גניבת רכב מונע

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כיסוי ביטוחי עקב גניבת רכב מונע:

 לפני מונח ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום ת"א-יפו (כב' השופט י' קורן) מיום 18.7.2007 במסגרתו נדחתה תביעתה של המערערת נגד המשיבה לתשלום תגמולי ביטוח ופיצויים בסך כולל של כ-74,000 ₪ (ת"א 29276/06) .
 
רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט קמא
1. המערערת ביטחה בביטוח מקיף את רכבה מסוג רנו מגאן (2002) אצל המשיבה (להלן - הרכב).
 
ביום 2.2.2005 בשעות הערב, נסע עובד המערערת אשר נהג ברכב (להלן – הנהג) לכיוון היציאה מחניון אולם הספורט בקיבוץ נצר סירני. ביציאה מהחנייה הבחין הנהג ברכב אחר שנהגו עסק בהחלפת גלגל. הנהג השאיר את הרכב מונע, כשאורותיו מכוונים כלפי הרכב האחר, וירד לסייע בהחלפת הגלגל.
הרכב הושאר כשהוא בזוית ביחס לרכב האחר, ודלתו פתוחה. כעבור דקות ספורות הבחין הנהג כי הרכב מתחיל לסוע ממקומו עד שחלף על פניו ונסע מהמקום בו עמד, וכך נגנב הרכב.
הנהג אינו יודע אם ניתן היה להפעיל את אורות הרכב מבלי שהרכב יהיה מונע או מבלי שהמפתח יהיה בתוך מתג ההתנעה.
 
2. בית המשפט קמא קבע עובדתית, כי אמנם מצד אחד הנהג היה בקשר עין עם הרכב שעמד במרחק של מטרים ספורים ממנו, אך מנגד תשומת ליבו היתה נתונה לפעולות הדרושות לשם סיוע לנהג הרכב האחר. כך לא הבחין בגנב הנכנס לרכב, עד שהרכב פתח בנסיעה.
 
המערערת טענה לפני בית המשפט קמא כי בנסיבות העניין יש להגדיר את הרכב כ"מאויש" ועל-כן לא היה צורך בהפעלת אמצעי המיגון. המשיבה חלקה על כך. לטענתה, הנהג הפקיר את הרכב כשהוא מונע ולא מאוייש ובכך הפר את תנאי הפוליסה הדורשים הפעלת אמצעי מיגון.
 
עוד חלקו הצדדים בשאלת גובה הנזק, וכל צד הגיש חוות דעת מטעמו.
 
3. בית המשפט קמא קבע כי הוא מאמץ את הפירוש שקבעה הפסיקה בבית המשפט המחוזי כי רכב "מאוייש" אין פירושו כי נהג הרכב יושב בתוכו, אלא הפירוש הראוי הוא מבחן של "קשר עין" ואפשרות שליטה בנעשה ברכב.
 
עם זאת, בין תנאי הפוליסה נרשם כי תנאי להגנה מפני הגניבה, הוצאת מפתחות הרכב מהרכב, כל אימת שהרכב אינו מאוייש.
 
בית המשפט קמא קבע כי פסקי הדין אותם צירפה המערערת קובעים כי אם נהג עוזב את רכבו לזמן קצר לצורך מילוי אוויר בגלגל, בדיקת תקלה וכד', אין הוא מחוייב להפעיל את כל תנאי המיגון (אזעקה, אימובילייזר וכו'). דרישה שכזו תהיה בלתי סבירה, ואינה מתיישבת עם ניסיון החיים.
 
בית המשפט קמא קיבל קביעות אלו, אך יחד עם זאת קבע כי יש להבחין בין הפעלת כלל אמצעי המיגון לבין הוצאת מפתחות הרכב ממתג ההתנעה. היינו, מקום בו הרכב מונע יש לפרש את דרישת "האיוש" בצורה מחמירה יותר. יש לפרש כי אם המבוטח התרחק מהרכב המונע כך שאדם אחר יכול להיכנס לרכב ולנסוע מהמקום, הרי שהרכב ייחשב כלא "מאוייש".
 
לאור דברים אלה קבע בית המשפט קמא את המדרג הבא:
כשהרכב מונע או שהמפתחות במתג ההתנעה – על המבוטח להיות בתוך הרכב או בקרבה כזו שתמנע אפשרות כניסה של אדם אחר לרכב.
כשהרכב אינו מונע והמפתחות אינם ברכב - הרי שדי בכך כי המבוטח יהיה בקשר עין עם הרכב ותהיה לו אפשרות שליטה, בכדי שייחשב הרכב כמאוייש ואין צורך בהפעלת אמצעי המיגון.
במקרה והמבוטח מבקש להעדר לאורך זמן וללא קשר עין עם הרכב – עליו להפעיל את אמצעי המיגון באופן מלא.
 
בית המשפט קמא קבע כי פירוש זה תואם את ציפיות הצדדים ואומד דעתם על פי חוזה הביטוח, ואף מתיישב עם הוראות תקנות התעבורה לפיהן אין להחנות או להעמיד רכב בלי השגחה, אלא לאחר שהופסקה פעולת המנוע והוצא מפתח ההצתה והופעלו הבלמים (תקנה 74(ב)).
 
טענות הצדדים בערעור
4. המערערת טוענת כי המדרג אותו קבע בית המשפט קמא מנוגד (א) לפסיקה, (ב) להכרעתו העקרונית של המפקח על הביטוח בעניין, שאף אושרה על ידי בית המשפט המחוזי, (ג) ולטענותיה של המשיבה עצמה.
 
(א) הפסיקה התייחסה הן למקרים בהם המפתחות הושארו ברכב והן למקרים שלא, ואף על פי כן לא קבעה מדרג כפי שבית המשפט קמא קבע. כך מפנה המערערת לע"א (ת"א) 156/96 חנן נ' ג'אן השכרת רכב בע"מ (לא פורסם 25.9.1977) (להלן – עניין חנן) שם הושארו מפתחות הרכב במתג ההתנעה, כשהנהג מצוי בשיחה עם אדם אחר במרחק מהרכב, נכנס אלמוני לרכב ונעלם איתו. בית המשפט שם קבע כי המבחן היחיד לקיום תניית האיוש הוא שמירה על קשר עין עם הרכב ואפשרות תיאורטית לשלוט על הנעשה ברכב.
 
(ב) המפקח על הביטוח נתן הכרעה עקרונית ורחבת היקף ("הכרעה עקרונית בנושא של תניית 'איוש רכב'" מיום 20.8.2000; להלן - ההכרעה) במסגרתה דחה במפורש את האפשרות להטיל על מבוטח, חובה להוציא את מפתחות הרכב ממתג ההתנעה בנסיבות בהן הרכב נחשב כ"מאויש" על-ידי הפסיקה (סעיף 13(ג)):
"מכאן על דרך קל וחומר, אם המבטח לא קבע חובה מפורשת שעל המבוטח להוציא את המפתח ממתג ההתנעה אף כאשר הרכב ייחשב כמאויש ואף לא ציין בגוף הפוליסה כי הפרת תנאי כזה תזכה אותו בפטור מחבותו – איננו רואים הצדקה לכך שהמבטח ייחסה בצילו של תנאי פטור זה שלא מצא ביטויו בפוליסה...".
הכרעה זו מחייבת את המשיבה, ואף אומצה על ידי בית המשפט המחוזי בבר"ע (ת"א-יפו) 2656/02 גולדברג נ' ביטוח ישיר איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ (, 25.9.2003) [בר"ע שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה (רע"א 10681/03 , 6.3.2006))

יתירה מזו, לטענת המערערת בהכרעה נאמר כי הוספת תנאי שכזה מנוגד לפוליסה התקנית (שם):
"מבטחת אינה רשאית בכלל להוסיף הגבלה על חבותה בפוליסה התקנית שהרי אין ספק שפטור כזה אינו לטובת המבוטח...".
 
(ג) המשיבה טענה "כי בנסיבות שבענייננו לא היה קשר עין ואף לא הייתה אפשרות מעשית לשלוט ברכב ומשכך הרכב לא נחשב 'מאויש'". בית המשפט קמא קבע כי הנהג היה בקשר עין עם הרכב שעמד מטרים ספורים ממנו. מכאן המסקנה כי על פי פירוש המשיבה וקביעת בית המשפט קמא, יש לקבוע כי הרכב היה מאויש.
 
עוד טוענת המערערת כי הפרשנות של בית המשפט קמא מעניקה למעשה פרשנות כפולה לביטוי "מאויש" זאת בניגוד לחזקה פרשנית כי למונח אחד יש ליתן פירוש אחד, ובמיוחד היכן שמופיע המונח פעם אחת. בנוסף, פרשנותו של בית המשפט קמא הינה בניגוד לכלל הקובע כי יש ליתן לתניית פטור בפוליסה פרשנות מצמצמת, בניגוד לכלל פרשנות נגד המנסח, ובניגוד לכלל הפרשנות לפיו יש לפרש פוליסת ביטוח לפי הציפיות הסבירה של המבוטח.
באשר לתקנות התעבורה, אליהן מפנה בית המשפט קמא טוענת המערערת כי התקנה קובעת כי אין להשאיר רכב בלי השגחה בעוד בענייננו נקבע כי הנהג היה בקשר עין עם הרכב שעמד במרחק של מטרים ספורים ממנו.
 
עוד טוענת המערערת כי לא היה על בית המשפט קמא להידרש לאמצעי הזהירות אותם היה על המבוטח לנקוט. המשיבה לא התייחסה לכך בשעה שדחתה את תביעת המערערת ועל-פי הנחיית המפקח ("חובת המבטחת להודיע למבוטח את עמדתה בנוגע לתביעתו") המבטחת אינה רשאית לטעון טענות נוספות, שלא נטענו על ידה בכתב בשעה שדחתה את תביעת המבוטח.
יתירה מזו, לא היה על בית המשפט קמא להתייחס לחובה לנקיטה באמצעי זהירות בהעדר כל תנייה בפוליסה זו או בפוליסה התקנית, המתייחסת לנקיטת אמצעי זהירות. מה עוד שקביעת חובת זהירות מנוגדת לסעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 הקובע כי המבטח פטור רק כאשר המבוטח גרם במתכוון למקרה הביטוח, ומכאן כי לא ניתן לקבוע פטור למבטח בשל הפרת חובת זהירות של המבוטח.
 
טוענת המערערת כי במקרה דנן, הנהג התנהג כאדם סביר בשעה שעצר לעזור לנהג אחר להחליף גלגל, השאיר את אורות הרכב דולקים בכדי להאיר, וברור כי לא ניתן לעשות זאת מבלי להשאיר את המפתחות במתג ההתנעה.
 
לבסוף טוענת המערערת כי פסק הדין מנוגד לתחושת הצדק ולתקנת הציבור.
 
5. המשיבה טוענת כי בית המשפט קמא פסק בהתאם להכרעת המפקח על הביטוח, הפוליסה התקנית והפסיקה שהובאה על ידי המערערת. בית המשפט התייחס לעקרונות שהובאו בפסיקה ויישם אותם נכונה. תוך הדגשה כי המדובר בפסיקה מנחה שאיננה מחייבת. לטענת המשיבה בית המשפט קמא לא קבע מדרג ל"עקרונות" אשר נקבעו בפסיקה אלא אך "מדרג" ליישום אותם עקרונות.
 
המשיבה טוענת, בנסיבות האירוע חרגה התנהגותו של הנהג מהמצופה מאדם סביר. שימוש בפנסי הרכב על מנת להאיר את השטח במגמה לאפשר את החלפת הגלגל ברכב השני איננה רלוונטית ואף איננה מהווה סיבה, המצדיקה את הפקרתו של הרכב.
 
המשיבה טוענת כי צדק בית המשפט קמא בקובעו כי הרכב היה ללא השגחה ובניגוד לתקנות התעבורה. בית המשפט קמא אמנם קבע כי היה קשר עין, אך המשיך בית המשפט קמא וקבע "אך כי תשומת לבו היתה נתונה לפעולות הדרושות לשם סיוע לנהג הרכב האחר. הנהג לא הבחין בגנב שנכנס לרכבו עד שהאחרון החל בנסיעה".
 
 
דיון והכרעה
6. בית משפט זה, דרך כלל, איננו מתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא אלא רק במקרים חריגים ויוצאי דופן אשר המקרה דנן אינו נמנה עליהם על-כן נידרש לנסיבות המקרה על-פי העובדות אשר נקבעו על ידי בית המשפט קמא, וכפי שהובאו לעיל.
 
7. בפוליסה שבין הצדדים נקבע (ההדגשה שלי, י.ש.):
"מוצהר ומוסכם בזה כי תנאי מוקדם לכיסוי גניבה ו/או פריצה ו/או נזקים הנובעים מכך, עפ"י פוליסה זו הוא בקיום אחד לפחות מתוך שני התנאים המפורטים להלן:
א. מערכת הגנה מסוג אימובילייזר (משבת מנוע) מקורי המותק ע"י יצרן הרכב.
תנאי לכיסוי הביטוחי הנ"ל יהיה הוצאת מפתחות הרכב מהרכב כל אימת שהרכב אינו מאוייש."
 
כאמור בית המשפט קמא קבע כי בנסיבות דנן, בהן הרכב היה מונע, יש לומר כי הרכב לא היה "מאויש". לשיטתו "המבוטח לא ישאיר את הרכב מונע ויתרחק ממנו באופן שיש בו כדי לאפשר לאדם אחר להיכנס לרכב ולנסוע מהמקום". לעומת זאת לו הנהג היה יוצא ולוקח עמו את המפתחות הרי שבנסיבות אלו, די היה בכך בכדי להעניק כיסוי ביטוחי מבלי צורך להפעיל את כל אמצעי המיגון.
 
8. המערערת צירפה פסיקה רבה ועניפה מבתי המשפט המחוזיים ומבתי משפט השלום. אין טעם לשוב ולמנות כרוכל את כל הפסיקה ודי לנו אם נזכיר את עניין חנן בו נפסק העיקרון המנחה כי בכדי שהרכב ייחשב כמאוייש יש צורך בשמירה על קשר עין ואפשרות של שליטה מעשית ברכב במקרה הצורך. קו הגבול מתי ייחשב הרכב כמאוייש ומתי לא, יקבע על פי "דוקטרינת הצפיות" הסבירה ועל פי "ניסיון החיים".
 
[לרשימת פסקי הדין שדנו בעניין ראו ת"א (שלום-ירושלים) 1316/05 שטרן נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (, 1.2.2006) (להלן – פ"ד שטרן) ו-ת"א (שלום-ירושלים) 9209/05 בן-חמו נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (, 29.1.2008) המפנים לרוב פסקי הדין שניתנו בעניינים הדומים לנידון דידן].
 
בעניינו קבע בית המשפט קמא את הקביעות העובדתיות הבאות עליהן נבסס את פסק הדין (הטעויות במקור):
"הנהג היה בקשר עין עם הרכב שעמד במרחק של מטרים סופרים ממנו אך תשומת ליבו היתה נתונה לפעולות הדרושות לשם סיוע לנהג הרכב האחר. בנהג לא הבחין בגנב שנכנס לרכבו עד שהאחרון החל בנסיעה".
 
9. לאור זאת, בכדי ליישם את מבחן השליטה עלינו לשאול עצמנו מה היה קורה לו הנהג היה רואה מבעוד מועד את הגנב מתקרב לרכב. התשובה לשאלה זו, בנסיבות המקרה, כי הנהג יכול היה למנוע את הגנבה. כאמור התקיים קשר עין והנהג היה מצוי בסמוך לרכב אולם הסיבה בגינה הנהג לא מנע את גניבת הרכב היתה, כי הוא לא הבחין בגנב. ודוק הנהג יכול היה לראות את הגנב אך לא ראה אותו משום שבאותה העת שנגנב הרכב, היה עסוק בסיוע לנהג האחר. אין בעובדה זו בכדי לפגום במבחן השליטה. את מבחן השליטה יש לערוך מנקודת מבט של לכתחילה (קודם לאירוע האם ניתן היה למנעו) ולא בדיעבד (לא ניתן היה למנוע את האירוע והראיה שהוא אכן קרה).
 
בכדי לבאר את הדברים נתייחס לשני מקרים שהובאו בפסיקה (למקרים דומים נוספים ראה פס"ד שטרן). בעניין אחד, נהגת עצרה את רכבה בתחנת דלק על מנת למלא אוויר בצמיגים. בשעה שהנהגת התכופפה למלא אוויר בצמיג הרכב הקדמי הגיע מאן דהו וגנב את הרכב שהושאר מונע ופתוח (פס"ד שטרן).
במקרה השני עצרה מבוטחת את רכבה מכיוון ששמעה רעשים מתא המטען. התובעת יצאה מהרכב כשהוא מונע ופתחה את תא המטען. בשעה זו נכנס אלמוני לרכב וגנב אותו (ת"א (שלום-חיפה) 6594/05 ארז נ' אישי ישיר אי.די.אי חברה לביטוח בע"מ (, 22.1.2006)).
בשני המקרים פסקו בתי המשפט כי הרכב מאוייש וקביעתם מקובלת עלינו.
בשני המקרים היה מגע פיזי בין המבוטח לבין הרכב. היינו היה קיים קשר עין ולמרות זאת המבוטחים לא הבחינו בשעה שהגנב נכנס, ולא הצליחו למנוע את הגניבה. לפי מסקנתו של בית המשפט קמא ייצא כי במקרים אלו ודומיהם, לא יחול הכיסוי הביטוחי הואיל והמבוטח לא הוציא את המפתחות ממתג ההתנעה. מסקנה זו אין אנו יכולים לקבל. הציפיות הסבירה של המבוטח כי במקרים אלו, בהם הוא מצוי בסמוך ובקשר עין עם הרכב ויכול להגיב ולמנוע גניבה, הוא יוכל לצאת מהרכב ולהשאירו פתוח ומונע כשהכיסוי הביטוחי ממשיך לחול.
 
ודוק, קביעת בית משפט קמא לפיה הוצאת המפתח שוללת את איוש הרכב, סותרת לכאורה את האמור בתנאי הפוליסה עצמה וכפי שפורט לעיל.
כאמור, אכן הוצאת המפתח נזכרת בפוליסה כתנאי לכיסוי הביטוחי אולם בד בבד צויין כי התנאי חל "כל אימת שהרכב אינו מאויש". בלשון אחרת, מעת שקובעים אנו כי אותו קשר עין ואותה שליטה מעשית פוטנציאלית יש בה משום איוש הרכב, אזי חל האמור גם אם המפתח נותר ברכב.
 
10. המשיבה הפנתה לת.א. (שלום-פ"ת) 6374/00 ליפשיץ נ' אישי ישיר חברה לביטוח (1996) בע"מ (לא פורסם 21.3.2002), שם נקבע על ידי כי הרכב לא היה מאוייש, בנסיבותיו של אותו מקרה.
יש להעיר שניים לאשר נפסק שם:
ראשית, כפי שצויין שם בפיסקה 11 (ההדגשה שלי, י.ש):
"ואכן, נראה כי המבחן לשליטה במכונית מורכב משני רבדים.
הרובד הראשון הינו אכן אפשרות של שליטה של הנהג תוך זמן קצר על המכונית מעת שיגלה שאכן מנסים לגונבה, וכשהרובד השני עניינו, הכיצד יראה גנב פוטנציאלי את הרכב כנתון תחת שליטה אם לאו".
הנה כי כן, בענייננו, לכאורה, לאור קירבת הנהג לרכב מתקיימים שני הרבדים שצויינו.
שנית, על פסק הדין האמור הוגש ערעור (ע"א (ת"א) 19222/02 מיום 8.3.2007) אשר התקבל, הגם מנימוקים אחרים.
 
11. עוד נוסיף על כל הנ"ל ונאמר, כי ניסיון החיים מוכיח כי פעמים רבות אנשים מותירים את רכבם כשהוא ממונע ופתוח מסיבות שונות ולגיטימיות, ביניהם לצורך המשך פעילות המזגן (ראו פסקה 18 לת"א (שלום-ירושלים) 6105/06 דקלו נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (, 10.7.2008)), שימושים שונים במצבר דוגמת אורות, רדיו, מכשירים חשמליים המחוברים למצת וכד', ולעיתים מתוך רצון לחסוך בכיבוי והדלקה מיותרים של המנוע.
 
מכל מקום, מעת שנחלץ הנהג לסייע לחברו, בחניון, בשעות הלילה וכשהוא נעזר בפנסי הרכב ונמצא ממש בסמוך לו יש לקבוע כי התקיים קשר עין בין הנהג לבין הרכב, אורות הרכב נותרו דלוקים וקל היה לראות את הרכב על אף החשיכה, הנהג היה מצוי במרחק של מטרים ספורים מהרכב, הנהג הבחין בגניבת הרכב, וכך גם הגנב יכול היה לראות כי הנהג בסמוך.
 
12. מסקנתי, איפוא, כי במקרה דנן התקיים אותו מבחן של "פיקוח" ויש לקבוע כי הרכב היה מאוייש. ודוק, הבחינה אינה בבחינה לאחר מעשה.
התנהלות הנהג, בנסיבות העניין, סבירה הייתה. קשה לצפות כי גנב יעז לגנוב מכונית שנהגה בסמוך, אם כי לצערנו חוזים אנו לעיתים, במציאות שכזו.
 
13. סוף דבר היוצא מכל האמור, כי דין הערעור להתקבל. ככל שהמערערת שילמה הוצאות שנפסקו בפסק הדין קמא, יוחזרו אלה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום ועד יום ההחזרה.
נוכח העובדה כי בית המשפט קמא נמנע מלהתייחס לשאלת הנזק, לאור התוצאה אליה הגיע, יש להחזיר את התיק לבית המשפט קמא על מנת שידון בשאלת הנזק, ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמה בשאלה זו.
 
המשיבה תשלם למערערת שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. גניבת רכב נכה

  2. גניבת רכב מונע

  3. ביום גניבת רכב

  4. עורך דין גניבת רכב

  5. גניבת רכב ממוסך

  6. גניבת רכב מליסינג

  7. גניבת רכב בנתניה

  8. עונש על גניבת רכב

  9. גזר דין גניבת רכב

  10. גניבת רכב ממגרש חניה

  11. מה העונש על גניבת רכב

  12. גניבת רכב נזקים עקיפים

  13. גניבת רכב ע''י שב''חים

  14. כסף מהביטוח על גניבת רכב

  15. ערעור פלילי על גניבת רכב

  16. ביטוח גניבת רכב מליסינג

  17. עונש על ניסיון גניבת רכב

  18. גניבת רכב מחניה ליד הבית

  19. ביטוח גניבת רכב - תאונות

  20. גניבת רכב ממגרש – אחריות חברת שמירה

  21. גניבת רכב - אזעקה לא תקינה

  22. ביטוח גניבת רכב משועבד לבנק

  23. הוכחת גניבת רכב לחברת הביטוח

  24. גניבת רכב במכון שטיפת מכוניות

  25. גניבת רכב שנקנה ממדינת ישראל

  26. הרשעה בעבירת ניסיון גניבת רכב

  27. תביעה נגד מנורה ביטוח גניבת רכב

  28. חברת הביטוח לא משלמת על גניבת רכב

  29. ביטוח גניבת רכב - מחירון יצחק לוי

  30. סעיף מיגון בפוליסת ביטוח גניבת רכב

  31. ביטוח מקיף סובארו ג'סטי - גניבת רכב

  32. גניבת רכב זמן קצר לאחר תחילת הביטוח

  33. פיצוי על גניבת רכב נמוך ממחיר מחירון

  34. סירוב חברת הביטוח לפצות על גניבת רכב

  35. תביעה נגד מושב - אחריות בגין גניבת רכב

  36. ניסיון לרמות חברת ביטוח - ביום גניבת רכב

  37. האם פציעה בזמן גניבת רכב מהווה תאונת דרכים

  38. חברת הביטוח מסרבת לשלם על גניבת רכב - תביעה

  39. מדיניות ענישה מחמירה כלפי העבירות פריצה וגניבת רכבים

  40. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון