בית המשפט ציין כי החייב נטל על עצמו את ניהולם של 3 תחנות דלק ושתי חנויות "YELLOW" מבלי שיהיה לו ניסיון עסקי מתאים מלבד חצי שנה של הכשרה שאין בה כדי להעמיד בידי החייב את הכלים המתאימים שיסייעו לו במציאת פתרונות לעת הצורך. יחד עם זאת, הכשלים העסקיים מקורם בחוסר ניסיון בזיקה לגילו הצעיר, ולכל היותר עולים כדי רשלנות, שכשלעצמה אין בה ללמד על חוסר תום לב. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כישלון ניהול עסק בגלל חוסר ניסיון:   ביום 25.12.07 ניתן צו לכינוס נכסי החייב על פי בקשתו, בגין חובות מוצהרים בסך של 907,014 ₪ ל- 16 נושים, ונפסק לו תשלום חודשי בסך 500 ₪ לחודש החל מיום 01.02.08. במעמד מתן צו הכינוס מונה עו"ד עופר גבריאלי כמנהל מיוחד לנכסי החייב. ביום 13.8.08 נחקר החייב על ידי המנהל המיוחד ותסקירו מיום 02.12.08 הוגש לב"כ הכנ"ר. עד מועד הגשתה של חוות הדעת על ידי הכנ"ר הוגשו נגד החייב 6 תביעות חוב בסכום כולל של 649,715 ₪, מתוכם נדרשו כ-315,533 ₪ בדין קדימה על ידי מע"מ (בהמשך החוב הכולל למע"מ הוסדר, כפי שיפורט). נגד החייב נפתח תיק הוצל"פ אחד. החייב הצהיר כי לא נערכו לו חקירות יכולת. אסיפות נושים התקיימו בימים 28.10.08 ו-4.11.08. החייב לא התייצב לאף אחת מהישיבות. לא נרשמה נוכחות מטעם מי מהנושים. לגרסת החייב, בתמצית, חובותיו נוצרו בתום לב כתוצאה מכישלון עסקי של ניהול תחנות דלק בחברת פז נפט בע"מ (להלן: "חברת פז") ניהול אותו קיבל על עצמו בגיל צעיר יחסית ולאחר שנענה למודעה שפורסמה בעניין. החייב טוען כי במשך חצי שנה הכשירה אותו חברת פז לתפקיד מנהל מתחם של תחנת דלק מטעמה וכך במהלך השנה 2004 קיבל החייב לניהולו שתי תחנות דלק באיזור בית שאן ובקעת הירדן. ניהול שתי התחנות הניב רווחים מזעריים עד שבתחילת שנת 2005 פתח החייב בשתי תחנות הדלק, חנויות לממכר מוצרי מזון וכו' תחת השם "YELLOW"זאת בהוראת חברת פז. לגרסת החייב רכישת מוצרי החנות הוטלה עליו, בנוסף לנשיאה בעלויות התפעול השונות והכל ללא כל מימון מצד חברת פז. המוצרים כאמור נרכשו באמצעות אשראי מהבנק, כאשר החייב נאלץ להגדיל את אותו אשראי בנקאי כל פעם מחדש כדי לעמוד בכל התשלומים, זאת נוכח ההפסדים התפעוליים אותם נחל החייב לפי גרסתו. לקראת סוף שנת 2005 פנתה חברת פז לחייב והציעה לו לנהל עוד תחנת דלק באיזור. החייב הסכים להצעה לטענתו לאור ההבטחות שניתנו לו כי לתחנה זו יהיו רווחים משמעותיים שיאפשרו לו להחזיר את השקעותיו בשתי התחנות הקודמות. במהרה התברר לחייב כי הרווחיות שהובטחה לו לא מתממשת, לא זאת בלבד, אלא שהחייב נאלץ לממן את פתיחתה של עוד חנות "YELLOW", והדבר חייב אותו להגדיל פעם נוספת את האשראי הבנקאי שלו וכן ללוות כספים מקרובי משפחה. החייב זקף את כישלונו העסקי לכך ששיטת העבודה מול חברת פז הכבידה עליו וגרמה לו הפסדים ניכרים, שכן החייב נאלץ לעבוד מול ספקים קבועים שגבו ממנו מחירים גבוהים ממחירי השוק, החייב הצטרך להפעיל את התחנות והחנויות בכל שעות היממה, היה צורך במימוני ביניים לא מבוטלים לאור תנאי התשלום של חברת פז, כשהדבר הכביד ביותר על תזרים המזומנים. בדיעבד החייב טען כי גורם נוסף לכישלונו הייתה מכת גניבות שסבלה ממנה התחנה שבבית שאן. החייב מסר בחקירתו בפני המנהל המיוחד כי לא הגיש תלונות במשטרה, וכן לא הפעיל את פוליסת הביטוח מאחר וקיימת השתתפות עצמית גבוהה. במרוצת הזמן, הפסדיו של החייב טפחו עד שבחודש 3/2007 הוא הודיע לחברת פז על הפסקת ההתקשרות ביניהם, בין לבין גם הגבילו הבנקים את חשבונות החייב וביטלו את מסגרות האשראי לעסק. החייב הצהיר שהינו מוכר כנכה צה"ל בשיעור של 20% ומאז סיום שירותו הצבאי הוא סובל מהפרעות נפשיות שלטענתו השפיעו ומשפיעות על שיקול דעתו והחלטותיו היום יומיות. 3. הכנ"ר מתנגד לבקשת החייב. בחוות דעתו מיום 14.12.08 הסתמך הכנ"ר על ממצאי החקירה של המנהל המיוחד. לפי ממצאי החקירה האמורה עולה כי עסקיו של החייב הניבו דווקא רווחים כפי שעולה מהדוחות הכספיים לשנים 2004-2006 אותם צירף החייב לבקשתו. (החייב אישר למעשה שהדוחות מעידים על רווחיות בכל אותם שנים שבהם ניהל את תחנות הדלק, אבל הוסיף כי הדוחות אינם משקפים נכונה את מלוא ההתחייבויות שכן אין בהם פירוט לגבי ההלוואות שנטל החייב כדי לממן את הפעלת החנויות והתחנות כמפורט בגרסתו לעיל. החייב מסתמך על מכתב מאת יועץ המס שלו, בו מפורטים ההתחייבויות שיש לחייב ואשר לא נלקחו בחשבון בדוחות הכספיים והמגיעים לסכום של כ- 300,000 ₪. לטענת המנהל המיוחד, בטענה זו כמפורט לעיל, החייב מנסה להטעות. המנהל המיוחד מוסיף כי המפורט במכתבו של יועץ המס מתייחס לסעיף ההתחייבויות שהינו סעיף מאזני שאיננו נכלל בדוחות הכספיים. בשיטת החשבונאות הכפולה נרשם בדו"ח הרווח וההפסד "נכס" בשווי זהה לאותם התחייבויות כדי לאזנם. עוד, יועץ המס אינו מפרט במכתבו איזה חלק מההתחייבויות הן בגדר "חלויות שוטפות" ואילו מהן "לזמן ארוך". על כן, אם נאמץ את גישת החייב הרי שבכך נאפשר קיזוז כפול. פעם יקוזז הסכום ממחזור ההכנסות של העסק לאור מימון משכורות וקניית המלאים באמצעות ההלוואות שנכנסו לקופת העסק, ומאידך יקזז את אותן הוצאות פעם נוספת כ"התחייבויות לבנקים" כפי שמשתמע ממכתבו של יועץ המס). המנהל המיוחד הביע את התרשמותו השלילית מהחייב, שכן לטענתו מדובר באדם שניהל את עסקיו תוך זלזול מוחלט לגורל נושיו ואף תוך תחושה שהוא "בוס גדול" במיוחד עת ניהל את התחנה השלישית וקנה לעצמו רכב חדש מבלי למכור את הרכב הישן אלא מסר אותו החייב לאישתו. ב"כ הכנ"ר מתייחס לעניין רכישת רכב חדש, וטוען כי החייב הציג גרסאות סותרות. מחד החייב הצהיר כי רכש את הרכב הנוסף לצורך ניהול 3 תחנות הדלק שבאחריותו. לאחר מכן טען כי נתן את רכבו הישן לאישתו ורכש לעצמו רכב באמצעות הלוואה בסך של 65,000 ₪ מבנק הפועלים. ב"כ הכנ"ר מייחס לחייב בעצם נטילת ההלוואה התנהלותו חסרת תום הלב לאור יצירת חובות נוספים במקום לנסות ולעמוד בהתחייבויות הקיימות. לטענת הכנ"ר, חוסר תום ליבו של החייב מתחדד לאור התנהלותו במסגרת צו הכינוס אשר גם היא מעידה על קלות דעת וזלזול, עת בוחר החייב להוציא כספים למחייתו מעבר להכנסותיו ובכך ליצור חובות נספים ללא כל הסבר מניח את הדעת. המסקנה העולה מחוות הדעת של ב"כ הכנ"ר היא שהחייב לא הצליח להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כדי להוכיח כי יצר את חובותיו בתום לב. החייב כפי שנטען מציג גרסאות סותרות לעצם ניהול עסקיו והדבר משליך אור שלילי על התנהלותו ועל אופן היווצרות חובותיו. בנוסף נטען כי לחייב חוב למע"מ בסכום גבוה אשר חלק נכבד ממנו בדין קדימה (כאמור ובדיעבד הובהר כי החוב למע"מ שולם והתיק נסגר ראה בנדון הודעה מיום 29.3.09). עוד טוען ב"כ הכנ"ר כי התנהגותו של החייב כלפי המנהל המיוחד גובלת בהוצאת לשון הרע והפעלת כוח להשגת מטרותיו. (ביום 20.11.08 התקיימה פגישה בין המנהל המיוחד לבין החייב וב"כ ובמהלך הפגישה הועלו טענות שמהם משתמעת ביקורת על דרך התנהלותו של המנהל המיוחד. החייב וב"כ העלו טענות לפיהם המנהל המיוחד התנה את הסכמתו להכריז על החייב כפושט רגל אם ישלם סך של 80,000 ₪ לקופת הכינוס. המנהל המיוחד הביע מורת רוח מהתנהגות החייב). ביום 28.1.09 הגיב החייב לחוות הדעת של ב"כ הכנ"ר, ועיקר האמור בתגובתו מנסה להסביר, במונחים חשבונאיים, את משמעותם של הנתונים בדוחות הכספיים שהגיש החייב עבור השנים 2004-2006. (התגובה מנסה לתת מענה לטענות השגויות, ע"פ עמדת ב"כ החייב, המצויות בדו"ח המנהל המיוחד. ב"כ החייב, רו"ח במקצועו, מסביר כי קיימות שתי שיטות דיווח לפי כללי מס הכנסה, האחת שיטת המזומנים והשנייה שיטת הצבירה. בשורה התחתונה מסביר ב"כ החייב כי השיטה החשבונאית בה נקט החייב (בהיותו עסק קטן) הייתה שיטת המזומנים ולכן הוא היה פטור מהגשת מאזן ובדוחות הכספיים לא נכסים, התחייבויות והון. בהתאמה עולה כי הדוחות הכספיים משקפים במשותף הן את ההוצאות שהוצאו לצורך ניהול העסק והן ההוצאות שנוצלו לצרכי מחייתו של החייב ומשפחתו ושאינם קשורים לעסק כלל. ב"כ החייב מנתח את מצבו של החייב כפי שעולה מהדוחות הכספיים של העסק, וכתוצאה מניתוח זה מגיע למסקנה, שבשנים הרלבנטיות קיימת הפרשה זעומה ביותר עבור הוצאות מחייה. עוד עולה כי מאותה הפרשה זעומה נושא התא המשפחתי בעול מימון החזרי השקעות ההון שנלקחו מהון זר ואשר נשאו ריביות אסטרונאוטיות. אותו מימון נלקח לצורך ניהול תחנות הדלק והוחזרו באופן פרטי. לכן סכומים אלה לא נכללו בדוח רווח והפסד במסגרת הוצאות המימון. לדידו של ב"כ החייב זוהי תמונת המצב המשקפת נכונה את ניהולו של העסק במשך השנים הרלבנטיות כאשר הסתכלות על דוחות הרווח וההפסד בלבד יכולה לעוות את התמונה וליצור מצג שווא לפיו כביכול העסק הרוויח. לצידו אין מקום לטעון כי החייב מנסה לקזז סכומים אלה פעמים. יצויין כי לפי ב"כ החייב כספים אשר מופיעים בהתחייבויות לא בהכרח נרשמו כהוצאה במהלך העסקים של העסק, שכן מדובר במשיכות שהם גם לצרכים קיומיים המותרים על פי חוק. לטענת ב"כ החייב, הסבריו של המנהל המיוחד בעניין המאזן מתעלמים מההשפעה הן על הוצאות המימון בדו"ח רווח והפסד ובעיקר מההשפעה על ההון העצמי במסגרת הפאסיבי במאזן). לגבי הרכב שרכש החייב וההוצאות עבור מזון, נטען כי הראשון נרכש לצורכי עבודה ולניהולם של שלוש תחנות דלק אשר עבדו במשך 24 שעות ביממה. לגבי הוצאות המחיה, נטען כי אין מדובר בעלויות בהיקף גבוה יחסי לנתונים. לסיכום טוען ב"כ החייב כי מספר גורמים הובילו לכישלון העסקי של החייב, שהינו בחור צעיר, כולל גניבות למיניהם, טעויות בניהול השוטף של העסק בשל חוסר הכשרה מינימאלית ועוד, כאשר חברת פז ניצלה את חוסר נסיונו וכבלה אותו בהתקשרויות לא כדאיות. בחוות דעתו המשלימה מיום 27.04.09, הגיב הכנ"ר לטענות הענפות כפי שעלו בתגובת החייב, כאשר לטענתו מבקש ב"כ החייב לגייס לטובתו את העובדה כי הינו רו"ח במקצועו. (לגופו של עניין, המנהל המיוחד טוען כי קיימים סעיפים בהנהלת החשבונות אשר אינם נכללים בדוח רווח והפסד ללא קשר בשיטת הדיווח של העסק. סעיף ההתחייבויות הינו אחד מאותם סעיפים מאחר והינו סעיף מאזני. המנהל המיוחד הביע את דעתו שהחייב לא העלה בפניו טענה לפיה הוא נשא בהוצאות מימון אלא בהחזרי הלוואות ואם אכן נטען כי מדובר בהוצאות מימון, הרי שטענה זו טעונה הוכחה, דבר שלא הוכח. מתגובת המנהל המיוחד עולה כי דוחות רווח והפסד נועדו כדי לשקף את רווחיות העסק כאשר ההכנסות משקפות ההכנסות מתפעול העסק וההוצאות משקפות את ההוצאות התפעוליות ההכרחיות של העסק. על כן, ערבוב בין סעיפים אלה לסעיפים אחרים, מאזניים באופיים, יצור מצג מעוות ולא יאפשר שיקוף של הכדאיות התפעולית של העסק. לעניינינו חוזר המנהל המיוחד על טענותיו בעניין הקיזוז הכפול כפי שעלו מתסקירו הקודם, תוך מתן דוגמאות ותרשימים להמחשת צדקת עמדתו של המנהל המיוחד. לעניין הטענה בדבר הוצאות המחייה שהוציא החייב מתוך הרווח הרשום בדוחות ההפסד והרווח, המנהל המיוחד מסכים כי בשיטת הרישום של עסק החייב אכן קיים ערבוב שכזה בין הוצאות מחייה להוצאות לניהול העסק, אך במקרה זה הנטל רובץ על החייב לעשות את ההבחנה ומאחר ולא הצליח לעמוד בנטל זה הרי שזה פועל לרעתו. ע"פ הטען החייב לא הציג כל הוכחה לטענה כי נשא בתשלום החזר הלוואות או באיזה סכומים הוא נשא). המנהל המיוחד דוחה את השימוש שנעשה על ידי ב"כ החייב בטבלאות "הוצאות המחיה", על מנת להוכיח את סבירות ההוצאות, לטענתו השימוש בטבלאות צריך להיות מינימאלי ויש להעדיף בעניין נתונים אמיתיים. לחילופין, גם במקרה ונשתמש באותם טבלאות כדי לחשב את הוצאות המחייה של משפחת החייב, עדיין יש לשים לב לכך שהנתונים המוצגים בתגובת החייב, מנופחים ואינם תואמים את הנתונים שבטבלאות הרלבנטיות בעניין הוצאות של משפחה בת 4 נפשות כבענייננו. לגבי הטענות בעניין הרכב החדש והוצאות המזון, חוזר המנהל המיוחד על טענותיו בתסקירו הקודם. לעניין הוצאות המזון, מוסיף ב"כ הכנ"ר כי סך של 5,382 ₪ עבור הוצאות למזון בחודש אחד (10/08) הינם הוצאות מופרזות למי שמבקש להכריז עליו כפושט רגל. נוסף על כן, מציין ב"כ הכנ"ר כי החייב מסר בפניו ששילם שכ"ט עו"ד בסך של 100,000 ₪ בגין ייצוגו המשפטי בהליך ולדידו של ב"כ הכנ"ר היה יכול החייב לשלם סכום זה לקופת הכינוס ולכסות קרוב ל - 30% מהסך הנתבע! לאור כל האמור לעיל, ב"כ הכנ"ר מאמץ את עמדתו של המנהל המיוחד ושניהם בדעה כי החייב לא עמד בנטל ההוכחה במוטל עליו להוכיח כי נכשל בעסקיו בתום לב ולכן אין מקום להכריז עליו כפושט רגל. ביום 07.5.09 הגיש החייב תגובות לחוות הדעת המשלימה של הכנ"ר. לענין הרכב נטען כי מדובר שנרכש מסוכנות יד שנייה בחודש ינואר 2006 כשהעסק עוד פעל והוא נמכר לאור החובות שנקלע אליהם החייב. לגבי הוצאות המזון חזר החייב וטען כי אין לו להוסיף על הטענות שעלו בתגובתו הקודמת. החייב טוען כי הסכום שנטען כי שולם על ידי החייב לב"כ אינו נכון. בנדון טען החייב כי שכ"ט עו"ד מומן על ידי משרד הביטחון (זאת למרות התנגדות הכנ"ר לאשר את ההלוואה), והמדובר בסכום של 32,000 ₪, ולא מעבר לכך. דיון והכרעה לאחר עיון, בחינה ואיזון, נוכחתי, כי דין בקשת החייב להכריזו כפושט רגל להתקבל. סעיף 18ה לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה") מסמיך את בית המשפט להכריז על החייב פושט רגל או לדחות את בקשתו על פי מבחן תום הלב. אם שוכנע בית המשפט כי הבקשה הוגשה שלא בתום לב במטרה לנצל לרעה את הליכי הפש"ר או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו, תידחה הבקשה. התשובה לשאלה האם פעל החייב בתום לב, מחייבת בדיקת שתי תקופות שונות; הראשונה, תקופת יצירת החובות והשנייה, לאחר הגשת הבקשה להכריזו כפושט רגל (ראה ש. לוין וא. גרוניס, פשיטת רגל מהדורה שנייה, עמ' 169). להליכי פשיטת הרגל שתי תכליות עיקריות, האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה היעילה והשווה ביותר, והשנייה, לאפשר לחייב שאתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות (ראה ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, פ"ד נז(4), 197, 205-206; ע"א 92/76 בן ציון נ' מ"י, פ"ד לא (1), 164, 166; ע"א 4892/91 אשכנזי נ' הכנ"ר, פ"ד מח(1), 45, 55; ע"א 501/67 הכנ"ר נ' ולנסי ואח', פ"ד כב(1), 23, 28; וכן ראה א' פרוקצ'יה, "פשיטת רגל על פי בקשת חייב", הפרקליט ל' (תשל"ו) 271, 272). על רקע תכליות אלו, יש לבחון בענייננו האם התנהגות החייב עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם מצדיקה להעניק לו את הגנת הפקודה ולהכריזו כפושט רגל, אם לאו. בעת בדיקת הנסיבות שהביאו להסתבכותו הכלכלית של החייב ישקול, בית המשפט, בין היתר, את אופן יצירתם של החובות והאם נהג החייב בתום לב כלפי נושיו בעת יצירת החובות או שמא נהג בחוסר אכפתיות תוך סיכון כספי הנושים; האם נוצרו החובות בדרכי רמייה והאם נהג החייב מתוך כוונה לברוח מנושיו תוך הסתרת נכסיו או הברחתם והצגת מצגי שווא בפניהם (ראה ע"א 149/90 קלאר נ' הכנ"ר, פ"ד מה(3), 61); האם נגועה התנהגותו באי חוקיות והאם חובותיו הינם תוצאה ישירה של אי החוקיות (ראה ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר פ"ד נז(4), 197, 205-206). 9. ע"פ הערכתי, החמיר הכנ"ר עם החייב עת ראה לקבוע שהחייב מנסה להטעות לעניין הדוחות הכספיים, או כי הוכח חוסר תום לב ממשי בדרך התנהלותו העסקית, כמו גם משלב מתן צו הכינוס. הספקות שנותרו לחובת החייב, אמנם בעלי משקל, אולם אין בהם להטות את הכף לחובת החייב בנסיבות. אין חולק, כי החייב נטל על עצמו את ניהולם של 3 תחנות דלק ושתי חנויות "YELLOW" מבלי שיהיה לו ניסיון עסקי מתאים מלבד חצי שנה של הכשרה שאין בה כדי להעמיד בידי החייב את הכלים המתאימים שיסייעו לו במציאת פתרונות לעת הצורך. יחד עם זאת, הכשלים העסקיים מקורם בחוסר ניסיון בזיקה לגילו הצעיר, ולכל היותר עולים כדי רשלנות, שכשלעצמה אין בה ללמד על חוסר תום לב. החייב השקיע ממרצו וכספו, כמו גם ממקורות כספיים של קרוביו, על מנת לקדם את עיסקו והוא כשל במאמציו אלו, כאשר מחנק אשראי והפסדים תפעוליים הביאו לקריסה. ההתעמקות מצד ב"כ החייב והמנהל המיוחד, בהיבטים החשבונאיים ודקדוקיהם לדידי לא הייתה מוצדקת בנסיבות, לרבות על רקע גבוליות הנתונים, גם לפי גישת מנהל המיוחד. מכל מקום ומעבר לנדרש מעיון ענייני ומקיף הן בתגובות המפורטות, הן בנתונים והן בגרסאות שהציג החייב, הרי שאין מקום לקבוע כי נסתרה גרסת החייב, לפיה דוחות הרווח וההפסד אינם מציגים תמונה מלאה באשר למצב הכספי ששרר בעסק, בדגש לשאלת הרווחיות; הגישה המחמירה אותה הציג המנהל המיוחד בתסקיריו בעניין החייב אינה הכרחית, שכן היא מטילה על החייב נטל כבד לצורך הוכחת טענותיו לעניין הקיפיי המימון אשר כאמור לא נכללו בדוחות הכספיים של העסק. לגישתי ולצורך בחינת סוגיית תום - הלב, יש מקום להסתפק במכתב יועץ המס, יעקב מנחם, מיום 3.9.07 לפיו קיימות התחייבויות בסך של 331,722 ₪ לבנקים שלא נכללו בדוחות הכספיים. על כל פנים הספקות באשר להוכחת החזרי הממון הפרטיים שהחייב טוען להם, אין בהם די על מנת לדחות את הבקשה או לייחס לחייב התנהלות בחוסר תום לב. אינני מתיימר או נדרש בנדון לקבוע או להעמיק באשר למשמעויות הדיווח לרבות בזיקה לכללי מס הכנסה, לענייננו די לקבוע כי החייב עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו כדי להוכיח כי עסקו כשל והפסיד וכי לא דבק חוסר תום לב בהתנהלותו. הספקות בעניין מההבטים החשבונאיים נכון בנסיבות כי יוטו לטובת החייב ובפרט שגירסה זו מגובה בתיעוד ועמדה חשבונאית שלא נסתרה. לאמור יש להוסיף את הנטען לעניין ספירות המלאי שגויותה, הגניבות למיניהם, חוסר ההבנה וניסיון עסקי הגיל הצעיר ושיטת ההתקשרות, כשכולם כמכלול מתיישבים עם המסקנה כי החייב נחל כשלון עסקי בתום לב. על רקע המפורט יש גם מקום לייחס חשיבות ממשית לעובדה שהחייב הסדיר את חובותיו לרשויות המס לרבות את החוב בדין קדימה על תועלת לנושים ממהלך זה, אשר נכון ויזקף לזכות. בענייננו, יש להפנות גם למצבו הבריאותי - נפשי של החייב, אשר ככל הנראה יוצר הגבלה המשפיעה על התנהגותו ושיקול דעתו של החייב. בהקשר זה יש להפנות לתיעוד שהוצג לרבות המסמך הרפואי שצורף לבקשת החייב (הפסיכיאטרית גולדרינג), לפיו מצבו הנפשי של החייב הוא בכי רע כשהאמור השליך על כושר שיקול דעתו והתנהגותו של החייב במהלך שנות ניהול עסקיו כאמור. גם בהנחה ולא הוצגו ראיות חד משמעיות, רפואיות מקצועיות לנטען בנדון, עדיין יש מקום ליתן משקל ראוי לתיעוד חלקי זה במסגרת שיקוליי ההכרעה. 13. לסיכום, אם כן, לא נוכחתי בנתונים המלמדים על התנהלות עסקית שלא בתום לב, או אינדיקציות אחרות המלמדות, כי החייב פעל באדישות לגורל נושיו או במטרה להכשיל את הגורמים שהתקשרו עמו וכדומה טענות. החייב, בפשטות ניסה כוחו בניהול עסק עצמאי, ברם עסק זה כשל, למרות הניסיונות והמאמצים של החייב. 14. באשר לדרך התנהלות החייב לאחר מתן צו הכינוס, לא התעלמתי מהנתונים הנוגעים להוצאות בסכומים גבוהים יחסית לעומת ההכנסות של התא המשפחתי, כשבנדון אני מקבל את טענות ב"כ הכנ"ר כי הכרח לצמצם. יחד עם זאת, אין בנתונים הנ"ל, לאחר ההערכה, כדי לפגום בתמונה הכללית או להטות את הכף לחובת החייב, מבלי לפגוע בסמכויות ב"כ הכנ"ר לדרוש מהחייב נקיטת צעדים שימנעו את המשך התופעה, ואף נקיטת אמצעים בעניין ע"פ הצורך. לאור המכלול, אני רואה לקבל את בקשת החייב להכריזו כפושט רגל. התנאים שנקבעו בצו הכינוס לרבות הצו לעיכוב היציאה מן הארץ יעמדו בתוקפם. תחנת דלקדלק