קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ירושה של תושב חוץ שיש לו נכסים בישראל: השופט ד"ר קובי ורדי: 1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב (כבוד השופט ס.נ יצחק שנהב) מיום 4/3/08 ועל החלטתו מיום 29/1/08 בת.ע 109310/06, 109311/06 ו-109312/06, . הסוגיות שמעלה ערעור זה הינה סמכותו הבינלאומית של בית המשפט בישראל ליתן צו ירושה גם לגבי נכסיו של מנוח הנמצאים בחו"ל, וזאת בעת שמקום מושבו של המנוח בעת פטירתו היה בחו"ל, או שמא הסמכות במקרה זה מוגבלת לנכסי העזבון המצויים בישראל, ובמידה וישנה סמכות כזו - מהו הפורום הנאות במקרה הספציפי. העובדות והמחלוקות 2. מדובר בעזבונו של המנוח א. צ'. ז"ל (להלן: "המנוח") שנפטר ביום 19/8/03 בהיותו בן 86 שנה ומענו ומקום פטירתו היה באקוודור. המנוח הותיר אחריו אלמנה (המערערת 1) ושלושה ילדים (המערערים 2 ו-3 והמשיבה). המנוח היה עתיר נכסים וממון בישראל ומחוץ לישראל ולמרות שיש מחלוקת בין הצדדים לגבי היקף נכסי העזבון, אין חולק כי חלקו הארי של העזבון מצוי מחוץ לישראל. 3. המשיבה טענה שעקב תאונה בשנת 1990 נכנס המנוח למצב של תרדמת מוחלטת ואחיה - המערערים 2 ו-3, תפסו את השליטה הבלעדית בעסקיו. עם פטירתו ביקשה מהם לקבל את חלקה בנכסי העזבון אך הם התעלמו ממנה והמשיכו לעסוק בעסקי ובנכסי העזבון כשלהם. ביום 26/11/06 הגישה המשיבה בקשה למינוי מנהל עזבון זמני וכן בקשה לצו ירושה שהמערערים התנגדו לה וכן התנגדו לבקשה למינוי מנהל עזבון ושם טענו כי סמכותו של בית המשפט בישראל מוגבלת לנכסי העזבון המצויים בישראל בלבד. בהסכמת הצדדים מונה עו"ד טוביה ארליך למנהל עזבון זמני לצורך ייצוג העזבון בשני הליכים תלויים ועומדים בבית המשפט המחוזי בירושלים כנגד בנק דיסקונט. 4. המחלוקת בין הצדדים, המתמקדת בשאלת סמכותו הבינלאומית של בית המשפט בישראל לדון בירושת המנוח, ובכללם בנכסי העזבון המצויים מחוץ לישראל, נעוצה בפרשנות סעיף 136 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה" או "החוק") שלהלן לשונו: "בית המשפט בישראל מוסמך לדון בירושתו של כל אדם שמושבו ביום מותו היה בישראל או שהניח נכסים בישראל". 5. המשיבה, ביקשה שבית המשפט יגן על נכסי העזבון מפני המערערים כדי שתקבל את חלקה בעזבון והדגישה את לשון סעיף 136 לחוק המדבר על שתי חלופות שבהן מוסמך בית המשפט בישראל לדון בירושת אדם. חלופה ראשונה שמושבו ביום מותו היה בישראל וחלופה שניה שהניח נכסים בישראל, כאשר כל חלופה עומדת בפני עצמה ("או") תוך התבססות על פסיקת בית המשפט העליון בבג"צ 171/68 חאנזאליס נ' בית הדין של הכנסיה הפטריאכית היוונית אורתודוכסית וקסטנדינוס ניקולא פאפאדופולוס, פ"ד כג(1) 260 (להלן: "פס"ד חאנזאליס") וכן על ע"א 598/85 כהנא נ' כהנא, פ"ד מד(2) 473, (להלן: "פס"ד כהנא"). המשיבה מדגישה גם, שלא מדובר בעזבון בנכסים זניחים בישראל אלא ברכוש של כ-11 מליון ₪, ומרבית הזיקות הינן לבית המשפט בישראל, כאשר העזבון משתרע על פני מספר מדינות בעולם, והעזבון והיורשים מעורבים במספר הליכים משפטיים בענין רכוש העזבון המתנהלים בישראל, חלקם ביוזמתם של המערערים. 6. לעומתה, המערערים טוענים שיש לפרש את סעיף 136 לחוק הירושה באופן שהסמכות הבינלאומית של בית המשפט בישראל ביחס לנכסי העזבון, הן בארץ והן בחו"ל, הינה רק ביחס למוריש שמקום פטירתו היה בישראל, ולא במקרה של מוריש שמקום מושבו בעת פטירתו היה בחו"ל והניח נכסים בישראל, שאז תהיה הסמכות לבית המשפט אך ורק על הנכסים בישראל. זאת, כשהם מנסים לטעון כי גם לפי פס"ד חאנזאליס וכהנא לא מתבקשת ההלכה המצויינת ע"י המשיבה. זאת כאשר עיקר העזבון (בשווי של עשרות מליוני דולרים) מצוי בחו"ל. לטענת המערערים, פרשנותם לענין סעיף 136 לחוק, המצמצמת את סמכות בית המשפט בישראל לדון בנכסי עזבון בחו"ל, רק במקרים שמקום מושבו של המנוח ביום מותו בישראל, מיושמת גם בבתי המשפט לענייני משפחה, באופן שהם מגבילים את צווי הירושה של מנוחים שמקום מושבם היה בחו"ל והותירו נכסים בישראל, אך ורק לגבי הנכסים בישראל. לגבי הפורום הנאות, טוענים המערערים כי מירב הזיקות במקרה זה מצביעות על כך שהפורום הנאות הינה מדינת אקוודור שם היה מקום מושבו הקבוע של המנוח, שם הדין החל על ירושתו, שם היה מרכז חייו ומקום ניהול עסקיו, מרבית היורשים נמצאים שם וכן אלמנתו הזכאית לפי הדין באקוודור למחצית רכושו של המנוח (ועל כך אין מחלוקת) כשהאלמנה ושני אחי המשיבה הינם אזרחי ותושבי אקוודור (המשיבה הינה תושבת ישראל), ועיקר רכוש העזבון נמצא בחו"ל, כאשר גם אם בית המשפט בישראל היה מקנה למנהל העזבון סמכות לפעול לגבי נכסי העזבון בחו"ל - לא ניתן היה להפעילה הלכה למעשה, כאשר בכל מדינה קיימות הוראות דין מיוחדות לגבי הרכוש. החלטת בית המשפט קמא 7. בית המשפט קבע כי לשון סעיף 136 לחוק הירושה ברורה ומדברת על שתי חלופות שוות ומקבילות ("או") שבכל אחת מהן קמה סמכותו הבינלאומית של בית המשפט בישראל לדון בירושת כל נכסי המוריש, הן במקרה שמקום מושבו של המוריש בעת מותו בישראל (החלופה הראשונה), והן במקרה שהניח נכסים בישראל (החלופה השניה), כך גם נקבע בפס"ד חאנזאליס ועל הלכה זו חזר בית המשפט העליון בפס"ד כהנא. בית המשפט ציין כי לא ניתן להתעלם מהנוהג שהשתרש בבתי המשפט לענייני משפחה להגביל את צווי הירושה של מנוחים תושבי חוץ שהניחו נכסים בישראל לנכסים המצויים בישראל בלבד. ברם, נוהג זה נעשה לרוב בהסכמת הצדדים ומשיקולי יעילות ואפקטיביות של הצדדים. כך ישנן גם דיעות מלומדים שונות לגבי הפעלת שקוה"ד בדרך של צמצום הסמכות הבינלאומית במקרה של מנוח שנפטר בחו"ל והשאיר נכסים בישראל. בית המשפט קבע כי יש להבחין בין שלב כינון הסמכות הבינלאומית, סמכות שקיימת על פי החוק, לשלב הפעלת הסמכות הנתון לשקו"ד בית המשפט. דהיינו, קיימת סמכות שיפוט בינ"ל לבית המשפט בישראל לדון בכלל ירושתו של מוריש בהתקיים החלופה השניה של מוריש שנפטר בחו"ל והניח נכסים בישראל, ברם, לבית המשפט מסור שקול דעת להחליט האם ובאיזה היקף תופעל סמכותו, כל מקרה לפי נסיבותיו. בין השיקולים השונים ניתן למצוא את דוקטרינת "הפורום הבלתי נאות", ועקרון הכיבוד ההדדי של ריבונות זרה. בית המשפט קבע כי לדחות את עקרון האפקטיביות בדיני ירושה, כאשר לפי לשון 138 לחוק הירושה, המחוקק התכוון בבירור לתת תוקף אקסטריטוריאלי לסמכותם של בתי המשפט בישראל לדון ב"ירושתו של כל אדם" שלגביו מתקיימות אחת משתי הזיקות המנויות בסעיף, ללא התניה בסיכויי ההכרה בחו"ל של פסקים שינתנו על יסוד סמכות זו לכן, בתי המשפט בישראל ידונו בירושה אף אם הצו שיינתן לא יהיה אפקטיבי. זאת ועוד, המחוקק אף טרח להתקין מנגנונים ברורים להבטחת מטרה זו כמו בסעיף 137 לחוק הירושה הקובע את ברירת הדין באופן ש"על הירושה יחול דין מושבו של המוריש בעת מותו" וכעולה גם מפס"ד חאנזאליס. לכן, אין להיזקק לשיקול של עקרון האפקטיביות בשאלת הפעלתה הראויה של הסמכות למתן צווי ירושה לגבי מנוחים בהתקיים אחת הזיקות המנויות בסעיף 136 לחוק הירושה. זאת ועוד, לאור אופיים ההצהרתי של צווי הירושה והעובדה כי יהא צורך בקיום הליך נפרד ושונה בפורום הזר להוצאתם לפועל של צווים אלו, אשר יוכרע על פי הדין הפנימי של כל מדינה, דומה כי נשמר גם עקרון הכיבוד ההדדי של הריבונות הזרה. שיקולים נוספים שיש לקחת בחשבון הינם היקף הנכסים המצויים בישראל, האם מדובר בנכסים זניחים אם לאו, החשש והסיכון בהיווצרות כוח הרתעה להשקעות זרות בישראל וכו'. בבואו ליישם עקרונות אלו ולפרוט אותם לפרטים, קבע בית המשפט כי יש להבחין בין צווי ירושה להליכים למינוי מנהל עזבון שיש להם גם פן מעשי/ממשי. כך, אין למנות מנהל עזבון זמני בישראל, לצורך ניהול עזבון המנוח מחוץ לישראל באקוודור או בכל מדינה אחרת בעולם, שלא יהיה אפקטיבי ואף עשוי לגרום נזק לעזבון, שהיקפו אמנם לא הוכח אך הוא רחב היקף ומרביתו מפוזר במדינות רבות, ומעשית יקשה לנהלו ממרכז אחד, מה גם שבכל מדינה קיימות הוראות דין מיוחדות בענין הרכוש, כאשר אין גם מניעה לפיצול ניהול העזבון במספר מדינות, ואין מקום ליצור מרכז אחד לניהול כלל העזבון בישראל. לעומת זאת, לגבי צו ירושה אין להצר את סמכותו הבינלאומית של בית המשפט לדון בצו הירושה בנוגע לנכסים בישראל בלבד, כאשר הסמכות הינה אקסטריטוריאלית ומשתרעת על כלל נכסי העזבון, לרבות אלו המצויים בחו"ל והמערערים לא עמדו בנטל ההוכחה הכבד המוטל עליהם להוכיח כי בית המשפט בישראל הינו פורום בלתי נאות להפעלת הסמכות הבינ"ל. כך, המשיבה, יוזמת ההליך, הינה תושבת ישראל וגם המערערים מקיימים זיקה כזו או אחרת לישראל, וראיה לכך היא שהם צדדים לפחות בשני הליכים משפטיים, המתנהלים בישראל, אחד מהם ביוזמתם. זאת ועוד, הדין החל במקרה זה על הירושה הינו הדין האקוודורי, ברם על פי חוות הדעת המומחה הזר וטענות הצדדים, דומה כי אין מחלוקת באשר לתוכנו והצדדים תמימי דעים בדבר זכויותיה של האלמנה - המערערת 1 בעזבון מכוח קשר הנישואין. לאחר קביעת היקף העזבון יחולק העזבון על פי דין, בחלקים שווים בין שלושת האחים. תביעת האלמנה לפס"ד הצהרתי בדבר מחצית הזכויות בעזבון הינה תביעה נפרדת שיהיה צריך להגישה, בבוא העת, באופן עצמאי בפורום או בפרומים מתאימים. היקף העזבון בישראל שנוי במחלוקת אך ידוע לפחות כי מתנהלים הליכים משפטיים לגבי כ-11 מליון ₪, כאשר המערערים לא טרחו להוכיח לבית המשפט מהו היקף נכסי העזבון המצויים באקוודור, כמו גם במדינות אחרות, וגם לטענתם מרבית נכסי העזבון מפוזרים במדינות שונות. לכן, כפות המאזניים מאויינות ובמצב זה פועל הדבר לטובת המשיבה ולא הוכח כי הפורום הישראלי אינו נאות. לכן, בית המשפט אינו נעתר למינוי מנהל עזבון בכל הנוגע לירושת המנוח המצויה מחוץ לישראל, ומנהל העזבון הזמני (עו"ד טוביה ארליך) ימשיך בתפקידו כמנהל עזבון קבוע בכל הנוגע לתביעות המתנהלות בישראל, כאשר נקבע דיון לענין התובענה בצו ירושה. בעקבות זאת, ניתנה החלטת בית המשפט קמא ביום 4/3/08 שמינתה את עו"ד טוביה ארליך למנהל עזבון קבוע של עזבון המנוח ביחס לנכסים בישראל בלבד, וכן ניתן צו ירושה שיורשיו על פי דין של המנוח הם המשיבה ושני אחיה (המערערים 2 ו-3), כאשר לכל אחד מהם שליש בעזבון. כן ניתן פסק דין שלפיו נפסק כי ניתן צו ירושה של המנוח הן לגבי הנכסים בישראל והן לגבי הנכסים בחו"ל, כאשר צו הירושה לא יבוצע במשך 3 חודשים ממתן הצו (4/3/08) על מחצית הכספים הזכויות והנכסים בישראל ובאקוודור ובכל מקום אחר. באם בפרק הזמן האמור, תוגש תביעה מתאימה ע"י המערערת 1 (האלמנה) יחול עיכוב הביצוע עד לסיום ההליך. כן מונה עו"ד טוביה ארליך למנהל עזבון קבוע לענין הנכסים ו/או הזכויות בישראל בלבד ובמידה ויגיעו לידי העזבון מחצית מהזכויות המגיעות לאלמנה, הם יופקדו בחשבונו של מנהל העזבון. טענות הצדדים בערעור 8. המערערים חוזרים על טענותיהם בבית משפט קמא הן לגבי הסמכות הבינ"ל שחלה לטענתם על נכסי המוריש בחו"ל רק כאשר מקום מושבו בעת פטירתו היה בישראל, והן לגבי היות הפורום הישראלי פורום בלתי נאות. זאת בהתבסס על פרשנות משפטית לסעיף 136 לחוק הירושה הדורשת גורם מקשר בין הנכסים בישראל לנכסים הנמצאים בחו"ל, שלא מתקיימת במקרה שמקום מושבו של האדם הנפטר לא בישראל, והן לאור הפרשנות הרצויה והנוהג שהשתרש בבתי המשפט לענייני משפחה להגבלת צווי הירושה של מורישים תושבי חוץ לנכסים המצויים בישראל בלבד. כך גם יש לשיטתם לפרש את פס"ד חאנזאליס לפי נסיבותיו, כאשר שם המנוח היה תושב ישראל, ולא רק הניח נכסים בישראל, ולכן לא ניתן להסיק ממנו לענייננו שכן מקום מושבו של המנוח בענייננו בעת פטירתו היה מחוץ לישראל, כאשר לפי פס"ד כהנא סמכות בית המשפט בישראל משתרעת גם על נכסים של מוריש בחו"ל רק במקרים שבהם המוריש היה תושב ישראל, וכך גם סוברים מרבית המלומדים. לטענתם, בכל מקרה, מירב הזיקות הינן לאקוודור ולא לישראל, כאשר המנוח היה אזרח ותושב אקוודור עשרות שנים, הדין האקוודוריאני חל על הירושה, לפי קביעת בית המשפט אף חלקה של האלמנה ברכוש המנוח טרם חלוקת העזבון אמור להיקבע על פי הדין האקוודוריאני וע"י בית המשפט באקוודור, מרבית רכוש המנוח היה באקוודור ומרבית היורשים הינם אזרחי ותושבי אקוודור, ומרבית הנכסים מצויים בחו"ל, כאשר האינטרס הציבורי והחשש מהרתעת משקיעים זרים והשקעה בישראל מצביעים על כך שהפורום הישראלי אינו נאות. עוד טוענים המערערים כי במסגרת הוצאת צו הירושה, היה על בית משפט קמא, להורות כהוראת הדין באקוודור כי האלמנה זכאית למחצית מהנכסים בישראל ורק היתרה תחולק לפי הדין וכי לא היה מקום להפנות את האלמנה להליכים נפרדים בנושא זה. 9. לטענת המשיבה, המערערים 2 ו-3 מנסים לגזול מאחותם המשיבה את חלקה בעזבון המנוח, כאשר הגם שחלפו כ-6 שנים מפטירת המנוח וגם לאחר שניתן צו ירושה בעניינו, המערערים עדיין מחזיקים בנכסי העזבון ומסרבים להעביר למשיבה את חלקה. מדובר במשפחה שלאחר שהמנוח היגר מגרמניה לאקוודור ונשא שם את המערערת 1 ונולדו להם שלושת ילדיהם, עלתה לארץ בתחילת שנות השבעים והמנוח פתח בארץ חשבונות בנק שונים והפקיד בהם כספים וכן הקים בישראל עסק ליבוא שווק והפצה של מוצרי צריכה (חברת רנדי בע"מ). במהלך שנות השבעים חזרו המנוח ואחריו המערערים להתגורר באקוודור ואילו המשיבה נישאה ונותרה להתגורר בישראל. בעת פטירתו הותיר המנוח רכוש עצום של מאות מליוני דולרים כאשר הרכוש בישראל כולל מניה בחברת רנדי בע"מ, חשבונות בנק ובהם מליוני שקלים ומחצית מזכויות הבעלות בדירה בתל אביב. לטענת המשיבה, הוראות סעיף 136 לחוק הירושה הינן פשוטות וברורות ואין ליתן להן פרשנות מלאכותית, כפי שמנסים המערערים לעשות, הסותרת את לשון הסעיף, את ההלכה ואינה עולה בקנה אחד עם תכליתו. לטענתם גם אם יש דיעות מלומדים לגבי הדין הרצוי אין מחלוקת שהדין המצוי הינו הקניית סמכות לשתי החלופות בסעיף 136 לחוק, דבר היוצר גם אחידות בדיני הירושה. לענין הפורום הנאות, סומכת המשיבה ידיה על החלטת בית משפט קמא שהמערערים לא הרימו את הנטל להוכחת פורום בלתי נאות, כאשר קיימות זיקות רבות גם למערערים וגם למנוח בישראל. המערערים מנהלים בישראל לפחות שני הליכים משפטיים בעניינו של העזבון, האחד בשמו של העזבון אותו יזמו המערערים והאחר כנגד העזבון, כאשר ביום 2/10/08, בעוד הערעור תלוי ועומד, הגישו המערערים תביעה נוספת ובכך גילו דעתם שהפורום בישראל הוא פורום נאות לדון בענייני העזבון. זאת כאשר המערער 2 משמש קונסול כבוד של ישראל באקוודור והמערער 3 חולק זמנו בין ניהול עסקי ונכסי המנוח באקוודור לבין מגורים עם אשתו וילדיו בדירתם בישראל, וכאשר מרבית נכסי העזבון מחולקים בארצות שונות בחו"ל ואינם מצויים באקוודור. דיון 10. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון החלטתי לדחות את הערעור. מדובר בפסק דין מפורט ומנומק של בית משפט קמא שניתח בצורה מעמיקה את המצב המשפטי ויישם כהלכה את מסקנותיו המשפטיות על המקרה הנוכחי. לא אחזור על כל סקירתו של בית משפט קמא ואדגיש רק מספר נקודות בסוגיות המרכזיות. סוגיית הסמכות הבינלאומית 11. אני סבור כי מסקנתו המשפטית של בית המשפט קמא שסעיף 136 לחוק הירשוה יוצר שתי זיקות שונות בשתי חלופות נפרדות לסמכות הבינ"ל של בית המשפט בישראל הן בחלופה של אדם שמקום מושבו בעת מותו היה בישראל והן במקרה של אדם שמקום מושבו בעת מותו היה בחו"ל שהניח נכסים בישראל, כך שבשתי החלופות יש סמכות בינ"ל לבית המשפט בישראל לדון בנכסים שנמצאים בחו"ל ולא רק לגבי נכסים שנמצאים בישראל, היא מסקנה נכונה, ראויה והגיונית. מסקנה זו עולה הן מלשונו הברורה והחד משמעית של החוק, הן מההלכה הפסוקה, והן מתכלית החוק. לשון החוק ותכליתו 12. לשון סעיף 136 לחוק הירושה ברורה וחד משמעית ומדובר בסעיף בו נקובות שתי חלופות שמפרידה ביניהן המילה "או". כלומר, בית המשפט בישראל מוסמך לדון בהתקיים החלופה הראשונה או השניה. כידוע, מסע הפרשנות מתחיל בלשון החוק ובנוסח החוק עצמו כנקודת המוצא ואין לתת לחוק משמעות שהלשון אינה יכולה לסבול והכלל הלשוני הוא כלל יסוד הראשון בפרשנות (רע"א 3899/04 מד"י נ' אבן זוהר שמואל, (1/5/06). 13. זאת ועוד, ישנו הגיון רב בפרשנות אחידה של החוק כמיישם תפישה אחידה של דיני הירושה. כך, הנימוק שמביאים המערערים לכך שאין מקום ליתן לבית משפט סמכות בינ"ל במקרה שאדם נפטר בחו"ל והשאיר בארץ רכוש זניח (כמו בגדים בלבד) לא צריך להיות כלל במישור של שאלת הסמכות אלא במישור של שקו"ד בית המשפט להפעלת הסמכות במסגרת הפורום הנאות או הבלתי נאות. באותה מידה, הגם שלשיטת המערערים ישנה סמכות בינ"ל לדון בירושת אדם שנפטר בישראל, הרי גם לאדם כזה יכול להיות רכוש זניח בישראל (כמו בגדים בלבד) וכל רכושו יהיה בחו"ל. ושוב, השיקולים יהיו במסגרת הפעלת הסמכות הנ"ל ושאלת הפורום הנאות או הבלתי נאות ולא בשאלת הסמכות הבינ"ל שקיימת בשני המקרים. 14. יש לדחות גם את טענתם של המערערים שכתוב בסעיף 136 כי הסמכות לדון ב"ירושתו של כל אדם" ולא כתוב "בכל ירושתו" שכן ברור שהכוונה הינה לכל ירושתו של אדם, כל זמן שלא נאמר אחרת. 15. כאשר לשון החוק הינה ברורה וחד משמעית אין מקום להעניק לה פרשנות אחרת שאין לה גם הגיון והיא עומדת בניגוד לתפישה של פרשנות אחידה של דיני הירושה, בלא שהמערערים הצביעו על כל יסוד חוקי או לשוני לאבחנה לה הם טוענים. 16. לא זו אף זו, פרשנות המערערים מביאה לכך שלשיטתם למרות שבסעיף 136 לחוק הירושה יש שתי חלופות אלטרנטיביות ("או") הם מבקשים לצמצם את סמכותו הבינלאומית של בית המשפט בישראל, וזאת ביוזמתם ו"בהתנדבות" ומבקשים שבית המשפט בישראל ייתן גושפנקא לקיצוץ בסמכויותיו, באופן שיקבל פרשנות הגורעת מסמכותו הבינלאומית ויקבע שלמרות שסעיף החוק מקנה לו סמכות באופן מפורש וברור יש לפרשו כך שהוא לא מקנה סמכות כזו, כך שבכל מקרה שמקום מושבו של המוריש במותו לא היה בישראל לא תהיה סמכות בינ"ל לבית המשפט בישראל לגבי הנכסים שבחו"ל. 17. אני סבור גם שבית משפט בישראל לא יוותר בנקל על סמכות מפורשת שהוקנתה לו בדין ויפעל בניגוד ללשונו הברורה של החוק המקנה לו סמכות כזו וישלול סמכות זו. אם רוצים לשלול סמכות זו, בין אם זו היתה כוונת החוק (ואינני סבור כך) או שמבקשים לקבוע זאת, יש לשנות את החוק באופן מפורש כך שתישלל סמכות כזו. כל זמן שהדבר לא נעשה ישנה סמכות בינ"ל לבית המשפט, ברם, כפי שקבע בית משפט קמא, יש לו שקול דעת האם להפעילה במסגרת בחינת טענת הפורום הבלתי נאות. 18. כך גם יש לראות את הנוהג הקיים בבתי המשפט לענייני משפחה, כפי שבית המשפט קמא סוקרו בעצמו בפסק דינו, להגבלת צוי הירושה לנכסים המצויים בישראל בלבד במקרים של מנוחים תושבי חוץ שהניחו נכסים בישראל, כנוהג הנעשה לרוב בהסכמה, ומשיקולי יעילות ואפקטיביות הנובעים למעשה משאלת הפורום הנאות ואין בכך כדי להשליך על הדין המשפטי החל. ההלכה הפסוקה 19. בפס"ד חאנזאליס נקבע מפורשות על ידי בית המשפט העליון (כבוד השופט הלוי) כי סעיף 136 לחוק הירושה חל לגבי שתי החלופות. וכדברי כבוד השופט הלוי בעמוד 272: "סעיף 136 מרחיב את סמכות בתי המשפט בישראל בענייני ירושה. בקבעו כי "בית משפט בישראל מוסמך לדון בירושתו של כל אדם שמושבו ביום מותו היה בישראל או שהניח נכסים בישראל", הוא משמיע לנו כי סמכות בית המשפט הישראלי אינה מוגבלת לאותו חלק של העזבון הנמצא בישראל, אלא משתרעת על העזבון כולו, לרבות נכסי דלא ניידי שהמוריש הניח בחוץ לארץ. אין בכך משום ערובה שצו ירושה או צו קיום צוואה של בית משפט ישראל יהיה בר אכיפה מחוץ לגבולות ישראל, אך זוהי שאלה של חוקי המדינות השונות בהן נמצאים נכסי העזבון". כלומר, הדברים מפורשים ומצביעים על סמכות בית המשפט הישראלי לדון בשתי החלופות, גם במקרה שהמנוח נפטר בחו"ל והשאיר נכסים בישראל, בלא לראות בכך ערובה לכך שצו הירושה יהיה אכיף ואפקטיבי בחו"ל. 20. גם בפסק דין כהנא נאמר כי שני התנאים שבסעיף 136 לחוק הירושה הינם תנאים אלטרנטיביים והעובדה שנכסי הירושה כולה או חלקם אינם נמצאים בארץ אינה שוללת את סמכות בית המשפט. אמנם נאמר ע"י כבוד השופט דב לוין בפס"ד כהנא כי בית המשפט בישראל מוסמך לדון בענייני ירושה, גם אם נכסי הירושה אינם בתחומי הארץ ובלבד שמושבו של המוריש ביום מותו היה בישראל, אך בית המשפט בפס"ד כהנא לא פוסל את החלופה השניה שבסעיף 136 ואף מפנה לציטוט שצוטט על ידי לעיל מפס"ד חאנזאליס המפנה לשתי החלופות. ברי לכן שהכוונה בפס"ד כהנא לא היתה לשלול את החלופה השניה אלא להדגיש את החלופה הראשונה היות ובפס"ד כהנא היה מדובר בעזבון של אדם שנפטר בישראל, בלא לגרוע מקיומן של שתי החלופות כעולה מסעיף 136 לחוק והנאמר בפס"ד חאנזאליס המצוטט בפס"ד כהנא, ובלא לאבחן ציטוט זה ולגרוע מהאמור בו. 21. כן גם נפסק בבתי משפט מחוזיים, כי במקרה של אדם שנפטר בחו"ל והשאיר נכסים בישראל, מוסמך בית המשפט לדון בירושתו הן בנכסיו בארץ והן בחו"ל (תע (ח') 914/75 עזבון המנוח יוסף כץ ז"ל נ' אנה ל. כץ, פ"מ תשל"ט(1) 246, 249, פש"ר (ת"א) 1630/02 תעשיות רוגוזין בע"מ בפירוק נ' עזבון המנוח הראל עזרא ז"ל, (21/8/06), כבוד השופטת קרת-מאיר). 22. כך גם נסקר הכלל הנ"ל של סעיף 136 לחוק הירושה בע"א 2846/03 ריצארד אלדרמן, עו"ד נ' דן ארליך, פ"ד נט(3) 529, תוך ציון כי הסעיף קובע כי לבית המשפט בישראל יש סמכות לדון בירושה של כל אדם, בתנאי שביום מותו היה מושבו בישראל או שהותיר נכסים בישראל, בלא לציין שישנה פרשנות הגורעת מסמכות זו לגבי שתי החלופות, כאשר אין סמכות, גם אם היתה המצאה, במקרה של ירושה של נכסים בחו"ל (כאשר לא מתקיימות אף אחת מהחלופות שבסעיף 136). דהיינו, הפסיקה תומכת חד משמעית בפרשנות המשיבה העולה גם מלשון החוק. המלומדים 23. גם דיעות המלומדים לא מצביעות על קבלת פרשנות המערערים. כך במאמרו של פרופסור שאקי "כללי משפט בינלאומי פרטי בחוק הירושה, תשכ"ה-1965", עיוני משפט כרך ג' עמוד 51, בעמוד 60, נאמר כי למדים על הרחבת הסמכות הבינלאומית באופן אקסטריטוראלי, המושתת על תפיסה אחידה אוניברסלית של דיני הירושה, הרואה את ירושתו של אדם חטיבה אחת, ללא הבדל בין סוגי הנכסים וללא הבדל במקום הימצאם, כאשר על עצם ההרחבה למדים מן המילה "בירושתו" בסעיף 136 לחוק, שאין כל הגבלה בצידה. הפירוש הסביר הוא, כי בהתקיים כל אחת מזיקות השיפוט המוזכרת בסעיף המושב והנחת הנכסים בישראל, קונה בית המשפט שיפוט לדון ב"ירושה" ללא אבחנות בין סוגים ומקומות וזוהי גם עמדת ביהמ"ש העליון בפס"ד חאנזאליס. כן נאמר בעמוד 62 למאמר כי ברור מלשון סעיף 136 לחוק כי המחוקק התכוון בבירור לתת תוקף אקסטריטוריאלי לסמכותם של בתי המשפט בישראל לדון ב"ירושתו של כל אדם", שלגביו מתקיימת אחת משתי הזיקות המנויות בסעיף, וזאת - בלא שהפעלת הסמכות תהא מותנית בצורה כלשהי, בסיכויי ההכרה בחו"ל של פסק שיינתן על יסוד סמכות זו. כך במאמרו של פרופסור שאוה "היחס בין השיפוט הבינלאומי לשיפוט המקומי בחוק הירושה, תשכ"ה-1965", הפרקליט כרך ל"א עמוד 226, נאמר כי הסמכות הבינ"ל של בתי המשפט בישראל לדון בירושתו של אדם נקבעת על פי אחת משתי הזיקות ומשתרעת על העזבון כולו לרבות נכסי דלא ניידי שהמוריש הניח בחו"ל תוך הפניה לפס"ד חאנזאליס. כך גם בספרו של שמואל שילה "פירוש לחוק הירושה תשכ"ה-1965", נבו הוצאה לאור, מצדד שילה בגישת המערערים שיש לפרש את הסעיף כמעניק סמכות כתוצאה מהנחת נכסים בישראל רק על אותם נכסים שהמוריש הניח בישראל, אך מציין שהפרשנות שיש סמכות לפי שתי החלופות נאמנה יותר לפשוטו של מקרא, כאשר היתרון לגבי הסמכות גם בחלופה השניה הינה שימוש בכללי הפורום הלא נאות. כך גם בספרם של שוחט, גולדברג ופלומין "דיני ירושה ועזבון" צויין כי ניתן ללמוד מלשון סעיף 136 לחוק שגם בהתקיים החלופה השניה תשתרע הסמכות על כלל נכסיו ולא רק על אלה שבישראל (תוך הפניה לפס"ד חאנזאליס), כאשר הפרקטיקה הינה לציין בצו הירושה כי הוא חל על נכסיו של המוריש בארץ (כפי שמציין עו"ד יוסף זילביגר במאמרו "צו קיום צוואה צורה ותוכן" הפרקליט מו, 192, בעמוד 216, שמבחינה מעשית ואולי אף מבחינה עיונית, היות ותחום השיפוט של בתי המשפט בישראל משתרע רק בתחומה של מדינת ישראל, נראה כי נכון נוהגים השופטים המסייגים את תוקף הצו ומציינים בחלק מצו קיום הצוואה, כי צו זה חל רק על נכסים בישראל"). 24. דהיינו, הגם שיש דיעות מלומדים לכאן ולכאן, גם המלומדים התומכים בפרשנות המערערים מציינים כי מלשון החוק ומהפסיקה ישנה סמכות גם בהתקיים החלופה השניה והם רק מפנים לפרקטיקה המעשית, שייתכן ואף רצויה, שהצו במקרה כזה יחול רק על הנכסים בישראל, אך זוהי פרקטיקה בלבד הנובעת מהסכמת הצדדים ומהפעלת שקול דעת בית המשפט בנסיבות ספציפיות בהתחשב בפורום הנאות בנסיבות הענין, שאינה מצביעה על ההלכה המשפטית, שלטעמי ברורה ואינה גורעת מסמכותו הבינלאומית של בית המשפט ליתן צווי ירושה בהתקיים כל אחת משתי החלופות. לאחר שקבעתי שישנה סמכות בינ"ל לבית המשפט ליתן צו ירושה למנוח שהניח נכסים בישראל גם במקרה שמקום מושבו של המנוח בעת פטירתו היה בחו"ל, וגם לגבי נכסים בחו"ל, אעבור לבחינת הטענה לגבי היות בית המשפט הישראלי פורום לא נאות. לענין הפורום הבלתי נאות 25. כידוע, המגמה כיום הינה לצמצם את קשת המקרים בהם ייעתר בית המשפט לטענת פורום בלתי נאות, וזאת עם ההתפתחות באמצעי התחבורה ובדרכי התקשורת בין מדינות, באופן שפוחתת במידה רבה אי הנוחות הכרוכה בהתדיינות בפורום זר, תוך ראיית העולם כ"כפר אחד גדול" (רע"א 2737/08 אורי ארבל נ' TUI AG, 29/1/09, ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכניות ומסחר בע"מ נ' CAE Electronics ltd, 4/9/07, ורע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' Cop The Lockformer פ"ד נב(1) 109, 114 (להלן: "פס"ד הגבס"). 26. השלבים של בדיקת טענת פורום לא נאות נסקרו ע"י כבוד השופטת נאור בע"א 3299/06 רוני יובינר נ' נטע-לי סקלאר, 26/4/09: "ההנחה היא שלבית המשפט הישראלי קיימת סמכות לדון בסכסוך. נתבע הטוען כי הפורום בישראל איננו פורום נאות נושא בנטל לשכנע את בית המשפט כי בית משפט זר קנה אף הוא סמכות לדון בתביעה, וכי ב"תחרות" שבין בית המשפט בישראל לבית המשפט הזר ידו של בית המשפט הזר על העליונה והוא הפורום הנאות, בעוד בית המשפט בישראל הוא פורום לא נאות. קביעה כי בית המשפט בישראל הנו פורום בלתי נאות אינה נעשית אך במאזן נוחות רגיל. על הטוען טענת פורום בלתי נאות לשכנע את בית המשפט בישראל כי המאזן נוטה בבירור ובמובהק אל עבר הפורום הזר. פסילת הפורום הלא נאות אינה מופעלת כדבר שבשגרה, היא מופעלת רק במקרים שבהם קיימת נחיתות משמעותית של פורום הדיון בהתייחס לפורום האלטרנטיבי. המבחן לקיומו של פורום טבעי אחר הוא מבחן מירב הזיקות. הפורום הטבעי לדיון יהיה הפורום המקומי אלא אם מירב הזיקות הרלבנטיות מכריעות על פורום אחר ואשר לו הקשר האמיתי והמהותי למקרה. לצורך בחינת הזיקות הרלבנטיות בית המשפט יתחשב, כפי שהוזכר, לא רק בשיקול של נוחות הצדדים ובעלי הדין אלא גם בדין השולט על המקרה, במקום מגורי הצדדים או במקום בו הם מנהלים את עסקיהם". 27. במקרה דנן, אני סבור כי המערערים לא הרימו את הנטל להוכיח כי הפורום אינו נאות ושהמאזן נוטה בבירור ובמובהק לפורום הזר. זאת משהמשיבה תושבת ישראל, למנוח היתה זיקה לישראל כאשר הוא וילדיו ואשתו גרו בה בעבר והקים בה חברה, למנוח היו כספים נכבדים בארץ בחשבונות בבנקים (במיליוני ₪) וכן מניה בחברה שהקים ומחצית זכויות בדירה. המערער 2 הינו קונסול ישראל באקוודור והמערער 3 חולק את זמנו בין ניהול עסקיו ונכסי המנוח באקוודור לבין מגורים יחד עם אשתו וילדיו בדירתו בתל אביב, כאשר המערערים עצמם הכירו בפורום הישראלי כפורום נאות בניהול מספר הליכים בבתי המשפט בארץ בנוגע לעזבון המנוח, כולל הליכים ביוזמתם וכולל פתיחת הליך נוסף, כאשר הערעור תלוי ועומד. 28. לא ניתן להתעלם מכך שגם הדין החל על התיק יכול להיות שיקול בקביעת הפורום הנאות (ראו כבוד השופט טירקל בעמוד 118 לפס"ד הגבס). במקרה דנן אין מחלוקת שהדין החל על ירושת המנוח הינו הדין באקוודור, כשאין גם מחלוקת בין הצדדים לגבי תוכנו של הדין הזר, כאשר צו הירושה הוא דקלרטיבי בלבד ולא מכריע לענין היקף העזבון וזכותה של האלמנה לטעון למחצית מהעזבון טרם חלוקתו. במקרה דנן, מוסכם כאמור על הצדדים כי הדין החל על ירושת המנוח הינו הדין האקוודורי, וכן מוסכם עליהם תוכנו של הדין האקוודורי, ושצו הירושה שניתן ע"י בית המשפט בישראל ניתן בהתאם לדין האקוודוראני, כך שגם אם יבוטל ויוצא צו ירושה חדש באקוודור הוא יהיה זהה לצו הירושה שהוצא ע"י בית המשפט בישראל. העובדה שיש צורך בנקיטה בהליך משפטי נפרד לצורך קביעת זכויות האלמנה בנכסי העזבון לא מלמדת על כך כי בית המשפט הינו פורום בלתי נאות למתן צו ירושה, שכן צו ירושה מכריז על זהות היורשים וחלקם בעזבון, ואינו קובע את היקף העזבון, וטענות האלמנה לגבי היקף העזבון ושיש לקבוע את היקף זכויותיה בנכסי העזבון טרם החלוקה, אין בהן כדי להשפיע על סוגיית הפורום הנאות למתן צו הירושה. כמובן שאין גם בעצם מתן צו ירושה, שהינו צו הצהרתי, משום התערבות בריבונותה של מדינת אקוודור או כל מדינה אחת שבה מצויים נכסי העזבון. 29. המערערים עצמם לא פירטו בהליך בפני בית משפט קמא מה הם הנכסים הכלולים לשיטתם בעזבון, ובאילו מדינות הם נמצאים, ואף טענו באופן מפורש "ברחל בתך הקטנה" בסעיף 63 לסיכומים בבית משפט קמא, כי "אין המערערים טוענים כי מרבית רכוש המנוח היה באקוודור אלא כי הזיקות לפורום הנאות יסודם אחר לחלוטין". מכאן עולה, כי אין לערכאות השיפוטיות באקוודור עדיפות על פני הערכאות בישראל מבחינת מקום הימצאות נכסי העזבון, והמערערים אף לא טוענים זאת. אי הפירוט הנ"ל מתקשר עם התנהגות המערערים שלטעמי יש לה השלכה על תוצאות ההליך המשפטי וקביעת הפורום הנאות, כפי שיפורט להלן. התנהגות המערערים, תום ליבם והשלכת הנ"ל על ההליך המשפטי 30. אני סבור כי התנהגות המערערים במקרה זה משליכה על פסיקת בית המשפט לענין דחיית טענתם לפורום בלתי נאות וקביעתו שלבית משפט זה יש סמכות ליתן צו ירושה לגבי הנכסים שבחו"ל ולכך שהוא גם הפורום הנאות לכך. 31. ראשית, המערערים בעצמם לא חשפו את היקף העזבון בחו"ל, כיצד הוא מתחלק בין המדינות השונות בחו"ל והאם רובו נמצא באקוודור. כך, לא ניתן תצהיר מטעמם לגבי היקף העזבון וזאת עד לאחרונה (בהודעה של המשיבה מיום 2/7/09 צורף תצהיר של המערערים שהוגש לבית המשפט לענייני משפחה ביום 29/6/09). תצהיר זה לא היה בפני בית משפט קמא, והמערערים מתנגדים להגשתו במסגרת הערעור (על אף שמדובר בתצהיר שלהם) ולכן לא אתייחס אליו (הגם שלמעלה מן הצורך יצויין כי הוא עולה בקנה אחד עם הודעותם של המערערים בסיכומים שאינם טוענים כי מרבית רכוש המנוח היה באקוודור שכן לפי האמור בו רוב רכוש העזבון הינו בחשבונות בנק רבים ברחבי העולם). ואכן, ידוע על רכוש רב לעזבון במדינות רבות בעולם, במספר רב של בנקים, במספר יבשות ומדינות כמו ארה"ב, שוויץ ומקומות אחרים. במצב דברים זה, שהמערערים שמרו על "ערפול" לגבי היקף ומיקום נכסי העזבון, ואף הודו כי מרבית נכסי העזבון אינם באקוודור, לא ניתן להצביע על זיקה עיקרית למדינת אקוודור או למדינה אחרת שבה נמצאים מרבית נכסי העזבון. דווקא העובדה שלכאורה נכסי העזבון מתחלקים על פני מספר יבשות ומספר רב של מדינות מצביעה על כך שאין פסול בכך שצו הירושה יינתן בישראל, לפי הדין האקוודורי (המקובל על כולם) ותוגשנה בקשות בכל מקום שיש רכוש. ואכן, הצענו לצדדים, בניסיון להגיע לפשרה, להגיש בקשות משותפות בכל מקום שיש רכוש לעזבון, ברם הצעה זו נדחתה ע"י המערערים (וכפי שיפורט בהמשך ולא בכדי). 32. זאת ועוד, המערערים בעצמם מנהלים הליכים משפטיים בישראל ששויים עשרות מליוני ₪, כאשר חלק מההליכים הינם ביוזמת המערערים בתביעות נגד בנקים של העזבון, כולל הליך חדש שנפתח בבית המשפט לענייני משפחה תוך כדי הליכי הערעור, כך שהמערערים לא יכולים ל"אחוז במקל משני קצותיו", לנהל מחד הליכים בארץ, כפורום נאות להליכים אלו, ולטעון מאידך שבית המשפט הישראלי הינו פורום בלתי נאות. 33. לא זו אף זו, בהודעה לקונית של ב"כ המערערים מיום 14/6/06, שהוגשה לבית המשפט, מצאו המערערים לנכון לעדכן את בית המשפט כי הם כבר פנו לערכאה מוסמכת באקוודור למתן צו ירושה לפיו לאחר מתן מחצית מרכוש המנוח לאלמנתו, תחולק היתרה באופן שווה בין שלושת ילדי המנוח, כך שכל אחד מהם יקבל 1/6 מעזבונו של המנוח. הגם שהודעה זו לא עמדה בפני בית משפט קמא ואינה חלק משיקוליו ומהכרעותיו, והמשיבה מתנגדת לה, הרי למעלה מן הצורך, יצוין כי מהודעה זו עולה לכאורה, שעוד בשנת 2007 (לאחר פתיחת ההליכים בבית משפט לענייני משפחה) פתחו המערערים בהליכים בבית המשפט באקוודור להוצאת צו ירושה, וזאת תוך כדי שבית המשפט קמא דן בטענות המערערים בסוגיות הסמכות הבינ"ל והפורום הנאות. הליכים אלו הוסתרו ע"י המערערים, שלא גילו דבר וחצי דבר עליהם גם לאחר מתן פסק הדין בבית משפט קמא, וגם בדיון בערעור בפנינו ובתשובה להצעת הפשרה של בית המשפט לפיה הצדדים יפנו במשותף לבית המשפט באקוודור. גם אם התיק הוקפא מ- 2007 ועד 2009, כעולה מתגובת המערערים לבקשת המשיבה להוצאת המסמכים הנ"ל מתיק בית המשפט - מדובר בהתנהגות חסרת תום לב של המערערים. המערערים היו שותפים לכל ההליכים בבית משפט קמא ולהליכי הערעור, ידעו על כך שבית המשפט נתן במסגרת פסק דינו ביום 4/3/08 פרק זמן של שלושה חודשים להגשת תביעה מתאימה ע"י האלמנה, ידעו כי המשיבה מסכימה לכך שזכויותיה של האלמנה אינן חלק מהעזבון, ואף טענו בתגובה לבקשה למתן הוראות מיום 24/7/08 שאין צורך בנקיטת הליך משפטי בבית המשפט באקוודור וזכויות האלמנה למחצית מרכוש המנוח הינן אוטומטיות, וכל זאת בזמן שהחלו בהליכי ירושה בבית המשפט באקוודור כבר בשנת 2007, וקיבלו החלטות ב-2/09 ועדיין לא דיווחו לבית המשפט על הנ"ל, אלא עשו כן רק ביום 14/6/09. אין בהליכים אלו כדי להשליך ישירות על ענייננו שכן גם לפי גישתה הראויה של המשיבה ובאי כוחה, חל הדין האקוודורי על ירושת המנוח והם לא התנגדו שהאלמנה תנקוט הליך באקוודור ולא חלקו על זכותה לקבלת מחצית מהעזבון (ואף הסכימו שתקבל מחצית מהרכוש בישראל ללא נקיטת הליך נוסף אם תמציא תצהיר שמעוניינת בכך). ברם, התנהגות זו מצביעה על התנהגות חסרת תום לב של המערערים שהסתירו הליכים שהתנהלו באקוודור הן מהמשיבה והן מבית המשפט בישראל. התנהגות זו מחזקת גם את טענות המשיבה כלפי המערערים, שלא פירטו את היקף העזבון, ולא הקנו לה חלק ממנו למרות שחלפו כ-6 שנים מפטירת המנוח, תוך נסיון למנוע את בירור המחלוקת לגופה בבית המשפט בישראל. 34. התנהגות המערערים, כפי שפורטה לעיל, עומדת להם לרועץ בבואם לטעון לכך שהפורום הישראלי, בו הם מנהלים בעצמם הליכים משפטיים שונים כולל ביוזמתם, הינו פורום לא נאות וביחד עם הזיקות הקיימות לפורום הישראלי מטים את הכף לכך שלא הוכח שפורום זה אינו הפורום הנאות. לכן, בסופו של יום לא מצאתי מקום להתערב במסקנת בית משפט קמא לכך שלא הוכח כי מדובר בפורום הישראלי בפורום בלתי נאות. 35. בשולי פסק הדין, אנו חוזרים על המלצתנו לצדדים שלאור ההסכמה לכך שחל הדין האקוודורי שלפיו זכאית האלמנה למרבית העזבון טרם חלוקתו, וכדי לייעל ולפשט את ההליכים - יפעלו הצדדים להגשת בקשות משותפות בכל מקום שיש נכסים לעזבון, תוך הגשת בקשות משותפות במקומות אלו ובהתאם לצורך גם בקשה למינוי מנהל עזבון במקומות אלו. כך גם ניתן להסכים, כפוף לקבלת תצהיר מטעם המערערת 1, על קביעה שמחצית מהנכסים/זכויות בישראל יועברו לאלמנה היא המערערת 1. התוצאה 36. התוצאה הינה שאמליץ לחברי להרכב לדחות את הערעור ולחייב את המערערים לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך של 40,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. הפיקדון שהפקידו המערערים בקופת בית המשפט יועבר למשיבה באמצעות בא כוחה, על חשבון הסכום שנפסק לעיל. ד"ר קובי ורדי, שופט השופט י' שנלר, אב"ד: 1. הסוגיה שהונחה לפתחנו מעוררת שאלות הן בשאלת פרשנותו של סעיף 136 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן - חוק הירושה) והן בשאלת "הפורום הנאות" - בעת שעסקינן בעזבונו של מנוח שהותיר נכסים בישראל, אך מושבו ביום מותו היה מחוץ לישראל. 2. חברי, כב' השופט ד"ר ורדי, סקר בהרחבה את הפסיקה הדנה בשאלה הראשונה ודעת המלומדים, ומסקנתו החד משמעית כי קיימת סמכות בינלאומית לבית משפט בישראל, גם על נכסים שהותיר המנוח מחוץ לישראל. לדעתי, המסקנה אינה כה חד משמעית וכפי שציינו חלק מהמלומדים. 3. החלופה הראשונה שבסעיף 136 לחוק הירושה, עוסקת במי שמקום מושבו בעת מותו היה בישראל. משכך קמה כעין סמכות שיפוט פרסונלית בחינת "גברא", על כלל נכסיו. כפי שהובא בספרות המלומדים, המחוקק הישראלי ראה לבכר את שיטת מקום המושב ומשכך מעת שמקום מושבו של המנוח בישראל, אין אכן מקום להבדיל בין הנכסים השונים. יתר על כן גם הדין שיחול על הירושה יהיה הדין הישראלי בהתאם להוראת סעיף 137 לחוק הירושה, כפוף לחריגים. לכן ולא בכדי בפסיקה בבית משפט העליון (בג"ץ 171/68 חאנזאליס נ' בית הדין של הכנסיה הפטריאכלית היוונית פ"ד כג (1) 260 ובע"א 598/85 כהנא נ' כהנא, פ"ד מד (2) 473 (להלן - פס"ד כהנא)) נקבע שהתחולה משתרעת על כלל נכסי המנוח. 4. אולם, החלופה השניה עניינה בזיקה חפצית בלבד. ודוק, הזיקה הפרסונלית ביחס למקום מושבו של המנוח בעת מותו, נותרת בעינה - אך זאת להחלת דין מקום המושב - הזר, של המנוח. מעת שעסקינן בזיקה חפצית בלבד, לכאורה ניתן היה לקבוע כי הזיקה החפצית תתייחס אך ורק לאותם "חפצים", קרי הנכסים שהותיר המנוח בישראל. החלופה השניה, נועדה ליתן פתרון לאשר ייעשה בעזבון הנמצא בישראל. ודוק, אלמלא אותו נכס שהותיר המנוח בישראל, לית מאן דפליג שלא הייתה מוקנת סמכות בינלאומית בישראל ואף אם בוצעה המצאה (ע"א 2846/03 אלדמן עו"ד נ' ארליך, פ"ד נט(3) 529). יתר על כן, גם הרציונאל העומד בבסיסה של החלופה הראשונה להחלת הסמכות גם על נכסים שמחוץ לישראל, אינה קיימת במסגרת החלופה השניה ולמטרתה. כך גם הדוגמא של התרת נכס זניח מכלל העזבון בישראל, אינה מצדיקה החלת סמכות השיפוט הבינלאומית על כלל נכסי המנוח. אמנם חברי סובר כי שאלת הפורום הנאות תתן מענה לשאלה זאת וכפי שהציב את השאלה במקרה קיצוני ההפוך. אולם, לדעתי אין אנו חייבים, בהכרח, להגיע לאותה סוגיה שניה. כך, גם לשונו של המחוקק, לכאורה לא מבדילה בין החלופות. אולם, לאור אשר פורט עד כה, דומני כי מבחינת תכלית החקיקה לרבות הגיונה, אין מקום לפרשנות המילולית בלבד. אכן, מהפסיקה שהובאה לעיל מבית המשפט העליון ניתן לראות שלכאורה הפרשנות המילולית התקבלה, אך בכל מקרה מדובר באותם מקרים באמירה אגב אורחא. יוער, כי גם לא הייתי מסיק מאשר נאמר בפס"ד כהנא, ואשר המערערים מבקשים להסתמך - אשר אף הוא נאמר אגב אורחא. בכל אותם מקרים, הדיון לגופו היה במסגרת החלופה הראשונה ומבלי שבתי המשפט שם נדרשו לשאלות השונות, המתעוררות במסגרת החלופה השניה. דומה כי גם בפסיקת בתי המשפט המחוזיים, לא נבחנה השאלה על כל היבטיה. 5. הנה כי כן, לדעתי הדברים אינם חד משמעיים ודעתי נוטה לדעה לפיה, חרף לשון המחוקק אין להרחיב את הזיקה החפצית ולהופכה לכעין זיקה פרסונאלית שתחול על כלל עזבונו של המנוח, משעסקינן בחלופה השניה. אולם, לאור מסקנתי בשאלה השניה אין אני נדרש להכרעה בסוגיה הראשונה דנן. 6. משעסקינן בשאלה של הפורום הנאות, סבורני כי יש לבחון שאלה זאת בהתחשב במטריה בה עסקינן, מטריה השונה מאותם מקרים בהם דנה הפסיקה בהרחבה ואשר הובאו ע"י חברי. לאחרונה, חזר ונדרש בית המשפט העליון לסוגיה זאת ברע"א 9810/05 Martin J. hecke נ' Pimcapco Limited (, מיום 30.8.09) (להלן - פס"ד מרטין). כב' השופט גרוניס חוזר וקובע "המבחן המכריע לבחינת תחולתה של דוקטרינת "הפורום הלא נאות" הינו האם הפורום המקומי הוא "הפורום הטבעי" או שקיים פורום טבעי זר בעל סמכות לדון בתובענה. מבחן זה מוכרע בהתחשב במכלול נסיבותיו של המקרה. בכלל זה יש לבחון את השאלה מהו הפורום בעל הקשר המשמעותי והמהותי למחלוקת נשוא הדיון, אליו מובילות מירב הזיקות הרלוונטיות". בית המשפט אף מונה את השיקולים המרכזיים, כמקום מושבם ועסקיהם של הצדדים, גישה למקור הראיות, כפיה על הבאת עדים וההוצאות הקשורות לכך. עם זאת מציין ביהמ"ש את המגמה לצמצום היענות לטענת "פורום לא נאות", לאור ההתפתחויות באמצעי תחבורה ובדרכי התקשורת. עוד נדרש ביהמ"ש לריכוז התובענות בפני פורום אחד, בחינת יעילות, הגם ששיקולי יעילות אינם מכריעים את הכף. אולם "על בית המשפט להידרש גם לשיקולי יעילות, במסגרתם נבחנת השאלה מהו הפורום המתאים לציפיותיהם הסבירות של הצדדים והאם לשיטת המשפט הישראלית יש ענין אמיתי בתובענה". 7. טרם שנדרש לשאלת ישום עקרונות אלו, במקרה דנן, עלינו לבחון מה המשמעות של דחיית טענת ה"פורום הלא נאות", מעת שעסקינן בחלופה השניה. ראשית, וכפשוטם של דברים, עצם הוצאת צו ירושה המצהיר על חלוקת העזבון ומבלי לקבוע מסמרות בדבר היקפו של העזבון. לכאורה, במגזר צר זה, מה לי הכא ומה לי התם, מעת שבכל מקרה דין מקום המושב הוא שיחול על הוצאת צו הירושה. לא בכדי ציינתי לכאורה, הואיל וככל שמדובר בנכסים המצויים במקומות שונים בעולם, מי יתקע לידנו שאכן הוראת סעיף 137 לחוק הירושה, תקפה גם באותם מקומות אחרים. שנית, אם בית משפט קמא, היה מגביל בפסה"ד את הפעלת הסמכות הבינלאומית לעצם הוצאת צו הירושה - אזי נדרשים היינו לשאלה שהצבנו לעיל. אולם משלא עשה כן בית משפט קמא, עולה שלכאורה בית משפט קמא אמור לדון גם בשאלות הקשורות לעזבון ולאו דווקא ביחס לנכסים בישראל. דהיינו, לכאורה הופך עצמו בית המשפט בישראל כפורום הטבעי. עלינו לבחון את סוגיית "הפורום הלא נאות" באספקלריה רחבה יותר. 8. נחזור עתה לבחינת השאלה הראשונית, בדבר הפורום הטבעי יותר. ככלל, נראה לי כי הפורום הטבעי לדון בעזבונו של אדם הינו הפורום של מקום מושבו של המנוח בעת מותו - שזאת למעשה הגישה של חוק הירושה וכמובא לעיל. משאין חולק כי המנוח חי את מרבית חייו, ולפחות בשנים הרבות טרם פטירתו באקוודור, כי הותיר נכסים שם וכשרוב משפחתו מתגוררת שם, נראה כי מעת שעסקינן בענייני ירושה, יש לקבוע שהפורום הטבעי הוא באקוודור. ודוק, אותה גישה מצמצמת, עניינה בתביעות מסחריות או נזקיות שאכן ביחס אליהן, ניתן לראות עם התפתחות התחבורתית וכד', כעולם קטן אחד. כך גם ביחס לזמינות עדים ואף בנושא אכיפת פסה"ד ועוד. אולם שיקולים אלו, אינם ישימים לדעתי, משבאים אנו לבחון את "ציפיות הצדדים", קרי במקרה דנן, המנוח ויתכן ואף משפחתו. האם אך ורק בגין כך שהמנוח הותיר נכסים בישראל, בית המשפט בישראל "ישלוט" בכל הנוגע לעזבונו של המנוח?! נטען כי המנוח הותיר נכסים במקומות רבים בעולם. משכך, אם עלינו לבחון מהו הפורום הטבעי אשר ירכז את כל הקשור לענין עזבונו של המנוח - נראה כי הפורום במקום מושבו של המנוח בעת פטירתו, מקום שם היה מרכז חייו ואף בני משפחתו האחרים, למעט המשיבה - הוא הפורום הראוי. כך הפורום באקוודור הינו "בעל הקשר המשמעותי והמהותי למחלוקת". כך מובילות אליו גם מירב הזיקות. יתר על כן קשה לקבוע כי "לשיטת המשפט הישראלית יש עניין אמיתי בתובענה". בנוסף, בכל מקרה דין מקום המושב, קרי הדין באקוודור, הוא שחל בענייננו. בנוסף, עלולות להתעורר שאלות מעבר לנושא הירושה, כגון אשר נדרש לו בית משפט קמא בעניין האלמנה. לכן יש להוסיף, הגם כשיקול נוסף את השיקול "המערכתי" ודומה כי גם בענייננו "ברי כי האינטרס של מערכת המשפט הישראלית בבירור הינו קטן יחסית. המשאבים השיפוטיים הינם מוגבלים. קיום הליכים בבית המשפט הישראלי על אף היותם בעלי זיקה חלשה, אם בכלל, לישראל עשוי לבוא בסופו של יום על חשבונם של מתדיינים והליכים אחרים..." (שם בפס"ד מרטין). ודוק, בית משפט קמא לא קיבל את הנטען ע"י המשיבה כאילו לא תזכה לסעד באקוודור. 9. אכן, ככל שמדובר על נכסים שהותיר המנוח בישראל, קיימת זיקה ואין להתערב ביישום והפעלת הסמכות הבינלאומית ביחס לנכסים אלו, שאכן הפורום הטבעי בענין "החפצי" הוא בישראל. דומה כי גישה זאת, אף הנחתה חלק מבתי המשפט למשפחה וכמובא ע"י חברי. 10. אכן, לכאורה התוצאה באופן מעשי יכול ותהא זהה לתוצאה בסוגייה הראשונה שדנו בה ביחס לחלופה השניה ובשלילת הסמכות ביחס לנכסים שמחוץ לישראל, אולם הדבר אינו הכרחי. ייתכנו נסיבות אשר בהן גם לשיטת הדוגלים בהקניית סמכות כללית בחלופה השניה, סמכות זאת תיושם וכדוגמא כאשר אמנם מקום מושבו של המנוח בעת פטירתו בחו"ל אך ניהל את מרבית עסקיו בישראל וכאן גם קיים רוב רכושו. לא כן במקרה דנן. 11. כמובן שאין אני קובע מסמרות ביחס לצו הירושה שיינתן באקוודור או בכל מדינה אחרת בה מצוי רכושו של המנוח. ייתכן וינתן צו ירושה זהה וייתכן ולא. מסקנתי, כי יש להותיר לערכאות הטבעיות יותר לדון הן בענין צו הירושה והן בשאלות האחרות הקשורות לעזבון. חלוק אני על חברי כי בעובדות שפורטו על ידו, יש משום זיקה זאת או אחרת בישראל. אותן זיקות קשורות בעיקרן לאותם נכסים שבישראל, אך לא ביחס למכלול העזבון. משכך, דומה כי המערערים עמדו בנטל המוטל עליהם להעתר לבקשתם כי ייקבע שהפורום בישראל, אינו נאות. 12. אם דעתי תתקבל, לא נכריע במקרה דנן בסוגיה הראשונה, דהיינו סמכות השיפוט בגדר החלופה השניה של סעיף 136 לחוק הירושה. אולם, הערעור יתקבל, באופן שתחולת צו הירושה תהא אך ורק ביחס לנכסים שבישראל וכי השאלות אשר יכול ויידרש להם בית המשפט בישראל, יהיו אלו הקשורות לנכסים בישראל ולהם בלבד. 13. לא התעלמתי מהתנהלות המערערים וכפי שפירט חברי. אולם אין אני סובר כי יש בהתנהגות זאת לשנות מהתוצאה, להבדיל משלילת הוצאות מהמערערים חרף קבלת הערעור. י' שנלר, שופט-אב"ד השופטת ר' לבהר שרון: אני מצטרפת למסקנתו של חברי השופט ד"ר קובי ורדי בפסק דינו המקיף והמפורט בסוגיה, זאת גם לאחר שעיינתי בחוות דעתו המלומדת של חברי, אב"ד, השופט י' שנלר, אך ברצוני להעיר מספר הערות. אקדים ואומר, שמסכימה אני שלשונו של סעיף 136 לחוק הירושה ברורה, ומדברת על שתי חלופות זהות, בהן קונה ביהמ"ש בישראל סמכות בינלאומית על ירושתו של אדם שנפטר; האחת - כאשר מקום מושבו בישראל; והשניה - כאשר הותיר המוריש נכסים כלשהם בישראל. הפירוש המילולי של הסעיף אינו מסייג, באף אחת משתי החלופות, את הסמכות הבינלאומית שקנה בית המשפט בישראל אך ורק לנכסים שהותיר המנוח בישראל, ולשון הסעיף ברורה, אם כי ספק בעיני אם זו אכן הייתה התכלית הראויה. האם אכן ראוי כי בימ"ש בישראל יקנה סמכות בינלאומית על כל נכסיו של תושב חוץ, לרבות על אלה שבחו"ל, גם כאשר מרבית רכושו של המנוח, למעט נכס אחד בודד, נמצא בחו"ל? אכן ספק אם זו המדיניות השיפוטית הראויה, והאם סביר - בהתאמה - שתושב ישראל שכל רכושו בארץ, ויש לו נכס בודד בחו"ל, שקיבל לדוגמא בירושה - ביהמ"ש הזר יקנה סמכות בינלאומית גם על כל נכסיו בארץ. כפי שפרט חברי בהרחבה, קיימות דעות לכאן ולכאן. בפס"ד חאנזאליס העדיף ביהמ"ש את הפירוש המילולי של הסעיף, ואף כי יתכן שיש מקום לאבחן את העובדות בין המקרה שלפנינו לבין המקרה שם, שכן בפס"ד חאנזאליס המנוח היה תושב ישראל, בה בשעה שבענייננו מדובר במנוח שלא היה תושב ישראל אלא תושב חוץ - הרי כל עוד לא שונה החוק יש מקום לאמץ את הפרוש המילולי, בעיקר בשל העובדה שבכל מקרה גם כאשר קונה ביהמ"ש סמכות בינלאומית כנ"ל, עדין מחובתו לבדוק אם הוכח שמדובר בפורום לא נאות. דבר זה מותיר למעשה שיקול דעת רחב ועניני לבית המשפט בבחינת נסיבות הענין. זאת ועוד, אין מחלוקת כי גם כאשר בימ"ש בישראל קונה סמכות בינלאומית על הנכסים בחו"ל - הדין החל הוא דין מקום המושב, דהיינו במקרה שלפנינו - הדין באקוודור, כך שבסופו של יום, צו הירושה שיוצא בארץ יהיה לפי הדין באקוודור, ויהיה חופף לצו הירושה שיוצא באקוודור. בענין זה הצדדים היו תמימי דעים. לפיכך סבורה אני שיש להעדיף את הפירוש המצמצם של סעיף 136 לחוק כלשונו, ומרגע שהמחוקק לא ציין אחרת אני סבורה שהפתרון הראוי הוא שהענין יוכרע בסופו של דבר, על פי המבחנים של הפורום הנאות, דהיינו בימ"ש ישקול בכל אחד ממקרים אלו, האם הוכח שהפורום הינו הפורום הנאות. לגבי השאלה האם הוכח במקרה זה שמדובר בפורום לא נאות, מסכימה אני לחלוטין עם מסקנתו של חברי השופט ורדי, שבמקרה דנן המערערים לא הוכיחו שהפורום בישראל אינו הפורום הנאות. נהפוך הוא, מרבית הזיקות כפי שפירט חברי בהרחבה, מצביעות על חוסר תום לבם של המערערים שטענו שהפורום אינו נאות. האלמנה - המשיבה היא תושבת ישראל; לבנים - המערערים 2,3 זיקה איתנה לישראל, כפי שפורט בהרחבה, והמערערים עצמם בחרו, כאמור, בביהמ"ש בישראל כפורום נאות לברור סכסוכים קודמים בענייני הירושה נשוא הערעור, דבר שמלמד על חוסר תום לבם בבואם עתה לטעון שהפורום בישראל אינו פורום נאות, מה גם שמדובר ברכוש לא מבוטל שמצוי בישראל, כאשר שאר הרכוש פזור על פני מדינות רבות ואינו מרוכז אך ורק במקום מושבו של המנוח. משכך, ולאור כל האמור לעיל, מצטרפת אני, למסקנתו של חברי כב' השופט ד"ר קובי ורדי, כי ביהמ"ש בישראל קנה סמכות לדון בחלוקת העזבון על פי דיני אקוודור שאינם שנויים במחלוקת, ומאמצת אני בחום את המלצתו כי הצדדים יעשו כל מאמץ לפעול במשותף להגשת בקשות מתאימות בכל מדינה ומדינה בה מצויים נכסי המנוח. רות לבהר שרון, שופטת הוחלט ברוב דעות לדחות את הערעור כמפורט בפסק דינו של השופט ד"ר קובי ורדי. ירושהתושב חוץ