גזר דין בעבירות שנמחקו מכתב האישום

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גזר דין בעבירות שנמחקו מכתב האישום: השופט ז' המר, סג"נ: ההליך בבית משפט קמא 1. המערער עסק בחקירות פרטיות ללא רישיון כנדרש על-פי חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, התשל"ב-1972 (להלן: חוק החוקרים), ופעל לשם הוצאת מידע שלא כדין ממאגרי מידע ממוחשבים המנוהלים על-ידי רשויות ציבוריות שונות תמורת כסף או סמים. המידע הועבר לחוקרים פרטיים אחרים תמורת סכומי כסף, ואלה עשו בו שימוש לצרכים שונים. 2. כתב האישום המקורי שהוגש נגד המערער לבית משפט השלום בתל-אביב - יפו (ת"פ 6225/06) תוקן פעמיים על-ידי התביעה, במסגרת משא ומתן שנוהל בין הצדדים לקראת הסדר טיעון, אשר נחתם לבסוף ביום 07.05.2007. המערער חזר בו מכפירתו, הודה והורשע בעובדות כתב האישום המתוקן בשנית. 3. על יסוד הודאתו, ביום 13.05.07, הרשיע בית משפט השלום (כב' השופטת חיותה כוחן) את המערער בעבירות המפורטות בכתב האישום המתוקן בשנית, אשר בנוסחו האחרון נמחקו ממנו מספר הוראות חיקוק שנכללו בנוסחים הקודמים: עבירות של מירמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), עבירות של חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת לפי סעיף 5 בצירוף סעיף 4 לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995 ועבירה של החזקת סם לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א)+(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. כמו כן, במסגרת התיקון הופחתו מספר הפעמים בהן יוחסו למערער ביצוע העבירות וסך התמורה אשר נתקבל בגין העברת המידע. מלבד זאת, נותרו העובדות בעינן. 4. להלן פירוט השינויים בכתב האישום המתוקן בשנית, אשר בעובדותיו הודה המערער ועל פיו הורשע, לעומת נוסח כתב האישום הקודם: באישום ראשון אין שינוי. העבירות הן התעסקות אסורה בחקירות וקיום משרד חקירות ללא רשיון; באישום שני נמחקו שלוש הוראות חיקוק: מתן שוחד (עבירות רבות); מירמה והפרת אמונים (עבירות רבות); חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת (עבירות רבות). נותרו בעינן העבירות של קשירת קשר לביצוע פשע; פגיעה בפרטיות (עבירות רבות); הפרת חובת הסודיות בשימוש במאגרי מידע (עבירות רבות); שימוש שלא כדין במאגרי מידע (עבירות רבות); באישום השלישי נמחקו שתי הוראות חיקוק: מירמה והפרת אמונים (עבירות רבות); חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת (עבירות רבות). נותרו בעינן העבירות של מתן שוחד (עבירות רבות); קשירת קשר לביצוע פשע; פגיעה בפרטיות (עבירות רבות); הפרת חובת הסודיות בשימוש במאגרי מידע (עבירות רבות); שימוש שלא כדין במאגרי מידע (עבירות רבות). כמו כן נותרה בעינה העבירה של הספקת סם מסוכן, אולם המונח "עבירות רבות" הוחלף במונח "במספר הזדמנויות"; באישום הרביעי נמחקו הוראות החיקוק: מירמה והפרת אמונים (עבירות רבות); וחדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת (עבירות רבות). נותרה בעינה העבירה של קשירת קשר לביצוע פשע. וכן נותרו בעינן העבירות של מתן שוחד, פגיעה בפרטיות, הפרת חובת הסודיות בשימוש במאגרי מידע ושימוש שלא כדין במאגרי מידע - גם באישום זה המונח "עבירות רבות" הוחלף במונח "במספר הזדמנויות". האישום החמישי, בשל עבירה של החזקת סם לצריכה עצמית - נמחק כליל. 5. במסגרת הסדר הטיעון הוסכם בין הצדדים כי המדינה תעתור לעונש מאסר בפועל של 30 חודשים (בנוסף לרכיבי ענישה נוספים), ואילו "ההגנה תוכל לטעון באופן חופשי לעניין משך המאסר בפועל". ביום 20.02.08 גזר בית משפט קמא על המערער 24 חודשי מאסר בפועל (וכן רכיבי ענישה נוספים, על-פי המוסכם). 6. בפתיח של גזר הדין מנה בית המשפט בין העבירות בהן הורשע המערער, גם את אחת העבירות שנמחקו מכתב האישום המתוקן בשנית: חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה, באישומים שני, שלישי ורביעי. כמו כן טעה כשציין כי המערער הורשע באישום הרביעי ב"עבירות רבות" של מתן שוחד, בעוד שעל פי התיקון מדובר ב"מספר הזדמנויות", וכן גם לגבי הספקת הסם באישום השלישי. תמצית נימוקי הערעור 7. עיקרו של הערעור, מבוסס על טעותו זו של בית משפט קמא. לטענת המערער, שגה בית משפט קמא בכך שגזר את דינו על יסוד עובדותיו של כתב האישום טרם תיקונו בשנית במסגרת הסדר הטיעון. טעות זו יש לתקן, כך לדעת ב"כ המערער, בשל מראית פני הצדק. עוד טוען המערער כי שגה בית משפט קמא ביישום שיקולי הענישה בעניינו הפרטני, מאחר ולא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות ולא פעל במסגרת אחידות הענישה שנגזרה על נאשמים בפרשות אחרות בעלות אופי דומה. תשובת המדינה 8. לטענת המשיבה, העונש שגזר בית משפט קמא על המערער, הינו מתון ומאוזן באופן יחסי להיקף המעשים וחומרתם. זאת ועוד, חודשי המאסר בפועל אשר נגזרו על המערער הינם במסגרת הרף העליון שנקבע בהסדר הטיעון, ואינם מהווים חריגה ממנו. המשיבה מודה כי נפלו מספר טעויות בגזר הדין, אך מדגישה כי על אף שירד היקפן של הוראות החיקוק בכתב האישום המתוקן בשנית, העובדות נותרו בעינן ואינן שנויות במחלוקת. אמנם בית המשפט ייחס למערער עבירות של חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת לפי סעיף 5 בצירוף סעיף 4 לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995, אך עבירות אלה מינוריות ביחס ליתר העבירות בהן הורשע המערער. כמו כן, השינויים הנוגעים למספר הפעמים בהם יוחסו למערער ביצוע העבירות וסך התמורה אשר נתקבל בגין העברת המידע אינם שינויים משמעותיים, ועל כן יש להותיר את הענישה על כנה. דיון - משמעות הטעות בגזר הדין 9. אין ספק כי בית משפט קמא אכן ייחס למערער בגזר הדין, בטעות, עבירות שנמחקו מכתב האישום המתוקן בשנית - בו הודה המערער ועל פיו הורשע. אולם, איני מקבל את טענת בא כוחו, לפיה גזר בית המשפט את דינו של המערער כאילו הורשע בכתב האישום הקודם, שלפני תיקונו בשנית. מבין העבירות שנמחקו, מנה בית המשפט בגזר הדין רק את העבירה של חדירה לחומר מחשב (באישומים שני, שלישי ורביעי) - אך לא מנה את העבירות הנוספות שנמחקו (מתן שוחד באישום השני ומירמה והפרת אמונים באישומים השני, השלישי והרביעי), וכן לא מנה את האישום החמישי שנמחק כולו. משמע, בית המשפט התייחס לכתב האישום הנכון, המתוקן בשנית. גם אם טעה בקשר לעבירה של חדירה לחומר מחשב, ולגביה בלבד. 10. אכן, קיים חשש שטעותו של בית המשפט בייחס לעבירה של חדירה לחומר מחשב, העצימה את התייחסותו המחמירה, לאור דבריו בעמ' 36 של גזר הדין, אך עדיין יש להעמיד את הטעות בתוֹאַם (פרופורציה) הנכון. בנסיבות הענין, עבירת החדירה לחומר מחשב - שיסודותיה העובדתיים, כולם, בוצעו על-ידי עובדי הציבור, ולא המערער - אינה המרכזית במכלול כתב האישום וגם לא החמורה שבין העבירות. 11. העבירה החמורה והקשה ביותר בכתב האישום, אם נתייחס לעבירות במנותק מן המכלול, היא העבירה של מתן השוחד (באישום השני - "עבירות רבות" ובאישום הרביעי - "במספר" הזדמנויות). המערער לא נדרש לשלם שוחד לשם פעולה לגיטימית או קבלת שירות ציבורי שהיה זכאי להם. הוא שיחד מרצונו, תוך קשירת קשר עם עובדי הציבור, כדי לקבל מהם שירותים בלתי חוקיים ובלתי לגיטימיים בעליל, אותם יזם לקידום עסקיו ועיסוקיו הבלתי חוקיים, במסגרת התעסקות,שכולה אסורה, בחקירות וקיום משרד חקירות ללא רשיון. השוחד, לא רק מעוור פקחים ועיני חכמים ומסלף דברי צדיקים, אלא משחית את המינהל הציבורי, מתפשט בגופו כסרטן, פוגע בשירות לאזרח ובאמון הציבור במעשיהם ובשיקוליהם של רשויות המינהל, מגביר את הביורוקרטיה ואת חוסר היעילות של הרשויות, ובכך יש לו השפעה שלילית על הכלכלה ועל המירקם החברתי של המדינה. המערער לא נרתע אפילו מלשחד את קרובת משפחתו, עובדת המוסד לביטוח לאומי, לה סיפק סמים תמורת המידע שמסרה לו (אישום שני). 12. הטעויות הנוספות של בית המשפט, ביחסו למערער בעבירות מסויימות באישום הרביעי, ביצוע "עבירות רבות", במקום "במספר הזדמנויות" - אינן משמעותיות. המערער הורשע באישום השלישי בביצוע "עבירות רבות" של מתן שוחד, וכן הורשע בביצוע "עבירות רבות" של פגיעה בפרטיות באישומים השני והשלישי. לפיכך, העובדה שבאישום הרביעי שיחד ופגע בפרטיות רק "במספר הזדמנויות" היא שולית במכלול המעשים. כך גם שולית העובדה שלעובד בזק (אישום רביעי), פנה המערער לקבלת מידע "רק" 10 פעמים, ולא 15 פעמים. דיון - אחידות הענישה 13. האדן השני עליו נשען הערעור, הוא חומרתו של העונש כשלעצמו ובהשוואה לעונשים אחרים שהוטלו במקרים דומים. המערער מלין, בין היתר, על כך שבית משפט קמא סבר ש"הפסיקה שהוגשה אינה דומה לעניינו של המערער 'לא מבחינת ההיקף ולא מבחינת חומרת המעשים'". 14. עיינתי בפסיקה, ודעתי כדעתו של בית משפט קמא. פסק הדין שהמערער הרחיב עליו את הכתוב בהודעת הערעור הוא ע"פ (ירושלים) 9130/05, 9129, 9121, 9119 יונה כהן ואח' נ' מדינת ישראל (, 16.6.05). שלושה מערערים היו חוקרים פרטיים שהורשעו בעבירות שונות הקשורות לשימושים שעשו במידע חסוי שהשיגו מתוך מאגרי מידע של רשויות ציבוריות. אולם, יונה כהן ויעקב לב, שבית המשפט המחוזי העמיד את תקופות המאסר שהושתו עליהם, על 8 ו-6.5 חודשים, "לא נצבו בשיא ההיררכיה של הקשר הישיר עם עובדי הציבור", היינו, לא שדלו ולא השפיעו ולא רכשו את המידע החסוי ישירות מעובדי הציבור. ממילא הם לא הורשעו בשיחוד עובדי הציבור בכלל, ובפרט לא ב"עבירות רבות" של מתן שוחד כמו המערער שלפנינו. כפי שהבהרתי לעיל, עבירת השוחד, היא בעיני העבירה החמורה מכולן. גם בית המשפט המחוזי בירושלים ציין את החומרה הרבה בעבירות השוחד (שם, פיסקה 5). רק עניינו של המערער הנוסף באותו פסק דין, דודי גל, קרוב לענייננו, שכן הוא קשר קשר עם עובד ציבור ושילם לו שוחד תמורת קבלת פרטי המידע. דודי גל נדון ל-15 חודשי מאסר בפועל, אולם הוא שיחד רק עובד ציבור אחד, מחברת בזק, בעוד המערער שלפנינו הצליח לשחד שלושה עובדי ציבור משלושה מוסדות שונים. 15. פסקי הדין האחרים, דומים רק לכאורה, אך אינם יכולים להוות מקור תקדימי להשוואה. כך למשל ת"פ (מחוזי ירושלים) 1256/01 מדינת ישראל נ' יהושע כץ , המוזכר בפס"ד יונה כהן הנ"ל, הוטל העונש במסגרת הסכם עד מדינה והרי הלכה היא, כי "עונש הנגזר במסגרת הסדר עם עד מדינה אינו יכול להוות אמת מידה לקביעת עונשיהם של שותפיו" (ע"פ 3987/98 אלון סונינו נ' מדינת ישראל (, 5.11.98; וראה גם ע"פ 5450/00 מרדכי שושני נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(2) 817; י' קדמי על סדר הדין בפלילים, חלק שלישי, 1218). כך גם פסקי הדין הנוספים, המוזכרים גם הם בפס"ד יונה כהן: ת"פ (שלום ירושלים) 1359/04 מדינת ישראל נ' עמר שלמה ואח' (לא פורסם) ו-ת"פ (שלום ירושלים) 1356/04 מדינת ישראל נ' ישעיהו דוד ואח' (לא פורסם) - שהעונשים בהם נגזרו במסגרת הסדרי טיעון. כל אלה שנידונו בפסקי הדין הנזכרים לעיל לא הורשעו בעבירות שוחד (על-פי המפורט בפסק דין יונה כהן). 16. ועוד הערה לסיום, בסוגיה זו של אחידות הענישה. במובן המשפטי הדווקני, כלל אחידות הענישה רלוונטי במקרים של שותפים לעבירה "המעורבים בארוע פלילי אחד" (ע"פ 6246/06 מסרשה טרונן נ' מדינת ישראל (, 22.3.07)). פסקי הדין אליהם הפנה הסניגור ניתנו בפרשה יוצאת דופן בהיקפה, בה היו מעורבים עשרות חוקרים פרטיים ועובדי ציבור. החוקרים הפרטיים לא היו מבצעים בצוותא. כל אחד עבר את העבירות בנפרד, בעצמו ובעבור עצמו (אלא באותם מקרים בהם סחרו ביניהם במידע), בנסיבות אחרות ובהיקפים שונים. היותם "שותפים" לחקירת המשטרה המסועפת לא הפכה אותם לשותפים לעבירה שכלל אחידות הענישה חל עליהם. אין מניעה כמובן, להתייחס במסגרת שיקולי הענישה לפסקי דין אחרים, כמקובל, אך לא תחת הכלל, המחייב יותר, של אחידות הענישה. 17. למעלה מן הצורך, מצאתי לנכון להפנות לעונשים שנגזרו על שניים מעובדי הציבור שסיפקו בתיק זה את המידע נשוא האישומים למערער: חיים ליבוביץ, מפקח מס הכנסה (האישום הראשון) ו-שירי להב, עובדת המוסד לביטוח לאומי (האישום השני). ליבוביץ נדון ל-20 חודשי מאסר בפועל. על שירי להב הוטל מאסר בפועל של 12 חודשים, בהתחשב בהיותה עובדת זוטרה ואם חד הורית; והכל בנוסף לעונשים נוספים (ת"פ (שלום ת"א) 6338/06 מדינת ישראל נ' חיים ליבוביץ ואח' (, 3.12.08). ראוי להדגיש כי לא התעלמתי מכך שמדובר בגזר דין שזכות הערעור טרם מוצתה לגביו - אך סברתי ששלמות התמונה מצדיקה את אזכורם. נסיבות אישיות 18. האדן השלישי של הערעור הוא נסיבותיו האישיות של המערער, כמפורט בסעיף 14 להודעת הערעור, שמפאת צנעת הפרט לא אפרטם. לא מצאתי כל נסיבה אישית יוצאת דופן שתצדיק הקלה מרחיקת לכת והתערבות בגזר הדין. סיכומו של דבר 19. סיכומו של דבר, דעתי היא כי העונש שהוטל על המערער אינו חמור כלל ואף נוטה לקולא, בהתחשב בעבירות שנותרו בכתב האישום המתוקן בשנית, בהן הודה המערער. גם אילו הוטל עליו הרף העליון של עתירת המדינה, לא היה העונש חמור כלל. נראה לי שלאור ריבוי העבירות והיקפן, חומרתן של עבירות השוחד, עבירות המחשב והפגיעה בפרטיות, נפיצותן הכללית של המעשים נושא האישום, יש מקום להעלות את רף הענישה. יש לזכור, כי בהסכימו להסדר הטיעון ביחס לעונש, קיבל על עצמו המערער את 'הסיכון' כי בית המשפט יטיל עליו את העונש המירבי המבוקש בגין העבירות בהן הודה, ועדיין סבר וקיבל את ההסדר. בית משפט קמא אמנם טעה בגזר הדין בייחסו לו מספר מצומצם של עבירות שנמחקו - אך גזר עונש נמוך מהרף העליון. מה למערער כי ילין? 20. לפי סעיף 215 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982: "בית המשפט רשאי לדחות ערעור אף אם קיבל טענה שנטענה, אם היה סבור כי לא נגרם עיוות דין". גם אם אכן נפלה טעות מסויימת בגזר הדין, הרי בנסיבות העניין וכפי שהוסבר לעיל בהרחבה - לא נגרם למערער עיוות דין, ודעתי היא כי אין להתערב בעונש שגזר בית משפט קמא. אציע לעמיתותַי לדחות את הערעור. זאב המר, סג"נשופט השופטת ד' ברלינר, סג"נ - אב"ד: אני מסכימה. דבורה ברלינר, סג"נאב"ד השופטת ת' שפירא: אני מסכימה. תחיה שפירא, שופטת לפיכך הוחלט, כאמור בחוות דעתו של השופט ז' המר - לדחות את הערעור. משפט פליליכתב אישוםמסמכים