קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גביית שכר טרחה מופרז: פתח דבר 1. תביעה של לקוח כנגד עורך דינו, בגין גביית יתר של שכר טרחה. בכתב התביעה נטען כי הנתבע, עו"ד במקצועו, הונה וגזל כספי פיצויים שנפסקו לזכותו של התובע מספר 1 (להלן: "התובע "). בעקבות החלטתי מיום 25.8.08 בה הותרתי העיקול הזמני על כנו לגבי חלק מנכסי הנתבע (בש"א 12749/08) , הגיעו הצדדים להסכמה דיונית כי יוגשו סיכומים על סמך החומר בתיק, ובית המשפט יתן פסק דין מנומק על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. משהגישו הצדדים סיכומיהם, ניתן בזה פסק הדין. מרבית העובדות הצריכות לעניין, פורטו בהחלטתי הנ"ל, אך לנוחות הקורא, אחזור על הדברים, תוך התייחסות לעובדות וטענות נוספות שהועלו על ידי הצדדים בסיכומיהם. העובדות הצריכות לעניין 2. התובע , יליד 1972, נשוי ואב לילדים, סובל מנזק מוחי, צליעה ושיתוק חלקי בידיים מאז היוולדו ומוכר על ידי המל"ל כנכה בשיעור של 75%. בשנת 1994 הגישו התובע והוריו, התובעים 2-3, תביעה בבית המשפט המחוזי בנצרת כנגד קופת חולים של ההסתדרות הכללית בעילה של רשלנות רפואית. בעת הגשת התביעה היה התובע מיוצג על ידי עו"ד קובטי, אך כבר בשנת 1994, זמן קצר לאחר הגשת התביעה, עבר הייצוג לנתבע. עו"ד קובטי מסר לתובע כי בית המשפט הציע לסיים התיק בפשרה תמורת הסך של 100,000 ₪ (נספח א' לסיכומי הנתבע). התובעים מסרו לנתבע כי עו"ד קובטי מסרב לשחרר את התיק ללא תשלום שכ"ט בסך של 20% מהצעת בית המשפט. אין חולק שהנתבע שילם מכיסו 20,000 ₪ לעו"ד קובטי כנגד שחרור התיק. לטענת התובע, באותו מעמד נחתם הסכם שכר טרחה שאינו נמצא ברשותו, ולפיו הנתבע יהא זכאי לקבל שכ"ט בשיעור של 20% מסך הפיצויים שייפסקו, וכן התחייב הנתבע לשאת בשכ"ט עו"ד קובטי. הנתבע מכחיש קיומו של הסכם כזה. 3. ביום 20/5/98 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט אסא), שדחה את תביעתו של התובע (להלן: "פסק הדין"). הנתבע הגיש לבית המשפט העליון ערעור על פסק הדין. ביום 28.6.00 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון ולפיו נתקבל ערעור התובע בשאלת האחריות - ע"א 4426/98 איאד חוסין נ' קופת חולים של ההסתדרות, פ"ד נד(3) 481 (2000). התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שידון בשאלת הנזק (להלן: "פסק הדין שבערעור"). 4. ביום 12.11.00, לאחר שכבר ניתן פסק הדין ופסק הדין שבערעור, נחתם בין הנתבע לתובע הסכם שכר טרחה (להלן: "ההסכם הראשון") שבו נקבע כי "תמורת השירות הנ"ל של עוה"ד מתחייב הלקוח לשלם לעוה"ד 25% + מע"מ משווי הסכום שייגבה ממלוא הסכום שנפסק על ידי בית המשפט ובכלל זה הסכום שייפסק כשכ"ט ע"י בית המשפט". בנוסף, התחייב התובע לשאת בסכום של 20,000 ש"ח ששולם ע"י הנתבע לעו"ד קובטי, ולשאת בכל ההוצאות לרבות אגרות וחוות דעת רפואיות. 5. ביום 1.2.01, כשלושה חודשים לאחר חתימת ההסכם הראשון, נחתם לכאורה הסכם שכר טרחה נוסף בין הנתבע לתובע, המתייחס לשכר טרחתו של הנתבע בגין הערעור לבית המשפט העליון (להלן: "ההסכם השני"). בהסכם זה נכתב כי "מאחר וללקוח אין ולא היה כל אמצעים כלכליים לממן את הערעור לבית המשפט העליון בדיוק כפי שלא היה בידיו אמצעים לממן את התביעה בביהמ"ש המחוזי הסכימו הצדדים להעמיד את שכ"ט של עוה"ד בגין מלאכת הייצוג הכולל בערעור לבית המשפט העליון על כל היבטיו לרבות תשלום האגרות והפקדון בתשלום סכום נוסף של 17% + מע"מ מכל סכום שייפסק אם ייפסק בסופו של ההליך. יש לציין כי האחוזים בגין שכר הטרחה המצויינים בהסכם שכ"ט של הייצוג במחוזי הן בנוסף לשכ"ט שייפסק בסופו של ההליך אם בדרך של מתן פסק דין ובאם בדרך של פשרה" (הדגשה שלי - י.ע.). בנוסף לכך, נקבע בסעיף 4 להסכם כי שכר הטרחה בגין הטיפול בהליך מול המוסד לביטוח לאומי, יעמוד "על סך של עד 10% מכל סכום שיקבל הלקוח מהמל"ל". לטענת התובע, הוא לא חתום על ההסכם השני והנתבע זייף את חתימתו, טענה שהוכחשה בתוקף על ידי הנתבע. 6. בעקבות פסק הדין בערעור, הוחזר התיק לבית המשפט המחוזי בנצרת לדיון בשאלת הנזק. הצדדים הגיעו לפשרה על פי הצעת בית המשפט, ולפיה הסכימה קופת חולים לשלם לתובע 1,400,000 ₪ בצירוף שכר טרחת עו"ד בסך 20% + מע"מ, מעבר לתקבולי המל"ל. התובע והוריו חתמו ביום 30.8.01 על כתב ויתור וסילוק (נספח ג' לכתב התביעה) ובסמוך לאחר מכן, העבירה קופת חולים לנתבע הסך של 1,750,000 ₪. טענות התובעים 7. בכתב התביעה ובסיכומיו, טען התובע כי לא ידע שקופת חולים העבירה את כספי הפיצויים לנתבע. לטענתו, מאז שנת 2001 לא קיבל מהנתבע אגורה, והנתבע דחה אותו בלך ושוב בטענה כי כספי הפיצויים עדיין לא התקבלו, כי הנושא תלוי ועומד בועדת פשרות של קופת חולים וכיו"ב תירוצים, תוך שהוא מנצל את מגבלותיו של התובע ואת יחסי האמון שנוצרו ביניהם. לטענת התובע, משנתעורר חשדו, החל לברר את העניין באמצעות עו"ד חלאילה מטעמו, והחל לדרוש מהנתבע מידע על השלב בו מצויה התביעה. כאשר סירב הנתבע לאפשר לתובע ולאחיו לצלם את התיק במשרדו, פנו לבית המשפט המחוזי בנצרת וביקשו לצלם את התיק, ואז נודע להם לראשונה כי התיק כבר נסגר. כאשר פנו שוב לנתבע, טען הלה כי הכספים טרם שוחררו על ידי קופת חולים אך נקבע דיון בועדה לחודש 4/08, שבעקבותיו ישוחררו הכספים. התובע ואחיו פנו ישירות לעו"ד רקובר, בא כוח קופת חולים, ואז נתברר להם, לתדהמתם, כי כספי הפיצויים בסך של 1,750,000 ₪ הועברו לנתבע כבר בשנת 2001. ביני לביני, ובמהלך כל אותה תקופה, הנתבע גילה כביכול נדיבות כלפי התובע, ובמחווה של רצון טוב העמיד לו בתחילת שנת 2008 הלוואה ע"ס 50,000 ₪ בסדרה של 5 שיקים דחויים. לטענת התובע, בחודש יולי 2008, כאשר נתברר לו שהנתבע הונה אותו, ובעקבות מכתב שנשלח לתובע על ידי בא כוחו דכאן, התוודה הנתבע בפניו כי טעה והסכים לשלם, בשלב זה, 200,000 ₪ ב-4 שיקים מעותדים ע"ס 50,000 ₪ כ"א, תוך הבטחה כי בהמשך יארגן את יתרת הסכום. באותו מעמד נחתם לכאורה בין הצדדים כתב סילוק כל תביעה או טענה (נספח י"ד לתצהיר הנתבע). התובע מכחיש את חתימתו על מסמך זה וטוען כי הנתבע זייף את חתימתו, טענה המוכחשת בתוקף על ידי הנתבע. אשר על כן, הגישו התובעים התביעה דכאן, ובה עתרו לחייב את הנתבע בהשבה של כל הפיצוי שנתקבל בסך של 1,750,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין משנת 2001, ובסה"כ כ- 4,000,000 ₪. לטענת התובעים, מאחר שהנתבע מעל בתפקידו והפר את חובת הנאמנות כלפיהם, הוא לא זכאי כלל לשכר טרחה, ולמיצער, הוא זכאי לשכר טרחה בסך 17% מהפיצויים כולל מ.ע.מ. בהמשך, צמצמו התובעים תביעתם והעמידו אותה על סך 2,550,000 ₪. התובעים הפנו בסיכומיהם לפסיקה זרה לפיה רשאי בית המשפט, ולעיתים אף חייב, להתערב בהסכמי שכר טרחה מותנים בתוצאה, שנכרתו בין לקוח לעורך דינו. טענות הנתבע 8. הנתבע הכחיש נמרצות כי הונה את התובע, או שהעלים ממנו את העובדה שכספי הפיצויים נתקבלו כבר בשנת 2001. הנתבע גולל בתצהירו ובסיכומיו, בנוסף לעובדות עליהן אין חולק, את הסיפור הבא: אחיו של התובע בשם עמאד הוא עורך דין שעבד תקופת מה במשרדו של הנתבע. עמאד הסתבך בפלילים ביחד עם התובע בהונאת חברת ביטוח. מכתב האישום שהוגש כנגד עמאד, עולה כי התובע, בהיותו נכה, רשאי לנהוג ברכב עם מתקן מיוחד המיועד לנכים. התובע נהג ברכבו בתאריך 12.8.00, רכב שבו לא הותקן המתקן המיוחד, התנגש ברכב אחר וגרם לפציעתה של פלונית. עמאד הגיע לזירת התאונה, הסיח את דעתה של הנפגעת ולאחר מכן טען שהוא זה שנהג ברכב. על כך הוגש כתב אישום ביום 7.11.01 כנגד עמאד, ובהמשך, הוגש ביום 15.2.2004 כתב אישום מתוקן כנגד התובע ועמאד יחדיו. לטענת הנתבע, סוכם בינו לבין התובע ועמאד אחיו, שהוא ייצג אותם בהליך הפלילי, וכך היה. בסופו של דבר, ולאחר מספר ישיבות בהן נשמעו ראיות בתיק, הגיע הנתבע להסדר טיעון עם הפרקליטות, ואף הגיש ערעור לביהמ"ש המחוזי, שקיצר את עונש הפסילה שהושת על התובע ל-18 חודשים במקום פסילה של שלוש שנים שהשית עליו בית משפט השלום - ע"פ 1172/06 מיום 27/6/06. הוסיף הנתבע וטען כי הדמות האמיתית מאחורי התביעה דכאן היא אח אחר של התובע בשם דיאב, שדעתו לא הייתה נוחה משכר הטרחה הגבוה שגבה הנתבע בגין ההליך הפלילי. 9. ביום 24.7.08 נתקבל אצל הנתבע מכתבו של עו"ד חלאילה, ב"כ התובע , שבו נטען כי עד עתה טרם הועברו למרשו כספי הפיצויים למעט סכום של 50,000 ₪. לגרסת הנתבע, לאחר קבלת המכתב, התייצבו במשרדו התובע ואחיו עמאד, והתחננו בפניו לקבל תשלום נוסף ואחרון מכספי הפיצויים. במעמד זה, נעתר הנתבע לבקשה, והסכים לפנים משורת הדין, לשלם לתובע ולאחיו סכום נוסף של 200,000 ₪ ב- 4 שיקים מעותדים בסך 50,000 ₪ כ"א. באותו מעמד חתם התובע על כתב סילוק כל תביעה או טענה כנגדו בקשר לייצוגו הן בתיק האזרחי והן בתיק הפלילי (כאמור, התובע מכחיש חתימתו על כתב הסילוק). כבר למחרת היום, התקבל מכתב מב"כ התובע שבו הוא מודיע לנתבע שהתשלום אינו מקובל ובדעתו להחזיר לו את ארבעת השיקים. למרות האמור במכתב זה, שניים מהשיקים נפרעו, ומשהוגשה התביעה, ביטל הנתבע את שני השיקים הנוספים, שזמן פרעונם טרם הגיע. 10. עד כאן הרקע לדברים אליבא דנתבע, ובנקודה זו, נציג את גרסתו לגבי הסכומים שנגבו על ידו מתוך כספי הפיצויים. לשיטתו של הנתבע, מתוך כספי הפיצויים בסך 1,750,000 ₪, שנתקבלו בסוף שנת 2001, הוא היה זכאי לקבל מהתובע את הסכומים כלהלן: א. 350,000 ₪ כולל מע"מ - שכר הטרחה ששולם ע"י חב' הביטוח. ב. 350,000 ₪ בצירוף מע"מ - שכר הטרחה המוסכם בשיעור של 25% מתוך 1,400,000 ₪ = 409,500 ₪. ג. 238,000 ₪ + מע"מ - שכר הטרחה המוסכם במסגרת הייצוג לביהמ"ש העליון = 278,460 ₪. ד. 170,000 ₪ - שכר טרחה עבור הליכי הביטוח הלאומי . ה. 20,000 ₪ - "דמי פידיון" התיק ששילם הנתבע לעורך דין הקודם, משוערך לשנת 2001 = 43,238 ₪. ו. 10,000 ₪ - תשלומים למומחים שונים משוערך עד שנת 2001 = 21,619 ₪. ז. תשלומים שונים, כולל תשלומים למומחים ב"סיבוב השני" לאחר החזרת התיק מבית המשפט העליון = 25,000 ₪. סה"כ לשיטתו של הנתבע, הוא היה זכאי לקבל מהתובע 1,200,000 ₪. [הערה במאמר מוסגר: חישוב מדויק לשיטתו של הנתבע מביא את הסכומים לעיל לסך של 1,297,817 ₪ ולא לסך של 1,200,000 ₪. הפער בין הסכומים, מקורו ככל הנראה בסכומי המע"מ שיש להוסיף לסך של 350,000 ו-238,000 ₪ - י.ע. ]. על פי חישוב זה, כך לשיטתו של הנתבע, נותרה לזכות התובע יתרת זכות בסך של כ- 550,000 ₪. אלא, שמתוך יתרה זו, מגיע לנתבע סכום של כ -300,000 ₪ עבור הייצוג בהליך הפלילי, סכום שעיכב תחת ידיו בהסכמתו של התובע ושל אחיו עמאד. 11. לגרסת הנתבע הוא שילם לתובע במזומן סך של 250,000 ₪ בחמישה תשלומים במועדים כלהלן: 26.12.01; 13.2.02; 23.4.02; 16.6.02 ו-10.4.03. בחודש ינואר 2008 קיבל התובע, לבקשתו, 50,000 ₪ בחמישה שיקים דחויים, חלקם "בלנקו", ע"ס 10,000 ₪ כל אחד. בחודש יולי 2008, ובעקבות המכתב שנשלח על ידי בא כוחו, קיבל התובע סכום נוסף של 100,000 ₪ בשני שיקים של 50,000 ₪ כל אחד (שני שיקים נוספים ע"ס 50,000 כ"א בוטלו). מכאן, שהתובע קיבל, לגרסתו של הנתבע, 400,000 ₪ ( = 250,000 במזומן + 50,000 בחמישה שיקים ע"ס 10,000 כ"א + 100,000 בשני שיקים ע"ס 50,000 כ"א). המחלוקת העובדתית בין הצדדים 12. למרות שסיכומי הנתבע השתרעו על למעלה מ - 50 עמודים, הרי שאם נתעלם מטענות הזיוף וסיפורי הרקע, אזי המחלוקת העובדתית בשאלה איזה סכום מכספי הפיצויים נטל הנתבע לעצמו ואיזה סכומים קיבל התובע, מצטמצמת לסכום של 200,000 ₪ בלבד כלהלן: התובע כפר בכך שקיבל 250,000 ₪ במזומן, אך במהלך הדיון בבקשה לביטול העיקול, אישר כי קיבל 50,000 ₪ במזומן. סכום זה, משקף את המחלוקת העובדתית האמיתית היחידה הצריכה להכרעת בית המשפט. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסבה על שאלה אחרת והיא, מה הסכום שהנתבע היה זכאי ליטול מכספי הפיצויים. פסק דין על דרך הפשרה - הערה מקדמית 13. מאחר שפסק הדין ניתן על דרך הפשרה, על סמך החומר שבפני בית המשפט, והצדדים הגיעו מיוזמתם להסדר דיוני לפיו ויתרו על חקירות המצהירים, אין בדעתי להידרש לטענות הזיוף של התובע, ולסיפורי הרקע שהוצגו על ידי הצדדים. יתרה מזאת, לצורך הדיון אני נכון להניח, לטובת הנתבע, כי התובע הבין בשעתו שהוא חותם על כתב ויתור וסילוק בסך 1,750,000 ₪. אני אף נכון להניח שהנתבע לא זייף את חתימתו של התובע על ההסכם השני ועל כתב הסילוק מחודש 7/08, כפי שנטען על ידי התובע. 14. הצדדים ביקשו מיוזמתם כי בית המשפט ינמק את פסק דינו. ברגיל, אני סבור כי בפסק דין הניתן על דרך הפשרה, רצוי שבית המשפט יימנע מהנמקה, להבדיל מאזכור של שיקולים ועקרונות כלליים שעמדו בפניו. במקרה דנן, מצאתי להיעתר לבקשתם של הצדדים ולנמק את פסק הדין, בשל מספר טעמים מצטברים: א. מרבית העובדות הרלוונטיות אינן שנויות במחלוקת. המחלוקת העובדתית לגבי הסכומים שנטל לעצמו הנתבע מכספי הפיצויים, מצומצמת בהיקפה כאמור בסעיף 12 לעיל. ב. בית המשפט כבר הביע עמדה לכאורית בהחלטת הביניים בהליכי העיקול הזמני, והצדדים מעוניינים שבית המשפט יחזור ויבחן את עמדתו. ג. ועיקרו של דבר. אינטרס הציבור שבית המשפט יביע עמדה ברורה לגבי שכר הטרחה הסביר שרשאי עורך דין לגבות מתוך כספי פיצויים של לקוח בתביעת נזיקין. על רקע שיקולים אלו, אנמק את פסק הדין, אך אמנע כמובן מקביעות עובדתיות נחרצות. שורה של תמיהות העולות מגרסתו של הנתבע 15. מתוך החומר שבפני, ומהעובדות שאינן שנויות במחלוקת, עולות שורה ארוכה של תמיהות לגבי גרסת הנתבע: ( - ) לכל אורך הדרך, הנתבע לא מתייחס לסכום של 30,000 ₪ שנפסק לזכות התובע כהוצאות משפט בפסק הדין שבערעור בבית המשפט העליון. ( - ) עד עתה לא הציג הנתבע ולו חשבונית מס אחת שהוציא לתובע עבור הכספים שגבה, לשיטתו שלו, כשכר טרחתו בתיק הנזיקין. לשיטתו של הנתבע עצמו, כבר בסוף שנת 2001 היה עליו להנפיק לתובע חשבוניות מס בסכום של 1.2 - 1.3 מליון ₪. ( - ) הכיצד לא נחתם הסכם שכר טרחה בין הנתבע לבין התובעים, עם תחילת הייצוג, לאחר שהתיק הועבר אליו מעו"ד קובטי? למיצער, מדוע לא נחתם הסכם שכר טרחה במהלך הייצוג המשפטי, ועוד טרם ניתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי ב"סיבוב הראשון". ( - ) מדוע היה צורך לחתום על שני הסכמי שכר טרחה בהפרש של שלושה חודשים? ומדוע שני ההסכמים נחתמו לאחר שכבר ניתן פסק הדין שבערעור, כאשר בשלב זה היה ברור כי התובע יזכה לפיצוי מהותי ב"סיבוב השני" בבית המשפט המחוזי ? ( - ) ניתן היה לצפות כי הנתבע, שהחתים את התובע על שני הסכמי שכר טרחה, יחתים אותו על "חשבון סופי" המאשר כי קיבל את כספי הפיצויים. הנתבע הציג דף "התחשבנות" בכתב יד מיום 26.12.01 ובו פירוט הסכומים המגיעים לו לשיטתו, אך משום מה, המסמך אינו נושא חתימה של מי מהצדדים, ודומה שנערך במועד כלשהו לצרכים פנימיים של הנתבע. ( - ) תמיהה היא, מדוע הנתבע שהחתים את התובע על שני הסכמי שכר טרחה לאחר מתן פסק דין בערעור, לא מצא לערוך הסכם שכר טרחה בינו לבין התובע ואחיו עמאד, עבור ייצוגם בהליך הפלילי. ( - ) ובאותו עניין - מדוע לא הציג הנתבע חשבוניות עבור שכר הטרחה שגבה, לטענתו, מהתובע ומאחיו עבור טיפולו בתיק הפלילי? בסיכומיו, ביקש הנתבע כי בית המשפט יפסוק לזכותו הפרשי הצמדה וריבית כדין, על הסכום של 200,000 ₪, שלטענתו, הוסכם בין הצדדים כשכר טרחתו עבור התיק הפלילי, כך שלשיטתו, מגיע לו כיום כ-300,000 ₪ עבור טיפולו בהליך הפלילי. הכסף "שכב" כל השנים אצל הנתבע, ומדוע יש לפסוק לזכותו הפרשי הצמדה וריבית? תמהני. ( - ) כתב הסילוק לקופת חולים נחתם ביום 31.8.2001 כך שיש להניח שקופת חולים העבירה לנתבע את הסכום של 1,750,000 ₪ בחודש 10/01 או בסמוך לכך. כתב האישום כנגד עמאד, אחיו של התובע, הוגש ביום 7.11.01, גזר דינו של בית משפט השלום בהליך הפלילי בגין כתב אישום מתוקן שהוגש בשנת 2004 (ת.פ. 1570/04) ניתן ביום 10.4.2006 ופסק הדין בערעור בבית המשפט המחוזי ניתן ביום 27.6.06. הכיצד ידע הנתבע לחזות, כבר בשנת 2001, כי עומד להתקיים הליך פלילי כה סבוך וכה ממושך, המצדיק עיכוב של כחצי מליון ₪ (לשיטתו של הנתבע עצמו), 200,000 ₪ מתוכם עבור ההליך הפלילי? [במאמר מוסגר - ניתן להצביע על סתירות בין כתב ההגנה לבין סיכומי הנתבע בעניין הסכום שקוזז ועוכב בהסכמה על חשבון הייצוג בתיק הפלילי - פעם נטען כי הוסכם על עיכוב של 100,000 ₪ ופעם על סכום של 200,000 ₪]. ( - ) הנתבע טען כי שילם במזומן לתובע 250,000 ₪. תמהני על כך שעורך דין נותן ללקוחו סכומים במזומן, ללא אסמכתא, ומבלי שהדבר בא לידי ביטוי בהנהלת החשבונות של המשרד. מדובר בכספים השייכים לתובע, בבחינת כספי נאמנות, וקשה להלום שעורך דין ינהל כספי נאמנות בסכומים אלו כמו "קופה קטנה", תוך מתן כספים במזומן ללקוח. ( - ) הנתבע שילם לתובע בחודש ינואר 2008, הסך של 50,000 ₪ בחמישה תשלומים של 10,000 ₪ כ"א, ובחודש יולי 2008, לאחר קבלת המכתב של עו"ד חלאילה, היה נכון לשלם 200,000 ₪ נוספים ב-4 שיקים של 50,000 ₪ כ"א. אחת משתיים: אם התובע היה זכאי לקבל סכומים אלו, מדוע הם עוכבו תחת ידו של הנתבע שנים כה ארוכות. ואם התובע לא היה זכאי לקבל את הכספים, מדוע הסכים הנתבע לשלם לו? ( - ) ומדוע הזדרז הנתבע להחתים את התובע ביום 22.7.08 על כתב ויתור וסילוק (התובע הכחיש חתימתו), למרות שידע כי באותו שלב התובע כבר מיוצג על ידי עו"ד חלאילה? בכך פעל הנתבע, לכאורה, בניגוד למקובל (ולא נעלם מעיני הסברו של הנתבע, כי התובע הגיע למשרדו עם אחיו עמאד, שהוא עורך דין במקצועו). אותיר תמיהות אלו בצריך עיון. דיון והכרעה 16. הנתבע העלה בסיכומיו טענת התיישנות. דין הטענה להידחות במישור המהותי ובמישור הדיוני: במישור המהותי - התביעה הוגשה ביום 5.8.08, טרם חלפו שבע שנים מקבלת כספי הפיצויים. במישור הדיוני - הטענה לא הועלתה בכתב ההגנה בהזדמנות הראשונה. 17. גם בהנחה שהתובע חתם על כתב הסילוק ביום 22.7.08 ועל הסכם שכר הטרחה השני (מה שהוכחש על ידו) דינם להתבטל מחמת עושק וניצול מצוקה ובורות של לקוח. לשיטתו של הנתבע, הוא זכאי ל- 70% מכספי הפיצויים של התובע-לקוחו. סכום זה, מופרך על פניו, וסוטה מכל מקובלות בתחום, כפי שיפורט בהמשך. הנתבע האריך בסיכומיו בסקירת הפסיקה הנוגעת לעילות ההטעיה והעושק וטען כי ביטול מחמת עושק צריך להיעשות תוך זמן סביר, בעוד במקרה דנן, חלפו כשבע שנים מאז נחתם הסכם שכר הטרחה השני. על כך נשיב, כי לגרסת התובעים, הם לא ידעו כלל שכספי הפיצויים כבר התקבלו, ונודע להם על כך רק בסוף שנת 2008. עוד נזכיר, לגבי כתב הויתור שנחתם, לטענת הנתבע, ביום 22.7.08, כי כבר למחרת היום, נתקבלה הודעת הביטול בדמות מכתבו של עו"ד חלאילה (סעיף 45 לכתב ההגנה, נספח ט"ו). אני דוחה את טענות הנתבע, המשתרעות על עמודים רבים בסיכומיו, כי נטל על עצמו סיכונים בכך שהשקיע מאות שעות עבודה ונשא בתשלומי הוצאות המשפט, ולכן, על בית המשפט לכבד את הסכמת הצדדים לגבי גובה שכר הטרחה. גם בהנחה שהנתבע עבד מאות שעות על התיק כדבריו, ואפילו בהנחה שהשירות המקצועי שנתן לתובע היה לעילא ולעילא והסדר הפשרה שהושג היה הטוב ביותר בנסיבות העניין, אין הדבר מצדיק גביית שכר טרחה בשיעור של כשבעים אחוז (!!!) מהפיצויים. התובע הפנה לפסקי דין בהם נקבע כי בית המשפט לא יתערב בהסכם שכר טרחה המותנה בתוצאות. לא מצאתי דוגמה לכך, שבית משפט בישראל אישר לעורך דין לגבות שכר טרחה בשיעור של כשבעים אחוז מהפיצויים שקיבל התובע בתביעת נזיקין. 18. בבואי לפסוק את הסכומים שאותם זכאי היה הנתבע לגבות מהתובע, וכתוצאה מכך, את סכומי ההשבה המגיעים לתובע, שמתי נגד עיני את השיקולים הבאים: א. לשיטתו של הנתבע עצמו, הוא זכאי לקבל כשכר טרחה בתביעת הנזיקין, סכום של 1,207,960 ₪ (סעיף 10 א-ד לעיל) מתוך פיצוי כולל בסך 1,750,000 ₪ שקיבל התובע. דהיינו, כמעט 70% מהפיצוי שקיבל התובע. ב. שכר טרחת עורך דין נפסק לטובת בעל הדין ושייך לבעל הדין - תקנה 511(א) לתקנות סדר הדין האזרחי; י. זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, בעמ' 545; ע"א 495/59, 496/59 בנק למלאכה בע"מ נ' בית חרושת ליהלומים מרגלית בע"מ פ"ד י"ד 459, 465; ע"א 309/59 חברת מפעלי מים בע"מ נ' פישוב פ"ד יד 1121 בעמ' 1137. מכאן נובעות שתי מסקנות: (1) הנתבע לא היה זכאי לשלשל לכיסו את הסך של 30,000 ₪ שנפסק כהוצאות בבית המשפט העליון. (2) הנתבע לא זכאי גם לשכר הטרחה וההוצאות שנפסקו בסך של 350,000 ₪ כולל מ.ע.מ, וגם ל-25% בצירוף מ.ע.מ מסכום הפיצוי בסך 350,000 ₪ בצירוף מ.ע.מ. שכן מדובר בכפל שכר טרחה. ג. לא מקובל בתביעת נזיקין, לשלם שכ"ט נוסף עבור הערעור בבית המשפט העליון. למיצער, באותם מקרים שהצדדים מסכימים על שכר טרחה נוסף, טענת הנתבע לשכר טרחה נוסף בשיעור של 17% + מ.ע.מ (= 238,000 ₪ בצירוף מ.ע.מ.) חורגת לחלוטין מהמקובל בתחום הנזיקין. ובקיצור, איני רואה להכיר גם בסכום זה. ד. בבקשה לביטול עיקול, טען הנתבע כי תגמולי המל"ל לעבר ולעתיד, המשולמים לתובע, עומדים על 3-4 מליון ש"ח. בסיכומיו טען כי תגמולי המל"ל עומדים על כשני מליון ואני נכון לקבל הערכה זו. התובע טען בסיכומיו כי עו"ד קובטי הוא שייצג אותו בענייניו מול המל"ל. איני נדרש להכריע בנקודה זו, ודי בכך שהנתבע לא הציג, ולו בדל מכתב ששלח לביטוח הלאומי, וכל שכן, לא הראה כי פעל בדרך כלשהי בהליכי משפט מול המל"ל. בנסיבות אלו, משלא הוכיח הנתבע כי נקף אצבע עבור התובע בהליכים מול המל"ל, הוא לא זכאי היה לגבות מהתובע 170,000 ₪ כשכר טרחה מתוך תגמולי המל"ל. לכך יש להוסיף שלא מקובל בתביעת נזיקין כי עורך הדין יקבל, בנוסף לשכר טרחתו בהליכי בית משפט, שכר טרחה עבור הליכים מול המל"ל. ככלל, מקובל שעורך הדין המטפל בתביעה בבית המשפט נוטל על עצמו גם את הטיפול בענייני המל"ל. ה. דרישתו של הנתבע לשכר טרחה "צנוע" של כ-300,000 ₪ עבור ההליך הפלילי אינה מעוגנת בהסכם שכר טרחה. ככל שהנתבע ייצג גם את עמאד, אחיו של התובע, הוא לא רשאי היה "להעמיס" את שכר טרחתו של האח על כספי הפיצויים שקיבל התובע, ללא הסכמתו המפורשת של התובע. בסיכומיו, טען הנתבע, שהתובע ועמאד, הסכימו כי שכר טרחתו עבור הטיפול בתיק הפלילי לא יפחת מ -200,000 ₪, כי השניים היו אסירי תודה והודיעו "שהם מסתפקים במה שלקח התובע מהתיק". במהלך הדיון טען הנתבע כי הוסכם בינו לבין התובע שתמורת הייצוג בהליך הפלילי הוא יהא זכאי לכמה כסף שירצה. "התחייבות" זו שאין לה שיעור, לא למעלה ולא לצדדים, חורגת מהמקובל ומהנוהג. למרות שהנתבע הפליג בתיאור נרחב אודות מסובכות הטיפול בהליך הפלילי, לא צורפה כל ראיה המעידה על כך שהתנהלו דיוני הוכחות בתיק, שהסתיים בסופו של דבר בהסדר טיעון. משהסמיכו הצדדים את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה, אפסוק לזכות הנתבע, וביד נדיבה, סכום של 150,000 ₪ כולל מ.ע.מ. נכון לסוף שנת 2001 (אזכיר כי הכספים נותרו ברשותו של הנתבע לכל אורך הדרך ולכן איני פוסק לו ריבית והצמדה). ו. הסכום של 200,000 ₪ השנוי במחלוקת: הנתבע טען כי שילם לתובע במזומן 250,000 ₪. הנתבע לא הציג אסמכתא כלשהי לביצוע התשלומים, למרות שידע לנקוב בתאריכים המדויקים בהם, לטענתו, נתן את הכסף לתובע. לגרסתו, נוכח יחסי האמון שנוצרו בינו לבין התובע, הוא הורה בכל פעם למנהלת משרדו, בשם עו"ד עודה, להכין את המזומנים מראש לקראת בואו של התובע. טענת הנתבע היא טענה מובהקת של הודאה והדחה והנטל עליו להוכיח התשלום. היעדרה של אסמכתא לביצוע התשלומים הנטענים - אפילו לא משיכה בדפי חשבונות בנק, שלא לדבר על רישום בהנהלת החשבונות של המשרד - מעוררת תמיהה. התובע אישר כי קיבל 50,000 ₪ במזומן, ובהיעדר ראיה על תשלומים נוספים, לא אכיר בסכום של 200,000 ₪ השנוי במחלוקת. התוצאה האופרטיבית 19. הסכום המגיע לתובע לפני חישוב הסכומים המגיעים לנתבע עומד על 1,750,000 ₪ סכום הפיצויים + 30,000 ₪ ההוצאות שנפסקו בערעור בבית המשפט העליון = 1,780,000 ₪. אני נכון להכיר בזכותו של הנתבע לשכר טרחה בהתאם להסכם הראשון, בשיעור של 25% בצירוף מ.ע.מ מסכום הפיצוי הכולל שנפסק. זאת, למרות שגם 25% הוא שיעור החורג משכר הטרחה בשיעור של 20% הנוהג ומקובל בתביעות נזיקין כגון דא. מגיע אפוא לנתבע: 1,750,000 ₪ X 25% = 437,500 ₪ ובצירוף מ.ע.מ. 17% ובמעוגל= 512,000 ₪. לסכום זה יש להוסיף הוצאות נוספות בהן נשא הנתבע, שאני נכון להכיר בהן, במסגרת הפסיקה על דרך הפשרה כמפורט להלן (כל הסכומים נכון ליום 1.12.2001 למרות שיש להניח שכספי הפיצויים התקבלו בחודש 10/01): 30,000 ₪ דמי "פדיון" התיק מעו"ד קובטי בשנת 1994 . 30,000 ₪ עבור הוצאות שונות בתיק - אגרות, ערבון, שכר טרחת מומחים רפואיים (נספח ה' לתצהיר הנתבע והטבלה בסעיף 60 לסיכומי התובעים). [במאמר מוסגר: איני רואה את הנפקא מינה בטענת התובעים כי התשלומים בוצעו במהלך שנת 2001. התובעים לא הוכיחו כי הם שנשאו בתשלום למומחים, למעט תשלום בסך 2,500 ₪ עבור אגרת ערעור לבית המשפט העליון]. סה"כ מגיע לנתבע נכון לחודש 12/01: 572,000 ₪ ( = 512,000 + 30,000 + 30,000). סה"כ מגיע לתובע נכון לחודש 12/01 : 1,208,000 ₪ ( = 572,000 - 1,780,000). מסכום זה יש להפחית 50,000 ₪ ששולמו לתובע במזומן (כאמור, הנתבע טען כי שולם 250,000 ₪ אך הכרתי רק בסכום של 50,000 ₪) + 150,000 ₪ עבור הייצוג בהליך הפלילי = 200,000 ₪. הסכום המגיע לתובע נכון לחודש 12/01 צ"ל 1,008,000 ₪ ( = 200,000 - 1,208,000 ). 20. אשר על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הסך של 1,008,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.12.01 ועד התשלום בפועל. מסכום זה יש לנכות סכומים ששולמו לתובע במהלך שנת 2008 ואינם שנויים במחלוקת: סך של 50,000 ₪ נכון לחודש 1/08 (שולמו 5 שיקים דחויים ע"ס 10,000 ₪ כ"א) וסך של 100,000 ₪ נכון לחודש 8/08 (שני שיקים ע"ס 50,000 ₪ כ"א). לסכום שיתקבל יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% בצירוף מ.ע.מ. וכן אגרת בית משפט ששולמה על ידי התובע בהליך דכאן. אני מאשר העיקולים הזמניים שהוטלו על נכסי הנתבע. הערות לפני סיום 21. בשולי הדברים אציין כי למקרא כתבי הטענות של הנתבע, עולה הרושם כי הנתבע פשוט לא מבין במה נהג שלא כשורה. הנתבע טען כי התובע הוא כפוי טובה, כי התביעה היא מבישה וסחטנית, כי לא יתכן לאפשר לתובע להתנער מהסכם שכר הטרחה, לאחר עמל ויגע שהשקיע הנתבע, ולאחר שנטל על עצמו את כל הסיכונים הכרוכים בניהול התביעה, וכיו"ב טענות. בעת הדיון בבקשה לביטול העיקול, התרשמתי שהנתבע אכן לא רואה כל רבותא בכך שנטל לכיסו, לשיטתו שלו, כשבעים אחוז מכספי הפיצויים. לא יכולתי שלא להרהר, שמא שיעור שכר הטרחה שגבה הנתבע בתיק זה, אינו חריג כלל מבחינתו, שמא הדבר נעשה על ידו כעניין שבשגרה, והוא לא רואה כל בעיה לגבות שכר טרחה בשיעורים מופרזים מהפיצוי שנפסק לזכות לקוחו, כל עוד הלקוח "מסכים" לכך. לכל אורך הבקשה, וגם במהלך הדיון, חזר הנתבע והדגיש כי הוא שירת את התובע ומימן את התביעה, ו"כל המטלה הן הכלכלית והן המקצועית" הייתה מוטלת עליו. דומה שההתייחסות לתיק כאל השקעה, היא שהצדיקה בעיני הנתבע גביית שכר טרחה מופרז עד מאוד, בלשון המעטה שבהמעטה. די אם אפנה לכתב ההגנה, שם מסביר הנתבע את הגשת הערעור לבית המשפט העליון (הדגשה שלי - י.ע.): "הנתבע שהיה מושקע בתיק בכספים מעל לצוואר, הסכים להגיש ערעור על פסק הדין לביהמ"ש העליון והסכים שהוא יממן את הערעור מכיסו". התנהגותו הלכאורית של הנתבע, על פי דבריו שלו, מעוררת הרהורים נוגים באשר לשמירה על כללי האתיקה ורמת המקצוע של עריכת הדין. עמדתי על כך בהחלטתי בבקשה לביטול העיקול, ולא אחזור על הדברים. שכר טרחה