ישנם מספר סוגי תאונות שבמצבים מסוימים יכולות להיחשב כתאונות דרכים: טעינה ופריקה טעינה ופריקה של מטען כאשר הרכב עומד אינן באות בגדר "שימוש ברכב מנועי". גבולות חלותו של חריג הטעינה והפריקה עלו ונדונו לא פעם בפסיקת בית המשפט העליון: בענין קרנית נ' אלשעאר נקבע כי פעולות לוואי לפריקה וטעינה יבואו אף הן בגדר החריג. פעולות לוואי אלה הן אותן פעולות שהן "חלק אינטגרלי" מפעולת הטעינה או הפריקה, "משלימות" אותה או "מאפשרות" את ביצועה, כאשר זו לא הייתה "אפשרית" או "שלמה" בלעדיהן (רע"א 7617/97 קרנית נ' אלשעאר, פ"ד נה(1) 861 (1999), וראה גם רע"א 418/03 אוסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה, פ"ד נט(3) 541 (2004)). בעניין שיבלי העמיס התובע מטען עגבניות על משאיתו, וכיסה המטען בברזנט. תוך כדי מתיחת הברזנט, נפגע התובע על ידי אחת הגומיות התופסות בברזנט אשר השתחררה. בית המשפט העליון קבע כי פריסת הברזנט על המטען מהווה חלק אינטגרלי מפעולת הטעינה: "פעולות הכיסוי של המטען וקשירתו הן פעולות משלימות לפעולת הטעינה, בהיותן מיועדות להבטיח את שלמות המטען ואת יציבותו. אשר על כן, יש לראותן כפעולות לוואי של הטעינה וכחלק שלה" (רע"א 6223/98 שיבלי נ' הדר פ"ד נב(5)381, 383 (1998)). בענין דגן עסק התובע בקשירת יריעת ברזנט לארגז המשאית באמצעות רצועות גומי מיוחדות, לאחר שפרק ממשאיתו מטען של קרטונים. תוך כדי קשירה, נקרעה רצועת גומי ופגעה בעינו של התובע. בית המשפט קבע כי פעולה של קשירת יריעת ברזנט לארגז המשאית היא פעולת לוואי של פריקת המטען מן המשאית, כפי שקשירת יריעת ברזנט על מטען מהווה חלק מפעולת הטעינה (רע"א 2781/98 דגן נ' גברילה, , ניתן ביום 30.12.98). עוד נקבע כי פעולות לבדיקת יציבותו של המטען וקשירתו הן פעולות משלימות לפעולת הטעינה, ועל כן חלק מפעולת הטעינה (רע"א 5880/02 ניר לי שיפוצים נ' נזרי, פ"ד נז(2) 614, 620 (2003)). ולסיום, בפרשת נביל שהוכרעה אך לאחרונה, נקבע כי קשירת מטען המצוי על רכב קודם ליציאתו לדרך היא "פעולה אשר ללא ספק נכנסת לגדרי חריג הטעינה שבחוק הפיצויים" (רע"א 5099/08 נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, , ניתן ביום 4.2.09). תיקון או טיפול דרך על פי הלכת אוסם, מקום בו אירוע תאונתי אחד נופל במסגרת חריג הפריקה והטעינה, אך בה בעת מקיים את אחת מדרכי השימוש המוכרות על פי חוק הפיצויים, יוכר האירוע כתאונת דרכים. בפרשת נביל שהוזכרה לעיל, נדון מקרה בו טיפס התובע, נהג משאית, על משאיתו, וקשר באמצעות חבל את המטען שהועמס עליה קודם לכן. במהלך הקשירה השתחרר החבל בפתאומיות, וכתוצאה מכך נפל התובע מן המשאית ונפגע. התובע טען כי קשירת המטען על המשאית לקראת נסיעה מקיימת (בנוסף להיותה בגדר טעינה) את דרך השימוש של 'נסיעה ברכב' או 'טיפול דרך'. שתי הטענות נדחו. בדונו בשימוש של 'טיפול דרך' או 'תיקון דרך', קבע בית המשפט שלושה תנאים, אשר רק בהתקיימם ייחשב הטיפול כ'טיפול דרך': תנאי ראשון, שהטיפול נעשה לאחר תחילת הנסיעה, במהלך הדרך, ולא במקום חניית הרכב טרם יציאה לדרך. תנאי שני, שהטיפול נדרש עקב אירוע פתאומי, ומבטא פעולה הכרחית של הנהג, במהלך הדרך, המיועדת לאפשר את המשך הנסיעה. התנאי השלישי הוא, כי לא מדובר בתקלה מורכבת המצריכה טיפול על ידי איש מקצוע. בית המשפט סיכם וקבע כי מקום בו קשירת המטען נעשתה לפני היציאה לדרך, כפעולה שגרתית שיש לבצעה לפני תחילת הנסיעה, אין לראות בה 'טיפול דרך' כמשמעותו בחוק. תאונה מעורבת בפרשת אררט (ע"א 1675/06, 1761/06 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, נדחתה הטענה לפיה די ב"מגע" על מנת לראות ברכב, רכב המעורב בתאונה, ונקבע כי נדרש גם קשר סיבתי בין השימוש ברכב לבין הפגיעה בנפגע: "הוראת סעיף 3 לחוק בוחנת את "המעורבות" בתאונה במשקפי "המגע". אלא, שבכך אין כדי לייתר את דרישת הקשר הסיבתי. הוראת סעיף 3 לחוק יוצרת מנגנון של יריבות בתובענה והסדר פנימי לחלוקת החבות, אך בשום פנים אינה באה להוסיף חבות או להטיל אחריות על מי שאינו מעורב בגרימת התאונה". תאונת דרכים