הרחקה לצמיתות מלשכת עורכי הדין

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הרחקה לצמיתות מלשכת עורכי הדין: 1. לפני ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (להלן: "בית הדין") בתיקי בד"א 47/08 ובד"א 54/08, מיום 10.10.08, בגדרו נדחה ערעור המערער על הכרעת הדין וגזר הדין בתיק בד"מ 169/07 (ת"א), מיום 19.3.08, תוך שנתקבל ערעור המשיב על גזר הדין, ומשכך, הוצא המערער לצמיתות מלשכת עורכי הדין, לפי סעיף 68(5) לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א - 1961. 2. בפסק דינו קבע בית הדין, כי המערער הוזמן כדין, הן בכתב והן בעל-פה, לדיון שהתקיים במשפטו בערכאה המבררת ביום 19.3.08, אלא שהלה ביכר שלא לכבדו בנוכחותו. והנה, במהלך אותו דיון הוגשה ההמחאה שחוללה על-ידי המערער (ע"ס 5,000 ₪, על חשבון חובו כלפי המתלונן, שהסתכם בסך של 32,826 ₪), וכן הוגשו מסמכים שונים מטעם לשכת ההוצל"פ כראיות נגדו. במסגרת ערעורו בפני בית הדין טען המערער, כי הראיות דלעיל אינן קבילות, ולפיכך, מן הנמנע היה להרשיעו בעטיין (שכן הללו הוגשו שלא באמצעות עד כלשהו). יחד-עם-זאת, לכשנשאל על-ידי בית הדין לגרסתו, השיב כי בנסיבות המקרה כלל לא נצרך להשיב לאשמה, בעודו מסרב ליתן גרסתו לגופו של עניין, זאת, לדידו, בהסתמך על זכות השתיקה שעומדת לו גם בבית הדין (עמ' 12 לפרוט' הדיון בבית הדין, מיום 27.7.08). דא-עקא, שבית הדין אכן סבר כי הונחו די ראיות בפני הערכאה המבררת לצורך הרשעת המערער, מה גם שזה אינו אוחז בשום גרסה שעשויה להוכיח חפותו. ודוק: לא בכדי נמנע המערער מלהתייצב למשפטו. 3. באשר לערעור המשיב על גזר הדין שהושת על המערער בפני הערכאה המבררת (השעיה מלשכת עורכי הדין למשך חמש שנים, שהצטברה להשעיות נוספות שנגזרו עליו בעבר נוכח עברו המשמעתי העשיר), קבע בית הדין, כי התנהגותו של המערער, במשך תקופה ארוכה, שהוכחה באמצעות הרשעותיו הקודמות, מאלצת הוצאתו מלשכת עורכי הדין לצמיתות, כפי שסברה, בצדק, הערכאה המבררת, אלא שזו, לפנים משורת הדין, הקלה בעונשו. בית הדין הביא בכלל חשבון את גילו המבוגר של המערער ונסיבותיו האישיות, אך בהינתן חובתו להגן על כבוד המקצוע ושמם הטוב של העוסקים בו, ללא חשש מגזירת הדין לחומרה עת נדרש הדבר, הורה כאמור על הוצאתו מלשכת עורכי הדין לצמיתות. 4. המערער גורס, כי בית הדין כלל לא התייחס לטענותיו הקשות כנגד התנהלות המשפט נגדו בערכאה המבררת. זאת ועוד: לדידו, בית הדין לא נימק את פסק-דינו כדבעי וכמתחייב. לא-זו-אף-זו, לטענתו בית הדין נסמך על קביעותיו בתיק אחר שהתנהל כנגד המערער - בגינו הוגש ערעור שעדיין תלוי ועומד. כך גם עברו המשמעתי של המערער אינו מעוגן כולו בפסקי דין חלוטים. עוד עמד המערער על טענתו, כי הרשעתו אינה נסמכת על ראיות קבילות. כמו-כן הלין המערער על פרסום פסק הדין שניתן על-ידי הערכאה המבררת עוד בטרם חלוף המועד שנקבע בדין להגשת ערעור לבית הדין - עובדה ממנה התעלם זה האחרון. 5. בדיון הראשון שהתקיים לפניי ביום 1.2.09, שמעתי טענות הצדדים בהרחבה, זאת לא בטרם נדרש ב"כ המשיב להתייחס לכרוניקת ניהול התיק בפני הערכאה המבררת, לפיה עולה כי גזר דינו של המערער ניתן מייד בסמוך לאחר מתן הכרעת הדין, ללא שהות, ללא דחייה לשם מתן הזדמנות למערער להתייצב, כדי להשמיע, למצער, את טיעוניו לעונש, כל-שכן בהתחשב בעמדת המשיב לעונש ובמשמעותו מרחיקת הלכת. המערער נדרש אף הוא לבאר את התנהגותו התמוהה בפני בית הדין, שעה שניתנה לו ההזדמנות לחזור לערכאה המבררת, על כל המשתמע מכך (אותה, משום מה, בחר שלא לממש), עת גם סירב למסור לבית הדין גרסתו בהסתמכו על זכות השתיקה (עמ' 14-15 ועמ' 23-25 לפרוט' הדיון בבית הדין, מיום 27.7.08). בית המשפט גם הסב את תשומת-לבו של המערער לעובדה, כי אפילו בכתב הערעור שהוגש לבית הדין לא עתר המערער להחזרת הדיון לערכאה המבררת. והנה, לאחר שהביע בית המשפט בפני המערער עמדתו המקדמית, לפיה עיון בפרוטוקול שתי הערכאות מעלה, שאין לכאורה מקום לטענותיו לפיהן לא קיבל את יומו לצורך בירור העובדות העומדות בבסיס ההכרעה, וכי לוּ היה מוחזר הדיון לערכאה המבררת היה נערך שם, לטענתו, מקצה שיפורים על-חשבון האמת (ראו: טיעוני המערער בדיון מיום 1.2.09, עמ' 5 לפרוט'), ולכן, בסופו של יום, לא התפוגגה אפוא התמונה שנצטיירה בידי המערער בכבודו ובעצמו, לפיה נדמה כי ברצונו להסתיר דבר מה מן הערכאה המוסמכת לחרוץ גורלו, עתר המערער לשהות בת מספר ימים, על-מנת לשקול אם בנסיבות העניין הנו עדיין עומד על ערעורו על הכרעת-דינו. 6. בדיון הנוסף שהתקיים לפניי ביום 12.2.09, הודיע המערער כי שקל את דברי בית המשפט והחליט לחזור בו מערעורו על ההכרעה, ולצמצמו אך ורק לעניין עונש ההרחקה לצמיתות שהושת עליו (עמ' 6 לפרוט'). או-אז, נשמעו טענות הצדדים בהתאם. כאן יוטעם, כי חרף הבטחת המערער להגיש אסמכתאות לטיעוניו (עמ' 9 לפרוט'), ולמרות ששתי בקשות אורכה להגשתן התקבלו (הודעות בית המשפט מיום 3.3.09 ומיום 9.3.09), הרי שלא נעשה כן עד היום. 7. אכן, כמות עשויה בהחלט להפוך לאיכות. אין חולק, כי לא כל ההליכים המשמעתיים בהם נקט המשיב כנגד המערער, או הליכי הערעור בהם נקטו מי מהם, הפכו חלוטים, ומכאן שכוחם הראייתי טרם נקבע סופית. עם-זאת, די בפסקי הדין החלוטים בעניינו של המערער, ובהתנהלותו המוכחת בתיק זה מבחינה דיונית, כדי ללמדני כי הלה טרם הפנים חומרת העבירות המשמעתיות בהן הורשע (למרות שכבר התוודע לא אחת לסוגיות אלו בעברו), ולקח מהן - לא הפיק. ודוק: ניתן לצפות כי החף מכל ביצוע עבירה, קל וחומר - עורך דין, לא יקל ראש בזכויות המוקנות לו בדין, כי אם להפך - ידקדק בקוצו של יוד, עד שיטוהר שמו מכל רבב, קל וחומר עת עסקינן בפרנסתו שחלילה עלולה לצאת מקופחת אנושות. אך הנה, לדידו של המערער, הפרשה כולה מסתכמת בהמחאה שלא כובדה מפאת סגירת חשבון בנק, ולא בשל העדר כיסוי - מכוון או אחר, מה גם שזו נפרעה (עמ' 7 לפרוט'; בדיון שהתקיים לפני בית הדין ציין המערער, כי חשבון הבנק נסגר ביוזמת הבנק, מחמת "העדר פעילות"; עמ' 10 לפרוט' הדיון מיום 27.7.08). למותר לציין, כי מדובר בטענות עובדתיות שנצרכות הוכחה וראיה. דא-עקא, שהמערער הצביע אי אמון למערכת בתי הדין שבסמכותה לחרוץ דינו המקצועי, וכעת מצפה שערכאת הערעור הנוספת תצא מגדרה על-מנת להקל בעונשו. המערער לא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו על-ידי בית הדין לחזור לערכאה המבררת, להביא ראיותיו (ובכללן אלו הנדרשות לעונש), ולתרום חלקו בהבאת מכלול הנתונים הרלבנטיים לפניה. לכן, אין למערער להלין אלא על עצמו. עוד יוטעם, כי הפלא ופלא - בשעה טובה ומוצלחת - דווקא בערכאה השלישית בה נדון עניינו שטח לפתע המערער גרסתו, כבדרך אגב, אכן - גרסה כבושה עד אין חקר, שמשקלה אפסי לנוכח אי עמידתה במבחן הביקורת. יוזכר, כי המערער חזר בו מערעורו על הכרעת הדין, ומכאן שממילא אין טעם בהעמדת גרסתו העובדתית לדיון בשלב זה, משכבר הכיר בעובדה כי למעשה ויתר על השמעתה (בנוסף, ראו: סעיפים 6-8 לקובלנה שהוגשה בבד"מ 169/07, המציגים תשתית עובדתית אותה לא טרח המערער לערער או לבאר). 8. כאן המקום לציין, כי אליבא דב"כ המשיב - והמערער לא הביא כל ראיה לסתור זאת - כנגד המערער עומדים אחד-עשר תיקים - בחמישה מתוכם הרשעות חלוטות (בשלושה מהם תלוי ועומד ערעור כנגד גזר הדין בלבד, ואילו בשניים האחרים לא הוגש ערעור כלשהו), בעוד ששישה מהם תלויים ועומדים בהליכי ערעור. עוד הדגיש ב"כ המשיב, כי בבית המשפט העליון תלוי ועומד ערעור בגין שבעה תיקים שהדיון בהם אוחד, בעטיים הושתו על המערער שמונה שנות השעיה בפועל, באופן מצטבר. נתונים אלה מדברים בעד עצמם (ראו: קלסר הרשעותיו הקודמות של המערער, שהוגש לבית המשפט מטעם המשיב). 9. אתייחס לשתי נקודות נוספות שנצרכות לדעתי התייחסות מפורשת: הראשונה - המדובר אכן לכאורה בסכסוך כספי זניח ולא משמעותי. עם-זאת, אתיקה מקצועית אינה נבחנת על-פי קריטריונים כספיים - בשקלים או בדולרים, מה גם, שכאמור, לא נסיבותיו של תיק זה לבדן הן שגזרו את הסנקציה החריפה של הוצאה לצמיתות מלשכת עורכי הדין, כי אם משקלן המצטבר של עבירות המשמעת בהן כבר הורשע המערער בעבר; והשנייה - דבר הרשעתו של המערער אמנם פורסם שלא כדין, שעה שטרם הוכרע ערעורו, ולדעתו מן הראוי היה להביא עובדה זו בכלל חשבון בעת גזירת גינו. לעניות דעתי, די במודעות והפנמת המשיב לתקלה שאירעה בעניין זה, מה גם שצדק בדבריו כי ראיה מערכתית של מקצוע עריכת הדין ושל אינטרס הציבור היא הנדרשת בשלב דיוני זה. ברי, כי ככל שהסב המשיב נזק ממשי למערער בעקבות פרסום זה, ואינני מביע דעה נחרצת בנדון, רשאי זה האחרון לממש זכויותיו על-פי דין בנושא ולפעול בהתאם. 10. אכן, פסק-דינו של בית הדין אינו מפורט והיקפו מצומצם. יחד-עם-זאת, עצם העובדה כי בית הדין לא התייחס באופן ממוקד לכל אחת מטענות המערער אינה מלמדת אודות התעלמות בוטה מהן. זאת ועוד: הוצאה לצמיתות מלשכת עורכי הדין וודאי מהווה סנקציה חריפה המחלחלת למעמקי זכויות היסוד, אך זו כבר אוזכרה בגזר-דינו של המערער בערכאה המבררת, ומכאן שבית הדין סבר, כי לא אלו הנסיבות להחיל את הכלל העונשי המרוכך שראשיתו בתיבה "לפנים משורת הדין". דעתי כדעת בית הדין. 11. בערבו של יום הנני סבור, כי הצטברה זו הפעם מאסה קריטית של הרשעות משמעתיות, שאינה עוד נתונה לפרשנות לקולה - יצירתית ורגישה ככל שתהא, ומכאן שבדין הוצא המערער לצמיתות מלשכת עורכי הדין (אודות דוקטרינת הכמות ההופכת לאיכות, ראו: על"ע 2443/04 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' עו"ד ישראל בלום, פ"ד נט(5) 433, סעיפים 61-67 לפסק הדין). 12. אשר על כן, הערעור נדחה בזאת ופסק דינו של בית הדין יוותר בעינו. עורך דיןלשכת עורכי הדין