הפרת חובת ההתייעצות לפני צו הריסה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרת חובת ההתייעצות לפני צו הריסה: הערעור 1. לפניי ערעור על החלטת בית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת ת' בר-אשר - צבן), מיום 11.8.08, בתיק ב"ש 9945/07, לפיה נדחתה בקשתו של המערער להורות על ביטולו של צו הריסה מינהלי. מדובר בצו הריסה מינהלי שנחתם ביום 8.10.07, על-ידי יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה ירושלים, הגב' רות יוסף, בהתאם לסמכותה לפי סעיף 238א לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן - חוק התכנון והבנייה או החוק). הצו התייחס למבנה בין קומה אחת, בשטח של כ-59 מ"ר באֵל-מונתר (צור באחר) בירושלים, אשר הוקם ללא היתר בנייה. הצו הוצא על בסיס תצהירו, מיום 11.9.07, של מתכנן המחוז, מר גיא קב-ונקי, שבו צויין, בין-השאר, כי המבנה נבנה בלא היתר, בשטח לא מתוכנן ברמת תוכנית מתאר מקומית. המבנה שלגביו הוצא הצו, הוקם על הריסותיו של מבנה קודם שהיה במקום, אשר נהרס בראשית שנות התשעים על-ידי הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה. המסגרת הנורמטיבית הרקע המשפטי להוצאת צווי הריסה מינהליים 2. בפתח הדיון אסקור את המסגרת הנורמטיבית להוצאת צווי הריסה מינהליים, ואת היקף הביקורת השיפוטית בבקשות לביטול הצווים או לעיכוב ביצועם, ובהקשר זה אפנה לרקע המשפטי שהובא על-ידי, לא אחת, בפסקי-דין בעניינם של צווים אלה. תכליתו של סעיף 238א לחוק התכנון והבנייה, שמכוחו מוצאים צווי הריסה מינהליים על-ידי ראשי ועדות התכנון והבנייה, הִנה מתן מענה מיידי ויעיל למיגורה של תופעת הבנייה הבלתי חוקית שפשֹתה במקומותינו, תוך שמירה על שלטון החוק - בכלל, ועל דיני התכנון והבנייה - בפרט. צווי ההריסה המינהליים נועדו לסלק על-אתר בנייה בלתי חוקית, בעודה בחיתוליה, כדי למנוע קביעת עובדות מוגמרות בשטח (ר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים, פ"ד לח(1) 494; רע"פ 273/86 פרץ נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, פ"ד מ(2) 445, 447; רע"פ 5738/00 סלאמה נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה ירושלים (ניתן ביום 24.10.00); ורע"פ 5584/03 פינטו נ' עיריית חיפה, פ"ד נט(3) 577). כבר נפסק, לא אחת, כי מדובר באחד מהאמצעים החשובים והאפקטיביים שהוקנו לרשויות התכנון, לשם אכיפה יעילה של הפרות חוקי התכנון והבנייה, ומיגור עבירות הבנייה באִבן (רע"פ 9230/06 חברת א.מ.ש תלפיות בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חיפה (ניתן ביום 5.12.06)), אשר חיוני להפעילו נוכח מימדיה הרחבים של הבנייה הבלתי חוקית והצורך לעקור מן השורש תופעה פסולה זו שהייתה לרעה חולה במחוזותינו (רע"פ 5986/06 מלכיאל נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 25.7.06)). יודגש, כי צו הריסה מינהלי אינו צו המופנה כלפי אנשים, אלא מכוון כנגד מבנה שהוקם שלא כדין, והוא, אפוא, בבחינת צו IN REM כלפי הנכס עצמו (רע"פ 5341/06 צלאח נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, (ניתן ביום 19.10.06); רע"פ 918/07 חלואני נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים (ניתן ביום 8.2.07)). 3. סעיף 238א לחוק קובע את סמכויותיהם, הן של יו"ר ועדה מקומית לתכנון בנייה והן של יו"ר ועדה מחוזית לתכנון ובנייה, להוציא צו הריסה מינהלי. סעיף 238א(א) לחוק קובע, כי תנאי להוצאת צו הריסה מינהלי על-ידי יו"ר ועדה מקומית לתכנון ובנייה, הִנו הגשת תצהיר חתום בידי מהנדס הוועדה המקומית, המציין כי לפי ידיעתו הוקם הבניין ללא היתר בנייה או בחריגה מהיתר בנייה, כי לפי ידיעתו לא נסתיימה הקמת הבניין או שנסתיימה לא יותר מששים ימים לפני הגשת התצהיר, וכי ביום הגשת התצהיר הבניין לא מאוכלס או שהוא מאוכלס תקופה שאינה עולה על שלושים יום. כן מורה סעיף 238א(ב) לחוק, כי לא יינתן צו הריסה מינהלי אלא לאחר התייעצות עם היועץ המשפטי של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה. סעיף 238א(ב1)(1), הרלבנטי לדיון שלפנינו, מסדיר אף אפשרות להוצאת צו הריסה מינהלי על-ידי יו"ר של ועדה מחוזית לתכנון ולבנייה. סעיף זה קובע, כי ליו"ר הוועדה המחוזית ולמתכנן המחוז תהיינה הסמכויות הנתונות ליו"ר ועדה מקומית ולמהנדס ועדה מקומית לעניין מתן צווי הריסה מינהליים בתחום המחוז ובתחום מרחב תכנון מחוזי, לפי סעיף 12 לחוק. סעיף 238א(ב1)(2) לחוק מורה, כי יו"ר הוועדה המחוזית לא ייתן צו הריסה מינהלי, אלא לאחר קיום התייעצות עם נציג שר המשפטים בוועדה המחוזית. בנוסף קובע סעיף 238א(ב1)(3) לחוק, כי יו"ר הוועדה המחוזית לא יפעיל סמכותו האמורה אלא לאחר שהודיע על כך לשר הפנים, ודרש בכתב מיו"ר הוועדה המקומית ליתן צו הריסה מינהלי לגבי אותה בנייה, והאחרון לא עשה כן תוך שבעה ימים מיום המצאת ההודעה. הביקורת השיפוטית על צווי הריסה מינהליים - הרקע המשפטי 4. העילות לביטולו של צו הריסה מינהלי הִנן מצומצמות וצרות בהיקפן. סעיף 238א(ח)לחוק, מתייחס לשתי עילות ביטול: האחת - אם הבנייה "בוצעה כדין", והשנייה - אם הוכח "שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת". על-פי הפסיקה, העילה השנייה נבחנת בהתאם לקריטריונים שנקבעו בסעיפים 238א(א)(2) ו-(3) לחוק, קרי - אם מדובר בבנייה שנסתיימה מעל ששים יום לפני מועד הגשת התצהיר ליו"ר ועדת התכנון, וכן בבנייה שאוכלסה מעל שלושים יום לפני אותו מועד (ר"ע 273/86 בעניין פרץ, לעיל, בעמ' 447; רע"פ 5086/97 בן חור נ' עיריית תל- אביב-יפו, פ"ד נא(4) 625, 638; ורע"פ 9174/08 גבריאל פרץ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל-אביב (ניתן ביום 16.11.08)). בנוסף לשתי העילות האמורות, נפסק כי לבית-המשפט לעניינים מקומיים סמכות ביקורת והתערבות בצו הריסה מינהלי, אם נפל בו פגם שעניינו היעדרו של יסוד מהיסודות החוקיים שיש בהם כדי להקנות לו תוקף (רע"פ 47/92 אבו-טיר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד מו(1) 699; ורע"פ 5635/93 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל-אביב - יפו נ' עורקבי, פ"ד מח(2) 397, 404). כן מורה ההלכה הפסוקה, כי בית-המשפט לעניינים מקומיים מוסמך לבטל צו הריסה מינהלי אם נפלו בו "פגמים חמורים" שיש בהם כדי להביא להצהרה על בטלות הצו מעיקרו (עע"מ 3518/02 רג'בי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים, פ"ד נז(1) 196). עוד הודגש בפסיקה, על-רקע תכליתו של סעיף 238א לחוק, כי עילות הביקורת השיפוטית מצומצמות, ו"יש להיזהר שלא לשים את הסמכות להוציא צו הריסה מינהלי בסד, באופן שישבש את האפשרות להילחם בבנייה הבלתי חוקית" (רע"פ 6034/99 כהן נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים, פ"ד נד(1) 438, 447). כן נפסק, כי הטוען לפגם בצו הריסה - עליו חובת ההוכחה, וזאת מכוח חזקת התקינות של המעשה המינהלי (רע"פ 1088/86 סברי מחמוד נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הגליל המזרחי, פ"ד מ"ד (2) 417; ורע"פ 7478/07 בלילטי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים (ניתנה ביום 4.6.07)). 5. בית-משפט מוסמך לעכב ביצועו של צו הריסה מינהלי, אף אם לא נפלו בו פגמים המביאים לבטלותו, ואולם לאור תכליתו של הצו יעשה הדבר אך במקרים חריגים ויוצאי דופן. על-רקע התכלית החקיקתית שביסוד סעיף 238א לחוק, נפסק כי צווי הריסה מינהליים, שאין עילה לביטולם, יעוכבו רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, כמו למשל כאשר היתר הבנייה נמצא בהישג יד; כי ככלל אין מקום לעיכוב ביצוע הצווים, אף לא לשם קידום הליכי תכנון המצויים בראשיתם (רע"פ 1288/04 נימר נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד נח(4) 385; רע"פ 5205/07 אוהרנסיאן נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים (ניתן ביום 5.9.07); ע"פ (י-ם) 30658/06 אוהרנסיאן נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים (ניתן ביום 8.5.07); רע"פ 10607/07 שומאן נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה (ניתן ביום 12.2.08)); וכי יש "למנוע אפשרות של השהיית ביצוע צווים בדרך של גרירת הליכים משפטיים באופן מלאכותי כדי להרוויח זמן" (ע"פ 10505/03 אזולאי נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2)625, 627). ההליכים בבית-משפט קמא 6. המערער הגיש לבית-משפט קמא ביום 10.10.07 בקשה לביטולו של צו ההריסה המינהלי. בבקשתו ציין המערער, כי בסמוך לשנת 1990 נהרס על-ידי הרשויות ביתו הקודם, שהיה בשטח של כ-250 מ"ר, אך בעקבות התערבות בא-כוחו, אשר הגיע לזירה כשבידיו צו מניעה, לא הושלמה הריסה, ונותר על תִלו חלק מהבניין בשטח של כ-65 מ"ר, שבו התגורר מאז ועד היום. המערער לא הגיש לבית-משפט קמא מסמך כלשהו לתימוכין בטענתו בעניין נסיבות הריסת הבניין, היקף ההריסה, או לסיבות הפסקת ההריסה, כטענתו. מטעם המערער הוגשה חוות-דעת של מר מרדכי אהרוני, מפענח תצלומי אוויר, בצירוף שני תצלומי אוויר שבהם נראה הבניין: צילום ראשון - מיום 13.3.96, ושני - מיום 5.6.06. מר אהרוני חיווה דעתו, כי הבניין קיים עוד משנת 1996, אז היה שלם; וכי במועד שקדם לשנת 2006 נהרס כשליש מהבניין. לפיכך, הסיק מר אהרוני, כי החלק המיועד להריסה לפי צו הריסה מינהלי קיים כבר למעלה משתיים- עשרה שנה. 7. מטעם המשיבה העידו בבית-משפט קמא מר יובל אורן, מפקח בוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה ירושלים, שמשמש כאחראי על אזור דרום ירושלים, זה למעלה משתיים-עשרה שנה, ואשר עובד באזור צור-באחר מאז חודש ספטמבר 1995. מפקח הבנייה אורן העיד בבית-משפט קמא, כי בעת שסייר בנכס ביום 8.8.07, היה הבניין נטוש במצב של שלד, כאשר הגג היה חלקי, ולפי הערכתו כיסה שטח של כ-40 מ"ר (כנחזה בתצלום א-1 שהוגש לבית-משפט קמא; בצד השמאלי של התצלום). אורן הדגיש, כי כך היה מצבו של הבניין מאז 1995, במשך כשתיים-עשרה שנה. עוד העיד אורן, כי במהלך סיורים שערך במקום במועדים 28.8.07 ו-29.8.07, הבחין שהחלו לבנות את הבניין הנדון, והנציח בתצלומים את עבודות הבנייה (כנחזה בתמונות א-2 -א-4 ומש/1א ו-ב). על-פי עדותו, עבודות הבנייה היו בעיצומן, ואף טרם הושלמו, גם ביום 9.10.07 - מועד הדבקת צו ההריסה המינהלי (כנחזה בתצלום א-4). אורן הוסיף והעיר, כי אינו יודע מה הסיבה לכך, שבמשך שנים רבות היה המבנה נטוש. הוא ציין, כי חרף חיפוש מקיף שערך בתיקי הוועדה המחוזית, לא אותר התיק המתייחס לבניין הנדון. עוד העיד אורן, כי הציג למתכנן המחוז את כל המידע אודות הבניין, ואף הסביר לו שמדובר בשלד בניין שנהרס בעבר. 8. בבקשתו לביטול צו ההריסה המינהלי לא חלק ב"כ המערער על כך שהבנייה בוצעה שלא כדין, באזור שאינו מתוכנן, אשר אין לגביו תוכניות מתאר תקפות. עיקרה של המחלוקת בין הצדדים בערכאה הדיונית נסבה בשאלה, האם צו ההריסה דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת, והאם נפלו בהליך הוצאתו של הצו פגמים המביאים לבטלותו של הצו. 9. בית-משפט קמא דחה את טענתו של המערער, לפיה לא מדובר בהקמת בניין חדש על חורבותיו של מבנה שנהרס, אלא עסקינן ב"שיפוץ פנימי" של מבנה קיים. כן דחה בית-משפט קמא את טענותיו של המערער, בדבר פגמים בהליך הוצאת צו ההריסה המינהלי, שיש בהם כדי להביא לבטלות הצו. בהקשר זה, דחה בית-משפט קמא, בין-השאר, את ארבע הטענות שהעלה המערער: האחת - כי החלטת המשיבה נסמכה על מידע שגוי; השנייה - כי תצהירו של מתכנן המחוז לא ניתן מידיעה אישית; השלישית - כי לא נערכה היוועצות כדין עם נציג שר המשפטים בטרם הוצאת הצו; והרביעית - כי לא קוימה התייעצות עם היועץ המשפטי של עיריית ירושלים - הרשות המקומית שבשטח שיפוטה המוניציפאלי מצוי המבנה. על החלטתו האמורה של בית-משפט קמא נסב הערעור דנן. תמצית טיעוני הצדדים 10. ב"כ המערער שב והעלה, הן בהודעת הערעור המפורטת בכתב, והן בטיעוניו בעל-פה, את מכלול הטענות שהשמיע לפני הערכאה הדיונית, ואשר נדחו בהחלטתה האמורה. הוא טען, בין-השאר, כי צו ההריסה לא נועד למניעת עובדה מוגמרת, שכן הבית לא נבנה על שרידי שלד של מבנה שנהרס בעבר, אלא מדובר אך בעבודות של שיפוצים ושינויים פנימיים, שאינם טיעונים היתר. כן שב וטען ב"כ המערער, כי בהליך הוצאתו של צו ההריסה המינהלי נפלו פגמים, זאת, לטענתו, נוכח הפרת חובת ההתייעצות עם נציג שר המשפטים, אי-ההתייעצות עם היועץ המשפטי של עיריית ירושלים, ואי-הצגת מלוא הנתונים הרלבנטיים לפני מקבלי ההחלטות. לחלופין, אם ייקבע כי לא קמה עילה לביטולו של צו ההריסה המינהלי, עתר ב"כ המערער לעיכוב ביצועו של הצו, על-מנת לאפשר למרשו להכשיר את הבנייה בעתיד. 11. ב"כ המשיבה גורס, כי לא נפל כל פגם בהליך הוצאתו של צו ההריסה המינהלי, זאת ממכלול הטעמים שבוארו בהחלטתו המפורטת של בית-משפט קמא. כן טען, כי אין לפנינו מקרה שבו מוצדק לעכב את ביצועו של הצו לצורך הכשרת הבנייה. דיון והכרעה בניית בניין חדש או שמא אך "שינוי פנימי"? 12. לא מצאתי עילה להתערב בקביעתו העובדתית של בית-משפט קמא, לפיה המבנה נושא צו ההריסה המינהלי הוקם על חורבותיו של שלד בניין שנהרס. בית-משפט קמא קבע, על בסיס עדותו של מפקח הבנייה אורן, שנתמכה בתצלומים, כי ביום 7.8.07, הבניין היה במצב של שלד הרוס, ללא קיר בחזית, עם גג חלקי בשטח של כארבעים מ"ר, וככל הנראה אף לא רצפה. עוד קבע בית-משפט קמא, על בסיס עדותו של המפקח והתצלומים, כי ביום 28.8.07 כבר הוקם קיר החזית ובניית הגג הושלמה; וכי במועד הגשת תצהירו של מתכנן המחוז, ביום 11.9.07, כמו גם במועד הדבקת צו ההריסה על המבנה, ביום 9.10.07, לא הושלמה הבנייה, והבניין טרם אוכלס. כלל הוא, כי בית-משפט שלערעור לא ייטה בדרך-כלל להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, וכי התערבותו בממצאים מצטמצמת למקרים חריגים שבהם נפלה טעות עניינית המצדיקה תיקונה במסגרת ערעור; ובין השאר: כאשר נקבעו ממצאים שאינם עומדים במבחן ההיגיון ושיש לראותם כמופרכים, או מקום שאין לעובדות שנקבעו בסיס נאות בחומר הראיות (ראו: ע"פ 117/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(2) 408; ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632, 643; וע"פ 2932/00 אלמקייס נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(3) 102, 108). לא מצאתי, כי במקרה דנן נפל פגם בקביעת הממצאים על-ידי הערכאה המבררת, המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. קביעותיו העובדתיות של בית-משפט קמא, לפיה הבניין אובייקט צו ההריסה הוקם על שלד של מבנה שנהרס, היו מבוססות כדבעי על עדותו של מפקח הבנייה, שנתמכו, כאמור, בתצלומים. בדין דחה בית-משפט קמא את טענת הסרק שהעלה המערער, לפיה מדובר בעבודות שיפוץ, שהן בגדר "שינוי פנימי", שאינו מחייב היתר בנייה. "שינוי פנימי" הוגדר בסעיף 145(א)(2) לחוק כ"שינוי שאינו נוגע לצד החיצוני של הבניין, אינו פוגע בחזיתו או במראהו או בשלד של הבניין או ברכוש משותף..., אינו פוגע בזולת ואינו משנה את שטחה של הדירה, למעט תוספת של שטח מרפסת שנסגרה כדין או את מספרן של יחידות הדיור". כפי שקבע בית-משפט קמא בהחלטתו, ביום 7.8.07 הייתה חזית הבניין פרוצה, וחלק ניכר מגגו היה חסר; וביום 28.7.07, כבר נבנה קיר החזית והושלמה בניית הגג. על-רקע הקביעות העובדתיות האמורות, צדק בית-משפט קמא במסקנתו, כי אין מדובר ב"שינוי שאינו נוגע לצד החיצוני של הבניין", או "שינוי שאינו פוגע בחזיתו או במראהו" של הבניין, וכי עסקינן בהקמת בניין על הריסותיו של שלד שהיה במקום קודם לכן. כן צדק בית-משפט קמא במסקנתו הנוספת, לפיה במועדים הרלבנטיים להוצאתו של צו ההריסה המינהלי, טרם הושלמה הבנייה והבניין לא אוכלס, וכי מטעם זה ניתן היה להוציא את צו ההריסה, לשם מניעת עובדה מוגמרת. הטענה בדבר היקף ההריסה על-פי הצו 13. בדין קבע בית-משפט קמא, כי צו ההריסה חל על כל המבנה, וכי אין בסיס לעתירתו של המערער לצמצם את הצו כך שיחול רק על עבודות הבנייה שבוצעו בסמוך למועד הוצאת הצו. סעיף 238א לחוק אינו מחייב לבחון מתי החלה הבנייה, אלא רק מתי זו הושלמה, ומתי אוכלס המבנה. כמבואר בסקירת הרקע המשפטי לעיל, על מי שמבקש ביטולו של צו הריסה מינהלי, בטענה שהצו אינו דרוש למניעת עובדה מוגמרת, להוכיח כי הבנייה נסתיימה מעל שישים יום לפני מועד הגשת התצהיר ליו"ר ועדת התכנון, או כי המבנה אוכלס מעל שלושים יום לפני אותו מועד. הואיל והמערער בנה בניין על שלד מבנה שנהרס מספר שנים לפני-כן, והיות ששלד המבנה לא הגיע ממילא לידי גמר בנייה, ניתן היה להוציא את צו ההריסה המינהלי על כל המבנה, לרבות השלד - כפי שקבע בית-משפט קמא, ולא רק על התוספות המאוחרות לו - כטענת המערער. מכל מקום, כפי שציין בית-משפט קמא, מרבית הבנייה היא חדשה, שכן לשלד ההרוס נוספו קירות והתקרה הושלמה. הניסיון להפריד ולהבחין בין הבנייה החדשה לבין חלקי השלד שעל הריסותיו הוקם המבנה, הִנו מלאכותי ולא ניתן ליישום. הטענה בדבר מידע שגוי שנמסר למשיב 14. בית-משפט קמא דחה את טענתו של המערער, לפיה המשיבה וכן נציג שר המשפטים נסמכו על מידע שגוי. בהקשר זה, קבע בית-משפט קמא, כי המידע שנמסר על-ידי מפקח הבנייה אורן, באשר למצב הבניין בעת מתן תצהירו של מתכנן המחוז, שיקף את המצב בשטח לאשורו, ואין מדובר כלל ועיקר במידע שגוי. ערעורו של המערער בנקודה זו מתייחס לממצאים שבעובדה, ולא מצאתי כל עילה להתערבותה של ערכאת הערעור בקביעות העובדתיות; מה גם, שקביעות אלו היו מבוססות כדבעי על עדותו של אורן. הטענה, לפיה תצהירו של מתכנן המחוז לא ניתן מידיעה אישית 15. הטענה, לפי תצהירו של מהנדס המחוז לא ניתן מידיעה אישית, אלא נסמך על מידע שנמסר לו על-ידי מפקח הבנייה אורן, אינה יכולה להועיל למערער. צדק בית-משפט קמא בקביעתו, כי אין הכרח שהאמור בתצהירו של מתכנן המחוז יינתן מידיעה אישית. מאז תיקון מס' 43 לחוק התכנון והבנייה, משנת תשנ"ה, לא נדרשת ידיעה אישית של נותן התצהיר, על העובדות. על-כן, מתכנן מחוז, או מהנדס ועדה מקומית, לפי העניין, רשאי לשאוב את המידע שבתצהירו ממקורות שונים, ובכלל זה ממפקח הבנייה, אשר ביקר באתר. כך היה במקרה דנן, והדברים צוינו במפורש בתצהירו של מתכנן המחוז (ראו והשוו: ע"פ (י-ם) 2043/08 נהיל ג'ומעה נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ירושלים (ניתן ביום 1.4.08)). הטענה בדבר אי-קיום חובת ההתייעצות עם נציג שר המשפטים 16. כמבואר בסקירת הרקע המשפטי לעיל, מורה סעיף 238א(ב1)(2) לחוק, כי יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה לא יתן צו הריסה מינהלי, אלא לאחר שהתייעץ עם נציג שר המשפטים בוועדה המחוזית. אין חולק, כי כאשר נדרש יו"ר ועדה מחוזית להפעיל את "סמכות הנטילה" בעניין הוצאת צו הריסה מינהלי, יוצא הוא ידי חובתו, בהיבט של ההתייעצות המשפטית, בהיוועצות בנציג שר המשפטים בוועדה המחוזית (רע"פ 3122/08 אבו סרור נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 2.11.08); ע"פ (י-ם) 40166/07 אבו-סרור נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ירושלים (ניתן ביום 31.12.07, פיסקאות 19-23 לפסק-הדין); וע"פ 2043/08 בעניין נהיל ג'ומעה, לעיל, בפסקאות 10-13). באשר למתכונת עריכתה של ההתייעצות המשפטית הנדרשת בטרם הוצאת צו הריסה מינהלי, נפסק כי זו יכולה להיעשות בין בעל-פה ובין בכתב (רע"פ 6034/99 כהן נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים, לעיל, בעמ' 452-453). כן נפסק, כי מן הדין שיתקיימו בהיוועצות זו, כמו בהיוועצויות אחרות הנדרשות לקראת הוצאת צו הריסה מינהלי, שלושה מאפיינים עיקריים: ראשית, חילופי דברים של הגורמים השותפים להתייעצות, בין בעל-פה ובין בכתב; שנית, מודעות של כל אחד מהשניים כי מטרת חילופי הדברים היא קיומה של התייעצות כנדרש בחוק; ושלישית, קיומו של מבנה מוגדר היטב כנושא להתייעצות (ראו והשוו: ע"פ 22/89 עזבה נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(2) 592, בעמ' 596-597). 17. שלוש טענות העלה ב"כ המערער, בעניין פגמים שנתגלו, לגרסתו, בהליך ההיוועצות עם נציג שר המשפטים: האחת - כי ההתייעצות לא נערכה על-ידי המשיבה עצמו, אלא על-ידי מר שניידר, הממונה על הפיקוח על הבנייה; השנייה - כי לא נעשתה התייעצות כפולה עם נציג שר המשפטים, הנדרשת, לטענת ב"כ המערער, הן לפני הפנייה ליו"ר הוועדה המחוזית, והן לפני הוצאת הצו עצמו; והשלישית - כי לנציג משרד המשפטים הועבר מידע שגוי. 18. אין לי אלא לאמץ את החלטת בית-משפט קמא, אשר דחתה את שלוש הטענות האמורות. ככל שהדברים אמורים בטעם השלישי והאחרון, הרי שכבר נקבע, לעיל, כי המידע שהועבר לכל אחד מהגורמים, לרבות לנציג משרד המשפטים, נשען על המידע שמסר מפקח הבנייה אורן, ומידע זה לא היה שגוי. מה גם, שנציג משרד המשפטים שאב את המידע גם מגורם נוסף, מר שניידר עצמו. על-כן, צדק בית-משפט קמא, בדחותו את הטענה השלישית האמורה. בדין נדחתה גם הטענה הראשונה. כבר נפסק, כי לצורך מימוש תכלית ההיוועצות, הפנייה לנציג שר המשפטים אינה חייבת להיעשות על-ידי יו"ר ועדת התכנון עצמו (רע"פ 3494/08 אבו-קרינאת נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 16.4.08)). בענייננו, ההתייעצות עם נציג שר המשפטים נעשתה כדין, ואין כל פגם שהפנייה אליו נעשתה באמצעות מר שניידר, הממונה על הפיקוח על הבנייה. משציינה יו"ר הוועדה המחוזית בצו ההריסה גופו, כי קוימה התייעצות עם נציג שר המשפטים, הרי שלנוכח חזקת תקינות המעשה המינהלי, שלא הופרכה בענייננו, יש לצאת מההנחה כי חוות דעתו של נציג שר המשפטים הובאה לידיעתה בטרם הוצאת הצו. בכל הנוגע לטענה השנייה, הרי שאין נדרשת, על-פי החוק, התייעצות כפולה עם נציג שר המשפטים. סעיף 238א(ב1)(2) מורה, כי "לא ייתן יו"ר ועדה מחוזית צו הריסה מינהלי ולא יורה יו"ר ועדה מקומית צו הריסה כאמור בפסקה (3), אלא לאחר התייעצות עם נציג שר המשפטים בוועדה המחוזית". צדק בית-משפט קמא בציינו, כי הופעת המילה "לא" פעמיים, אינה מלמדת על חובת התייעצות כפולה. ציון המילה "לא" פעמיים מלמדת שגם צו ההריסה, וגם הפנייה הנדרשת בחוק ליו"ר הוועדה המקומית, לא ייעשו, אלא לאחר התייעצות עם נציג שר המשפטים בוועדה המחוזית. אלו הן שתי פעולות, שתנאי לעשייתן הוא היוועצות כאמור, אך אין מדובר בהיוועצות כפולה. אשר-על-כן, לא נפל פגם בחובת ההיוועצות עם נציג שר המשפטים. היעדר "התייעצות" עם היועץ המשפטי של עיריית ירושלים 19. אין בסיס לטענתו של ב"כ המערער, לפיה היה על המשיבה להתייעץ עם היועץ המשפטי של עיריית ירושלים, עובר להוצאת צו ההריסה המינהלי. כבר נפסק, כי בהוצאתו של צו הריסה מינהלי על-ידי יו"ר ועדה מחוזית לתכנון ובנייה, נדרשת היוועצות עם נציג שר המשפטים בוועדה המחוזית, ואין כל צורך בהתייעצות עם היועץ המשפטי של העירייה ((רע"פ 3122/08 אבו סרור נ' מדינת ישראל, לעיל; ע"פ (י-ם) 40166/07 אבו-סרור נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ירושלים, לעיל). הבקשה לעיכוב ביצוע הצו 20. אין בסיס לעתירתו החלופית של ב"כ המערער, לעיכוב ביצועו של צו ההריסה המינהלי, בכדי לאפשר למרשו להכשיר את הבנייה. דין הבקשה להידחות על הסף מן הטעם הדיוני שלא הועלתה בבקשה המקורית שהוגשה לבית-משפט קמא. מכל מקום, דין הבקשה אף להידחות לגופה. כמבואר בסקירת הרקע המשפטי לעיל, כבר נפסק, לא אחת, נוכח תכליתו של צו ההריסה המינהלי ככלי יעיל לאכיפת דיני התכנון והבנייה, כי אין להורות, ככלל, על עיכוב ביצועו של צו הריסה מינהלי לשם קידום הליכי תכנון, אלא אך "במקרים חריגים ויוצאי דופן", כמו למשל, כאשר היתר הבנייה נמצא "בהישג יד", וכי ככלל אין מקום לעיכוב ביצוע הצווים, אף לא לשם קידום הליכי תכנון המצויים בראשיתם (רע"פ 5205/07 בעניין אוהרנסיאן לעיל; רע"פ 10607/07 בעניין שומאן לעיל; ורע"פ 1651/09 בעניין עבאסי לעיל). בהקשר זה ראוי לחזור על הדברים שנאמרו ברע"פ 1288/04 נימר נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים (לעיל): "... כפי שמתברר, אין דברים אמורים בתוכנית מתאר מאושרת, ובמצב שרישיון הבנייה נמצא בהישג-יד מיידי ורק עיכוב פורמאלי חסר משמעות מעכב אותו באופן זמני. כאן דברים אמורים בתחילתו של תהליך ארוך ומורכב מאוד שסיכויו אינם ידועים; ואפילו תאושר תוכנית המתאר ותכנס לתוקף, יהיה על המבקש להגיש בקשה להיתר בנייה, וגם הליך זה דרכו להמשך מספר חודשים. אי-הריסתו המיידית של מבנה לא חוקי, שמטרתה לאפשר לבעליו של המבנה לקדם הליכי תכנון הנמצאים בראשיתם, מנוגדת לתכליתו של צו ההריסה המנהלי אשר, כאמור לעיל, נועד לסלק על אתר בנייה בלתי חוקית. אכן, בית-המשפט מוסמך לעכב את ביצועו של צו הריסה מינהלי, אך סמכות זאת צריכה להישמר למקרים חריגים ויוצאי דופן. המקרה שלפנינו אינו כזה". אף אם מכינים כיום התושבים תכנית חדשה לאזור, שיש בה, על-פי טענת המערער, כדי להכשיר את הבנייה, הרי שאין לפנינו נסיבות חריגות שבהן היתר הבנייה הִנו בהישג יד, שכן התכנית נמצאת, על-פי הנטען, בשלבי הכנה וטרם הופקדה. הליכי הפקדה, שמיעת התנגדויות, אם תהיינה, אישור התכנית והנפקת היתר בנייה, הִנם מורכבים, ועשויים להימשך תקופה ארוכה. על-כן, אין לפנינו מקרה חריג ויוצא דופן, שבו ראוי לעכב ביצועו של צו הריסה מינהלי לצורך קידום הליכי תכנון. התוצאה 21. על-יסוד האמור לעיל, אין כל עילה להתערב בהחלטתו המפורטת והמנומקת של בית-משפט קמא, לפיה נדחתה הבקשה לביטולו של צו ההריסה המינהלי; ואין גם כל הצדקה להורות על עיכוב ביצועו של הצו. אשר-על-כן, הערעור נדחה. בהתחשב בכך שמדובר בערעור סרק, כנגד צו הריסה מינהלי שהוצא בעקבות ניסיון להקים בניין על שלד של מבנה שנהרס בעבר על-ידי הרשויות, ישלם המערער למשיבה הוצאות משפט בסך כולל של 10,000 ₪. הריסת מבנהצו הריסהצווים