גביית קנסות חניה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גביית קנסות חניה ע"י העיריה: ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקוה (כב' השופט א' ד' גולדס, סג"נ) מיום 20.12.07 (ת"א 1920/07), שבו קיבל את תביעת המשיבה ( להלן: "המשיבה" או "העיריה") לפי שיק בחתימת המערער. 1. רקע תחילתו של העניין שבפניי בעבירות חנייה שלא כדין שעברה רעייתו של המערער בתחום השיפוט של המשיבה; בגין העבירות נרשמו לה דוחות של ברירות קנס. רעיית המערער לא שילמה את הקנסות ולא נקטה בהליכים אחרים לביטול הדוחות והקנסות. בעקבות זאת פתחה המשיבה בהליכי גבייה לפי פקודת המיסים (גבייה) (להלן: "פקודת המיסים") ופקיד הגבייה מטעמה ביקש, בין היתר, לעקל מיטלטלין בבית המערער ורעייתו. על מנת למנוע את הוצאת המיטלטלין מן הבית מסר המערער לידי המשיבה שיק בחתימת ידו בסכום הקנסות - כ 800 ₪ (להלן: "השיק"). השיק לא כובד והמשיבה הגישה אותו לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל שליד בית משפט השלום בפתח תקוה. המערער הגיש התנגדות לביצוע השיק וטען טענות אחדות שעיקרן שהשיק ניתן לביטחון בלבד, שהוצא ממנו בכפייה, שאין הוא חייב דבר למשיבה ושאין למשיבה סמכות לגבות את הקנסות בהליכים שבהם נקטה, שכן סמכות זו נתונה למדינה בלבד. בדיון שנערך לפני רשם בית המשפט (כב' הרשם ר' שוורץ), ביום 28.3.07, הסכימו הצדדים לקבל את ההתנגדות וליתן למערער רשות להתגונן בשתי שאלות: "האחת - שאלת סמכותו של בית המשפט לדון בטענות העולות על ידי המבקש [המערער - אש"ש]. השניה - השאלה האם המשיבה זכאית/מוסמכת על פי החוק לגבות קנסות בגין עבירות חניה שנעשו בתחומה". הצדדים הוסיפו והסכימו "כי בית המשפט ידון רק בסוגיות אלה". כב' הרשם אישר את ההסכמה וקבע שההליך יתנהל בסדר דין מהיר. כאן אולי המקום להעיר כי השאלה הראשונה עלתה לנוכח טענת המשיבה שהסמכות לדון בטענות המערער נתונה לבית המשפט לעניינים מקומיים (במסגרת ההליך הפלילי). כן נקבע שהמחלוקות הן משפטיות בלבד ואין צורך בהבאת ראיות, להוציא אפשרות להגיש מסמכים. בדיון מקדמי שנערך בבית משפט קמא ביום 16.10.07 הודיע המערער שאינו מוכן לסכם את טענותיו מפני שמדובר בדיון מקדמי שאליו הוזמן יום קודם, מפני שעל המשיבה כתובעת לפתוח בטיעונים ומפני שעדיין לא הייתה הסכמה על העובדות. בית המשפט דחה את טענותיו וחייבו בהוצאות בסכום של 1,500 ₪. לאחר מכן נאות בית המשפט להורות על סיכומים בכתב. 2. פסק דינו של בית משפט קמא בפסק הדין דחה בית משפט קמא את טענות המערער נגד "סמכותה של העיריה לגבות קנסות בהליכים פליליים לפי חוקי עזר", ומצא שהסמכות אכן קיימת. בית המשפט עמד על הוראות פקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת העיריות") - סעיפים 250, 254, 336 ו - 337, באשר לחקיקת חוקי עזר הכוללים קביעת עבירות שקנסות בצידן. כן עמד על הוראת סעיף 4 בפקודת המיסים ועל הוראות סעיפים 1 ו-2 באכרזת (גביה) ארנונה כללית ותשלומי חובה לרשויות המקומיות (הוראת שעה) תיקון), תשס"ז - 2006 (להלן: "האכרזה"). על יסוד ניתוח ההוראות הללו הגיע בית המשפט למסקנה כי החוק אכן מקנה לרשות מקומית סמכות, לפי פקודת המיסים, לגבות קנסות בגין עבירות על חוקי עזר. בית משפט קמא השתית את מסקנתו בדבר סמכותה של המשיבה לנקוט הליכי גביה של הקנס לפי פקודת המיסים על מספר נדבכים שאותם בנה צעד אחר צעד כדלקמן: למשיבה סמכות להתקין חוקי עזר ולקבוע בהם עבירות שקנסות בצידן (סעיפים 250 ו-254 בפקודת העיריות). בית המשפט מוסמך לצוות על מי שהורשע בעבירה לפי פקודת העיריות, או לפי חוק עזר, לשלם, נוסף על הקנס, גם אגרות ותשלומי חובה הכרוכים באישום שאותם לא שילם, ותשלומים אלו ייגבו "בדרך שקנסות ודמי עונשים נגבים על פי כל דין" (סעיף 336 בפקודת העיריות). כספי הקנסות, האגרות ותשלומי החובה שיש לשלמם מכוח פקודת העיריות "ישולמו לקופת העיריה בשבילה" (סעיף 337 בפקודה). מכאן שקנסות שאינם משולמים יוצרים חוב המגיע לעיריה. על גביית תשלומי חובה המגיעים לרשות מקומית על פי דין יחולו הוראות פקודת המיסים, והחובות לרשות מקומית יהיו מס כמשמעותו של מונח זה בפקודת המיסים (סעיף 1 באכרזה). לפיכך קבע בית המשפט שהמשיבה הייתה רשאית לנקוט הליכי גבייה לפי פקודת המיסים (סעיף 4). בית המשפט דחה אפוא את טענת ההגנה של המערער שאין למשיבה סמכות לגבות את הקנסות לא כל שכן את השיק. בית המשפט החליט שאין הוא רואה עצמו חייב לדון בטענת המשיבה בדבר סמכותו העניינית באשר לטענות המערער, אך ציין שהוא סבור שאין ללכת בדרך של קפנדריה כדי לבטל את חיוב הקנס שהוא בבחינת פסק דין פלילי חלוט. 3. אלו עיקרי טענות המערער בית המשפט חרג בפסק דינו מטענות הצדדים, והשתית את פסק דינו על נימוקים שלא נטענו. סמכויותיה של המשיבה הן אלו שנקבעו בחוק ואלו בלבד. המחוקק לא הקנה למשיבה סמכות לגבות קנסות שעל כן אין היא רשאית לגבותם. היריבות בהליך הפלילי היא בין המדינה לבין הנאשם והמשיבה אינה צד לו (סעיף 10 בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: "חסד"פ"). קנס המוטל על בעל רכב, בגין עבירה שעבר, הוא עונש בגין עבירה פלילית, וגבייתו צריכה להיעשות על פי דיני העונשין - חסד"פ וחוק העונשין, ועל פיהם בלבד יש לפעול בביצוע עונש מסוג קנס. להבדיל מהמסלול האזרחי של הוצאה לפועל לגביית חוב. סעיפי החוק שעליהם סמך בית משפט קמא את פסק דינו אינם מבססים תשתית לדחיית טענותיו של המערער. הסעיפים אליהם מפנה בית המשפט בפקודת העיריות אינם רלוונטיים לענייננו, ובכל מקרה פקודת העיריות מסמיכה רשות מקומית לנקוט הליכי גביה מינהליים, אך לא לגביית קנס. באשר לפקודת המיסים טוען המערער כי אין לפרשה כמאפשרת גביית קנסות בהליכי הוצאה לפועל. באשר לאכרזה טוען המערער כי היא אינה מסמיכה רשות מקומית לגבות קנסות; היא חסרת תוקף שכן היא חלה על תשלומי חובה על פי דין, ולא על קנסות פליליים; ככלל שר האוצר חסר סמכות להתקין את האכרזה, ובפרט אינה יכולה לחול על גביית קנסות. נימוק נוסף לאי תחולת האכרזה הוא התיישנות הודעות הקנס שנרשמו לרעייתו של המערער. על פי הדין הפלילי יש להתחיל בביצוע עונש על עבירה מסוג חטא בתוך 3 שנים מיום שפסק הדין נעשה חלוט, ועל כן קנס שהתיישן ולא התחילו בהליכים לגבייתו תוך המועד הנ"ל אי אפשר להחייתו באמצעות האכרזה. בהקשר זה טוען המערער כי הודעות הקנס ניתנו בשנת 1999, והפכו חלוטות שלוש שנים לאחר מכן, בעוד שהאכרזה תוקנה בשנת 2006, ועל היא אינה חלה עליהן. לא היה מקום לחייב את המערער בהוצאות בגין אי מוכנתו לטעון טענותיו בעל פה, שכן הצדדים זומנו לדיון מקדמי, ולא לדיון לגופו. 4. ואלו עיקרי טענות המשיבה המשיבה תומכת בפסק דינו של בית משפט קמא מנימוקיו. אם למערער טענות בדבר חוקיותם של חוקים ותקנות, עליו להעלות טענות אלו בהליך הנכון בערכאה המתאימה, ולא במסגרת הדיון דנן. אם רצה המערער לכפור בדוח החניה או להתנגד לו היה עליו לפעול בדרכים המותוות לכך בסדר הדין הפלילי, כשהערכאה המוסמכת לדון היא בית המשפט לעניינים מקומיים. ודוק, תשלום הקנס באמצעות השיק מהווה הודאה והרשעה באישום, וטענות המערער הן השגות נגד הרשעה זו, שמקומן בהליך פלילי. מששילם המערער את חובו לעיריה בשיק, רשאית העיריה לפעול לביצועו של השיק שחולל שכן מדובר בחוב אזרחי. חוק העונשין מפנה גביית קנסות למישור לפקודת המסים. הפסיקה קובעת כי לרשות מקומית נתונה הסמכות לגבות קנסות חנייה בהליכים אזרחיים - ע"א 8080/99 וקס נ' עיריית תל - אביב (לא פורסם, 5.12.05). המשיבה חוזרת ומפנה לטענותיה בסיכומים מטעמה לפני בית משפט קמא. 5. דיון והכרעה 5.1 שלוש הערות מקדימות: ראשית, איני מוצא פסול בכך שבית משפט מכריע במחלוקת על יסוד נימוקים משפטיים שלפי הטענה לא כולם נטענו לפניו. בענייננו, מחד גיסא העובדות לא היו במחלוקת, שלפיכך לא היה בית המשפט צריך להכריע בהן על יסוד טענות הצדדים, ומאידך גיסא בית המשפט אמור ליתן פסק דין לפי הדין, אפילו טעה מי מבעלי הדין ולא טען טענה שבחוק או בפסיקה הפועלת לטובתו, והכול בשאלות משפטיות שלפני בית המשפט. שנית, אזכיר שהצדדים הסכימו שעניינה של התביעה בבית משפט קמא יוכרע, הלכה למעשה, בשאלה המרכזית שהיא שאלת סמכותה של המשיבה לפעול לגביית קנסות שהוטלו על רעיית המערער בהליכים לפי פקודת המיסים. לפיכך אינני רואה מקום לבחון שאלות אחרות המתעוררות למקרא טיעוני הצדדים, כגון טענת המערער שהקנסות התיישנו. שלישית, כמו בית משפט קמא גם אני סבור שאין צורך להכריע בסוגיה האחרת שעניינה טענת המשיבה לחוסר סמכותו העניינית של בית משפט קמא לדון בטענות המערער. 5.2 לגופו של עניין: לגישת המערער המדינה היא היחידה המוסמכת לאכוף את הדין הפלילי ולפעול לגביית קנסות שהוטלו בהליכים פליליים. לפיכך הוא תוקף בעיקר את קביעת בית המשפט שהמשיבה מוסמכת לנקוט הליכי גבייה לפי פקודת המיסים. גישה זו אינה מקובלת עליי. היגיון הדברים הוא שמשהוקנתה לרשות מקומית סמכות להתקין חוקי עזר הכוללים עבירות, שבצידן קנסות שתמורתם מגיעה לקופתה ובשבילה, ומשהוקנתה לה הסמכות לאכוף את הוראות חוקי העזר, נלווית לסמכויות אלו גם הסמכות הטפלה להן, לגבות את אותם קנסות שהוטלו על מי שעבר על חוק העזר. במלים אחרות, יש היגיון רב בכך שסמכות האכיפה הפלילית בגין עבירות קנס לפי חוקי עזר שהתקינה רשות מקומית, תימצא אף היא בידי הרשות. אינני מקבל את האבחנה שמבחין המערער באשר לדרך גבייתו של קנס, בין קנס שהוטל לפי חוק של הכנסת לבין קנס שהוטל לפי חוק עזר עירוני, כשם שאיני רואה להבחין, בענייננו, בין סמכותה של המדינה בגביית קנסות לבין זו של העיריה. הבחנה שכזו, לשיטת המערער, פירושה הפנייתה של רשות מקומית לגבות קנסות באמצעות הליכי הוצאה לפועל אזרחיים או הפנייתה אל המדינה שתפעל למענה, ושלילתו מהרשות המקומית של הכלי החוקי היסודי לאכיפה של תשלום קנסות - פקודת המיסים. אינני סבור שדינה של רשות שלטונית מקומית הגובה קנס צריך להיות כדינו של אזרח המבקש לבצע פסק דין בגין חוב אזרחי. כול עוד פקודת המיסים תקפה אין לקבל את הסתייגויותיו של המערער באשר לעצם הסמכות הנובעת ממנה, ואינני רואה, גם בהיבט זה, להבחין בין המדינה לבין רשות שלטונית מקומית. בוודאי שאין מקום להסתייגויות אלו כאשר עמדו לרשות המערער ורעייתו הן הזמן הן האפשרות להשיג על עצם החיוב בקנסות והם לא פעלו בדרך החוקית לביטולם. מכל מקום לא לכך התכוון המחוקק כאשר ביטל, לפני יובל שנים ויותר, את ההוראה המנדטורית שעל פיה גבייתם של קנסות בכלל נעשתה בדרך של גביית חוב אזרחי. ראו בעניין זה את סעיף 70 בחוק העונשין, התשל"ז-1977, הקובע: "קנס שלא שולם במועדו, יחולו על גבייתו הוראות פקודת המסים (גביה) כאילו היה מס כמשמעותו באותה פקודה." הוראת סעיף 70 החליפה הוראה דומה שהייתה בסעיף 21 בחוק לתיקון דיני העונשין (דרכי ענישה), תשי"ד-1954, שביטלה בזמנה את הוראת סעיף 41 בפקודת החוק הפלילי, 1936, שאכן קבעה כי קנס שהטיל בית משפט ייגבה בדרך של גביית חוב אזרחי. אך לא רק היגיון הדברים מדבר בעד סמכותה של הרשות המקומית לגבות את הקנסות בהליכים לפי פקודת המיסים, אלא גם לשונה המפורשת של האכרזה שזו לשונה (סעיף 1): "על גביית ארנונה כללית המוטלת מכוח חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992, ועל תשלומי חובה המגיעים לרשות המקומית על פי דין (להלן - 'חובות לרשות המקומית') יחולו הוראות הפקודה; ... החובות לרשות המקומית יהיו מס כמשמעותו בפקודה". האכרזה פורסמה מכוח סמכותו של שר האוצר הקבועה בסעיף 2 בפקודת המיסים ואין להרהר אחריה. האכרזה פורסמה כהוראת שעה בשנת 2000, ומיום פירסומה הוארכה מדי שנה, והיא תקפה עד ליום 31.12.09 (אכרזת המסים (גביה) (ארנונה כללית ותשלומי חובה לרשויות המקומיות) (הוראת שעה) (תיקון) התשס"ח - 2008, ק"ת 6732 מיום 23.12.08). גם מטעם זה אין ממש בטענת המערער כי האכרזה אינה חלה בענייננו מפני שהותקנה רק בשנת 2006, לאחר שהקנס התיישן. אוסיף שאיני מקבל את פירושו של המערער הסובר כי הוראת סעיף 337 בפקודת העיריות המייעדת את תמורתם של קנסות לקופת העיריה, מכוונת רק לתמורת קנסות שכבר התקבלה בעיריה, ואינה טומנת בחובה את הסמכות לגבות את אותם קנסות שהוטלו על מי שעבר על חוקי העזר. פירוש זה אינו מתיישב עם לשון ההוראה או עם הגיונה. כך גם אין לקבל את פרשנותו של המערער לאכרזה, שלדעתו אינה חלה על קנסות אלא על תשלומי חובה בלבד; משהוסמכה העיריה לפעול באמצעות פקודת המסים כדי לגבות ארנונה עירונית ותשלומי חובה אחרים אין לצמצם את האכרזה ולהוציא תשלומי קנסות מכלל תשלומי חובה אחרים שהיא חלה עליהם. גם בטענותיו האחרות של המערער לא מצאתי ממש. לפיכך יש לקבוע כי בדין פסק בית משפט קמא את אשר פסק וכי דין הערעור להדחות. 6. סוף דבר הערעור נדחה כפוף לביטול צו ההוצאות מיום 16.10.07, שלביטולו הסכימה המשיבה בישיבת יום 18.2.09. המערער ישא בשכר טרחת עו"ד של המשיבה בסכום של 12,500 ₪ בצירוף מע"מ. המזכירות תעביר מתוך הפיקדון שהפקיד המערער את הסכום האמור למשיבה ואת יתרת הפיקדון תחזיר למערער. קנסחניה