מה הדין בסוגיית עיקול כספי פיצויים נזיקיים ? האם מותר להורות על עיקול פיצויים בגין נזקי גוף ? ##(1) הלכת ידידיה - האם מותר לעקל פיצויים בגין נזקי גוף ? ## הלכת ידידיה (ע"א 38/68 הנאמן בפשיטת-רגל של ידידיה ראובן (יוסף עברון, עורך-דין) נ' ידידיה ראובן, פ"ד כב (2) 141 (1968)) קבעה כי פיצויים בגין נזקי גוף אינם מוקנים לנאמן בפשיטת רגל, אלא הם זכות אישית של החייב, מבוססת על פרשנות המונח "נכס" בסעיף 21 ל פקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח-1968 , כאשר המונח "נכס" מוגדר בפרק ההגדרות שבפקודה - "מקרקעין או מטלטלין". בהלכת ידידיה נקבע כי משמעותו של המונח "נכס" בפקודת הנזיקין מצומצמת והיא אינה כוללת את גופו של פושט הרגל, אלא אך את המקרקעין והמיטלטלין השייכים לו ומכאן ש פיצויים בגין נזקי גוף אינם יכולים להיחשב נזק הממון שפירותיו מוקנים לנאמן. הלכת ידידיה קובעת , מפי כב' השופט ברנזון, כי פיצויים בגין נזקי גוף אינם מוקנים לנאמן בפשיטת רגל, אלא הם זכות אישית של החייב. הלכה זו מבוססת על פרשנות המונח "נכס" ב סעיף 21 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח-1968. ##(2) הביקורת על הלכת ידידיה:## בתי המשפט של פש"ר מתמודדים לא אחת עם קשייה ותוצאותיה הלא מאוזנות של הלכת ידידיה, המדירות את הנושים מכספי הפיצויים בגין נזקי גוף. לא פעם ולא פעמיים הושמעה ביקורת נוקבת על הלכת ידידיה, וקריאה לשנותה. ביטוי לכך בדבריה של כב' השופטת קראי גירון בעניין מיכאלוב שם דובר בפושט רגל שקיבל הפטר לאור מצבו הרפואי הקשה, ולאחר קבלת ההפטר באה לסיומו תביעת הנזיקין שניהל אותו חייב. באותו עניין קראה כב' השופטת קראי גירון לבחינה מחודשת של הלכת ידידיה, בציינה את הדברים הבאים: "לטעמי לעניין זה יש מקום להצטרף לדעת אחרים כי הגיעה השעה לבחון מחדש ההלכה האמורה בפסק דין ראובן, אשר נזכרה פעם אחת נוספת בלבד בע"א 456/71 מטילדה ושלמה פילוסוף נד מדינת ישראל, פד כה (2) 604. ##(3) עיקול פיצויים בגין נזקי גוף - הלכת ב.ת.ב:## לאחרונה נפסקה בביהמ"ש העליון בע"א 6447/17 ב.ת.ב – בנייני תעשיה באר שבע בע"מ נ' ג'ינר ואח' הלכה חדשה לפיה נושה שעיקל כספים המגיעים לחייב כפיצוי בגין נזק גוף, יהיה זכאי אך ורק לכספים שמגיעים לחייב בגין ראש הנזק של "הפסד יכולת השתכרות לעבר ולעתיד", מיום מתן צו הכינוס ועד למתן הפטר ב פשיטת רגל , ועל דרך ההיקש - מיום הכרזתו כמוגבל באמצעים. עד הלכת ב.ת.ב, ראשי ההוצאה לפועל נהגו לפי הלכת ידידיה לפיה כל כספי הפיצויים בתביעת נזקי גוף היו מועברים לחייב והם היו פטורים מעיקול. בפסק הדין שניתן בתיק "ב.ת.ב." נקבע כי על אף שההגדרה המצמצמת המופיעה בפקודת הנזיקין למושג "נכס" לא השתנתה מאז הלכת ידידיה, הגדרתו של המושג "נכס" במשפט הישראלי השתנתה בחמישים השנים האחרונות והורחבה בענפי המשפט השונים, ובפרט בדיני הנזיקין. מכאן גם נקבע שיש לפרש את סעיף 21 לפקודה באופן המאפשר לנאמן להעביר לקופת הכינוס את חלק הפיצוי הנזיקי שזכאי לו פושט הרגל הניזוק בגין הפגיעה בכושר השתכרותו. אל מול סעיף 21 לפקודת הנזיקין ופרשנות המונח "נכס" בפקודה, חוק ההוצאה לפועל, מאפשר, עקרונית, עיקול כל זכות או נכס שיש לחייב, בין מטלטלין, בין מקרקעין ובין אם אותה זכות נמצאת אצל צד ג'. מכוח החוק ניתן להטיל עיקול על כל נכס (לרבות זכות) שיש לחייב, ובכלל זה גם נכס הנמצא בידיו של צד שלישי. ##(4) האם תביעת פיצויים בגין נזקי גוף היא זכות קיימת או עתידה ?## בע"א 33138-03-11 (מחוזי-מרכז לוד) שלמה לוי נ' ברוכין אריק, נדרש בית המשפט המחוזי לשאלה האם תביעת פיצויים בגין נזקי גוף שהגיש החייב היא "זכות קיימת או עתידה", שאם כן, העיקולים שקדמו להמחאת הזכות גוברים עליה, ואם לא – הרי שהעיקולים לא תפסו דבר וממילא נותרה רק המחאת הזכות. "משנפגע החייב בתאונה, קמה לו זכות תביעה כנגד המשיבות הפורמליות. זכות זו היא זכות שהייתה קיימת במועד הטלת העיקולים, שעל כן העיקול תפס בה. זכות זו מכילה את הזכות העתידית, העומדת גם בפני עצמה, לקבל פיצוי שסכומו יתגבש עם מתן פסק הדין בתביעה. אשר לוודאותה של הזכות העתידית, ככול שאנו נדרשים לכך, אנו סבורים שבנסיבות העניין שלפנינו, סיכויי הזכות העתידית ורצינותם מספיקים לקביעה שהזכות הייתה "נכס" כבר במועדי הטלת העיקולים. די בכך שקמה לחייב עילת תביעה נגד המשיבות הפורמליות, עילה שהייתה קיימת כבר ביום הטלת העיקולים והייתה בעלת סיכוי של ממש לזכות בה מעצם קרות התאונה. לא היה מדובר בתקווה או בציפיה בעלמא בלבד..". ברצ"פ (חיפה) 7940-05-09 אגרביה נ' בנק ערבי ישראלי, בית המשפט ניתח את סוגיית עיקול זכות לקבלת פיצויים על תאונת דרכים ובעניין הגדרתו של "נכס" לפי חוק ההוצאה לפועל ולקביעתה, אין חולק כי זכות עתידה היא זכות הניתנת לעיקול וניתן לעקל את זכויותיו של חייב מכורח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בית המשפט נדרש לשאלת תקפותו של עיקול על כספי תביעה בגין נזקי גוף וכך נרשם: "בענייננו, האירוע היוצר את הזכות לקבל פיצויים – היא תאונת העבודה – כבר אירע. היינו – זכותו של התובע לקבל פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, אינה זכות עתידית, אלא זכות קיימת. אמנם, שיעור הפיצויים אינו ידוע והוא ייקבע ע"י ביהמ"ש הדן בתביעה, אולם הזכות לקבל פיצויים, מכח הפגיעה בעבודה, כבר קיימת. עצם הגשת התביעה מצביעה על כך שהתובע עצמו סבור שעומדת לו זכות לקבל פיצויים ואף מצביעה על כך שהתובע סבור שנזקו עולה על תשלומי המל"ל". ##(5) עיקול פיצויים בגין נזקי גוף בפשיטת רגל:## סעיף 21 לפקודת הנזיקין קובע כי: "על אף האמור בפקודת פשיטת רגל, 1936, יכול פושט רגל להיות תובע ונתבע על עוולה, אך לא תוגש תובענה על עוולה לזכותם של נכסי פושט רגל או לחובתם; ואולם (1) הזכות לתבוע על עוולה שגרמה נזק ממון לנכסי פושט רגל תעבור לידי הנאמן או תמומש בידיו; (2) פסק הדין על עוולה שניתן לחובתו של פושט רגל לפני מתן צו כינוס נכסים יהא ניתן להוכחה בפשיטת רגל; (3) סעיף זה כפוף להוראת סעיף 19". כב' השופט ברנזון סבר כי בשל ההגדרה של המונח "נכס" שבפקודת הנזיקין, פיצויים בגין נזקי גוף אינם יכולים להיחשב נזק הממון שפירותיו מוקנים לנאמן. בנסיבות שבהן ההלכה מושתתת ומבוססת על הגדרת המונח "נכס" בפקודת הנזיקין והפרשנות שניתנה לה , בין אם היא נכונה , ובין אם היא שגוייה - מטלטליו ומקרקעיו של הניזוק בשונה מגופו - איני רואה כיצד ניתן לאבחן לצורך תחולת הלכת ידידיה, בין נסיבות שבהן נוצרו החובות בשל התאונה לבין נסיבות שבהן החובות נוצרו ללא קשר אליה. ##(6) ההבחנה בין עיקול עיקול פיצויים בגין נזקי גוף בהליכי הוצל"פ לבין הליכי פש"ר:## סעיף 43 לחוק ההוצאה לפועל, קובע, כי: "ראש ההוצאה לפועל רשאי לצוות על עיקול כלל נכסי החייב או על עיקול נכס מסוים מנכסיו הנמצאים בידי צד שלישי", כאשר "נכס" הוגדר בסעיף 1 לחוק הנ"ל – "לרבות זכות קיימת או עתידה". מכאן שנקודת המוצא לבחינת שאלת הפטור מעיקול על פיצויים בגין נזקי גוף להם זכאי החייב, היא שונה, בין חייב בהליכי הוצאה לפועל לבין חייב בהליכי פשיטת רגל. הגדרת נכס בפקודת הנזיקין, אשר העסיקה את בתי המשפט בהלכת ידידיה ולאחרונה בפסק דין ב.ת.ב., כלל לא חלה על חייב בהוצאה לפועל. ##(7) להלן פסק דין בנושא עיקול פיצויים מחברת ביטוח:## הבקשה : 1. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל בחדרה (כבוד הרשם שמעון רומי), מיום 29.4.09, לפיה דחה כבוד ראש ההוצאה את בקשת המבקש לבטל עיקולים, שהוטלו אצל צדדי ג'. 2. העיקולים הוטלו, על פי החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל, מיום 19.1.09, אצל שתי חברות ביטוח (להלן: "המחזיקים"), נגדן הגיש החייב תביעה לפיצויים (להלן: "התביעה") בשל נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בתאונת עבודה. כבוד ראש ההוצאה לפועל קבע, כי "העיקולים ישתרעו על מלוא זכויות החייב ואולם לעת מימוש לא ימומשו כספים שעל פי כל דין מהווים שכ"ט עו"ד" וכן כי: "קודם למימוש הכספים יבוררו צרכיו של החייב שכן מדובר בתביעה בגין נזקי גוף לחייב אשר נפגע אנושות ויש להקפיד לשמר את יכולתו לחיים בכבוד, גם נוכח חובו לנושים." טיעוני ב"כ הצדדים : 3. ב"כ החייב טוען, שלא ניתן היה לעקל זכויות אלה, מאחר שהן טרם באו לעולם. לטענתו, כל עוד לא זכה המבקש בתביעתו, אין לו אצל המחזיקים כל זכויות, אלא רק ציפיות לזכות, אולי, בעתיד, בתביעתו, כאבחנה שנעשתה ע"י ביהמ"ש העליון בפסקי הדין אליהם הפנה ב"כ המבקש בבקשתו. 4. ב"כ המשיב טוענת, שיש לאבחן בין עיקולים המוטלים על פי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדה"ד" או "התקנות") לבין עיקולים המוטלים במסגרת תיק הוצאה לפועל, לאחר שהומצאה אזהרה לחייב. כן טוענת היא, שעצם הגשת הבקשה מצביעה על חוסר תום לב מצד החייב, אשר הוכרז כחייב מוגבל באמצעים ואינו משלם את צו התשלומים שהוטל עליו. עוד נטען, שהחייב אחר את המועד, שכן היה עליו להגיש ערעור על עצם ההחלטה להטיל את העיקולים ומשלא עשה כן ואף הגיש, על פי החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל מיום 7.1.09, הודעה בענין תביעת הנזיקין שהגיש, אין הוא יכול להגיש, כיום, בר"ע על ההחלטה לבטל את העיקולים, מה גם שהמחזיקים הודיעו על רישום העיקולים אצלם. 5. לגופו של ענין טוענת ב"כ המשיב, שניתן לעקל זכות עתידה, כזכותו העתידה של החייב בכספים שייפסקו לזכותו בתביעה ומפנה להגדרת "נכס", אשר בסעיף 1 לחוק ההוצל"פ. בענין זה טוענת ב"כ המשיב, שאין מחלוקת בדבר התרחשות תאונת העבודה ובדבר זכותו של החייב לקבל, מהמחזיקים, כספים בגין פגיעתו בה. לטענתה, אין הוא יכול "להחזיק המקל בשני קצותיו" - מחד, לטעון שאין לו אצל המחזיקים כל זכות ומאידך - לפעול למימוש זכות כלפיהם. דיון ומסקנות : 6. גם תקנות סדה"ד וגם חוק ההוצל"פ ותקנותיו, מאפשרים הטלת עיקולים על נכסיו של אדם, אולם אין זהות בין חוקים אלה, לא באשר להגדרת המונח "נכס" ואף לא בנוגע למטרת הטלת העיקולים. בעוד שהעיקול הזמני, על פי תקנות סדה"ד, מוטל, דרך כלל, עם הגשת התביעה, כאשר טרם הוכרעו זכויות התובע (מבקש העיקול) ומטרתו - הבטחת אפשרותו של התובע להיפרע, אם יזכה בתביעתו, הרי עיקול על פי חוק ההוצל"פ מוטל לאחר שהתובע כבר זכה בתביעתו ולזכותו קיים פסק דין, שאת סכומו הוא מבקש לגבות באמצעות העיקול. 7. המונח "נכס" מוגדר בסעיף 1 לחוק ההוצל"פ: "לרבות זכות קיימת או עתידה." ואילו בתקנה 1 לתקנות סדה"ד מוגדרים "נכסים": "לרבות כל חוב, בין אם הגיע מועד פירעונו ובין אם לאו, וכל זכות, בין אם הגיע מועד מימושה ובין אם לאו." הבדל נוסף, הנגזר מכך, נוגע לתקופה, לגביה חל צו העיקול. בעוד שעיקול המוטל על פי תקסד"א תופס רק נכסים שהיו בידי הצד השלישי במועד בו קיבל את הצו (תקנה 374 לתקנות סדה"ד), הרי עיקול שהוטל על פי חוק ההוצל"פ תופס גם נכסים שיגיעו לידי הצד השלישי בתוך 3 חודשים מהיום בו קיבל את צו העיקול [(סעיף 44(א)] לחוק ההוצל"פ. 8. לאור ההבדל במטרות העיקולים ובשלב בו הם מוטלים ולאור ההבדל בהגדרות המונח "נכס", נראה שיש מקום לפרש את המונח "נכס" על פי חוק ההוצל"פ, בהתייחס לזכות עתידית, פרשנות רחבה מאשר על פי תקנות סדה"ד. אולם, אין צורך שאכריע בדבר, במסגרת תיק זה, שכן מסקנתי היא, כי גם לפי הפרשנות שניתנה למונח זכות עתידית בפסקי הדין אליהם הפנה ב"כ המבקש, אשר ניתנו כולם בנוגע לעיקול זמני, שהוטל על פי תקנות סדה"ד ולא בנוגע לעיקול שהוטל במסגרת חוק ההוצאה לפועל, יש לדחות את הערעור. 9. השאלה אילו זכויות עתידיות כולל "נכס", כהגדרתו בסעיף 1 לחוק ההוצל"פ, נדונה בהרחבה בע"א 3553/00 - יששכר אלוני נ' זנד טל מכוני תערובת בע"מ . (ניתן ביום 24.3.03) (להלן: "פרשת אלוני"), בו נקבע, כי ניתן להטיל עיקול על מכסת חלב, למרות שמדובר בזכות עתידית, תוך הבחנה בין זכויות אישיות לבין הזכות לקבל כספים בפועל. כבוד המשנה לנשיא, השופט שלמה לוין התיחס לבעייתיות ההגדרה באמרו: "מבחינות מסויימות כוללת מכסת החלב זכויות שיתכן ואפשר לכללן בגדר "נכס", כהגדרתו בסעיף 1 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, והשווה: תקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. אמרנו את הדברים בנימה של היסוס משום שיתכן ואין מדובר אלא ב"צפיה" שאינה ניתנת לעיקול, אלא אם כן עילתה כבר נתגבשה: [...] השאלה מתי הופכת צפיה לנכס שאפשר לממשו אינה נקייה מספקות ותלויה בנסיבות המקרה; אף האבחנה עצמה בין צפיה לנכס מעוררת קשיים ניכרים וראויה היא לבדיקה חוזרת." (ההדגשות, כאן ובהמשך, אינן במקור). כבוד השופטת פרוקצ'יה אבחנה, שם, בין זכות שהמקור המשפטי היוצר אותה כבר קיים, לבין זכות שהמקור המשפטי היוצר אותה, טרם בא לעולם. ובלשונה: "ההלכה הפסוקה נקטה אבחנה בין "זכות עתידה" שהתגבשותה בעתיד היא ודאית, בין בתאריך קבוע ובין בקרות ארוע שהתרחשותו אינה מוטלת בספק, לבין זכות שטרם נולדה או טרם נתגבשה. כך, למשל, זכות חוזית קימת הנתונה לאדם לקבל תשלום כסף מהצד השני לחוזה מהווה 'זכות עתידה' הנכללת בהגדרת 'נכס' אף שמועד פרעון התשלום החוזי טרם הגיע, שכן הזכות החוזית לתשלום כבר נתגבשה במישור המשפטי, ומימושה הינו וודאי בהגיע מועד הפרעון בעתיד. הוא הדין לגבי הזכות לשכר עבודה, גם אם תשלום השכר יתרחש לאחר ביצוע העבודה בעתיד, והוא, כאשר קיים כבר חוזה עבודה מחייב. אחרת הוא לגבי זכויות שעילתן טרם עוגנה בחוזה או בהתקשרות משפטית אחרת שעדיין לא באה לעולם. [...] כך, עצם קיום סיכוי לקבל כסף בעתיד לא הוכר כנכס בר-עיקול בהוצאה לפועל, כל עוד אין הוא מלווה בעילה משפטית מגובשת ההופכת את קבלתו לודאית (בר -אופיר, שם, עמ' 485-6 ,478)." לפיכך, התקבל, שם, הערעור חלקית ונקבע, שהעיקול שהוטל על מכסת החלב בעינו יעמוד, במובן זה שהוא יהיה ניתן למימוש רק על תמורתה, אם ובמידה שהיא תנוייד בעתיד, מבלי שניתן יהיה לכפות על המערערים את ניוד המכסה. 10. סיכום ההבדל בין תקווה או ציפייה שאיננה ניתנת לעיקול ובין זכות עתידית (בהקשר לדמי מפתח), ניתן למצוא בדברי כבוד השופט מלץ ברע"א 134/88 - חסיד לוי נ' יוסף כקשור . פ"ד מב(4), 198 ,עמ' 205-206, כדלקמן: "לסיכום: נראה לי שהמצב המשפטי כיום, על רקע פסק הדין הנ"ל הוא כזה: א. ככלל, התקוה או הציפיה שיווצר חוב בעתיד עקב חוזה שאולי יעשה אך טרם נעשה, איננה ניתנת לעיקול. ב. על בסיס עקרון זה, דמי מפתח עתידיים של דירות מגורים איננה ניתנת לעקול. (פסק הדין בפרשת אטבה). ג. כחריג לעקרון הנ"ל, דמי מפתח עתידיים של בתי עסק ניתנים לעקול משום האפשרות הגדולה יותר למימושם." (סעיף 10 לפסק הדין) 11. עינינו הרואות, כבר בפסק דין זה נעשתה האבחנה על בסיס הערכת "חוזקה" של הזכות העתידית. כאשר קיימת ציפייה לכך שייחתם חוזה, או יקרה אירוע, מכוחו יגיעו כספים - לא ניתן לדבר על זכות עתידית, אולם כאשר כבר נחתם חוזה, או אירע אירוע, מכוחו צפוי שיגיעו כספים בעתיד, הרי מדובר בזכות עתידית, הניתנת לעיקול. 12. בענייננו, האירוע היוצר את הזכות לקבל פיצויים - היא תאונת העבודה - כבר אירע. היינו - זכותו של התובע לקבל פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, אינה זכות עתידית, אלא זכות קיימת. אמנם, שיעור הפיצויים אינו ידוע והוא ייקבע ע"י ביהמ"ש הדן בתביעה, אולם הזכות לקבל פיצויים, מכח הפגיעה בעבודה, כבר קיימת. עצם הגשת התביעה מצביעה על כך שהתובע עצמו סבור שעומדת לו זכות לקבל פיצויים ואף מצביעה על כך שהתובע סבור שנזקו עולה על תשלומי המל"ל. אין מדובר בציפייה בלבד, להתגבשות זכות שטרם באה לעולם, אלא בזכות קיימת ולאור נכותו הגבוהה של המבקש, שהינה בשיעור של 100%, סביר גם שהפיצויים המגיעים לו לא ייבלעו בתגמולי המל"ל. מכל מקום - החייב לא הביא בפני כבוד ראש ההוצאה לפועל ואף לא בפניי, נתונים המראים אחרת ולו לכאורה. 13. לפיכך, יש לראות את זכותו של התובע לקבל פיצויים כזכות עתידית, במובנה בסעיף 1 לחוק ההוצל"פ ונכון החליט כבוד ראש ההוצל"פ כאשר הורה על עיקולה. נכון אף נהג כבוד ראש ההוצאה לפועל כאשר קבע, כי בטרם תינתן החלטה בדבר מימוש העיקול, "יבוררו צרכיו של החייב שכן מדובר בתביעה בגין נזקי גוף לחייב אשר נפגע אנושות ויש להקפיד לשמר את יכולתו לחיים בכבוד, גם נוכח חובו לנושים". בכך הלך כבוד ראש ההוצאה לפועל בעקבות דברי הנשיא ברק בפרשת אלוני (אשר היה, שם, בדעת מיעוט, אך לא לענין דברים אלה): "'יש לשמור על צלם האדם של החייב... יש להבטיח את מינימום הקיום האנושי של החייב'... על כן, האיזון הראוי המגן על מינימום קיום אנושי של החייב מוביל גם למסקנה כי יש לשמור על יכולתו של החייב לפרנס את עצמו ולקיים עצמו באופן מינימלי." פיצוייםנזקי גוףחברת ביטוחפוליסהעיקול