קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ויתור בהתנהגות על הודעת ביטול הסכם: א. רקע עובדתי עניינה של תובענה זו בהסכם למכירת דירה המצויה ברחוב אבטליון 54 בישוב אלעד, הידועה גם כחלקה 94/5 בגוש 5459 (להלן: הדירה) הרשומה בלשכת רישום המקרקעין בפתח תקווה על שם המשיבה (להלן: הסכם המכר). הסכם מכר זה נחתם ביום 13.6.07 בין המבקשים, בני הזוג ה"ה אלימלך-דוד ודנה כהן (להלן: התובעים) - הם הרוכשים, לבין המשיבה, גב' אטיה שרה יעל (להלן: הנתבעת) - היא המוכרת. בעסקת מכר זו ועד לחודש יוני 2008, ייצגה עו"ד דינה שורץ (להלן: עו"ד שורץ) את שני הצדדים לעסקה. על-פי גירסת התובעים, המפורטת בהמרצת הפתיחה, מלוא מחיר הדירה שולם על ידם באופן ובמועדים המפורטים כדלקמן: במועד חתימת ההסכם קיבלה הנתבעת מהתובעים סך של 10,000 ₪. ביום 2.7.07 הועבר על-ידי התובעים סך של 42,000 ₪ ישירות לבנק אדנים. ביום 20.8.07 הועבר על-ידי התובעים סך של 42,380 ₪ ישירות לבנק אדנים. ביום 9.10.07 הועבר על-ידי התובעים סך של 15,000 ₪ ישירות לבנק אדנים. ביום 27.11.07 הועבר על-ידי התובעים סך של 10,000 ₪ ישירות לבנק אדנים. ביום 4.2.08 הועבר על-ידי התובעים לחשבונה של עו"ד דינה שורץ סך של 10,000 ₪. ביום 9.3.08 הועבר על-ידי התובעים סך של 46,995 ₪ לבנק אדנים מבנק לאומי למשכנתאות אשר סייע לתובעים במימון רכישת הדירה (להלן: הבנק למשכנתאות) לשם סילוק סופי ומלא של המשכנתא אשר היתה רשומה בלשכת רישום המקרקעין לטובת בנק אדנים על זכויותיה של הנתבעת בדירה. ביום 9.7.08 שולמה על-ידי התובעים יתרת התמורה עבור הדירה בסך של 237,660 ₪ בדרך של הפקדתו של סכום זה בידיה הנאמנות של עו"ד דינה שורץ, אשר פתחה חשבון נאמנות עבור הנתבעת ובו הפקידה את מלוא הסכום הזה. לטענת התובעים, החל מחודש מרץ 2008 ועד ליום 9.7.08 המתינו כספי יתרת התמורה בחשבון הבנק של התובעים הואיל והנתבעת עיכבה את העברת האישור על סילוק המשכנתא בצירוף נסח טאבו "נקי". לטענתם, לאחר שהבינו כי המשכנתא סולקה על-ידי הנתבעת העבירו את יתרת התמורה לעו"ד שורץ וזו הפקידה את הכספים בחשבון נאמנות. ביום 1.8.07 הודיעה הנתבעת כי הסכם המכר שנחתם בין הצדדים ביום 13.8.07 בטל לנוכח הפרה יסודית של ההסכם מצד התובעים עקב אי-תשלום מלוא כספי התמורה במועדים ובאופן הקבועים בהסכם המכר. ביום 19.8.07 פנתה עו"ד שורץ לבנק לאומי למשכנתאות בע"מ בבקשה לטיפול מיידי בנושא אישור גרירת המשכנתא של התובעים אשר נרשמה בזמנו לטובת הבנק למשכנתאות על דירה אחרת אשר היתה שייכת לתובעים. על פנייה זו לבנק למשכנתאות שבה וחזרה עו"ד שורץ במכתבה מיום 27.8.07. ביום 11.12.07 פנתה התובעת 2 עצמה לבנק למשכנתאות בבקשה דחופה לטיפול מיידי בנושא אישור גרירת המשכנתא הרשומה על דירתם הקודמת של התובעים. ביום 8.4.08 הודיע בנק לאומי למשכנתאות כי בקשתם של התובעים לגרירת המשכנתא אושרה. לטענת התובעים המציאה להם הנתבעת, לבקשתם, רק ביום 21.2.08 מכתב כוונות ראשון מבנק אדנים. ביום 12.3.08 הנפיק בנק אדנים מכתב כוונות שני וביום 6.4.08 הונפק על-ידי בנק זה מכתב כוונות שלישי. לטענת התובעים המצאתו של מכתב הכוונות הזה היוותה תנאי לביצוע חלק מהתשלומים נשוא עסקת הנכר. ביום 14.4.08 פנתה הנתבעת אל התובעים במכתב וביקשה כי יועבר לידיה "ההפרש לפי שסוכם בחוזה בינינו ע"ס 60,000 ₪ + הפרשי הצמדה" וזאת - עד לתאריך 30.4.08. ביום 16.4.08 הוגשה מטעם הנתבעת בקשה לביטול רישום המשכנתא לבנק אדנים. ביום 1.5.08 התקיימה פגישה בין הצדדים במטרה להגיע לפתרון המחלוקות שהתגלעו ביניהם. אולם, לטענת התובעים, הנתבעת דרשה סכום מופרז בסך של 60,000 ₪ כריבית פיגורים בגין האיחורים מצד התובעים בביצוע התשלומים על-פי הסכם המכר, וזאת - בנוסף לתשלום מלוא יתרת מחיר הדירה על-ידי התובעים. מאידך הציעו התובעים כי לצורכי פשרה בלבד ישולם על ידם לנתבעת סך של 8,000 ₪ על מנת שיוכלו לפרוע את מלוא יתרת מחיר הדירה מתוך הכספים הממתינים לצורך זה בבנק למשכנתאות, וכנדרש על-פי הסכם המכר לשם קבלת החזקה בדירה. באותה הפגישה, כך טוענים התובעים, הנתבעת הצהירה כי היא מודעת לעובדה שהתשלום האחרון בגין רכישת הדירה מעוכב בהתאם לבקשתה. יודגש כי עוד באותו יום, בתאריך 1.5.08, פנתה הנתבעת בכתב אל התובעת 2 והתריעה בפניה כי היא והתובע 1 מפרים את ההסכם מיום 13.6.07, וכי אם הם לא ישלמו לידיה את מלוא ריבית הפיגורים עליה הסכימו הצדדים בהסכם המכר בגין אי תשלום במועד הקבוע לפירעון בהסכם זה - יבוטל ההסכם על ידה. הנתבעת אף שלחה הודעה נוספת ביום 4.5.08 לעו"ד דינה שורץ אשר כותרתה: "ביטול מכר דירה, הוראה בלתי חוזרת" במסגרתה ביקשה מעו"ד שורץ, אשר כזכור ייצגה את שני הצדדים לעסקה, לבטל את מכירת הדירה, ולהשיב לתובעים את הכספים ששולמו על ידם עד למועד ביטול הסכם המכר. ביום 11.5.08 שלחה עו"ד שורץ מכתב לתובעים בו הודיעה להם, בין היתר, כי הנתבעת שקלה את הצעת הפשרה שהוצעה לה על ידם בפגישה מיום 1.5.08, והגיעה להחלטה כי הצעת הפשרה איננה מקובלת עליה, ובהתאם לכך ברצונה לבטל את ההסכם ולהחזיר לתובעים את התשלומים ששולמו על ידם על חשבון רכישת הדירה. ביום 15.5.08 הודיעה עו"ד שורץ לתובעים כי הביאה לידיעת הנתבעת את העובדה שהם הפקידו אצלה ביום 4.2.08 תשלום נוסף בסך של 10,000 ₪. ביום 17.5.08 השיב בא-כוחם של התובעים לעו"ד שורץ כי לאור התנהלותה של הנתבעת התובעים סבורים כי דרישתה לבטל את ההסכם לוקה בחוסר תום לב ולפיכך ביטול ההסכם על-ידי הנתבעת מהווה הפרה יסודית מצידה של הסכם המכר. ביום 18.5.08 השיבה עו"ד שורץ לב"כ התובעים ואישרה כי אכן התשלום האחרון שביצעו התובעים מעוכב בידיעתה ובהסכמתה של הנתבעת וכי הגישה שאילתא ללשכת עורכי-הדין כיצד עליה לנהוג במקרה זה. ביום 1.6.08 התקבל מכתב תגובה מב"כ הנתבעת דהיום, עו"ד עירית ליפא, בו טענה הנתבעת, בין היתר, כי התובעים פיגרו בתשלומים כבר מהתשלום הראשון, וכתוצאה מהפרה נטענת זו נמנעה מהנתבעת האפשרות לרכוש דירה אחרת. ביום 10.7.08 הודיעה עו"ד דינה שורץ לב"כ הנתבעת כי ביום 9.7.08 הפקידה התובעת 2, בהמלצת עורך-דינה, סכום של 237,660 ₪ המהווה, לטענת התובעים, את יתרת התשלום בגין רכישת הדירה. לכך הוסיפה עו"ד שורץ כי הכספים הנ"ל הופקדו בחשבון נאמנות אשר פתחה ע"ש הנתבעת. ביום 13.7.08 השיבה ב"כ הנתבעת לעו"ד שורץ כי היא נדרשת להשיב ללא דיחוי לתובעים את הכספים שהופקדו על-ידי התובעים בחשבון הנאמנות אשר נפתח על-ידה. ביום 23.10.08 הוגשה התובענה נשוא התיק שלפני. ביום 3.3.09 התקיימה ישיבת קדם משפט במעמד באי-כוח הצדדים ובמסגרתה ביקש ב"כ התובעים כי התובענה תוגבל לנושא אכיפת החוזה בלבד. כפועל יוצא מכך, התבקש בית המשפט לאשר לתובעים לפצל את הסעדים באופן שתישמר להם הזכות לתבוע בהליך נפרד פיצויים בגין הנזקים וההפסדים שהסבה להם הנתבעת על-פי טענתם. ב"כ הנתבעת הסכימה לבקשת פיצול הסעדים של התובעים בכפיפות לכך שגם לנתבעת תישמר הזכות לתבוע מלוא הכספים המגיעים לה על-פי טענתה בגין העסקה נשוא התובענה. בית המשפט אישר את הסכמת הצדדים המפורטת לעיל, וזו קיבלה תוקף של החלטה מחייבת לפיה הותר לתובעים לפצל את הסעדים בתיק זה באופן שתביעתם תוגבל לנושא אכיפת הסכם המכר של הדירה נשוא המחלוקת, וכן באופן שלכל צד תישמר הזכות לתבוע בהליך נפרד את מלוא הסעדים הכספיים הנטענים על ידו בגין הסכם המכר או הפרתו (ראו: עמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 3.3.09). ב. טענות התובעים לטענת התובעים, גירסתה של הנתבעת איננה תואמת את המסמכים והראיות המצויים בתיק. לדידם, עיון בזיכרון הדברים שנערך על-ידי הנתבעת עצמה ונחתם על-ידי הצדדים ביום 30.5.07 (סומן מוצג א/1) מגלה כי המחיר האמיתי של הדירה אשר עליו הסכימו הצדדים מסתכם בסך של 420,000 ₪. מחיר זה אושר לגירסתם גם לפי זיכרון דברים שנערך ביום חתימת ההסכם מיום 13.6.07 (סומן כמוצג א/2). עוד טוענים התובעים כי גירסת הנתבעת, כפי נשמעה במהלך עדותה בבית המשפט, לפיה תנאי להסכמתה למכור את דירתה במחיר של 420,000 ₪ היה תשלום מלוא התמורה בתוך חודש ימים - איננה מוצאת ביטוי מפורש באף אחד מהמסמכים שהוחלפו בין הצדדים והוצגו לבית המשפט. התובעים מצרפים מסמך נוסף עליו חתמה הנתבעת ביום 18.2.09 (סומן כמוצג ת/1) בו נכתב במפורש, לטענתם, כי עד לאותו מועד קיבלה הנתבעת סכום של 160,000 ₪ וזאת - כאשר לטענתם עד לאותו המועד שולם לנתבעת סכום המסתכם בסך של 129,380 ₪ בלבד. התובעים מסתמכים על מסמך זה וגורסים כי חתימת הנתבעת עליו, כ-8 חודשים לאחר חתימת הסכם המכר, ו-6 חודשים לאחר המועד הסופי בו לטענת הנתבעת היה על התובעים לשלם לה את מלוא התמורה החוזית, מאשרת את טענת התובעים כי המחיר המוסכם של הדירה הסתכם בסך של 420,000 ₪, וכי מחיר זה לא הוגבל לפירעונו בתוך תקופה של עד חודשיים ימים כפי שנטען על-ידי הנתבעת במהלך עדותה. עוד טוענים התובעים כי הנתבעת לא נתנה הסבר מספק לשאלה מדוע קיבלה את הכסף שהועבר לה על-ידי התובעים ביום 18.2.08 אם סברה כי עסקת המכר כבר היתה מבוטלת באותו המועד. באופן דומה, מציינים התובעים, כי הנתבעת לא הסבירה מדוע ניגשה ללשכת רישום המקרקעין ביום 1.5.08, כ- 9 חודשים לאחר המועד בו לגירסתה היו התובעים צריכים לשלם לה את מלוא התמורה, ומחקה מיוזמתה את המשכנתא והוציאה נסח טאבו "נקי". אשר למכתב הכוונות טוענים התובעים כי הנתבעת אישרה בעדותה את טענתם כי הפעם הראשונה בה העבירה לתובעים את מכתב הכוונות מהבנק היתה ביום 21.2.08, ולא כגירסתה "מהיום הראשון". התובעים סבורים כי עדות זו מחזקת את גירסתם כי הם פעלו בהתאם למוסכם בין הצדדים כאשר הפקידו ביום 9.7.08 את יתרת התמורה בידיה הנאמנות של עו"ד שורץ. לדידם, הם פעלו על-פי סעיף 5.1II של הסכם המכר בו הותנה כי הסכום של 100,000 ₪ ישולם על ידם רק לאחר שהנתבעת תמציא להם מכתב כוונות מבנק אדנים. כמו כן טוענים התובעים כי פעלו בהתאם לסעיף 5.1III להסכם המכר אשר קובע כי תנאי לתשלום הסכום של 180,000 ₪ הנוספים הוא המצאתם לידיהם של אישור על סילוק המשכנתא שהיתה רשומה על זכויותיה של הנתבעת בדירה בצירוף אישורי המיסים המתייחסים לעסקת המכר. לכך מוסיפים התובעים ומציינים כי על-פי סעיף 5.2 של הסכם המכר התשלום האחרון של התמורה אמור היה להיות משולם על ידם כנגד מסירת החזקה לידיהם ורישום הזכויות בדירה על שמותיהם בלשכת רישום המקרקעין. הן מסירת החזקה והן הרישום טרם בוצעו על-ידי הנתבעת. בהקשר זה מפנים התובעים לחוזה השכירות שנערך בין הנתבעת לבין השוכרים המתגוררים בדירה נשוא המחלוקת, ממנו עולה לטענתם כי הנתבעת לא היתה מסוגלת כלל למסור להם את החזקה בדירה במועד בו התחייבה למוסרה על-פי הסכם המכר, וכי בתקופה הרלוונטית נשוא התובענה השכירה הנתבעת את הדירה וקיבלה לידיה את מלוא דמי השכירות. מצב זה, לטענתם, נמשך עד היום. ג. טענות הנתבעת על-פי טענתה של הנתבעת הסיבה להתקשרותה עם התובעים בהסכם המכר היתה נעוצה בעובדה כי כספי התמורה היו דרושים לה בתוך פרק זמן קצר על מנת לרכוש דירה אחרת למגוריה ולמגורי אמה, אשר נפטרה בינתיים בסוף חודש מאי 2008, ואשר היתה זקוקה באותו הזמן לסיעוד במשך 24 שעות ביממה. אליבא דנתבעת, התובעים הצהירו בפניה כי מכרו את דירתם הקודמת וכי כבר אושרה להם על-ידי הבנק "גרירת משכנתא" בגין ההלוואה בסך של 300,000 ₪. עם זאת, טוענת הנתבעת, כי בדיעבד הסתבר לה שלתובעים לא היה די הון עצמי לשם מימון רכישת הדירה, ואף הבנק למשכנתאות הערים עליהם קשיים שלא איפשרו להם לקבל בזמן הנדרש על-פי הסכם המכר את ההלוואה שהם התכוונו לקבל מבנק זה לשם מימון רכישת הדירה מהנתבעת. הנתבעת אף מציינת כי התובעים פנו לבנק למשכנתאות בבקשה לאישור ההלוואה הנדרשת להם לשם רכישת הדירה רק ביום 19.8.07. הנתבעת טוענת כי התובעים מעולם לא פנו אליה על מנת לקבל את הסכמתה לאיחור או לשינוי של מועדי התשלום המפורטים בהסכם המכר. לדבריה, התובעים נטלו לעצמם חירות בביצוע התשלומים שלא על-פי המוסכם בהסכם המכר, וכי תשלומי התמורה שולמו על-ידי התובעים במועדים שנקבעו על ידם חד-צדדית על-פי שיקול דעתם בלבד וללא הסכמתה לכך. בנוסף לכך טוענת הנתבעת כי בהתאם לתנאי ההסכם תמורת הדירה היתה אמורה להיות משולמת עד ליום 15.8.07, אך בפועל עד למועד ביטול ההסכם ביום 1.5.08, התובעים שילמו רק 39% בלבד מסכום התמורה החוזית. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי רק ביום 10.7.08, כשנה לאחר המועד בו היו צריכים התובעים לשלם את מלוא התמורה, הפקידו התובעים בידי עו"ד שורץ בנאמנות את הסכום של 237,660 ₪. כמו כן מציינת הנתבעת כי האישור "לגרירת המשכנתא" ניתן לתובעים על-ידי הבנק למשכנתאות רק ביום 8.4.08, דהיינו - למעלה משמונה וחצי חודשים לאחר המועד שנקבע בהסכם כמועד פירעונו של התשלום האחרון לרכישת הדירה. לשם ביסוס טענתה צירפה הנתבעת לתצהיר עדותה הראשית תצהיר נוסף מיום 3.2.08, עליו חתומה גב' בן מרגי ביאטריז, אמו של התובע 1, ממנו עולה כי זו הסכימה לשמש כלווה נוספת (נספח י' לתצהיר הנתבעת), יחד עם התובעים עצמם לצורך נטילת ההלוואה הנדרשת מהבנק למשכנתאות. הנתבעת סבורה כי האיחורים השיטתיים, כהגדרתה, של התובעים בתשלום תמורת הדירה אשר נמשכו במשך תקופה ארוכה, מהווים הפרה יסודית של ההסכם מצד התובעים, ולפיכך היתה זכאית לבטל את ההסכם מחמת הפרתו היסודית על-ידי התובעים, וכפי שאף עשתה בפועל. הנתבעת מוצאת חיזוק לגירסתה במכתבם של התובעים שנשלח לבנק לאומי למשכנתאות ביום 11.12.07, בו הצהירו התובעים עצמם, בסעיף 12 של מכתב זה, כי הם הפרו את הסכם המכר שנכרת בינם לבין הנתבעת (נספח ז' לתצהירה). עוד טוענת הנתבעת כי התובעים לא הרימו את נטל השכנוע המוטל על כתפיהם ולא הציגו בפני בית המשפט ראיה פוזיטיבית לכך שהנתבעת הסכימה לאיחורים בביצוע התשלומים על-ידי התובעים. לגירסת הנתבעת, התובעים אינם יכולים היו להסתמך על "שתיקתה" לצורך שינוי המועדים הנקובים בהסכם המכר. בהקשר זה מפנה הנתבעת לסעיף 8 של הסכם המכר שם נקבע לטענתה כי הימנעות של צד כלשהו מלהשתמש בזכויותיו לא תחשב כויתור, הסכמה או הודאה מצידו, וכי לכל הסכמה או שינוי במפורש או מכללא בתנאי ההסכם לא יהיה תוקף אלא אם כן יעשו בכתב ויחתמו על-ידי הצדדים. אשר לטענת התובעים הנסמכת על סעיפים 5.1 ו- 5.1 של הסכם המכר, גורסת הנתבעת כי סעיף 5.1 אינו מתנה את שני התשלומים הראשונים בהמצאת מכתב כוונות מבנק אדנים על-ידי הנתבעת, וכי רק פירעונו של התשלום השלישי הותנה בכך שתמציא לתובעים מכתב כוונות עדכני מבנק אדנים. הנתבעת מפנה למכתב שנשלח על-ידי התובעים לבנק לאומי למשכנתאות ביום 11.12.07 בו, לדבריה, הם אינם קושרים את העיכוב בהעברת התשלומים הראשונים במחדל כלשהו מצידה אלא בסירוב הבנק לאשר להם את כספי ההלוואה. לכך מוסיפה הנתבעת כי רק בחודש פברואר 2008 אישר הבנק לתובעים לצרף את אימו של התובע כלווה נוספת והתעורר הצורך בהמצאת מכתב הכוונות. לכל אלה מוסיפה הנתבעת כי במהלך הדיון שהתקיים בבית המשפט העלו התובעים טענה אשר לא באה זכרה בכתבי הטענות, לפיה התמורה המצויינת בהסכם איננה התמורה עליה הסכימו הצדדים ולמעשה הוגדל הסכום הרשום בהסכם לבקשת התובעים על מנת שיוכלו לקבל משכנתא גבוהה יותר מהבנק למשכנתאות. לטענת הנתבעת טענה זו מהווה שינוי אסור של חזית המריבה ולכן אין להתירו. מעבר לכך טוענת הנתבעת כי לנוכח מדיניות בתי המשפט להרתיע מפני עשיית חוזים בלתי חוקיים נוטה הפסיקה שלא לאכוף חוזים הנגועים באי חוקיות ובכלל זה תרמית כלפי צד שלישי (קרי, הבנק למשכנתאות). אשר לטענת שינוי החזית השיבו התובעים בסיכומי התשובה מטעמם כי הנתבעת עצמה הודתה במחיר הדירה האמיתי בחקירתה הנגדית ואף במסגרת המסמכים שצורפו לכתבי הטענות, כך שבנסיבות העניין - אין מדובר בשינוי אסור של חזית המריבה. בתיק זה הוגשו תצהירי עדויות ראשיות כמפורט להלן: תצהיר עדות ראשית של התובעת 2, גב' דנה כהן, מיום 26.4.09; תצהיר עדות ראשית של הנתבעת, גב' שרה אטיה, מיום 26.5.09; וכן תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת של מר ניר גולדמן, מיום 24.5.09. כל המצהירים נחקרו חקירה נגדית על תצהיריהם. ד. דיון והכרעה (1) טענת שינוי חזית - המחיר האמיתי של הדירה אינו תואם את המחיר המצוין בהסכם בתצהיר העדות הראשית של התובעת 2, גב' דנה כהן, אשר הוגש מטעם התובעים בתיק זה, טענו התובעים לראשונה כי במהלך המשא ומתן שנוהל בין הצדדים לצורך רכישת הדירה הוסכם ביניהם כי המחיר האמיתי של הדירה יסתכם בסך של 420,000 ₪ אולם בהסכם המכר יירשם סכום גבוה יותר, דהיינו - סך של 110,000$ השווה לסך של 445,000 ₪ (ראו סעיפים 7, 12 ו - 13 לתצהירה של התובעת 2). על-פי טענת הנתבעת, המפורטת בתצהיר עדותה הראשית, הרעיון מאחורי רישום המחיר הכוזב בא מצד התובעים אשר חפצו לקבל הלוואה בסכום גבוה יותר מהבנק למשכנתאות. בתצהיר העדות הראשית שהוגש על-ידי הנתבעת התייחסה הנתבעת כבר בראשית הדברים לטענתם זו של התובעים וציינה כי עסקינן בהרחבת חזית החורגת מהנטען בהמרצת הפתיחה, ולפיכך אין להתירה (סעיף 2 לתצהירה של הנתבעת). ב"כ הנתבעת חזרה על טיעונה זה של הנתבעת גם בפתח דיון ההוכחות שהתקיים בתיק זה ביום 31.5.09. בהתאם להחלטת בית המשפט שניתנה באותו מועד נקבע כי ב"כ הצדדים יטענו לעניין זה בסיכומיהם. כלל הוא, כי כתבי הטענות שהוגשו על-ידי הצדדים תוחמים את מסגרת המחלוקת שבתיק (ראו: ע"א 5630/90 צבי תדמור נ' ישפאר חברה אלקטרונית למסחר, פ"ד מז(2) 517, עמ' 520; תקנה 72 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). כפועל יוצא מכך בעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת כפי שהוגדרה בכתבי הטענות אלא אם כן נענה בית המשפט לבקשתו לתקן את כתב טענותיו, או לחילופין - אם בעל הדין שכנגד נתן הסכמתו לכך, במפורש או מכללא. אומנם, וכפי שציינתי בהחלטתי מיום 31.5.09, סוגיית המחיר התעוררה עוד בישיבות קדם המשפט שהתנהלו בתיק זה, שעה שבעלי הדין הודיעו לבית המשפט שהם חלוקים בשאלת יתרת קרן החוב במסגרת הצעה למתווה לפשרה אשר הוצעה על-ידי בית המשפט. אולם, מבחינה פורמאלית, הטענה העובדתית בדבר קיומו של מחיר שונה מזה המצוין בהסכם המכר אשר היווה את המחיר האמיתי של העסקה, הועלתה לראשונה על-ידי התובעים במסגרת תצהיר העדות הראשית שהוגש מטעמם. התובעים לא הגישו כל בקשה לתיקון התובענה, ואף לא סיפקו הסבר מניח את הדעת להעלאת הטענה במסגרת תצהיר עדותה הראשית של התובעת 2. לכך יש להוסיף כי ב"כ הנתבעת טענה עוד במהלך קדם המשפט כי הצדדים חלוקים לגבי החלק היחסי מתוך כלל התמורה אשר שולם על-ידי התובעים לנתבעת תוך שהיא מבססת טיעונה על כך שהמחיר הנכון של העסקה הוא הסך הנקוב בהסכם המכר, קרי: 445,000 ₪. כמו כן התנגדה ב"כ הנתבעת במפורש לשינוי זה של חזית המריבה גם במסגרת תצהיר העדות הראשית של הנתבעת. בנסיבות אלה אני סבור כי אין מקום להתיר שינוי של חזית המריבה כפי שנקבעה בכתבי הטענות. למעלה מן הצורך אציין כי במסגרת הראיות שהובאו לפני על-ידי הצדדים, ובכלל זה מעדותיהן של התובעת 2 ושל הנתבעת עצמן, עולה כי הסכם המכר נשוא התובענה (נספח א' של המרצת הפתיחה) נגוע בתרמית כלפי צד שלישי, דהיינו - כלפי הבנק למשכנתאות. בעניין זה קובע סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 כי "חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור - בטל". שאלת פסלותו של חוזה מחמת אי-חוקיותו נדונה בבתי המשפט פעמים רבות ולנוכח ההוראה המפורשת הקבועה בסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) התחזקה המגמה הקוראת למניעת כריתת חוזים הטומנים בחובם כוונה נסתרת לבצע או לקדם מטרה בלתי חוקית, כשאחת מדרכי ההרתעה תהא חשיפתו של המתקשר לסיכון הצפוי של בטלות החוזה. מאחר ואינני נדרש לסוגיה זו לצורך ההכרעה במחלוקת שלפני - אשאיר את הדיון בסוגיה זו לעת מצוא. (2) בחינת תוקפה המחייב של הודעת הביטול הראשונה ששלחה הנתבעת סקירה עובדתית סעיף 5.1 של הסכם המכר מהווה את אבן היסוד לבחינת פעולותיהם של הצדדים בכל הנוגע לביצוע תשלומי התמורה החוזית, ולפיכך ראוי להביא את נוסחו המלא של הסעיף כלשונו: "5.1. בתמורה למכירת הדירה לקונים וביצוע התחייבויות המוכרת על פי הסכם זה, ישלמו הקונים למוכרת סך השווה ל- 110,000$ (מאה ועשר אלף דולר) לפי השער היציג של 4.13 ₪ ובשקלים הסכום הוא 455,000 ₪ (ארבע מאות חמישים וחמש אלף ₪) (לעיל ולהלן: התמורה) וזאת במועדים ובתנאים כדלקמן: סך השווה ל- 65,000 ₪ (שישים וחמש אלף ₪) במעמד החתימה על הסכם זה, על-ידי כל הצדדים. חתימת המוכרת על הסכם זה תהווה אישור לקבלת הסכום. עם ביצוע התשלום הנ"ל, תירשם הערת אזהרה לטובת הקונה בלשכת רישום המקרקעין. סך השווה ל- 110,000 ₪ (מאה ועשר אלף ₪) ישולם על-ידי הקונים עד 13.8.07 בשיק בנקאי לפקודת בנק אדנים המוכרת מתחייבת לפרוע את המשכנתא הרובצת על הדירה כפי שפורטה בס' 2.1(א) לעיל, מן הסכום הנ"ל וזאת בטרם ייעשה בו כל שימוש אחר. סך השווה ל-100,000 ₪ (מאה אלף ₪) ישולם על-ידי הקונים. התשלום ישולם כך שהסך הנקוב במכתב הכוונות העדכני של בנק אדנים ישולם בשיק בנקאי לפקודת בנק אדנים ואילו היתרה תשולם למוכרת. סך השווה ל- 180,000 ש"ח (מאה ושמונים אלף ש"ח) ישולם ע"י הקונים מיד לאחר המצאת אישור מצד המוכרת על סילוק המשכנתא הרובצת על הנכס כמפורט בס' 2.1(א) לעיל ובכפוף להמצאת המוכרת את אישור מס השבח, מס מכירה, אישור עירייה והיטל השבחה הנדרשים לשם העברת הזכויות בנכס ע"ש הקונים בלשכת רישום המקרקעין". ביום 1.8.07 שלחה הנתבעת אל התובעים הודעה בדבר ביטול הסכם המכר שנחתם ביניהם ביום 13.6.07 (להלן: הודעת הביטול הראשונה) ובה הודיעה לתובעים: "העסקה עמכם מתבטלת בטלה ומבוטלת" (נספח ג' לתצהיר העדות הראשית של הנתבעת). סעיף 7.1 של הסכם המכר קובע במפורש כי תשלום התמורה שלא בהתאם למועדים הנקובים בסעיף 5 של ההסכם מהווה הפרה יסודית של הסכם המכר. כפי שעולה מגירסאותיהם של שני הצדדים המפורטות בכתבי טענותיהם- במעמד חתימת ההסכם שילמו התובעים לידי הנתבעת סכום של 10,000 ₪ בלבד, וביום 2.7.07 הפקידו התובעים בחשבונה של הנתבעת בבנק אדנים סכום נוסף של 42,380 ₪. על-פי סעיף 5.1 I של ההסכם התחייבה הנתבעת לפרוע את המשכנתא הרובצת על זכויותיה בדירה עד ליום 13.8.07. על-פי גירסתה של הנתבעת, פירעון המשכנתא אמור היה להיעשות מתוך הכספים שישולמו לה על-ידי התובעים עבור רכישת הדירה. על כך ניתן ללמוד מנוסחו המפורש בעניין זה של סעיף 5.1 I סיפא של הסכם המכר, וגם מהעובדה שהתובעים עצמם העבירו תשלומים אחדים מתוך תשלומי התמורה ישירות לבנק אדנים. כפי שעולה מסעיף 2.1 I של הסכם המכר, על הדירה היתה רשומה משכנתא על סך של 170,000 ₪ אשר הנתבעת התחייבה להסירה בהתאם להוראות ההסכם, דהיינו - לאחר קבלת שני התשלומים הראשונים המסתכמים בסך של 175,000 ₪ (ראו סעיף 5.1 I סיפא). סכימת התשלום אשר הועבר על-ידי התובעים במישרין לידי התובעת בחתימת ההסכם בצירוף הסכום אשר הועבר לבנק אדנים עד ליום 1.8.07, גם על-פי גירסת התובעים עצמם - מסתכמת בסכום של 52,380 ₪ בלבד. על-פי טענתה של הנתבעת, הנסמכת על תצהירה של גב' בן מרגי ביאטריז, אמו של התובע 1, מיום 3.2.08 (נספח י' לתצהיר הנתבעת), הצורך בצירופה של גב' בן מרגי ביאטריז כלווה נוספת מוכיח כי לתובעים עצמם לא היתה יכולת לקבל את ההלוואה הדרושה מהבנק למשכנתאות. אולם, ראוי לציין כי על-פי הסכם המכר עצמו את הסך הנ"ל של 175,000 ₪ היו אמורים התובעים לשלם עד ליום 13.8.07. משכך, מתקשה אני לקבל את טענת הנתבעת כי בנסיבות אלה הוכחה הפרה צפויה מצד התובעים של סעיף 5.1 I של הסכם המכר המזכה את הנתבעת בזכות לבטל הסכם זה כבר ביום 1.8.07. אך גם אם נתעלם בשלב זה, לצורך הדיון, משאלת אופייה וקיומה של ההפרה הצפויה כתנאי לתוקפה המחייב של הודעת הביטול אשר נשלחה על-ידי הנתבעת לתובעים ביום 1.8.07 - הרי שלנוכח התנהלותה של הנתבעת, כפי שתפורט להלן, אני סבור כי לא ניתן ממילא ללמוד מנסיבות העניין כי הסכם המכר אכן בוטל כדין על ידי הנתבעת ביום 1.8.07. המסגרת הנורמטיבית זכות הביטול המוקנית לנפגע בעקבות הפרת החוזה על-ידי צד מפר מוסדרת בסעיף 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: חוק החוזים (תרופות)) באופן ובדרך הקבועים לכך בסעיף 8 לחוק זה. משבוטל חוזה כדין נוצרת לשני הצדדים לחוזה (הן לנפגע והן למפר) עילה להשבת מה שהתקבל על-פי החוזה. הוראות ההשבה מקורן בשני סעיפים מקבילים המצויים בחוק החוזים (חלק כללי) ובחוק החוזים (תרופות), כדלקמן: סעיף 21 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע: "משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה, ואם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויו של מה שקיבל". סעיף 9(א) לחוק החוזים (תרופות) מנוסח באופן הבא: "משבוטל החוזה, חייב המפר להשיב לנפגע מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך; והנפגע חייב להשיב למפר מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך". מטרת ההשבה הינה למנוע התעשרות שלא כדין של מי מהצדדים. לאמור: כל עוד עמד החוזה בתוקפו החזיק כל צד כדין במה שקיבל על-פי החוזה. אולם משבוטל החוזה - אין צידוק לכך ולכן יש להשיב את מה שהתקבל מכוחו של החוזה (ע"א 741/79 כלנית השרון השקעות ובנין נ' רבקה הורביץ, פ"ד לה(3), 533, עמ' 540 (1981)). יפים לכך דבריו של מ"מ הנשיא, כב' השופט מ' חשין, בע"א 33/57 אבא ברעם נ' חיים ומלכה פרידמן, פ"ד יב(1) 626, בעמ' 634: "זכותו של קונה לדרוש השבת ממונו אינה מותנית באי-הפרת החוזה מצדו, כי אם מבוססת על השיקול, שבמסיבות הענין לא יהא זה הוגן וישר להשאיר את כספו בידי המוכר, כלומר להעשיר את הנתבע שלא כדין על חשבון התובע". (ראו גם: ע"א 9371/00 אלבשארה לעידוד תיירות בע"מ נ' קוסטודיה, פ"ד נו(4), 798, עמ' 805). למותר לציין כי הנפגע מהפרה זכאי לבטל את החוזה ואין הביטול תלוי בהשבה מוקדמת מצדו את אשר קיבל עקב החוזה, וזאת - כל עוד לא הותנה והוסכם אחרת בחוזה שבין הצדדים. ויודגש כי ההשבה היא תוצאת הביטול ולא תנאי לתוקפו, הביטול הוא המוליד את חובת ההשבה אך הוא אינו תלוי בה (ראו: ע"א 72/78 מינהל מקרקעי ישראל נ' יעקב ראב, פ"ד לב(3) 785, עמ' 792; דוד קציר, תרופות בשל הפרת חוזה, חלק ב' (1991), עמ' 639; פרופ' דניאל פרידמן ופרופ' נילי כהן, חוזים, כרך ב' (תשנ"ג-1992), עמ' 1142). סוגיית ההשבה כתנאי לתקפות הביטול עמדה לפתחו של בית המשפט העליון בהקשר דומה, בע"א 625/85 יצחק גויטן נ' אמיר דוידוב עו"ד ואח', פ"ד מד(2) 339, עמ' 342 (1990). בעניין זה היה מדובר בפסק דין הצהרתי שניתן על-ידי כב' השופט טלגם שזו לשונו: "ניתנת איפוא הצהרה בעתירה המבקשת כי הסכם המכר בין המבקשת והמשיב יצחק גויטן מיום 20.11.80 בטל, ובדין בוטל ע"י המבקשת. ... הצהרה זו מסויגת בקיום חבות נלווית של המבקשת להשיב כל סכום ששילם לידיה בצירוף הפרשי הצמדה מיום קבלתם ועד יום ההשבה בפועל על פי הפרשי המדד". בית המשפט העליון, מפי כב' השופט ש' אלוני, אישר את קביעתו של בית משפט קמא כי הבטלות עומדת בפני עצמה ללא קשר לחובת ההשבה הנזכרת בפסק דינו של השופט טלגם, ואיננה תנאי לבטלותו של ההסכם. עם זאת ראוי להדגיש כי הנפגע עלול לאבד את ברירת ביטול החוזה המוקנית לו בין מחמת מחדל הכרוך באי הפעלת זכות הביטול המוקנית לו על-פי הדין, ובין אם בשל מעשה אקטיבי מצדו של הצד הנפגע, ובכלל זה הסכמה בינו לבין הצד המפר או מחילה מצדו על ההפרה, אשר במסגרתה יוותר הצד הנפגע על הפעלת זכותו לביטול החוזה. סוג נוסף של ויתור אקטיבי מצדו של הצד הנפגע על הפעלת הזכות לביטול החוזה מושתת על הדוקטרינות המשפטיות של השתק וחובת תום הלב. חשוב להדגיש בהקשר זה כי אישור החוזה או ויתור על ברירת הביטול אין פירושו ויתור על סעדים אחרים העשויים לעמוד לרשות הנפגע עקב הפרת החוזה. נושא זה נדון בהרחבה בספרם של פרופ' דניאל פרידמן ופרופ' נילי כהן הגורסים כי קשה להצביע על מגמה אחידה בפסיקה המתייחסת להתנהגות של הנפגע לאחר היוודע לו על הפרה של החוזה. אחת הדוגמאות המובאות לשם הבהרת השקפתם זו מוצגת תחת הכותרת "קבלת טובת הנאה על-פי החוזה", ולפיה הנפגע ייחשב כמי שאישר את החוזה אם ניצל במודע זכויות המוקנות לו על-פי החוזה לאחר שנודע לו דבר ההפרה, וזאת - בנסיבות שבהן יהא הדבר בלתי הוגן או בלתי נאות לאפשר ניצול זכויות אלה ולהמשיך לטעון לביטול החוזה (פרופ' דניאל פרידמן ופרופ' נילי כהן, חוזים, כרך ב' (תשנ"ג-1992), עמ' 1133-1134). מן הכלל אל הפרט עיון בגירסתה של הנתבעת המפורטת בתצהיר עדותה הראשית עליה נחקרה בבית המשפט - מלמד כי גם הנתבעת עצמה איננה מכחישה כי ביצעה מספר פעולות הקשורות ליישומו של הסכם המכר לאחר משלוח הודעת הביטול הראשונה. כך למשל מציינת הנתבעת בתצהירה כי בשבוע האחרון של חודש ינואר 2008 פנו אליה התובעים וביקשו כי תחתום על מסמכים שונים שהנפיק עבורה הבנק למשכנתאות לצורך רישום הערת האזהרה לטובתו על הדירה בקשר להלוואה שהוא עתיד ליתן לתובעים, והיא נעתרה לבקשה זו וחתמה על המסמכים הנדרשים. הנתבעת הטעימה כי חתמה על המסמכים המבוקשים הואיל וסברה כי בהמשך לכך ישוחררו כספי ההלוואה של התובעים ותשולם לה יתרת התמורה. כמו כן מציינת הנתבעת בתצהירה כי במהלך חודש פברואר 2008 פנו אליה התובעים פעם נוספת וביקשו כי תמציא לידיהם מכתב כוונות נוסף מבנק אדנים לשם שחרור הכספים והנתבעת עשתה כמבוקש. באופן דומה פעלה הנתבעת, על-פי גירסתה, כאשר נתבקשה על-ידי התובעים להמציא מכתב כוונות שלישי מבנק אדנים. בנוסף לכך הנתבעת מאשרת בתצהירה כי קיבלה מידי התובעת סכום כולל של 175,332 ₪ על חשבון תמורת הדירה. דברים אלו מקבלים חיזוק בחקירתה הנגדית של הנתבעת שעה שהיא מאשרת בתגובה לשאלת ב"כ הנתבעת, כי ביום 23.1.08 חתמה על מסמכים לבנק לעניין הגרירה של המשכנתא, וכן כי ביום 18.2.08 היא קיבלה מעו"ד דינה שורץ 10,000 ₪ מכספי התובעים (עמ' 23, שורות 12-19 לפרוטוקול מיום 31.5.09). זאת ועוד: חשיבות קבלת כספי התובעים על-ידי הנתבעת כאות לוויתור מצדה על ברירת הביטול של הסכם המכר מתחזקת שעה שניתן לייחס את אותו הויתור לברירת הביטול. אבהיר את דברי: עיון בעדותה של הנתבעת מגלה כי אף לשיטתה היא "זנחה" את הודעת הביטול שנשלחה לתובעים ביום 1.8.07 והמשיכה לנהוג על-פי ההסכם. ובלשונה של הנתבעת: "הודעתי לעו"ד שורץ כי אם עד 30.4.09 לא אקבל את כל התמורה כולל הריבית אני מבטלת את ההסכם" (סעיף 19, עמ' 4 לתצהירה של הנתבעת). בהמשך, מסבירה הנתבעת כי רק בעקבות סירובם של התובעים לשלם את הריבית החריגה בגין הפיגור בתשלומים על חשבון התמורה, שנאמדה על-ידה בסכום של 60,000 ₪ בהסתמך על סעיף 7.4 להסכם - לא נותרה לה ברירה אלא לבטל את ההסכם כפי שהודיעה על כך לתובעים ביום 5.5.08. אך למעלה מזאת: הנתבעת בעדותה נשאלה מספר פעמים על-ידי ב"כ התובעים מדוע לקחה ביום 18.2.08 מעו"ד שורץ את ה- 10,000 ש"ח שנמסרו לה מתוך כספי התובעים ובנקודה זו ניכר היה כי הנתבעת מתחמקת בתשובותיה ממתן מענה ענייני. אולם מבין הסבריה של הנתבעת ניתן למצוא מספר אמירות המשקפות את השיקולים שהניעו את הנתבעת לנהוג כמי שבחרה בברירת הקיום של ההסכם. כך מציינת הנתבעת "הם הפרו בצורה גסה. אגיד לך את האמת, אני ריחמתי עליהם, ידיעתי מה המצב שלהם, לא היה להם כסף בכלל ... אולי הם הרוויחו (צ"ל ירוויחו - ב.א) פתאום ממפעל הפיס" (עמ' 23, שורה 28 לפרוטוקול מיום 31.5.09; עמ' 24, שורה 1 לפרוטוקול מיום 31.5.09) ובהמשך: "אבל חשבתי שכמו שדינה שורץ אמרה לי אם הם כל כך רוצים אז נשב ונסכם. הייתי בתוך סתירה שבפועל אין עסקה אבל במציאות הם מנסים לעשות את העסקה" (עמ' 24, שורות 9-10 לפרוטוקול מיום 31.5.09). בנוסף ניתן למצוא חיזוקים נוספים המאששים מסקנה זו במסמכים אשר צורפו לכתבי הטענות מטעם הצדדים: ראשית, פרוטוקול הפגישה שנחתם על-ידי הצדדים ביום 1.5.08 (נספח ו' של המרצת הפתיחה). לכאורה ניתן להסיק מפרוטוקול זה כי הצדדים הסכימו ביניהם לקיים את הסכם המכר, ובין היתר נאמר בפרוטוקול זה כי "הצדדים מודיעים לעובדה כי יתרת הסכום הוא 253,625 ₪ על-פי ההסכם שנחתם ביום 6/07". על פרוטוקול זה חתמו כל הצדדים להסכם המכר, ומשכך, ועל אף שהם נותרו חלוקים בדעותיהם בשאלת גובה ריבית הפיגורים - הרי היה מוסכם ביניהם כי העסקה נשוא ההסכם שרירה וקיימת. יתר על כן: באותו פרוטוקול אף נאמר כי "בני הזוג כהן מודיעים לעובדה כי המשכנתא של הגב' שרה אטיה סולקה מהדירה ונמחקה הע. אזהרה בטאבו". בנסיבות אלה אני סבור כי הפרוטוקול הנ"ל משקף הסכמת הצדדים בדבר קיומה של עסקת המכר על אף חילוקי הדעות ביניהם בשאלת גובה ריבית הפיגורים ומבחינה זו, עונה פרוטוקול זה גם על דרישת סעיף 8.2 של הסכם המכר לפיו: "לכל הסכמה או שינוי במפורש או מכללא בתנאי הסכם זה, או בכל חלק מהם, לא יהיה כל ערך ותוקף אלא אם יעשו בכתב ויחתמו ע"י הצדדים". עם זאת, גם אם ניתן לפרש את הפרוטוקול מיום 1.5.08 ככזה המגדיר הצעה ליישוב המחלוקת שבין הצדדים בפשרה, ומאחר והצדדים נדרשו להודיע לעו"ד דינה שורץ על עמדתם ביחס לפשרה בתוך 7 ימים ממועד קיום הפגישה, הרי שניתן לקבוע כי מהתנהגותה של הנתבעת בכל הכרוך בהמצאת מכתבי כוונה של בנק אדנים, קבלתו של תשלום בסך של 10,000 ₪ על חשבון התמורה, רחמיה על התובעים, היענותה לניסיונות הפישור של עו"ד דינה שורץ ורצונה של הנתבעת באותו זמן לבצע, בכל זאת, את העסקה כעולה מעדותה בעניין זה כפי שצוטטה לעיל - כל אלה מלמדים כי הנתבעת חזרה בה מהודעת הביטול שנשלחה על ידה ביום 1.8.07 ומשכך ניתן לקבוע כי עסקת המכר לא בוטלה מכוח הודעת הביטול הראשונה ווהצדדים הסכימו להמשיך לפעול לביצועה. אני סבור כי צד להסכם המבקש לאחוז בהודעת ביטול שנשלחה מטעמו ובה-בעת ממשיך ליהנות מפירות ההסכם לאחר הפרתו (ובעניינינו - קבלת חלק מכספי התמורה ופירעון המשכנתא הרובצת על הדירה) - ניתן יהיה לפרש את התנהגותו כויתור מצדו על הודעת ביטול ההסכם שניתנה על ידו. אין זה מתקבל על הדעת כי הנתבעת תהא רשאית לאחוז במקל משני קצוותיו באופן המאפשר לה לנהוג כמי שרואה את ההסכם כבר-תוקף מחייב, וכפועל יוצא מכך - מזכה אותה בקבלת כספי התובעים, ומצד שני לראות עצמה בו-בעת כנפגעת בשל הפרת ההסכם עמם באופן המקנה לה זכות לבטל את ההסכם. כך נפסק בעניין דומה לגבי התנהגותו של צד נפגע העולה כדי ויתור על זכותו לבטל התקשרות חוזית מחמת הפרה: ע"א 829/01 מלון זידאני נצרת בע"מ ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים, , ניתן ביום 12.3.07), סעיף 6); ע"א 574/78 מפעל מבצע חברה בע"מ נ' אבגה חברה לתעשייה, פ"ד לג(3) 712, עמ' 717). פרופ' מיגל דויטש מייחס לסוגיה הנדונה היבט נוסף. בספרו דן פרופ' דויטש בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 1058/84 עטיה נ' מוסק, פ"מ תשמ"ו(1), 381, שם היה מדובר בנפגע אשר ביטל חוזה כדין, אלא שהמפר חלק על עמדתו של הנפגע והמשיך לקיים את החוזה כאשר הנפגע מצידו נכון היה לקבל את הביצוע למרות הביטול. לדעת פרופ' דויטש, בנסיבות מסוג זה עשוי להיות מוסק חוזה חדש הבנוי מהצעה חדשה של המפר לקיים ומקיבולה על-ידי הנפגע באמצעות התנהגות. הווי אומר: החוזה בוטל ותוצאת ההתנהגות של הצדדים היא כריתתו של חוזה חדש. אולם, על-פי השקפתו של פרופ' דויטש, כאשר מדובר בחוזה למכר מקרקעין יידרש לשם כריתתו המחודשת של החוזה מסמך בכתב העונה על דרישת סעיף 8 לחוק המקרקעין (פרופ' מיגל דויטש, ביטול חוזה בעקבות הפרתו (תשנ"ג-1993), עמ' 288). במקרה הנוכחי, בין אם המסקנה המתבקשת הינה כי נוצרה הסכמה חדשה בין הצדדים בחתימתם על הפרוטוקול מיום 1.5.08 אשר נועדה "להחיות" את ההסכם מיום 13.6.07 אשר דינה כדין יצירת הסכם חדש בין הצדדים, בין אם פרוטוקול זה היווה הסכמה מצידם לשינוי תנאיו של הסכם זה מבלי שנוצר הסכם חדש בין הצדדים, ובין אם הפרוטוקול מיום 1.5.08 מהווה הצעת פשרה בלבד אשר לא הולידה הסכמה כאמור בין הצדדים - אזי מהתנהגותם של הצדדים לאחר משלוח הודעת הביטול הראשונה ניתן ללמוד על רצונם לקיים את עסקת המכר באותה תקופת זמן. כל אלה מובילים למסקנה כי הנתבעת חזרה בה מהודעת הביטול הראשונה והצדדים נותרו קשורים בעסקת המכר. על הקשר שבין ביטול החוזה והתנהגות הצד המבטל עמד בית המשפט העליון בע"א 759/83 חיים חצרוני נ' מוריס זוהר ואח', פ"ד מ(1) 85, עמ' 93: "קבלת הכספים וביטול ההסכם אינם יכולים לדור בכפיפה אחת ... ביטול לאחר קבלת הכסף מהחברה, קבלה שיש בה מימוש זכויותיו על-פי ההסכם כאילו לא הופר והמניות הועברו על שמו, אינו בטול תוך זמן סביר. ... יש בו ובנסיבות ההסדר שנעשה בו אישור לכך כי המשיב בחר לא לבטל את ההסכם עם חצרוני. ... הוא אינו רשאי לבטלו לאחר שהפיק ממנו את אשר היה מגיע לו על פיו אלמלא הופר". תימוכין לדעה הסוברת כי ניתן להשתית את שלילת תוקפה המחייב של הודעת ביטול חוזה על התנהגות הצדדים ניתן למצוא בפסיקה הדנה בהקשר של דיני השכירות. שאלת אישור החוזה או ויתור על ברירת הביטול התעוררו לא אחת בבתי המשפט מקום שהצד הזכאי לברירת ביטול חוזה קיבל כספים מכוח החוזה לאחר שנודע לו דבר ההפרה בקשר לשכירות. פסק הדין המנחה בהקשר זה ניתן עוד בשנת 1948 בע"א 41/48 ידידיה לוין נ' אלויס פרוינד, פ"ד ב(1), 604. בפסק-דין זה הותווה הכלל הבסיסי כי אם בעל הבית מקבל דמי שכירות לאחר שנתגלה לו דבר ההפרה הרי שהוא "מוותר" על כל אותן ההפרות שהיו ידועות לו עד למועד זה ומשמעותו - ויתור על ברירת הביטול. בנסיבות אלה מבחינה הפסיקה בין שני תשלומים: קבלת תשלום ביחס לעבר וקבלת תשלום ביחס לעתיד. הגישה הננקטת כלפי תשלום ביחס לעבר היא כאל תשלום שהצד בעל ברירת הביטול זכאי לקבלם אפילו יבוטל החוזה, ועל-כן אין בה משום "אישור של החוזה". מאידך גיסא, קבלת כספים להם זכאי בעל הבית עבור תקופה עתידית עולה כדי הפקת טובת הנאה אשר אינה מתיישבת עם אפשרות הביטול ומהווה התנהגות ממנה ניתן יהיה להסיק על אישורו של החוזה. פרופ' דניאל פרידמן ופרופ' נילי כהן מציגים עמדה נוספת העשויה לגישתם למנוע ביטולו של הסכם תוך הישענות על כוונתו של הצד המוותר, כפי שהדבר הוצג על ידם בספרם: "קבלת כספים, לרבות כספים לגבי העבר אשר יגיעו למקבל בכל מקרה, עשויה לגרור ויתור על ברירת הביטול אולם הדבר מותנה בכוונת המקבל" אותה ניתן יהיה להסיק מהתנהגותו בעת קבלת הכספים או לאחריה (חוזים, שם, עמ' 1139). יישומם של דברים אלה במקרה הנוכחי מעלה כי התובעים העבירו לידי הנתבעת או לטובתה כספים על חשבון התמורה החוזית שהוסכמה בין הצדדים בהסכם המכר. כספים אלה דומים במאפייניהם לדמי השכירות העתידיים להם זכאי בעל בית עבור השכרת רכושו. לפיכך, אני סבור כי ניתן ללמוד גזירה שווה מהפסיקה הדנה בעסקאות שכירות על כך שהתנהגותו של הצד הנפגע עשויה לעלות כדי ויתור על הפרה או ויתור על ברירת הביטול כאשר היא מעידה על כוונתו להמשיך בקיום החוזה. בצד הדברים המובאים לעיל מן הראוי ליתן תוקף לעובדה כי אף הנתבעת עצמה סברה כי בנסיבות העניין אין לה לסמוך על הודעת הביטול הראשונה שניתנה על ידה ביום 1.8.07 ולפיכך שוגרה על ידה לתובעים ביום 1.5.08 הודעת ביטול נוספת (להלן: הודעת הביטול השנייה) וזאת - לאחר שהתובעים לא פרעו לידיה את מלוא מחיר הדירה כפי שהתחייבו לעשות כן על-פי סעיף 5.1III של הסכם המכר. (3) בחינת תוקפה המחייב של הודעת הביטול השנייה ששלחה הנתבעת ביום 1.5.08 התקיימה פגישה בין כל הצדדים הנוגעים בדבר במטרה לנסות ולפתור את הסבך אליו נקלעו במהלך החודשים שחלפו מאז חתימת ההסכם. פגישה זו הסתיימה בחתימת פרוטוקול הבנות על-ידי הצדדים. עוד באותו היום פנתה הנתבעת לתובעים במכתב בו התריעה כי אם לא ישלמו לידיה את הריבית הקבועה בהסכם המכר בגין אי התשלום במועד "משפח' כהן תקבל את התשלום ששולם עד כה לסגירת ההסכם ולביטול החוזה". ביום 4.5.08 הועברה הודעה זו לעו"ד שורץ בצירוף מכתב חתום על-ידי הנתבעת בו מתבקשת עו"ד שורץ לבטל את מכירת הדירה ולהשיב לתובעים את הסכומים שנתקבלו על ידם עד ליום 30.4.08 ומיד לאחר ביטול הערת האזהרה. בעקבות מכתב זה פנתה עו"ד שורץ לתובעים ביום 11.5.08 בו היא מציינת כי לנוכח מכתבה מיום 4.5.08 של הנתבעת, אשר צורף למכתבה של עו"ד דינה שורץ, ובהתאם לסעיף 3.3 של הסכם המכר, עליה לבטל את רישום הערת האזהרה שנרשמה לטובתם תוך התראה וביקשה לשמוע עמדתם בעניין. מאחר והתובעים סבורים כי עסקת המכר לא בוטלה, ממילא שאף לא הוצגה לפני ראיה בדבר הסכמתם למחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובתם על הדירה. בהתייחס לתשלום האחרון על סך של 237,660 ₪ אשר הופקד על-ידי התובעים אצל עו"ד שורץ בנאמנות לאחר משלוח הודעת הביטול השנייה, וטענת התובעים כי לא הפרו את הוראת סעיף 5.1 של הסכם המכר הואיל ולא נמסרה להם החזקה בדירה ולא הומצאו להם אישורי המיסים מידי הנתבעת - מן הראוי להפנות להוראות הסעיפים 4, 5.1IV ו- 5.3. של ההסכם. להלן הקטעים הרלוונטיים (ההדגשות אינן במקור - ב.א.): "4. המוכרת מתחייבים (כך במקור - ב.א.) להעביר לקונים והקונים מתחייבים לקבל מהמוכרת את החזקה בדירה כשהיא ריקה ופנויה מכל אדם וחפץ מלבד המיטלטלין כפי שפורטו בסעיף 3.1 לעיל, ובמצבה כפי שהיא ביום החתימה על ההסכם ולמעט בלאי סביר וזאת עד ליום 15.8.07 בכפוף לתשלום התמורה כמפורט בהסכם זה". "5.1. ... ... ... סך השווה ל- 180,000 ש"ח (מאה ושמונים אלף ש"ח) ישולם ע"י הקונים מיד לאחר המצאת אישור מצד המוכרת על סילוק המשכנתא הרובצת על הנכס כמפורט בס' 2.1(א) לעיל ובכפוף להמצאת המוכרת את אישור מס השבח, מס מכירה, אישור עירייה והיטל השבחה הנדרשים לשם העברת הזכויות בנכס ע"ש הקונים בלשכת רישום המקרקעין". "5.3. באם לא יימסר אחד או יותר מן האישורים במועד מסירת החזקה לקונה כאמור כי אז הקונים יפקידו בידיה הנאמנות של עו"ד דינה שורץ את התשלום האחרון של התמורה. עו"ד דינה שורץ תעביר את התשלום הסכום האחרון של התמורה למוכרת כנגד מסירת האישורים הנדרשים לרישום הזכויות בדירה ע"ש הקונים". למקרא הסעיפים הנ"ל ניתן לקבוע כדלקמן: ראשית, מסירת החזקה בדירה ביום 15.8.07 על-ידי הנתבעת היתה אמורה להיעשות "בכפוף לתשלום התמורה כמפורט בהסכם זה". אני סבור כי מנוסחו של סעיף 4 הנ"ל אין להסיק כי מדובר בחיובים הדדיים השלובים זה בזה כי אם מסירת החזקה מותנית בתשלום מלוא התמורה החוזית על-פי הסכם המכר. סעיפים 5.1 IV ו- 5.3 של הסכם המכר קובעים מנגנון מוסכם להפקדת יתרת כספי התמורה בידיה הנאמנות של עו"ד דינה שורץ במקרה שבמועד מסירת החזקה לא יתאפשר לנתבעת למסור את אישורי המיסים לתובעים כתוצאה מעיכובים בירוקרטיים וטכניים ומסיבות שאין לנתבעת שליטה עליהם. משהסכימו הצדדים בהסכם המכר לדחות המועד להמצאת אישורי המיסים אגב הפקדת מלוא יתרת התמורה בנאמנות כאמור - אין התובעים זכאים לעכב ביצוע תשלום יתרת התמורה במשך למעלה מחודשיים ימים נוספים כפי שעשו, בניגוד להוראות הסכם המכר, ובכך יש משום הפרה יסודית מצידם של הוראות ההסכם הזה. הפקדה במועד של מלוא יתרת כספי התמורה בנאמנות אצל עו"ד דינה שורץ אף היתה מזכה את התובעים בזכות לקבלת החזקה בדירה. כפי שעולה מפרוטוקול הפגישה שנערכה בין הצדדים ביום 1.5.08 (נספח ו' של המרצת הפתיחה) "בני הזוג כהן מודיעים לעובדה כי המשכנתא של הגב' שרה אטיה סולקה מהדירה ונמחקה הע. אזהרה בטאבו". הצהרה זו של התובעים משמעותה היא שהנתבעת מילאה את חלקה כמפורט ברישא של סעיף 5.1 III להסכם ומנגד היה על התובעים לקיים את התחייבותם לשלם "מיד" את יתרת התמורה כפי שהתחייבו במפורש בסעיף 5.1 III של הסכם המכר. חרף זאת הפקידו התובעים את יתרת התמורה המוסכמת על-פי הפרוטוקול, בסך של 237,660 ש"ח, רק ביום 9.7.08 בידי עו"ד דינה שורץ, דהיינו - כחודשיים לאחר המועד בו היו הצהירו במפורש על ידיעתם בדבר סילוק המשכנתא הרובצת על הדירה. לעניין זה אין התובעים יכולים להיאחז בטיעון לפיו עוכב פירעונו של תשלום זה בהסכמת הנתבעת כעולה מפרוטוקול הפגישה מיום 1.5.08 עד לביצוע התשלום ביום 9.7.08. שכן, עיכוב בתשלום מלוא יתרת מחיר הדירה לתקופה של למעלה מחודשיים ימים מיום הפגישה, שעה שהצדדים היו אמורים להודיע לעו"ד דינה שורץ עמדתם העניינית לגבי הצעת הפשרה בעניין הריבית החריגה בתוך 7 ימים ממועד קיום אותה פגישה - מהווה הפרה יסודית של הסכם המכר. בעניין זה ראוי להזכיר כי לפי סעיף 5.3 של הסכם המכר היה על התובעים להפקיד את יתרת התמורה אצל עו"ד שורץ בנאמנות בסמוך למועד הפגישה מיום 1.5.08 מאחר שאושר על-ידם כי הובאה לידיעתם עובדת הסרת המשכנתא אשר רבצה על דירת הנתבעת. בנסיבות אלה, היה על התובעים להפקיד את יתרת התמורה בידיה הנאמנות של עו"ד דינה שורץ עד למועד מסירתם לידיהם של כל האישורים הנדרשים לצורך רישום הזכויות בדירה על שמותיהם של התובעים בלשכת רישום המקרקעין. בניגוד להודעת הביטול הראשונה שנשלחה על-ידי הנתבעת, הרי שביחס להודעת ביטול השנייה המשיכה הנתבעת לעמוד במפורש על זכותה לבטל את ההסכם על כל הכרוך בכך. הנתבעת שכרה את שירותיה של עו"ד עירית ליפא וזו שלחה מכתב מטעמה הן לב"כ התובעים ביום 27.5.08, והן לעו"ד שורץ ביום 31.7.08 בו הבהירה כי הודעת הביטול בעינה עומדת וכי עו"ד שורץ נדרשת להשיב את הכספים שהופקדו אצלה בנאמנות לידי התובעים. בית המשפט העליון, מפי כב' מ"מ הנשיא (כתוארו דאז) מ' שמגר, קבע בהקשר זה בע"א 158/80 מנחם שלום נ' מנחם מוטה ואח', פ"ד לו(4) 793, עמ' 796, כי אין לראות בעמידתו של צד לחוזה על זכותו לביטול חוזה משום חוסר תום לב אפריורי, גם אם ניכר כי הביטול משפר את מצבו של אותו צד. רק לעיתים רחוקות ייחשב השימוש בזכות הביטול כחוסר תום לב: "יכולות להיות נסיבות, בהן נוח לצד הנפגע שהמפר לא קיים התחייבותו, כי הנפגע היה רוצה להשתחרר מן ההתחייבויות לפי החוזה בשל טעמים שעמו. אולם, אבן הבוחן בכגון דא היא, אם עשה מעשה כלשהו או נהג בדרך שיש בה משום העדר תום-לב, יהיה זה על-ידי תחבולה, הכשלה או פעולות כיוצא באלה. עמידה על זכות מפורשת המוסכמת בין הצדדים, ומה גם כאשר מדובר על זכות שאיננה חבויה בין השיטין או על פרשנות מלאכותית של מלה זו או אחרת בחוזה, אינה כשלעצמה בגדר פעולה נעדרת תום-לב".   עקרון תום לב שאלה נוספת הניצבת לפני הינה האם הודעת הביטול השנייה של הנתבעת עונה על החובה הגלומה בהוראת סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 הדורשת כי קיום של חיוב הנובע מחוזה ושימוש בזכות הנובעת מחוזה חייבים להיעשות בתום-לב. בהקשר זה ראוי להתייחס לפסק-דינו של בית המשפט העליון בע"א 15/83 יהודית בירס ואח' נ' מזל פונס ואח', פ"ד לז(4) 267, עמ' 281. בנסיבות פסק-דין זה מכרו המערערים את דירתם למשיבים. על-פי ההסכם היה התשלום הראשון מותנה בהתחייבות של המערערים לפדות את המשכנתא אשר היתה רשומה על הדירה. המשיבים שילמו את כל התשלומים שהתחייבו על-פי החוזה באיחור העולה על 7 ימים באופן המהווה הפרה של הסכם המכר. על שני האיחורים הראשונים בתשלום עברו המערערים בשתיקה, אולם משחלף המועד לפירעונו של התשלום השלישי ובחלוף 7 ימים ממועד הפירעון - שלחו המערערים למשיבים הודעה בדבר ביטול החוזה. לאחר שקיבלו את הודעת הביטול העבירו המשיבים את התשלום השלישי לידי עורך-הדין. המשיבים טענו כי למערערים לא קמה זכות לביטול ההסכם הואיל והם לא פדו את המשכנתא, ופדיון זה מהווה תנאי מוקדם לביצוע תשלומיהם. כן טענו כי בנסיבות אלה השימוש שעשו המוכרים בזכות הביטול נעשתה שלא בתום לב. בית המשפט העליון מפי כב' השופט ג' בך קיבל את טענת המערערים כי פדיון המשכנתא היווה תנאי מוקדם אך ורק לביצוע התשלום הראשון, ולהעברת הזכויות בדירה לקונים, ואילו האיחור בתשלומים הבאים מהווה הפרת ההסכם. באשר לטענת השימוש בזכות הביטול שלא בתום לב אמר בית המשפט העליון: "המערערים הבליגו על הפרה יסודית אחת שבאיחור תשלום, שלחו לאחר מכן מכתב התראה למשיבים, ומשהופר החוזה בשנייה - המתינו עד מעבר לתום התקופה האמורה בהסכם (7 ימים) - ורק אז שלחו את הודעת הביטול. בנסיבות אלו איני רואה העדר תום-לב בביטול החוזה". (ראו לעניין זה גם: ד"ר ישראל וינבוים, בדרך מקובלת ובתום לב (2000), עמ' 263). דברים אלו נכונים ויפים גם לנסיבות העניין דנן. התובעים לא מילאו את התחייבויותיהם לתשלום מחיר הדירה במועדים ובתנאים המפורטים בהסכם המכר. על-פי האמור בסעיף 7.1 של הסכם המכר מהווה הדבר הפרה יסודית של הוראות הסכם המכר אשר מכוח חוק החוזים (תרופות) מקנה לנתבעת את הזכות לבטל את ההסכם. בפרוטוקול הפגישה שנחתם על-ידי הצדדים ביום 1.5.08 מאשרים התובעים כי הובא לידיעתם כי הדירה נקייה מהמשכנתא אשר נפדתה על-ידי הנתבעת. עובדה זו נתמכת אף במוצג ת/6, המהווה בקשה לביטול רישום משכנתא אשר נחתמה על-ידי בנק אדנים ביום 16.4.08 ואף אומתה על-ידי עורך-דין מטעם בנק זה באותו היום ואשר מעיון בה ניתן ללמוד כי חותמת לשכת רישום המקרקעין בפתח תקווה המאשרת ביטול המשכנתא הזו ניתנה עוד ביום 1.5.08. דהיינו - עוד באותו היום בו נחתם הפרוטוקול על-ידי הצדדים להסכם המכר. חרף כל זאת ביכרו התובעים שלא לפעול לפירעון מלוא יתרת הדירה מיד לאחר מכן, כמתחייב מסעיף 5.1 III של הסכם המכר. בנסיבות אלה הרי שלא ניתן להצביע על חוסר תום-לב מצד הנתבעת העשוי להביא לשלילת זכותה לבטל את החוזה בשל הפרתו היסודית מצד התובעים. אני סבור כי ראוי שעקרון תום הלב יחסום במקרים מסויימים צד לחוזה מלעשות שימוש בזכות או מפעולה על-פי ההסכם הנוגדת התנהגות קודמת שלו המלמדת כי לא ייזקק עוד לאותה הזכות. כך למשל קבלת תשלום מכוח ההסכם אותו מבוקש לבטל, ולא כל שכן לאחר שבוטל, מהווה לעיתים אינדיקציה חזקה לכך שהנפגע בחר במסלול של קיום ההסכם. מהתנהלות זו ניתן ללמוד, לעיתים, על ניצול שלא כדין של הברירה הניתנת לצד הנפגע לבחור בין תרופות שונות. במקרה הנוכחי, הדגישה הנתבעת בהודעת הביטול אשר נשלחה על ידה לעו"ד דינה שורץ ביום 4.5.08 כי "הסכומים שנתקבלו עד 30.4.08 ע"י משפחת כהן ע"ס 165,375 ₪ (לפי קבלות) יוחזרו אליה מיד לאחר ביטול הערת האזהרה בנסח הטאבו" (ההדגשה אינה במקור - ב.א.). הודעה זו נשלחה על-ידי עו"ד דינה שורץ לתובעים ביום 11.5.08. גם במכתבה של ב"כ הנתבעת מיום 27.5.08, אשר צורף כנספח י"א להמרצת הפתיחה, צוין פעמים אחדות דבר נכונותה של הנתבעת להשיב את הכספים לתובעים במידה ותומצא לה הבקשה לביטול הערת האזהרה אשר נחתמה על-ידי התובעים במעמד חתימת ההסכם בהתאם לסעיף 3.3 של הסכם המכר. משלא פעלו התובעים בהתאם למפורט בסעיף 3.3 של הסכם המכר ולא המציאו בקשה לביטול הערת אזהרה לידי ב"כ הנתבעת על אף בקשתה ובניגוד להתחייבותם החוזית המפורשת בעניין זה - אין לייחס לנתבעת העדר תום לב אך ורק משום שהתנתה את השבת התמורה בביטול הערת האזהרה אשר נותרה רשומה על דירתה לטובת התובעים אף לאחר ביטולו של הסכם המכר. מניתוח דברים זה מתבקשת המסקנה כי אין לייחס לנתבעת חוסר תום לב בעת מתן הודעת הביטול השנייה של הסכם המכר. למעלה מן הדרוש יצויין כי על-פי גירסת התובעים עצמם מלוא יתרת התמורה אשר הסתכמה בסך של 237,660 ₪ הועברה על ידם לידי עו"ד דינה שורץ רק ביום 9.7.08. אולם כבר ביום 22.7.08 פנתה ב"כ הנתבעת אל עו"ד דינה שורץ ודרשה כדלקמן: "לפיכך על מנת להקטין את הנזקים של כל הצדדים הינך נדרשת להשיב ל- בנק לאומי למשכנתאות בע"מ ללא דיחוי את כל הכספים שברשותך בעסקה הנ"ל. מרשתי תשלים את יתרת הכספים שתידרש ע"י בנק לאומי למשכנתאות בע"מ על מנת לבטל את הערת האזהרה הרשומה לטובתם ואם יוותרו בידה כספים לאחר מכן הם יושבו לה"ה כהן כאמור במכתבי מ- 27.5.2008" (סעיף 5). אירועים אלה, שאכן אירעו לאחר משלוח הודעת ביטול החוזה השנייה, יש בהם כדי לתמוך בגירסת הנתבעת לפיה ניתן ללמוד מהתנהגותה על הנחרצות שבה פעלה בכל הנוגע לביטול הסכם המכר ועסקת מכירת הדירה לתובעים, ועל כך שאין לייחס לה העדר תום לב בנסיבות המתוארות. ה. סיכום ומסקנות לאור ניתוח הדברים המובא לעיל, אני סבור כי הודעות הביטול השנייה ששלחה הנתבעת הינה תקפה, ולפיכך אני קובע כי הסכם המכר שנחתם בין הצדדים ביום 13.6.07 בוטל כדין על-ידי הנתבעת. משכך - דין התובענה לאכיפת הסכם המכר להידחות. בהתאם להסכמת הצדדים באשר לפיצול הסעדים והגבלת התובענה בתיק זה לנושא אכיפת הסכם המכר של הדירה נשוא המחלוקת אשר קיבלה תוקף של החלטה מחייבת ביום 3.3.09, שמורה לכל צד הזכות לתבוע בהליך נפרד את מלוא הסעדים הכספיים הנטענים על ידו על-פי הסכם המכר או בגין הפרתו או ביטולו. למותר לציין כי בפני התובעים פתוחה הדרך להגיש תביעה כספית להשבת הכספים המגיעים להם כתוצאה מביטולו של הסכם המכר. בנסיבות העניין הנני פוסק כי התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ₪ בתוספת סכום השווה למע"מ כדין. חוזההסכם התנהגותביטול חוזה