חיי היום-יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים ישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים סבירים טבעיים ורגילים לפעילות האנוש המקובלת.בגינם נקבע, כענין של מדיניות משפטית, שחובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת, וחייב חברה מתוקנים לוקחים את קיומם כעובדה קיימת. ההולך לבית-מרחץ אינו יכול להתלונן על שהרצפה חלקה (ע"א 683/77 הנ"ל בנימין ברוק נגד עיריית ת"א פד"י לד (1) 157), והמתנדנד בנדנדה אינו יכול להתלונן על נזק, הנובע מסיכונים, שהם טבעיים לאותה נדנדה. המשחק עם כלב עשוי להישרט והרוכב על סוס עשוי ליפול ממנו. אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים. חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. ומהו סיכון בלתי סביר? הסיכון הבלתי סביר, שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית, הוא אותו סיכון, אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו. אם מתרחץ קופץ קפיצת ראש לבריכה, שאין בה כל מים, כאשר דבר זה גלוי וידוע, וכתוצאה מכך נפגע, אין מפעיל הבריכה חב לו כל חובה. על קופץ כזה ניתן לומר, כי הוא "השתמש בבריכה שלא כדרך הבריות, והריהו דומה כמי שאיבד עצמו לדעת, פשוטו כמשמעו" (השופט חשין בע"פ 80/55 שמריהו פורת נגד היועמ"ש פד"י ט, 1013, בעמ' 1025). אך מה דינו של אדם, שקפץ קפיצת ראש במקום שאין מקפצה מיוחדת, ושאין בו שלט המתיר או אוסר הקפיצה, ובמקום שהבריכה מלאה במים, אך אלה רדודים? האם מוטלת על מפעיל הבריכה חובת זהירות קונקרטית כלפי קופץ שכזה? על שאלה זו אין להשיב תשובה מופשטת. התשובה מותנית בעובדות. חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת בחללו של עולם, אלא מיוחדת היא למזיק ספציפי, לניזוק ספציפי, לנזק ספציפי ולהתנהגות ספציפית. יש לציין את אשר ידוע והוא: החובות על-פי עוולת הרשלנות הן חובות אישיות. הן אינן ניתנות להעברה. יחד עם זאת, לעתים קרובות עשוי אדם, אשר מוטלת עליו חובת זהירות קונקרטית, לצאת ידי חובתו בכך שהוא מעביר לאחר ביצוע הפעילות, שכרוך בה סיכון בלתי סביר. במקרה זה, אין לנו ענין בהעברת החובה אלא במילוי החובה בדרך של העברת ההפעלה (השווה: ע"א 176/62, לב נגד טורג'מן פד"י טז (4) 2625, בעמ' 2631). מאחר וחובת הזהירות הקונקרטית עניינה נקיטת אמצעי זהירות סבירים, אזי לעיתים אין לך אמצעי זהירות טוב יותר מהעברת ההפעלה לידיו של אדם מיומן. על-כן, עשוי תופס במקרקעין או במטלטלין לצאת ידי חובתו כלפי מבקר (במעלית, במכונית) על-ידי מינוי קבלן עצמאי מומחה. החב בחובת הזהירות "אינו ערב ערבות מוחלטת לבטחון הבאים אליו... ודינו אינו דין מבטח, החייב בהטבת הנזק יהא אשר יהא מקורו" (השופט זוסמן בע"א 485/60, ברמן נגד מרזיוף פ"ד טו (3) 1913, 1918). חובתו של המזיק היא לנקוט אמצעי זהירות סבירים, ואחריותו מתגבשת, רק אם לא נקט אמצעים אלה. סבירותם של אמצעי הזהירות נקבעת על-פי אמות מידה אובייקטיביות, המגולמות באמירה, כי על המזיק לנהוג, כפי שאדם סביר היה נוהג בנסיבות הענין. אדם סביר זה בסיומו של יום הוא בית המשפט, אשר צריך לקבוע את רמת הזהירות הראויה. רמת זהירות זו נקבעת על-פי שיקולים של מדיניות משפטית. השאלה אינה, מהו האמצעי שמבחינה פיסית מונע נזק, אלא השאלה היא, מהו האמצעי שיש לדרוש כי ינקטו אותו בנסיבות הענין. על בית המשפט לאזן בין האינטרס של הפרט הניזוק לביטחונו האישי, לבין האינטרס של המזיק לחופש פעולה, וכל זה על רקע האינטרס הציבורי בהמשכה או בהפסקתה של אותה פעילות. על בית המשפט להתחשב בסכנה ובגודלה וכן עליו להתחשב בחשיבותה החברתית של פעולת המזיק. נזיקין