האם פסק בורר מחייב צד פורמלי

האם פסק בורר מחייב צד פורמלי ?

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נתבע פורמלי בבוררות:

1. לפני בקשה למתן פסק דין שיצהיר כי ש.פ. מהנגב בע"מ (להלן "המבקשת") לא היתה צד להליך בוררות שהתנהל בין המשיבים ופסק הבוררות, שניתן ביום 22/8/08, במסגרתו אושר הסכם פשרה בין המשיבים (להלן: "הסכם הפשרה"), לרבות החלטה שניתנה במסגרתו (להלן: "פסק הבוררות") ע"י כב' הבורר עו"ד נמרוד טפר (להלן: "הבורר") אינו מחייב את המבקשת ואינו מהווה מעשה בית-דין כלפיה וכי הסכם הפשרה אף הוא אינו מחייב את המבקשת וזאת על אף שמבחינה טכנית נרשם על גבי פסק הבוררות כי המבקשת הינה צד להליך הבוררות.

לחלופין, באם יקבע כי המבקשת הינה צד להליכי הבוררות, אזי מבוקש לבטל את פסק הבוררות, ולהצהיר כי הסכם הבוררות אינו מחייב את המבקשת.

לחלופי חלופין, מתבקש בית המשפט להחזיר את הדיון לבורר על מנת שיקיים דיון בנוכחות המבקשת לשמיעת כל טענותיה בקשר עם הסכם הפשרה ולאחר מכן יינתן על ידו פסק בורר חדש.

העובדות וההליכים הקודמים
2. ביום 7/1/98 נחתם הסכם בין המבקשת והמשיבה 1 (להלן: "הכשרת היישוב") מצד אחד לבין המשיבה 2 (להלן: "הקיבוץ") מצד שני (להלן: "ההסכם"). על פי ההסכם התחייבו המבקשת והכשרת היישוב לפעול בפרויקט הקמת שכונת מגורים על מקרקעין הסמוכים לקיבוץ (להלן: "המקרקעין") אותם חוכר הקיבוץ ממנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המנהל") (להלן: "ההרחבה" או "הפרויקט").

3. המבקשת והכשרת היישוב אמורות היו לנהל את הפרויקט, לפתח את הקרקע ולבנות עליה, עבור מי שיופנה על ידי הקבוץ למנהל לרכישת המגרשים ( בסה"כ 138יחידות דיור).

4. בסעיף 2 להסכם נקבע, כי הוא נחתם במסגרת החלטה 737 (להלן: "החלטה 737") והחלטה 751 של מועצת מקרקעי ישראל. הצדדים הצהירו, כי ההסכמות בהסכם הן פועל יוצא מהחלטה ועקרונות מועצת מקרקעי ישראל בנושא הרחבות בקיבוצים וכי אם עד להקצאת הקרקע בהסכם פיתוח תשתנה ההחלטה באופן מהותי ישתנו היחסים הכלכליים שנקבעו בהסכם, בהתאמה.

בסעיף 8 להסכם נקבע כי כל רוכש ישלם לקיבוץ סכום כסף שלא יפחת מ- 29,250$ בגין הפנייתו למנהל ובנוסף, ישלם למבקשת ולהכשרת היישוב את התמורה עבור עבודות הפיתוח והבנייה שיוענקו לו.

בסעיף 2.2 להסכם נקבע כי במקרה בו תשתנה החלטת מועצת מקרקעי ישראל בנוגע להרחבות בקיבוצים, ימנו הצדדים את מר יעקב גדיש או גדליה גל כבורר מוסכם, וכי סמכויות הבורר לעניין זה יהיו כדלקמן (סעיף 2.3 להסכם):
א. לקבוע שבנסיבות השינוי דינה של העיסקה להתבטל.
ב. לקבוע שהשינוי בהחלטה אין בו כדי לאיין את העיסקה ואולם התמורה תשתנה על פי קביעת הבורר.
ג. לקבוע כל החלטה מכח פנייה לבורר על פי סעיף זה ובלבד שההחלטה תהיה מנומקת. החלטה לעניין סעיף זה לרבות החזר השקעות.

בסעיף 18 להסכם נקבעה תנית בוררות שזו לשונה:
"א. כל הסכסוכים וחילוקי הדעות שיתגלעו בין הצדדים בקשר לחוזה זה ללא יוצא מן הכלל בקשר לפירושו או ביצועו או בקשר לכל עניין ודבר מכל סוג שהוא הנובע מההסכם או הקשור בו יימסרו והם נמסרים בזה להכרעתו של בורר מוסכם שיהיה אחד מה"ה יעקב גדיש או גדליה גל.
לא הסכימו הבוררים הנ"ל למינויים, יסכימו הצדדים על בורר אחר.
ב. הבורר לא יהיה כפוף לדיני הראיות או לסדרי הדין הנוהגים בבתי משפט, אולם יפסוק בהתאם לדין המהותי.
ג. החלטת הבוררות תינתן תוך 60 יום ממועד הישיבה הראשונה והיא תהיה סופית ותחייב את שני הצדדים. החלטת הבורר תהיה מנומקת.
ד. הבורר יוכל לתת צווי מניעה, צווי עשה וצווי ביניים וכן פסק דין על דרך של פשרה.
ה. חתימת הצדדים על הסכם זה כמוהו כחתימת הצדדים על הסכם בוררות כמשמעותו בחוק הבוררות (התשכ"ח – 1968) ולא יידרש מסמך נוסף לתחילת הבוררות בין הצדדים.

5. לימים בוטלה החלטה 737 ומועצת מקרקעי ישראל קיבלה תחתיה את החלטה 959 החלה על הפרויקט. החלטה 959 שינתה את המצב המשפטי, דבר שחייב שינוי של ההסכם.

הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה בדבר היחסים הכלכליים ביניהם כך שמתווה הפרויקט יתאים להחלטה 959.

6. ביום 17/10/07 נחתם הסכם בין הקיבוץ לבין המשיבה 3 (להלן: "יובל אלון") להקמת שכונת מגורים על המקרקעין במסגרת החלטה 959 (להלן: "הסכם יובל אלון"). משנודע להכשרת היישוב על התקשרות הקיבוץ בהסכם יובל אלון הוגשה על ידה, לביהמ"ש המחוזי מרכז (ת.א. 3954-02-08), בקשה לצו מניעה זמני (להלן: "תביעת הכשרת הישוב"). תביעת הכשרת הישוב הוגשה כנגד הקיבוץ ויובל אלון כנתבעים, וכנגד המבקשת כנתבעת פורמלית. הסעד שהתבקש בתביעת הכשרת הישוב הינו סעד הצהרתי לפיו ההסכם הינו בר קיימא תקף ומחייב.

7. טרם הגשת התביעה הציעה הכשרת הישוב למבקשת להעביר אליה ייפוי כח לפעול מטעמה ולהגיש את התביעה מטעם שתי החברות, אולם המבקשת סירבה לכך.

8. ביום 17/2/08 התקיים דיון בתביעת הכשרת הישוב בפני נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת גרסטל) והצדדים הסכימו לפנות לבורר מר גדליה גל בהתאם לתנית הבוררות בהסכם (להלן "הבוררות הראשונה"). הבוררות בפני הבורר גל לא הסתייעה והצדדים חזרו לבית המשפט. ביום 17.4.08 התקיים דיון נוסף בתביעת הכשרת הישוב ונדונה שוב האפשרות להעביר את הסכסוך לבוררות בפני הבורר גדליה גל ובורר נוסף.
ביום 11.5.08 התקיים דיון שלישי בתביעת הכשרת הישוב, במסגרתו הסכימו הצדדים להסמיך את עו"ד נמרוד טפר לשמש בורר ונקבעה מתכונת הבוררות. בין השאר נקבעו המועדים להגשת כתבי הטענות של המשיבים (אך לא של המבקשת), נקבע כי פסק הבוררות יינתן תוך 30 יום מיום המצאת תצהירי העדויות הראשיות. בית המשפט (כב' השופט ארנון) אישר את ההסכמות ונתן להן תוקף של פסק דין (להלן "הבוררות השניה").

9. המבקשת לא התייצבה לדיונים בבית המשפט או בבוררות (הראשונה או השניה).

10. בטרם הוכרעה הבוררות השניה לגופה, החלו הצדדים לנהל ביניהם מו"מ לפשרה.

גירסת המבקשת וטענותיה
11. לטענת המבקשת, היא עודכנה על ידי הכשרת הישוב במהלך הבוררות השניה על קיומו של המו"מ ועל ההסכמות המתגבשות במהלכו.
ביום 25.6.08 בעקבות שיחות על פה שניהלה הכשרת היישוב עם המבקשת (גלעד שרון), במסגרתן הציגה בפניה הכשרת הישוב מתווה פשרה אליו הגיעו הצדדים, העלתה הכשרת היישוב על הכתב מקצת מההסכמות המתגבשות ושלחה למבקשת הודעת פקס בת 2 עמודים בלבד. בעמוד המלווה (העמוד הראשון) כתבה הכשרת הישוב למבקשת: ".... בהמשך לשיחה הטלפונית רצ"ב הסיכום", לעמוד המלווה צורף דף שנחזה להיות העמוד האחרון של טיוטת הסכם בין המשיבים ובו מקום המיועד לחתימות המשיבים - הצדדים להסכם הפשרה. בהמשך העמוד, מתחת למקום המיועד לחתימות המשיבים הוספה על ידי הכשרת הישוב הערת הבהרה בכתב יד:
"סוכם בין הכשרה לש.פ.
תערך התחשבנות בין הכשרה לש.פ. לגבי הוצאות שהוצאו בגין הפרויקט
חלקם כ 250,000 ₪ מוחזרים על ידי הקבוץ ויובל אלון במידה ויובל אלון
תצליח לעשות את פרויקט ההרחבה תהיינה הכשרת היישוב וש.פ. בנגב
[זכאיות] ל-7,000$ עד 700,000$ לאחר תשלום יתרת ההוצאות יתחלק
הסכום עפ"י הסכם המוקדם וכן תסתיים ההתחשבנות ביננו"

לטענת המבקשת, יתר עמודי טיוטת הסכם הפשרה לא נשלחו אליה.
לטענת המבקש, הכשרת הישוב לחצה עליה לאשר בדחיפות את סיכום הדברים על גבי העמוד האחרון שנחזה כטיוטת הסכם.
נוכח המצגים שהציגה הכשרת הישוב והלחץ שהפעילה לאשר את סיכום הדברים, נתנה המבקשת את הסכמתה לסיכום הדברים.

12. ביום 16.7.08 שלח ב"כ הכשרת היישוב למבקשת, לראשונה, עותק מלא מהסכם הפשרה שנחתם בין המשיבים, אליו צורפה בקשה לבורר ליתן להסכם הפשרה תוקף של פסק בורר.
מעיון בהסכם הפשרה התחוור למבקשת כי הכשרת היישוב הציגה לה מצגי שווא בנוגע לתוכן הסכם הפשרה שהתגבש וכי הלכה למעשה הסכם הפשרה פוגע בזכויות המבקשת. הכשרת הישוב אף הגדילה עשות כאשר בסעיף 6 להסכם הפשרה, הודיעה כי המבקשת נתנה הסכמתה להסכם הפשרה וכי היא (הכשרת הישוב) תהיה אחראית כלפי יובל אלון והקיבוץ לכל טענה ו/או תביעה ככל שתעלה מצד המבקשת.

13. לטענת המבקשת היא לא נדרשה וממילא לא נתנה את הסכמתה להסכם הבוררות החדש, שלטענתה, נכרת בין המשיבים כמו גם למינוי הבורר וממילא לא היתה צד להסכם הבוררות.
המחלוקת שהועברה להכרעת הבורר היא מכוח הסכם הבוררות החדש שאינו הסכם הבוררות המקורי.
לטענת המבקשת, הכשרת הישוב ידעה היטב כי הוראות הסכם הפשרה מעולם לא הובאו לידיעתה של המבקשת.

14. בהסכם הפשרה הסכימו המשיבים כי טענות הכשרת הישוב בעניין תוקפו של ההסכם ובטלות הסכם יובל אלון, יושעו עד למועד ביטולו כדין של הסכם יובל אלון (סעיף 1 להסכם הפשרה). יובל אלון התחייבה בהסכם הפשרה לשפות את הכשרת הישוב בגין הוצאות ששילמה, במסגרת הפרויקט, עד ליום חתימת הסכם הפשרה, עד לסכום של 300,000 ₪ בצרוף מע"מ (להלן "השיפוי") (סעיף 2.1 להסכם הפשרה). המשיבים הסכימו כי תשלום הוצאות ונטילת ההתחייבויות שנוטלת על עצמה יובל אלון תחת הכשרת הישוב לא תכלול תשלומים והתחייבויות כלפי המבקשת או מי מטעמה (סעיף 2.5 להסכם הפשרה). הוסכם כי תמורת שירותי הכשרת הישוב, בגין קדום התכנון ומימוש ביצוע הפרויקט עד למועד חתימת הסכם הפשרה, תשלם יובל אלון סך בשקלים השווה ל-7,000$ בצרוף מע"מ כדין בגין כל מגרש בפרויקט לגביו יובל אלון או מי מטעמה תספק שרותי בניה עד לתקרה של 700,000$ (להלן "התשלום").
עוד הוסכם, כי תוקנה להכשרת הישוב הזכות להשתתפות, בחלקים שווים עם יובל אלון , בכל מיזם שנערך או יערך בין יובל אלון לבין הקיבוץ (להוציא הסכם יובל אלון).
כן הוסכם כי היה ולא יתמלאו התנאים המתלים לקיומו של הסכם יובל אלון עם הקיבוץ, או עם ביטולו בהסכמה, יחדשו הקיבוץ והכשרת הישוב את הבוררות בפני הבורר בסוגיות המונחות בפני הבורר במועד חתימת הסכם הפשרה.

15. ביום 21.7.08, הודיעה המבקשת למשיבים ולבורר, באמצעות מר אייל פרץ (להלן "פרץ"), מנכ"ל המבקשת, כי המבקשת לא נתנה הסכמתה להסכם הפשרה ולנוכח העובדה שההסכם פוגע בזכויותיה בכוונתה לפנות לערכאות לשם שמירה על זכויותיה.

16. בעקבות הודעת המבקשת הגישה יובל אלון תגובה לבורר בה נטען כי המבקשת "איננה צד להסכם הפשרה" ו"איננה צד ישיר להליכי הבוררות" והיא אינה זכאית למנוע מהמשיבים להתקשר בהסכם הפשרה, כמו גם להתנגד לאישור פסק הבורר ביניהם.

17. ביום 21.4.08 שיגר פרץ, בשם המבקשת, מכתב נוסף לבורר (עם העתק למשיבים) ובו הבהירה המבקשת כי הסכם הפשרה אינו על דעתה ולא קיבל מעולם את אישורה. הבורר התבקש להימנע ממתן תוקף של פסק בורר להסכם הפשרה.

18. ביום 28.7.08 הודיע הקיבוץ לבורר כי הוא עומד על קיום ישיבת בוררות בנוכחות כל הצדדים לרבות המבקשת "הואיל ולהסכמת ש.פ. מהנגב היה משקל מכריע בהחלטתו של הקיבוץ להתקשר בהסכם ולנוכח העובדה שהעדר הסכמתה להסכם עשוי לחשוף את הקיבוץ לתביעות עתידיות בהיקפים כספיים אדירים".
באותו יום שיגרה המבקשת מכתב נוסף לבורר ולמשיבים והציעה לנסות ולהגיע להסכם פשרה שיהא מקובל עליה, שכן, בהעדר הסכמתה ליטול חלק בהליך הבוררות הסכם הפשרה לא יוכל לעמוד. המבקשת ביקשה לזמנה לישיבה במסגרתה תוכל להשמיע את עמדתה.

19. בהחלטה מיום 29.7.08 קיבל הבורר את בקשת הקיבוץ והמבקשת והורה על קיום ישיבה. בסעיף 4 להחלטה מציין הבורר כי בין יתר הסוגיות שהתעוררו היו "השאלה העובדתית האם נתנה או לא נתנה חברת ש.פ. מהנגב בע"מ את הסכמתה להסכם הפשרה; האם חברת ש.פ. מהנגב הינה צד להליכי הבוררות, ואם כן, האם ניתן לנהוג כלפיה כאלו לא התייצבה להליכים, ולא הגישה טענות במסגרתם, על כל המשתמע מכך" .
הבורר הורה למבקשת להמציא ייפוי כח לתיק והיא עשתה כן.

20. על אף האמור בהחלטת הבורר מיום 29.7.08, החליט הבורר, ביום 22.8.08 שלא לקיים ישיבת בוררות נוספת ונתן להסכם הפשרה תוקף של פסק בורר.
(יש להעיר כי על פי האמור בהחלטת הבורר חזר בו הקיבוץ מבקשתו לקיים ישיבה בנוכחות כל הצדדים הרלוונטיים, ולכן לא זומנה הישיבה. הודעת הקיבוץ הועברה על ידי הבורר לכל הצדדים (ראה סעיף 8 להחלטה)
בהחלטתו קבע הבורר כי המבקשת היא צד להליך הבוררות, כי המבקשת מנועה מלהעלות בפני הבורר טענות כלשהן, כי טענות המבקשת חורגות מחזית המחלוקת שבפניו.

21. לטענת המבקשת היא איננה צד להסכם הבוררות החדש או להסכם הפשרה ועל כן הם אינם מחייבים אותה ואינם מהווים מעשה בית דין מחייב כלפיה. העובדה שהיא צורפה כמשיבה פורמלית לתביעת הכשרת הישוב שהוגשה לבית המשפט אינה מקנה לבורר, שהוסמך מכוח הסכם הבוררות החדש, סמכות כלפיה.
בורר אינו יכול להחליט, על דעת עצמו, כי אחד הצדדים מייצג את משנהו. הצדדים נמנעו מלהעביר למבקשת עותק מהסכם הפשרה הפוגע בזכויותיה של המבקשת מכח ההסכם. המבקשת לא היתה נותנת הסכמתה להסכם הפשרה במתכונתו הנוכחית. משאין המבקשת צד להסכם הפשרה (כפי שהצהירו הצדדים בסעיף 8.2.להסכם הפשרה) היא אינה כבולה בהוראותיו ולא ניתן לכפותן עליה באמצעות אישורו כפסק בורר.
זאת ועוד, בכתבי הטענות על יסודן נוהלה הבוררות לא עתר מי מהצדדים לסעד של אישור הסכם פשרה. לפיכך וככל שמי מהמשיבים הסמיכו את הבורר לאחר הסכם הבוררות החדש להעניק סעד של 'אישור הסכם פשרה' הרי שמדובר בשינוי הסכם הבוררות החדש, שינוי שהמבקשת לא נתנה את הסכמתה לו.

22. לחלופין טוענת המבקשת כי יש לבטל את פסק הבוררות מהטעמים הבאים:
לא היה הסכם בוררות בר תוקף ועל יסוד סעיף 24(1) לחוק הבוררות תשכ"ח – 1968 (להלן "חוק הבוררות") לא קנה הבורר סמכות להכריע בעניינה של המבקשת. אילולא פנתה המבקשת לבורר והודיעה לבורר כי הסכם הפשרה אינו מקובל עליה, לא היה הבורר קובע כי המבקשת היא צד להליך הבוררות.
מאחר והמבקשת לא נכחה בדיון שהתקיים בבית המשפט ביום 11.5.08 (בתביעת הכשרת הישוב), במסגרתה נוסח ונחתם הסכם הבוררות החדש, אין הוא חל כלפיה, ואין הוא מהווה מעשה בית דין כלפיה.
הבורר פעל ללא סמכות, או חרג מהסמכויות שהוקנו לו בהסכם הבוררות החדש. גם אם היתה המבקשת צד להסכם הבוררות הרי שהוא אינו מקנה לבורר את הסמכות לכפות עליה את הסכם הפשרה. הבורר לא דן בשאלת תוקפו של ההסכם ולמעשה הסכם הפשרה דוחה את הכרעתו של הבורר בנוגע לתוקפו של ההסכם עד לאחר שיתברר אם הסכם יובל אלון יתבטל מאליו או יבוטל.
זאת ועוד, הסיכון שנטלה על עצמה המבקשת כשלא התייצבה להליך הבוררות (אף אם היתה צד לו) היא האפשרות שיקבע כי ההסכם תקף. חרף זאת החליפו הצדדים את כתבי הטענות שהוגשו לבורר בהסכם הפשרה, מבלי שנתנה למבקשת האפשרות להגיב בכתב טענות מתוקן או לכפור בסמכות הבורר לדון בהסכם הפשרה.
לא ניתנה למבקשת הזדמנות לטעון טענותיה ולהביא ראיותיה לענין הסכם הפשרה. על מנת לדון בסוגיה החדשה שעניינה אישור הסכם הפשרה היה על הבורר לאפשר לכל הצדדים להביא טענותיהם וראיותיהם בטרם הכרעה בסוגיה זו. אישור הסכם פשרה לא היה בין הסעדים שהתבקשו במסגרת כתבי הטענות שתחמו את חזית המחלוקת.
פסק הבוררות ניתן אחר המועד לנתינתו.
הותרת פסק הבוררות על כנו תגרום למבקשת עיוות דין חמור שכן יש בו משום חסימת דרכה לערכאות לצורך הגנה על זכויותיה.
לחלופי חילופין מבקשת המבקשת להחזיר את הפסק לבורר על מנת שיקבע דיון לפניו בשאלה זו.


גירסת הכשרת הישוב וטענותיה
23. המבקשת סירבה להעביר להכשרת הישוב ייפוי כח על מנת שהכשרת היישוב תוכל להגיש תביעתה לבית המשפט בשם שתי החברות, לפיכך, צורפה כמשיבה פורמאלית (ולא כמבקשת לצידה של הכשרת הישוב) על מנת שתוכל להביע את עמדתה באופן עצמאי בפני בית המשפט וליטול חלק בהליכים המשפטיים.
המבקשת נמנעה באופן עקבי למסור את עמדתה לבית המשפט ולהתייצב לדיונים ולאחר מכן להליך הבוררות על אף שב"כ הכשרת היישוב שוחח טלפונית עם פרץ והבהיר לו את פשר מעמדה של המבקשת כ"משיבה פורמלית" הזכאית, כיתר בעלי הדין, להציג את עמדתה בפני בית המשפט ולקחת חלק פעיל בהליכים. בכך גילתה המבקשת כי אין לה עניין בהליכים המשפטיים ובתוצאותיהם, על אף שידעה עליהם והוזמנה להשתתף בהם. המבקשת יצרה מצג כי היא אדישה לחלוטין לתוצאות ההליכים המשפטיים והשלכותיהם האפשריות כלפיה.

24. בדיון שהתקיים בבית המשפט ביום 11.5.08 (בפני כב' השופט ארנון) הסכימו הצדדים לקיים את הבוררות עליה הוסכם בהסכם בפני כב' הבורר טפר, תוך שהם קובעים הוראות דיוניות לענין כתבי טענות ולוח זמנים לניהול הבוררות.
למחרת, (12.5.08) הומצא למבקשת העתק פרטיכל הדיון מיום 11.5.08 ובו ההפניה להליך הבוררות בצירוף העתק מכתב התביעה שהגישה הכשרת הישוב לבית המשפט כהליך עקרי במסגרת הבקשה לצו מניעה.
המבקשת בחרה לא להשתתף בבוררות (לא הגישה כתבי טענות ולא התייצבה לדיונים) לא טענה כי אינה צד לבוררות, ולא כפרה בתוקפה בכל צורה שהיא.
רק כעת, במבט לאחור מנסה המבקשת לטעון כי לא היתה צד לבוררות וכי הבוררות אינה חלה עליה.
לאור האמור מושתקת המבקשת לטעון טענה כלשהי כנגד הבוררות.

25. טיוטת הסכם הפשרה שוגרה במלואה, על כל עמודיה, למבקשת, לידי גלעד שרון ובעקבות שיחה טלפונית בין מנכ"ל הכשרת הישוב מרפוגל לבין גלעד שרון, הוספה הערת הבהרה בכתב יד שנתבקשה על ידי גלעד שרון בדבר זכויות הצדדים בעתיד. באותו מעמד הודיע גלעד שרון למרפוגל כי הוא מאשר את הסכם הפשרה, אך אישור בכתב וחתימה יועברו על ידי פרץ הואיל וגלעד שרון היה עסוק בעניינים אישיים. גלעד שרון הבטיח לצרף את חתימתו בשעות הערב או למחרת בבוקר.
כעבור דקות שוגרה למשרדי הכשרת הישוב הסכמת המבקשת לטיוטת הסכם הפשרה. ההסכמה שוגרה בתחילה כשהיא נושאת חתימת פרץ ללא חותמת, ולבקשת הכשרת הישוב שוגרה בשנית בצרוף חותמת החברה. בהמשך שוגר המסמך פעם נוספת כשהוא נושא שתי חתימות, של פרץ ושל גלעד שרון וחותמת החברה.
ביום 15.7.08, לאחר שהקבוץ ויובל אלון חתמו על הסכם הפשרה הוגשה הודעה לבורר ובקשה למתן תוקף של פסק בוררות להסכם הפשרה. במקביל נשלחו העתק ההודעה והבקשה לידיעת המבקשת.

רק ביום 21.7.08 פנה פרץ לראשונה במכתב דרישה לבורר שלא ליתן תוקף של פסק בורר להסכם הפשרה מן הטעם שהמבקשת לא נתנה הסכמתה להסכם הפשרה.
לטענת הכשרת הישוב, הסכם הפשרה הוצג במלואו בפני המבקשת. המבקשת ביקשה הבהרות בכתב וקיבלה אותן, ונתנה הסכמתה לטיוטת הסכם הפשרה בכתב על ידי חתימת מנהלה בצד חותמת החברה.

26. לטענת הכשרת הישוב, אין הצדקה להתערב בפסק הבוררות. התערבות בית משפט בפסק בוררות תעשה רק במקום בו קיימת עילת ביטול על פי חוק הבוררות.
לא נגרם עיוות דין למבקשת ועל כן, גם אם קיימת עילה לביטול הפסק הוא לא יבוטל (סעיף 26(א) לחוק הבוררות)

עמדת קיבוץ חולדה
27. טענותיה של המבקשת נגד הסכם הפשרה ופסק הבוררות עניינן מחלוקת פנימית בין המבקשת להכשרת הישוב, והקיבוץ אינו רואה עצמו כצד למחלוקת זו.

עמדת יובל אלון
28. המבקשת היתה צד להליכי הבוררות , כפי שקבע הבורר, ועל כן, גם אם שגה הבורר או חרג מסמכותו, הדרך היחידה העומדת לה לתקוף את פסק הבורר היא על דרך של בקשה לביטולו (סעיף 23(ב) לחוק הבוררות).

29. נציגי הכשרת הישוב, הציגו בפני יובל אלון מצג ולפיו קבלו את הסכמתה של המבקשת להסכם הפשרה. כפי שהתברר כעת ליובל אלון המבקשת אף חתמה על סיכום כספי עם הכשרת הישוב במסגרת הסכם הפשרה המתגבש.
אין יסוד לטענת המבקשת בדבר לחץ שהופעל עליה כביכול מצד הכשרת הישוב לענין הדחיפות לחתימת המבקשת על הסכם הפשרה. הטיוטה הועברה לחתימת המבקשת עוד ביום 25.6.08 ואילו הסכם הפשרה נחתם ביום 9.7.08. בפרק הזמן שחלף מאז חתמה המבקשת על טיוטת הסכם הפשרה ועד שההסכם קיבל תוקף של פסק בוררות יכלה המבקשת לפנות להכשרת הישוב ולקבל לידה עותק מלא מטיוטת הסכם הפשרה. מכל מקום אין להישמע לטענת "לחץ" מצד אנשי עסקים מיומנים דוגמת בעלי השליטה במבקשת.

30. פרץ הוא עו"ד בהכשרתו ואם המבקשת אישרה את הדף האחרון לטיוטת הסכם הפשרה (כטענתה), תוך שהעדיפה שלא לקרוא את הסכם הפשרה בכללו, אין לה להלין אלא על עצמה.

חזקה על אדם שחתם על מסמך לאחר שקרא אותו והסכים לתוכנו. החתימה מחייבת את החותם גם אם העדיף שלא לקרוא את המסמך, או סמך על אחר. בנסיבות אלה אין להיזקק לטענת אי הסכמה.

31. לא היה כל צורך בהסכמת המבקשת לשינוי תנאי הסכם הבוררות באופן שיכלול גם סמכות לאשר הסכם פשרה. כל תביעה טומנת בחובה גם את האפשרות שהצדדים יגיעו לפשרה ביניהם ואין צורך לכלול סעד מפורש של אישור הסכם פשרה.

32. המבקשת הסכימה במפורש או במשתמע לאישור הסכם הפשרה על ידי הבורר. בסעיף 22 לבקשה מודה המבקשת כי עודכנה על ידי הכשרת הישוב בדבר קיומו של המו"מ וההסכמות המתגבשות במהלכו. יתרה מכך, המבקשת צרפה להמרצת הפתיחה מכתב מהכשרת הישוב מיום 25.6.08 (מועד בו נערכה ישיבת הבוררות השניה) ממנו ברור כי בכוונת הצדדים לחתום על הסכם פשרה שיכלול הסדרים כספיים (נספח ו' להמרצת הפתיחה).

33. למבקשת נתנה הזדמנות נאותה לטעון טענותיה, אך היא לא טרחה לעשות כן על אף שקיבלה את כתבי בית דין ועדכונים שוטפים על המו"מ שהתנהל בין הצדדים. המבקשת בחרה שלא להתייצב לדיונים ולא להגיש כתבי טענות מצדה בבוררות.

34. אף אם היתה מתקיימת אחת מעילות הביטול על פי סעיף 24 לחוק הבוררות, לא היה מקום לבטל את פסק הבוררות מהטעם שלא נגרם עיוות דין למבקשת.

דיון והכרעה
הפן העובדתי
35. המחלוקת העובדתית מתמקדת בשתי שאלות. האם נשלחה, למבקשת, על ידי מרפוגל ביום 25.6.08 – טיוטת הסכם הפשרה במלואה או דף החתימות בלבד, ולמי נשלחה – לגלעד שרון בלבד או גם לפרץ.

פרץ אישר בעדותו כי קדמה למשלוח הפקס ביום 25.6.08 שיחה בין גלעד שרון לבין מרפוגל.
בתצהירו (סעיף 23) נמנע פרץ מלנקוב בשמות בעלי התפקידים שנטלו חלק במגעים שהתנהלו ביום 25.6.08 בין המבקשת להכשרת הישוב והסתפק בייחוס הפעולות למבקשת או למשיבה (בהתאמה). כך למשל נרשם בתצהיר "בעקבות שיחות על פה שניהלה הכשרת הישוב עם המבקשת...."
בחקירתו בבית המשפט נשאל מפורשות אם מה שנשלח, נשלח אליו או לגלעד שרון בלבד והשיב:
"נשלח לגלעד ואם אני לא טועה גם אלי ואם לא מהכשרת הישוב אז מגלעד, זה הגיע אלי ואני חתום עליו".
ובהמשך:
"הוא שוגר אלי גם מגלעד שרון ולמיטב זכרוני גם מהכשרת הישוב"
הניסוח בתצהיר והתשובות בחקירה מלמדות בעליל כי פרץ נזהר בתשובותיו לבל יחטא באמירת שקר. בעוד שהשיב בוודאות כי הטיוטה נשלחה לגלעד שרון ומגלעד שרון אליו, נקט בלשון זהירה ובלתי מחייבת כאשר התייחס למשלוח הטיוטה אליו, ישירות על ידי מרפוגל והשתמש בביטויים כמו 'אם אני לא טועה' ו'למיטב זכרוני'.
מאידך, מרפוגל השיב בחיוב לשאלה אם שלח את טיוטת ההסכם הפשרה במלואה לגלעד שרון וכנשאל:
"אתה עומד על כך ששלחת לגלעד שרון טיוטה מלאה?
השיב:
"מאה אחוז. שלחתי לו בין 6 ל-7 עמודים. ..."
(ראה גם תשובותיו בעמ' 9 ש' 10-11 לפרוטוקול).
גירסתו של מרפוגל הועלתה כבר בתצהירו והיתה ידועה למבקשת. אף על פי כן, לא זומן גלעד שרון, אליו, שוגר מה ששוגר, על דעת כל הצדדים, על מנת שיאשש את גירסת המבקשת לפיה שוגר רק העמוד האחרון של הסכם הפשרה.

על פי הפסיקה, צד שאינו מזמן לעדות עד שיכול היה לאשש את גירסתו אות הוא כי העד לא היה תומך בגירסה זו.

זאת ועוד, אם מרפוגל שיגר, את מה ששיגר, גם לגלעד שרון וגם לפרץ, מדוע היה צריך גלעד שרון לשגר לפרץ פעם נוספת את אותם מסמכים?

36. זאת ועוד, על המסמך שהוחזר חתום על ידי המבקשת מתנוססות חתימותיהם של פרץ וגלעד שרון בשני מקומות. בצד שמאל למעלה, מתחת למקום המיועד לחתימת הצדדים להסכם הפשרה, רשום בכתב יד "מוסכם בשם ש.פ. מהנגב". חתימה נוספת מצויה בצד שמאל למטה מתחת להבהרה בכתב יד שנרשמה על ידי מרפוגל. מעל לחתימה זו נרשם בכתב יד "מסכימים ומאשרים להכשרת הישוב לחתום על ההסכם הנ"ל". המסמך נשלח להכשרת הישוב שלוש פעמים. תחילה נשלח המסמך כשהוא נושא את חתימותיו של פרץ בלבד, אח"כ שוגר המסמך פעם נוספת ונוספה לצד חתימותיו של פרץ חותמת המבקשת ולבסוף שוגר המסמך כשהוא נושא גם את חתימותיו של גלעד שרון (נספח ד' לתצהירו של מרפוגל; עדותו של פרץ עמ' 4 ש' 6 ). העובדה שהמבקשת אישרה בחתימת מורשי החתימה מטעמה את ההסכם ואת ההבהרה בנפרד, מעידה שהיתה מודעת הן לתוכנו של ההסכם והן לתוכנה של ההברה.

37. נימוק נוסף התומך בגירסתו של מרפוגל, טמון בנסיון החיים והשכל הישר. הייתכן כי המבקשת אחת החברות הגדולות בתחום הנדל"ן בארץ, מאשרת ומסכימה בחתימת שני מורשי חתימה מטעמה לחתום על מסמך מבלי לעיין בו? הדברים מקבלים משנה תוקף בהתייחס לזהות החותמים שאחד מהם עו"ד.

38. לאחר ישיבת בית המשפט שהתקיימה ביום 2.6.09, פנה ב"כ המבקשת וביקש להסב את תשומת לב בית המשפט לפרוטוקול חקירתו של מרפוגל (עמ' 10 ש' 1-3 ) שם נרשם מפי מרפוגל (בהתייחס לטיוטת ההסכם שנשלחה לגלעד שרון): "זה דף לוואי של פקס מהמשרד שלי לגלעד שרון שמבקש מגלעד שרון לשלוח את הפקס החתום, את הטיוטה ששלחתי לו לפקס ולמשרד של פרץ". בפנייתו לבית המשפט ביקש ב"כ המבקשת להבהיר כי מאחר ובעת הרצאת הסיכומים לא היה הפרוטוקול לנגד עיניו, לא עמד על נקודה זו.
לטענת ב"כ הכשרת היישוב אין ספק כי עסקינן ברישום מוטעה בפרוטוקול. עמדת העד כפי שהוצגה במהלך חקירתו, לא היתה שנויה במחלוקת ולפיה הוא שלח את טיוטת ההסכם במלואה לגלעד שרון בלבד. הדעת נותנת כי אם היה מרפוגל אומר את הדברים כפי שהם רשומים בפרוטוקול, חזקה על ב"כ המבקשת (במיוחד שנכח מטעמה עו"ד נוסף שהקשיב לדברים) כי היה עושה בהם שימוש בסיכומיו. אין זאת אלא שבפרוטוקול ארעה השמטה של המילה "ודרכו" בין המילים "לפקס" ו"למשרד של פרץ".
עמדתו של מרפוגל בתצהיר ובחקירה היתה חד משמעית ולפיה הוא שלח את טיוטת הסכם הפשרה במלואו אך ורק לגלעד שרון. כך שמעו כל הנוכחים באולם בית המשפט והדבר קיבל ביטוי בסיכומי הצדדים, והרישום בפרוטוקול אינו אלא טעות הקלדה.

39. לאור האמור אני קובעת כי עדותו של מרפוגל לפיה הוא שלח את טיוטת הסכם הפשרה במלואה למר גלעד שרון בלבד, לא נסתרה.

הפן המשפטי
הסכם הבוררות והצדדים לו
40. לטענת המבקשת ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים בדיון שנערך בפני כב' השופט ארנון ביום 11.5.08, מהווה הסכם בוררות חדש שהמבקשת לא היתה צד לו וכפועל יוצא לא היתה צד להליך הבוררות שהתקיים בפני הבורר.
המבקשת אינה חולקת, על היותה צד להליכים בבית המשפט ומתוקף היותה צד להסכם, אף לבוררות שהתנהלה בפני הבורר גדליה גל, על אף שלא התייצבה לדיונים בפניו.

41. כמשתקף מפרוטוקול הדיון שהתנהל בפני כב' השופט ארנון ביום 11.5.08, קבלו הצדדים את הצעת בימ"ש להפנות את הסכסוך לבוררות "כפי שהוחלט על ידי כב' הנשיאה בהחלטתה מיום 17.2.08 ובכפוף לשינויים שנפרט להלן" (ההדגשה שלי – ז.ב.).
בהחלטת הנשיאה מיום 17.2.08 נאמר: "אני מאשרת את הסכמת הצדדים ונותנת לה תוקף של החלטה. אני מורה על עיכוב ההליכים בתיק בשל העברתו לבוררות".

שתי מסקנות עולות מהחלטת בימ"ש מיום 17.5.08. האחת, ההפניה לבוררות נעשתה על יסוד החלטת הנשיאה מיום 17.2.08 לעכב את ההליכים בתיק בשל העברתו לבוררות. השנייה, לא נחתם בין הצדדים הסכם בוררות חדש אלא בהסכם הבוררות (המקורי כפי שהוא מכונה על ידי המבקשת) הוכנסו שינויים. בעשותם שימוש במילה "שינויים" הביעו הצדדים את דעתם, בזמן אמת, כי הפניית ההליך לבוררות היא מתוקף הסכם הבוררות המקורי.

42. פרוטוקול הדיון מיום 11.5.08, לרבות השינויים עליהם הסכימו הצדדים, הנוגעים כאמור אך ורק לצדדים הדיוניים של ניהול הבוררות הועבר למבקשת אשר לא הביעה מחאתה או הסתייגותה.
יתרה מכך, המבקשת ידעה על מהלך הבוררות והתנהלותה, נשלחו אליה כתבי הטענות שהוגשו לבורר, היא הוזמנה להשתתף בישיבות הבוררות ובחרה, על פי שיקול דעתה, לא ליטול בהם חלק, כשם שלא נטלה חלק בהליכים בבית המשפט.
המבקשת גם לא העמידה את הצדדים על טעותם (לטענתה) לחשוב שהיא צד להליכי הבוררות.

43. על מעמדו של משיב/נתבע פורמאלי עמד ביהמ"ש בבג"צ 5711/91 ת'כ אברהם פורז ואח' נ' ח"כ דב שילנסקי ואח', פד"י מו (1) 299:
"אף ציונו כמשיב פורמאלי אין בו כדי לשחררו מן החיוב. משיב פורמאלי הוא מי שמציינים אותו בתביעה או בעתירה, ליתר ביטחון, כי מן הראוי שיידע על ההליך ממנו הוא עשוי להיות מושפע - כדי שיוכל להגיב על כך לפי שיקולו. הוא איננו חייב להגיב, אך אם לא הגיב וניתן פסק-דין, הוא מחויב על פיו ככל צד אחר להליכים. הציון של פלוני כצד פורמאלי הופך את עניין השתתפותו הפעילה בהליך לעניין הנתון לשיקול-דעתו, אולם אין בכך, כשלעצמו, כדי לשחררו מן הכפיפות לתוצאותיו של ההליך, אלא היפוכו של דבר".

(ראה גם בג"צ 2705/01 איגוד קציני בטיחות מקצועיים נ' שר התחבורה , תק-על 2001 (3) 2444).

בענייננו, לא היה מדובר במשיב פורמאלי שאין לו עניין מעשי בהליך וכל תכלית צירופו היא שתוצאת ההליך תהיה מעשה בית דין כלפיו.
עילת צרופה של המבקשת להליך נעוצה בכך שלתוצאות ההליך השלכה ישירה עליה.

44. המבקשת מודה כי הייתה מודעת לקיומו של הליך הבוררות ולקיומו של מו"מ בין הצדדים ולכן אין בהתנהלותה כדי לשחררה מן הכפיפות לתוצאות הבוררות למעשה. טענותיה לא הופנו כנגד עצם קיום הבוררות, וגם כיום היא למעשה אינה טוענת נגד עצם קיום הבוררות. טענותיה הופנו נגד תוכן הסכם הפשרה במסגרת מישור היחסים שבינה לבין הכשרת הישוב.

45. יש לאבחן בין העובדות בענייננו לבין העובדות בה"פ 411/96 מיכאל סמארוב, עו"ד גרא דהשליט ואח' (דינים מחוזי כרך ל"ב (3) 75), אליו הפנתה המבקשת. באותו מקרה חוייב המבקש במסגרת הליכי בוררות לשלם שכ"ט למי שלא היה צד להליכי הבוררות מלכתחילה והמבקש לא אישר את צירופו להסכם הבוררות. בענייננו, וכפי שקבעתי לעיל, היתה המבקשת צד להליכי הבוררות מתחילתם אלא שבחרה שלא להתייצב לדיונים.

46. לאור האמור אני קובעת כי הבוררות התנהלה על פי תניית הבוררות בהסכם לו היתה המבקשת צד. המבקשת הייתה צד להליכים שהתנהלו בבית המשפט ולבוררות שהתנהלה בפני הבורר, אלא שבחרה שלא להתייצב לדיונים.

סמכות הבורר לאשר הסכם פשרה
47. המבקשת טוענת לחילופין, כי הבורר לא הוסמך בהסכם הבוררות לאשר הסכם פשרה, וככל שהוא הוסמך להעניק סעד של 'אישור הסכם פשרה', הרי שמדובר בשינוי הסכם הבוררות החדש.

48. בורר רשאי לאשר הסכם פשרה שהביאו בפניו הצדדים אף אם הדבר לא נקבע במפורש בהסכם הבוררות, כפי שכל בית משפט מוסמך לאשר הסכם פשרה, אף אם סעד של הסכם פשרה לא התבקש במפורש בין הסעדים שהתבקשו בכתב התביעה.
הסכם פשרה הוא פרי רצונם החופשי של הצדדים ולפיכך אין חובה כי סעד זה יתבקש באופן מפורש בכתב התביעה. בעצם הגשתו של הסכם פשרה לאישור בית המשפט (ובענייננו הבורר), מגלים הצדדים את רצונם והסכמתם ליתן סעד זה.

"הבורר גם הוא יטה לפשר בין הצדדים כדי להביאם לידי יישוב הסכסוך בהסכמה הדדית, לשם כך, אין הוא זקוק להסכמה מיוחדת" (סמדר אוטולנגי בספרה – בוררות דין ונוהל (מהד' רביעית מיוחדת) עמ' 776).

49. בענינו, חתימתם של המשיבים על הסכם הפשרה ואישורה של המבקשת על גבי טיוטת הסכם הפשרה, מקנים לבורר את הסמכות לאשר את הסכם הפשרה ולתת לו תוקף של פסק בוררות.

אישור המבקשת את הסכם הפשרה
50. משקבעתי כי טיוטת הסכם הפשרה במלואה שוגרה למבקשת הרי שבחתימתה על טיוטת הסכם הפשרה, היא נתנה הסכמתה לאישור הסכם הפשרה.

ביטול פסק הבורר
51. סעיף 24 לחוק הבוררות מתיר לבית המשפט לבטל את פסק הבורר, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר מאחת העילות המנויות בסעיף.
סעיף 26 לחוק הבוררות קובע סייגים לביטול פסק בורר ומאפשר לביהמ"ש לדחות בקשה לביטול פסק בורר על אף קיומה של אחת מעילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק, אם לא נגרם עיוות דין.

52. שלוש עילות ביטול מנתה המבקשת בבקשתה:
א. לא היה הסכם בוררות בר תוקף
ב. הבורר פעל ללא סמכות או חרג מהסמכות הנתונה לו לפי הסכם הבוררות החדש.
ג. לא ניתנה למבקשת הזדמנות נאותה לטעון טענותיה ולהביא ראיותיה.

בשאלת תוקפו של הסכם הבוררות וחריגת הבורר מתפקידו כבר דנתי לעיל.
באשר לטענה כי לא ניתנה למבקשת הזדמנות לטעון טענותיה. לטענת המבקשת לא ניתנה לה הזדמנות להביא טענותיה לענין הסכם הפשרה ולהתנגד לו.
לענין זה קבע הבורר כי המבקשת בחרה שלא להתייצב לדיונים ולהביא טענותיה. טענותיה, כפי שבאו לידי ביטוי במכתבי פרץ לבורר אינן חלק מחזית המחלוקת שבפני הבורר, אלא מופנות למחלוקת פנימית שבינה לבין הכשרת הישוב. טענותיה של המבקשת כלפי הכשרת הישוב, יתבררו, אם וככל שיהיה בכך צורך, בנפרד בהליכים שבין המבקשת להכשרת הישוב.
עיון במכתבי פרץ לבורר תומך באמור בהחלטתו של הבורר. טענותיו של פרץ מופנות אך ורק למערכת היחסים הפנימית /בין המבקשת להכשרת הישוב.

לאור האמור יש לדחות את טענת המבקשת ככל שהיא נסמכת על עילת הביטול המנויה בסעיף 24(5) לחוק הבוררות.

53. אפילו טעיתי, והיה מקום לבטל את פסק הבורר מאחר ולא ניתנה למבקשת הזדמנות לטעון את טענותיה באשר לאישור הסכם הפשרה אזי לא היה מקום לבטלו מכיוון שלא נגרם למבקשת עיוות דין.
ואבאר:
לטענת המבקשת, בהיותה משיבה פורמלית שלא הגישה כתבי טענות ולא התייצבה לדיונים, 'הסיכון' היחיד שנטלה על עצמה הוא הסיכון שתביעת הכשרת הישוב תתקבל וייקבע שההסכם תקף.
המבקשת נתפסה בענין זה לכלל טעות. בצד הסיכון שהתביעה תתקבל עומד הסיכון שתביעת הכשרת הישוב תדחה ויקבע שההסכם אינו תקף יותר.
במקרה כזה לא היתה המבקשת מקבלת דבר.
על פי ההסכם שבין המבקשת להכשרת הישוב, כפי שבאה לידי ביטוי בהבהרה שנרשמה על גבי טיוטת הסכם הפשרה, תקבל המבקשת החזר על חלק מהשקעותיה.
על פי האמור בסעיף 6 להסכם, התחייבה הכשרת היישוב בפני הקבוץ ויובל אלון כי תשפה אותן בגין כל תביעה של המבקשת. לפיכך, הסכם הפשרה אינו גורע מזכויותיה הכספיות של המבקשת כלפי הכשרת הישוב. גם מטעם זה היה מקום לדחות את בקשת המבקשת לביטול פסק הבוררות.

סוף דבר
54. משקבעתי כי המבקשת היתה צד להליכי הבוררות, ולא קמה עילה לביטול פסק הבוררות אני מאשרת את פסק הבורר.

המבקשת תשא בהוצאות הדיון וכן בשכר טרחת המשיבים בסך של 4,000 ₪, בצרוף מע"מ לכל אחד.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פסילת בורר

  2. הבהרת פסק בורר

  3. הנמקת פסק בורר

  4. החלפת בורר שנפטר

  5. בקשה לפסילת בורר

  6. פסק בורר לא מנומק

  7. תביעה מתוקנת בורר

  8. מהו "מעין בורר" ?

  9. בקשה למינוי בורר

  10. קשרי עבודה עם בורר

  11. טעות בורר בפירוש הדין

  12. טענת קשר פסול עם בורר

  13. האם אפשר להחליף בורר

  14. בקשה להשלמת פסק בורר

  15. טענת משוא פנים של בורר

  16. אישור פסק בורר אינג'ינר

  17. אי עמידה בזמנים של בורר

  18. התנהגות בלתי הולמת של בורר

  19. אישור פסק בורר רואה חשבון

  20. טענה כי בורר לא אובייקטיבי

  21. פסק בורר כפוף לדין המהותי

  22. ביקורת שיפוטית על פסק בורר

  23. פסק בורר מנוגד לתקנת הציבור

  24. האם פסק בורר מחייב צד פורמלי

  25. פסיקת בורר על פי הדין המהותי

  26. ביטול פסק בורר של בית הדין לממונות

  27. ערעור לבית דין לעבודה על פסק בורר

  28. מה התנאים להחלפת בורר בהליך בוררות ?

  29. איחור בהגשת בקשה להעברת בורר מתפקידו

  30. עיכוב במתן תשובה ע''י בורר לבקשת הבהרה

  31. עותרים לתקן את פסק הבורר בשל טעות חשבונאית

  32. מועד להגשת התנגדות לבקשה לאישור פסק בורר

  33. בקשה לביטול פסק בורר ולמתן ארכה להגשת בקשה לביטול

  34. אי מתן פסק בוררות לאחר 6 שנים מאז מינוי הבורר

  35. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון