קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מינוי בודק להסדר פשרה בתביעה ייצוגית: 1. התובע הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד חברות נוגם תמרוקים בע"מ, שהיא היבואנית של משחות שיניים מסוג Crest ופרוקטר אנד גמבל אם.די.או. בע"מ, שהיא נציגת היצרן בישראל (להלן: "הנתבעות"). בבקשה נטען כי קיים חוסר התאמה בין המשקל המצוין על אריזת משחת שיניים תוצרת Crest מסוג Mild Mint (להלן: "המוצר") לבין משקל המוצר בפועל. בעוד שעל האריזה מצוין כי משקלו 134 גרם, הרי שבפועל משקל הנטו של המשחה הוא כ-121 גרם בלבד. בכתב התביעה ובבקשה לאישור התובענה הייצוגית העריך התובע כי הקבוצה התובעת כוללת את כל רוכשי המוצר המוצר בחמש השנים שקדמו להגשת התביעה (יום 15.1.07), והסעד שהתבקש הוא השבת סך כולל של כ-4 מיליון ₪, המבוסס על ההפרש בין המשקל המצוין לבין המשקל בפועל. עילת התביעה היא הטעייה לפי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981. 2. בתגובה לבקשה לאישור התובענה הייצוגית טענו הנתבעות כי על גבי שפורפרת המוצר צוין הנפח שלה (100 מ"ל), נתון שהוא נכון. אך הסתבר שמשקלה הסגולי הנכון של המשחה באריזה זו הוא 125 גרם, ולא 134 גרם כפי שצוין, וזאת עקב טעות בתום לב שנובעת מהסתמכות על משחות שיניים דומות. טעות זו לא גרמה נזק לצרכן, שכן מדובר בסטייה קלה של 6.7% מן המוצהר, כאשר הצרכן מסתמך על נפח המוצר ולא על משקלו (אין כלל חובה לציין את המשקל). כך גם נטען כי המוצר משווק בישראל החל מחודש נובמבר 2003 (ולא חמש שנים כפי שנטען בבקשה), וכי הטעות לגבי המשקל מופיעה רק במדבקה שהודבקה על ידי האריזה ולא על גבי השפורפרת עצמה. עוד נטען כי הצרכן הסביר לא הוטעה, שכן אין מבחינתו חשיבות למשקל אלא לנפח האריזה שצוין בצורה נכונה, ומדובר בזוטי דברים. עוד ציינה הנתבעת 2 כי על גבי האריזה מופיע הסימון "e" המסמן כי מותר ליצרן לסטות עד כ-4.5% מהמשקל המסומן על גבי האריזה, כפי שמקובל ונפוץ במדינות אירופה. במקרה דנא, חסרו 3 גרם בלבד למוצר כדי לעמוד בדרישה זאת. 3. עוד בטרם התקיים דיון מיקדמי בבית המשפט בבקשה לאישור התובענה, הגישו הצדדים לאישור בית המשפט הסדר פשרה. בעקבות דיון שהתקיים בהסדר הראשוני ביום 2.2.09, תיקנו הצדדים את הסדר הפשרה בהתאם להוראות בית המשפט, ואז אושר ההסדר באופן עקרוני וראשוני ביום 13.5.09. הצדדים חויבו לפרסם את הסדר הפשרה, ולשלוח העתקים ממנו למנהל בתי המשפט וליועץ המשפטי לממשלה. כך גם נקבע מועד של 45 יום להגשת התנגדויות ולהתייחסות היועץ המשפטי לממשלה לשאלה של מינוי בודק. הליכים אלו ננקטו בהתאם לנדרש בסעיפים 18 ו-19 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "החוק"). 4. להלן עיקרי הסדר הפשרה שאושר: א. הנתבעת 1 תימחק מכתב התביעה, והתביעה כנגד נתבעת 2 תאושר. ב. הקבוצה התובעת מונה את כל מי שרכש את המוצר ממועד תחילת שיווקו, קרי, חודש נובמבר 2003, ועד למועד בו תוקנה הטעות על גבי האריזה בחודש מאי 2007. ג. הנתבעת 2 תמכור ללקוחותיה שני סוגי משחות שיניים ממשפחת משחות השיניים עליה נימנה המוצר במחיר שהינו זול ב-5 ₪ ממחיר המחירון שלהם (הנחה בשיעור של כ-50% ממחיר המוצר), וזאת בתקופה שלא תעלה על ששה חודשים שבמהלכה תמכור הנתבעת 2 ללקוחותיה 65,434 משחות שיניים במחיר מוזל כאמור. המשחות שימכרו במחיר מוזל הן: (1) Decay prevention gel ו-(2) Decay prevention Mild Mint. זהו סכום הפיצוי לקבוצה התובעת, שהוא בשיעור כולל של 327,170 ₪. במידה והנתבעת 2 לא תצליח למכור את מלוא הכמות דלעיל בתקופה של חצי שנה, היא תמשיך לעשות כן במהלך חודשיים לאחר מכן. אם תפסיק הנתבעת 2 לשווק את משחות השיניים מן הסוג הנ"ל בתקופת ההנחה, תינתן ההנחה למשחות השיניים החדשות מאותה משפחה שיבואו במקומן. ד. הנתבעת 1 מסרה נתונים מגובים בתצהיר לפיהם בתקופה בה נמכר המוצר נמכרו כ-1.4 מיליון יחידות, כשהמחיר הממוצע של יחידה היה 7 ₪. הנזק לקבוצה התובעת חושב לפי סטייה בלתי חוקית (מעבר לסטייה של 4.5% המקובלת) בשיעור של 3 גרם למוצר, לפי מחיר ממוצע של 7 ₪, ובסה"כ נזק בסך של 236,675 ₪ לכל הקבוצה. אם יחושב הנזק לפי מלוא שיעור הסטייה (9 גרם) הנזק הוא בשיעור של 654,336 ₪. הצדדים הסכימו על פיצוי בשיעור של 327,170 ₪ ובהתאם לכך נקבע מספר משחות השיניים שיימכרו בהנחה (65,434). ה. בית המשפט הבהיר לצדדים כי הסדר הפשרה לא יפורסם כמבצע שיווק של הנתבעת 2, וב"כ התובע יבדוק כי ההנחה המוענקת על פי הסדר הפשרה למפיצים מגיעה בסופו של דבר לידי הצרכן. ו. הנתבעת 2 תשלם לתובע המייצג גמול בסך 5,000 ₪, ולבא כוחו שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בצרוף מע"מ. 5. בחלוף התקופה להגשת תגובות והתנגדויות, ומשאלו לא הוגשו, הגישו הצדדים בקשה למתן פסק דין המאשר סופית את הסדר הפשרה. מבקשה זו עולה כי פורסמו הודעות לציבור בהתאם להחלטת בית המשפט; נמסרו הודעות כנדרש ליועץ המשפטי לממשלה ולמנהל בתי המשפט; לא הוגשו התנגדויות או תגובות כלשהן, ואף לא הודעה על רצון להימנע מלהיכלל בקבוצה התובעת. נציג היועץ המשפטי לממשלה הודיע כי אין בדעת היועץ להתערב בהסכם הפשרה שהוגש לאישור בית המשפט. לפיכך הושלמו כל ההליכים הדרושים לצורך אישור הסדר פשרה לפי סעיפים 18 ו-19 לחוק (כפוף לסוגיה של מינוי בודק, אליה אתייחס בהמשך). 6. באישור הסדר הפשרה, על בית המשפט לפעול בהתאם למתווה הקבוע בחוק תובענות ייצוגיות. להלן פירוט עיקרי הסדר הפשרה, תוך התייחסות להגדרת הקבוצה התובעת, עילות התובענה, השאלות המהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, הסעדים הנתבעים - כנדרש בסעיפים 14(א) ו-19(ג) לחוק: א. פרטי הסכם הפשרה ותאור הקבוצה התובעת הם כמפורט בסעיף 4 לעיל. ב. עילת התביעה היא כמפורט בסעיף 1 לעיל. ג. המחלוקות העובדתיות והמשפטיות בין הצדדים הן כמתואר בסעיפים 1-2 לעיל. השאלות המהותיות שבעובדה ובמשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה הן: האם רישום המשקל המופחת על אריזת המוצר גרם להטעיית הצרכנים כמשמעותה בסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, באופן המזכה אותם בסעד של השבת חלק ממחיר המוצר. ד. הסעד לפי הסכם הפשרה ודרך ביצועו הם כמפורט בסעיף 4 לעיל. 7. על פי סעיף 19(ב) לחוק עלי לשקול האם יש צורך במינוי בודק מטעם בית המשפט, שיחווה את דעתו בעניין היתרונות והחסרונות של הסדר הפשרה, בשים לב למכלול הנסיבות. ב"כ הצדדים ביקשו להימנע מהליך זה, והיועץ המשפטי לא הביע עמדה בנושא. לצורך ההחלטה בשאלה זו, ולצורך אישור הסדר הפשרה, על בית המשפט לבחון האם הסדר הפשרה ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, והאם סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקות שבין הצדדים (סעיף 19(א) וסעיף 19(ג)(2) לחוק). לאחר שעיינתי בנימוקי הצדדים, ובחנתי את כלל נסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי אין צורך במקרה זה במינוי בודק, אשר יעכב את ביצוע הסכם הפשרה, ויגרור הוצאות נוספות, בלא שצפויה מכך תועלת של ממש (לעניין השיקולים למינוי בודק, ראה החלטתי בת.א. 1953/06 עמר נ' אוסם תעשיות מזון בע"מ, . הסדר הפשרה המאושר הוגן וסביר בנסיבות העניין, כאשר טענת הנתבעות בדבר טעות בתום לב נראית סבירה, לנוכח העובדה שמבחינת הצרכן הנתון החשוב הוא תכולת המיכל, שנרשמה בצורה נכונה, ולא משקל המוצר, וכאשר מדובר בסטייה שאיננה גדולה מן המשקל שצויין על האריזה, ואין כלל חובה לציין את המשקל על פי הדין הישראלי. הסעד שיינתן לכל חברי הקבוצה הינו הנחה של 50% ממחירן של שתי משחות שיניים מאותה משפחה, במשך כחצי שנה, ובהיקף כספי סביר לעומת הנזק שנגרם לקבוצה. הסעד שנקבע במסגרת הסדר הפשרה הוא סביר ובר ביצוע, וחישוב סכום הפיצוי נראה על פניו פשוט. השאלה אם יש מקום להסתפק בסעד זה, היא שאלה משפטית הנובעת מהערכת הסיכויים והסיכונים בתביעה, ובעניין זה אין לבודק יתרון על פני בית המשפט. נראה לי כי הסדר הפשרה שהושג מאזן היטב בין הצורך לחדד את חובת העוסק להקפיד ולדייק בנתונים שהוא מוסר לצרכן על גבי האריזה, לבין העובדה שההטעיה שנגרמה לצרכן במקרה דנא איננה מאוד חשובה מבחינתו. בנוסף, כאשר מדובר בתביעה ייצוגית בהיקף כספי שאיננו גבוה, רצוי שלא להוסיף הוצאות של מינוי בודק אם הדבר איננו הכרחי. 8. לאור כל האמור לעיל, אני מאשר את הסדר הפשרה, כולל הגמול לתובע הייצוגי ושכר הטרחה לבא כוחו. סכומים אלו משולמים על ידי הנתבעת 2, ואינם באים על חשבון הקבוצה. הם גם נראים סבירים, ואפילו נמוכים, בהתחשב בטרחה הכרוכה בהגשת התובענה, ובתועלת הצפויה מאישורה לכלל חברי הקבוצה. התגמול ושכר הטרחה משקפים תמריץ ראוי להגשת תובענות מוצדקות, כמו גם פיצוי עבור הסיכון שנטלו על עצמם. בעניין התגמול לתובע ולבאי כוחו הבאתי בחשבון את השיקולים המפורטים בסעיפים 22 ו-23 לחוק. 9. אני מורה על פרסום מודעה לפי סעיף 25(4) לחוק, בהתאם לנוסח שיובא לאישורי בתוך 14 יום. הפרסום יהיה בעיתונים בהם פורסם האישור העקרוני של ההסדר, ויכלול את הפרטים המפורטים בסעיפים 25(א)(ד) לחוק, תוך ציון עילות התביעה, השאלות המהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה והסעד שנקבע וכן שיקולי בית המשפט בעניין אישור ההסדר ואי מינוי בודק, תוך ציון העובדה שלא הוגשו התנגדויות, תגובות או הודעות הימנעות. 10. לאור כל האמור לעיל אני מאשר את הסדר הפשרה ונותן לו תוקף של פסק דין. אין צו להוצאות.הסדר פשרהתביעה ייצוגיתפשרה