ביום 10.9.1952 נחתם הסכם בין הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (גרמניה המערבית) לבין מדינת ישראל, במסגרתו על גרמניה לתקן את הנזק החומרי שנגרם לנפגעי המשטר הנאצי (הסכם השילומים או הסכם לוקסמבורג). עיקרו של ההסכם בלשונו של כבוד המשנה לנשיא חשין, כתוארו אז ב" 11196/03 ' , "-1957, " (3) 88 93 (2005): "בהסכמתה של גרמניה לשלם למדינת ישראל פיצוי כולל (בכסף ובסחורות) בעד הוצאות קליטתם של הפליטים היהודים, והוא כנגד ויתורה של מדינת ישראל - בכפיפות לחריגים מסוימים - על זכותם של אזרחיה לתבוע פיצויים מממשלת גרמניה. מדינת ישראל ויתרה בשם הניצולים - ללא קבלת הסכמתם המפורשת - על זכותם האישית לתבוע את גרמניה ולקבל ממנה פיצוי בשל האירועים הקשים שעברו עליהם והסבל שסבלו; נטלה את כספי הפיצויים שאותם ניצולים היו יכולים לתבוע מגרמניה ובה-בעת קיבלה על עצמה חבות לדאוג לאותם ניצולי שואה שבאו למצוא מקלט בתחומיה. הניצולים איבדו אפוא את זכות התביעה שלהם נגד גרמניה, ותחת זאת קנו זכות תביעה נגד מדינת ישראל - שנטלה על עצמה לפצות את ניצולי השואה שהשתקעו בתחומה" חוזהניצולי שואה