נטען כי הבורר קבע בחוסר סמכות כי צד ג' הינו צד להסכם הבוררות. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הוספת צד להסכם בוררות ע"י הבורר / סמכות הבורר להוסיף צד לבוררות: א. מהות התובענה זוהי בקשה לביטול פסק הבורר המהנדס - ד"ר יואב סרנה (להלן: "הבורר") מיום 1.7.08. הצדדים הודיעו לביהמ"ש כי הם מסתפקים בכתבי הטענות המפורטים על נספחיהם, ומוותרים על שמיעת הראיות. הוגשו תוספות סיכומים. ב. עובדות רלבנטיות המבקשת 1 - ח.י. בלאושטיין - בניין והשקעות בע"מ (להלן: "המבקשת"), יזמה הקמה של פרויקט בנייה (להלן: "הפרויקט") על קרקע אשר בבעלותה. המבקשים 1 ו-2 הינם מנהליה ובעלי מניותיה של המבקשת. (להלן: "יחידי בלאושטיין") המשיבה - צוות שלמה ברקוביץ בע"מ, הינה חברה קבלנית העוסקת בייזום ביצוע ושיווק בתחום הבנייה. ביום 24.7.03 התקשרה המבקשת עם המשיבה, לשם ביצוע עבודות הבנייה של הפרויקט בהסכם הנושא את הכותרת "הסכם הקבלנות" (להלן: "הסכם הקבלנות"). על פי הסכם הקבלנות, הזמינה המבקשת מאת המשיבה את ביצוען של העבודות הקבלניות במסגרת הפרויקט, כאשר ביצוע הפרויקט כולו נחלק לשני שלבים. בהסכם נקבע סעיף בוררות במקרה שיתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים. בסמוך לחתימה על הסכם הקבלנות, נחתמה לו גם תוספת (להלן: "התוספת") בין כל המבקשים לבין המשיבה. בתוספת נקבע כי בנוגע לשכר החוזה ביחס לביצוע עבודות שלב א' וב' יתווסף סכום נוסף (500,000 ₪ ו1,000,000 ₪ בהתאמה) פלוס מע"מ והתייקרויות. ביחס לסכומים אלו, התחייבו גם יחידי בלאושטיין ביחד ולחוד עם המשיבה. בין המבקשת למשיבה נתגלעו במרוצת הזמן מחלוקות כספיות הדדיות שונות, בקשר לקיום התחייבויותיהן ועל כן פנו הצדדים לבורר. ביום 5.4.06 נחתם הסכם בוררות במעמד הבורר והמחלוקות שבין הצדדים באו לידי ביטוי בכתבי טענות הצדדים שהוגשו לבורר ואשר כללו תביעות כספיות הדדיות. ביום 12.8.07 הוציא הבורר פסק ביניים, שהכריע במספר עניינים אשר עמדו במחלוקת הנדונה בין הצדדים (להלן: "פסק הביניים"). ביום 11.3.08 הוציא הבורר פירוט באשר לחלק מקביעותיו בפסק הביניים. ביום 1.7.08 ניתן פסק הבוררות הסופי, בו נקבע כי על המבקשים לשלם למשיבה סכום של כ-923,000 ₪ +מע"מ. ג. טענות המבקשים לטענת המבקשים יש לבטל את פסק הבורר מהטעמים הבאים: 1. הבורר קבע בחוסר סמכות כי יחידי בלאושטיין הינם צד להסכם הבוררות כבר ב-4.6.06, כחודש לאחר ישיבת הבוררות המקדמית, במסגרת תגובה ראשונית לבקשה בעניין החשבון הסופי, טענה המבקשת כי על פי הסכם הבוררות הצדדים לו הינם המשיבה והמבקשת בלבד וכי אין לצרף את יחידי בלאושטיין להסכם הבוררות. גם לאחר שכתב התביעה בבוררות (אותו הגישה המשיבה) כלל את כל המבקשים, כתבה המבקשת, בכתב התשובה (מיום 16.10.06) לתביעת המשיבה, עוד בטרם החלה הבוררות, בפרק אשר כותרתו הצדדים לבוררות, כי הצדדים להסכם, הינם המבקשת והמשיבה בלבד, וכי יחידי בלאושטיין אינם צד להסכם. לטענתם, העובדה כי יחידי בלאושטיין היו צד לתוספת להסכם, שם קיבלו על עצמם ס' בוררות במסגרתו, אינה מעלה או מורידה ועם חתימת הסכם בוררות חדש ומאוחר להסכם הקבלנות ולתוספת, הרי שהוא גובר על כל תנית בוררות במסגרתם. על כן, משיחידי בלאושטיין לא היו צד להסכם הבוררות, הודיעה המבקשת, כי הבורר אינו מוסמך לדון בכל הליך בין המשיבה לבין יחידי בלאושטיין. יחידי בלאושטיין נמנעו מלהתייחס לכל טענה הכלולה בתביעת הבוררות מתחילתה ועד סופה. כל תשובותיה וטענותיה של המבקשת, אשר הוגשו לבורר באו מטעמה של המבקשת בלבד, יחידי בלאושטיין לא נכללו כצד לכתבי הטענות ודברם כיחידים, לא נשמע. יחידי בלאושטיין לא הסכימו להיכלל כצד לבוררות וכן לא הביעו את הסכמתם כי שאלת סמכותו של הבורר בכל הנוגע אליהם, תוכרע ע"י הבורר עצמו. כך המשיכה הבוררות להתנהל כאשר כתבי הטענות מטעם המבקשת, הוגשו בשמה של המבקשת בלבד מבלי שיחידי בלאושטיין נכללו בכותרתם. על אף שבפסק הביניים הבורר קבע, כי זהות הצדדים לבוררות הינה כפי שמופיעה בתוספת להסכם הקבלנות בין הצדדים, ממילא אין לראות בפסק הביניים משום פסק בוררות או פסק סופי. מכאן, שפסק הבוררות, ככל שהוא בא לחייב את מי מיחידי בלאושטיין, דינו להתבטל, הן מחמת שלא היה הסכם בוררות בר תוקף בין הצדדים והן מחמת חוסר סמכותו של הבורר להכריע בנוגע לחיובם של יחידי בלאושטיין, משאלה לא היו צד להסכם הבוררות. לכן גם, הבורר חרג מסמכותו, כאשר הכריע בשאלת סמכותו לדון בכל הליך בין המשיבה, לבין יחידי בלאושטיין. 2. לחילופין, טוענים המבקשים כי פסק הבורר חורג מסמכותו של הבורר יחידי בלאושטיין לא התחייבו לשאת בסכומים בגין עבודות נוספות או בגין עלויות אחרות שנגרמו למשיבה, בין אם זה איחורים או פיגורים וכיו"ב (עילות אשר הבורר החליט לחייב את המבקשים), אלא כל שהתחייבו זה לשכר החוזה בלבד. כל העילות בגינן החליט הבורר לחייב את המבקשת אינן נכללות בגדר שכר החוזה עליו הסכימו הצדדים בהסכם הקבלנות ובתוספת. ככל שהבורר סבר כי במסגרת הסך הסופי אותו פסק למשיבה נכללים גם חיובים שהם בגדר "שכר החוזה", הוא היה צריך לתת לכך ביטוי ולקבוע מהו אם בכלל, הסך היחסי שיש לייחס ליחידי בלאושטיין בגין כל אחד משלבי הפרויקט מתוך סך זה. ד. טענות המשיבה לטענת המשיבה, הסכם הבוררות אשר נחתמה ב-5.4.06 אינו מהווה הסכם בוררות חדש לס' הבוררות אשר נקבע בהסכם הקבלנות שבין הצדדים אלא מהווה תוספת להסכם הבוררות. באשר לטענת המבקשים כי יחידי בלאושטיין אינם צד להליך הבוררות עונה המשיב כי: כל טענת המבקשים מבוססת על טעות סופר, שנתרחשה במזכירות הבורר וכן על אי שימת לב הנוכחים בישיבת הבוררות המקדמית שנתקיימה במשרדי הבורר ביום 4.5.06. כתוצאה מטעות זו, נרשם בכותרת התוספת להסכם הבוררות, השם של המבקשת בלבד ללא שהוספו גם שמותיהם של יחידי בלאושטיין. למרות ששמו של חנן בלאושטיין - מבקש מס' 2, נשמט מכותרת הסכם הבוררות, הרי שהוא חתם באופן אישי בשולי הסכם זה, דבר המעיד על ההשמטה המקרית של שמו מראש ההסכם ובכל מקרה, מחייבת אותו באופן אישי בחיובים הנובעים מהסכם הבוררות. כל מטרת הסכם הבוררות, היא תוספת לסעיפים בהסכם הקבלנות ולתוספת; לכן כעולה מלשון המסמך עצמו - הבורר הופטר מהחיוב לדון על פי הדין המהותי, בעוד שקודם לכן בסעיפי הבוררות הכלולים בהסכם הקבלנות ובתוספת, לא זה היה המצב. לא רק שלא הייתה כוונה של הנוכחים בישיבת הבוררות המקדמית לשנות את זהות הצדדים המתדיינים בבוררות אלא, כפי שנפסק בהחלטת הבורר מיום 31.10.06, לא נערך כל דיון בנושא זה והדבר כלל לא נזכר. הבורר אף הוסיף בהחלטתו זו, כי בהגישו את התוספת להסכם הבוררות לחתימת הצדדים, לא הופנתה תשומת ליבו לכך כי גם יחידי בלאושטיין הם צד לבוררות. כשהבורר דחה את טענתם של יחידי בלאושטיין כי הם אינם צד להליך הבוררות, אלו קיבלו את החלטתו ולא מחו עליה, הגיעו באופן אישי וסדיר לישיבות הבוררות ואף לא הגישו כל בקשה לביהמ"ש באשר לטענותיהם, באותו שלב. ראיה ברורה לכך כי יחידי בלאושטיין עצמם חשבו כי בזמן אמת הינם מהווים צד להליך ניתן ללמוד מכך שבסמוך למועד הגשת כתבי ההגנה מטעם הצדדים, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית משותפת ובהתאם, הוגשה ע"י הצדדים לבורר, עתירה לפיצול הדיון בין שאלת האחריות לשאלת הנזק. בקשה זו - כעולה במפורש מכותרתה - הוגשה ע"י 3 המבקשים כולם. ומדוע הגישו יחידי בלאושטיין בקשה כזו אל הבורר אם חשבו כי אינם צד להליך הבוררות? לעניין הטענה כי יחידי בלאושטיין חויבו בסכומים החורגים מערבותם ולכן חרג הבורר מסמכותו- במסמך התשובה לחשבון הסופי שהומצא למשיבה מטעמם, אישרו המבקשים במפורש, את היתרה לתשלום בסך 857,861 ₪, כלומר הם הכירו בחבותם לשלם למשיבה את יתרת הסכומים המפורטים בס' א-ד לחשבון הסופי והבורר הסתמך בפסקו (ס' 10-8) על החשבון הסופי ועל תשובת המבקשים לגביו. טענת המבקשים נסמכת בעיקרה על נספח ב' לפסק הבורר הסופי, שם סיכם הבורר את מלוא החיובים בהם חייב את המבקשים כלפי המשיבה, הציבם בסל אחד וערך חשבון מרוכז. דבר זה אינו מוביל למסקנה כי חיוב המבקשים 2 ו-3 נובע מעבודות אחרות ולא משכר החוזה וההתייקרויות, כלומר, יחידי בלאושטיין חויבו רק בסכומים אותם אישרו בתשובתם לחשבון הסופי, כסכום שכר החוזה שלא שולם למשיבה וחויבו במסגרת תקרת הסכום לו ערבו. לחילופין, טוענת המשיבה, כי ערבות יחידי בלאושטיין ניתנה בסכום קצוב לשכר החוזה ולא הוגבלה לסוג עבודה מסוימת וגם אם חויבו ע"י הבורר בגין "עבודות נוספות" בפועל הם חויבו בעבור כל העבודות שבוצעו ע"י המשיבה שנעשו על פי אותו חוזה באותו פרויקט ומהוות חלק משכר החוזה, כלומר, יחידי בלאושטיין ערבים לפי התוספת להסכם, לתשלום שכר החוזה, עד לתקרת סכום ערבותם וזאת לכל סוג עבודה המתבצעת בפרויקט. ה. הפלוגתאות בין הצדדים מכתבי הטענות עולות הפלוגתאות הבאות בין הצדדים: - האם היה הסכם בוררות בר תוקף בין יחידי בלאושטיין לבין המשיבה? - האם הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מסמכותו? - האם נפלה סתירה בפסק הבורר אשר עליו לתקנה? ו. ביטול פסק-בורר 1. הדין - כללי סמכות ביהמ"ש לבטל פסק בוררות, לתקנו או לשנותו, מצומצמת ל- 10 העילות המפורטות בס' 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות"). "בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין (בחוק זה - בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה..." בענייננו, העילות הרלבנטיות מצויות בס' 24(1) ו24(3). (1) "לא היה הסכם בוררות בר-תוקף; (3) הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות" 2. ביטול פסק הבורר בכל הנוגע ליחידי בלאושטיין כותבת פרופ' ס. אוטולנגי בספרה בוררות דין ונוהל (כרך ב', מהד' רביעית מיוחדת, התשס"ה - 2005, (להלן: "אוטולנגי") בעמ' 990 -987): "כיצד יתכן שיינתן פסק בורר שעה שכלל לא היה בין הצדדים הסכם בוררות? יש מספר אפשרויות לכך...אפשרות אחרת היא... שהפסק זיכה או חייב מי שלא היו צד להסכם הבוררות..." (ר' ה"פ 1280/93 93 דנאל ייזום ופיקוח בע"מ נ' אבנית פרופרטיס (אינטרנשיונל) בע"מ, רע"א 772/94 - דנאל יזום ופיקוח (1990) נ' אבנית פרופרטיס, ). "הבורר מוגבל ע"י ההסכם הן מבחינת תחום הסכסוך, הן מבחינת הצדדים לו..." (אוטולנגי עמ' 1022). "...אפשרות אחרת להסכם בוררות שאיננו בר תוקף היא, שהסכם הבוררות בוטל בהסכם מאוחר יותר, כך שלא היה עוד בר-תוקף בשעת הבוררות" (אוטולנגי עמ' 999 וכן ר' המ' 7/50 יוכנוביץ נ' בית הספר החקלאי במקווה ישראל, פ"ד ד 233; וכן ע"א 312/56 קרבס נ' אברמוביץ, פ"ד יב' 115). בה"פ (ירושלים) 3064/04 - בית כנסת ובית המדרש תפארת הנחל דחסידי ואח' נ' "אגודת משך הנחל להדפסת והפצת ספרי מוהר"ן מברסלב זצ"ל ואח' , נקבע כי : החלטת בורר בשאלת סמכותו איננה סופית, ולבעל דין אשר כופר בסמכות הבורר שמורה הזכות לפנות לבית המשפט בתובענה למתן פסק דין הצהרתי אף במהלך הבוררות (ראו ע"א 445/80 ג'ברה נ' המועצה האזורית בקעת בית שאן לז(1) 421 (להלן - "פרשת ג'ברה"); בש"א (מחוזי ת"א) 8566/06 - די.סי. אל. בע"מ נ' די.בי.קיו נתונים איכותיים בע"מ, , שם בעמ' 10242(2007)). בענייננו - ס' 26 א' להסכם הקבלנות וס' 9 לתוספת, קובעים את המסגרת בקשר לבוררות. הסכם הבוררות עצמו אינו מחליף את סעיפי הבוררות האלה, אלא רק מוסיף עליהם. הסכם הבוררות הנ"ל, הינו חוזה לכל דבר בין הצדדים החתומים עליו. משכך, אין מניעה להחיל על ההסכם את דיני החוזים. בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ (פ"ד מט(2) 265, 266), להלן: ("פס"ד אפרופים") נקבע: "חוזה מתפרש עפ"י אומד דעתם של הצדדים. אומד דעת זה הוא המטרות, היעדים, האינטרסים והתכנים אשר צדדים ביקשו במשותף להגשימם. על אומד הדעת למד הפרשן מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו כגון מהלך המו"מ בין הצדדים והתנהגותם לאחר כריתת החוזה, חוזים אחרים הקיימים ביניהם. הנוהג המסחרי הידוע להם או שיש להניח שהם ידעו עליו ממקורות אחרים, שיש בהם כדי להצביע על תכלית החוזה ומטרתו...". אין זה סביר כי המשיבה, אשר ידעה וחשבה כי עפ"י הסכם הקבלנות והתוספת לו, הליך הבוררות יחול גם ביחס לחילוקי דעות שייווצרו בין הצדדים, תוותר על הכללתם של יחידי בלאושטיין בהסכם הבוררות. כתב הבורר כתב בהחלטתו מה 31.10.06 כי : "שגו נציגי חב' ברקוביץ שלא הסבו את תשומת לב הבורר לכך שנרשם בהסכם הבוררות שהצד השני הינו חב' בלאושטיין בלבד. מטרת הסכסוך הינה לסיים סופית את הסכסוך בין הצדדים. כל החלטה שלא תתבסס על החוזה עצמו, תשאיר את הסכסוך פתוח". קרי, הבורר עצמו בהחלטתו גרס, שהיה צריך להסב את תשומת ליבו לכך, שגם יחידי בלאושטיין הם צד לסכסוך וכי אם הם לא יכללו, לא יבוא למעשה הסכסוך לסיומו באופן סופי. מדוע בורר מוסכם על שני הצדדים, מחליט על דעת עצמו, שיחידי בלאושטיין הם צד להסכם, לולא הוא עצמו פירש את הסכם הבוררות ככזה שכבר במעמד החתימה, הוא מוסיף על תנית הבוררות בחוזה הקבלנות ובתוספת לו. הבורר אמד את כוונת הצדדים ובצדק, שהסכם הבוררות מהווה רק תוספת לתניות הבוררות. מכאן שאין בקביעתו כי יחידי בלאושטיין הם צד להסכם, משום חריגה מסמכותו של הבורר שכן סמכותו נקבעה כבר בחוזה הקבלנות ובתוספת שמהווים את הבסיס להסכם המאוחר בין הצדדים. אומנם המבקשים, לכל אורך הדרך ציינו בפני הבורר כי אינו מוסמך לפסוק באשר ליחידי בלאושטיין אך נראה כי המבקשים "ניצלו הזדמנות" אשר נקרתה בדרכם, כאשר הבחינו כי נעשתה טעות ושמם של יחידי בלאושטיין הושמט מהסכם הבוררות, כדי לטעון בפני הבורר כי הם אינם צד להסכם. יש הסוברים כי חובתם של המבקשים במידה ואכן האמינו בצדקתם ולאחר שראו כי הבורר ממשיך לראות בהם צד להסכם, היתה לפנות מיידית לביהמ"ש בהליך המכוון נגד פרשנות הבורר בדבר עוד לפני סמכותו שהוא נותן את פסקו. "מה יכול לעשות בעל הדין המתנגד לפירוש הבורר בדבר סמכותו? יכול הוא לבקש פסק דין הצהרתי בדבר חוסר סמכות הבורר (ר' המ' 977/57 יעקב זלקין בע"מ נ' לינדרמן, עו"ד פ"מ יט (ת) 155; ע"א 4657/90 - אורי רפאלי נ' יוסף רפאלי, פ"ד מה(1), 868) לבקש מהבורר לפנות באבעיה אודות היקף סמכותו (המ' (ב"ש) 107/75 - נגר נ' הרשקוביץ, פ"מ תשל"ה (2) 191) או לפנות לביהמ"ש בבקשה לבטל את החלטת הבורר, תוך ניסיון להתייחס אליה כאל פסק ביניים (ר' ת"א (ת"א) 1969/75 שושן נ' מרציאנו, פ"מ תשל"ו (1) 448, אוטולנגי, שם 1026-1025). זו אפשרות אחת. אבל יש גם אפשרות אחרת שעולה מפסיקת הנשיא שמגר, לענין דחיית הפניה לבימ"ש: קבע הנשיא שמגר: "בין שתי אפשרויות אלו מוצע להעדיף את האפשרות השנייה, הגם שבענייננו מסתבר, לאחר מעשה, שהיא הובילה להארכת הדיונים שלא לצורך, וניתן היה כבר בסמוך לאחר מתן ההחלטה הראשונה לנהל את הדיון בשאלת חריגת הבורר מסמכות, ועל-ידי כך למנוע את בזבוז הזמן והמשאבים שנגרם ממועד מתן ההחלטה הראשונה ועד מועד מתן פסק הבוררות. יחד עם זאת, נראה לנו שהגישה הדוחה את מועד העימות נותנת ביטוי טוב יותר לאחת ממטרות היסוד בדיני הבוררות להביא את הצדדים לחיסול הסכסוך ביניהם, תוך היזקקות מינימאלית לבית המשפט (ראה: ע"א 205/87 [12], בעמ' 689-690; ע"א 275/83 [13], בעמ' 247). (להלן: "פס"ד ולקו"). בין אם הדרך הראשונה היא היעילה יותר ובין אם הדרך השניה היא היעילה יותר, הנטל היה ונשאר על המבקשים להוכיח ולשכנע שלבורר לא היתה סמכות לדון ולהחליט לגבי יחידי המבקשת-, והם לא עמדו בנטל זה. אשר על-כן, אני קובעת כי לבורר היתה סמכות לדון גם בהקשר לחיוביהם של יחידי בלאושטיין. 3. האם הבורר חרג מסמכותו וחייב את יחידי בלאושטיין בסכומים החורגים מערבותם? לטענת המבקשים, חיובם של יחידי בלאושטיין אינו נובע מהתחייבותם לפי התוספת. סמכותו של הבורר לחייב את יחידי בלאושטיין כצד להליך הבוררות, נובע משילוב של הסכם הבוררות ושל ס' 9 לתוספת אשר קובע: "מבלי לגרוע מהוראות תוספת זו בכלל ומהוראות סעיפים 2 ו-3 לעיל בפרט, ולשם הסרת ספק בלבד מובהר, כי כל הוראות ס' 26א' לחוזה לביצוע עבודות קבלניות שכותרתו "בוררות" יחולו אף ביחס לכל חילוקי דעות העלולים להתעורר על פי תוספת זו או כל הנובע הימנה ובמקרה זה יהיו יחידי בלאושטיין (המזמינה, חנן ויהודה) צד להליך בוררות אם יתקיים". הבורר עצמו קבע בפסק הבוררות בס' 1 כי : "...יחידי בלאושטיין אחראים לחלק שבתוספת בלבד" כלומר, סמכותו של הבורר לחייב את יחידי בלאושטיין מוגבל לתוספת להסכם ולסכומים המהווים שכר החוזה להם יחידי בלאושטיין ערבים על פי התוספת, קרי, עד לגובה של 1,500,000 ₪. "כמו שרואים בורר כחורג מסמכותו כשהוא פוסק בנגוד לתנאיו של חוזה בין הצדדים שאליו קשרו אותו הצדדים, ומחייב ברבית גבוהה מזו המותנית בחוזה (ראה ע"א 393/79 סטלה שירות מוניות בע"מ נ. חברת נתיבי אילון בע"מ פד"י ל"ו (715 ,713 (1 סעיף 5) כך חורג הוא מסמכותו כשהוא מחייב ברבית גבוהה מזו המותרת בחיקוק מסוים שרק בהתאם לו הוא הוסמך בשטר הבורר לפסוק". (ר' ע"א 3439/90 - ד.ד.ד. בניה עבודות עפר נ' המועצה האזורית, פ"ד מה(3), 337 ,עמ' 349- 350). האם הבורר חרג מהתנאים אשר קבועים בהסכם הקבלנות ובתוספת? ס' 4.2 ו-5.2 לתוספת להסכם קובעים ביחס לשכר החוזה עבור שלב א' ושלב ב': "התוספת לשכר החוזה שלב א/ב כאמור תהווה חלק בלתי נפרד משכר החוזה ביחס לביצוע עבודות שלב א/ב והיא תשולם על ידי יחידי בלאושטיין כאמור בכותרת לתוספת זו לחוזה". קובעת התוספת כדלקמן: "ב. תמורה נוספת המגיע למבצע בגין ביצוע העבודות הקבלניות על פי החוזה 4. מובהר ומוסכם על הצדדים, כי על אף כל האמור בחוזה לביצוע עבודות קבלניות ביחס לשכר החוזה (שכר המבצע) בנוגע לעבודות הבניה בשלב א' של הבנין, יחולו ההוראות הבאות: מובהר כי בתוספת לאמור בחוזה לביצוע עבודות קבלניות - בנוגע לשכר החוזה ביחס לביצוע עבודות שלב א', (שהינו 6,529,700 ₪ הכל בתוספת מע"מ כדין וכפוף להצמדה למדד החל ממדד הבסיס), מוסכם בין הצדדים כי לשכר החוזה הנ"ל, יתווסף סכום נוסף של 500,000 ₪ (חמש מאות אלף שקלים חדשים) ובתוספת מע"מ ובתוספת להתייקרויות כאמור בחוזה לביצוע עבודות קבלניות (להלן: "התוספת לשכר החוזה שלב א'"). התוספת לשכר החוזה שלב א' כאמור, תהווה חלק בלתי נפרד משכר החוזה ביחס לביצוע עבודות שלב א', והיא תשולם על יחידי בלאושטיין כאמור בכותרת לתוספת זו לחוזה. מוסכם על הצדדים כי התוספת לשכר החוזה שלב א' תשולם לידי המבצע במועד בו ישולם לידי המבצע החשבון הסופי של שלב א', על פי הוראות החוזה. עוד מוסכם כי ביחס לכל איחור בתשלום התוספת לשכר החוזה שלב א', ישלמו יחיד בלאושטיין למבצע ריבית פיגורים בשעור הריבית החריגה המקסימלית הנגבית על ידי בנק לאומי לישראל בע"מ ביחס למשיכות יתר בחשבונות דביטוריים. 5. מובהר ומוסכם על הצדדים, כי על אף כל האמור בחוזה לביצוע עבודות קבלניות, ביחס לשכר החוזה (שכר המבצע) בנוגע לעבודות הבניה בשלב ב' של הבנין, יחולו ההוראות הבאות: בכפוף להתקיימות התנאים המפורטים בחוזה לביצוע עבודות קבלניות, ביחס לביצוע עבודות שלב ב', ולביצוען של עבודות אלה על ידי המבצע, מובהר כי בתוספת לאמור בחוזה לביצוע עבודות קבלניות - בנוגע לשכר החוזה ביחס לביצוע עבודות של ב', (שהינו 10,170,300 ₪ הכל בתוספת מע"מ כדין וכפוף להצמדה למדד החל ממדד הבסיס), מוסכם בין הצדדים כי לשכר החוזה הנ"ל, יתווסף סכום נוסף של 1,000,000 ₪ (מיליון שקלים חדשים) ובתוספת מע"מ ובתוספת להתייקרויות כאמור בחוזה לביצוע עבודות קבלניות (להלן: "התוספת לשכר החוזה שלב ב'"). התוספת לשכר החוזה שלב ב' כאמור, תהווה חלק בלתי נפרד משכר החוזה ביחס לביצוע עבודות שלב ב', והיא תשולם על ידי יחידי בלאושטיין כאמור בכותרת לתוספת זו לחוזה. מוסכם על הצדדים כי התוספת לשכר החוזה שלב ב' תשולם לידי המבצע במועד בו ישולם לידי המבצע החשבון הסופי של שלב ב', על פי הוראות החוזה. עוד מוסכם כי ביחס לכל איחור בתשלום התוספת לשכר החוזה שלב ב', ישלמו יחידי בלאושטיין למבצע ריבית פיגורים בשעור הריבית החריגה המקסימלית הנגבית על ידי בנק לאומי לישראל בע"מ ביחס למשיכות יתר בחשבונות דביטוריים". על פי נספח ב' לפסק הבורר הוא חייב בתשלום עפ"י החוזה לגבי: תוספות, התייקרויות, אי הקצאת עובדים זרים, הגדלת שטח המרתף, עבודות נוספות, התייקרות בגין המתנה להיתר שלב ב'. הבורר קבע בפסקו כי הגדלת שטח המרתף, לא נכללה בהסכמה ה"פאושלית" ושטחי הבניה שהופיעו במסמכי החוזה (ס' 3 לפסק הבורר) וכן כי נעשו עבודות נוספות, אשר לא נכללו בעבודות הגמר הסטנדרטיות. מדובר בעבודות אשר נעשו ע"י המשיבה למרות שלא נכללו הסכם הקבלנות ובמפרט. האם לא ניתן לומר שאילו עבודות אלו היו נכללות במפרט, התשלום אשר היה מתקבל בגינן, היה חלק משכר החוזה? במהלך הבוררות הגישו המבקשים את תגובתם לחשבון הסופי ובמסגרתו, גרסו כי שכר החוזה הוא 857,861 ₪ שלא שולמו על ידם למשיבה. הבורר חייבם בתשלום סכום זה. במקרה דנן נעשו עבודות בנייה חיוניות מעבר למה שהוסכם, ביחס לביצוע שלב מסוים. נחזור לשלב הטרום חוזי בין הצדדים: ברור כי אילו ביצוע עבודות אלו היה נקבע מראש בין הצדדים, אזי היו נחשבים לחלק משכר החוזה. משעבודות אלה הושמטו עקב טעות או טעם אחר, והיו חיוניות לצורך הפרויקט,- יש להתייחס לתשלום בעבור עבודות אלו, כחלק משכר החוזה. לכן, לא הייתה חריגה מסמכותו של הבורר לחייב את יחידי בלאושטיין בכל התשלומים המופיעים בנספח ב', למעט התשלומים בגין אי הקצאת עובדים זרים, שכן כאן מדובר בפיצוי אשר צריכה המשיבה לשלם למבקשת ולא כחלק משכר החוזה. מפסק הבוררות עולה שהסכום שנפסק לטובת המשיבה הינו בגין ההפרשים המגיעים לנתבעת בגין הגדלת שטחי המרתף, העבודות הנוספות וההתייקרות, וכן פיצוי על אי הקצאת העובדים הזרים, בגובה של 320,000 ופיצוי פיגורים בגובה של 358,533 ₪. לאור קביעותי לעיל יש להפחית את חיוב יחידי בלאושטיין באשר לסכום של אי הקצאת עובדים זרים. 4. האם קיימת סתירה פנימית בהחלטות הבורר? לטענת המבקשים, בניגוד לפסיקת הבורר בפסק הביניים, בו קבע כי לא נכללו בעבודות הנוספות עבודות גמר בשטחים המסחריים, כלל הבורר בטבלת העבודות אותן אישר למשיבה, סכומים בגין עבודות גמר בשטחים מסחריים. בס' 9' בפסק הביניים קבע הבורר : "התובעת ביצעה עבודות נוספות. כאמור לעיל, לא נכללו בעבודות הנוספות עבודות גמר בשטחים המסחריים". המבקשת הפנתה את הבורר באשר לסתירה לכאורה בין אמירה זו לבין ס' 5 לפסק הבוררות הסופי, שם נקבע בס' 5: "הנתבעת תשלם לתובעת סך של 890,000 ₪ בגין ההפרשים המגיעים לתובעת על העבודות הנוספות בשטחים המסחריים. מובהר בזאת כי העבודות הנוספות אינן נכללות בעבודות הגמר הסטנדרטיות שהתובעת הייתה צריכה לבצע בהתאם למפרט הטכני שבחוזה". מצביעה המשיבה על-כך, שלאחר שהמבקשת הפנתה גם את תשומת ליבו של הבורר לעניין הסתירה לה היא טוענת. הוא הבהיר לצדדים בעל פה, בישיבת הבוררות בה הופנה לנושא זה, כי זו החלטתו לאחר שדן בנושא וכי אין כאן כל סתירה או טעות. הוא עשה כן גם בפסק הסופי בכותבו: "בהתאם למפורט בסעיפים הנ"ל, הנתבעת חייבת לתובעת סך 828,929 ₪ בגין יתרת התשלומים המגיעים לתובעת עבור שכר החוזה והתייקרויות... הסכומים הרלבנטיים נלקחו מהחשבון הסופי של התובעת ככל שהתקבלו ע"י הבורר. סכום התשלום ששולם בפועל הוסכם ע"י שני הצדדים". (ס' 8 לפסק הבוררות). ובסעיף 10 שם נאמר: "מתוך הסכום הנקוב בסעיף 9, חובם של ה"ה חנן ויהודה בלאושטיין מוגבל לסכום של 852,794 סכום זה כולל את חובם... לתשלום התוספות לחוזה וכולל גם את ההתייקרויות וכן את ההצמדה והמימון, אך אינו כולל מע"מ". נראה שההבדל בין נוסח פסה"ד החלקי לבין נוסח פסה"ד הסופי עשוי לנבוע בין תיאור עובדות בשטח (פס"ד חלקי) לבין התחשבנות סופית (פס"ד סופי); וגם עוד אפשרות והיא - במסגרת ההלכה הידועה שבימ"ש - ולענייננו בורר - יכול לשנות בפס"ד סופי, כל החלטת ביניים שניתנה לפני כן. "חוק הבוררות מסמיך במפורש את ביהמ"ש לתקן את פסק בורר, וזאת בשני מישורים: המישור האחד במסגרת ס' 22, מוגבל למקרים של טעות סופר, פליטת קולמוס, השמטה, טעות בתאור אדם או נכס, בתאריך , במספר, בחישוב וכיו"ב... המישור השני, במסגרת ס' 24 כאשר הפסק מובא בפניו תוך דיון בבקשת ביטול, אינו מוגבל כלל" (ר' אוטולנגי עמ' 887-886וכן ר'ע"א 594/80 - הרצל אליאב נ' "הסנה" חברה ישראלית לביטוח, פ"ד לו(3), 543). לגבי טעות בפסק נקבע בע"א 3439/90 - ד.ד.ד. בניה עבודות עפר נ' המועצה האזורית, פ"ד מה(3), 337 ,עמ' 349-350) כי : "טעות כשלעצמה אינה עילה להתערבות בפסק. מדיניותו של חוק הבוררות היא לעודד את מוסד הבוררות ולמעט בהתערבות בפסק הבורר". (ר' ע"א 3439/90 - ד.ד.ד. בניה עבודות עפר נ' המועצה האזורית, פ"ד מה(3), 337 ,עמ' 349-350). ס' 22 לחוק הבוררות קובע: "(א) הבורר רשאי, על פי פניית בעל-דין ולאחר שניתנה לבעלי-הדין האחרים הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם, לתקן או להשלים את פסק הבוררות, אם היה לקוי באחד מאלה: (1) נפלה בפסק טעות סופר, פליטת קולמוס, השמטה, טעות בתיאור אדם או נכס, בתאריך, במספר, בחישוב וכיוצא באלה; הפסק לקוי בענין שאינו נוגע לגוף הסכסוך; ..... (ד) ליקויים כאמור בסעיף קטן (א)(1) או (2) רשאי בית המשפט לתקנם תוך כדי דיון בבקשה לאישור הפסק או לביטולו, אף אם לא היתה פניה לבורר או שהיתה פניה והבורר לא החליט בה". המבקשים מפנים את תשומת ליבו של ביהמ"ש לרע"א 2237/03 - אפרים שועלי בנין והשקעות בע"מ נ' המועצה המקומית תל מונד, פ"ד נט(4), 529 ,עמ' 537-538 שם נקבע כי: "טעות חישוב" הנזכרת בסעיף 22(א)(1) לחוק הבוררות אינה רק שגגה אריתמטית שנפלה בפסק הבוררות אלא גם טעות הנובעת מאי-התאמה חשבונאית בין סעיפיו השונים של הפסק, באופן שהסכומים אשר נקבעו בסעיף אחד אינם תואמים את קביעות הבורר, המתייחסות לאותם הסכומים, בסעיף אחר". אין הנדון דומה לראיה. במקרה דנן, המבקשים אכן הפנו את תשומת ליבו של הבורר באשר לסתירות לכאורה בפסיקותיו השונות והבורר, לאחר שמיעת הנושא, החליט להשאיר את החלטתו על כנה, מאחר ולעמדתו אין סתירות. ואם היתה טעות,- ההלכה היא, שאין זו עילת ביטול. מכאן שאנו גם לא נופלים במסגרת סעיף 22 לחוק הבוררות, באשר הבורר דן בנושא והחליט בו. מאחר והבורר גם נימק לפני הצדדים את קביעותיו-, הוא יצא ידי חובת הנימוק. חוזהיישוב סכסוכיםבוררותהסכם בוררות