סעיף 61(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, מחיל את הוראות חוק החוזים - ובכללם חובת תום הלב - על מכלול החקיקה ולכן גם זוכה בהוצאה לפועל מחויב לנהוג בתום לב בעת פתיחת תיק ההוצאה-לפועל כנגד החייב. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חובת תום לב של הזוכה בהוצל''פ: ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל (כב' הרשם מ' כדורי) בתיק 05-17312-03 מיום 17.9.08, לפיה נסגר תיק ההוצאה לפועל לאחר שנקבע כי נפתח בטרם עת, שלא בסכום החוב הפסוק, ובניגוד להסכם שיפוי שנכרת בין החייב, כצד שלישי בתובענה נשוא תיק ההוצאה-לפועל, לבין התובעים. להלן העובדות הצריכות לעניין: 1. ביום 13.8.00 הגיש מר אליהו יוסף (להלן: "יוסף") תביעה כנגד המערערים, בסך של 259,584 ₪ בצירוף רבית מיום 31.12.1995 (ת"א (שלום רמלה) 2584/00) . זאת, כנטען, בגין הלוואה שניתנה למערערים ושלא נפרעה. המערערים הגישו כתב הגנה לגוף התביעה וכן הודעת צד ג' כנגד המשיב. 2. בפסק הדין שניתן ביום 14.4.04 (להלן: "פסק הדין") נקבע, כי יוסף הלווה למערערים, באמצעות המשיב, סך של 20,000$ וכי סכום זה לא הוחזר על ידם, למעט סך של 25,000 ₪ שהועבר לידי המשיב על חשבון פירעון ההלוואה, אולם לא הגיע ליעדו הסופי. על יסוד האמור חויבו המערערים לשלם ליוסף סך של 259,584 ₪ משוערך מיום הגשת התביעה ועד לתשלומו בפועל. כן נקבע, כי מאחר שעסקת ההלוואה נערכה בין יוסף למערערים אין מקום להעלאת טענות קיזוז כלפי המשיב - הצד השלישי. באשר למשיב נקבע, כי "עו"ד גזי ישפה את הנתבעים בסך של 25,000 ₪, כשסכום זה נושא ריבית חודשית בשעור של 4% מיום העמדת ההלוואה 31.12.95 ועד ליום הגשת התביעה... כמו כן ישפה עו"ד גזי את הנתבעים בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 6,000 ₪ בצרוף מע"מ. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל" (עמ' 12 לפסק הדין ש' 4-9). 3. על יסוד פסק הדין פתחו המערערים תיק הוצאה לפועל נגד המשיב בסך של למעלה מ-330,000 ₪. לא למותר לציין, כי הגם שהתיק נפתח כנגד צד שלישי בתביעה, לא התקבל אישור כדין מבית המשפט או מראש ההוצאה לפועל, כמתחייב מהוראת תקנה 223(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין"). 4. במסגרת ההליכים בתיק הגיש המשיב בקשה בטענת "פרעתי" על פי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, בטענה כי בינו לבין יוסף נכרת הסכם פשרה לפיו בתמורה לתשלום סך של 110,000 ₪ מתחייב האחרון שלא לתבוע מהמערערים את הסכום היחסי בו חויב המשיב לשפותם במסגרת פסק הדין. כן התבקשה סגירת תיק ההוצאה לפועל, בהתייחס לפתיחתו ללא אישור כדין ולגובה הסכום שצוין בו, שכנטען גבוה פי כמה מסכום החוב הפסוק. בדיון שנערך ביום 7.11.06 בבקשה, הועברה למותב שנתן את פסק הדין (כב' השופטת ז' בוסתן, ס"נ), שאלת הבהרה שעניינה מהות החיוב שבין המשיב למערערים: "האם הכוונה בפסה"ד כי החייב ישפה את הזוכים ואותם בלבד ועצם התשלום למר יוסף אליהו לא ייתר את אשר הושת עליו בפסה"ד אם לאו". בהחלטתה מיום 14.12.06 קבעה כב' השופטת בוסתן, כי "מתוך קריאת פסק הדין בפרק "סוף דבר" עולה ברורות כי הסכום שבו חויבו הנתבעים (קרי ה"ה לוי יעקב ולוי דורון) לשלם לתובע (קרי ה"ה אליהו יוסף) גבוה מהסכום שבו חויב צד ג' (ה"ה כפיר גזי) לשפות את הנתבעים. אם הסך ששולם ע"י צד ג' ישירות לתובע משקף את הסכום שבו היה עליו לשפות את הנתבעים (קרן + הפרשי הצמדה כקבוע בפסק הדין) אזי בכך מילא את חיובו על פי פסק הדין. אם הסכום אינו מגיע כדי הסכום בו חויב צד ג' לשפות את הנתבעים אין בכך כדי לסלק את מלוא החיוב". 5. על יסוד האמור קבע ראש ההוצאה לפועל, בהחלטה נשוא הערעור דנן, הדברים הבאים: א. כיוון שבפסק הדין לא נקבע כי סכום החוב של המשיב למערערים ישא הפרשי הצמדה וריבית דריבית, יש לחשבו ע"פ שיעור רבית שנתית של 48%, שהם 4% לחודש. כיוון שסכום החוב הנומינלי של המשיב למערערים עומד על סך 25,000 ₪, שיערוך הסכום האמור על בסיס רבית חודשית של 4% כאמור, בצירוף אגרות הוצאה-לפועל ושכר-טרחה, מביא לסכום חוב פסוק של 132,154 ₪ במועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל, ולא לסך העולה על 300,000 ₪, כנטען על ידי המערערים. ב. המשיב שילם לתובע סך כולל של 110,000 ₪, וסכום זה הופחת מסכום החוב בהליכי ההוצאה-לפועל. משכך, סכום החוב המשוערך הנותר לתשלום לכאורה עומד על 41,806 ₪. עם זאת, כיוון שמהות חובו של המשיב כלפי המערערים היא שיפוי מטעם צד ג' את הנתבע, דין תיק ההוצאה-לפועל להיסגר הן מטעם מקדמי והן לגופו של עניין: ראשית, המערערים לא קיבלו רשות מבית המשפט או מראש ההוצאה לפועל בטרם פתיחת תיק ההוצאה-לפועל נגד המשיב, וזאת בניגוד לתקנה 223(ב) לתקנות סדר הדין. שנית, המשיב הגיע להסדר עם יוסף לפיו בתמורה לתשלומים מסוימים יסולק חובם של המערערים כלפי יוסף, בשיעור חובו של המשיב כלפיהם, וכי יוסף לא ידרוש מהמערערים את תשלום החוב האמור. ג. זאת ועוד, מהחלטת ההבהרה שניתנה על ידי בית המשפט, עולה כי חיובו של המשיב כפוף לחיובם של המערערים. משיוסף וויתר על חובם כלפיו, אין המשיב חייב לשפות המערערים כלל. טענות הצדדים 6. לטענת המערערים, החלטתו של ראש ההוצאה לפועל היא שגויה על כל רכיביה. כך לטענתם, על פי לשון תקנה 223(ב) אין מניעה מפתיחת תיק הוצאה לפועל כנגד הצד השלישי, ללא אישור כנדרש בתקנה, אלא מהוצאת פסק הדין לפועל. לחלופין, יש לראות בעצם פתיחת התיק כמו גם קיום הליכים במשך שלוש שנים משום מתן אישור מכללא מטעם ראש ההוצאה לפועל. לגופו של החוב טענו, כי אין מחלוקת שהמשיב שילם ליוסף רק חלק מחובו כלפי המערערים, העומד על סך כולל של 156,806 ₪. משכך, אין בהסכמה כדי לייתר את חובת תשלום יתרת החוב העומדת - אף לשיטת ראש ההוצאה לפועל - על כ-46,000 ₪. זאת ועוד, לשיטתם, החישוב של 4% ריבית חודשית אין משמעו 48% ריבית שנתית, אלא ריבית דריבית, מה גם שטענה זו התקבלה על ידי ראש ההוצאה לפועל (כב' הרשמת ס' פרושאור-אבגי) שדנה בתיק בתחילת דרכו. 7. מנגד טוען המשיב, כי דין הערעור להידחות מהנימוקים שצוינו בהחלטה נשוא הערעור. עוד הוא מציין, כי דין טענות המערערים בדבר פרעון מלוא החוב ליוסף להידחות, כיוון שלא נטענו במסגרת הליכי ההוצאה-לפועל. לגופו של עניין טען, כי במועד פתיחת תיק ההוצאה-לפועל נגדו טרם שילמו המערערים את מלוא חובם ליוסף, ומשכך כלל לא יכלו לקבל אישור לפתיחת התיק על-פי תקנה 223(ב) לתקנות סדר הדין. בנוסף, לאור ההסכם אליו הגיע עם יוסף, בו הופטרו המערערים מחיובם בחלק היחסי שבין חובו של המשיב לבין חובם של המערערים, אין כל נפקות לשאלה מהו הסכום ששולם בפועל על ידי המשיב. בהתייחס לאופן חישוב הריבית טען המשיב, כי הוא עולה בקנה אחד עם לשונו והגיונו של פסק הדין, כמו גם עם אופן חישוב סכום החוב של המערערים ליוסף - שממנו נגזר חובו של המשיב לשפותם. ד י ו ן 8. דין הערעור להידחות. אין מחלוקת בין הצדדים, כי המשיב חויב בפסק הדין כלפי המערערים, כצד ג' ולא כנתבע עיקרי. בהתייחס לכך קובעת תקנה 223(ב) לתקנות סדר הדין כדלקמן: "בכל מקרה לא יוצא פסק דין לפועל נגד הצד השלישי אלא ברשות בית המשפט או ראש ההוצאה לפועל, ולאחר שבעל הדין שנתן את ההודעה קיים את פסק הדין נגדו באותה תובענה". הרציונל העומד בבסיס התקנה הוא, כי קיום חיובו של הצד השלישי כלפי הנתבע שלוב בקיום חיובו של הנתבע כלפי התובע. מקום בו הנתבע לא קיים את חיובו כלפי התובע, קיום חיובו של הצד השלישי כלפיו מהווה התעשרות שלא כדין. גם לטענת המערערים (שלא ברור האם הובאה בפני ראש ההוצאה לפועל או שהיא נטענת לראשונה במסגרת הדיון כאן), שולם חובם ליוסף רק לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל. מכאן, שמלכתחילה לא ניתן היה מקום לפתוח את תיק ההוצאה לפועל כנגד המשיב. זאת ועוד, בהסכם השיפוי שנכרת בין המשיב ליוסף, הופטרו המערערים בגין מלוא חלקו היחסי של המשיב בחובם כלפי המשיב, כדלקמן: "1. לפרעון חלקו של צד ג' [המשיב], יועבר הסך של 110,000 ₪ (מאה ועשרה אלף ₪), לידי ב"כ הזוכה [יוסף] אשר יופקד בחשבון נאמנות עבור מר אליהו יוסף, עד לבירור תוצאות הערעור שהוגש על ידי צד ג'. במידה והערעור ידחה, יועבר כל הסכום לידי מר אליהו יוסף. במידה והערעור יתקבל, יוחזר הסך הנ"ל לידי צד ג', הכל בהתאם לתוצאות הערעור. 2. סכום זו יהווה סילוק סופי ומוחלט בגין חלקו של צד ג' נשוא פסק הדין, והזוכה לא יתבע מהחייבים את החלק היחסי בו חויב צד ג' לשפותם בתביעת צד ג'. היה והערעור של צד ג' יתקבל, יוכל הזוכה לתבוע מהחייבים גם את החלק היחסי בו חוייב צד ג' לשפותם בהתאם לפסק הדין. ...". הגם שהמערערים אינם צד ישיר להסכם, מדובר בהסכם לטובת צד שלישי, שהם מוטביו. משכך, ולאחר שהמשיב העביר ליוסף סך של 110,000 ₪, בגינו אף בוצעה על ידי המערערים הקטנת חוב ביום 2.5.06, ממילא הוא הופטר מכלל חיובו כלפיהם. לא למותר לציין, כי כנטען על ידי המערערים, תיק ההוצאה לפועל שפתח יוסף נגדם נסגר בעקבות תשלום כולל של 310,000 ₪ (200,000 ₪ ששולמו על-ידם ועוד הקטנת חוב בעקבות תשלום של 110,000 ₪ מטעם המשיב). זאת, כאשר החוב הראשוני בגינו נפתח התיק עמד על למעלה מ-360,000 ₪. מכאן, שאף בפועל הופטרו ממלוא חובו הרעיוני של המשיב כלפיהם. גם באשר לאופן חישוב הריבית איני רואה מקום להתערב בקביעתו של ראש ההוצאה לפועל. עיון בפסק הדין מעלה, כי בפועל לא חושבה הריבית כריבית דריבית, גם לגבי חיובם של המערערים כלפי יוסף (ראו עמ' 2 לפסק הדין ש' 1-2). ממילא, שאין מקום לטענה לפיה חובו של המשיב כלפי המערערים, שכזכור הוא חוב שיפוי בלבד, צריך להיות מחושב בצורה שונה. 9. בטרם סיום יוער, כי לא אחת נקבעה ההלכה לפיה "תורת תום הלב קנתה לה שביתה בכל ענפי המשפט האזרחי, והיא מתפרשת כיום גם על פעולות משפטיות בעלות אופי דיוני. קרי, חובתו של בעל דין להפעיל את כוחותיו המשפטיים-דיוניים בדרך מקובלת ובתום לב" (רע"א 7571/06 איטח נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, פסקה 19 לפסק הדין (לא פורסם, , 29.1.2008). ראו גם: בש"א 2236/06 חממי נ' אוחיון, פסקאות 10-11 לפסק הדין (לא פורסם, , 5.6.2006); רע"א 5682/07 רוני ר. הנדסה ופיתוח בע"מ נ' דנים השקעות בע"מ, פסקה 16 להחלטה (לא פורסמה, , 10.3.2008)). 10. בהתייחס לאלה, כמו גם לסעיף 61(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, שמחיל את הוראות חוק החוזים - ובכללם חובת תום הלב - על מכלול החקיקה, גם זוכה מחויב לנהוג בתום לב בעת פתיחת תיק ההוצאה-לפועל כנגד החייב. בנסיבות העניין, פעלו המערערים שלא בתום לב בעת פתיחת תיק ההוצאה לפועל כנגד המשיב על סך העולה על 300,000 ₪, המהווה למעלה מכפל הסכום הפסוק, כולל אגרות הוצאה-לפועל ושכר-טרחת עו"ד. כל זאת כאשר סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל שנפתח נגד המערערים על ידי יוסף, בגין מלוא סכום ההלוואה (83,200 ₪), עמד על כ-350,000 ₪. הדעת אינה נותנת, כי לצורך גביית חוב שיפוי נומינלי של 25,000 ₪, ייפתח תיק הוצאה לפועל בסכום קרוב למלוא החוב העיקרי. 11. אשר על כן וכאמור הערעור נדחה. המערערים ישאו בהוצאות המשיב בסך 5,000 בתוספת מע"מ כדין.תום לבהוצאה לפועל