קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא למי יש זכות לבקש ביטול צו הריסה ? האם רק לבעל המקרקעין ?   הערעור 1. הזכות לעתור כנגד צו הריסה מינהלי - שהוא צו חפצי (IN REM) כנגד נכס - נתונה אך למי שיש לו זכויות חוקיות בנכס, ולא למשיג גבול או לפולש. מטעם זה נדחתה בקשתו של המערער לביטולו של צו הריסה מינהלי, ומכאן הערעור.   לפניי ערעור על החלטתו של בית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת י' ייטב) בב"ש 9150/08, מיום 29.1.09, לפיה נדחתה בקשתו של המערער לביטול צו הריסה מינהלי שהוצא על-ידי המשיב, מכוח סמכותו לפי סעיף 238א לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, כנגד מבנה שהוקם שלא כדין בשכונת ענאתא בירושלים.   צו ההריסה המינהלי הנדון, אשר הוצא ביום 17.8.08, הורה על הריסת מבנה חד-קומתי, אשר גגו בנוי מחומר קל, ושטחו כ-37 מ"ר. בצו צוין, בין-השאר, כי המבנה הוקם ללא היתר, וכי הוא מאוכלס כשבועיים בלבד. המבנה הוקם באזור שאין בו תוכנית מתאר תקפה המאפשרת קבלת היתרי בנייה.   המסגרת הנורמטיבית הרקע המשפטי להוצאת צווי הריסה מינהליים 2. אסקור להלן את המסגרת הנורמטיבית להוצאת צווי הריסה מינהליים, ואת היקף הביקורת השיפוטית בבקשות לביטול הצווים או לעיכוב ביצועם, ובהקשר זה אפנה לרקע המשפטי שהובא על-ידי, לא אחת, בפסקי-דין בעניינם של צווים אלה, ובין-השאר בפסק-דין שניתן לאחרונה בע"פ 2649/08 יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים נ' חסין מוחמד חליל (ניתן ביום 28.7.09).   תכליתו של סעיף 238א לחוק התכנון והבנייה, שמכוחו מוצאים צווי הריסה מינהליים על-ידי יושבי ראש ועדות התכנון והבנייה, הִנה מתן מענה מיידי ויעיל למיגורה של תופעת הבנייה הבלתי חוקית, תוך שמירה על שלטון החוק - בכלל, ועל דיני התכנון והבנייה - בפרט. צווי הריסה מינהליים נועדו לסלק על-אתר בנייה בלתי חוקית, בעודה בחיתוליה, כדי למנוע קביעת עובדות מוגמרות בשטח (ר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים, פ"ד לח(1) 494; רע"פ 273/86 חנניה פרץ נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, פ"ד מ(2) 445, 447; רע"פ 5738/00 סלאמה נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה ירושלים (24.10.04); רע"פ 5584/03 פינטו נ' עיריית חיפה, פ"ד נט(3) 577; רע"פ 1948/07 אלעוברה נ' עיריית רמלה (5.3.07)). כבר נפסק, כי מדובר באחד האמצעים החשובים והאפקטיביים שהוקנו לרשויות התכנון לשם אכיפה יעילה של הפרות חוקי התכנון והבנייה, ומיגור עבירות הבנייה באִבן (רע"פ 9230/06 חברת א.מ.ש תלפיות בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חיפה (5.12.06)), אשר חיוני להפעילו נוכח מימדיה הרחבים של הבנייה הבלתי חוקית והצורך לעקור מן השורש תופעה פסולה זו, שהייתה לרעה חולה במחוזותינו (רע"פ 5986/06 מלכיאל נ' מדינת ישראל (25.7.06)). כן הובהר בפסיקה, כי לנוכח תכליתה העיקרית של הוראת סעיף 238א לחוק, לאפשר לרשויות התכנון לאכוף את דיני התכנון והבנייה ביעילות, הרי ש"על דרך הכלל, יש בתכלית זו כדי לגבור על הזכויות לקניין ולכבוד האדם" (רע"פ 2351/06 סביח נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים (2.4.08)).   העילות לביטולו של צו הריסה מינהלי או לעיכוב ביצוע 3. העילות לביטולו של צו הריסה מינהלי הִנן מצומצמות וצרות בהיקפן. סעיף 238א(ח) לחוק קובע את העילות להתערבות בית-המשפט בכל הנוגע לביטולו או להתלייתו של צו הריסה מינהלי, ומורה לאמור: "לא יבטל ולא יתלה בית-המשפט צו הריסה מינהלי, אלא אם הוכח לו שהבנייה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת". הוראת סעיף 238א(ח) לחוק מתייחסת, אפוא, לשתי עילות ביטול: האחת - אם הבנייה "בוצעה כדין", והשנייה - אם הוכח "שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת". כבר נפסק, לא אחת, כי התשובה לשאלה, האם ביצועו של צו הריסה מינהלי "אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת", נבחנת בהתאם לקריטריונים שנקבעו בסעיפים 238א(א)(2) ו-(3) לחוק, קרי - אם מדובר בבנייה שנסתיימה מעל ששים יום לפני מועד הגשת התצהיר ליו"ר הוועדה המקומית, או בבנייה שאוכלסה מעל שלושים יום לפני אותו מועד (ר"ע 352/03 לוין נ' ראש עיריית ירושלים (12.7.83); ע"פ (י-ם) 58/83 יוסף לוין נ' ראש עיריית ירושלים (3.7.83); ר"ע 273/86 פרץ נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, פ"ד מ(2) 445, 447; רע"פ 5086/97 בן חור נ' עיריית תל- אביב-יפו, פ"ד נא(4) 625, 638; רע"פ 9174/08 גבריאל פרץ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב (16.11.08)). יודגש, כי צו הריסה מינהלי אינו צו המופנה כלפי אנשים, אלא מכוון כנגד מבנה שהוקם שלא כדין, והוא, אפוא, בבחינת צו IN REM כלפי הנכס עצמו (רע"פ 5341/06 צלאח נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה (19.10.06); רע"פ 918/07 חלואני נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים (8.2.07)).   בנוסף לשתי העילות האמורות לביטולו של צו הריסה מינהלי לפי סעיף 238א(ח) לחוק, לבית-המשפט סמכות ביקורת והתערבות בצו הריסה מינהלי, אם נפל בו פגם שעניינו היעדרו של יסוד מהיסודות החוקיים שיש בהם כדי להקנות לו תוקף (רע"פ 47/92 אבו-טיר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד מו(1) 699; ורע"פ 5635/93 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל-אביב-יפו נ' עורקבי, פ"ד מח(2) 397, 404). כן מורה ההלכה הפסוקה, כי בית-המשפט מוסמך לבטל צו הריסה מינהלי אם נפלו בו "פגמים חמורים" שיש בהם כדי להביא להצהרה על בטלות הצו מעיקרו (עע"מ 3518/02 רג'בי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים, פ"ד נז(1) 196). עוד הודגש בפסיקה, כי על-רקע תכליתו של סעיף 238א לחוק, עילות הביקורת השיפוטית מצומצמות, ואף "יש להיזהר שלא לשים את הסמכות להוציא צו הריסה מינהלי בסד, באופן שישבש את האפשרות להילחם בבנייה הבלתי חוקית" (רע"פ 6034/99 כהן נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים, פ"ד נד(1) 438, 447). בנוסף נפסק, כי הטוען לפגם בצו הריסה - עליו חובת ההוכחה, וזאת מכוח חזקת התקינות של המעשה המינהלי (רע"פ 1088/86 סברי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הגליל המזרחי, פ"ד מד(2) 417; רע"פ 7478/07 בלילטי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים (4.6.07)). 4. בית-המשפט מוסמך לעכב ביצועו של צו הריסה מינהלי, אף אם לא נפלו בו פגמים המביאים לבטלותו, ואולם לאור תכליתו של הצו יעשה הדבר אך במקרים חריגים ויוצאי דופן. על-רקע התכלית החקיקתית שביסוד סעיף 238א לחוק, נפסק כי צווי הריסה מינהליים, שאין עילה לביטולם, יעוכבו רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, כמו למשל כאשר היתר הבנייה נמצא בהישג יד (רע"פ 5205/07 אוהרנסיאן נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים (5.9.07)); כי יש "למנוע אפשרות של השהיית ביצוע צווים בדרך של גרירת הליכים משפטיים באופן מלאכותי כדי להרוויח זמן" (ע"פ 10505/03 אזולאי נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 625, 627); וכי ככלל אין מקום לעיכוב ביצוע הצווים, אף לא לשם קידום הליכי תכנון המצויים בראשיתם (רע"פ 10607/07 שומאן נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה (12.2.08)).   ההליכים בבית-משפט קמא 5. בבקשה לביטול הצו, שהוגשה לבית-המשפט קמא, טען המערער כי יש לבטל את הצו ממספר טעמים: הראשון - הואיל ובמועדים הרלבנטיים הושלמה בניית המבנה והוא היה מאוכלס; השני - כי בשכנותו של הבניין הוקמו מספר מבנים בנסיבות דומות, מבלי שהוצאו צו הריסה לגביהם; השלישי - כי לפני המשיב לא הוצג כל המידע הרלבנטי בעניין המבנה; הרביעי - כי הצו הוצא בשל שיקולים זרים; והחמישי - כי הרשויות זנחו את חובותיהם לתכנון האיזור, ופגעו בתושביו באורח לא מידתי.   6. ב"כ המשיב טען בערכאה הדיונית, כי יש למחוק את הבקשה על הסף, הואיל והמערער לא הוכיח זכות בדין במקרקעין, ועל-כן אין לראותו כמי שנפגע מהוראות צו ההריסה המינהלי. עוד טען ב"כ המשיב, כי יש לדחות הבקשה אף לגופה, היות שלא נפל בצו ההריסה פגם המצדיק את ביטולו, ולא התקיימו התנאים הנקובים בחוק המקימים עילה לביטול הצו. בהקשר זה טען ב"כ המשיב, כי הבנייה במקום היא בנייה חדשה, אשר לא הסתיימה ביום 20.6.08, ואף לא אוכלסה ביום 20.7.08, ומכאן שהמבנה לא היה בנוי ומאוכלס במועדים שנקבעו בסעיף 238א לחוק.   7. בדיון שהתקיים בבית-משפט קמא הושמעו מטעם המשיב עדויותיהם של מספר עדים עו"ד איתן גבאי, מר אריה קינג, מפקח הבנייה מר יוסי מרום ורעייתו של המערער. השניים הראשונים הוזמנו להעיד הן להוכחת טענת המשיב, כי המערער הִנו פולש בממקרקעין, ונעדר מעמד לעתור לביטולו של צו ההריסה, והן לסתירת טענתו לפיה המבנה הושלם ואוכלס מספר חודשים לפני הוצאת צו ההריסה.   8. עו"ד איתן גבאי העיד, כי הוא משמש כבא-כוחו של מר אליהו עזאת אולא כוהנים, שהִנו הבעלים של הקרקע שעליה הוקם המבנה. על-פי עדותו, הוא הגיש בעבר תובענה בת"א 14345/04 בבית-משפט השלום בירושלים, בשם הבעלים, לפינוי הקרקע ממספר פולשים, אשר המבקש היה אחד מהם, וביום 22.3.06 הורה בית-המשפט (כב' השופט י' מילנוב) בפסק-דין שניתן בתיק הנ"ל על פינויו של המערער ויתר הנתבעים מהחלקה. כן העיד עו"ד גבאי, כי בטרם החלו הליכי ההוצאה לפועל, הרס המערער את ביתו בעצמו. העד הציג לבית-משפט קמא נסח רישום מקרקעין, שבו מצוין מרשו כבעלים של החלקה הנדונה, וכן תצלום מיום 7.10.08 שבו נראים שרידים מביתו של המבקש שנהרסו לאחר מתן פסק-הדין האמור. כן הצביע עו"ד גבאי בתצלום על המקום שבו הקים המערער מאוחר יותר את הבניין נושא צו ההריסה המינהלי. עו"ד גבאי הבהיר, כי המערער מעולם לא היה שוכר בשטח, וכי הבעלים של המקרקעין לא התיר לו לשהות במקום. עוד ציין, כי הבעלים אינו מתנגד לביצוע ההריסה, ואף הפנה את תשומת לִבו של המשיב לביצוע עבירת הבנייה בהקמת המבנה החדש.   9. מר אריה יצחק קינג, הוא מי ששכר את הקרקע מהבעלים עד לשנת 2011. על-פי עדותו, החל משנת 2004 ביקר במקום בתכיפות של מספר פעמים בשבוע, בכדי למנוע פלישות לקרקע, וכי החל מחודש פברואר 2008 ביקר במקום כמעט מדי יום. מר קינג העיד, אגב הפנייה לתצלומים, כי המערער הקים את המבנה נושא צו ההריסה במקרקעין הנדונים, לאחר הריסת ביתו הקודם. לדבריו, בביקורו בנכס ביום 10.7.08 טרם הוחל בבניית המבנה. הוא הבחין בעבודות הבנייה לראשונה ביום 20.7.08 או ביום 21.7.08, עת הבנייה טרם הושלמה והבית עדיין לא אוכלס. בביקורו בנכס ביום 30.7.08 ראה מר קינג שמרכיבים על המבנה מיכל מים ומכניסים לתוך הבית חפצים אישיים.   10. מפקח הבנייה, יוסי מרום, סקר במהלך עדותו בבית-משפט קמא את ביקוריו בנכס, והגיש תמונות שהצביעו על מצב הבנייה. בביקורו במקום ביום 5.8.08 הבחין העד במבנה חד-קומתי בשטח של כ-37 מ"ר. הוא שוחח עם גב' בסאמה טחאן, רעייתו של המערער, שאמרה לו שהמבנה אוכלס כשבועיים לפני אותו מועד.   11. אשת המערער, בסאמה טחאן, זומנה לעדות מטעם המשיב, לאור המידע שמסרה למפקח הבנייה, לפיו המבנה אוכלס כשבועיים לפני מועד ביקורו. ואולם, כאשר נשאלה העדה בבית-המשפט מתי אוכלס הבית, ומה אמרה למפקח הבנייה בעת ביקורו בנכס בעניין זה, השיבה שאינה זוכרת.   12. המערער מסר בבקשתו לביטול הצו תצהיר כללי, שבו ציין כי "מספר חודשים" לפני ביקורו של המפקח הבנייה, נסתיימה בניית המבנה והוא אוכלס. המערער לא התייצב לדיון, וב"כ המשיב לא התנגדה לכך שתצהירו ייוותר בתיק ללא חקירה נגדית.   פסק-דינו של בית משפט קמא 13. בפסק-דין מפורט ומנומק קיבל בית-המשפט את טענת המשיב, לפיה אין למערער מעמד הואיל ואינו בעל זכות במקרקעין, אלא פולש אשר אין לראותו כנפגע על-פי הוראות סעיף 238א(ז)לחוק. מן הטעם האמור החליט בית-המשפט, כי דין הבקשה לביטולו של צו ההריסה המינהלי - להידחות.   למעלה מן הנדרש, הוסיף וקבע בית-משפט קמא, כי לא מצא עילה לביטולו של צו ההריסה המינהלי. בית-המשפט התרשם ממהימנות עדותו של מר קינג, שנתמכה בתצלומים; וקבע על-יסוד העדות, כי ביום 10.7.08 טרם הוקם המבנה, כי ביום 20.7.08 או ביום 21.7.08 ראה מר קינג את הבניין בשלבי בנייה, וכי סימנים לאִכלוס מצא הלה לראשונה רק ביום 30.7.08, בשעה שלמבנה חובר מיכל מים והוכנסו לתוכו חפצים אישיים. תימוכין לעדותו של קינג מצא בית-משפט קמא בעדות מפקח הבנייה, אשר העיד, כאמור, כי במועד ביקורו בנכס ביום 5.8.08, אמרה לו אשת המערער שהבניין אוכלס רק כשבועיים לפני כן. לפיכך, קבע בית-משפט קמא, כי במועדים הרלבנטיים להוצאת צו ההריסה המינהלי לא הסתיימה הבנייה, והמבנה לא אוכלס. בית-המשפט אף דחה את טענתו של המערער, לפיה ראוי לבטל את הצו מחמת ההזנחה התכנונית של האזור.   משכך, דחה בית-משפט קמא את הבקשה לביטול צו ההריסה המינהלי.   תמצית טיעוני הצדדים 14. בהודעת הערעור חזר ב"כ המערער על עיקר הטענות שהשמיע בערכאה הדיונית, אשר נדחו בהחלטתו של בית-משפט קמא.   עיקר טרונייתו של ב"כ המערער בערעור מופנית כנגד העובדה שהמשיב הביא ראיות, בדבר מצב הנכס ובעניין מעמדו של המערער במקרקעין, באמצעות עו"ד גבאי ומר קינג, שאינם עובדי הרשות המינהלית ואשר לא הקדימו והגישו תצהירים. עוד טוען ב"כ המערער, כי לא היה בסיס לקביעתו של בית-משפט קמא, לפיה אין למרשו מעמד בבקשה זו, מהטעם שאינו מחזיק במקרקעין כדין. בהקשר זה טען ב"כ המערער, כי לא הוכח שהמקרקעין שעליהם הוקם הבית נושא צו ההריסה הם אותם מקרקרעין שבעניינם ניתן צו הפינוי בהליך האזרחי. לגופו של עניין, הוא שב וטען, כי במועד ביקורו של המפקח, ואף יותר מחודשיים לפני כן, נסתיימה הקמת הבניין, ומספר שבועות לפני כן הבית אף אוכלס. עוד טען, כי עדותו של מפקח הבנייה על מועד האִכלוס הייתה עדות מפי השמועה, כאשר אשת המערער לא חזרה על הדברים בעדותה בבית-המשפט. בנוסף, חזר ב"כ המערער על הטענה, כי ההזנחה התכנונית של האזור מצדיקה את ביטולו של צו ההריסה.   15. ב"כ המשיב ביקש לדחות את הערעור ממכלול הטעמים שהובאו בהחלטתו של בית-משפט קמא.   דיון האם למערער מעמד לעתור כנגד הצו? 16. מקובלת עלי מסקנתו של בית-משפט קמא, כי אין למערער מעמד לעתור לביטולו של צו ההריסה המינהלי.   סעיף 238א(ז) לחוק קובע, כי "הרואה עצמו נפגע על-ידי צו הריסה מינהלי רשאי לבקש מבית המשפט את ביטולו...". כבר נפסק, לא אחת, כי זכות זו נתונה למי שהִנו בעל זכויות כדין במקרקעין, כמו למשל בעלי הקרקע, חוכרים ושוכרים; וכי אין לפרש את הסעיף כמקנה זכות עמידה למי שפולש לנכס, או למי שזכותו בנכס אינה כדין או מנוגדת לדין (ע"פ 3242/05 בר יוסף נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה פתח תקווה (17.4.05); ורע"פ 7253/08 אלטורי חסן נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה במחוז הדרום , (24.8.08)).   בית-משפט קמא קבע, על-יסוד עדויותיהם של עו"ד גבאי, מיופה כוחו של בעלי המקרקעין, ועדותו של מר קינג, ששכר את המקרקעין מהבעלים - שאף הציגו נסח מלשכת רישום מקרקעין ואת פסק-הדין בת"א 14345/04 שהורה על סילוק ידו של המערער מהמקום - כי המערער פלש למקרקעין הנדונים והקים במקום את המבנה נושא צו ההריסה לאחר שהרס את ביתו הקודם שניצב בקרבתו. בית-משפט קמא, שהתרשם ממהימנות העדים, קבע על-יסוד עדויותיהם, כי מדובר באותה חלקה, ודחה את הטענה הכללית שהעלה המערער, ואשר לא הוכחה, לפיה מדובר בחלקה אחרת.   כלל הוא, שבית המשפט שלערעור לא ייטה להתערב, על-פי-רוב, בממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, וכי התערבותו בממצאים מצטמצמת לכדי מקרים חריגים שבהם נפלה טעות ענינית המצדיקה תיקונה במסגרת ערעור, כמו למשל, כאשר נקבעו ממצאים שאינם עומדים במבחן ההיגיון ושיש לראותם כמופרכים, או מקום שאין לעובדות שנקבעו בסיס נאות בחומר הראיות (ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632, 646; וע"פ 117/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(4) 408). לא מצאתי כל עילה להתערב בממצא העובדתי בדבר מיקום הנכס במקרקעין האמורים, ובעניין פלישתו של המערער למקרקעין, אותם מקרקעין שבית-משפט השלום הורה על סילוק ידו מהם בפסק-הדין בת"א 14345/04.   נוכח הקביעה העובדתית האמורה, בדין פסק בית-משפט קמא, כי אין למערער, שהוא פולש במקרקעין, מעמד לעתור כנגד ביטולו של צו ההריסה המינהלי.    סוגיית השלמת הבנייה ואִכלוס המבנה 17. מקובלת עלי מסקנתו של בית-משפט קמא, שניתנה כאמור למעלה מן הנדרש, לפיה לא עלה בידי המערער להוכיח, כי קמה עילה לביטולו של צו ההריסה המינהלי; ועל-כן, דין הערעור להידחות אף לגופו.   כפי שצוין לעיל, בסקירת המסגרת הנורמטיבית, סעיף 238א(ח) לחוק קובע שתי עילות לביטולו של צו הריסה מינהלי: האחת - אם הבנייה "בוצעה כדין", והשניה - אם הוכח "שביצוע הצו לא דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת". בענייננו, אין מחלוקת שהבנייה לא בוצעה כדין, ונותר לדון בעילה השנייה. כאמור, עילה זו נבחנת בהתאם לקריטריונים שנקבעו בסעיפים 238א(א)(2) ו-(3) לחוק, קרי - אם מדובר בבנייה שנסתיימה מעל שישים יום לפני מועד הגשת התצהיר ליו"ר הוועדה המקומית, וכן בבנייה שאוכלסה מעל שלושים יום לפני אותו מועד (ר"ע 352/83 בעניין לוין (לעיל); רע"פ 5086/97 בעניין בן חור (לעיל); רע"פ 9174/08 בעניין גבריאל פרץ (לעיל)).   18. לא מצאתי כל פגם בקביעתו של בית-משפט קמא, לפיה לא עלה בידי המערער להוכיח שהבנייה נסתיימה ושהאִכלוס נעשה במועדים האמורים. מועד הגשת תצהירו של מפקח הבנייה למשיב היה ביום 17.8.08. על-פי עדותו של מר קינג, שהייתה אמינה על-הערכאה הדיונית, ביום 10.7.08 עדיין לא הוחל בהקמת המבנה, ביום 20.7.08 או ביום 21.7.08 היה הבניין בשלבי בנייה ולא היה מאוכלס, וביום 30.7.08 ראה העד כיצד מחברים מיכל מים לבניין ומכניסים לבית חפצים אישיים. מכאן שהבנייה לא הסתיימה בפרק זמן של שישים יום לפני הגשת התצהיר, והבניין לא היה מאוכלס בפרק זמן של שלושים יום לפני אותו מועד; ובהקשר לאִכלוס יודגש, כי הלכה היא, כי אִכלוסו של מבנה שבנייתו לא נסתיימה - לאו אִכלוס הוא.   19. כאן המקום לציין, כי יש להבחין בין התשתית הראייתית שהייתה מונחת לפני המשיב בעת הוצאת הצו, לבין זו הרחבה יותר שהובאה בדיון המשפטי בבקשתו של המערער לביטולו של הצו.   בתצהירו של המפקח מרום, שהיווה את הבסיס להוצאת צו ההריסה המינהלי, ואשר עליה נסמך תצהירו של המהנדס אלכסנדר רוטמן, צוין כי על-פי צילום אוויר הקמת הבניין לא הסתיימה ביום 20.6.08, מאחר שלא היה במקום מבנה כלשהו, כי לפי מידע שנתקבל מרעייתו של המערער, המבנה לא היה מאוכלס ביום 20.7.08, וכי המבנה הוקם ללא היתר בנייה. מדובר בתשתית ראייתית מינהלית מספקת להוצאת צו הריסה מינהלי, ועומדת בעניינו של הצו חזקת התקינות של המעשה המינהלי.   כאמור, בדיון שהתקיים בבית-משפט קמא, ביקשה ב"כ המשיב להשמיע את עדויותיהם של עו"ד גבאי ושל מר קינג, על-מנת לתמוך בטענה, כי המערער הִנו פולש במקרקעין הנדונים, ועל-כן נעדר מעמד לבקש את ביטול הצו. בנסיבות האמורות נשמעו עדויותיהם של השניים, הן בעניין הפלישה לנכס, והן בדבר מועד ביצוע העבודות והאִכלוס, זאת בנוסף לעדותו של המפקח מרום ולעדות אשת המערער. משביקש המערער להוכיח את טענתו בדבר סיום הבנייה ואִכלוס הנכס, ומשנשמעו עדויות בעניין זה, לא הייתה מניעה לכך שבית-המשפט יסמוך ממצאים על עדויות נוספות, שלא היו חלק מהתשתית של הראיות המינהליות שעמדו לפני המשיב בעת מתן הצו. יובהר, כי אמרתה של אשת המערער שהושמעה לפני המפקח, בדבר אִכלוס המבנה רק כשבועיים לפני מועד ביקורו, היוותה ראיה מינהלית שעל-בסיסה ניתן היה לקבוע, בעת הוצאת הצו, כי המבנה טרם אוכלס במועד הרלבנטי על-פי החוק. משהעידה האשה בבית-המשפט, כי אינה זוכרת את המועד, וכן מה אמרה למפקח בעניין זה, ניתן היה לקבוע ממצאים בעניין השלמת הבנייה והאִכלוס גם על סמך ראיות נוספות, כמו עדויותיהם של עו"ד גבאי ושל מר קינג, הגם שלא היו בשעתו חלק מהתשתית הראייתית המינהלית. הטענות בדבר הזנחה תכנונית 20. צדק בית-משפט קמא בדחותו את טענת המערער, לפיה יש לבטל את צו ההריסה מחמת מחדלים תכנוניים מצד הרשויות. טענות בדבר היעדר תכנון, ואף הזנחה תכנונית, אינן מקימות עילה לביטולו של צו הריסה מינהלי או לעיכוב ביצועו. בהקשר זה נפסק, כי "היעדר תכנון אינו מונע מרשויות התכנון הוצאת צווי הריסה מינהליים. שכן אחרת, כל אדם רשאי היה להקים מבנים ככל העולה על רוחו, ללא קבלת היתר בנייה, והרשות הממונה על קיום חוקי התכנון והבנייה לא הייתה רשאית לעשות דבר כנגד תופעה זו" (רע"פ 1048/05 אבו-סנינה נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים (7.3.05); וכן ראו: רע"פ 5331/94 שקיראת נ' עיריית ירושלים (25.10.94)). הדבר אף נפסק לגבי אזורים נעדרי תכנון, ובתי-המשפט הדגישו, כי הוצאת צווי הריסה מינהליים מתחייבת לשם עצירת בנייה בלתי חוקית בעודה בראשיתה, שאלמלא כן - אכיפת החוק תבוטל כליל, ואיש הישר בעיניו יעשה (רע"פ 1094/08 שאדי חמדאן נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים (6.2.08); ע"פ (י-ם) 40803/07 שאדי חמדאן נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים (17.1.08); וע"פ (י-ם) 40166/07 אבו סרור נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ירושלים (31.12.07)).   התוצאה 21. על-יסוד האמור לעיל, לא קמה עילה להתערבות בהחלטתו של בית-משפט קמא, ודין הערעור להידחות. מניין שלושים הימים לביצועו של צו ההריסה המינהלי יחל ביום 20.10.09, על-מנת לאפשר לצדדים להיערך לקראת ביצוע ההריסה, זאת לאחר חודש הרמדאן וחגי ישראל.  הריסת מבנהצו הריסהצווים