קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טענת בלעדיות בסימן מסחר לא רשום: 1. בכתב התביעה שלפני עותר התובע לכך שיינתן צו מניעה קבוע כנגד הנתבעים, "האוסר עליהם ו/או על עובדיהם ו/או על שותפיהם ו/או על שלוחיהם ו/או על בני משפחותיהם ו/או על מי מטעמם להשתמש בשם ו/או בסימן המסחרי "שוק רמלה לוד" ו/או בכל שם או צירוף מילים או צירוף אותיות המכיל או הדומה לשם "שוק רמלה לוד" ". 2. הנתבעים ניהלו שוק בסמוך לקיבוץ "עין המפרץ" תחת השם שוק רמלה לוד. על פי עדויות הנתבעים, השוק הוא חלק מעסקיו של הנתבע מס' 2, והנתבע מס' 1 הוא עובד שכיר של הנתבע מס' 2, שתפקידו לנהל את השוק בפועל. 3. בתביעתו טוען התובע, כי החל מחודש מרץ 1993 החל לעסוק בניהול ירידים ושווקים ברחבי הארץ, אשר נשאו את השם "שוק רמלה לוד". לטענת התובע, "עד לאותו מועד לא היה קיים שם עסק שכזה, והתובע הוא שהמציא את השם". התובע מוסיף, כי השם "שוק רמלה לוד" היה בשימושו מאז חודש מרץ 1993 ועד היום, ורכש מוניטין רב והפך למותג מוכר וידוע בקרב צרכני הירידים ברחבי הארץ. והנה, כחודשיים לפני הגשת התביעה נודע לתובע, שהנתבעים עושים שימוש בשם "שוק רמלה לוד", והם מנהלים שוק בשם זה בקיבוץ "עין המפרץ", ואף הוסיפו לאחר המילים "שוק רמלה לוד" את המילה "המקורי" (דהיינו - "שוק רמלה לוד המקורי"). לטענת התובע, השימוש שהנתבעים עושים בצירוף המילים "שוק רמלה לוד" שנטבע על ידו, הוא שימוש בלתי חוקי שיש בו מצג שווא והטעיית הציבור. התובע מוסיף וטוען, כי הגם שהשם "שוק רמלה לוד" עדיין לא נרשם כסימן מסחרי בבעלותו, הרי שלו הזכות לעשות בשם זה שימוש ייחודי, ואין הנתבעים רשאים להשתמש בו, ושימושם בשם זה גורם לתובע נזקים בסכומים גדולים מאוד. מכאן עתירת התובע לצו מניעה קבוע, בנוסח המפורט לעיל. 4. הנתבעים מכחישים את טענות התובע, ולטענתם תביעת התובע נעדרת כל עילה. לטענת הנתבעים, אין זה נכון שהתובע היה זה שהמציא את הצירוף "שוק רמלה לוד", שכן צירוף זה מקורו עוד בשנת 1318, בקבוצת רוכלים שהקימה שוק לעולי רגל מוסלמים שבאו לבקר ב"מגדל הלבן" בעיר רמלה. הנתבעים מוסיפים וטוענים בכתב הגנתם, שגם אם עשה התובע שימוש בשם "שוק רמלה לוד", כי אז הוא היה אחד מיני רבים שעשה שימוש בשם זה, ואין הדבר יכול למנוע אף מהנתבעים לעשות שימוש בשם זה. עוד טוענים הנתבעים, כי אין מקום להעניק לתובע הסעד המבוקש על ידו, משום שצירוף המילים "שוק רמלה לוד" אינו בר רישום לפי פקודת סימני המסחר [נוסח חדש תשל"ב], תשל"ב - 1972, שכן הפקודה אינה מאפשרת רישום שם מסחרי שמשמעותו הרגילה היא משמעות גיאוגרפית, כאשר אין בו "אופי מבחין" לפי סעיפים 8(ב) ו- 9 לפקודה האמורה. הנתבעים מוסיפים וטוענים, שתביעת התובע התיישנה ולחילופין היא נגועה בשיהוי. 5. מהראיות שהובאו לפני עולה, כי התובע מארגן ימי שוק במקומות שונים, ולצורך כך הוא מתקשר עם גופים שונים המחזיקים במקרקעין, כמו למשל רשויות מקומיות או בעלי קרקעות, ואלה מתירים לתובע לקיים ימי שוק בשטחם. לאחר שהתובע קיבל רשות לנהל שוק במקום פלוני, מתקשר התובע עם אנשים המעוניינים למכור את מרכולתם בשוק. הסוחרים המוכרים מרכולתם בשוק אינם אנשים קבועים, ובכל שוק הסוחרים שלו. 6. מהמוצגים נ/1 עד נ/3 אשר הוגשו מטעם הנתבעים, עולה, כי חברה בשם "שוק רמלה לוד בע"מ" הגישה בקשה לרשם סימני המסחר לרשום את הסימן המסחרי "שוק רמלה לוד" כסימן שבבעלותה, ואולם הבקשה נדחתה מחמת התנגדות שהוגשה. בסעיף 19 לתצהיר עדותו הראשית (מוצג ת/3) טען התובע שהוא היה זה שהגיש את הבקשה לרשום את המילים "שוק רמלה לוד" כסימן מסחרי בבעלותו. כאשר הוצגה לתובע העובדה, שאת הסימן ביקשה לרשום חברה בשם שוק רמלה לוד בע"מ, השיב התובע, כי מי שביקש לרשום את הסימן היה אדם בשם "בן עמי", והוסיף (בעמ' 19 לפרוטוקול): "זה כמו שאני, כי אני שותף איתו בסימן המסחר". בהתייחסו לחברה בשם האמור השיב התובע (שם): "ש. מי שהגיש את הבקשה לרישום סימני המסחר זאת חברת שוק רמלה לוד בע"מ. ת. אני מצורף אליה. יש לי הסכם איתם ואנחנו הגשנו את הבקשה לסימן מסחר ביחד. הם חתומים על אותו הסכם." התובע לא הציג הסכם עם חברת שוק רמלה לוד בע"מ, ולא נתברר מה פשר דבריו כי הוא "מצורף" לחברה זאת. בהקשר זה אציין, כי במהלך הדיון בבקשה לסעד זמני, אשר הוגשה מטעם התובע (בש"א 5017/06), הוגשו מטעם הנתבעים תדפיסים של שתי חברות (אשר סומנו מש/1 ו- מש/2). החברה האחת היא חברה בשם "קח תן שוק רמלה לוד בע"מ", והיא חברה מחוקה, והחברה השניה היא חברה בשם "שוק רמלה לוד בע"מ", והיא חברה פעילה. ואולם, התובע אינו רשום כבעל מניות או כמנהל בחברות אלה (אציין ששמות בעלי המניות או המנהלים אינם מצוינים באחד התדפיסים, אך ניתן לעמוד על כך שהתובע אינו בעל מניות או מנהל לפי מספרי תעודות הזהות). 7. להוכחת טענתו כי הוא היה זה שטבע את הצירוף "שוק רמלה לוד" עוד בשנת 1993, הגיש התובע במצורף לתצהיר עדותו הראשית (מוצג ת/3) שורה של מסמכים, המעידים על פעילותו בתחום ארגון השווקים והירידים, ועל מגעיו השונים עם גורמים שונים, ובכל המסמכים פעל התובע תחת השם "שוק רמלה לוד". בנוסף למסמכים אלה העידו לפני מר יוסף דוד, מר שרון שטרית, ומר יעקב מזרחי, ולהלן אעמוד בקצרה על עדויותיהם של עדים אלה. (א) מר יוסף דוד שימש כמנהל מתחם "ביג" באזור צומת קרית אתא, והוא העיד על המו"מ שניהל עם התובע בנוגע לניהול שוק באותו מתחם תחת השם "שוק רמלה לוד". לדברי מר דוד, לפני שכרת את ההסכם עם התובע, נסע לבחון שוק דומה, אשר אורגן על ידי התובע בעיר נהריה, כדי להבין במה דברים אמורים. (ב) מר שרון שטרית הוא חוקר פרטי, והוא הציג עצמו בפני הנתבע מס' 1 כבנו של מי שמעוניין להשכיר לו שטח לניהול "שוק רמלה לוד" בטירת הכרמל. (ג) מר יעקב מזרחי שימש כאחראי מטעם התובע "על הסוחרים ועל הסדר בשוק רמלה לוד במפרץ חיפה". מר מזרחי חזר בעדותו על טענות התובע, כי הוא היה זה שטבע את המונח "שוק רמלה לוד" בשנת 1993 והשתמש בו מאז ועד היום, וצבר מוניטין רב. מעדויות אלה עלתה העובדה, שהתובע אכן ניהל את עסקו כמארגן שווקים תחת השם "שוק רמלה לוד", ומוכן אני להניח, שהוא עושה שימוש במילים אלה מאז שנת 1993, שכן לא באה כל ראיה לסתור זאת. 8. ואולם, נראה הדבר, שהתובע לא היה האדם היחיד שהשתמש במילים "שוק רמלה לוד" לניהול עסקיו. ראשית, כבר עמדתי על כך שחברה בשם שוק רמלה לוד בע"מ ביקשה לרשום את המילים "שוק רמלה לוד" כסימן מסחר בבעלותה, ובקשתה נדחתה. קשה אפוא לקבל את טענת התובע כי הוא היה זה שטבע את צירוף המילים "שוק רמלה לוד" כאשר צירוף זה מופיע בשמה של חברה שקשריו של התובע עמה לא נתבררו, ואותה חברה אף ביקשה לרשום מילים אלה כסימן מסחרי שבבעלותה. מכל מקום, דברים אלה מלמדים שהתובע אינו האדם היחיד המשתמש בצירוף המילים "שוק רמלה לוד". מלבד זאת, מתברר, שאנשים שונים משתמשים בשם זה לניהול שווקים במקומות שונים בארץ. במהלך הדיון בבקשת התובע לצו מניעה זמני אישר התובע, כי ידוע לו שבישוב ראש העין ובבאר שבע, מתנהלים שווקים בשם זה. בחקירתו הנגדית במסגרת שמיעת הראיות בתיק העיקרי, כאשר נשאל התובע מדוע לא פעל כנגד שווקים אחרים המתנהלים ברחבי הארץ תחת השם "שוק רמלה לוד", השיב (בעמ' 22 לפרוטוקול): "ש. אחרי שבאותו דיון כבר סיפרתי לך שהם קיימים, האם פעלת לקבל צו מניעה כנגדם? האם הגשת תביעה שיפסיקו להשתמש בשם זה? ת. לא עשיתי את זה כי הם לא מזיקים לי. אבל בעין המפרץ זה בין שני השווקים שלי והוא גרם לי נזק כלכלי." אף מדבריו אלה של התובע עולה, שהוא לא האדם היחיד המשתמש בצירוף המילים "שוק רמלה לוד". 9. מטעם הנתבעים העידו הנתבעים בעצמם וכן מר נאדר סאבא ומר כדור רביע. ככל שהדברים נוגעים למקור השם "שוק רמלה לוד" עדותו של מר רביע הייתה סתמית ואין לה כל משקל. העובדה היחידה שניתן ללמוד מעדותו היא, כי הוא בן למשפחה שעל קרקעות שבבעלותה, בישוב דלית אל כרמל, מתנהל שוק בשם "שוק רמלה לוד", ושוק זה אינו קשור לתובע. לעומת זאת, מר נאדר סאבא הוא זה אשר מנהל את "שוק רמלה לוד" בדלית אל כרמל, והוא עושה זאת מאז שנת 1995. יצוין, שמר סאבא אינו קשור לתובע או לנתבעים. מר סאבא נאדר מסר בעדותו, שלמיטב ידיעתו, לתובע אין זכות בשם "שוק רמלה לוד" ולדעתו "כל אחד יכול לפתוח שוק שנקרא שוק רמלה לוד" (עמ' 31 לפרוטוקול). מר סאבא הוסיף, כי התייצב להעיד לטובת הנתבעים לאחר ששמע על התביעה שהגיש התובע, וכך מסר בעדותו (עמ' 32 לפרוטוקול): "אני שמעתי מהרבה אנשים, הסוחרים, שבעל השוק ב"ביג" תבע את ישראל רביב באופן אישי, שהוא משתמש בשם הזה, אז כולנו כל בעלי השווקים משתמשים בשם הזה, לא רציתי שבסוף יתבע את כולנו, שזה לא שייך לו ולא אישי, זה שייך לכל בעלי השווקים." מר סאבא הוא אפוא אחד מהאנשים המפעילים שוק בשם "שוק רמלה לוד", שלא במסגרת העסקית של התובע או של הנתבעים, ולדעתו "השם הזה שייך לכולם ולא לבן אדם אחד" (עמ' 32 לפרוטוקול). 10. אף הנתבעים העידו על כך שלתובע אין זכות בלעדית להשתמש בשם "שוק רמלה לוד". העדות המרכזית מטעם הנתבעים הייתה עדותו של הנתבע מס' 2, ואולם, עדותו לא הותירה עלי רושם חיובי. הנתבע מס' 2 גילה חוסר התמצאות בפרטים רבים, ובמהלך חקירתו התברר, שהנתבעים הפסיקו לנהל את השוק בעין המפרץ, והם מנהלים שוק בנצרת. בהמשך הדברים התברר, כי בנוסף לשוק בנצרת הם מנהלים שוק גם בחיפה, אלא שהוא לא "שוק רמלה לוד" כי אם "שוק ויטלי צ'רנומורדיק" (שמו של הנתבע מס' 2). לדברי הנתבע מס' 2, הוא רכש את "הביזנס הזה" מאדם בשם אהרון חדידה, שלא הוזמן להעיד, וכבר בעת הרכישה שמו של השוק היה "שוק רמלה לוד" (עמ' 47 שורה 9: "אני קניתי את הביזנס ממנו, כולל השם, כולל החוזים, כולל ההתחייבויות"). החוזה עם מר חדידה לא הוצג, אך בהמשך עדותו מסר הנתבע מס' 2, שלא קנה ממר חדידה את השם (עמ' 47 לפרוטוקול שורה 29) אלא רק את הבעלות על השוק (עמ' 48 שורה 2). הנתבע מס' 2 הוסיף והעיד, כי אנשים רבים משתמשים בשם "שוק רמלה לוד", אך כאשר התבקש לנקוב בשמותיהם של אנשים אלה, לא ידע לציין אף לא שם אחד. על כן, לאחר ששקלתי עדויותיהם של הנתבעים, הנני סבור שלא ניתן לבסס עליהן ממצא עובדתי בנוגע לזכותו או להעדר זכותו של התובע לעשות שימוש ייחודי בשם "שוק רמלה לוד". 11. שוב ושוב עלתה טענת הנתבעים, כי השם "שוק רמלה לוד" מקורו במאה ה- 14, והוא היה שמו של השוק שהתקיים בין הערים רמלה ולוד, אשר נועד לשרת את עולי הרגל שבאו לעיר רמלה. ואולם, טענתם זו של הנתבעים לא הוכחה. אמרותיהם של הנתבעים בעניין זה אין בהן די, והיה על הנתבעים להוכיח טענתם זו באמצעות חוות דעת של מומחה. על כן, הנני בא לדון בטענת התובע, כי הוא היה זה שטבע את צירוף המילים "שוק רמלה לוד". 12. השאלה, האם היה זה התובע שטבע את צירוף המילים "שוק רמלה לוד" היא שאלה עובדתית, ועל התובע היה מוטל להוכיח את העובדות שהוא טוען להן עד כדי הטיית מאזן ההסתברות לטובתו. לאחר ששקלתי את הראיות שהוגשו מטעם התובע, הנני סבור, שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו. אמנם, עולה מהראיות שהתובע עושה שימוש בצירוף המילים "שוק רמלה לוד" מאז שנת 1993, ואולם, בכך אין די כדי להוכיח שהתובע היה זה שטבע את צירוף המילים האמור. כפי שעלה מהראיות, אנשים שונים עושים שימוש בצירוף מילים זה, ובשנת 2004 אף הוקמה חברה בשם זה שהגישה בקשה לרשום את המילים "שוק רמלה לוד" כסימן מסחרי בבעלותה. מהראיות שהונחו לפני עלה, כי השם "שוק רמלה לוד" הוא שם נפוץ לשווקים ברחבי הארץ, ולמעשה עדותו של התובע, לפיה הוא היה זה שהמציא את השם המדובר, היא עדות יחידה, של בעל דין המעוניין בתוצאות המשפט, ולעדות זאת, במיוחד בנקודה הנוגעת לשאלה מי טבע את השם, לא היה כל סיוע. במצב דברים זה לא שוכנעתי במידת ההסתברות הדרושה, שהיה זה דווקא התובע שטבע את הצירוף "שוק רמלה לוד", ואף לא שוכנעתי שצירוף מילים זה היה בשימושו הבלעדי של התובע במהלך כל השנים, עד כי ניתן לזהות את התובע כבעליו של הצירוף האמור בכל הנוגע לניהול שווקים. לפיכך, הנני דוחה טענת התובע כי הוא היה זה שטבע את הצירוף "שוק רמלה לוד". 13. מלבד זאת שלדעתי התובע לא הוכיח במידת ההסתברות הדרושה, שהוא היה זה שטבע את הצירוף "שוק רמלה לוד", מתעוררת שאלה משפטית, האם יכול התובע לנכס לעצמו את הצירוף "שוק רמלה לוד", הכולל שמותיהן של שתי ערים בישראל, ובשאלה זאת בא אני לדון עתה. ההגנה הרגילה שהתובע יכול היה לקבל, אילו הוא היה זה שטבע את הצירוף "שוק רמלה לוד", הייתה ההגנה שניתנת במסגרת פקודת סימני המסחר. ואולם, גם לפי פקודה זאת, לא כל סימן מסחרי כשיר לרישום. כיוון שבעניין שלפני אין מדובר בסימן מסחרי רשום, הרי שאין זה מתקבל על הדעת שהתובע יקבל הגנה טובה יותר ממה שיכול היה לקבל אילו הסימן היה נרשם על שמו. מכאן מתבקשת המסקנה, שאם הסימן המדובר לא היה כשיר לרישום לפי פקודת סימני המסחר, כי אז לא היה זכאי לקבל הגנה לפי פקודת סימני המסחר, ועל כן, אינו זכאי לקבל הגנה גם במצב העכשווי. 14. על פי סעיף 8(א) לפקודת סימני המסחר, הסימן המסחרי היה כשיר לרישום אילו היה בו כדי "להבחין בין הטובין של בעל הסימן לבין הטובין של אחרים". במקרה שלפני, לא שוכנעתי שצירוף המילים "שוק רמלה לוד" הוא בשימושו של התובע במידה הדרושה כדי לקבוע שיש בו כדי להבחין בין שירותי ארגון השווקים שהתובע מעניק במסגרת עסקיו ובין שווקים אחרים המנוהלים על ידי אנשים אחרים במקומות אחרים בארץ. מלבד זאת, צירוף המילים שהתובע טוען לו, כולל שמות של שתי ערים בישראל, ומקובלת עלי טענת בא כוח הנתבעים, שאילו התובע היה מבקש לרשום את הסימן על שמו, הדבר לא היה מתאפשר לו. משמעותו הרגילה של צירוף המילים "שוק רמלה לוד", מכוון לכך, שמדובר בשוק המתנהל באזור הערים רמלה ולוד. ואולם, על פי סעיף 11(11) לפקודת סימני המסחר, לא ניתן לרשום סימן מסחרי "שמשמעותו הרגילה גיאוגרפית או שם משפחה, אם אינו מוצג בדרך מיוחדת, זולת אם הוא בעל אופי מבחין כמשמעותו בסעיפים 8(ב) או 9". צירוף המילים "שוק רמלה לוד" אינו מוצג בדרך מיוחדת, והתובע מבקש לגביו הגנה בכל הארץ בלי זיקה מיוחדת לערים רמלה ולוד דווקא, ומכיוון שאנשים שונים עושים בו שימוש ברחבי הארץ לשם ניהול שווקים, אין הוא "בעל אופי מבחין". אף הסוחרים המציגים את מרכולתם במסגרת "שוק רמלה לוד" אינם כאלה הבאים דווקא מהערים הנזכרות - רמלה או לוד - והתקשרותם עם מארגני השווקים אינה כרוכה בזיקה כלשהי לערים רמלה ולוד. 15. המטרה הבסיסית של דיני סימני המסחר היא למנוע הטעיית צרכנים. על רקע זה מבקש אני לבחון את השימוש בשמות הערים רמלה ולוד בשמות השווקים שהתובע טוען כי הוא מנהל. אם הצירוף "שוק רמלה לוד" נועד לבשר לצרכנים הפוקדים את השוק, שמדובר בסוחרים המוכרים את מרכולתם בשוק אשר אכן מתנהל בין הערים רמלה ולוד, אלא שהם כלהקה נודדת פוקדים במועדים שונים מקומות אחרים בארץ, כי אז ניתן היה לומר שיש בשם "אופי מבחין" (והדבר מזכיר את השימוש בשמות מקור). ואולם, בפועל, הסוחרים המוכרים את מרכולתם בשווקים הנושאים את השם "שוק רמלה לוד" אינם בעלי זיקה כלשהי לשוק המתנהל בין שתי ערים אלה, ולמעשה השם "שוק רמלה לוד" משמש את התובע אך ורק בכותרת לשירותי ארגון השווקים שהוא מעניק. אפשר ומבחינתם של הצרכנים בשווקים אלה, המילים "שוק רמלה לוד" מציינות שוק שניתן להשיג בו סחורה זולה, אבל גם בכך אין משום "אופי מבחין", שהרי הדבר מתקיים גם בשווקי "רמלה לוד" שמנהלים אנשים אחרים ולאו דווקא התובע. 16. ההגנה שהתובע מבקש על צירוף המילים "שוק רמלה לוד" תפקיע למעשה מהציבור את האפשרות לעשות שימוש בצירוף מילים זה, ותנכס את הצירוף לתובע ולתובע בלבד. מהבחינה העובדתית, כפי שקבעתי לעיל, לא שוכנעתי שהתובע הוכיח שהוא היה זה שטבע את הצירוף, ועל כן אין מקום לייחס לו את הקניין בצירוף מילים זה ולהגן עליו. ואולם, אף בהתעלם מכך שהתובע לא הוכיח במידת ההסתברות הדרושה כי הוא היה זה שטבע את צירוף המילים, יש לבחון את משמעותה המשפטית של עתירת התובע. המחוקק קבע דרך בה ניתן להשיג את ההגנה במקרים שכאלה, והיא ההגנה לפי פקודת סימני המסחר. פקודת סימני המסחר היא הכלי באמצעותו יכול אדם להפקיע מהציבור את הזכות להשתמש בצירוף מילים מסוים או בשם מסוים. על כן, אם התובע לא קיבל את זכות הקניין בצירוף המילים המדובר על פי פקודת סימני המסחר, כי אז לא יוכל לזכות בהגנה שהוא מייחל לה, ובוודאי שלא יוכל לזכות בהגנה קניינית. במצב דברים זה, בו צירוף המילים "שוק רמלה לוד" לא הופקע מהציבור באמצעות הכלים הקיימים בפקודת סימני המסחר, נותר צירוף מילים זה "בבעלותו" של הציבור הרחב, וכל אדם רשאי לעשות בו שימוש. 17. התובע טען, כי הנתבעים ביצעו כלפיו עוולה של גניבת עין לפי חוק עוולות מסחריות, וכן טען לעשיית עושר ולא במשפט מצד הנתבעים. כאמור לעיל, דרך המלך להשיג את ההגנה הקניינית שהתובע מחפש היא באמצעות הכלים שמעמידה פקודת סימני המסחר. עם זאת, ומכיוון שלא שוכנעתי במידת ההסתברות הדרושה, שהתובע היה זה שטבע את צירוף המילים "שוק רמלה לוד", אין אף מקום לקבל טענותיו על גניבת עין ועשיית עושר ולא במשפט. לעניין עשיית העושר שהתובע טוען לה, אוסיף, שתנאי מרכזי לחיוב הנתבעים הוא, שהם מתעשרים על חשבונו של התובע שלא כדין. במקרה שלפני לא ברור שהתעשרות הנתבעים באה מהתובע, ומלבד זאת, מכיוון שאין מדובר בסימן רשום, אין לומר על הנתבעים כי הם עושים מעשה כלשהו "שלא כדין". 18. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני דוחה את התביעה. (ב) הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעים, ביחד ולחוד, את הוצאות המשפט שנגרמו להם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך כל הוצאה והוצאה. בנוסף לכך הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעים, ביחד ולחוד, שכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.סימן מסחרי