קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשת עיכוב ביצוע פסק דין חלוט: 1. המבקש מחוייב, מכוח פסק דין חלוט, לסלק ידו מחלקי מבנה המוחזקים על-ידו או על-ידי מי מטעמו (אחיו מוראד). הבניין בו מדובר מצוי באבו-גוש וחלקיו שבמחלוקת הם הקומה השנייה וקומת הגג (להלן - "הנכס"). החיוב האמור נקבע בפסק דינו של בית משפט השלום בירושלים בת"א 11544/06 (פס"ד מיום 16.4.08, אשר ערעור שהוגש עליו ע"י המבקש - ע"א 2283/08 - נדחה ביום 22.12.08). התובענה העיקרית בת"א 11544/06 הוגשה ע"י המבקש, ובה עתר לחייב את המשיבים (המחזיקים בקומת הקרקע של הבניין ובמבנים סמוכים) להימנע מלהיכנס לנכס. המשיבים הגישו תביעה שכנגד לסילוק ידו של המבקש מהנכס. תביעת המבקש נדחתה והתביעה שכנגד התקבלה (להלן - "ההליך הקודם"). 2. המבקש אינו משלים עם תוצאות ההליך הקודם. הוא ביקש להגיש ראיות נוספות בערעור, בקשה שנדחתה. לאחר דחיית הערעור הוא פנה לבית משפט קמא, במסגרת ההליך הקודם, וביקש לבטל את פסק הדין בטענה שהושג במרמה. בקשה זו נמחקה ע"י המבקש, לאחר חילופי ייצוג, משנוכח שלא הייתה זו הדרך הדיונית הנכונה להעלאת הטענה. לאחר כל אלה הוגשה ע"י המבקש לבית משפט השלום תובענה עצמאית חדשה לביטול פסק הדין שניתן בהליך הקודם (ת"א 6258/09, להלן - "התובענה החדשה"). בצידה של תובענה זו הוגשה בקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל שיסודם בפסק הדין שהמבקש עותר לביטולו (בש"א 8409/09). בקשה זו נדחתה, ומכאן הבקשה דנן, בקשת רשות לערער על ההחלטה האמורה. המשיבים השיבו לבקשה. שני הצדדים הסכימו כי אדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פיה. 3. ביסוד התובענה החדשה עומדת הטענה, כי לאחר סיום ההליך הקודם התגלו למבקש מסמכים שלא היה ניתן לגלותם במהלך ניהול ההליך הקודם ואשר יש בכוחם להביא לשינוי תוצאות ההליך. בטענה זו מתבסס המבקש על ההלכה שנקבעה בהחלטה שניתנה בע"א 4682/92 עזבון שעיה נ' בית טלטש בע"מ, פ"ד נז(3) 366 (2003). מדובר בשלושה מסמכים שנמצאו ע"י בא-כוחו הנוכחי של המבקש בתיקי מינהל מקרקעי ישראל (להלן - "המינהל"): א. סקר יציבות מבנים משנת 1967 ממנו עולה, לטענת המבקש, כי במבנה הנדון החזיק רק אדם בשם חסן עלי אל עיין ולא מי ממשפחת המשיבים. ב. מכתב של עו"ד אהרון ברוך משנת 1972 ובו פנייה למינהל, בשם המשיבים, או מי מבני משפחתם, ותלונה על מצבו הרעוע של המבנה המהווה סכנה. במכתב זה נטען כי מדובר במבנה "עזוב" שעלול להתמוטט כל רגע, וכי על המינהל להרסו למניעת הסיכון הנובע ממנו. ג. הודעת המינהל על פרסום מכרז למכירת המבנה, בה מתואר המבנה כנטוש למעט חדר אחד המוחזק ע"י דייר. המבקש טוען, כי בכוחם של המסמכים החדשים להביא לשינוי תוצאת ההליך הקודם, בין היתר לנוכח העובדה שתוצאה זו התבססה, במידה רבה, על עדויות של עדים מעוניינים, משני הצדדים, שבית המשפט לא ייחס לעדויותיהם משקל רב ושדבריהם צריכים להישקל בזהירות רבה. בכוח המסמכים החדשים לסתור את גרסת המשיבים לפיה משפחתם החזיקה בנכס במועדים שאליהם מתייחסים אותם מסמכים. 4. בית משפט קמא קבע בהחלטה נשוא הבקשה דנן, כי במסגרת הדיון בבקשה לסעד הזמני (עיכוב הליכי ההוצאה לפועל של פסק הדין שניתן בהליך הקודם), אין מקום לדון בשאלה, האם על יסוד המסמכים החדשים ניתן יהיה להביא לביטול פסק הדין שניתן בהליך הקודם, שכן זו שאלה אליה יידרש בית המשפט בהליך העיקרי, כמו גם השאלה האם ניתן היה בשקידה סבירה לאתר את המסמכים בעת שנוהל ההליך הקודם (סעיף 9 להחלטה). עם זאת, ובניגוד לעמדתו הנ"ל, ציין בית משפט קמא, בהמשך דבריו (סעיף 10 להחלטה), שספק בליבו אם המסמכים החדשים "יעמדו במבחנים שנקבעו בהלכת טלטש". בית המשפט הוסיף, כי כיוון שהמבקש אינו מתגורר עוד בנכס, אלא אחיו, אין להביא בחשבון, לעניין מאזן הנוחות, את החשש שהמבקש יאבד את מקום מגוריו. מכאן, שהן על יסוד בחינת הזכות הלכאורית והן על יסוד שיקולי מאזן הנוחות נדחתה הבקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל. 5. עם הגשת בקשת רשות הערעור התבקש גם עיכוב הליכי ההוצאה לפועל, לאחר שבית משפט השלום דחה קודם לכן בקשה דומה (בש"א 8885/09, כב' השופט י' נועם). בקשה זו התקבלה, כשעיכוב הביצוע הותנה בהפקדת סך 50,000 ש"ח והמצאת התחייבות עצמית (העירבונות הופקדו). 6. לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה, מסקנתי היא שיש ליתן למבקש רשות ערעור וכי דין הערעור להתקבל, בכפוף להגדלת סכום העירבון. להלן הנימוקים שביסוד מסקנה זו: בפתח הדיון אציין, כי לטעמי, שלא כדעת בית משפט השלום, דווקא קיימת חשיבות רבה לשאלה האם הצליח המבקש להראות כי יעלה בידו להביא לביטול פסק הדין בעזרת המסמכים החדשים וכי אין מנוס מבחינת שאלה זו כבר בגדר הדיון בבקשה לסעד הזמני, גם אם מדובר בבחינה לכאורית בלבד. המענה לשאלה זו יבסס או ישלול את הזכות הלכאורית לה טוען המבקש ואת סיכויי התובענה שבהליך החדש. כפי שנפסק בעניין טלטש הנ"ל, האפשרות להביא לביטול פסק דין אזרחי (ולקיים "משפט חוזר") על יסוד ראיות חדשות, מתייחסת "למקרים שבהם לאחר שניתן פסק-דין סופי נתגלו ראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה, ואשר לא היה ניתן להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק-הדין". יש, אפוא, לבחון שניים אלו: האם בכוח הראיות החדשות לשנות את ההכרעה מיסודה והאם מדובר בראיות שלא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין בהליך הקודם. כפי שיש לעשות עת מדובר בבקשת סעד זמני, הבחינה תהיה לכאורית, תוך בחינת סבירות האפשרות שהמבקש יצליח לזכות בהליך העיקרי. 7. ניתן לקבוע, ולו לכאורה בלבד, כי יש בכוח המסמכים החדשים לשפוך אור על המחלוקת באופן שעשוי להביא לביטול פסק הדין. ההליך הקודם הוכרע במידה רבה על יסוד עדותה של עדה בשם נעימה מוחמד חסן אבו-גוש, אליה התייחס בית המשפט כעדה אובייקטיבית (במובחן מיתר העדים). על יסוד עדותה של עדה זו נקבע בהליך הקודם, כי בנכס התגוררה וסילה, אימו המנוחה של המשיב 1, עד לפטירתה בשנת 1978 (ראו האמור בעניין זה בסעיף 12 לפסק הדין בהליך הקודם ובפסק הדין שניתן בערעור על פסק דין זה). לקביעה זו ייחס בית המשפט משמעות רבה. והנה, מהמסמכים החדשים עולה, לכאורה, שבסוף שנות ה-60' ובתחילת שנות ה-70' של המאה הקודמת, היה הבניין נטוש למעט דייר שהחזיק בחדר אחד. המשיבים טוענים כי הדייר החזיק במקום מכוחם. אלא שאין מחלוקת שהזכות להחזיק בקומת הקרקע מצויה בידי המשיבים, כך שאם דייר זה החזיק בקומת הקרקע אין בכך כדי לפגוע בטענת המבקש. גם מכתבו של עו"ד ברוך מסייע, לכאורה, למבקש, שכן עולה ממנו כי הנכס היה עזוב ואיש לא התגורר בו. אם וסילה החזיקה בנכס, ספק אם עו"ד ברוך, שפעל, לכאורה, בשם בני משפחתם של המשיבים, היה פונה במכתב בו מתבקש המינהל להרוס את הבניין. גם ההודעה על פרסום המכרז מתארת את הנכס כנטוש. נמצא, כי אין לשלול את האפשרות שהאמור במסמכים החדשים, ככל שיוכח, ישנה את פני הדברים. 8. לעניין האפשרות לאתר את המסמכים החדשים בשקידה סבירה עוד במסגרת ההליך הקודם, לכאורה הדברים אינם פשוטים מבחינתו של המבקש. בין היתר בהסתמך על תצהירו של אביו, מפרט המבקש בהרחבה את נסיבות איתור המסמכים החדשים. הדבר היה בעת שאבי המבקש ובא-כוחו הנוכחי ניגשו למשרדי המינהל וערכו בדיקה חוזרת של תיקי המינהל. אגב כך נתקלו בהערה רשומה בכתב יד על אחד המסמכים שהפנתה לתיק מכרז שאותר לבסוף (ובו מכתבו של עו"ד ברוך והמודעה על פרסום המכרז). כמו כן נתקל ב"כ המבקש במסמך מקופל, שהוא סקר יציבות המבנים שתואר לעיל, שהיה מצוי בתיקים בהם עיין המבקש גם בעבר. המשיבים טוענים, כי מתיאור זה עצמו מתקבלת המסקנה לפיה בשקידה סבירה ניתן היה לאתר את המסמכים החדשים כבר בעת שהתנהל ההליך הראשון. אכן, מה שנעשה עתה היה יכול, וצריך, להיעשות כבר ב"סיבוב הקודם". אותה הערה בכתב יד, שבעזרתה אותר לבסוף תיק המכרז ובו מספר מסמכים, היתה מצויה בתיק בו עיין המבקש (או מי מטעמו) גם בעבר. כך גם סקר היציבות, שהיה מצוי באותם תיקים. אלא שההכרעה בשאלה, האם בשקידה סבירה ניתן היה לגלות את הנתונים החדשים כבר בהליך הקודם, תיחתך גם על פי העובדות שתתבררנה בכל הנוגע לאופן בחינת החומר ע"י המבקש ונציגיו בזמן ההליך הקודם. לכאורה, אין מדובר בהזנחה שיש עימה התעלמות מדעת מאפשרות קיומו של חומר בתיקי המינהל. בשלב זה של ההליך קיים קושי לקבוע האם היה מדובר ברשלנות או בטעות שיכולה היתה להיגרם גם אם פעלו בשקידה סבירה, שהרי גם בעבר עיין אביו של המבקש בתיקי המינהל. עצם העובדה שבעבר לא נמצאו המסמכים החדשים אינה מובילה בהכרח למסקנה כי העיון לא נעשה כהלכה ובשקידה סבירה. כאמור, חלק מהמסמכים (לרבות מכתבו של עו"ד ברוך שיכול, בנסיבות מסוימות, להיחשב כהודאת בעל דין) לא נמצאו בקלסרים בהם עיין אבי המבקש בעבר, כשלכאורה נאמר לו אותה עת ע"י עובד המינהל שלא סביר שיימצא חומר רלוונטי נוסף המתייחס לאזור בו מצוי הבניין. מדובר בחומר שלא היה בידי המבקש ושלמבקש לא היתה שליטה עליו, וממילא האפשרות לעיין בו בצורה מעמיקה ומקיפה לא היתה בהכרח אופטימלית. לסיכום הסוגיה מסקנתי היא שהמבקש אכן ניצב בפני קושי להוכיח כי לא היה ניתן לאתר את המסמכים החדשים כבר בעת שהתנהל ההליך הראשון, אך אין לשלול האפשרות שבסופו של דבר, אם תשמענה עדויות כל המעורבים במאמצים לאיתור החומר, ובראשם גרסת עובד המינהל, המסקנה תהיה כי גם במאמץ סביר לא בהכרח היו המסמכים מתגלים, בהתחשב גם בשיטות התיוק במינהל ובעובדה שמדובר בחומר ישן. 9. מבחינת שיקולי מאזן הנוחות הכף נוטה לזכות המבקש. ראשית, הוא, או מי מטעמו, מחזיקים בנכס פרק זמן ממושך של מספר שנים לפחות. כלומר, הבקשה היא להותיר בעינו מצב דברים הקיים מזה זמן. שנית, יש לזכור כי המשיבים לא יזמו הליך במטרה לשנות את המצב הקיים והתביעה שכנגד שהגישו באה כתגובה להליך בו פתח התובע. שלישית, הנכס משמש למגורים, וכשמדובר בפינויו של בית מגורים נוקטים בתי המשפט בזהירות יתר. רביעית, המשיבים לא הראו כי ייגרם להם נזק בלתי הפיך, שאינו כספי במהותו, אם פסק הדין שניתן בהליך הקודם לא יבוצע לאלתר. אכן, המשיבים תומכים את עמדתם בעקרון בעל משקל רב , בדבר החובה לבצע פסקי דין חלוטים (ואף כאלה שטרם נעשו חלוטים), אך כנגדו עומדים לצד המבקש השיקולים שפורטו לעיל. אינני סבור שיש משקל רב לעובדה שכיום מתגורר בנכס אחיו של המבקש, שלא היה בעל דין בהליך הקודם. האח מחזיק במקום מכוחו של המבקש, כשהנכס משמש למגוריו, ועל פי טיעון המבקש, אם פסק הדין שניתן בהליך הקודם אמור לחייב גם את האח כחליפו של המבקש, הרי ששיקולי מאזן הנוחות יכולים להתייחס גם למצבו של האח. יהא הדבר אשר יהא, בכל מקרה תמונת המצב היא שמצד אחד ביצוע פסק הדין יביא לסילוקו של אדם מביתו, בעוד שעיכוב ביצועו יגרום לזוכים נזק ממוני גרידא, שהרי מזה שנים אין הם עושים שימוש בנכס. על יסוד האמור לעיל ניתן לקבוע, לצורך ההליך דנן, כי יש למבקש סיכוי להראות שהמסמכים החדשים עשויים להביא לביטול פסק הדין. מאידך גיסא, עומד המבקש בפני קושי לשכנע שלא ניתן היה לאתר מסמכים אלה בשקידה סבירה במהלך ניהול ההליך הקודם, אם כי אין לשלול קטגורית את סיכוייו לעשות כן. לכך יש לצרף את שיקולי מאזן הנוחות שפורטו לעיל. התוצאה משילוב מכלול השיקולים האמורים מצדיקה מתן סעד זמני למבקש, אך בכפוף להעמדת ערובה ממשית, שתבטיח את נזקיהם והוצאותיהם של המשיבים למקרה שהתובענה החדשה תידחה או שעיכוב הביצוע יבוטל. 10. אני ער לכך שמדובר בבקשה יוצאת דופן מבחינה זו שהיא באה בגדרו של מהלך שמטרתו להביא לביטול פסק דין חלוט, שנבחן גם ע"י ערכאת הערעור. במקום אחר אמרתי כי: "תובענה לביטול פסק דין חלוט ... אינה עניין של מה בכך. בקבלת תובענה שכזו יש משום פריצת עקרונות יסוד שחשיבותם רבה, שעניינם בסופיות ההליכים המשפטיים. פריצה שכזו תעשה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, כאשר שיקולי צדק יועדפו על פני שיקולי סופיות הדיון" (בש"א 1507/05, ת"א 6414/04 עזבון בקרג'יאן נ' שמאס, החלטה מיום 1.6.05). אולם שוכנעתי, לכאורה, כי קיים מצבור של שיקולים שמטים את הכף לטובת עיכוב נוסף בביצוע פסק הדין שניתן בהליך הקודם, בכפוף לערובה הולמת. אכן, נפסק כי: "כאשר מבקש אדם סעד של ביטול פסק דין חלוט, עליו להצביע על סיכוי גבוה מן הרגיל לשם קבלתו של סעד זמני" (רע"א 2967/09 חיג'אזי נ' ועד עדת הספרדים, , החלטה מיום 5.4.09). במקרה דנן משקל הראיות החדשות מצביע על סיכוי ממשי לזכות בתביעה, כשלמול הקושי לשכנע שבסיבוב הקודם לא ניתן היה בשקידה סבירה לאתר את המסמכים החדשים ניצבים, כמשקל נגד, שיקולי מאזן הנוחות והעירבון בו יחוייב המבקש. 11. הערעור מתקבל והחלטת בית משפט קמא מבוטלת. אני מורה על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל של פסק הדין שניתן בת"א 11544/06 של בית משפט השלום בירושלים, ככל שמדובר בסילוק המבקש וחליפיו מהנכס, עד לסיום ההליכים בת"א 6258/09 של בית המשפט הנ"ל, זאת בכפוף להפקדת סכום נוסף של 50,000 ש"ח בקופת בית המשפט (במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית), כך שסך כל העירבון שנועד להבטיח את נזקיהם והוצאותיהם של המשיבים, למקרה שהתובענה תידחה או שעיכוב הביצוע יבוטל, יעמוד על 100,000 ש"ח (שהרי המבקש כבר הפקיד 50,000 ש"ח על-פי החלטת כב' השופט נועם). הסכום הנוסף יופקד עד ליום 30.12.09 (כולל), אחרת יפקע עיכוב הביצוע ללא צורך בהחלטה נוספת. לא ראיתי לנכון לעשות צו להוצאות בבקשה דנן. העירבון שהפקיד המבקש להבטחת הוצאות המשיבים יוחזר לו, באמצעות בא-כוחו (אלא אם כן המבקש יודיע בכתב שסכום זה הוא חלק מהעירבון בסך 100,000 ש"ח שעליו הוחלט לעיל).ביצוע פסק דיןעיכוב ביצועפסק דין חלוט