טענת משוא פנים של בורר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טענת משוא פנים של בורר לאחר הסכמה למינוי: בפני בקשת המבקשים לאשר פסק בורר שניתן ביום 13.4.08 ע"י רו"ח יצחק ברקוביץ ומנגד בקשת המשיב לבטל פסק זה . בין הצדדים, קרי בין המבקשת 4 (להלן: "המבקשת"), אשר בבעלות המבקשים 1-3, לבין המשיב נרקמו קשרי עבודה עסקיים לשם מימון ובניית פרויקטים לבנייה ברומניה. על רקע חילוקי דעות שהתגלעו ביניהם הסכימו הצדדים להעביר המחלוקת להכרעת בורר על פי הסכם בוררות שנחתם ביום 5.9.07. על דעת הצדדים מונה כבורר רו"ח ברקוביץ אשר שימש כרואה החשבון של החברות הרומניות שהוקמו ע"י חברת האם, או חברת האחות משל המבקשת (דגש או קבוצת דגש) לצורך ביצוע פרוייקטים ומימונם ברומניה. כאן המקום לציין כי שותפו למשרד רואי החשבון של רו"ח ברקוביץ - רו"ח מנירב - משמש רו"ח של קבוצת דגש כולה. במבוא להסכם הבוררות הבהירו הצדדים, בין השאר, כי מוסכם עליהם להעביר את המחלוקת שהתגלעה להכרעתו של הבורר רו"ח ברקוביץ, אשר "משמש כיום כרואה חשבון של שני הצדדים בפעילותם ברומניה...". הוסיפו והצהירו הצדדים (סעיף 4.4 להסכם) כי: "הצדדים מצהירים ומאשרים כי ידוע להם שהבורר המוסכם מכיר ויודע חלק מהעובדות והפרטים הכרוכים בחילוקי הדעות שביניהם וכי הסכימו למינוי הבורר המוסכם מתוך ידיעת עובדות אלה לאשורן והם מוותרים בזאת באופן מוחלט וסופי על כל טענה בקשר עם מינויו של הבורר המוסכם וכנגד כושרו, יכולתו ו/או זכותו לשמש בורר ביניהם". עיקרו של הליך הבוררות נסב סביב השאלה האם נוצרו בין הצדדים, היינו בין המבקשת לבין המשיב יחסי שותפות (כפי שטען המשיב), או שמא מדובר ביחסי לווה - מלווה במסגרתם הלווה המשיב (באמצעות קבוצת מירון) כספים למבקשת, או לחברת דגש. הליך זה התנהל במשך כ-6 חודשים. בסופו פסק הבורר (ביום 13.4.08) כי ההסכם שנכרת בין הצדדים, לצורך ניהול פרויקט ברומניה ביום 4.4.06 אינו בתוקף. עם קביעה זו, כמו גם עם קביעות נוספות, כמפורט בפסק, וכן עם המסקנה שהסיק הבורר מקביעות אלה, לפיה המשיב אינו שותפה של המבקשת בפרוייקטים ברומניה, אלא מלווה שהלווה לה כספים, אותם הורה לו להשיב. עם אלה לא השלים המשיב ומכאן עתירתו לביטול הפסק (ה.פ. 460/08). בקשה זו נדונה בצוותא חדה עם בקשת המבקשים לאשר את פסק בורר (ה.פ. 453/08). הבקשה לביטול הפסק היא השלישית במנין המוגשת ע"י המשיב שעניינה תקיפת החלטות הבורר ואופן התנהלותו. בתחילה תקף את עצם מינוי הבורר וסמכותו (ה.פ. 1230/07) , וביקש מינוי בורר חליף במקומו. בקשתו זו נדחתה ע"י השופט י. זפט, בהחלטתו מיום 19.12.07. ביהמ"ש העליון דחה את בקשתו לקבל רשות ערעור על החלטה זו ביום 2.1.08. בקשה דומה נוספת הוגשה ע"י המשיב במהלך הבוררות וסמוך לאחר דחיית הב.ר.ע, היינו ב-8.1.08. אף בקשה זו נדחתה (ע"י כב' השופט בנימיני). בתובענה שבפני עותר המשיב לביטול פסק הבורר. העילות עליהן מבסס הוא את בקשתו מבוססות אף הן על התנהגותו הבלתי ראויה של הבורר במהלך הבוררות. טוען הוא כי הבורר לא איפשר לו להשמיע עדים בלא הנמקה וללא כל סיבה וכי הוא לא דן ולא הכריע בשאלות המרכזיות שהועברו להכרעתו. מוסיף וטוען המשיב כי הבורר לקה בניגוד אינטרסים והיתה לו דעה קדומה שהטתה את הכרעתו לטובת המבקשים. בהקשר זה טען המשיב כי הוא קיבל אף טובת הנאה מהמבקשים. משכך עותר הוא, כאמור, לביטול הפסק והעברת הדיון במחלוקת להכרעת בורר אחר שידון ויכריע בה באובייקטיביות וללא משוא פנים. טענות אלה של המשיב אין בהן ממש ועל כן אין מקום להורות על ביטול פסק הבורר. א. לא ניתן להסיק מעיון בפסק הבורר כי הבורר לא הכריע בעניינים שנמסרו להכרעתו ועל כן אין מקום לבטל הפסק על יסוד העילה המנויה בסעיף 24(5) לחוק הבוררות. נפסק לא אחת כי הבורר חייב, אמנם, לפסוק בכל השאלות והמחלוקות שנמסרו להכרעתו, אולם אין הוא חייב להתייחס אליהן ואף לדחותה אחת לאחת באופן מפורש ופרטני. נקבע בר.ע.א 2040/95 (קנת כהן נ' דוד זיזה, ): "גם בהעדר אמירה מפורשת לכך בפסק הבוררות, יש שהחלטת הבורר לדחות את התביעה המסוימת נלמד בעקיפין מדברים אחרים שנאמרו בפסק ושלפי הנסיבות אינם ניתנים לפירוש סביר אחר". עילת הביטול לפי סעיף 24(5) לחוק הבוררות מתקיימת כאשר ברור כי הבורר לא נתן דעתו לאחד מהיבטי הסכסוך שמסרו הצדדים להכרעתו. חוסר התייחסות מפורשת לראיות או נסיבות כאלה או אחרות אינה מצביעה, כשלעצמה, על התעלמות הבורר מסוגיה או ענין שהצדדים מסרו להכרעתו. שוכנעתי כי ההסדר הכספי שקבע הבורר בפסקו מביא לכדי מיצוי כלל ההתחייבויות הכספיות ההדדיות של הצדדים. טענות אחרות בהקשר לקיומה של עילת ביטול זו אשר הועלו ע"י המשיב בהליכים הקודמים, כפי שפורט לעיל, נדחו ע"י הערכאות שקדמו לי ואין לי אלא לאמץ את החלטותיהן בענין זה. לא הוכחה, אם כך, קיומה של עילה לביטול פסק הבורר לפי סעיף 24(5) לחוק הבוררות. עילת ביטול נוספת עליה מבסס המשיב את בקשתו היא זו המנויה בסעיף 24(6) לחוק, המאפשרת ביטול פסק בורר כאשר הבורר לא עמד בחובת ההנמקה. אף טענה זו יש לדחות. די ב"שלד" של ההנמקה, ממנה עולה כי הבורר נתן דעתו לטענות שהעלו בפניו הצדדים, כדי לספק את חובת ההנמקה של הפסק ואין כל צורך בהנמקה מפורטת מדי. (ראה: ע"א 1325/92 קולקר - דיפלומט אופנועים בע"מ פד"י מז (3) 89). טוען המשיב כי הבורר לא איפשר לו להזמין 9 עדים נוספים לאלה שהעידו. משכך יש לבטל הפסק מכח עילת הביטול המנויה בסעיף 24(4) לחוק. הבורר אישר הזמנת עד אחד בלבד (רו"ח מנירב) מתוך רשימת העדים הנוספת שהוצגה לו ודחה, אמנם, את הבקשה להזמין את השאר, משום שסבר כי המשיב נמנע מלנמק את הזמנתם, על אף שבמסגרת קביעת נוהלי הבוררות נקבע כי הבורר לא יאשר הגשת מסמכים או תצהירים נוספים: "אלא אם יתקיימו טעמים מיוחדים שיצדיקו זאת לטעמו". משלא שיכנע המשיב את הבורר בצורך להזמין עדים נוספים ובהעדר טעמים מיוחדים שיצדיקו זאת דחה, כאמור, הבורר את בקשתו. כאמור, דחה אמנם הבורר בקשה להעדת מספר רב של עדים, אך הוא עשה כן על פי הכללים לניהול הבוררות שקבע בהסכמת הצדדים. לאמור: היה על המשיב לשכנע את הבורר בנחיצותם או חשיבותם של העדים על מנת שיתקיימו "טעמים מיוחדים" שיצדיקו את הזמנתם. משלא עשה כן, רשאי היה הבורר לדחות את בקשתו, שכן ההזדמנות שניתנה לו - למבקש - להזמין עדים על פי הכללים שנקבעו הוחמצה על ידו. לציין כי בקשתו להזמנת עדים נוספים הוגשה כ-3 חודשים לאחר קביעת סדרי הדין ע"י הבורר בהסכמת הצדדים. (ראה: ע.א. 708/75 האלר בע"מ - אינווסט אמפקס בע"מ פד"י לא(1) 113). בבקשת המשיב לבטל את פסק הבורר על יסוד העילה המנויה בסעיף 24 (4) לחוק נדחית. טענת המשיב בדבר חוסר האובייקטיביות שהפגין כלפיו הבורר, דינה אף היא לדחיה ולו בשל העובדה כי הבורר מונה בהסכמה מפורשת של המשיב בידעו ובהכירו את טיב היחסים בינו לבין המבקשים. הוא אף הכיר את "מעורבותו" של הבורר במחלוקת בין הצדדים בטרם מונה כבורר וזאת מתוקף מעמדו כרואה חשבון של ה"חברות הרומניות" של שני הצדדים. חרף כל אלה ויתרו הצדדים, והמשיב בכלל זה, על כל טענה באשר לכישוריו או יכולותיו של הבורר לשמש כבורר ביניהם. (ראה סעיף 4.4 להסכם הבוררות). טענתו כי משהיה על הבורר להכריע בשאלת מהימנותו או אי מהימנותו של שותפו למשרד, רו"ח מנירב, אשר העיד במהלך הבוררות, נוצר משוא פנים או חוסר אוביקטיבית מובנה, שכן מדרך הטבע, אין הבורר מסוגל להתייחס באוביקטיביות למהימנותו או אי מהימנותו של שותפו. טענה זו וכן טענתו כי לבורר נודעו משותפו - מנירב, עובדות רלונטיות, שלא במסגרת הבוררות, ללא ידיעתו מצביעות, אמנם לכאורה, על חוסר אוביקטיביות, או משוא פנים מצד הבורר ואולם הן מאבדות לחלוטין ממשקלן וממשמעותן, לנוכח העובדה שנסיבות אלה היו ידועות למשיב בטרם חתם על סעיף 4.4 להסכם הבוררות. טענות אלה הועלו ע"י המשיב במסגרת ההליכים הקודמים שננקטו על ידו במטרה להביא לפסילת הבורר, או לביטול הליכי הבוררות, כפי שפורט לעיל, ונדחו, כולן, על יסוד ההסכמה שהושגה בין הצדדים בסעיף 4.4 הנ"ל. המשיב הסכים, כאמור, למינוי רו"ח ברקוביץ כבורר, על אף שהכיר וידע את כל הטענות שהוא מעלה כנגדו עתה. אין הוא יכול, איפוא, להדרש שוב לטענות אלה, לאחר מתן הפסק ולאחר שהסכים במפורש ובכתובים למינויו כאמור לעיל. אף טענתו בדבר נטילת כספים שלא כדין ע"י הבורר מהמבקשים יש לדחות ולו בשל העובדה כי היא לא הוכחה כלל ועיקר. טענות חמורות מעין אלה יש להוכיח, בטרם יעשה בהן שימוש אפקטיבי. אין מקום להתייחס אליהם כלל אך משום שנטענו בעלמא ע"י המשיב. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את בקשת המשיב לבטל פסק הבורר (ה.פ. 460/08) ומאשר אותו כמבוקש ע"י המבקשים בה.פ. 453/08. המשיב ישלם למבקשת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של -.50,000 ₪ בצרוף מע"מ. שופטיםיישוב סכסוכיםמשוא פניםבורר