הוראת סעיף 18 (ג) לחוק תובענות ייצוגיות, מחייבת פרסום הודעה בדבר בקשה לאישור הסדר פשרה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חובת פרסום בקשה להסדר פשרה בתביעה ייצוגית: לפניי בקשה לאישור הסדר פשרה מתוקן. על פי האמור בבקשה, מוגשת היא (בזו הפעם) לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה הסיר את התנגדותו לאישור הסדר פשרה קודם שהציעו הצדדים. יוטעם כבר כאן כי הסדר הפשרה המתוקן הושג לאחר אישור התובענה כייצוגית. רקע כללי וסקירת ההליכים עד כֹּה עיקרי התובענה הייצוגית דוד שגיב (להלן: "התובע המייצג") היה בעת הרלוונטית לקוח של בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הנתבע"). התובע המייצג ניהל חשבון בסניף "הישיר הראשון" של הנתבע. המדובר בסניף "וירטואלי". לקוחותיו אינם באים בין כתליו וקשריהם עימו מנוהלים מרחוק, כגון באמצעות הטלפון או האינטרנט. התובע המייצג הפקיד סכומי כסף שונים בפיקדונות שקליים לתקופות קצובות (עד שנה). הפיקדונות התחדשו אוטומטית מידי 30 יום, על פי הוראה שמסר התובע המייצג עם ביצוע ההפקדה הראשונה. סכומי הפיקדונות נשאו ריבית בשיעור שהשתנה מעת לעת בהתאם לעדכוני ריבית הפריים במשק. המבקש ביכר לבצע את ההפקדות בסניף הישיר הראשון דווקא (ולא בדרך של התייצבות לפני פקיד הבנק), נוכח התחייבות נטענת מצד הנתבע (לרבות בפרסומים שונים) להעניק לכל מפקיד (בשירות עצמי או בסניף הישיר הראשון; להלן: "ערוצי הבנקאות הישירה") הטבה, בדמות בונוס של תוספת 1% ריבית מעל הריבית שנהגה במועד ההפקדה. לא זו אף זו, בעת ביצוע ההפקדה הוסבר לתובע המייצג כי ההטבה תינתן לו עד לתאריך הפירעון של הפקדון. דא עקא, בשלב מסוים נסתבר לתובע המייצג, להוותו, כי ההטבה המוענקת לו נפסקת עם תום תקופת ההפקדה הראשונה, והריבית המשתלמת לו בתקופות החידוש האוטומטי, הינה הריבית הרגילה ללא הטבה כלשהי. על כן, הגיש הוא את התובענה הנוכחית, בה עתר לחייב את הנתבע לזכּותו בסכומי הריבית שהובטחה לו, לדבריו, לתקופות הפקדון שהוארכו באופן אוטומטי. הדיון וההכרעה בבקשת האישור התובענה הוגשה על פי פרק ג 1 לחוק הבנקאות (שרות ללקוח), התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק הבנקאות"). יחד עימה, הוגשה בקשה לאישורהּ כתובענה ייצוגית (בש"א (מחוזי ת"א) 12904/00). , התובע המייצג טען כי יש להכיר בתובענה כייצוגית בין היתר לאור גודל הקבוצה (אלפי מפקידים, שעשו שימוש בערוצי הבנקאות הישירה ואמורים היו לזכות בריבית מועדפת); הקירבה בשאלות המהותיות של עובדה ומשפט המשותפות ליחידי הקבוצה; הסבירות כי תוכרענה לטובתם; העדיפות לנקיטת דרך התובענה הייצוגית על-פני ניהול תביעות אישיות על ידי כל אחד מחברי הקבוצה. הנתבע התנגד לבקשת האישור. אף שלא כפר בחלק מן העובדות להן טען התובע המייצג, סבר הנתבע כי גרסת התובע המייצג, כאילו הובטחה לו ריבית מועדפת עד למועד הפירעון אין בה ממש שכן התובע המייצג ידע שבתום פרק ההפקדה הראשון, יפוג תוקף ההטבה וזו שוב לא תחול בנוגע להפקדות המתחדשות. בקשת האישור נדונה והוכרעה על דרך הכתב, ללא חקירת המצהירים. בית המשפט (כבוד השופט נ' ישעיה) קבע בראש ובראשונה כי התנהגות הנתבע, בפרסומיו ובהוראות הביצוע שהנפיק למפקידים ולתובע המייצג, היוותה הטעיה, כמשמעותה בסעיף 3 לחוק הבנקאות. בית המשפט ייסד את מסקנתו על ההגיון הכלכלי הטמון בטענת התובע המייצג, היינו כי היה נמנע ממתן הוראת חידוש אוטומטית אילו ידע שחידוש בדרך זו ישלול הימנו את ההטבה המובטחת בשיעור הריבית, והיה נוקט דרך של הפקדה מחדש בתום כל תקופת פקדון בת 30 ימים. בית המשפט קבע כי נתקיימו אף יתר התנאים שנקבעו בחוק הבנקאות (כנוסחו אותה עת) לאישורה של התובענה כייצוגית ואישר את ניהול התובענה כייצוגית, בסייגים מסויימים, לאמור: (א) התקופה אליה תתייחס התובענה היא מיום 17.3.99 ועד ליום 18.9.00; (ב) הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה כוללת את "כל לקוחות ה[נתבע] שהפקידו במסלולי הבנקאות הישירה כספים לתקופות קצובות ואשר נמנעה מהם ההטבה בריבית, בשיעור 1%, לגבי התקופות בהן חודשו הפיקדונות באופן אוטומטי" (ראו פסקה 6 להחלטה בבש"א (מחוזי ת"א) 12904/00, ת"א (מחוזי ת"א) 2033/00 שגיב נ' בנק לאומי לישראל בע"מ). עם זאת, לא חסך בית המשפט את שבט ביקורתו מן התובע המייצג, שכן הלה העריך כי סכומה הכולל של התובענה הייצוגית הוא מיליארד ₪. בית המשפט אמר בהקשר זה: "מן הראוי היה, וזאת אני מבקש להבהיר למבקש, לבא כוחו ולאחרים כמותו, המבקשים לאשר תביעתם כייצוגית, להמנע מ'ניפוח' מלאכותי של היקף התביעה הייצוגית הפוטנציאלית למימדים 'אסטרונומיים' ובלתי מבוססים כל עיקר (1 מיליארד ₪), שכן עצם הגשת תביעה בסכומים בסדר גודל כזה, וההד התקשורתי הרב שלה היא זוכה, גורמת לנזקים משמעותיים, ולעיתים כבדים, למשיב ולאחרים כמותו, שלא לצורך וללא שתצמח מכך כל תועלת למבקש". בית המשפט הורה על פרסום החלק האופרטיבי של החלטתו בשני עיתונים יומיים נפוצים, על פי נוסח שהוגש לאישורו. הנתבע הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה לבית המשפט העליון (רע"א 1074/04), והצדדים הסכימו לעכב הדיון בתובענה לגופה, עד להכרעה בה (בש"א (מחוזי ת"א) 1081/04). לאחר מכן, ביום 28.9.08 הסיר בית המשפט את העיכוב, שב והורה על פרסום אישור התובענה כייצוגית וקבע דיון בתובענה לעיצומה. מנגד, בקשת רשות הערעור טרם הוכרעה ככל הנראה בהסכמת הצדדים (הנעוצה כמדומה מקיומם של מגעים להסדר פשרה). הבקשה לאישור הסדר פשרה הבקשה המקורית בעלי הדין הגישו ביום 14.1.09 בקשה לאישור הסדר פשרה (בש"א 2024/09; להלן: "הבקשה המקורית" או "ההסדר המקורי" בהתאמה). להלן אעמוד על עיקרי הסדר הפשרה שבבקשה המקורית. אולם לפני כן, ראיתי להדגיש כי התובענה דנן הוגשה בשנת 2000 ומשטר התובענות הייצוגיות היה קבוע, בעת ההיא, בהוראות שהיו פזורות לרוחב החקיקה (דוגמת פרק ו 1 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981; פרק ה 1 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א - 1981; פרק ו 1 לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח - 1988; פרק ג 1 לחוק השירות ללקוח). בקשת האישור נדונה על פי המשטר הקודם. בינתיים נתקבל, ביום 1.3.06, חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו - 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"), שביקש לקבץ ולרכז תחת קורת גג אחת את ההוראות הדנות בתובענות ייצוגיות ולקבוע כללים אחידים לעניין הגשתן וניהולן. בין הוראות המעבר שנקבעו בחוק תובענות ייצוגיות, מצינו את הוראת סעיף 45 (ב), לפיה תחולנה הוראותיו גם על תובענות ייצוגיות שהיו תלויות ועומדות לפני בית המשפט ביום פרסום חוק תובענות ייצוגיות. על כן, נדונה הבקשה המקורית על פי המשטר החדש, שנקבע בחוק תובענות ייצוגיות. עיקרי ההסדר המקורי שהציעו בעלי הדין בגדרי הבקשה המקורית, הם כדלקמן: (א) סכום הפיצויים הכולל, לכל חברי הקבוצה, יועמד על 258,000 ₪, קרי: 30% משיעור הנזק המכסימלי שנגרם, על פי תחשיב שערך הנתבע (העומד על סכום של כ- 862,000 ₪); (ב) הסכום ישולם לכל אחד מחברי הקבוצה שחשבונו, הנכלל בתחשיב שערך הנתבע, עדיין מתנהל אצל הנתבע, ושסכום הזיכוי המגיע לו אינו נמוך מ-20 ₪; (ג) ההחזר בפועל ייעשה על דרך של זיכוי חשבונות חברי הקבוצה ב-30% מסכום ההטבה אותה לא קיבל כל חשבון, על פי התחשיב שערך הנתבע; (ד) סכום ההפרשים (קרי: ההפרש בין הסכום של 258,000 ₪ לבין סכום ההחזר המגיע ללקוחות שאינם מנהלים עוד חשבון אצל הנתבע או שהזיכוי המגיע להם נמוך מ-20 ₪) - יועבר על ידי הבנק כתרומה לאיל"ן; (ה) בית המשפט לא ימנה בודק לפי סעיף 19 (ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות; (ו) הצדדים ימליצו לבית המשפט לפסוק לתובע המייצג גמול בסכום של 50,000 ₪ והחזר הוצאות בסכום של 20,000 ₪ + מע"מ. כמו כן, ימליצו הצדדים לפסוק לב"כ התובע המייצג שכ"ט עו"ד בסכום של 100,000 ₪ + מע"מ, והכל - מעבר לסכום הפיצויים הכולל הנזכר לעיל. לאחר הגשת הבקשה המקורית, הורה בית המשפט, ביום 15.1.09, לפרסמה בעיתונות ולהעביר העתק ממנה וכן מן התובענה ליועץ המשפטי לממשלה ולמפקח על הבנקים, כמצוות סעיף 18 (ב) לחוק תובענות ייצוגיות. חרף הפרסום, איש מחברי הקבוצה לא הגיש התנגדות להסדר המוצע. לעומת זאת, ביום 1.4.09, הגיש נציג היועץ המשפטי לממשלה התנגדות לאישור ההסדר. אכן, המפקח על הבנקים לא הגיש כל התנגדות להסדר המוצע. אולם, אני סבור כי עמדת היועץ המשפטי לממשלה משקפת אף את עמדת המפקח על הבנקים. הטעם לכך הוא שהמפקח על הבנקים מהווה "יחידת סמך" של המדינה ואורגן מאורגניה. מצוות המחוקק היא כי בכל הליך שהמדינה היא צד לו, תיוצג היא על ידי היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו (סעיף 4 לחוק לתיקון סדרי הדין האזרחי (המדינה כבעל דין), התשי"ח - 1958). אמור מעתה: עמדת המפקח על הבנקים נשמעת מגרונו של היועץ המשפטי לממשלה. לוז הבעייתיות בהסדר המקורי, על פי עמדת היועץ המשפטי לממשלה, הוא בתמצית כדלקמן: (א) ההסדר מעניק פיצויים בגובה 30% בלבד, ולא מזכה את חברי הקבוצה בהחזר מלא או קרוב לכך, למרות שראוי היה לעשות כן; (ב) ההחזר הוא נומינלי ויש להורות כי ייעשה בערכים ריאליים; (ג) ההחזר יינתן לחלק מחברי הקבוצה, לאמור: אלו המנהלים כיום את חשבונם אצל הנתבע. לעומתם, מי מן הנפגעים שמימש את זכותו הצרכנית והעביר את חשבונו למוסד בנקאי אחר - לא יזכה בהחזר, למרות שלכאורה ניתן לנקוט צעדים סבירים וזולים לאיתורו; (ד) סכום ההחזר הוגבל למי שנגרם לו נזק בסכום של 20 ₪ ומעלה. על כן, סבר היועץ המשפטי לממשלה כי יש למנות בודק, שיספק לבית המשפט נתונים לצורך בדיקת תוכנו של ההסדר המקורי ובחינת אישורו. ביום 3.5.09 התייצבו הצדדים וכן ב"כ היועץ המשפטי לממשלה לפני בית המשפט והסכימו כי ימונה בודק. ההוראות שנתן בית המשפט לבודק, היו בזו הלשון: "הבודק יבדוק את הסדר הפשרה שהושג בין הצדדים בהיבט העובדתי ובהתאם לסעיף 19(ב)(4) לחוק התובענות הייצוגיות. בין השאר יבדוק את נכונות התחשיב שצורף לבקשה לאישור הסכם פשרה, לרבות דרך עריכת התחשיב, עלות ביצוע הזיכוי ללקוח קיים ועלות משוערת של זיכוי לקוח שאינו פעיל בבנק ועלות הדרושה לאיתורו. כמו כן יערוך הבודק שערוך מקורב של הסכומים שעליהם הוסכם בהסדר הפשרה. כמו כן יבדוק הבודק האם ההסדר המתייחס לתרומה לאילן - איגוד ישראלי לילדים נפגעים, ראוי בהתחשב במספר הלקוחות שלא אותרו". בית המשפט מינה רו"ח ממשרד רוה"ח בר לב ושות' לשמש כבודק לפי סעיף 19 (ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות. רו"ח יניב בוכניק (להלן: "הבודק"), ממשרד רו"ח בר לב ושות', הוא אשר הגיש חוות דעת ביום 18.8.09 (להלן: "חוות הדעת הראשונה"). הבודק הסביר בחוות דעתו הראשונה כי זכה לשיתוף פעולה חלקי מצד הנתבע. האחרון דחה את בקשת הבודק לקבל מידע נוסף, לרבות בדבר אוכלוסיית הנתונים הכללית ממנה נגזרו הנתונים המופיעים בתחשיב שערך הנתבע. בהינתן האמור, נשענה הבדיקה שערך הבודק על התחשיב שערך הנתבע, ללא בדיקה אם מסד הנתונים שבבסיסו, משקף את המציאות. הבודק הביע אפוא את דעתו כדלקמן: (א) בדיקת התחשיב העלתה כי נמצאו ליקויים בחישוב תקופות הפיקדונות. ההפרשים הכספיים הנובעים מן הליקויים מוערכים ב-440,000 ₪; (ב) ערכו הריאלי המירבי של סכום הנזק הוא 1,652,000 ₪ לערך (לעומת הסכום הנומינלי של כ-862,000 ₪), לפי ריבית בנק ישראל והצמדה למדד; (ג) הסכום שישולם בפועל לחברי הקבוצה מוערך ב-97,000 ₪ והסכום שיתרום הנתבע לאיל"ן מוערך בכ-160,000 ₪; (ד) העלות הישירה הכרוכה בביצוע ההחזר היא עלות נמוכה. אולם, הנתבע עלול לשאת בעלות עקיפה, כגון מענה לפניות לקוחות בגין הזיכוי בחשבונם. הבודק לא כלל בחוות הדעת הראשונה המלצה אם לאשר את הסדר הפשרה, אם לאו. הנתבע הגיש תגובה לחוות הדעת הראשונה, בה חלק על עמדת הבודק, הן לגבי העדר שיתוף הפעולה והן לגבי הליקויים בתחשיב. בישיבת יום 3.9.09 ציווה בית המשפט על הנתבע לשתף פעולה עם הבודק ולהעמיד לעיונו חומר שביקש (אף כי בית המשפט לא קיבל את מלוא טיעוני הבודק), והורה כי "לבודק לא תהיה זכות לגישה פיזית, במסגרת הבדיקות המדגמיות שהוא מבקש לבצע, לספרי או למחשבי הבנק בכל פעולה או עיון בספרי או במחשבי הבנק" (ראו ההחלטה מיום 3.9.09). כל זאת - על מנת שהבודק יערוך חוות דעת חלופית (להלן: "חוות הדעת השנייה"), לא יאוחר מיום 30.9.09. חוות הדעת השנייה הוגשה, בסופו של דבר, ביום 25.10.09. עיקרי חוות הדעת השנייה הם אלה: (א) מסד הנתונים שעל פיו נערך התחשיב מטעם הנתבע, הוא מסד שלם. הבודק הגיע למסקנה זו לאחר קבלת מידע והסברים מאנשי הנתבע עימם נפגש וכן תצהיר מפי ראש ענף ביקורת מערכות מידע אצל הנתבע; (ב) הליקויים עליהם הצביע הבודק בחוות הדעת הראשונה - לאו ליקויים הם. הבודק קיבל הסבר באשר לליקויים בחישובי התקופות של הפיקדונות. על פי הסבר זה זיהה הנתבע מקרים שבהם עקב פניית הלקוח, זכה הלה לקבל את ההטבה המובטחת; (ג) תחשיב מעודכן של סכום הנזק הנומינלי שערך הנתבע (להלן: "התחשיב המתוקן"), מלמד כי סכום זה עומד על 914,000 ₪ לערך (במקום סכום של כ-862,000 ₪). זאת, בין השאר בגין הטעמים הבאים: התחשיב המתוקן כולל אף ריבית דריבית; בהחלטה מיום 16.12.03 נקבע כי התקופה הרלוונטית לצורך התובענה היא בין יום 17.3.99 לבין יום 18.9.00. עם זאת, תקופת התחשיב המעודכן היא מיום 17.3.99 ועד למועד פרעון הפיקדונות בפועל, אף אם היה הדבר לאחר 18.9.00. (ד) ערכו הריאלי המירבי של סכום הנזק הוא כ-1,754,000 ₪ (לפי ריבית בנק ישראל והצמדה למדד). ביום 26.10.09, נערך דיון במעמד הצדדים, נציג היועץ המשפטי לממשלה והבודק, לפני בית המשפט. ב"כ היועץ המשפטי לממשלה הוסיף להחזיק בדעתו כי הסדר הפשרה המוצע אינו ראוי לאימוץ, בעטיים של שלושה טעמים עיקריים, כמפורט להלן: (א) סכום הנזק הנומינלי לפי הערכת הבודק הינו 914,000 ₪. אין הצדקה לדבר במונחי הנזק הנומינלי ויש לשערכו על פי אחת מן החלופות שהציע הבודק; (ב) הסכום שהוצע להחזירו הוא 274,000 ₪, לאמור כ-30% מסכום הנזק הנומינלי. סכום זה נמוך מדיי; (ג) הפיצוי יינתן למספר מועט של בעלי חשבונות מתוך כלל הזכאים (כ-21,500 בעלי חשבונות) והיתרה - תיתרם לאיל"ן. ברם, בתובענות מן הסוג הנדון, ראוי, ככלל, להעביר לציבור הצרכנים שנפגע את כל הכספים ואין לייעד חלק מכספים אלו לתרומות. לאור דברים אלו, המליץ בית המשפט לבעלי הדין להידבר מתוך מטרה ליישב את המחלוקות. בעלי הדין אכן נדברו מחוץ לאולם הדיונים, ובסיוע הבודק צמצמו את המחלוקות, אלא שלא הצליחו להגיע להסכמה. לא היה מנוס מלהורות כי הבקשה לאישור הסדר הפשרה תקבע לדיון לפני שופט אחר, מחמת פרישתו הקרבה ובאה של השופט נ' ישעיה לגימלאות. בית המשפט קבע כי הנתבע יישא (בשלב זה) בשכ"ט הבודק בסכום השווה ל-8,000$ בצירוף מע"מ. ואכן, הטיפול בתיק הועבר אליי זה לא מכבר. ביום 10.11.09 הוריתי על זימון התובע המייצג, הנתבע וב"כ היועץ המשפטי לממשלה לדיון בבקשה המקורית, ליום 18.11.09. הבקשות המתוקנות ויהי ערב ויהי בוקר, ביום 12.11.09 הגישו הצדדים הודעה על תיקונים בהסדר הפשרה ובקשה בהסכמה לאישורו (להלן: "הבקשה המתוקנת הראשונה"). במבוא לבקשה ציינו הצדדים כי לאחר ישיבת 26.10.09 הוסיפו ונדברו ביניהם ובזו הפעם - צלחה משימתם. הם הסכימו לערוך תיקונים אחדים בבקשה המקורית והסכמתם זו זכתה לברכת היועץ המשפטי לממשלה, אשר הסיר את התנגדותו לאישור הסדר הפשרה בנוסחו דהאידנא (להלן: "ההסדר המתוקן"). עיקרי התיקונים בהסדר המתוקן הם אלה: ראשית, הנזק הכולל הוא כ-914,000 ₪. המומחה סבור כי סכום זה מוטה כלפי מעלה ומחמיר עם הנתבע וכך אף מסר לבית המשפט במהלך ישיבת 26.10.09; שנית, סכום הפיצוי הכולל שישלם הנתבע הוא 370,000 ₪ (במקום 258,000 ₪); שלישית, הזיכוי בפועל של חשבונות חברי הקבוצה הזכאים לכך, יחושב לפי 40.462% (במקום 30%) מן הסכום המופיע בכל שורה תחת הכותרת "חישוב סכום ההטבה על בסיס 1% הטבה בגין הימים בהם לא ניתנה" שבתחשיב המתוקן; רביעית, הסכום המזערי לזיכוי יהא 10 ₪ (במקום 20 ₪); חמישית, החשבונות שיזוכו יהיו החשבונות שסומנו בתחשיב המתוקן כחשבונות פעילים, בתנאי שיישארו פעילים ביום ביצוע הזיכוי בפועל; ששית, סכומי הזיכוי המגיעים לחשבונות שאינם פעילים ולחשבונות שבהם סכום הזיכוי נופל מ-10 ₪, יועברו כתרומה לאיל"ן; שביעית, הצדדים ימליצו להעמיד את שכ"ט ב"כ התובע המייצג על סכום של 90,000 ₪ (במקום 100,000 ₪) + מע"מ, אך לא יחול שינוי בגמול לתובע המייצג (50,000 ₪) ובהחזר הוצאותיו (20,000 ₪ + מע"מ). בישיבת 18.11.09, נדונה הבקשה המתוקנת הראשונה. לישיבה זו הופיעו באי כוח התובע המייצג והנתבע. ב"כ היועץ המשפטי לממשלה לא התייצב. הצדדים נתבקשו להגיש את ההסדר המקורי וההסדר המתוקן כשהם מגובשים במסמך אחד, המכיל את ההסכמות המעודכנות במלואן. כמו כן, נתבקשו הצדדים להתייחס לשאלה אם אין מקום וצורך לפרסם את ההסדר המתוקן, עובר לדיון בבקשה לאישורו. דעתם, כפי שהובעה ונרשמה בפרוטוקול, הייתה כי אין הדבר נדרש בענייננו ולו משום שפרסום קודם (מחודש ינואר 2009) לא הביא כל תגובה שהיא מצד איש מחברי הקבוצה, ואם כך היה בעבר, עת סכום הפיצוי בו דובר היה 258,000 ₪, קל וחומר שכך צפוי להיות אף עתה, מששופרו תנאי ההסדר. הצדדים הגישו, ביום 26.11.09, בקשה לאישור הסדר פשרה מתוקן (להלן: "הבקשה המתוקנת השנייה"). הם צירפו את ההסכם המכיל את מלוא ההסכמות העדכניות שהושגו (להלן: "הסדר הפשרה הכולל"). הסדר הפשרה הכולל הוא נספח מס' 1 לבקשה המתוקנת השנייה. בין השאר צירפו הצדדים לבקשתם זו נוסח הודעה לעיתונות, תצהירי עורכי הדין ועותק מהודעה שתוגש לבית המשפט העליון (בגדרי רע"א 1074/04), אם יינתן להסדר תוקף של פסק דין. דיון והכרעה השאלות הדורשות הכרעה עתה הן ראשית, כלום יש להיזקק לפרסום מחדש של הבקשה המתוקנת (הראשונה והשנייה או מי מהן); שנית, ובהנחה כי אין צורך בפרסום נוסף, האם יש לאשר את הסדר הפשרה הכולל, אם לאו. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, הן לפניי והן לפני כבוד השופט ישעיה, באתי לכלל מסקנה כי יש לאשר את הסדר הפשרה הכולל (בכפוף לשתי תוספות), בלא צורך להקדים ולפרסם את דבר תיקוניו. להלן אפרט את השיקולים המרכזיים שהנחוני בדרכי למסקנה האמורה. כללי חשיבות מכרעת נודעת לקיום קפדני אחר הוראות הדין בנוגע לאישור הסדר פשרה בגדרי תובענה ייצוגית. כך, למשל, מן ההחלטה שניתנה בבש"א (אזורי י-ם) 1498/09 ארי יוסי אבטחה ושירותים בע"מ נ' צ'רטקובסקי, עולה כי משלא קויימו כדבעי ההליכים שבסעיפים 18 ו-19 לחוק תובענות ייצוגיות, ההחלטה המאשרת את ההסדר לא תהווה מעשה בית דין, וכלשון בית הדין: "כל הפעולות המפורטות בסעיפים 18 ו-19 לחוק לא נעשו לגבי הסכם הפשרה בתיק עב 1001/08. כאמור לעיל ביום 26.6.08 הוגש ההסכם, וביום 30.6.08 ניתן לו תוקף של פסק דין. לא הוגשו תצהירים בעניין הסכם הפשרה, לא התמנה מומחה למתן חוות דעת, וההסכם לא הובא לידיעת היועץ המשפטי לממשלה ומנהל בתי המשפט. לנוכח האמור לעיל, לא נסתיימה הבקשה בתיק עב 1001/08 בהסכם פשרה, כהגדרתו בחוק, משלא התמלאו לגביו כל דרישות החוק, ואף לא מקצתן. משכך, לא ניתן לבסס טענת מעשה בית דין, השתק פלוגתא או השתק עילה על פסק דין אשר אינו עומד בדרישות החוק, במיוחד כאשר בתובענה ייצוגית מדובר, וכאשר ההסכם אמור לחול על כל חברי הקבוצה". אין להתפלא על קביעה זו, אשר ממנה משתמעת בטלותו של פסק דין אשר לא קיים את מצוות סעיפים 18 ו-19 לחוק תובענות ייצוגיות. הצדקה אפשרית לכך יכולה להימצא בייחודה של התובענה הייצוגית המשמשת מכשיר רב עוצמה ורב סיכונים. התובענה הייצוגית נושאת נופך של הפרטת אכיפה, שבעבר מוטלת הייתה על המדינה, עד כי ניתן להמשיל את התובענה הייצוגית לשלוחת-אכיפה ע"י המדינה, המבוצעת בידי הפרט. מכאן, שמתחייב שימוש זהיר בכלי הנדון ופיקוח הדוק על שימוש זה במיוחד עת מתבקש בית המשפט לאשר הסדר פשרה עובר לאישור התובענה כייצוגית. בנקודת זמן זו, החשש מפני ניגוד אינטרסים בין התובע המייצג לבין חברי הקבוצה, מועצם ונמצא בשיאו. אולם הדין ובית המשפט מגבילים את שליטת הצדדים בהליך של אישור הסדר הפשרה. בית המשפט פושט את גלימתו האדוורסרית, עוטה את הגלימה ה"אקטיביסטית" ומשמש, למעשה, מעין נציג של הנוכחים הנפקדים, הלא הם חברי הקבוצה שאינם מודעים להליך הננקט ולפשרה המתרקמת, פשרה שתיצור מעשה בית דין כלפיהם ותשתיק את טענותיהם ובכך אפשר ותפגע בהם באופן בלתי הפיך. בעשותו כן, נעזר בית המשפט בבודק חיצוני ואובייקטיבי, כמו גם ביועץ המשפטי לממשלה ובכל גוף שימצא בית המשפט לנכון (ראו הסיפא לסעיף 18 (ג) לחוק תובענות ייצוגיות). כאן המקום לציין כי אף בית הדין לחוזים אחידים נוטל לידיו את היוזמה שעה שהוא דן הן בבקשה לאישור חוזה אחיד והן בבקשה לביטול תנאים מקפחים, אם סבור הוא כי תנאי מסוים בחוזה שלפניו עלול להביא לקיפוח הלקוחות, אפילו אין לבעלי הדין השגות לגביו (ראו פסקאות 26 ואילך לפסק הדין ב-ח"א (י-ם) 8002/02 המפקח על הבנקים נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל למשכנתאות בע"מ). פרסום ההסדר הוראת סעיף 18 (ג) לחוק תובענות ייצוגיות, מחייבת פרסום הודעה בדבר בקשה לאישור הסדר פשרה. בנסיבות העניין, אני סבור כי אין צורך בפרסומה של הבקשה המתוקנת (הראשונה והשנייה), בשל כוחם המצטבר של הטעמים הבאים: ראשית, עניין לנו בהודעות על תיקונים בהסדר המקורי. ספק אם חוק תובענות ייצוגיות נתכוון לחול על הודעות מעין אלה. דומה כי כוונתו, כנלמד מלשונו, הייתה ליתן פומבי לבקשת אישורו של הסדר ולא לכל תיקון שמבקשים הצדדים להביא בו, למצער ככל שהתיקון משפר את מצב חברי הקבוצה; שנית, הודעה על הגשת הבקשה המקורית, פורסמה בהתאם להחלטה מיום 15.1.09; שלישית, התיקונים בהם מדובר מביאים לשיפורו של ההסדר המקורי ולא לגריעה ממנו. כך, למשל, סכום הפיצוי לחברי הקבוצה הועלה בכ-43%, מ-258,000 ₪ ל-370,000 ₪. התיקונים הכפילו את מספר חברי הקבוצה הזכאים (וזאת נוכח הפחתת סכום הזיכוי המינימלי מ-20 ₪ ל-10 ₪); רביעית, איש מחברי הקבוצה לא הגיש התנגדות להסדר המקורי. יש בהימנעות זו משום ראייה להסכמה לתוכנו. אם כך, וודאי שניתן לייחס הסכמה לתיקון, המיטיב את ההסדר המקורי, הן בדרך של העלאת סכום הפיצויים והן בהרחבת חוג הזכאים. יתר על כן, היועץ המשפטי לממשלה (המייצג אף את עמדת המפקח על הבנקים, כאמור לעיל), הסכים לתיקון ההסדר. ואכן, לא תמיד מתפרסמת הודעה על תיקונו של הסדר פשרה בתובענה ייצוגית (ראו למשל ת"צ (מחוזי מרכז) 11504-11-08 גוטליב נ' מחלבות יטבתה ע"ש אורי חורזו ז"ל בע"מ (השופטת א' שטמר); ת"צ (מחוזי מרכז) 164-12-07 שרייר נ' מהדרין בע"מ (השופטת מ' נד"ב)). אישור ההסדר אמות המידה להכרעה בסוגיית אישורו של הסדר פשרה בתובענה ייצוגית, הותוו בסעיף 19 (א) לחוק תובענות ייצוגיות, שזו לשונו: "בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית - גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין". כזכור, מצויים אנו בשלב שלאחר אישור התובענה כייצוגית. על כן, חלה על ענייננו הרישא לסעיף 19 (א) לחוק תובענות ייצוגיות. הסיפא, על שני יסודותיה - אינה דרושה, שכן אישור התובענה דנן כייצוגית, בא תחתיה. הווי אומר: יש לבדוק אם ההסדר המתוקן ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, אם לאו. סעיף 19 (ג) לחוק תובענות ייצוגיות מונה את היסודות הנדרשים להימצא בהחלטה המאשרת (או הדוחה) את הסדר הפשרה, כהאי לישנא: "(ג) (1) החלטת בית המשפט אם לאשר הסדר פשרה או לדחותו תהיה מנומקת ותכלול, בין השאר, את כל אלה: (א) הגדרת הקבוצה שעליה חל הסדר הפשרה; (ב) עילות התובענה, השאלות המהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה והסעדים הנתבעים כפי שפורטו בבקשה לאישור או כפי שהוגדרו בהחלטת בית המשפט לפי סעיף 14 לפי העניין; (ג) עיקרי הסדר הפשרה. (2) בהחלטתו לפי פסקה (1) יתייחס בית המשפט, בין השאר, לשיקולים אלה: (א) הפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבלו אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה; (ב) התנגדויות שהוגשו לפי סעיף 18(ד), וההכרעה בהן; (ג) השלב שבו נמצא ההליך; (ד) חוות דעת של הבודק שניתנה לפי סעיף קטן (ב)(5); (ה) הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה; (ו) העילות והסעדים שלגביהם מהווה ההחלטה לאשר את הסדר הפשרה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה שעליהם חל ההסדר". הדיון שלהלן יתייחס בחדא מחתא לכל היסודות החיוניים דלעיל. אני סבור כי בשים לב לעניינם של חברי הקבוצה (כהגדרתה בהחלטה מיום 16.12.03. ראו פסקה 3 לעיל), ההסדר המוצע הוא ראוי, הוגן וסביר. זאת על שום שההסדר מזכה בפיצוי חלק גדול מחברי הקבוצה, אשר סביר להניח שלא היה פועל עצמאית למימוש זכותו (הנטענת), בשים לב במיוחד לכך שסכום הזכאות הפרטני אינו גבוה מחד גיסא, והוצאות ניהול ההליכים היו עשויות להיות גבוהות הימנו מאידך גיסא. אכן, סכומם הכולל של הפיצויים הוערך על ידי הבודק בכ-914,000 ₪ (קרן), ובשיערוך - היה סכום זה עולה כדי כ-1,754,000 ₪ לערך, אולם הבודק עצמו ער לכך שהתחשיב מוטה כלפי מעלה (לאמור: הוא אינו משקף - ואינו יכול לשקף - את המציאות), מטעמים אובייקטיביים, אשר המרכזיים שבהם נעוצים (א) בהעדר היכולת לשלוף נתונים באשר להפקדות שנעשו בערוצי הבנקאות הישירה לעומת הפקדות שנעשו בכל דרך אחרת; (ב) בהעדר היכולת להבחין בין לקוחות שביצעו את ההפקדות אגב שימוש בשירות "לאומי פון" (הנמנה על ערוצי הבנקאות הישירה, אך במסגרתו ניתן מענה אנושי שייתכן ובגדריו ניתן הסבר נאות על אודות מועד תחולת הטבת הריבית), לבין לקוחות שהפקדותיהם בוצעו, למשל, באמצעות האינטרנט. האמור לעיל משליך, מטבע הדברים, על סיכויי הצלחת התובענה לגופה, גם אם הכיר בה בית המשפט כתובענה ייצוגית. גורם נוסף אותו יש להביא בחשבון הוא גורם הזמן: התובענה מתנהלת קרוב לעשור. אין לדעת אימתי תסתיים בפסק דין ואף אין לדעת אם מי מבעלי הדין שלא ישבע נחת מפסק הדין, לא יערער עליו. הווי אומר: התמשכות ההליכים בעתיד, מהווה גורם אשר כל בעל דין מביא בחשבון, ולא אחת הוא מבכר לסיים ההליכים עתה ולצאת מן המערכה כאשר באמתחתו פיצויים מסויימים שסכומם ידוע, על פני ניהול משפטים על פני חודשים ושנים, שאין לדעת את תוצאתם. יש להניח כי חברי הקבוצה, כמתדיינים סבירים, שמים נגד עיניהם אף את טובת הציבור בניהולן של התדיינויות חיוניות ובאי-ניהולם של הליכים שהפשרה יאה להם. ואם הזכרתי את טובת הציבור, יש לזכור כי הנתבע משלם 370,000 ₪ וחלק לא מבוטל מסכום זה יועבר לעמותת איל"ן, שהיא גוף המטפל באלפי ילדים ובוגרים בעלי מוגבלויות פיזיות, הסובלים מנכויות פיזיות מוטוריות וממחלות שריר ועצב שונות כגון שיתוק ילדים, שיתוק מוחין, ניוון שרירים ומחלות נוספות. העמותה אף מסייעת בהשתלבות בעלי מוגבלויות פיזיות בחברה ובקהילה. אין צריך להכביר מילים על חשיבותה של העמותה ועל משמעותן של תרומות הניתנות לה, שבלעדיהן - לא תהא היא מסוגלת לקיים את פעילויותיה הברוכות. יש להניח כי חברי הקבוצה, כבנים סבירים בקהילה הישראלית, לא היו מתנגדים למתן התרומה לעמותת איל"ן. כאן המקום לשוב ולהדגיש כי איש מחברי הקבוצה לא סבר שההסדר המוצע עלול לפגוע בו. הראייה לכך היא שאיש מביניהם לא הגיש התנגדות להסדר דנן. היועץ המשפטי לממשלה המופקד בין השאר על טובת הכלל, עמד על משמר האינטרס הציבורי בכלל וזכויותיהם של חברי הקבוצה בפרט, ולא היסס להביע התנגדות להסדר עת סבר באמת ובתמים שההסדר אינו מיטיב עם התובעים בכוח. מנגד, עת נחה דעתו כי ההסדר משקף הגינות והוגנות, הסיר הוא את התנגדותו לאישור. לא נעלם הימני דבר קיומם של פערים בין סכום הפשרה לבין סכום הנזק הריאלי המירבי על פי חוות דעת הבודק (כ-1,754,000 ₪). אולם, אני סבור כי אין ליתן משקל מכריע לסכום האחרון, הן מן הטעם שהובא לעיל בדבר נטייתו של תחשיב הבודק כלפי מעלה והן מן הטעם שאין לדעת כיצד היה מסתיים ההליך, שהרי קיימת אפשרות שהתובענה הייצוגית הייתה נדחית בסוף היום. האישור לניהול ההליך על דרך של תובענה ייצוגית, אינו אלא פרי קביעה ראשונית ועל פני הדברים לגבי קיומה של עילת תביעה לתובע המייצג (ולגבי קיום יתר תנאי הדין להכרה בתובענה כייצוגית). אין ללמוד מכך דבר על אודות סיכויי הצלחתו של ההליך לאחר בירור לגופו. לא אחת, עם התקדמות ההליכים משתנה הערכת הסיכויים והסיכונים, כפועל יוצא מן החומר שנחשף. הכרעה זו יכולה לגרור מסקנה המחזקת את התובענה או המחלישה אותה. לשון אחר: יש ליתן משקל לאפשרות כי התובענה תתקבל, כמו גם לאפשרות שתידחה (ופשיטא שיש לשקלל אף את סיכוייו וסיכוניו של ההליך הערעורי התלוי והעומד). אני סבור כי יש להוסיף על הסדר הפשרה הכולל שתי תוספות אלה: האחת - שעה שהנתבע יתרום לאיל"ן את הסכום הנדרש, יציין הוא במכתבו לאיל"ן כי התרומה נעשית בשם חברי הקבוצה, הם לקוחות הנתבע שהפקידו בערוצי הבנקאות הישירה כספים לתקופות קצובות, החל ביום 17.3.99 וכלה ביום 18.9.00, ואשר נמנעה מהם ההטבה בריבית, בשיעור 1%, לגבי התקופות בהן חודשו הפיקדונות באופן אוטומטי. טעמה של תוספת זו הוא להביא לידיעת איל"ן את סיבתה של התרומה וליתן גם לחברי הקבוצה את ה"קרדיט" בגינה; השנייה - פרסום ההודעה על אודות אישור הסדר הפשרה הכולל ייעשה אף בסניפי הנתבע, בסמוך למקום הצגת התעריפון המלא. ההודעה תוצג למשך 21 ימי עבודה, החל מיום פרסומה של ההודעה בעיתונות. מטרת פרסום זה היא הגדלת הסיכוי שפסק הדין יגיע אל חברי הקבוצה. על כן, אני קובע כי יש לאשר את הסדר הפשרה הכולל, לרבות שתי התוספות שבפסקה 24 לעיל. לשם שלמות התמונה, אדגיש כי ההסדר חל על העילות שנצמחו בין יום 17.3.99 לבין יום 18.9.00, לכל לקוחות הנתבע שנעזרו בערוצי הבנקאות הישירה להפקדת פקדונות לתקופות קצובות, ואשר נמנעה מהם ההטבה בריבית, בשיעור 1% לעומת הריבית שפורסמה בלוח גילוי נאות בבנק, לגבי התקופות בהן חודשו הפיקדונות באופן אוטומטי. הגמול לתובע המייצג ושכר טרחת בא כוחו הצדדים ביקשו להמליץ על תשלום גמול לתובע המייצג (קרי: סכום של 50,000 ₪ ובנוסף השבת הוצאות בסכום של 20,000 ₪ בצירוף מע"מ) ושכ"ט לבאי כוחו (בסכום של 90,000 ₪ בצירוף מע"מ, והכל - מכספי הנתבע ובנוסף לסכום הפשרה). חוק תובענות ייצוגיות אינו מתיר לצדדים לכלול בהסדר הפשרה תניות שעניינן הסכמה בדבר סכומו של גמול לתובע המייצג ושכ"ט לבא כוחו. לכל היותר - רשאים הם לשטוח לפני בית המשפט את המלצתם בעניין זה. יוטעם כי הצעת החוק אסרה התייחסות כלשהי לסוגיית הגמול בגדרי הסדר הפשרה, אולם בסופו של דבר, נוכח החשש כי האיסור המוחלט האמור יכביד על השגתן של פשרות, הותר לבעלי הדין להמליץ לבית המשפט כיצד ראוי לפסוק בסוגיות הגמול ושכר הטרחה, תוך הקניית שיקול הדעת הסופי בעניין זה לבית המשפט (ראו ס' גולדשטיין "הערות על חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו - 2006" עלי משפט ו 7, 22 (2006)). סעיף 23 (ב) לחוק תובענות ייצוגיות מפרט קשת (מדגימה) של שיקולים שראוי להביאם בחשבון עת בית המשפט פוסק בסוגיית שכר טרחת ב"כ התובע המייצג. ואלה השיקולים: "(1) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה; (2) מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך; (3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית; (4) האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך; (5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית". בע"א 9134/05 לויט נ' קו אופ צפון, אגודה שיתופית לשירותים בע"מ, לימדנו השופט גרוניס כהאי לישנא: "דומה, כי ניתן להצביע על שלושה סוגי שיקולים המשתקפים בקריטריונים המנויים בסעיף. סוג שיקולים אחד נוגע לסוגיית התמריץ להגשת תביעה ייצוגית. בעניין זה קיים מתח בין שני שיקולים נוגדים אשר יש לאזן ביניהם: יצירת תמריץ חיובי להגשת תביעות ייצוגיות ראויות אל מול הצורך למנוע הגשתן של תביעות סרק ייצוגיות או מנופחות יתר על המידה... סוג שיקולים שני עניינו הכוונת התנהגות 'בא כוח מייצג', כהגדרתו בסעיף 2 לחוק, בנוגע לאופן ניהול התובענה והבקשה לאישורה. החוק מבקש ליצור תמריץ לכך שהדיון בבקשה לאישור התובענה הייצוגית ובתובענה עצמה ינוהל ביעילות ובהגינות ... סוג שיקולים שלישי המשתקף בסעיף הינו השאיפה כי יהיה יחס הולם בין שכר הטירחה לבין התובענה הייצוגית ... נקודה מרכזית אותה יש להדגיש היא כי שיקול חשוב בעת הדיון בסוגיית שכר הטירחה נוגע לשאלה האם היה צורך להגיש את התובענה הייצוגית כדי לזכות בסעד המבוקש. אחת ממטרותיו המובהקות של מוסד התובענה הייצוגית היא התגברות על הכֶּשֶל הטמון במצב בו ישנם ניזוקים רבים אשר נזקו של כל אחד מהם קטן מכדי שיהיה זה כדאי עבורו לפעול למימוש זכויותיו ... על כן, נתון מרכזי בסוגיית שכר הטירחה בגין הגשת תובענה ייצוגית וניהולה נוגע לשאלה האם היה צורך בהגשתה כדי להתגבר על הכשל האמור". (ההדגשות - במקור. מ' י') להרחבה והעמקה, ראו א' קלמנט "קווים מנחים לפרשנות חוק התובענות הייצוגיות, התשס"ו - 2006" הפרקליט מט 131, 159 ואילך (2006); (להלן: "קלמנט 'קווים מנחים'") וכן בש"א (מחוזי ת"א) 31160/07 אלון נ' מדינת ישראל (השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן); בש"א (מחוזי ת"א) 30728/07 חבה נ' עיריית בת-ים (השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן). סעיף 22 (ב) לחוק תובענות ייצוגיות מפרט את השיקולים שיש להתחשב, בין השאר, בהם לשם פסיקת גמול לתובע. קיים דמיון ניכר בין השיקולים בשתי ההוראות, אולם בנוגע לשכ"ט עורך הדין רחבים הם קמעא מאלה הנוגעים לגמול, בשני עניינים: אופן ניהול ההליך (סעיף 23 (ב)(4) לחוק תובענות ייצוגיות) והפער בין הסעדים שנתבעו ושנפסקו (סעיף 23 (ב) (5) לחוק תובענות ייצוגיות. אגב, סעיף 19 (ג)(2)(א) לחוק תובענות ייצוגיות מציין שעל בית המשפט להביא שיקול דומה בהכרעתו אם לאשר הסדר פשרה אם לאו). ומהתם להכא. אשר לסוג הראשון של השיקולים, אני סבור כי הגמול לתובע המייצג ושכר טרחת עורך דינו הם בבחינת חומרי הסיכה המניעים את גלגלי התובענה הייצוגית (ומזווית אחרת: אם הגמול ושכר הטרחה אינם הולמים - מוֹנעים הם את תנועת גלגלי התובענה). בקביעת סכומו של הגמול, על בית המשפט לאזן בין הסיכון שנוטל על עצמו התובע המייצג (ודומה כי מדובר בסיכון משמעותי של ניהול תובענה ייצוגית, שהליכיה יקרים וגוזלי זמן רב) לבין סיכויי ההצלחה בסוף הדרך (ובלא שערכתי מחקר בעניין זה, אני סבור כי סטטיסטית, נראה שסיכויי ההצלחה אינם מרובים). האיזון הראוי הוא פסיקת תגמול הולם לתובע המייצג בתום ההליך. זאת ועוד, בין התובע המייצג לבין חברי הקבוצה, קיים ניגוד עניינים מובנה, אך גם מיזוג עניינים מובנה. ניגוד העניינים משתקף, בין השאר, בחשש שמא התובע המייצג והנתבע, בצוותא חדא, יבקשו להיטיב עם התובע המייצג ובא כוחו (שיקבלו גמול כזה או אחר) מחד גיסא, ולהפקיר את עניינם של חברי הקבוצה (שפסק הדין שיינתן יהווה מעשה בית דין כלפיהם וימנע מהם הגשת תובענה עתידית בגין אותה העילה, מאידך גיסא. מיזוג העניינים מוצא את ביטויו בכך שהמהלך שיזם התובע המייצג עשוי להזרים כספים לכלל חברי הקבוצה או ליתן להם תרופה אחרת (כגון הפסקתה של פעילות בלתי חוקית של הרשות או מניעתן העתידית של הפרות חוק או מטרדים), ואלמלא הגשת התובענה הייצוגית הנוכחית, לא היו חברי הקבוצה זוכים בסעד כלשהו. כך הוא אף בענייננו: אין לומר על ההליך שיזם התובע המייצג כי היה זה הליך סרק או הליך שסיכוייו היו אפסיים מלכתחילה. היפוכו של דבר. האישור שניתן להגשת התובענה כייצוגית הוא הראייה הטובה ביותר לעניין זה (ולא נעלם הימני כי זוהי למעשה רק הכניסה מן הפרוזדור אל הטרקלין). אשר לשיקולים מן הסוג השני, העיון בתיק מלמד כי ההליכים נוהלו ביעילות ובהגינות. ב"כ התובע המייצג לא ביקשו להכביר מלל ובקשות סרק אגב ניהול ההתדיינות. התובענה הצריכה טרחה לא מועטה מצד ב"כ התובע המייצג ומספר לא מבוטל של דיונים (לרבות בבית המשפט העליון ברע"א 1074/04 הנ"ל). לזכות באי כוח שני הצדדים אציין כי ויתרו על חקירותיהם הנגדיות של המצהירים והתמקדו בטיעון המשפטי. אכן, משך שנים אחדות (קרי: משלהי שנת 2003 ועד שלהי שנת 2008) לא התקדם הטיפול בתובענה, לאחר אישורה כייצוגית. אלא שהטעם לדבר נמצא בהגשת בקשת רשות ערעור על ידי הנתבע. התובע המייצג נקט הליכים לשם "החייאת" התובענה הייצוגית והחשת בירורה, ואכן עקב כך נקבעה ישיבת הוכחות ודומה כי עובדה זו האיצה השגתו והגשתו של הסדר הפשרה. בית המשפט צריך לתת ביטוי בפסיקתו אף לעובדה שהנתבע שינה את דרך פעולתו עקב הגשת התובענה, קרי: זו השיגה אחד מיעדיה המרכזיים, באופן יעיל ומהיר (ראו קלמנט "קווים מנחים", בעמ' 166 - 167). כך היה בענייננו. בפועל, כשלושה חודשים לאחר הגשת התביעה, שינה הנתבע את דרך פעולתו (ונתתי דעתי לטענתו כי שינוי זה לא היה קשור להגשת התובענה). אשר להלימות שכר הטרחה והגמול, לבין התובענה הייצוגית, דעתי היא כי אלו הולמים הן את המאמץ שהושקע בניהול ההליכים והן את הסיכון שרבץ לפתח התובע המייצג, שהוא אדם פרטי, שבקשת האישור הייתה נדחית (או שהתובענה לעיצומה לא הייתה מתקבלת), שאז - עלול היה לחוב בהוצאות בסכום נכבד. אכן, אין כללים לגבי הסכום שראוי לפסוק בתורת שכר טרחה, ואין לומר כי עליו להיגזר מכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס - 2000. הסכום שייפסק (הן כשכר טרחה והן כגמול) הוא פועל יוצא של הנסיבות המיוחדות לכל מקרה, על פי הערכת בית המשפט הנובעת משיקלול אמות המידה המדריכות שבחוק וכן קני מידה נוספים הנדרשים בנסיבות. שיקול נוסף שראוי להביאו בחשבון קשור לזהותו של הגורם הנושא בתשלום הגמול ושכר הטרחה. עמד על כך השופט ד"ר בנימיני בבש"א (מחוזי ת"א) 14898/04, 12607/07 ת"א (מחוזי ת"א) 1953/04 שכטר נ' כרמל - אגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ, עת הפחית את הגמול ושכר הטרחה שהוצעו, בציינו: "השיקול העיקרי לכך נעוץ בעובדה שכספים אלה משולמים ע"י חברי הקבוצה ולא ע"י הנתבע וכי הם מכרסמים בצורה ממשית בפיצוי הנפסק לקבוצה. אמנם, יש לעודד ולתמרץ אנשים מן הציבור ועורכי דין להגיש תובענות ייצוגיות על מנת למנוע מגופים גדולים להתעשר על חשבון הציבור ולפגוע בציבור הלקוחות והצרכנים. אך השכר והגמול הנפסקים לא אמורים להעשיר את תובע הייצוגי ואת באי-כוחו באופן שאיננו עומד ביחס ישר לסיכונים שנטלו ולעבודה שהשקיעו. שיקול זה הופך להיות מכריע כאשר הגמול והשכר משולמים ע"י חברי הקבוצה ולא ע"י הנתבע". לעומת "נקודות הזכות", לא נעלמה הימני ביקורתו של בית המשפט (שהובאה בפסקה 3 לעיל) לגבי סכומה של התובענה הייצוגית, כפי שהעריכוהַ באי כוח התובע המייצג בעת הגשתה, עת סברו כי היא עולה כדי מיליארד ₪. אין צריך לומר כי הפער בין הסבַרה דאז לבין הסכומים דהאידנא, הוא כרחוק מזרח ממערב. דברים אלה נזקפים לחובת ב"כ התובע המייצג. שקילת כל הנסיבות והתחשבות בכל השיקולים דלעיל, מוליכים למסקנה כי יש לאמץ את המלצת הצדדים. לפיכך, מכוח סמכותי לפי סעיף 22 לחוק תובענות ייצוגיות, אני פוסק לתובע המייצג גמול בסכום של 50,000 ₪. נוסף על כך, זכאי התובע המייצג להשבת הוצאותיו בסכום שלא יעלה על 20,000 ₪ בצירוף סכום השווה למע"מ. מכוח סמכותי לפי סעיף 23 לחוק תובענות ייצוגיות, אני פוסק שכ"ט עו"ד לב"כ התובע המייצג בסכום של 90,000 ₪ בצירוף סכום השווה למע"מ. אין צריך לומר שסכומים אלה, בהם יישא הנתבע, מתוספים לסכום הפיצוי שבהסדר הפשרה הכולל. התוצאה (א) אני מאשר את הסדר הפשרה הכולל, שהוגש לתיק בית המשפט ביום 26.11.09 ונותן לו תוקף של פסק דין. (ב) הסדר הפשרה הכולל מהווה מעשה בית-דין בעניינם של כל לקוחות הנתבע שהפקידו, באמצעות ערוצי הבנקאות הישירה, פקדונות לתקופות קצובות, החל ביום 17.3.99 וכלה ביום 18.9.00, ואשר נמנעה מהם ההטבה בריבית, בשיעור 1%, לעומת הריבית שפורסמה בלוח גילוי נאות בבנק, לגבי התקופות בהן חודשו הפיקדונות באופן אוטומטי. ביצוע התשלום על פי הסדר הפשרה הכולל, יהווה מיצוי וסילוק סופי ומוחלט של כל טענה או דרישה או תביעה מצד כל חברי הקבוצה כלפי הנתבע, ביחס להליכים המשפטיים נושא התובענה דנן. (ג) הנתבע ישלח לכל אחד מבעלי החשבונות שיזוכו בפועל הודעה בנוסח שבסעיף ה במבוא לבקשה לאישור הסדר פשרה מתוקן מיום 26.11.09. (ד) הנתבע ישלם לתובע המייצג גמול בסכום של 50,000 ₪ וכן החזר הוצאות בסכום שלא יעלה על 20,000 ₪ בצירוף סכום השווה למע"מ, להיום. הנתבע ישא בתשלום שכ"ט ב"כ התובע המייצג בסכום של 90,000 ₪ בצירוף סכום השווה למע"מ, להיום. סכומים אלו מצטברים לסכום שבהסדר הפשרה הכולל. (ה) הצדדים יפרסמו הודעה, כקבוע בסעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות ועל פי המתווה שבסיפא לסעיף 25 (ד) לחוק תובע ייצוגיות, בהתאם לנוסח שצורף כנספח ב' לבקשה לאישור הסדר פשרה מתוקן מיום 26.11.09. הפרסום ייעשה בשניים מבין העיתונים היומיים הבאים: "מעריב", "הארץ", "ידיעות אחרונות", "ישראל היום" "גלובס". הפרסום ייעשה עד ליום 10.12.09. (ו) נוסף על כך, ועל מנת להביא את פסק הדין לידיעת חברי הקבוצה, אני מורה לנתבע להציג בסניפיו, בסמוך למקום הצגת התעריפון המלא, עותק מן ההודעה הנזכרת לעיל. ההודעה תוצג למשך 21 ימי עבודה, החל מיום פרסומה בעיתונות. (ז) הצדדים ישלחו למנהל בתי המשפט, תוך 7 ימים, העתק מפסק הדין בצירוף הסדר הפשרה הכולל, כאמור בסעיף 19(ה) לחוק תובענות ייצוגיות. פרסוםתביעה ייצוגיתהסדר פשרהפשרה