הוצאת חשבוניות מס פיקטיביות במיליוני שקלים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הוצאת חשבוניות מס פיקטיביות במיליוני שקלים: לפנינו ערעורים על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט דוד מינץ) מיום 24.2.09. המערערים נתשה שוויקי (להלן - נאשם 2), מועתסם שלודי (להלן - נאשם 5) וגהאד סיאערה (להלן - נאשם 6) קובלים בערעורם על חומרת העונש שנגזר עליהם ואילו המדינה טוענת בערעורה כי העונש קל ויש להחמירו. נאשם 2 הואשם והורשע על פי הודאתו בעבירות לפי סעיפים 117(א)(5), 117(ב1) מתוקף סעיף 119 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו - 1976 (להלן - "החוק"), בגין הוצאת חשבוניות מס פיקטיביות באמצעות חברה שנתאגדה בישראל, בסכום של 5,156,526 ₪, כדי לאפשר לחברה אחרת באמצעות נאשמים 5 ו-6 להתחמק מתשלום מס ערך מוסף בסכום של 876,605 ₪. נאשמים 5 ו- 6 הואשמו והורשעו על פי הודאתם בעבירות לפי סעיף 117(ב)(5) בנסיבות מחמירות על פי סעיף 117(ב2)(3) מתוקף סעיף 119 לחוק בגין כך שניכו תשומות בסך 1,460,112 ₪ באמצעות חשבוניות פיקטיביות ע"ס 8,597,324 ש"ח. נאשם 6 ביקש לצרף תיק נוסף, שבמסגרתו הורשע על פי הודאתו בביצוע מעשה דומה, של קיזוז מס שלא כדין בסכום של 1,470,590 ₪ באמצעות חשבוניות פיקטיביות על סך 8,637,786 ש"ח. בעקבות ההרשעה ביקש בית משפט קמא תסקירים לגבי הנאשמים. ההמלצה לגבי כלל הנאשמים, שתוארו בתסקירים כמי שמנהלים אורח חיים תקין ולוקחים אחריות חלקית על מעשיהם, הייתה כי יושת עליהם עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות (לגבי נאשם 2 הומלץ על עונש מאסר קצר בלבד). בבואו לגזור את דינם של הנאשמים עמד בית משפט קמא על חומרת העבירות שבביצוען הורשעו ואף ציין כי ההלכה היא שמדובר בעבירות שבהן ניתן משקל רב יותר ליסוד ההרתעה, גם על חשבון נסיבותיו האישיות של הנאשם, וכי ענישה מחמירה מקובלת בעבירות אלה גם מקום בו מדובר בנאשם נטול עבר פלילי. עם זאת ציין בית משפט קמא כי במקרים המתאימים ובהתקיים נסיבות מיוחדות לקולא ניתן לחרוג מהכללים האמורים ולעניין זה ניתן להביא בחשבון, בין השאר, את העובדה שנאשם פלוני לא הפיק רווח כתוצאה מביצוע העבירה, טענה שטענו הנאשמים במקרה הנוכחי ושלא נסתרה על ידי המאשימה. בית משפט קמא הוסיף וציין כי דומה כי אשמתו של נאשם 2 קטנה משל הנאשמים האחרים, שכן, לדברי נאשם 2, הוא שימש כסות בלבד לפעילות החברה שהוציאה את החשבוניות, בעוד שטענתם לקולא של הנאשמים האחרים הייתה כי הוציאו את החשבוניות הפיקטיביות בשל כורח המציאות ונוכח העדר דרך אחרת לתעד את פעילותה הלגיטימית של החברה שבמסגרתה פעלו. בסופו של יום גזר בית משפט קמא את עונשם של הנאשמים כדלהלן: נאשם 2 נידון למאסר בפועל לתקופה של חמישה חודשים, שמונה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך של 20,000 ₪; נאשם 5 נידון למאסר בפועל לתקופה של תשעה חודשים, שנים עשר חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך של 30,000 ₪ ונאשם 6 נידון למאסר בפועל לתקופה של שניים עשר חודשים, שמונה עשר חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך של 40,000 ₪. כפי שצוין לעיל, הן הנאשמים והן המאשימה מערערים על גזר הדין. הנאשמים טוענים בערעורם כי העונשים שהוטלו עליהם הם חמורים יתר על המידה. זאת, בהתחשב באופי המעשים שבביצועם הורשעו, בנסיבותיהם האישיות והמשפחתיות, בעובדה שהודו במיוחס להם ושיתפו פעולה עם החוקרים וכן בהמלצות שירות המבחן. כמו כן טוענים הנאשמים כי בית משפט קמא שגה בכך ששם דגש בפסק דינו על השיקול ההרתעתי בלבד והתעלם מהשיקול השיקומי. הנאשמים הפנו לפסקי דין בהם לטענתם הוטלו עונשים קלים יותר בנסיבות דומות. בא כוח נאשם 2 הוסיף וטען בערעורו כי בעקבות הליך הגישור והאמרות החד משמעיות של כב' השופט מינץ באשר לעונש הראוי לנאשם 2, נוצרה אצל נאשם 2 צפייה שעמדת בית המשפט היא כי יוטל עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות בלבד. במהלך הגישור הציע כב' השופט מינץ שלגבי נאשם 5 תעתור התביעה לעונש עד 7 חודשי מאסר בפועל, לגבי נאשם 6 תעתור התביעה לעונש עד 10 חודשי מאסר בפועל, טיעוני נאשמים 5 ו- 6 יהיו חופשיים ואילו לגבי נאשם 2 שני הצדדים יהיו חופשיים בטיעוניהם. זאת ועוד, לאחר שנתקבל תסקיר קצין מבחן אודות נאשם 2, הורה כב' השופט מינץ בעניינו של נאשם 2 על קבלת חוות דעת מאת הממונה על עבודות שירות. לטענת בא כוחו של נאשם 2, עובדות אלה יצרו אצל נאשם 2 ציפייה שעונשו יהא מאסר שירוצה בעבודות שירות והיה על בית משפט קמא, נוכח עובדות אלה, להימנע מלדון אותו למאסר בפועל מאחורי סורג ובריח ולהסתפק במאסר בעבודות שירות. מנגד מערערת המאשימה על קולת העונש. לטענתה חרג בית משפט קמא בגזר דינו מהענישה המקובלת בכל הנוגע לעבירות מס ודן את הנאשמים לעונשים שאינם מבטאים את סלידת הציבור מעבירות אלה. לתמיכה בטענה זו מפנה המאשימה למספר פסקי דין שבהם נגזרו על נאשמים שהורשעו בעבירות דומות עונשים כבדים בהרבה מהעונשים שנגזרו על הנאשמים במקרה הנוכחי. עוד טוענת המאשימה כי לפי פסיקת בית המשפט העליון מדובר בעבירות הגורעות מקופת המדינה, יוצרות חוסר שוויון לעניין חלוקת נטל המס, ולכן יש להגיב להן בחומרה יתרה. כמו כן, מדובר בעבירות שקל לבצען וקשה לאתרן. לפיכך, לטענת המאשימה, על הענישה בגין עבירות אלה להתמקד בשיקול ההרתעתי. המאשימה מוסיפה כי במקרה הנוכחי היה מקום להביא בחשבון לעניין העונש הראוי לנאשמים גם את העובדה שלא "הסירו את המחדל" ולא שילמו, גם לאחר הרשעתם, את המס שבגין התחמקות מתשלומו הוגש נגדם כתב אישום. אשר לטענה בעניין הליך הגישור, הרי שבאת כוח המאשימה ציינה כי הייתה נוכחת בהליך הגישור והיו אלה הנאשמים שביקשו מבית המשפט לא להחזיר את התיק לשופטת המקורית אלא להמשיך ולגזור את דינם. יתרה מזו, באת כוח המאשימה חזרה והדגישה בכל ההליכים לפני בית משפט קמא כי עמדת המאשימה היא עונש מאסר בפועל ולכן, לא היה כל בסיס לכך שמי מהמערערים יצפה לעונש אחר. העבירות שביצעו הנאשמים הן חמורות. מדובר בעבירות שבוצעו בתחכום, בעורמה, לאורך זמן ובהיקף כספי ניכר. מעשי העבירה קלים לביצוע אך קשים לגילוי ומצריכים התחקות מורכבת אחר מבצעיהם. אך מובן הוא כי אין בידי הרשויות לבדוק כל חשבונית וחשבונית ולוודא כי איננה פיקטיבית והדרך היחידה להתגבר על התופעה ולנסות להדבירה, היא באמצעות ענישה ממשית וחמורה של מאסר מאחורי סורג ובריח. בדין ציין בית משפט קמא בגזר דינו כי יש לראות בחומרה את הקלות בה מבוצעות עבירות מסוג זה. ואלה דבריו: "אין צריך עוד לזייף שטרי כסף, ואין צריך עוד ללכלך את הידיים בגניבה פיסית של כספים ומיטלטלין באישון לילה תוך נטילת סיכוני תפיסה. כיום, כל אשר צריך עבריין לעשות הוא לפנות לאור השמש לבית דפוס ולהדפיס חשבוניות כשרות למהדרין ולאחר מכן לסחור בהן תמורת עמלה (שמנה או רזה, כל אחד לפי דרגתו ומעמדו) או לקנות חשבוניות מעבריין אחר שאף ידו בהדפסת חשבוניות כדי להגדיל את הוצאותיו...". כן מפנים אנו לדברי בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטים דבורה ברלינר, סגנית נשיא (כתוארה אז), זאב המר, סגן נשיא ורענן בן-יוסף) בע"פ (ת"א) 71815/07 שגב חברה לעבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל , שם נאמר: "הפצת חשבוניות פיקטיביות היא עבירה קלה לביצוע, קשה לגילוי, והנזק שלצידה אינו טעון הבהרה. הזדמן לנו לומר בעבר, כי בגדר עבירות המס עבירה זו היא בבחינת "אבי אבות הטומאה" ואין לנו אלא לחזור על הדברים. מהמקום בו אנו יושבים, נראה כאילו מדובר ב"ספורט לאומי" שבו "כל המרבה הרי זה משובח" שהרי, לכאורה, איש מלבד קופת המדינה אינו ניזוק. אנו רואים להבהיר, כי פרט לנזק הישיר שעניינו עצם גריעת סכומי המס מאוצר מדינת ישראל, יש גם נזקים עקיפים שחשיבותם לא פחותה. החשבוניות הפיקטיביות פוגעות בכל ציבור משלמי המס הישרים, ובכך יוצרות דמורליזציה בקרב הציבור כולו." (וכן ר' דברי בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא השופט סגל והשופטים דרורי ונועם) בע"פ 4132/09, 4136/09 מדינת ישראל נ' עיסאם באשיתי וחברת ע.ב. כוכב העיר ; ע"פ (י-ם) 4059/09 אשתיי ראמי נ' מדינת ישראל). אכן, בגזירת הדין חובה על בית המשפט להתחשב גם בנסיבות המקלות ובכללן בנתונים האישיים של כל נאשם ובתסקיר שירות המבחן. עם זאת, הלכה פסוקה היא כי בעבירות הנדונות יש לתת משקל רב יותר להיבט הציבורי על פני ההיבט האישי. אשר למקרה דנן, הנאשמים שלפנינו אמנם אנשים נורמטיביים בדרך כלל אך עובדה זו אינה יוצאת דופן בעבירות כגון דא המבוצעות לעתים קרובות על ידי נאשמים בעלי משפחות ונטולי עבר פלילי. גם איננו רואים מקום להקלה ממשית בעונשם של הנאשמים בשל טענתם כי לא הכניסו לכיסם רווחים משמעותיים כתוצאה מביצוע העבירות. כל אחד מהנאשמים היווה חוליה הכרחית בשרשרת העבריינית שהובילה לגריעת כספים מקופת המדינה, שאינה פחותה בחומרתה מגניבה ממש, בסכומים גבוהים הנעים בין כ- 900,000 ₪ (נאשם 2) ועד כ- 3,000,000 ₪ (נאשם 6), כאשר סכומים אלה לא הוחזרו עד היום לקופת המדינה, ואין כל אפשרות או כוונה להחזירם. בכל מקרה, הטענה בדבר מידת הרווח הכספי האישי של הנאשמים מהעבירות שבוצעו הינה מסוג הטענות שלמאשימה בדרך כלל אין אפשרות מעשית להזים. כמו כן, טענת נאשם 2 לפיה הייתה לו ציפייה לגיטימית לעונש מאסר בעבודות שירות בלבד, אף היא דינה להידחות. באת כוח המאשימה חזרה והדגישה לאורך כל ההליכים כי עמדת המאשימה היא לעונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח ומכאן שלא היה בסיס ממשי לציפייה הנטענת. זאת ועוד, הנאשמים היו מיוצגים בהליך הגישור בידי עורכי דין והיה עליהם לדעת כי ההצעות שהציע בית המשפט במסגרת הליך הגישור תקפות להליך זה בלבד ומשלא הוסכם בהליך הגישור בעניין העונש, אין בין ההצעות לבין גזר הדין כל קשר. בהקשר זה נציין, כי אין זה רצוי ששופט המנהל הליך גישור הוא זה שיפסוק לאחר מכן את הדין. יש לערוך הפרדה בין שני ההליכים שהם שונים במהותם ובטיבם ולקיים אותם לפני הרכב שופטים נפרד ושונה. נוכח כל האמור לעיל, סבורים אנו כי לא זו בלבד שהעונש שהוטל על הנאשמים איננו חמור אלא שלדעתנו עונש זה איננו הולם את חומרת המעשים ומן הראוי היה לגזור על הנאשמים עונשים חמורים יותר. אם נמנעים אנו מלהחמיר בעונשם של הנאשמים ולקבל את ערעור המדינה, הרי זה אך בשל העובדה ששותפו של נאשם 6 בת"פ 4677/06 אותו צירף הנאשם 6 לתיק הנוכחי, נדון על ידי אותו מותב של בית משפט השלום, ביום 7.5.09, לעונש מאסר בפועל של 12 חודשים, כאשר בית המשפט ציין בגזר הדין כי דינם של שני הנאשמים שווה, "שכן שניהם ביצעו שתי עבירות, בהיקפים דומים, האחת במשותף זה עם זה והשנייה לבדם". אותו שותף הורשע על פי הודאתו בת"פ 4677/06 הנ"ל ובתיק נוסף בגין ניכוי מס תשומות בסך כולל של כ- 2,500,000 ₪ על סמך חשבוניות פיקטיביות. בית משפט קמא קבע כי אין להפלות בין שני הנאשמים, ולפיכך גזר עליהם את אותו עונש, והמדינה לא ערערה על גזר הדין של השותף. בנסיבות אלו ורק מטעם זה, איננו רואים לנכון לקבל את ערעור המדינה. התוצאה היא שכל הערעורים שלפנינו נדחים. הנאשמים יתייצבו לריצוי העונש ביום 24.9.09 בשעה 9.00 במשטרת ישראל, מגרש הרוסים, ירושלים. מיסיםחשבונית