קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בניה על חוף הים ללא היתר: בפני ערעור על החלטת ביהמ"ש לעניינים מקומיים בחיפה, מיום 22.10.09, שניתנה בב"ש 69/09, לפיה נדחתה בקשת המערערת לעיכוב ביצוע ההריסה של משטח מעץ (דק) בשטח של כ- 68.5 מ"ר וכן עמודי עץ, אשר נבנו על שביל בצמוד למבנה מועדון גלשנים בגוש 11673 בקטע המזרחי של חלקה 24 המצוי בחוף הים בחיפה. המדובר בשטח השייך למשיבה, אשר השכירה אותו לחברת ע.ע. ענבר אחזקות ונדלן בע"מ (להלן: "חברת ע.ע. ענבר") לשם הפעלת מועדון ספורט ימי. אציין כבר עתה כי הסכם זה בוטל בהמשך על ידי המשיבה, בשל טענותיה להפרות יסודיות של הסכם ההפעלה של מועדון הספורט מצד חברת ע.ע. ענבר. המערערת, אשר לטענתה מפעילה מזנון במבנה זה, על פי חוזה שנחתם בינה ובין חברת ע.ע. ענבר, הגישה לבימ"ש קמא בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי וטענה כי אין המדובר בתוספת בניה ללא היתר. בימ"ש קמא קבע כי מדובר במבקשת שאיננה בגדר בעלת זכויות בנכס ועיריית חיפה, אשר הינה הבעלים והמשכיר של הנכס, לא נתנה הסכמתה לכניסת המבקשת לנכס ודי בנימוק זה כדי להביא לדחיית הבקשה. גם לגופו של עניין נקבע כי ניתן לראות בבירור כי הצו הוצא כדין. מדובר בעבודות בניה טעונות היתר שהתבצעו ללא היתר. הצו הוצא בטרם הסתיימו העבודות ובטרם המקום אוכלס. נקבע כי אין מדובר בבניה ללא היתר סטנדרטית אלא בבניה הפוגעת בערכי טבע ופגיעה בחוף הים באוכלוסיית בעלי החיים הנמצאים במקום. נקבע גם כי מדובר בפעולות שהיוו הכתבת עובדות בשטח תוך רמיסה גסה של שלטון החוק. על כן, נדחתה הבקשה גם לגופו של עניין ולא רק מהטעם שהמבקשת איננה בעלת זכויות כדין בנכס. המערערת טוענת במסגרת הערעור כי מדובר במשטח עץ שאיננו מחובר לקיר ואף לא לרצפה ומעולם לא בוצעה כל תוספת בניה ללא היתר שנתווספה לבניין המוקם באתר. לטענת המערערת, אין מדובר בבניין ואין כל כוונה לבנות בניין ו/או מבנה קבע על משטח העץ. המערערת טוענת כי אין המדובר בתוספת בניה כלשהי, אלא במשטח עץ שהונח על משטח בטון קיים מזה זמן רב ללא כל חיבורי קבע וללא שימוש בחומרי בניה. לחילופין טוענת המערערת כי מתצהירים ודוחות שצורפו על ידי המשיבה עצמה עולה וברור כי אין בצו כדי למנוע עובדה מוגמרת באשר הנחת משטח העץ הסתיימה קודם להפקת צו ההריסה המנהלי. עוד טוענת המערערת כי הגישה בקשה להיתר בניה אשר טרם נדונה. המערערת טוענת כי על פי סעיף 238א'(ז)(1) לחוק התכנון והבניה כל הרואה עצמו נפגע על ידי צו הריסה מנהלי רשאי לבקש מביהמ"ש את ביטולו. לטענת המערערת היא נפגעה מהצו ומשכך שמורה לה הזכות החוקית והלגיטימית לבקש את ביטולו. עוד טוענת המערערת כי בימ"ש קמא טעה משקבע כי עסקינן בבניה הפוגעת בערכי טבע ופגיעה בחוף הים ובאוכלוסית בעלי החיים. המערערת טוענת כי טענה זו לא הושמעה מעולם על ידי המשיבה ולכן בימ"ש קמא לא היה צריך לדון בטענה זו. המשיבה טוענת כי מדובר בבניה בתחום של 100 מ' מקו החוף שאסורה לפי חוק הסביבה החופית. מדובר ברצועת חוף קטנה שיועדה על ידי העירייה והמנהל למועדון גלישה וספורט ימי והפכו אותה למסעדה. המשיבה טוענת כי הבניה עונה להגדרה "בניין" בחוק התכנון והבניה. כן טוענת המשיבה כי הבניה המשיכה גם לאחר הוצאת צו הפסקת העבודה. המשיבה טוענת עוד כי למערערת אין זכויות להגשת בקשה לביטול הצו מאחר שהזכות לעתור לביטול צו הריסה מנהלי נתונה למי שרכש את הזכויות במקרקעין. החוזה נחתם בין עיריית חיפה לחברת ע.ע. ענבר ובאותו חוזה נאסר על חברת ע.ע. ענבר להעביר את הזכויות בנכס. גם בחוזה שחתמה חברת ע.ע. ענבר עם המערערת נכתב כי הצדדים מודעים למגבלה ותוקפו של החוזה הותנה בהסכמת העירייה, שלא התבקשה ולא ניתנה במקרה זה. המשיבה טוענת כי מבוצעות פעולות אכיפה הן כנגד הבניה הלא חוקית והן כנגד המסעדה המופעלת ללא רישיון בנכס וכי מדובר ב- 100 מ' מקו החוף, כך שאין ולא תהיה אפשרות להתיר את הבניה. המשיבה טוענת כי המערערת מודעת לכך כי דרוש היתר לבניה כזו ולכן הגישה בקשה להיתר, אך אין סיכוי לקבלת הבקשה בשל מיקום הבניה על החוף. מעבר לכך, אין למערערת מעמד להגשת הבקשה לקבלת היתר היות והיא נמצאת בנכס שלא כדין. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת החלטת בימ"ש קמא הגעתי לכלל מסקנה, שלא נפל כל פגם בהחלטת בית משפט קמא המצדיק התערבות בית משפט זה ומשכך דין הערעור להידחות. סמכות ביהמ"ש לביקורת שיפוטית על צווי הריסה מנהלית נקבעה בסעיף 238א'(ח) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965, לפיו "לא יבטל בית המשפט צו הריסה מינהלי אלא אם הוכח לו שהבניה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת". סמכות ביהמ"ש אינה מוגבלת אך ורק לשתי העילות הנ"ל וביהמ"ש מוסמך לבטל צו הריסה מנהלי כאשר נפלו בו פגמים כאלה ואחרים המצדיקים את ביטולו. עם זאת, עילות הביקורת השיפוטית מצומצמות. כמו כן, הטוען לפגם בצו הריסה עליו חובת ההוכחה וזאת מכוח חזקת התקינות של המעשה המנהלי. ראה: רע"פ 1088/86 סברי חסן מחמוד נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה "הגליל המזרחי", פ"ד מד(2), 417; רע"פ 5971/06 מחמוד זחאיקה נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים, טרם פורסם (2006); רע"פ 8720/09 אחסאן אבו רנה נ' יונה יהב, טרם פורסם (1.11.09). ביהמ"ש מוסמך לעכב ביצועו של צו הריסה מנהלי אף אם לא נפלו בו פגמים המביאים לבטלותו ואולם לאור תכליתו של הצו יעשה הדבר אך במקרים חריגים ויוצאי דופן. ראה: רע"פ 5205/07 אוהרנסיאן תכפור נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, טרם פורסם (2007); רע"פ 8720/09 הנ"ל. תכליתו של צו הריסה מנהלי הוא סילוק בניה בלתי חוקית מעל פני השטח "על אתר וכדי למנוע קביעת עובדות". צו הריסה מנהלי הוא אחד האמצעים החשובים לאכיפתם היעילה של דיני התכנון והבניה. ראה: רע"פ 8720/09 הנ"ל; רע"פ 5635/93 הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל-אביב-יפו נ' עורקבי, פ"ד מח(2) 397, 404; רע"פ 5738/00 סלאמה נ' יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבניה בירושלים (לא פורסם) ; רע"פ 1288/04 נימר נימר נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים (לא פורסם) ).   בענייננו לא הוכח על ידי המערערת שהבניה שבעניינה ניתן הצו בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת. על כן, אינני רואה יסוד להתערב בקביעתו של בימ"ש קמא, אשר קבע כי המערערת לא ביססה טענותיה לפיהן הצו הוצא שלא כדין. המערערת עשתה דין לעצמה כאשר היא יודעת כי אין בידיה היתר כדין. לא הוכח כי נפל כל פגם בצו ההריסה המנהלי, אשר יש בו כדי להביא לביטולו. משכך, אין מקום לבטל את צו ההריסה המנהלי שניתן ביום 5.8.09. בנוסף, כפי שקבע בימ"ש קמא, למערערת אין זכות כדין בנכס ולכן אין לה זכות עמידה לעתור לביטולו של צו ההריסה. על פי ההסכם שנחתם בין עיריית חיפה לבין חברת ע.ע. ענבר, הושכר השטח לחברת ע.ע. ענבר לשם ניהול מועדון ספורט ימי. מהחוזה עולה כי לא יכולות להיות כל זכויות בחוף למי מלבד חברת ע.ע. ענבר החתומה על החוזה ואסור לה להמחות או להעביר לאחר את ההסכם כולו או חלקו ללא הסכמה של העירייה. גם בחוזה שנחתם בין ע.ע. ענבר למערערת בנוגע לניהול המזנון במקום נכתב כי החוזה כפוף להסכמת העירייה, שלא התבקשה ולא ניתנה במקרה זה. לכן המערערת לא רכשה זכות כדין במקרקעין נשוא הצו ואין לה זכות לעתור לביטולו של הצו. ראה: רע"פ 6829/09 ח'מיס טחאן נ' יו"ר הוועדה המקומית, טרם פורסם (6.9.09); רע"פ 7253/08 אלטורי נ' יו"ר הוועדה המקומית, טרם פורסם (2008). מלבד זאת, כפי שקבע בימ"ש קמא, גם לגופו של עניין אין מקום לבטל את צו ההריסה. על פי סעיף 1 לחוק התכנון והבניה "בניין" הינו "כל מבנה, בין שהוא בנוי אבן ובין שהוא בנוי ביטון, טיט, ברזל, עץ או כל חומר אחר, לרבות - (1)   כל חלק של מבנה כאמור וכל דבר המחובר לו חיבור של קבע; (2)   קיר, סוללת עפר, גדר וכיוצא באלה הגודרים או תוחמים, או מיועדים לגדור, או לתחום, שטח קרקע או חלל;". הדק והעמודים שנבנו על ידי המערערת הינם מבנה מעץ, או לכל הפחות חלק של מבנה כאמור ולא ניתן לקבל את טענת המערערת כי אין המדובר בחיבור של קבע וכי הדק מורכב מקרשים שרק הונחו במקום. ניתן לראות מהתמונות שהוצגו כי מדובר במבנה שחובר בחיבור של קבע. על כן, המדובר בבניין שנבנה ללא קבלת היתר וחלות עליו הוראות סעיף 238א' לחוק התכנון והבניה. מה גם, שלאחר ביצוע הבניה והוצאת הצו הגישה המערערת בקשה להיתר, כך שגם היא מכירה בכך שמדובר בבניה הדורשת היתר. על כן, המדובר בבניה הדורשת היתר, אשר בוצעה ללא היתר ולא הוכח על ידי המערערת כי אין הצו דרוש למניעת עובדה מוגמרת. על פי תמונות שהוגשו מטעם המשיבה המשטח עליו נבנה הדק לא היה קיים קודם לכן (בתאריכים 3.6.09 ו- 5.7.09) והמדובר בבניה בלתי חוקית שנבנתה בסמוך להוצאת צו ההריסה. על פי תצהיר מהנדס העירייה מיום 4.8.09 ודו"ח ביקור במקום שערך המהנדס לאור ביקורים שנעשו במקום בין התאריכים 5.7.09 ל- 28.7.09, הקמת המבנה לא נעשתה יותר משישים יום לפני יום הגשת התצהיר. צו הפסקת העבודות השיפוטי הוצא ביום 18/7/09. מהתמונות שהוגשו על ידי המשיבה לבימ"ש קמא ניתן לראות מהלך בניה בתאריכים 5/7/09 עד 26/07/09. מהתמונות בתאריכים 27/7/09 ו- 28/7/09 ניתן לראות כי הבניה נמצאת בעיצומה. לכן צו הפסקת העבודות השיפוטי שהוצא בתאריך 18/7/09 וכן צו ההריסה המנהלי שהוצא ביום 5.8.09 ניתנו בטרם חלפו 60 יום ממועד סיום הבניה וטרם חלפו 30 יום ממועד האכלוס. על כן, התקיימו הוראות סעיף 238א(א) לחוק התכנון והבניה וניתן להגיע למסקנה כי הצו שבנדון הוצא לשם מניעת עובדה מוגמרת. בסיכומו של דבר, המערערת לא הוכיחה כי נפלו בצו פגמים שיש בהם כדי להביא לביטולו ובמקרה זה יש להפעיל את חזקת תקינות המעשה המנהלי ולקבוע כי הצו ניתן כדין ולא נפלו בו פגמים המצדיקים את ביטולו. על כן, אין מקום לביטול צו ההריסה שניתן ביום 5.8.09. עוד יש להוסיף כי צדק בימ"ש קמא משקבע כי מדובר בפגיעה בסביבה החופית. גם אם טענה זו לא נטענה על ידי מי מהצדדים, הרי שמדובר בשיקול שמביא גם הוא למסקנה כי לא יתקבל היתר למבנה, זאת בנוסף לנתונים אחרים המביאים למסקנה זו, כגון היותה של המערערת מחזיקה בנכס שלא כדין. בכל מקרה, לא הוצגה בפני בימ"ש כל ראיה לכך כי קיימת אפשרות לקבלת ההיתר לבניה בתחום שבנדון, המוגדר כ"תחום חוף הים", כאשר היתר שכזה צריך לקבל אישור גם של הוועדה לשמירה על הסביבה החופית בהתאם לחוק התכנון והבניה. על כן, ומאחר שלא הוצגה בפני ביהמ"ש ראיה לכך כי קיימת אפשרות לקבלת ההיתר בעתיד הנראה לעין, אין גם מקום לעכב את ביצוע הצו. כאמור, המערערת לא הוכיחה טענותיה כי הבניה הייתה קיימת קודם לכן ובימ"ש קמא ביסס החלטתו על החומר הרלוונטי שהוצג לו מטעם המשיבה, בין היתר, תצהיר המהנדס, דו"ח ביקור במקום ותמונות של מהלך הבניה. לכן החלטתו של בימ"ש קמא ניתנה על בסיס עובדתי וראייתי מספיק, כאשר מנגד המערערת לא ביססה טענותיה כנגד חוקיות הצו וכן כאשר נקבע בצדק כי אין למערערת מעמד לטעון טענות כנגד הצו בשל העובדה שאין היא מחזיקה כדין במקום. אשר על כן, לאור המפורט לעיל, סבורני כי לא נפל כל פגם המצדיק את ביטול צו ההריסה או את עיכובו ואין להתערב בהחלטתו של בימ"ש קמא לעניין זה. הערעור נדחה. אני מורה על ביטול עיכוב ביצוע הצו שניתן על ידי בתיק זה ביום 27.10.09. המשיבה רשאית לבצע את הצו בתוך 90 ימים מהיום ואולם ביצוע הצו יעוכב כך שלא יבוצע לפני יום 15/11/09, באופן שיאפשר למערערת לשקול את המשך צעדיה. חוף היםבניה