קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עונש פיטורים לעובד מדינה: בפני ערעור על גזר דינו של המערער שהוטל על ידי הרכב בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בירושלים (מ"מ אב ביה"ד עו"ד אורי כהן, מר חיים גוטין ,מר חיים איובי- חברים) בתיק בד"מ 24/09 מיום י"ד בתמוז התשס"ט-6.7.2009. ההליך וגזר הדין המערער הורשע ביום ז' בתמוז התשס"ט- 29.6.09 בגדרי כתב תובענה מתוקן בשני אישומים ,בעבירות לפי סעיפים 17 (1) (2) (3) ו-(4) לחוק שירות המדינה משמעת. ואלה עובדות האישומים שבהם הודה המערער : בין התאריכים 1.12.2004 -21.7.2008 דיווח המערער ליחידה שבה הועסק כי כתובת מגוריו ברמת גן בעוד שבפועל התגורר ביישוב שוהם .כפועל יוצא מדיווחים אלה נהנה הנאשם מתשלום קצובת נסיעה בסכום כולל של 13,846 ₪ שלו לא היה זכאי. במהלך השנים 2006-2009 נהג הנאשם לגנוב דלק על ידי שימוש בכרטיס הפזומט של רכב האיגום שהועמד לרשותו לצורכי העבודה (להלן -הרכב היחידתי) .זאת עשה ע"י מילוי ג'ריקן דלק שהחזיק אצלו בכל פעם שתידלק את הרכב היחידתי בתחנת דלק בדלק שנגנב כאמור השתמש המערער כדי לתדלק את רכבו הפרטי . גניבת הדלק בוצעה בתדירות של עשר פעמים בחודש או בקרוב לכך. בית הדין למשמעת גזר על המערער אמצעי משמעת של נזיפה חמורה ופיטורין לאלתר משירות המדינה . לעניין האישום הראשונה של דיווח כוזב על מקום המגורים מדגיש בית הדין, כי הנאשם ביצע אקט פיזי הוא דיווח על כתובת מגורים פיקטיבית ברמת גן, בעודו מתגורר בשוהם. "דבר זה אינו "רישום מוטעה" אלא רישום שנעשה בזדון על מנת לקבל כספים בטענות כזב. הדיווח חסר השחר... נמשך שנים ארוכות... אולם הנאשם לא טרח לתקן את המעוות כל עוד ראה פרי במעשה הבאושים שעשה". בית הדין מדגיש כי על פי הודאת הנאשם "בכל הזדמנות בה נדרש לאורך אותם 3 שנים ו-8 חודשים לדווח על מקום מגוריו הוא מסר דיווח סותר מציאות לגבי כתובת מגוריו האמיתית" (סעיף 7ב 3 לגזר הדין). לעניין האישום השני של גניבת דלק, מציין בית הדין כי הגניבה נמשכה במשך כשנתיים במהלך השנים 2006 - 2008, בתדירות של כ-10 פעמים בחודש. "עבור הדלק שנגנב שילמה המעבידה מדינת ישראל. יוצא אפוא שמעשים מחפירים אלה של הנאשם אינם אלא גניבה ממעביד ושליחת יד בכספי הציבור". (סעיף 7ג לגזר הדין). בית הדין מתייחס בגזר הדין לשקלול המתבקש בין חומרת העבירה והיקפה, תפקידו של העובד במערכת ונסיבותיו האישיות. באמרו: "הנאשם הועסק בתפקיד של רכז אכיפה בכיר במשרד הפנים. זהו סוג של "תפקיד שטח", המחייב את נושא המשרד במידת אמון מוגברת כלפי הממונים עליו וכלפי הציבור. למרבה הצער - הנאשם מעל באמון שניתן בו והערים על המערכת לשם קבלת טובות הנאה, שלא כדין, ולשם גניבה ממנה. נתנו דעתנו על מכלול נסיבותיו האישיות של הנאשם ועל היותו מטופל בבן שלקה במחלה כרונית ושקלנו אותם במכלול שיקולנו. לזכותו עמדו גם ההמלצות החיוביות שנמסרו לעיוננו משני קציני משטרה ששירתו במנהלת ההגירה. עם זאת, איננו רשאים להתעלם מתכלית הדין המשמעתי, להגן על השירות הציבורי, למנוע פגיעה בו ולהרתיע עובדים אחרים מביצוע מעשים דומים". (סעיף 7 ו לגזר הדין, בעמ' 15). ראוי לציין כי התביעה ויתרה במהלך הדיונים בבית הדין על הדרישה להשבת סכום הכסף ששולם למערער שלא כדין כקצובת נסיעה וזאת בהתחשב במצבו הכלכלי הקשה. (סעיף 5 א 6 א לגזר הדין). ראוי לציין עוד כי עמדת נציג המשרד שבו הועסק המערער, כפי שהובאה בפני בית הדין, הייתה שלנוכח המעשים בהם הורשע ראוי לפטרו מן השירות זאת על אף היותו עובד טוב ומסור המבצע את תפקידו נאמנה. (סעיף 5ב 1 ו- 2 לגזר הדין) טענות הצדדים טענות המערער הן כי בית הדין למשמעת לא נתן משקל ראוי בגזירת אמצעי המשמעת של פיטורין בפועל לרקעו של המערער למצבו האישי ולנסיבותיו האישיות הקשות. ב"כ המערער שטען למרשו בכשרון ובלהט מצביע על הקושי הנפשי שבו נתון היה המערער עקב מחלת בנו ועל המצוקה הכלכלית שנקלע אליה עקב מצב זה. הוא מציין את עלותן הגבוהה של התרופות שנדרשו לטיפול בבן. לדבריו, מצבו הבריאותי של הבן יצר אצל המערער מצוקה מצטברת שממנה נבעה גם התנהגותו הבלתי הולמת שנמשכה פרק זמן ממושך ולא הייתה נקודתית. עוד הוא מציין, את רמתו הערכית הגבוהה של המערער, בן למשפחה ציונית שעלה לארץ, שירת כמאבטח בחברת אל-על וחינך את ילדיו לערכיות ולציונות. כדוגמה הוא מצביע על כך שבנו החולה של המערער התעקש על אף מחלתו, עם הגיעו לגיל גיוס להתנדב ליחידה מובחרת. ומוסיף, כי "התפוח" - הבן מעיד בעניין זה על "העץ" - האב. כמו כן הוא קובל על כך שבית הדין לא שקל אמצעי חילופי של הטלת פיטורין על תנאי ,למרות שאמצעי זה אינו נכלל ברשימת אמצעי המשמעת הקבועים בסעיף 34 לחוק שירות המדינה (משמעת). בא כוח המערער מזמין את בית המשפט להמיר את אמצעי הפיטורין בפועל באמצעי של "פיטורין על תנאי" ולחילופין להטיל עליו אמצעי משמעת חילופי אחר שאיננו כולל פיטורין בפועל. לדברי ב"כ המערער העדר האפשרות להטיל פיטורין על תנאי הינו בגדר 'לקונה' ולא 'הסדר שלילי', ובית המשפט מוסמך, לשיטתו, לקבוע אמצעי כזה, מדעתו, בהתחשב בתכלית החקיקתית של החוק. הוא מצביע על מספר החלטות של וועדת המשמעת לפי חוק חוקרים פרטיים שניתנו על ידי הרכב ברשות כב' השופט ד"ר עודד מודריק בע"ש (תל אביב) 01054/06 בעניין דב עמוס כפיר, בע"ש (תל אביב) 1262/06 בעניין אמיר אברמסון ובע"ש (תל אביב) 1096/02 בעניין למדן עדו. באותן החלטות פירשה וועדת המשמעת את אמצעי הענישה של "התליית רישיון" כאפשרות לפסילה מותנית למרות שהדבר איננו מתחייב מהפרשנות המילולית הרגילה של המונח ואף המדינה אימצה אמצעי זה בטיעוניה בפני הוועדה. ב"כ המשיבה טוענת כי אמצעי המשמעת שהוטל על המערער הוא מידתי ועומד ביחס לחומרת מעשיו. היא מדגישה כי המעשים בוצעו במשך זמן רב ובמודע. עוד מדגישה ב"כ המשיבה, כי מטרתם העיקרית של דיני המשמעת היא שמירה על טוהר המידות ועל אמון הציבור בשירות הציבורי וכן הגנה על תפקודו התקין. היא מצביעה על כך שהמערער הועסק כרכז אכיפה בכיר ביחידת האכיפה לעובדים זרים כנסיבה מחמירה ושואלת האם מעשים מסוג זה המבוצעים על ידי אדם במעמדו ובתפקידו של המערער יכולים להיוותר ללא פיטורי המערער מן השירות. תגובה אחרת, תגרום, לשיטתה, לזילות ביחסו של הציבור כלפי עובדי ציבור שתפקידם אכיפת החוק. היא גם מתנגדת לבקשת ב"כ המערער להמיר את אמצעי המשמעת של פיטורין ב"פיטורין על תנאי". לדבריה בית המשפט אינו מוסמך לקבוע אמצעי משמעת שאינו כלול ברשימת הסנקציות המפורטת בסעיף 34 לחוק שירות המדינה (משמעת) ללא הסמכה בחוק. לדבריה, ההסכמה למעין פיטורין על תנאי, שניתנה על ידי המדינה בעש"מ 4193/06 בעניינו של משה חי כהן, במקום פיטורין בפועל, ניתנה בהתחשב בנסיבות אותו מקרה. לדבריה, מקום שהסכמה כזאת אינה ניתנת, כמו בעניינו, אין בית המשפט יכול להטיל אמצעי כזה מדעתו. לדבריה, בעוד שלוועדת המשמעת לפי חוק חוקרים פרטיים הייתה "יתד פרשנית" להיתלות בה, בדמות אמצעי המשמעת של "התליית רישיון" שאותה פירשה כפסילה מותנית, המחוקק בחוק שירות המדינה (משמעת), לא כלל אמצעי מסוג זה ברשימת הסנקציות שניתן להטיל, ולכן אין ללמוד מכך הקש לענייננו. דיון והכרעה התערבות ערכאת הערעור בהחלטות בית הדין למשמעת הלכה פסוקה היא מזה כבר שאין ערכאת הערעור על בית הדין המשמעתי מתערבת בנקל באמצעי המשמעת שמטיל בית הדין : "הטעם לכך הוא שחזקה על בית-הדין כי מבין הוא את משמעות אמצעי המשמעת שהטיל על הנאשם, וכי הנורמות הראויות בשירות המדינה הן בתחום מומחיותו. התערבות בשיקול-דעתו של בית-הדין תיעשה במקרים חריגים שבהם קיים חוסר סבירות וחוסר מידתיות ביחס שבין אמצעי המשמעת שננקט לבין העבירה. כידוע, בהליך המשמעתי משמשים אמצעי המשמעת בתפקיד מניעתי. אמצעי המשמעת הנגזרים על עובד מדינה תכליתם מניעת הישנות מעשים דומים בעתיד. בלשונו של השופט זמיר: "בדין המשמעתי, אמצעי המשמעת אמור לשמש אמצעי מניעה יותר מאשר אמצעי ענישה: התכלית העיקרית של אמצעי המשמעת היא, כאמור, למנוע פגיעה משמעותית בתפקוד של שירות המדינה או בתדמית של שירות זה, שכן תדמית ראויה היא תנאי הכרחי לפעילות תקינה של השירות" (עש"מ 5282/98 מדינת ישראל נ' כתב [7], בעמ' 93."  עש"מ 5771/01 פודלובסקי נ' נציב שרות המדינה פ"ד נו(1) 463, 479 (2001) מפי כבוד השופטת בייניש (כתארה אז ) וכן ראה עש"מ 309/01 זרזר נ' נציב שרות המדינה פ"ד נה(2) 830, 837 (2001); עש"מ 7113/02 מדינת ישראל נ' לוי, פ"ד נז (3) 817, 844-843 (2003) גישה זו לא השתנתה עם העברת הסמכות לדון בערעורים על החלטות בית הדין למשמעת לבתי המשפט המחוזיים. על תכליתם של אמצעי המשמעת ועל אמות המידה לנקיטתם במובחן מן ההליך הפלילי שבו נקודת הכובד בהליך הענישה היא ענישתו של העבריין על הפרתה של הנורמה הפלילית המגלמת בתוכה את האינטרס החברתי המוגן ושיקול הגמול העונשי לעבריין הוא שיקול מרכזי , הרי שבתחום המשמעתי נקודת הכובד של נקיטת הסנקציה כלפי העובד שסרח הינה שמירה על תדמיתו של השירות הציבורי ואימון הציבור בו מחד ומניעת פגיעה בתיפקודו של השירות מאידך . גם הסנקציה של פיטורין איננה במהותה סנקציה עונשית גמולית שנועדה להביע סלידה חברתית ממעשיו של העובד ולגרום לו לנזק אישי או כלכלי , אלא סנקציה הגנתית של האירגון כלפי מי שמפר את נורמות ההתנהגות המצופות ממנו ,מנצל לרעה את הסמכויות והאמצעים המוקנים לו בתוקף תפקידו ופוגע באימון הציבור בשירות המדינה. ראה לעניין זה דברי בית המשפט העליון בעש"מ 11976/07 רוחי חליל נ' נציבות שירות המדינה מפי כב' השופטת פרוקצ'יה: "הענישה הפלילית פניה אל העבריין על רקע צורכי החברה בבטחון ובשמירה על חוק וסדר. פניהם של אמצעי המשמעת נשואות לא רק אל הנאשם אלא גם אל השירות הציבורי, במגמה להגן על מעמדו ותדמיתו בעיני הציבור. מכאן, כי משקלן היחסי של נסיבותיו האישיות של הנאשם פוחת בדין המשמעתי. המשקל שראוי לייחס לנסיבות שבהן בוצעה העבירה הפלילית, וכן גם המשקל שיש לייחס לנסיבות האישיות של הנאשם, פוחת בדין המשמעתי. בדין המשמעתי, אמצעי המשמעת אמור לשמש אמצעי מניעה יותר מאשר אמצעי ענישה: התכלית העיקרית של אמצעי המשמעת היא, כאמור, למנוע פגיעה משמעותית בתפקוד של שירות המדינה או בתדמית של שירות זה, שכן תדמית ראויה היא תנאי הכרחי לפעילות תקינה של השירות" (עש"מ 5282/98 מדינת ישראל נ' כתב, פ"ד נבו(5) 87, 93). סעיף 22 להחלטה מיום 11.4.07. אין ספק כי גם נקיטת אמצעי המשמעת, שיש להם ללא ספק השלכה על מעמדו האישי החברתי והכלכלי של העובד צריכה להינקט במידתיות . כדברי בית המשפט העליון מפי כב' השופטת פרוקצ'יה בפרשה אחרת: "מידתיות אמצעי המשמעת הננקטים נגזרת מנסיבותיו המיוחדות של המקרה, מעוצמת חומרתה של העבירה, וממשקל הנסיבות האישיות לנאשם. בשיקלול הערכים הרלבנטיים, יש להגיע לנקודת איזון עונשית ראויה אשר תשלב בין האינטרס הציבורי ביישום ראוי של נורמות המשמעת בשירות הציבורי, בד בבד עם דאגה לגורלו של הפרט באופן שהענישה תהיה מידתית ותהיה תואמת את מכלול האינטרסים הראויים לאיזון" ער"ם 8372/05 גבריאלוב נ' עיריית תל אביב-יפו (, 14.3.06). על יישומו של כלל המידתיות בהליכים המשמעתיים נאמר עוד כי :  על ערכאת הערעור לבחון, אפוא, אם מכלול האינטרסים הראויים לאיזון נבחן ויושם כנדרש. זאת, תחת מעטה הכלל, לפיו בית משפט זה אינו נוטה להתערב באמצעי המשמעת שנגזרו על ידי בית הדין, אלא במקרה בו הם חורגים במידה ניכרת מן הראוי בנסיבות המקרה (ראו למשל: עש"מ 318/04 מנוס נ' נציב שירות המדינה, פ"ד נח(3) 470, 480 (2004); ער"מ 1430/05 תירם נ' עיריית תל-אביב (, 17.11.05))" דברי כב' השופטת ארבל בעש"מ 5917/07 נביל גרה נ.נציבות שירות המדינה פסקה 12 לפסק הדין מיום 19.8.07. מן הכלל אל הפרט אקדים ואומר כי לאחר שעיינתי היטב בגזר הדין ובטיעוני הצדדים בפניי, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית הדין למשמעת. גזר הדין המפורט והמנומק מאזן ומשקלל בין כל הנימוקים הראויים להישקל. בהתחשב בהצטברותן של העבירות בהן הורשע המערער, עבירות שיש בהן כדי לפגום פגימה של ממש בתדמית שירות המדינה, בחומרתן, במשכן ובאופיין, אמצעי המשמעת של פיטורין הוא האמצעי המתבקש בנסיבות המקרה. בצדק נתן בית הדין בענייננו משקל בכורה לשיקולי תדמית שירות המדינה וטוהר המידות בו אל מול נסיבותיו האישיות של המערער , קשות ככל שתהיינה. מסר משמעתי אחר אל מול מעשיו של המערער, משמעו אמירה שבנסיבות אישיות קשות רשאי עובד המדינה לשלוח ידו לכיס הציבורי, במישרין ובעקיפין, על מנת לתת מענה על מצוקותיו ואף על פי כן להישאר במסגרת השירות. זהו מסר שאין הדעת סובלת. אין דמיון בין נסיבות מקרה זה לבין נסיבות המקרה של פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין משה חי כהן, עש"מ 4193/06 שבו התערב בית המשפט בגזר דינו של בית הדין ובהסכמת המדינה הומרו הפיטורין במעין "פיטורין על תנאי". במקום הפיטורין נרשמה התחייבות של המערער שלא להשיג על פיטוריו אם יורשע בעבירת משמעת חמורה אחרת, במהלך שלוש השנים שלאחר פסק הדין. זאת בהסתמך על כך ש"אירוע העבירה הוא מבחינתו אירוע חריג, יחיד מסוגו ברקעו הקודם ואינו מאפיין את דרכו שהיא דרך נורמטיבית". שם, בניגוד לענייננו, גם דובר באירוע נקודתי שלא היה קשור קשר ישיר לעבודתו של המערער בשירות המדינה. משכך פסקתי, אינני נצרך להכריע בשאלה האם רשאי בית המשפט או בית הדין לעצב מכח הפסיקה אמצעי משמעת של "פיטורין על תנאי" ולהשתמש בו, כפי שמבקש ב"כ המערער. עם זאת ועל מנת להפיס את דעתו של המערער אומר, כי גם אילו סברתי שרשאי בית המשפט לעצב "אמצעי משמעת פסיקתי" כזה ולהשתמש בו, לא זה המקרה הראוי לעשות כן. לאור דברי ב"כ המשיבה שהדגישה כי בית הדין נמנע במודע במקרה זה מהטלת אמצעי של מניעת קבלה לשירות המדינה בעתיד, יתכן כי לאחר תקופת צינון מסוימת יוכל המערער לשוב ולבקש להתקבל לשירות בדרכים המקובלות. בשולי הדברים וללא קשר לתוצאת הערעור, ראוי לציין כי בפני הכנסת מונחת מזה קרוב ל-5 שנים, הצעת חוק ממשלתית לתיקון חוק שירות המדינה (משמעת) (תיקון מספר 12), התשס"ה-2005 (פורסמה בה"ח 199 מיום 25.7.05). בהצעה זו, העוסקת בתיקון מקיף של דיני המשמעת, מוצע, בסעיף 22 להוסיף לסעיף 34 הקיים בחוק והמפרט את אמצעי המשמעת שניתן להטיל על עובד מדינה שהורשע, את סעיף 34 א הכולל אמצעי של פיטורין על תנאי. בדברי ההסבר להצעה בעמ' 1182 נאמר: "לא אחת מתלבט בית הדין בין הטלת אמצעי המשמעת של פיטורין ובין הטלת אמצעי משמעת אחרים המפורטים בסעיף האמור, ומחליט בסופו של דבר להימנע מפיטוריו של עובד, לנוכח ההשלכות החמורות שיש לאמצעי זה על מעמדו של הנאשם כעובד המדינה. לפיכך, כדי לאפשר לבית הדין להביע מחד את מורת רוחו מחומרת עבירת המשמעת שביצע הנאשם, ומאידך להתחשב בנסיבותיו של הנאשם או של ביצוע העבירה, מוצע לאפשר לבית הדין להטיל על נאשם אמצעי משמעת של פיטורים על תנאי... " נַסָח הצעת החוק מצביע על כך כי הוראה דומה קבועה בסעיף 18 לחוק הרשויות המקומיות (משמעת) התשל"ח-1978, חיקוק הדומה בעיקרו, מבחינת אמצעי המשמעת שהוא מטיל על עובד שסרח, לחוק שירות המדינה (משמעת) נשוא ענייננו. כאמור, הדיון בהצעת החוק מתעכב. ייתכן - וזהו רק הרהור - שסיבת הדבר היא העובדה שתיקון 12 המוצע מכיל רפורמה מקיפה בדיני המשמעת מתוך מטרה לקרבם לדין הפלילי, וזהו עניין המצריך דיון וליבון מעמיק. יתכן שבנסיבות אלה ראוי לשקול, כאמצעי ביניים, ניסוח הצעת חוק מצומצמת שתעסוק אך בתיקון סעיף 34 וזאת כדי להעשיר את "ארגז הכלים" של אמצעי המשמעת העומד לרשות בית הדין למשמעת ולתת מענה לצורך המבוטא בדברי ההסבר שלעיל. סוף דבר הערעור נדחה. פיטוריםעובדי מדינה