קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפעלת רדיו לא חוקי: 1. לפנינו ערעור כנגד גזר-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט ח' לי-רן), בת"פ 5548/07, , מיום 4.11.08. המערער הואשם בשורה של עבירות הנוגעות להפעלת תחנת רדיו בלתי-חוקית (פיראטית) בשם "קול המזרח", שם שימש כשדר, כעורך מוסיקלי וכאחראי על הצבת המשדרים. ביום 9.4.08, במסגרת הסדר טיעון, שבגדרו תוקן כתב-האישום, הורשע המערער בעבירות שלהלן: א. קיום שידורים ותחנת שידור ללא זיכיון - עבירה לפי סעיף 32(א) בשילוב סעיף 90(א) לחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן-1990. ב. הפעלת מכשיר טלגרף אלחוטי בלא רישיון, תוך סיכון טיס, ברשלנות - עבירה לפי סעיף 7א(1) לפקודת הטלגרף האלחוטי (נוסח חדש), התשל"ב-1972, בשילוב עם סעיף 21 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. ג. שימוש בתדרי רדיו שלא בהתאם להועדת התדרים והקצאתם - עבירה לפי סעיף 5ד בשילוב עם סעיף 10(ב) לפקודת הטלגרף האלחוטי. ד. ארבע עבירות גניבה - לפי סעיף 384 לחוק העונשין. בית-משפט קמא דחה, בהחלטתו מיום 27.10.08, את בקשת המערער לאפשר לו לחזור בו באופן חלקי מהודאתו. ביום 4.11.08, נגזר דינו של המערער לשלושה חודשי מאסר בפועל (בניכוי שמונה ימי מעצר), ולהפעלה של שלושה עונשי מאסר על-תנאי, בני שישה חודשים כל אחד, כאשר שניים מהמאסרים המותנים המופעלים מצטברים למאסר המוטל, ואחד מהם - חופף לו. בסך הכל, נגזר, אפוא, על המערער מאסר לתקופה של חמישה-עשר חודשים. כן נידון המערער למאסר על-תנאי של ארבעה חודשים, לבל יעבור תוך שנתיים מיום שחרורו מהמאסר עבירה מן העבירות שבהן הורשע. 2. להלן תמצית עובדות כתב-האישום המתוקן, העומדות ביסוד ההודאה וההרשעה. התחנה הפיראטית "קול המזרח" קיימה שידורים רצופים במהלך השנים 2001-2007. השידורים התבצעו מאולפנים ומרכזי שידור ברח' אגריפס ובשכונת תלפיות בירושלים, זאת באמצעות תחנות קצה (משדרים) שמוקמו בשלושה אתרים ברחבי העיר. במהלך התקופה הרלבנטית, שימש המערער כשדר וכעורך מוסיקלי בתחנה. הוא הגיש שתי תכניות מוסיקה ומלל, יומיים בשבוע, דאג להצבת משדרים ולתפעולם השוטף, וכן הפעיל את ציוד השידור של התחנה. הוא פעל בתפקידים אלו בהתאם להנחיות אותן קיבל מהבעלים והמנהל של התחנה, ישראל בונדק. בשלושה מועדים פעלו שידורי התחנה בתחום תדרים המיועד לקשר עם כלי טיס, או לפעולת מכשיר עזר לתעופה. בגין מעשים אלו, הורשע המערער בעבירות שלהלן: קיום תחנת שידור ללא זיכיון; הפעלת מכשיר אלחוטי, ברשלנות, בתחום תדרים המיועד לקשר עם כלי טיס; ושימוש בתדרי רדיו שלא בהתאם להועדת התדרים והקצאתם. כן הורשע המערער בארבע עבירות גניבה, בכך שבמהלך השנים 2006-2007, בארבע הזדמנויות, גנב משדרי רדיו והציבם באתרים שונים, בכדי לחדש את שידורי "קול המזרח", שהופסקו עקב תפיסת משדרי התחנה על-ידי המשטרה. 3. בהודעת הערעור הלין המערער כנגד החלטתו של בית-משפט קמא, שלא לאפשר לו לחזור בו מהודאתו. בנוסף ולחלופין, השיג המערער על חומרת עונש המאסר שהוטל עליו. במהלך השמעת הטיעונים לפנינו, חזרה בה ב"כ המערער מהבקשה לחזרה מההודאה, ומיקדה, אפוא, את הערעור אך כנגד חומרת העונש. לטענתה, העונש שהושת על המערער הִנו חסר תקדים בחומרתו, אינו מידתי, ואף חורג מרמת הענישה המקובלת והנהוגה בעבירות דנן. כן טענה, כי בית-המשפט לא נתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות של המערער, ולנסיבות ביצוע העבירה. בהקשר זה ציינה, כי המערער נמשך לעולם הרדיו בגיל הנעורים, עת נפלט ממשפחתו החרדית, אשר נקטה כלפיו בקו חינוכי קשוח. לדבריה, מצא המערער בפעילותו בתחנת "קול המזרח", שנעשתה בהתנדבות וללא תמורה כספית, את הצרכים הרגשיים שחסרו לו, והוא סונוור מהערצת קהל המאזינים. הוא הלך שבי אחרי אישיותו הסמכותית והחזקה של הבעלים והמנהל של התחנה, מר בונדק, אשר ניצל את להיטותו לפרסום והורה לו לבצע את השידורים, תחת הנחיותיו השוטפות. בשל גילו הצעיר, לא השכיל המערער להבין את חומרת הסיכון הנשקף מביצוע שידורים פיראטיים, ועל אף שנשפט בהליכים קודמים, חלקם כקטין, התפתה לחזור ולשדר לבקשתו של בונדק. ב"כ המערער הוסיפה וטענה, בהסתמך על האמור בתסקיר שירות המבחן, כי במהלך תקופת שהייתו הממושכת של המערער ב"מעצר בית", עבר הלה שינוי משמעותי בקבלת אחריות, הביע חרטה על מעשיו והפיק לקחים מטעויותיו. כן הדגישה, באשר לעבירה של ביצוע שידורים בתדרים המיועדים לכלי טיס, כי מדובר בעבירת רשלנות בלבד, ללא יסוד של מחשבה פלילית. על-רקע האמור, ובהתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער, ובעובדה שמדובר במאסרו הראשון, סבורה באת-כוח המערער, כי ניתן להורות על חפיפה מלאה של כל המאסרים על-תנאי המופעלים, ואף לאפשר למערער לרצות את עונש המאסר בפועל בדרך של עבודות שירות. לגרסתה, מאסר ממושך עלול לפגוע באפשרויות של המערער להשתקם מהבחינה הכלכלית והמקצועית. 4. המדינה סבורה, כי תקופת המאסר הכוללת שהושתה על המערער, הִנה הולמת ואינה מצדיקה את התערבות ערכאת הערעור, ובפרט נוכח כישלון ההרתעה בשלושת המאסרים על-תנאי שהוטלו בעבר על המערער. עוד גורסת היא, כי העונש שנגזר על המערער בגין מעשיו בשבע השנים האחרונות, העומד על שלושה חודשי מאסר בלבד, הוא קל יחסית ביחס לרף הענישה הראוי בעבירות דנן, וכי בית-המשפט אף הקל עִמו, בכך שהורה שאחד משלושת המאסרים המותנים המופעלים, ירוצה בחופף לשניים האחרים. ב"כ המשיבה הדגיש לחומרה את היקף פעילותה הבלתי חוקית של תחנת "קול המזרח" במהלך השנים, ואת העובדה שהמערער שימש כיד ימינו של מנהל התחנה. באשר לחומרת העבירות הנדונות, טען ב"כ המדינה, כי השידורים הפיראטיים טומנים בחובם נזקים כלכליים חמורים, הן למדינה - בשל אבדן הכנסות כתוצאה מאי-תשלום דמי זיכיון, אגרות והיטלים, והן לתחנות החוקיות - שמאבדות מאזינים ונתח פרסומי. כן ציין, כי השידורים הפיראטיים מפריעים לתדרי התעופה האזרחית, וכפועל יוצא - מעמידים בסכנה כלי טיס. על-כן, גורס הוא, כי העונש הראוי בגין עבירות אלו הִנו, ככלל, מאסר בפועל, זאת משיקולים של גמול והרתעה אפקטיבית, וכי בנסיבות העניין המאסר הכולל שהושת על המערער הִנו ראוי והולם. 5. העבירות דנן, של קיום שידורים ותחנת רדיו ללא רישיון, שימוש בתדרי רדיו שלא בהתאם להועדת התדרים והקצאתם, והפעלת מכשיר טלגרף תוך סיכון ברשלנות של כלי טיס - הִנן חמורות. על הערך המוגן העומד ביסוד העבירות האמורות עמד בית-משפט השלום בירושלים בת"פ 4830/98, , ניתן ביום 29.12.03), ונפנה להלן לעיקרי הדברים שהובאו בו. הסדרת תחום התקשורת האלקטרונית בחקיקה מונחית משני טעמים עיקריים: הטעם הראשון הנו טכני בעיקרו, ונובע מהיות תדרי השידורים האלחוטיים משאב ציבורי מוגבל, ומהעובדה שמדינת ישראל סובלת ממצוקת תדרי רדיו פנויים, שאינה מאפשרת מדיניות של "שמים פתוחים" בתחום השידור. הטעם השני הוא מהותי-תוכני, ועיקרו - הבטחת פלורליזם תקשורתי, תוך שמירה על עקרונות יסוד. תחנות הרדיו הפיראטיות "גוזלות" תדרי שידור שהם משאב ציבורי מוגבל. הן מסֵבות לציבור נזקים בהיבטים תקשורתיים, כלכליים ובטיחותיים, וכן גורמות לפגיעה באמון הציבור בשלטון החוק. בהיבט התקשורתי-הטכני, עלולים השידורים הבלתי חוקיים לגרום הפרעות לשידורי תחנות חוקיות ולבעלי רישיונות לשימוש בתדרי רדיו; ובפרט כשציוד השידור נעדר רישוי ופיקוח. בהיבט הבטיחותי, עלולים השידורים הפיראטיים - בעשותם שימוש לא מבוקר ובלתי מורשה בתדרים - להפריע לתקשורת עם כלי טיס, כפי שאירע במקרה שלפנינו, וכן לשבש את התקשורת של רשויות הביטחון. סיכונים בטיחותיים נוספים הנשקפים ממשדרי רדיו בלתי חוקיים, הנם בתחומים הנדסיים, שכן תחנות רדיו פיראטיות אינן נתונות תחת חובת הפיקוח והמעקב בהיבט של עמידה בתקנים הבטיחותיים לרבות תקני קרינה. בהיבט הכלכלי, משיגה התחנה הפיראטית יתרון בלתי הוגן על-פני גורמים המכבדים את החוק והנושאים בנטליו. הזכיינים החוקיים נושאים, בין-השאר, בעול הכספי של עלויות השתתפות במכרז, דמי זיכיון שנתיים, תמלוגים לקופת המדינה ואגרות רישוי תדרים. התחנה הפיראטית אף מתחרה בתחנות החוקיות על רווחי פרסום, בכך שהיא נוטלת לעצמה שלא כדין חלק מהנתח הפרסומי-מסחרי. הרווח הכלכלי שמפיקה התחנה הפיראטית אף בא לידי ביטוי, לעיתים, בהשתמטות מתשלום תמלוגים ליוצרים ולמבצעים. למותר לציין את הפגיעה המוסבת לאינטרס הציבורי בהיבט התקשורתי-תוכני, שעה שתחנה בלתי חוקית משתלטת ב"כוח המשדר" על "לוח המודעות הציבורי" של גלי האתר, להפצת מסרים לציבור הרחב, וזאת מבלי לעמוד בדרישות חוק הרשות השנייה והמכרזים שיצאו מכוחו, וללא כל מגבלה בכללי אתיקה ביחס לתוכניות ולפרסום. חשיבות הפיקוח על שידורי הרדיו, על-פי העקרונות שהותוו בחוק הרשות השנייה, נובעת מייחודו של המדיום הרדיופוני כמשפיע על המאזינים, ובכללם - המאזינים הפסיביים הנחשפים לשידורים שלא במכוון. התופעה של תחנות שידור פיראטיות, שעדיין רווחת במקומותינו, לא תורמת, בלשון המעטה, לתרבות הציות לחוק, ועלולה לפגוע באמון הציבור בשלטון החוק ובסמכותם של גורמי אכיפתו (ת"פ 4830/98, לעיל, בפסקאות 12-14). ממכלול הטעמים האמורים, מן הראוי להטיל בגין העבירות של קיום שידורי רדיו בלתי חוקיים עונשים משמעותיים של מאסר בפועל וכן קנסות כבדים, זאת לשם הרתעה אפקטיבית - אינדיבידואלית וכללית. 6. על-רקע האמור לעיל, יש לראות בחומרה את מעשיו של המערער, שעה שנטל חלק פעיל בהפעלת תחנת רדיו פיראטית בתקופה ממושכת של כשבע שנים. לכך יש להוסיף את פעילותו העבריינית הנוספת, עת גנב, בארבע הזדמנויות, משדרי רדיו והתקינם בתחנה. היבט מחמיר נוסף יש לראות בהרשעותיו הקודמות של המערער בעבירות של ביצוע שידורים בלתי חוקיים, וכשלון ההרתעה בעונשי המאסר על-תנאי, שהוטלו עליו פעם אחר פעם. חומרה יתירה יש לראות בעובדה שבשלוש הזדמנויות פעלו משדרי התחנה בתחום התדרים המיועד לקשר עם כלי טיס או לפעולת מכשירי-עזר לתעופה. אמנם המערער הורשע בעניין זה בעבירה עם יסוד נפשי של רשלנות, אך למותר להכביר מילים על חומרתו של הסיכון הפוטנציאלי שיצר, אף אם מדובר בעבירת רשלנות. העבירות ונסיבות ביצוען הצדיקו הטלת מאסר בפועל, ואף לתקופה ממושכת מזו של שלושה חודשים שהוטלה על-ידי הערכאה קמא, וכן חייבו הפעלתם של המאסרים על-תנאי. עם זאת, לא בלי לבטים, בשל התוצאה הסופית הנראית לנו חורגת ממתחם ההלימה בעבירות דנן, זאת בעיקר על-רקע הענישה הקלה יחסית עד כה - מחד גיסא, והצורך בהחמרה הדרגתית באופן מידתי - מאידך גיסא, החלטנו להקל במעט בעונשו של המערער, בכל הנוגע להוראה בדבר אופן הצטברות המאסרים על-תנאי המופעלים. כאמור, בית-משפט קמא הטיל על המערער בגין כל העבירות הנדונות רכיב של מאסר בפועל לתקופה של שלושה חודשים בלבד, והמדינה נמנעה מלערער על כך. ההוראה בדבר הצטברות של שנים-עשר חודשים מהמאסרים על-תנאי המופעלים למאסר המוטל של שלושה חודשים, יוצרת פער ניכר בין העונש המוטל לבין המאסרים על-תנאי המופעלים. בנסיבות אלו, ובהתחשב בהודאתו של הנאשם (שחסכה זמן שיפוטי ניכר בתיק שבו הופיעו ברשימת עדי התביעה 122 עדים), בחרטה שהביע על מעשיו, בנסיבותיו האישיות שתוארו בתסקיר שירות המבחן, בנסיבות ביצוע העבירות (עת הופעל על-ידי אחר, המנהל והבעלים של התחנה, זאת ללא תשלום), בעובדה שחלק מהמאסרים על-תנאי הוטלו עליו עת היה קטין, בכך שמדובר במאסרו הראשון ובהיותו נתון ב"מעצר בית" מלא בתקופה של מספר חודשים - נורה כי תקופה של תשעה חודשים מהמאסרים על-תנאי המופעלים (במקום שנים-עשר על-פי קביעת בית-משפט קמא) תצטבר למאסר המוטל, ויתר המאסרים על-תנאי ירוצו בחופף, כך שתקופת הכליאה הכוללת תעמוד על שנה (חלף חמישה-עשר חודשים לפי פסק-הדין של הערכאה הדיונית). המאסר על-תנאי יוותר על כנו. 7. על-יסוד האמור לעיל, מתקבל באופן חלקי ערעורו של המערער, כאמור בפסקה 6 לעיל. תחנת רדיו