קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הארכת מועד לתשלום קנס על מהירות: ערעור על החלטת בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט יוסף ריבלין), מיום 5.4.2009 (ב"ש 509/09), הדוחה בקשת המערער להארכת המועד לתשלום קנס והסבתו על שמו של אחר (להלן - "פסק הדין"). ההליכים ביום 11.3.2008 נשלחה למערער הודעה תשלום קנס, שמספרה 61500532249, לפיה ביום 23.2.2008 בשעה 16:08 נהג ברכב שבבעלותו ברחוב דרך בגין במהירות העולה על המהירות המותרת, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. העבירה תועדה במצלמה אלקטרונית והקנס שנקבע בגינה עמד על 750 ₪ (להלן - "הודעת הקנס"). ביום 31.8.2008 נשלחה למערער הודעת תשלום קנס שניה, הכוללת תוספת פיגורים בשל אי תשלום הקנס במועד בסך כולל של 1,125 ₪, לתשלום עד ליום 28.12.2008. ביום 11.2.2009 נשלחה למערער דרישה לתשלום קנס מטעם המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, הכוללת תוספת פיגורים בשל אי תשלום הקנס במועד בסך כולל של 1,163 ₪, לתשלום עד ליום 14.3.2009. ביום 22.3.2009 הגיש המערער לבית המשפט לתעבורה בירושלים בקשה להארכת מועד להישפט. בנמקו הבקשה טען המערער, כי הוא אינו זוכר האם קיבל את הודעת הקנס המקורית. לטענתו, משקיבל את הודעת הקנס השניה, בירר זהות הנהג שעשה שימוש ברכבו ופנה ביום 12.12.2008 בבקשה מתאימה לאגף התנועה במשטרת ישראל להסב את הדוח של שמו של אחיו, אבי קמר, אשר הודה בביצוע העבירה ונכון לשלם את הקנס המקורי. עד היום, טרם ניתנה הודעה בכתב מטעם התובע המשטרתי לפנייתו כאמור. המשיבה התנגדה לבקשה. לטענתה, אין בבקשה נימוקים, לפיהם הבקשה להארכת מועד להישפט לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במערער ואשר מנעו ממנו להגישה במועד. כאמור, בהחלטתו מיום 5.4.2009 דחה בית המשפט לתעבורה את הבקשה להארכת מועד להישפט, בנמקו כי למערער נשלחה הודעת קנס ביום 11.3.2008 וקיימת חזקת מסירה. כמו כן, בנסיבות בהן גם המערער הסכים כי יתכן ומדובר במחדל שלו, אין מקום לאפשר לו להישפט באיחור. הערעור בנמקו הערעור, טען המערער כי הוא קיבל לידיו רק את הודעת הקנס השניה. לאחר בירור שעשה התברר לו, כי אחיו הוא שנהג ברכב במועד ביצוע העבירה. בנסיבות אלה, משקיימת אפשרות כי המדובר בתקלה של רשות הדואר, יש להאריך המועד וליתן לו להישפט. לטענתו, המדובר בהליך פלילי בו אין לפגוע במהות בשל פרוצדורה. לכל הפחות, היה על בית משפט לתעבורה ליתן למערער יומו בבית המשפט ולאפשר הסבת הודעת הקנס על שם הנהג שביצע העבירה, כעולה מתצהירו שצורף להודעת הערעור. בדיון שהתקיים חזר המערער על טענותיו בהודעת הערעור, בהדגישו כי אילו היה מקבל את הודעת הקנס במועד, יכול היה להסב את הדוח על שם אחיו, ואין בתקלה באי קבלת הודעת הדואר כדי לשלול ממנו זכות זו. טענות המשיבה המשיבה, באמצעות עו"ד נורית לנגנטל-שוורץ, התנגדה לערעור. לטענתה, חרף טענת המערער כי לא הוא האדם שנהג ברכב וביצע העבירה, בתי המשפט לתעבורה אינם נעתרים לבקשה לביטול פסק דין בנסיבות אלה. דיון לאחר שעיינתי בערעור ושמעתי טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. אבאר עמדתי: הוראת סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן - "חוק סדר הדין הפלילי"), המסדירה תשלום קנס בגין עבירת ברירת משפט, כבענייננו, מורנו כדלהלן: "229. תשלום הקנס (א) מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, ישלם, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, את הקנס הנקוב בהודעה, לחשבון שצויין בה, זולת אם פעל באחת מדרכים אלה: (1) הגיש לתובע, תוך שלושים ימים מיום ההמצאה, בקשה לביטול כאמור בסעיף קטן (ג); (2) הודיע, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, בדרך שנקבעה בתקנות, שיש ברצונו להישפט על העבירה. .... (ה) תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועד האמור בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה. … (ח2) לא שילם אדם את הקנס, חלפו המועדים להגשת בקשה לביטול הודעת תשלום קנס או להודעה על בקשה להישפט לפי סעיף קטן (א), ולא הוגשו בקשות כאמור או הוגשה בזמן בקשה לביטול הודעת תשלום קנס ונדחתה, יראו אותו, בתום המועדים הקבועים בסעיף קטן (א) להגשת בקשות אלה, כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס." (ההדגשות אינן במקור). ובענייננו, אין חולק, כי המערער לא עמד במועדים הנקובים בהוראת סעיף 229(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי, וכי חלף המועד להגשת בקשה להישפט בגין הודעת הקנס. לפיכך, במועד הגשת הבקשה להארכת מועד להישפט, יש לראות המערער כמי שהורשע בבית המשפט לתעבורה ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס, בהתאם להוראת סעיף 229(ח2) לחוק. בנסיבות אלה, אין מקום לטענות המערער בהליך דנן, לפיהן טעה בית משפט קמא בהחליטו לדחות הבקשה להארכת מועד להישפט, שכן משניתן בעניינו של המערער פסק דין והרשעתו הפכה חלוטה (משלא הוגש עליו ערעור במועד), אין אפשרות מעשית להאריך את המועד להישפט. ודוק, בהתאם להוראת סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי, רשאי בית המשפט "מנימוקים שיירשמו, לקיים את המשפט גם אם ההודעה האמורה [על רצון להישפט על העבירה] ניתנה באיחור." דהיינו, מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס יכול להגיש בקשה להארכת מועד להישפט, ובית המשפט רשאי להיעתר לבקשה ולקיים את המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו. דא עקא, משהורשע מקבל הודעת תשלום הקנס, לא ניתן לשוב ולקיים משפט בעניינו ובהתאמה להאריך המועד לצורך קיומו (ראו גם, רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מדינת ישראל, (29.1.2008)). על מי שהורשע בעבירת קנס מסוג ברירת משפט לפנות בבקשה מתאימה (להלן), זאת ככל שחלף המועד הקבוע בחוק להגשת ערעור על פסק הדין, כבענייננו. ויוטעם, הוראות סדר הדין הפלילי אינן מסדירות הליך שעניינו בקשה לביטול הרשעה חלוטה. כך כב' השופט א' א' לוי ברע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל, (1.5.2007), בהדגישו כי ככל שהמערער חפץ למנוע הרשעתו או להביא לביטולה, היה עליו לעשות כן בגדרי המועדים שנקבעו לכך בחוק סדר הדין הפלילי, בהוסיפו לאמור: "על הסוגיה [בקשה לביטול הרשעה חלוטה] חולשות הוראותיו של סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי, כמו גם הכללים הנוהגים ברגיל באשר להידרשות מחודשת להרשעה חלוטה בפלילים. אלה גם אלה סוללים בפני אדם, אשר קנס הושת עליו בגין עבירת תעבורה שביצע, לרבות בפני מי ששילם את הקנס, דרכים שונות להתגונן מפני הרשעה או לשנות ממנה. בחלקן, מוגבלת הפעולה בזמן, וזאת משיקולים של סופיות הדיון ושל יעילות ההליך. ברם, מקום בו לא ידע לא יכול היה לדעת אדם כי אישום תלוי ועומד נגדו, עשויה להימצא הצדקה לחריגה מסד זמנים זה." (ראו גם, רע"פ 9540/08 מוסברג נ' מדינת ישראל, (8.1.2009); רע"פ 7839/08 קורנפלד נ' מדינת ישראל, (10.11.2008); ע"פ (מחוזי ת"א) 70965/08 רימר נ' מדינת ישראל, (21.4.2009); ע"פ (מחוזי חיפה) 1067/00 חן רז נ' מדינת ישראל, (3.12.2000)). דרך המלך בעניינו של המבקש קבועה בהוראת סעיף 229(ג) לחוק סדר הדין הפלילי, לפיה רשאי תובע (היועץ המשפטי לממשלה ונציגיו, כמפורט בסעיף 12 לחוק) לבטל הודעת תשלום קנס, בין היתר, אם נוכח כי נעברה שלא בידי מי שקיבל את ההודעה. בהתאם להוראת סעיף 229(ה) לחוק סדר הדין הפלילי, רשאי תובע לדון בבקשה לביטול הודעת תשלום קנס שהוגשה לאחר המועד האמור בסעיף 229(א) לחוק, "אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה." פועל יוצא, משרואים המערער כמי שהורשע בעבירה המיוחסת לו בהודעת תשלום קנס, בהתאם להוראת סעיף 229(ח2) לחוק סדר הדין הפלילי, בית משפט זה אינו מוסמך להיעתר לבקשתו - הסבת הודעת תשלום הקנס על שם אחיו, אשר נכון לשלם הקנס - בגדרו של הערעור דנן. על המערער לפעול בהתאם להוראות סעיפים 229(ג) ו-229(ה) לחוק סדר הדין הפלילי, כאמור. בשים לב, כי המערער פנה בבקשה להסבת הודעת תשלום הקנס לאגף התנועה במשטרת ישראל וטרם נענה, עליו למצות ההליכים שם, המהווים המסגרת הדיונית המתאימה והנכונה לבקשתו מושא הערעור דנן. למעלה מן הצורך, אוסיף כי גם לגופו של עניין סבורני שלא עלה בידי המערער להוכיח, כי לא פעל על-פי המועדים הקבועים בהוראת סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי, בשל סיבות שלא היו תלויות בו. בבקשה להארכת מועד שהגיש לבית המשפט לתעבורה, טען המערער, כי הוא "לא זוכר" האם קיבל לידיו את הודעת תשלום הקנס, "יתכן גם כתוצאה ממחדל שלו [של המערער]", וכי לחלופין "לא שילם את הקנס במועדו, גם אם קיבלו במועדו." רק לאחר קבלת הודעת תשלום הקנס השניה, ביום 12.12.2008 פנה המערער לתובע בבקשה להסבת הודעת הקנס על שמו של אחיו. דהיינו, אין המדובר בסיבות שאינן תלויות במערער, בעטיין לא הגיש בקשתו לביטול הודעת תשלום קנס במועד. המדובר במחדל של המערער, כלשונו, אשר אין בו כדי להצדיק היעתרות לבקשת המערער וביטול הרשעתו. כך גם בהתאמה להוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, הקובעת אמות המידה המנחות את בית המשפט בהידרשו לבקשה לביטול פסק דין מרשיע שניתן בהעדר התייצבות נאשם בפלילים - קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש במשפטו או גרימת עיוות דין למבקש כתוצאה מאי ביטול פסק הדין. הלכה פסוקה היא, כי אם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שעריו של בית המשפט בפניו, בית המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבותו נבעה מרשלנות גרידא. יחד עם זאת, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור ידחה בית המשפט את בקשתו. כך כב' השופט, המשנה לנשיא ת' אור ברע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 793, 803 (2.10.2003), בהוסיפו לאמור: "נחזור ונזכיר בהקשר זה, כי בשלב הדיון בבקשה הסתיים ההליך הפלילי, המבקש הורשע ודינו נגזר. על מנת לשכנע את בית המשפט כי יש עילה טובה לביטול פסק הדין, ולהניע את גלגלי המערכת השיפוטית מחדש, האפשרות האחת היא, שהמבקש יראה כי יש נימוק של ממש לאי התייצבותו לדיון. שכחה של מועד הדיון לבדה, אפילו אם אירעה בתום לב, אינה יכולה להצדיק אי הופעה לדיון... דין דומה יחול לגבי טעות משרדית של עורך הדין המייצג נאשם או לגבי טעות הנוגעת מחוסר תשומת לב של הנאשם עצמו. עם זאת, כאמור, גם בנסיבות אלה, אם מוכיח המבקש - וזו האפשרות השנייה - שאי היעתרות לבקשתו עלולה לגרום עיוות דין, דין בקשתו להתקבל, לדוגמה אם לא התייצב נאשם למשפטו עקב שכחה גרדא, אולם מבקשתו עולה באופן חד משמעי כי בתאריך שבו מיוחסת לו עבירת תנועה הוא לא שהה בתוך גבולות המדינה. בנסיבות אלה החלטה שלא לבטל את פסק הדין תגרום למבקש עיוות דין, שכן אין כל ספק כי דיון ענייני באישום היה מוביל למסקנה שיש לזכותו." ובענייננו, בהתאמה, לא עלה בידי המערער להוכיח, כי לא הגיש הבקשה לביטול הודעת הקנס במועד (עבירת ברירת משפט), בשל סיבה מוצדקת, קרי, סיבה שאינה תלויה בו. בהקשר דנא, תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974, קובעת חזקה מסירה בעבירת קנס, כבענייננו, לפיה רואים את ההודעה לתשלום קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו 15 ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח שלא קיבל ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו "ולא עקב הימנעותו מלקבלן". המערער לא סתר חזקה זו ולא הצביע על נסיבות שיש בהן כדי לשלול המסירה. גם בכך יש כדי לתמוך במסקנתי, לפיה לא עלה בידי המערער להוכיח סיבה מוצדקת שמנעה ממנו הגשת הבקשה להסבת הודעת תשלום קנס במועד. כמו כן, לא עלה בידי המערער להוכיח כי הותרת ההרשעה על כנה תגרום לו עיוות דין. היגד זה פורש בהלכה הפסוקה כמבחן הסתברותי-תוצאתי הבוחן את היחס בין הפגם לבין אפשרות של שינוי תוצאת המשפט (ראו, מ"ח 7929/96 קוזלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 529, 563-565 (16.2.1999); ע"פ 6920/07 חסון נ' מדינת ישראל, (4.9.2007)). דומה כי המערער הגיש הבקשה להסבת הודעת תשלום הקנס על שם אחיו, אך בשל שיטת הניקוד הנוהגת בגין עבירות תעבורה וחששו משלילת רישיון הנהיגה. המדובר בטענה שכיחה המועלית באופן תדיר בבית משפט זה. אין המדובר בנסיבות בהן נעלה מכל ספק, כי דיון בעניינו של המערער היה מוביל למסקנה שיש לזכותו ולהסב הודעת תשלום הקנס על שם אחיו. בשים לב לנכונות של אחר ליטול אחריות לביצוע עבירות המיוחסות לפלוני, ובכך לאפשר לאחרון להימלט מאימת הניקוד ולהסיר מעליו החשש משלילת רישיון הנהיגה, על בתי המשפט לצמצם תחולתו של תנאי עיוות הדין אך למקרים חריגים ומיוחדים בהם אין כל ספק, כי דיון ענייני בהודעת תשלום הקנס היה מוביל לזיכוי הנאשם (ראו גם, ע"פ (מחוזי י-ם) 2161/08 קורנפלד נ' מדינת ישראל, (29.7.2008)). יפים בהקשר דנא דבריו של כב' השופט א' קולה בב"ש (מחוזי נצ') 2003/08 עאטף נ' מדינת ישראל, (29.12.2008), בהידרשו לערר על החלטת בית משפט לתעבורה, הדוחה בקשת העורר להאריך המועד להישפט בעבירה של ברירת משפט, בקובעו לאמור: "משהכלל הוא תשלום קנס ללא משפט, הרי שהחריג לכלל הוא, הבקשה להישפט, ומשכך, יש להתייחס בדווקנות למועדים שנקבעו בפסקה ורק מקום בו מקבל דוח לא ידע ולא יכול היה לדעת על קבלת הדוח, או מקום בו ישנן נסיבות חריגות אחרות, יטה בית המשפט להאריך את המועד כמבוקש." כאמור, נסיבות אלה לא התקיימו בענייננו. אוסיף, כי לא נעלמה מעיניי זכות הגישה לערכאות, המהווה זכות יסוד חוקתית בשיטת משפטנו, מכוחה זכאי נאשם בפלילים שיינתן לו יומו בבית המשפט, להתגונן כראוי מפני האישום המיוחס לו. יחד עם זאת, אין המדובר בזכות מוחלטת וסבורני כי במכלול נסיבות המקרה דנן, כאמור, על זכות זו לסגת מפני השיקולים עליהם עמדתי לעיל, לרבות החובה הציבורית המוטלת על מערכת בתי המשפט להבטיח כי משפטים יתנהלו כסדרם ובהתאם למועדים שנקבעו בדין. סוף דבר הערעור נדחה. הארכת מועדמשפט תעבורהקנסמהירות מופרזת / דו"ח מהירות