מהי זכות מוסרית ביצירה ? ניתן לחלק, בהכללה, את זכויות יוצר ביצירתו לשניים - זכות כלכלית, וזכות מוסרית. הזכות הכלכלית מגלמת זכות יוצר להנות מפירותיו הכלכליים של יצירתו, סופר ממכירות ספריו, וזמר ממכירות תקליטיו. זכות מוסרית היא זו, המקפלת בתוכה זכויות הקשורות לזכותו של אומן כי יצירתו תיוחס לו, וכי זו לא תעוות. אציין כי מתוך זכויות המשנה המקופלות בזכות המוסרית, זכות היוצר כי יצירתו תיוחס לו, עולה כדי הזכות הבסיסית ביותר המוגנת על ידי הדין. סעיף 45 לחוק זכות יוצרים התשס"ח - 2007 מחדד וקובע, כי זכות זו, המוסרית, אינה ניתנת להעברה, והיא תעמוד לאומן אף אם זה מכר את זכויות היוצרים ביצירתו. זכויות בלתי עבירות, המתנות על חופש החוזים, נדירות הן, וכאשר הן מופיעות, שומה על בית המשפט לאכוף את העדר החוקיות של עבירותן בצורה קפדנית. החוק בו עסקינן, ובפרט, הזכות המוסרית המוגנת בו, מגבילה יוצרים, פן בעיתות משבר יוותרו על נכס יקר מאין כמותו בעבורם, הוא המוניטין שנוצר כתוצר נלווה ליצירתם. כך למשל, גם אם מכרו יצירה במחיר נמוך ביחס לערכה בשעת משבר כלכלי כזה או אחר, עדיין הרוויחו את הערך הנלווה: שם טוב בעבור יצירותיהם. בעניין זה יש לציין כי החוק, מונע מאנשים לרכוש בכסף זכות "לעוות את האמת" - ולומר כי הם יצרו חפץ מסוים, או יצירה מסוימת. ראו דברי הנשיא (בדימוס) מ' שמגר, בע"א 513/89 Interlego A/S נ' .Exin - Lines Bros S. A, פ"ד מח(4), 133 שם אמר: "זכויות יוצרים הן חלק ממערך החוקים שנועדו להגן על קניינו הרוחני של האדם. ההצדקה להגנה על קניין רוחני זהה להצדקה להגנה על קניין מסוג אחר, ואין טעם להאריך בעניין זה. עם זאת, בבדיקת חוק זכות יוצרים יש להדגיש שתי נקודות ייחודיות: (א) בחוק זכות יוצרים שלא כבחוקים אחרים, קיימת הבחנה בין הזכויות הכלכליות לבין זכויות "המוסריות" בקניין הרוחני. הזכויות הכלכליות כוללות הוראות הנוגעות להעתקת המוצר ולשיווקו על-ידי מי שאינו זכאי לכך. זכויות אלו מוגדרות בסעיפים 1ו-2 לחוק זכות יוצרים ומרבית החוק הישראלי עוסק בהן, לעומתן קיימות הזכויות ה"מוסריות" הדנות בזכותו של המחבר שהיצירה תופיע תחת שמו, ובזכות המחבר למנוע את סילוף יצירתו. המינוח "זכות מוסרית" בהקשר זה אינו בא להבדיל מזכות חוקית אלא להבדיל מזכות כלכלית (ראה ע"א 528/73 אטינגר נ' אלמגור ואח' [פ"ד כט (2) 115], בעמ' 118). זכויות אלו מעוגנות בסעיף 4א לפקודת זכות יוצרים. שתי מערכות זכויות אלו זוכות לטיפול נפרד במסגרת חוקים המטפלים בזכויות יוצרים." (שם, פסקה 11). חזר על כך כב' השופט י' טירקל בע"א 2790/93 Robert E. Eisenman נ' אלישע קימרון, פ"ד נד(3), 817 (2000), בקובעו: "מלבד הזכויות הכלכליות שבידי בעל זכות היוצרים עומדת לו גם זכות אישית-מוסרית (ראו י' ויסמן "הזכות האישית (droit moral) בדיני זכויות יוצרים", מחקרי משפט ז' 51, 55 (1989)). כך נאמר בסעיף 4א לפקודת זכות יוצרים (להלן - "הפקודה"): "4א. (1) מחבר זכאי ששמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה המקובלים. (3) פגיעה בזכות לפי סעיף זה היא עוולה אזרחית, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] יחולו עליה. (4) זכותו של מחבר לפי סעיף זה לא תהיה תלויה בזכותו החמרית באותה יצירה, והיא תעמוד לו אף לאחר שזכות זו, כולה או מקצתה, הועברה לאחר. --". אדם זכאי ששמו ייקרא על "ילדי רוחו". זיקתו הרוחנית לאלה כמוה, כמעט, כזיקתו ליוצאי חלציו. פרסומה של יצירה בלי ששמו של מחברה ייקרא עליה "בהיקף ובמידה המקובלים" הוא פגיעה בזכותו המוסרית של המחבר. שורשיו של עקרון חשוב זה שלוחים גם במקורות המשפט העברי, שעמדו על גודל עוונו של מי שאינו אומר דבר בשם אומרו. כך נאמר, בין דברים רבים בענין זה: "גדול שיאמר דבר בשם אומרו ולא יגזול דעת האומרו, כי גזילה זו יותר מגזילת ממון --- ומה מאוד גדול עבירה זו בעיני, האומר פשט הכתוב בספר, או אשר שמע, ולא מזכיר שם האומר או הכותב" (ר' ישעיה הלוי הורוויץ שני לוחות הברית, מסכת שבועות (דף קפ"ג, ע' ב); כן ראו מקורות נוספים אצל נ' רקובר זכות היוצרים במקורות היהודיים (תשנ"א), בעמ' 35 ואילך).זכות מוסרית (ביצירה)זכויות יוצרים (הפרת)