנק, הותיר הוא בידי בעלה - החייב ואשת נכדו שהחתימה את התובעת על התצהיר כעורכת דין, בעלת אינטרס מובהק להחתים את התובעת על מנת לאפשר הענקת האשראי לבעלה, לאביו או לסבו. עובדה זו, כלשעצמה, מעידה על הפרת חובתו של הבנק כלפי התובעת. ודאי כך, כאשר הובהר במהלך המשפט כי ה"הסברים" שקיבלה התובעת מעורכת הדין שהיתה מוטת אינטרסים לכיוון בעלה (נכדו של המנוח), היו חלקיים ושטחיים למדי, אם בכלל ניתנו הסברים כאלה, ולא כללו הבהרות לגבי הויתור על הזכויות העומדות לה במקרה של מימוש הדירה על פי החוק, הבהרות שמן הדין לעשותן במפורש ולא במסגרת ההסבר הכללי, או באמצעות קריאה שוטפת ורציפה של כל מסמך הויתור. תוצאות הפרת התחייבויות מעין אלה מצד הבנק, כפי שנקבע לא אחת בפסיקה היא שלילת תוקף חתימת התובעת על תצהיר הויתור (או על שטר משכנתא) ואיונו. (ראה ע.א. 168/86 בנק איגוד - לה כודיאר פד"י מב (3) 77) וכן: סהר חב' לביטוח בע"מ נגד בנק דיסקונט פד"י נ"א (4) 464. ראה אף פסק הדין בה.פ. 156/07 רובינא - בנק המזרחי ). 8. הודעת צד ג' תובע, כאמור, הבנק משני צדדי ג' (עו"ד שפילמן והתובעת) שפויו למקרה וביהמ"ש אכן יבטל את תוקפו של תצהיר הויתור שנחתם ע"י התובעת בפניה. תביעות או הודעות צד ג' זו דינן לדחיה. לא ברור מה מצא הבנק לתבוע את התובעת כצד ג', בנוסף לטענות שהעלה נגדה במסגרת הגנתו. משנדחו טענות הבנק כלפי התובעת ומשהתקבלה תביעתה נגדו, מתייתר הצורך לדון בהודעת צד ג' שהומצאה לה, שהרי הנימוקים והטענות בשני "כתבי תביעה" אלה דומים אם לא זהים. באשר להודעת צד ג' נגד עו"ד הילה שפילמן (צד ג' 1): אף אם הודעה זו דינה לדחיה. חלקה של עו"ד שפילמן במקרה זה הסתכם בהחתמת התובעת על תצהיר ויתור. אין כל איסור בדין המוטל על עורך דין להחתים על תצהיר ולאשר החתימה, אף אם מדובר בקרוב משפחה, כמו במקרה זה. זאת ועוד: אין כל ראיה של ממש שתאשש טענת הבנק כי צד ג' לא פעל כראוי וכנדרש מעורך דין המחתים אדם על תצהיר. הטענה שתוכן התצהיר לא הוקרא לא הוכחה כדבעי. (עו"ד שפילמן מכחישה עובדה זו). מהמסכת העובדתית שהועלתה בפני עולה כי צד ג' פעל כנדרש וכמתבקש ממנו כעורך דין. אם נצרף לקביעה זו את העובדה כי הבנק ידע כי מדובר במקרה זה בעורכת דין קרובת משפחה ועל אף זאת נאות להחתמת התובעת על ידה (ראה עדותו של אייל אהרון מנהל סניף הבנק), הרי שמתבקשת המסקנה כי צד ג' פעל כנדרש וכמצופה ממנו, בנסיבות הענין, מצד הבנק. בנסיבות אלה לא ניתן לייחס לה או להטיל עליה אחריות כל שהיא כלפי הבנק כתוצאה מביטול תוקפו של תצהיר הויתור. תוקפו בוטל, כאמור לעיל, משום שהתברר כי הבנק הפר את חובותיו כלפי התובעת - הערבה וממשכנת הנכס - ולאו דוקא משום שתהליך החתמתה על התצהיר היה לקוי. והרי הנחתי לצורך הדיון בפני, כאמור לעיל, כי אף אם התובעת לא קראה התצהיר, חזקה היא שהבינה את תוכנו. הבנק, ולא צד ג', הפר את התחייבויותיו כלפי התובעת, מכח הדין, כאמור לעיל, התחייבויות שאין הוא רשאי להסירן מעליו ולהעבירן לאחריותו של עורך דין שהחתים את התובעת על תצהיר ויתור. 9. סוף דבר: מוצהר בזאת כי לתצהיר הויתור, כמפורט בכתב התביעה, עליו חתמה התובעת, אין כל תוקף משפטי וכתוצאה מכך המשכנתא הרובצת על הנכס הנ"ל (חלקה 152/24 גוש 6666) אינה חלה על חלקה של התובעת בנכס. הודעות צד ג' נגד שני הצדדים השלישיים נדחות. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך -.30,000 ₪ בצרוף מע"מ ולצד ג' מס' 1 -.10,000 ₪ בצרוף מע"מ. בנקמסמכים