קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם קיימת סמכות לראש ההוצל''פ להפחית סכומים בפסק דין: א. ערעור על החלטתה מיום 28.12.06 של ראש ההוצאה לפועל (כתוארה אז) (כב' הרשמת קרן כץ) בתיק הוצל"פ מס' 1709228047 בה נקבע כי על המערערים לשלם למשיבים סכום של 4,211,555 ₪, הכולל מע"מ בשיעור 18%, כפי שנקבע בפסק הבוררות, כפי שיפורט להלן. ב. העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, הן כדלהלן: ביום 15.01.03 ניתן פסק בוררות לפיו חויבו המערערים לשלם למשיבים סכומים שונים (להלן: "פסק הבוררות"). בסעיף 361 לפסק דינו של הבורר נקבע כך: "למיטב הבנתי ולאחר בדיקה שערכתי, כל ראשי הנזק בגינם פסקתי חייבים במע"מ. אשר על כן, הנני מחייב את שני הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעים סך של 3,269,114 ₪ בצרוף מע"מ, דהיינו סך של 3,857,555 ₪ כולל מע"מ, וכן את הוצאות הבוררות ושכ"ט עו"ד בסך של 300,000 ₪ בתוספת מע"מ. סה"כ לתשלום 4,211,555 ₪ כולל מע"מ [ראה פירוט סכומים בטבלה בסעיף 362]. סכום זה אינו כולל את ההוצאות ושכ"ט עו"ד שנפסקו בתביעה שכנגד וכן אינו כולל את יתרת שכ"ט הבורר בגין מתן הפסק. התובעים ימציאו לנתבעים חשבונית מס כדין בגין כל סכום שיקבלו בפועל במועד בו יקבלו אותו." בסעיף 362 המוזכר בפסק הבוררות, נערכה טבלה המפרטת את הסכומים שנפסקו, בסך 3,569,111 ₪ ובתוספת מע"מ (בשיעור 18%) הועמד הסכום על סך של 4,211,555 ₪. יש לציין, כי סכום ההוצאות ושכ"ט עו"ד שנפסקו בתביעה שכנגד עומד על סך של 50,000 ₪ וחלקם של המערערים בתשלום שכ"ט הבורר עומד על סך 90,000 ₪. המערערים הגישו בקשה על דרך המרצת פתיחה לביטול פסק הבוררות, מנגד, עתרו המשיבים בתגובתם לאישור פסק הבוררות. ביום 01.03.04 שונה שיעור המע"מ והורד משיעור של 18% לשיעור של 17%. ביום 25.08.04 ניתן ע"י בית המשפט המחוזי, כב' השופטת ה' אחיטוב-הרטמן, פסק דין המאשר את פסק הבוררות "ככתבו וכלשונו" (עמ' 20 לפסק הדין). ביום 01.09.04 הודיע ב"כ המערערים לב"כ המשיבים על כוונת מרשתו לפרוע את סכום פסה"ד, תוך פרק הזמן הדרוש לארגון הכספים. ב"כ המערערים ביקש מהמשיבים אישור על ניכוי מס במקור וחשבונית מס כדין לצורך ביצוע התשלום. ביום 02.09.04 נפתח ע"י המשיבים תיק הוצאה לפועל לביצוע פסק הבוררות. המערערים הגישו בקשה בטענת 'פרעתי' בה טענו כי בעת מתן פסק הבוררות שיעור המע"מ עמד על 18%, ועל פי שיעור זה ניתן פסק הבוררות, אך בעת מתן פסה"ד בביהמ"ש המחוזי עמד שיעור המע"מ על 17%. המערערים שילמו מע"מ לפי שיעור של 18% וקיבלו חשבונית בה צויין מע"מ בשיעור 17%, שיעור המס שחל במועד התשלום בפועל. לפיכך, טוענים המערערים כי יש להשיב להם כספים ששילמו ביתר. בנוסף נטען כי המשיבה 1 זכתה לקיזוז מע"מ לפי 17%, שהיה שיעור המע"מ במועד התשלום ואת ההפרש בשיעור 1% שלשלה לכיסה. מנגד טענו המשיבים כי פסק הבוררות ברור. לגבי הקרן - נקבע בס' 361 סכום סופי בסך של 4,211,555 ₪ הכולל מע"מ. משאושר פסק הבוררות 'ככתבו וכלשונו' לא ניתן להתערב ולחשב בשנית את שיעור המע"מ, גם אם השתנה בפועל. באשר לרכיבי שכ"ט והוצאות - ראוי להותירו בשיעור 18%, כי זה השיעור שהיה תקף בעת מתן פסק הבוררות ומהווה שיפוי על הוצאות ששילמו הזוכים, שבזמנו שולמו, בשיעור של 18% מע"מ. לטענת המשיבים ניצול זכות המשיבים לקיזוז המע"מ, אינה רלוונטית למחלוקת דנן. ביום 03.01.05 התקיים דיון בפני כב' הרשם (כתוארו אז) אייל באומגרט, במהלכו נחקר המערער והצדדים טענו לעניין שיעור המע"מ ואח"כ הגישו תחשיב מטעמם. ביום 16.06.05 התקיים דיון בפני כב' הרשמת קרן כץ במסגרתו חזרו הצדדים על טענותיהם ונקבע כי החלטה לעניין שיעור המע"מ ומנגנון השערוך תינתן בהמשך. ביום 28.12.06 ניתנה החלטת ראש ההוצל"פ שדחתה את טענות המערערים לעניין הקרן וקיבלה אותן לעניין רכיב הוצאות הבוררות ושכ"ט עו"ד, בקובעה כדלקמן: "6. הלכה היא כי לשכת ההוצל"פ אמרוה לבצע פסקי דין והחלטות ככתבן וכלשונן. קל וחומר במקרה זה, בו נתן גם ביהמ"ש המחוזי את החלטתו, כי יש לבצע את פסה"ד ככתבו וכלשונו. פסק הבורר מיום 15.01.03 הינו ברור ומפורט. אכן, לפי הנטען ע"י ב"כ הזוכה, נקב הבורר במפורש בסכומי קרן הכוללים מע"מ, בסעיף 361 לפסק הבורר. סכום הקרן בצרוף המע"מ ננקב במפורש פעמיים, בסך הנ"ל של 4,211,555 ₪. משכך הפך הסך הנ"ל להיות חלק מפורש מפסק הבורר, וראש ההוצל"פ אינו מוסמך לשנותו. בנקודה זו מקובלות עלי טענות ב"כ הזוכה, ולפיכך, אין רלוונטיות לחוק המע"מ, משננקבו הסכומים במפורש בפסק הבורר על החייבת לשלם את כל הסכום הנקוב (4,211,555 ₪) במלואו. לגבי רכיב הוצאות הבוררות ושכר טרחת עורך הדין, הרי ששם נקב הבורר, בסעיף 361, בסכום הקרן בתוספת מע"מ, מבלי לחשב את שיעור המע"מ וכלשונו: "אשר על כן, הנני מחייב את שני הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעים סך של 3,269,114 ₪ בצרוף מע"מ, דהיינו סך של 3,857,555 ₪ כולל מע"מ, וכן את הוצאות הבוררות ושכ"ט עו"ד בסך של 300,000 ₪ בתוספת מע"מ." משלא נקב הבורר בשיעור המע"מ במפורש לרכיב זה, הרי שיש לפנות להוראותיו של חוק המע"מ. לכן באם במועד התשלום בפועל השתנה שיעור המע"מ, יש לשלם את הסכום בהתאם לשינוי בפועל. 7. לפיכך הזוכה ישיב לחייבת את הפרשי המע"מ בגין התשלומים שקיבל לידיו באם קיבל, המתייחסים להוצאות ולשכר טרחה." החלטה זו היא נשוא הערעור שבפני. ג. המערערים טוענים כי תיק ההוצל"פ נפתח שלא בתום לב ובהתעלם מהודעת המערערים על כוונתם לשלם את הסכום שנקבע בפסק הבוררות. לגופו של עניין, טוענים המערערים כי אומנם הבורר ערך חישוב של הסכום הכולל, אך הפריד במפורש בין הסכום העיקרי לתשלום ובין סכום המע"מ וקבע כי על המערערים לשלם את הסכום העיקרי בתוספת מע"מ, בשיעור שהיה נהוג בעת מתן פסק דינו. ולראיה קבע כי על המשיבים להמציא חשבונית מס כדין, קרי תשלום לפי השיעור במועד בו ישולמו הסכומים בפועל. הדבר נלמד גם, לטענתם, מן הטבלה שערך הבורר, בה הופרד הסכום העיקרי מהמע"מ. המערערים דוחים את טענת המשיבים לפיה משלא צויין סכום המע"מ על גבי החשבונית, זכאים המערערים להתקזז בשיעור שונה מזה שחל בעת התשלום בפועל. המערערים טוענים כי אינם זכאים לדרוש קיזוז זה, אלא אם צוין בגוף החשבונית כי שיעור המע"מ שונה מזה הקבוע באותה עת בחוק. המערערים טוענים, כי התנהלות המשיבים שגבו מע"מ בשיעור העולה על השיעור הקבוע בעת התשלום בפועל ושילמו למדינה שיעור נמוך יותר, מהווה נטילת כספים שלא כדין. עוד מציינים המערערים כי החלטת ראש ההוצל"פ לפיה הסכום של 300,000₪ נושא מע"מ בשיעור החל בעת התשלום בפועל, הפכה לחלוטה. רשמת ההוצל"פ לא הסבירה את ההבדל בין סכום זה בטבלה, שהינו חלק מהסך של 4,211,555₪ כולל מע"מ, לבין יתר הסכומים בגינם החליטה כי שיעור המע"מ קבוע. ד. מנגד טוענים המשיבים כי דין הערעור להימחק מהטעם שהוגש כערעור ולא כבקשת רשות ערעור על החלטת ביניים בנוגע לשיעור המע"מ שאמור לחול על סכומי החוב. החלטת ביניים זו אומנם ניתנה במסגרת טענת 'פרעתי' אך מדובר בהחלטה בטענה אחת מתוך מספר טענות שעלו במסגרת טענת פרעתי, שאינה מסיימת את הדיון בטענת פרעתי, אלא רק סוללת את הדרך למתן החלטה סופית. לגופו של עניין, טוענים המשיבים כי הבורר קבע סכום של 4,211,555 ₪ כסכום גלובאלי לתשלום ומשפסק הבוררות אושר ככתבו וכלשונו ע"י בית משפט מוסמך, אין לראש ההוצל"פ סמכות להתערב בפסק הבוררות, לשנותו או לתקנו. זאת, במאובחן מסכום ההוצאות ושכ"ט עו"ד, שנפסקו בתביעה שכנגד וחלקם של המערערים בתשלום שכ"ט הבורר- לגביהם לא צויין שיעור המע"מ. באשר לטענה לפיה הנפיקו חשבוניות מס ללא ציון שיעור המע"מ טוענים המשיבים כי המערערים הם שטענו כי קיבלו חשבונית מס ובה צויין שיעור המע"מ, 17%, אך נמנעו מלהביא כל ראיה להוכחת טענה זו. בנוסף, ההתחשבנות של המשיבים עם שלטונות המע"מ אינם מעניינם של המערערים ואינם נושא תיק ההוצל"פ. באשר לקביעת ראש ההוצל"פ לפיה יש להוסיף לסכום של 300,000 ₪ מע"מ בשיעור מועד תשלומו בפועל, טוענים המשיבים כי סכום זה כלול בסכום הגלובאלי בסך 4,211,555 ₪ ועל כן דינו כדין סכום הקרן, קרי מע"מ בשיעור 18%. ה. לא מצאתי ממש בטענה המקדמית של המשיבים לפיה דין הערעור להימחק משהוגש כערעור ולא כבקשת רשות ערעור. כמפורט לעיל, במסגרת טענת 'פרעתי' טענו המערערים מספר טענות, בין היתר, כי שילמו מע"מ בשיעור 18% בעוד ששיעור המע"מ, בעת התשלום בפועל, עמד על 17% בלבד, ולכן על המשיבים להשיב להם את ששולם ביתר. אין חולק, כי המדובר בטענה לפיה החייב מילא או איננו חייב עוד למלא אחר הוראות פסק הדין ומקומה בגדר טענת 'פרעתי'. לפיכך, הכרעה בטענה זו, למרות שאינה מסיימת את ההליך, משנותרו מחלוקות נוספות בין הצדדים לעניין החוב, הרי שקובעת היא את גובה החוב ומפחיתה אותו בהתאם, משכך, אין מדובר בהחלטת ביניים לעניין זה, והערעור על החלטה זו הוא ערעור בזכות. ו. לגופו של עניין, המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשיעור המע"מ בו יש לחייב את המערערים. בעוד המערערים טוענים כי הבורר הפריד, במפורש, בין הסכום העיקרי לתשלומי המע"מ ולכן יש לחייבם בשיעור המע"מ בעת התשלום בפועל, סבורים המשיבים כי המדובר בסכום גלובאלי הכולל רכיב מע"מ ולפיכך, אין סמכות לראש ההוצל"פ להתערב ולשנות את פסק הבוררות שאושר ע"י בית המשפט המוסמך, גם אם שונה שיעור המע"מ בעת התשלום בפועל. כידוע, ראש ההוצל"פ נושא תפקיד מנהלי בעיקרו. על ראש ההוצל"פ לבצע את פסק הדין ככתבו וכלשונו. הוא אינו מוסמך 'להציץ מאחורי הפרגוד' של פסק הדין ואין לו סמכות לברר מה היה על בית משפט לפסוק, אלא עליו לבצע את שנפסק בפועל. בטענת 'פרעתי' דן רשם ההוצל"פ כאילו היה בית משפט שדן בבקשה על דרך המרצה. הוראות סעיף 19 (א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, מקנות לראש ההוצל"פ סמכות לברר ולפסוק בכל טענה של החייב, לפיה הוא מופטר מלמלא אחר פסק הדין. סמכות זו של ראש ההוצל"פ מוגבלת לדיון בטענות ועובדות שהתעוררו לראשונה לאחר מועד מתן פסק הדין. בענייננו, הופחת כאמור שיעור המע"מ מ 18% ל 17% ביום 01.03.04. מקובלת עלי טענת המערערים לפיה במועד הגשת הבקשה לביטול פסק הבוררות טרם שונה שיעור המע"מ. ולפיכך, לא יכולים היו המערערים לעתור לקבלת סעד בעניין. אולם, משהופחת שיעור המע"מ במהלך ההליכים בפני בית המשפט המחוזי, היה על המערערים לתקן את בקשתם ולעתור להפחתת שיעור המע"מ בפסק הבוררות, בהתאם. יתרה מזו, גם לאחר קבלת פסק הדין של בית המשפט המחוזי ביום 25.08.04 המאשר את פסק הבוררות "ככתבו וכלשונו", עמדה בפני המערערים האפשרות לעתור תוך עשרים ואחד יום מיום מתן פסק הדין, לתיקון טעות בחישוב המע"מ בפסק הדין מכוח סעיף 81 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. הלכה פסוקה היא כי המערערים אינם יכולים לעורר בפני ראש ההוצל"פ טענה שגובשה לפני מתן פסק הדין נגד היקף החבות. הלכה זו תקפה במצב דברים זה, בו השינוי האמור בשיעור המע"מ, נעשה במהלך ההליכים בפני בית המשפט ופסק הדין ניתן לאחר שכבר שונה שיעור המע"מ. טענה בענין שיעור המע"מ היה על המערערים לטעון, כאמור, בפני בית המשפט שדן בבקשה לאישור או לביטול פסק הבוררות, ואם לא נטענה שם, עבר זמנה ולא ניתן להעלותה בפני ראש ההוצל"פ (רע"א 10971/05 מרדכי זהבי נ' עיריית קריית ביאליק (, 28.09.06); בר"ע 82/72 אלבוים נ' חב' פרץ אפשטיין, פ"ד כו(2) 145); ד' בר-אופיר, הוצאה לפועל, "הליכים והלכות", עמ' 190-191, מהדורה שישית). על כל אלה נראה כי דין הערעור להידחות. בהערת אגב אציין, כי אינני יכולה להתעלם מכך שדעתי אינה נוחה מן התוצאה, שכן על פני הדברים נראה כי יש ממש בטענות המערערים. מעיון בפסק הבוררות בסעיף 361 ובטבלה המפורטת בסעיף 362, עולה במפורש ובאופן ברור כי הסכום שנפסק ע"י הבורר איננו סכום גלובאלי כטענת המשיבים, אלא סכום שחושב על ידו, לו צורף המע"מ שהיה תקף במועד בו ניתן פסק הבוררות. זאת ותו לא. ואכן המשיבים המקבלים סכום לו מתווסף מע"מ בשיעור 18% בעוד הם משלמים לרשויות המס מע"מ בשיעור 17% בלבד, מקבלים בפועל לידם סכום העולה על הסכום שנפסק לטובתם, בבחינת עשיית עושר ולא במשפט. ברם, אין המערערים רשאים להעלות טענותיהם בעניין המע"מ בפני ראש ההוצל"פ, אשר סמכותו מוגבלת לביצוע פסק הדין "ככתבו וכלשונו". יפים לענייננו דברים שנאמרו ע"י כב' השופט א' רובינשטיין ברע"א 1557/06 עו"ד בן ציון שיפטן נ' עו"ד דוד קירשנבום (, 12.07.06): "כבר נפסק בעבר כי תפקידו של ראש ההוצאה לפועל הוא להוציא לפועל את האמור בפסקי דין. אין הוא מוסמך להחסיר או להוסיף לפסק הדין, או לקרוא לתוכו את מה שלא נאמר בו. שעה שסבור ראש ההוצאה לפועל כי פסק הדין אינו ברור, וטעון הבהרה, מוקנית לו סמכות מכוח סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז-1967, "לפנות בכתב לבית המשפט שנתנו כדי לקבל הבהרה" (רע"א 773/97 טנקרידרי ארנקיל בע"מ נ' חיפה כימיקלים בע"מ, פ"ד נ(5), 657, עמ' 660-659 (השופט - כתארו אז - אור)). ההוצאה לפועל אינה ערכאת ערעור, אף שלא אחת מנסים בעלי דין להשיג דרכה "מקצה שיפורים". "חובת ההוצאה לפועל לאכוף פסק דין, בין שהוא נכון ומדויק ובין שהוא שגוי" (רע"א 6856/93 בנימין חוטר נ' גבריאל מוקד, פ"ד מח(5), 785, 789, הנשיא שמגר)." עוד נקבע ע"י כב' השופט ס' ג'ובראן ברע"א 1310/07 נעם אגוזי נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (, 14.05.07): "בשורה ארוכה של פסקי דין עמד בית-משפט זה על כך שתפקידו של ראש ההוצאה לפועל הוא לאכוף פסק-דין, בין שהוא נכון ומדויק ובין שהוא שגוי, ומכל מקום נפסק כי אין ראש ההוצאה לפועל משמש כערכאת ערעור נוספת על החלטותיהן של בתי המשפט (רע"א 6856/93 חוטר נ' מוקד, פ"ד מח(5) 785). בית-משפט זה אף חזר לא אחת על ההלכה אשר הושרשה היטב בפסיקתנו לפיה הדרך הנאותה לתקוף פסק-דין הינה באמצעות הליך ערעור על פסק הדין עצמו, ולא במסגרת הליכי ההוצאה לפועל (ראו למשל, רע"א 1557/06 עו"ד שיפטן נ' עו"ד קירשנבום ). על הלכה זו נסמכו אף הערכאות שקדמו לי בבואן לדחות את בקשת המבקש, ובכך איני מוצא כל פגם." וגם לענייננו כך. באשר לטענות המועלות בתגובת המשיבים כלפי החלטת ראש ההוצל"פ לתוספת מע"מ בשיעור 17% לסכום של 300,000 ₪ שנפסק בגין הוצאות הבוררות ושכ"ט עו"ד - המשיבים לא הגישו ערעור על החלטה זו, ההחלטה חלוטה, ואין בידי להתערב בה, מה גם שסבורה אני כי נכונה היא לגופה. ז. סוף דבר - הערעור נדחה. שקלתי את ענין ההוצאות אך בעיקר בשל המפורט בשולי פסק הדין, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. הוצאה לפועל