קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התמחרות יורש בפירוק שיתוף במשק: ש' שטמר, אב"ד 1. ערעור על החלטה מיום 18/8/09 של בית המשפט לעניני משפחה (כב' השופטת הדס גולדקורן) בתיק תמ"ש 630/08. בהחלטתו זו אישר בית משפט קמא את תוצאת ההתמחרות בפיקוחו של כונס הנכסים, המשיב מס' 3, לפיה הבית בכפר פינס (להלן - "הבית" או "הנכס"), יימכר למשיב 4, תמורת הסכום של 1,205,000 ₪. הצעתו של המשיב 4 שעמדה על הסכום הנ"ל, היתה הגבוהה מבין יתר ההצעות בהתמחרות לגבי הנכס. רקע עובדתי 2. להלן העובדות הנחוצות להכרעתנו. הבית הוא בית הוריהם המנוחים של המערער ושל המשיבים 1 ו-2. כל אחד מהם זכה בשליש העזבון, ולפיכך בשליש הזכויות בבית. בין האחים-היורשים נפלו מחלוקות באשר לחלוקת העזבון, כאשר המשיבים 1 ו-2 טענו כי המערער מבקש להשתלט על העזבון ובכללו בית ההורים, בהפגינו כוחניות ומתוך רצון לנשלם מזכויותיהם בעזבון בכלל וב"בית המריבה" בפרט. 3. המשיבים 1 ו-2 הגישו תביעה לפירוק השיתוף בנכס, ובית משפט קמא נתן ביום 20/5/08 החלטה על פירוק השיתוף בנכס על דרך המכירה וחלוקת התמורה בין הצדדים. המשיב 3 מונה להיות כונס נכסים על מנת למכור את הבית. הכונס הוסמך לבצע התמחרות לגביו ולמוכרו למי שיציע את המחיר הגבוה ביותר, כאשר ההתמחרות תהא פתוחה הן ליורשים והן לצדדי ג'. 4. בהחלטה מיום 5/4/09 של בית משפט קמא - להלן "ההחלטה הראשונה" - קבע בית המשפט בפסיקתא כי כונס הנכסים מוסמך, בין היתר: "... ה. לקבל הצעות רכישה ממציעים, לרבות מהצדדים לתיק זה (שדינם יהיה כדין כל מציע), לבצע התמחרות בין המציעים, ולאפשר לתובעים ולנתבע, לרכוש את חלקו של האחר, כאשר המחיר הקובע לא יפחת משווי ההצעה הטובה ביותר מבחינת סכומה ו.. כפי שתקבע בהתמחרות מציעים/צדדי ג'" ו. למכור את הבית למרבה במחיר ובעל ההצעה הטובה ביותר מבחינת תנאיה". 5. הכונס פרסם ביום 10/4/09 מודעה בדבר ההתמחרות, לפיה המועד האחרון להגיש את ההצעות היה ביום 6/5/09 שעה 12:00 וכן צויין בפרסום, כי יש לצרף להצעה המחאה בנקאית. בעקבות הודעה זו הגיש המערער בקשה לבית המשפט לפסול את הכונס בטענו כי הפרסום נעשה שלא כדין וכי יש לעכב את ההליכים בתיק עד לקבלת החלטה בבר"ע, שהודיע על כוונתו להגישה. ביום 5/5/09 ניתנה החלטה נוספת של בית משפט קמא - להלן "ההחלטה השניה", שבה חזר בית המשפט ודחה את הבקשה. בהמשך, בחלק בפסק דיני שבו אדון בטענות הצדדים, אביא את ציטוטה של ההחלטה בשל חשיבותה למחלוקת שלפנינו. 6. התנהלו בין הכונס לבין המערער מספר התכתבויות בדואר האלקטרוני, ובית המשפט קמא הביא את החשובות ביניהן, כדלקמן: "א. בבוקר יום הפרסום בעתון ביום 8/4/09 כתב כונס הנכסים לצדדים כי 'הנני מבהיר, כי מי שיחפוץ לרכוש חלקי האחרים, חייב להגיש הצעה בהתאם למודעה, שכן דינו ככל מציע אחר/זר. מכל מקום למען הסר ספק - אין למי מכם זכות אוטומטית להשתתף בהתמחרות, אלא אך ורק אם יגיש הצעה, מלווה בשיק בנקאי/ערבות, בהתאם למודעה המתפרסמת היום..'. ב. בתכתבות דואר אלקטרוני מיום 19/4/09 מאת כונס הנכסים לנתבע (והכוונה למערער - הוספה שלי, ש.ש.) נכתב 'לנוכח השמאות, האם יש לך הצעה לרכישת הבית?'. ג. בתכתובת דואר אלקטרוני מיום 30/4/09 מאת כונס הנכסים לצדדים: 'הריני לחזור ולהזכיר כי המועד האחרון להגשת הצעות לרכישת הבית הוא יום 6/5/09...'. ד. בתכתובת דואר אלקטרוני מיום 5/5/09 מאת כונס הנכסים לנתבע 'אם לא תגיש הצעה, לא תוזמן לכל התמחרות..'. ...." 7. היום האחרון להגשת הצעות היה, כאמור, 6/5/09. המערער לא הגיש הצעה ומובן שאף לא ערבות בנקאית. 8. ביום 7/5/09 הגיש המערער בקשה לבית המשפט ליתן הוראה לכונס לשמור על זכותו להציע את המחיר הגבוה ביותר שיוצע בהתמחרות. 9. ביום 10/5/09 הוגשה לבית משפט קמא הודעה מטעם הכונס שבוצעה התמחרות באותו יום וכי המשיב 4 זכה בהגישו את ההצעה הגבוהה ביותר. המחיר הגבוה ביותר מבין ההצעות שהוצעו לפני ההתמחרות, היה 950,000 ₪. בהתמחרות, המחיר שהמשיב 4 הציע היה 1,205,000. על פי חוות דעת שמאי הוערך הנכס ב-1,150,000 ₪. יצוין כי שני המשיבים, אחיו ואחותו של המערער, הציעו הצעות וצירפו להן ערבויות בנקאית וכן השתתפו בהתמחרות והציעו מחירים חדשים, אולם בשלב מסוים של ההתמחרות, הפסיקו להתחרות בשל גובה המחירים שהוצעו. 10. ביום 10/5/09, לפני שבית משפט קמא קיבל את הודעת הכונס על ביצוע ההתמחרות, קבע בית משפט קמא על פי הבקשה מיום 7/5/09, שהמערער הגיש לו, כי המערער יהיה רשאי להשתתף בהתמחרות בכפוף לכך שתופקד על ידו ערבות בנקאית ובכפוף לתנאי הצעת המכר שפירסם כונס הנכסים, ואולם אם לא יעשה כן יוכל (כך לשון ההחלטה, וכפי שאבהיר בהמשך, לדעתי היתה כאן "השמטה מקרית" של המילה "לא" לפני "יוכל") להשתתף בהתמחרות ויהיה רשאי להשוות את מחיר ההצעה הגבוהה ביותר שהציע צד ג' - להלן "ההחלטה השלישית". 11. ביום 13/5/09 הגיש המערער הודעה כי הוא מממש את זכותו ליתן הצעה השווה להצעה הגבוהה ביותר שניתנה בהתמחרות ודרש כי יוכרז כזוכה בנכס. החלטתו של בית משפט קמא 12. בית משפט קמא קבע, כי אמנם החלטתו השלישית מיום 10/5/09 עומדת בסתירה להחלטה הראשונה מיום 5/4/09, אולם ההלכה היא כי בית משפט רשאי לחזור בו מהחלטת ביניים. בהתחשב אף באינטרס החשוב להגן על קונה אשר פעל בתום לב ורכש את הנכס בהתמחרות, במטרה לעודד קונים פוטנציאליים להשתתף במכירות פומביות, הרי יש להעדיף את האינטרס של הקונה, ולבטל את ההחלטה מיום 10/5/09. זאת ועוד: פנייתו של המערער אל בית המשפט ביום 7/5/09 היתה: "בבחינת עמידה על זכות דיונית שלא בתום לב, היות והוא עקף את כונס הנכסים שהבהיר לו מפורשות את תנאי הכינוס, לרבות סוגיית הפקדת הערבות וההשתתפות בהתמחרות. הנתבע בחר שלא לפעול על פי הוראות הכונס ולעשות דין לעצמו, ובכך למעשה גרם לתקלה נשוא החלטתי" (סעיף 17 להחלטתו של בית משפט קמא). בלוקחו בחשבון את ההתרעות המרובות במערער מטעם הכונס ואת הוראותיו שהופנו לכל משתתפי ההתמחרות ןליורשים, ובהתחשב בכך שהיתה הסתמכות של צדדים שלישיים, החליט בית משפט קמא, כאמור, לבטל את החלטתו מיום 10/5/09, ככל שהתייחסה למערער, ואישר את המשיב 4 כזוכה בנכס במחיר שהציע. 13. בית משפט קמא קבע כי על אף שהוא מודע לכך שהמערער עשה הכל כדי "לשים מקלות בגלגלי עגלת הכינוס ולהכשילה", הרי בהתחשב בכך שהליך כינוס הנכסים הגיע לסיומו, לא יחוייב המערער בהוצאות משפט. נראה כי בית משפט קמא טעה בהנחתו כי בא הסוף להתדיינות, שכן המערער לא ויתר והגיש ערעורו זה. טיעוני הצדדים. 14. המערער טען, כי הוא ומשפחתו קשורים עד מאד לבית הוריו, בו עברה ילדותו, וילדיו התארחו אצל סבתם לאורך שנים רבות, והוא התכוון לרכוש את בית הוריו. עיקר טיעונו של המערער הוא כי החלטתו של בית המשפט, זו שהיא נשוא הערעור, היא "בניגוד חזיתי" להחלטות קודמות שלו. הוא הסתמך על ההחלטות הקודמות של בית המשפט, לפיהן - לגירסתו - הוא לא היה חייב להשתתף בהתמחרות ולפיכך היה פטור אף מהגשת הצעה או ערבות בנקאית, ונשמרה זכותו להגיש הצעה בגובה ההצעה הגבוהה ביותר על מנת שיהיה זכאי לרכוש את הנכס. להבנתו, עמדו שתי האפשרויות לפניו: ירצה יגיש הצעה וישתתף בהתמחרות, לא ירצה - יחכה לסיומה של ההתמחרות, ואז יהיה רשאי להשוות את הצעתו להתמחרות. 15. המשיבים 1 ו-2 טענו כי המערער עשה הכל על מנת לעכב את המכירה של הנכס במטרה שהם יתייאשו ויסכימו למחיר הנמוך שהוא הציע בזמנו, לפני ההתמחרות (בסכום של 850,000 ₪). במשך כל התקופה החל מההחלטה הראשונה ועד לתום התקופה להגשת ההצעות חזר הכונס והודיע למערער כי עליו להגיש הצעה עם ערבות בנקאית שאחרת אין הוא זכאי לההשתתף בהתמחרות, והמערער השתלח בכונס, כפי שאף עשה כלפי הכונסת שקדמה לכונס, ולא פעל על פי הנחיותיו ואזהרותיו החוזרות. התנהלותו הכוחנית של המערער באה במטרה להרתיע את כל המעוניינים מלהציע הצעות, על מנת שהנכס יפול לידיו במחיר נמוך. המערער אף ממשיך ועושה הכל על מנת להרתיע את הזוכה מלרכוש את הנכס. 16. הכונס עמד על כך שחזר והתריע בפני המערער להגיש הצעה ולצרף לה ערבות בנקאית, כפי שהיו תנאי ההתמחרות, אותם פרסם ברבים. הכונס אף הלין, כפי שטענו גם המשיבים 1 ו-2, על השתלחות בלתי סבירה של המערער כלפיו ועל נסיונות לפגוע במילוי תפקידו. 17. המשיב 4 טען כי הסתמך על הליכי המכירה וההתמחרות. הודע לו כי המערער איננו משתתף מכיוון שלא הציע הצעה כלשהי. ההתמחרות היתה ארוכה וקשה והוא, כאמור, הסתמך עליה. מדובר בזוג צעיר עם ילדים, שהיו לו ציפיות ובהתאם תכנן את חייו. נגרמים לו קשיים בשל כך שאין הם יכולים לעבור להתגורר בבית, והם נאלצים להתגורר בכפר, בו מצוי הנכס, בשכירות. דיון. 18. ההכרעה צריכה ליפול בתיק זה בפרשנות שיש לתת להחלטות בית משפט קמא. ההחלטה הראשונה לעניינו היא בפסיקתא מיום 5/4/09, שאחזור ואביא את נוסחה גם כאן למען הדיון: "לקבל הצעות רכישה ממציעים, לרבות הצדדים לתיק זה (דינם יהיה כדין כל מציע) לבצע התמחרות בין המציעים, ולאפשר לתובעים ולנתבע לרכוש את חלק האחר, כאשר המחיר הקובע לא יפחת משווי ההצעה הטובה ביותר מבחינת סכומה ותנאיה כפי שתקבע בהתמחרות בין מציעים/ צדדי ג' (ההדגשה שלי, ש.ש). לעמדתי, לא יכולה להיות מחלוקת כי לא ניתן היה להבין מהחלטה זו, אלא שגם על היורשים להגיש הצעות באותם התנאים של יתר המציעים, אם הם מבקשים להשתתף בהתמחרות. אף אינני מוצאת בנוסח ההחלטה כל פטור למי מהמציעים, בין זרים ובין יורשים, מלהשתתף בהתמחרות. נראה כי עולה מההחלטה, והייתי אומרת בבירור, כוונה להשוות בין המציעים לבין היורשים. להיפך, על היורשים הוטלה הגבלה, לפיה הם יוכלו לרכוש את הנכס בלא פחות מהמחיר הגבוה ביותר שיוצע. דהיינו אין להם כל פריבילגיה על יתר המציעים. כאמור, אינני מסכימה כי עולה מההחלטה שמותר למי מהיורשים שלא להשתתף בהתמחרות. התמחרות, לפיה לאחר שנסתיימה ונקבעה ההצעה הגבוהה ביותר, יש זכות לצד חיצוני להתמחרות להציע מחיר גבוה יותר, איננה הוגנת ואיננה ממלאת אחר המטרה של ההתמחרות - למקסם רווחים. מנגד שמירת זכותו של היורש להשוות להצעה הגבוהה ביותר במהלך ההתמחרות כשהוא נוכח בהתמחרות, כן הוגנת וכן ממלאת אחר המטרה, שהרי אם יודיע היורש כי הוא משווה, עדיין פתוחה הדרך לפני המתחרה לומר, אני משלם יותר. הצעה משווה של נסתר איננה כאמור הוגנת והיא בניגוד לרעיון שעומד בהצדקתה של ההתמחרות. בוודאי שכדאי גם כדאי היה למערער "לשבת על הגדר" ולחכות על מנת לראות עד היכן מוכנים "הנערים לשחק לפניו" שעם החלשותם, יכנס הוא למערכה ויגרוף את הנצחון. יודגש כי שני היורשים האחרים, שאף הם חפצו לרכוש את הנכס, הציעו מחיר בהצעותיהם, הפקידו ערבות, השתתפו בהתמחרות ונסוגו כאשר המחירים שהוצעו היו גבוהים להם מדי על מנת להמשיך ולהתמחר - משמע מכל המעונינים כולם, רק המערער הבין, כביכול, את נוסח ההחלטה אחרת. 19. ביום 5/5/09 נתן בית משפט קמא החלטה נוספת - להלן "ההחלטה השניה" - בזו הלשון: "משפט צדק בענייננו הינו, לטעמי, מתן אפשרות לבעלים הנוספים של הנכס לממש את הנכס בתמורה הגבוהה ביותר שניתן לקבל עבורו, תוך שמירת זכותו של הנתבע להשוות את המחיר הגבוה ביותר שיוצע ע"י צד ג" . בית המשפט הוסיף באותה החלטה כי: "התנהלותו של הנתבע בתיק מכוונת לרכישת הנכס על ידו במחיר נמוך ככל האפשר, ומשהדברים אינם מתנהלים כפי רצונו, הוא אינו מהסס להכניס טריז בגלגלי עגלת הכינוס, תוך ניסיון לשבש את הליך כינוס הנכסים ולסכל ברגל גסה את פעילות כונס הנכסים" . החלטה זו ניתנה לבקשתו של המערער לפסול את הפרסום לציבור בדבר ההתמחרות ולעכב זמנית את ההליכים בתיק עקב חריגת הכונס מסמכות ומהתקנות המחייבות. 20. לעמדתי, אין גם בהחלטה זו ולו גם רמז לכך שבית המשפט חזר בו מההחלטה הראשונה ושהיורשים זכאים שלא להשתתף בהתמחרות. ההדגשה בהחלטה היא מימוש הנכס "בתמורה הגבוהה ביותר שניתן לקבל עבורו". לעמדתי, מימוש זה הוא, כפי שהבהרתי לעיל, בהתמחרות גלויה בין הצדדים. זאת ועוד, אין בהחלטה פטור מהחובה שבהחלטה הראשונה - להגיש הצעות לפני ההתמחרות. הגשת ההצעות מצביעה על רצינות המציע. אם היה המערער מגיש הצעה בצירוף ערבות, כפי שהיו תנאי הכונס, ואעיר כי היה זה בסמכותו לקבוע אותם - כי אז, היו המתמחרים מודעים לכך שיש מתחרה רציני נוסף, שעלול לזכות בנכס, ויתכן שהיו מציעים יותר, תוך לקיחת טווח בטחון כזה, שלא יהיה כדאי למערער לרכוש את הנכס. 21. לא היה מקום שהמערער יבין אחרת את החלטות בית המשפט. מה גם שהכונס חזר והודיע לו כי עליו להשתתף בהתמחרות מבלי לפגוע בזכותו להשוות להצעה הגבוהה ביותר. אחזור כאן ואפנה לפנייתו של הכונס מיום 6/5/09, שהיתה תגובה על פניה של המערער אל הכונס מאותו יום, שבה חזר הכונס והתריע במערער, שאם לא יגיש את הצעתו, לא יותר לו להשתתף בהתמחרות וייחשב כמוותר. המבקש אמנם פנה בבקשה לבית המשפט ביום 7/5/09, מועד מאוחר עד מאוד בהתחשב בכך שהכונס הודיע על תנאי ההתמחרות והזמין להציע הצעות עוד ביום 10/4/09, וכי המועד האחרון להגיש את ההצעות היה ביום 6/5/09, אולם תשובת בית המשפט לא ניתנה אלא לאחר ההתמחרות. 22. למעשה ההחלטה השלישית של בית המשפט, מיום 10/5/09, עליה מסתמך המערער, איננה רלבנטית, שכן היא ניתנה לאחר תום המועד להגשת ההצעות ולאחר ההתמחרות. היא קבעה כדלקמן: "2. הנתבע יהיה רשאי להשתתף בהתמחרות בכפוף לכך שתופקד על ידו עד ליום 14/5/09 בשעה 16:00 ערבות בנקאית בהתאם לתנאי הצעת המכר שפרסם כונס הנכסים... במידה והנתבע לא יעשה כן, לא יוכל להשתתף בהתמחרות, ויהיה רשאי להשוות את המחיר הגבוה ביותר שיוצע בהתמחרות לאחר שתסתיים". אעיר, כי על פי לשונה של ההחלטה, דעתי היא שהכוונה היתה "במידה והנתבע לא יעשה כן, לא יוכל להשתתף בהתמחרות, ולא יהיה רשאי להשוות את המחיר הגבוה ביותר" שאחרת אין לכתוב בהחלטה כל הגיון. למה עליו להשתתף בתחרות ולהפקיד ערבות, אם במילא גם בלי לעשות כך הוא רשאי לרכוש במחיר הזוכה. המילה "לא" הושמטה עקב טעות סופר או השמטה מקרית מלשון ההחלטה. כמו כן אינני סבורה כי ניתן היה להבין שמותר לו לעשות כך לאחר שההתמחרות תסתיים במובן זה שלא ניתן יהיה להתיר למציע הגבוה ביותר לנסות גם אז להעלות עוד את המחיר עקב הצעה גבוהה יותר על ידי היורשים. עולה בבירור מההחלטה כי כוונת בית המשפט היתה שעליו להשתתף בתחרות. אולם, כאמור אין החלטה זו רלוונטית אלא במובן מוגבל זה שהיא מצביעה על כוונת בית המשפט גם בהחלטותיו הקודמות. על כל פנים, החלטה זו ניתנה לאחר שעבר המועד להגשת הצעות ולביצוע ההתמחרות והמערער אינו יכול לטעון כי הסתמך על החלטה זו כאשר לא ציית לשתי ההחלטות הקודמות ולא פעל על פי תנאי ההתמחרות שפרסם הכונס. 23. אוסיף ואחמיר ואקבע כי אפילו סבר המערער בשל חוסר הבנה ובתום לב, ואין זה המקרה לפנינו, שמותר לו לחדול ולא להגיש הצעה בצירוף ערבות בנקאית כנדרש אלא לקטוף את פרי ההתמחרות, הרי לא הבנתו הסובייקטיבית של מי מהצדדים באשר לתנאי המכרז או ההתמחרות היא שקובעת, אלא הפירוש האובייקטיבי של תנאי ההצעה למכרז או להתמחרות, כפי שעולים על פניהם מנוסח הכתוב. גם אם טעה המערער, אין זו סיבה לבטל הסכם שנעשה כדין עם צד ג'. 24. המערער טען כי יש נוהל בתחום של דיני ההוצאה לפועל לפיו מותר לחייב לפדות את הנכס הממושכן תמורת המחיר הגבוה ביותר שהוצע עבורו. אינני סבורה שדומה דינו של החייב בהוצאה לפועל, שנכסיו עומדים למכירה בשל חוב, לדינו של מי שמבקש לרכוש את הנכס ולו גם בשל זכות בחלק ממנו. נראה גם כי אין זכות שבדין לחייב לפדות את הנכס לאחר התמחרות ולאחר שניתן צו למכירתו, והנושא ניתן לשיקול דעתו של ראש ההוצאה לפועל בהליכי הוצאה לפועל (וראו ע"א 569/71 סודאי נ' עודה, פ"ד כו(2) 281). 25. בנסיבות שתיארתי ושתוארו אף בפסק דינו של בית משפט קמא, לא ניתן לקבל את גירסתו של המערער כי פעל בתום לב, תוך הסתמכות על החלטתו זו של בית המשפט, כאשר הכונס חזר ופרש לפניו דגל שחור, האומר לו כי הוא חייב לפעול אחרת. פעולה בתום לב היתה לא רק לפנות, לפני ביצוע ההתמחרות, לבית המשפט על מנת לקבל הבהרה באשר לחובתו להציע הצעות ולהשתתף בהתמחרות כאחד המציעים או לפטור מהן, אלא היה עליו אף להודיע לבית המשפט על הדחיפות במתן החלטה לפני ההתמחרות. אם לא התקבלה ההחלטה לפני ההתמחרות - לשם הזהירות מבלי ליטול על עצמו את הסיכון - היה עליו להגיש את ההצעה ולהפקיד את הערבות הנדרש. בנסיבות אלו, יש מקום להעדיף את האינטרס של הזוכה התמים בהתמחרות שנערכה כדין. על החשיבות שבזכויות אלו ראו ב- רע"א 3704/04 חזן נ' טפחות בנק למשכנתאות (טרם פורסם) ; ב-ע"א 551/71 אמסטרדמר נ' מוסקוביץ, פ"ד כו(1) 793, 800; וברע"א 7435/04 כהן נ' הבית העגול בע"מ (טרם פורסם) ). 26. לפיכך, לעמדתי יש לדחות את הערעור. השופטת ב' בר-זיו אני מסכימה. השופטת י' וילנר אני מסכימה. לפיכך הוחלט לדחות את הערעור. אנו מחייבים את המערער לשלם לכל אחד מהמשיבים 1 ו-2 סכום של 2,000 ₪ כהוצאות בערעור. אנו מחייבים את המערער לשלם למשיב 3 שכר טרחה בסכום של 3,000 ₪ + מע"מ. כן אנו מחייבים אותו לשלם למשיב 4 סכום של 5,000 ₪ כהוצאות. ירושההתמחרותפירוק שיתוף