קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על גובה הקנס בעבירות בניה ללא היתר: ערעור על גזר דינו של בית משפט קמא (כבוד השופט אקסלרד) מיום 9.7.2008 בתיק עמק 324/05. כנגד המערערים הוגש כתב אישום ולפיו הינם הבעלים ו/או החוכרים ו/או בני רשות ובעלי חזקה והמחזיקים בפועל של מגרשים 18 , 19 , 20 ו - 49 ב' במושב יושיביה. בין החודשים ינואר 2005 ועד יוני 2005 נמצא כי המערערים הקימו, בנו או הציבו על המקרקעין , ללא היתר ובשימוש חורג במקרקעין, שהקמתם,הצבתם, בנייתם או סלילתם טעונה היתר על פי חוק התכנון והבניה, מבנים רבים כמפורט להלן: במגרש 19 מבנה משרדים בשטח של 130 מ"ר. במגרש 19 ובמגר 49ב' סככה ובמנה הצמוד לה לאחסון דשן. במגרשים 19, 20 ו - 49ב' ובחלק המצוי בתוך מגרש 49ב' קירות בטון באורך של 530 מטר. במגרש 49ב' מבנה יביל בשטח של 42 מ"ר המשמש כמשרד. במגרש 49ב' סככה בשטח של 33 מ"ר המשמשת לחניה. במגרש 19 שתי סככות האחת בשטח של 140 מ"ר והשניה בשטח של 49 מ"ר. במגרש 49ב' מבנה בן שתי קומות בנפח של 320 מ"ק , מסוע, מנועין ומתקנים המצויים בחלקם גם במגרש 19. במגרש 19 ו במגרש 49ב' תחנת תדלוק הכוללת מיכל דלק עילי לסולר בנפח של 15 מ"ק, מיכל דלק בנזין תת קרקעי, משאבת דלק לסולר, משאבת דלק לבנזין 96 אוקטן. במגרש 19 משטחי חניה לכלי רכב בשטח של 222 מ"ר. בתוך המגרשים 19 ו - 20 ובצמוד לגבולותיהם דרך סלולה בשטח כולל של 400 מ"ר. ביום 27.6.2004 קיבלו המערערים רשיון עסק זמני לשנה מאת הרשות המקומית, קרי: עד ליום 1.7.2005, היתר לתוכנית להקמת תחנת תדלוק לנפט, אחסון מוצרים חקלאיים ומכירתם וכן לעיבוד וגידול מוצרי חקלאות. על פי דין, כך על פי כתב האישום, לא ניתן היה ליתן רשיונות אלה לבמנים שניבנו ללא היתרים על פי החוק. ביום הגשת כתב האישום- 7.7.2005 רשיון העסק הזמני לא היה בתוקף. המערערים הודו בעובדות כתב האישום והורשעו בביצוע עבודה ללא היתר ושימוש במקרקעין, בסטיה וללא היתר - עבירה לפי סעיפים 145א';204 א', ב' ו - ג' לחוק התכנון והבניה, אחריות של תאגיד , מנהל ופקיד לפי סעיף 253 לחוק הנ"ל ועיסוק ללא רשיון בעסק טעון רישוי, עבירה לפי סעיף 14 לחוק רישוי עסקים. כבוד השופט אקסלרד הטיל על המערערים את העונשים הבאים: קנס בסך 300,000 ₪ על כל אחד מהמערערים 2 ו - 3 אשר ישולם ב - 30 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.9.2008. קנס בסך 100,000 ₪ על המערער1. התחייבות בסך 200,000 ₪ למשך שנתיים להמנע מעבירה לפי הוראות סעיפים 145, 204 ו - 210 , למעט עבירת שימוש ללא היתר, עד למועד תחילת תוקפו של צו ההריסה. צו הריסה אשר יכנס לתוקפו ביום 9.7.2009 אשר יפקע אם ינתנו היתרים למבנים. צו להפסיק כל עיסוק אשר עסקו בו המערערים על פי האמור בכתב האישום, אשר יכנס לתוקפו ביום 9.7.2009 אלא אם כן יקבלו המערערים רשיון עסק על פי חוק רישוי עסקים. כפל אגרה בסך 47,991 ₪. הערעור הינו על גובה הקנס אשר הושת על המערערים. טענות המערערים בהודעת הערעור: לטענת המערערים שגה בית משפט קמא משהתעלם ממספר שיקולים לקולא בגזר דינו כמפורט להלן: טובת המדינה - המערערים עוסקים בחקלאות מזה עשרות שנים באזור הנגב הצפוני ומספקים עבודה לעשרות עובדים. במסגרת שירותיה נותנת המערערת 3 שירותי עיבוד לחברה האזורית מושבי הנגב ומאחסנת את מלאי החירום של מדינת ישראל. גודל השטח החורג אינו עולה על 528 מ"ר . מדובר בבניה שנעשתה במשך שלושים השנים האחרונות ומשום כך חלה התיישנות. המערערים הודו במסגרת עסקת הטיעון ובכך חסכו זמן שיפוטי. במהלך השנים האחרונות פועלים המערערים לקבלת היתרים . המבנים ניבנו כדין מבחינת חוזקם וסולקו החומרים המסוכנים . בשנים האחרונות פקדה בצורת את כל האזור ומצבם הכלכלי של המערערים הינו בכי רע. המערערים הינם חקלאים ותיקים והינם אנשים נורמטיביים. בטיעונים בפני טען ב"כ המערערים כי משרדי הועדה המחוזית שמעונים עלו באש, דבר אשר היקשה על המערערים לבחון אילו מבנים קיבלו היתר והגשת כתב האישום בחלוף תקופה כל כך ארוכה גרמה למערערים נזק ראייתי. עוד נטען כי היו היתרים לכל המבנים הבעיה באזור אלא שלא היתה קיימת תב"ע ורק כעת, החליטה הועדה להכין תב"ע לאזור הזה והנאשמים נדרשו להכין תב"ע נוספת. זהו מקרה בו המציאות, החיים וגידול העסק אילצו את המערערים להקים מבנים לצרכי חקלאות. אין המדובר במבנים מסחריים שנועדו להעצמת רווחים או הגדלתם אלא המדובר בצורך קיומי. ב"כ המערערים טען להעדר אחידות בענישה והפנה לפסיקה כמפורט להלן: ת.פ.4242/02 ועדה מחוזית לתכנון ובניה דרום נ. אבו זהרי פריג', בה הושת על הנאשם קנס בסך 45,000 ש"ח בגין בניית שני מבנים אחד בשטח 162 מ"ר והשני 30 מ"ר. ת.פ. 486/05 מיום 1.1.08 מדינת ישראל נ. אלעוברה שם נעשה שימוש במגרש כדורגל ציבורי המשתרע על שטח של 900 מ"ר והושת קנס של 50,000 ש"ח בלבד. ע.פ. 1228/03 מחוזי נצרת שדי חאסן גונאמה נ. ועדה מקומית לתכנון ובניה גליל מזרחי בו הושתו קנסות שונים על שני אחים בגין אותן עבירות ובית המשפט המחוזי קבע שלפי כלל אחידות הענישה יש להפחית את הקנס לאור הקנס המופחת שהוטל על אחיו. ב"כ המשיבה עתר לדחות את הערעור וטען כי העונש שהושת על הנאשמים לא רק שאיננו חמור אלא קל בנסיבות המקרה. המדובר בשבעה עשר מבנים ומתחם גדול ביותר. ב"כ המשיבה הפנה לפסיקה כמפורט להלן: רע"פ 1810/08 , מפי כב' השופט ג'ובראן ולע.פ. 5402/08 שם אומץ פסק דינו של בית המשפט העליון. רע"פ 9354/07 שניתן על ידי כב' השופט ג'ובראן בו נדחה ערעור על חומרת העונש. לטענתו של ב"כ המשיבה, פסק הדין מצביע על שנים:האחד - הכרה בכך שאחד עשר בנינים ומשטחים מהווים כל אחת ואחת עבירה נפרדת. במקרה זה, הקנס שהוטל בבית משפט שלום היה 200,000 ש"ח, הופחת במחוזי ל-150,000 ש"ח אך להבדיל מהמקרה שבפני, הסיבה היחידה להפחתת הקנס היתה שמרבית המבנים שבהם היה מדובר מבנים יבילים ולא היה מדובר בבניה לצורכי מסחר אלא למטרות צדקה. לטעמו של ב"כ המשיבה, המדיניות להטיל עונשים כבדים הינה מוצדקת בארש מדובר בנגע שפשה וחלק מן הציבור נוטל החוק לידיו ומקים עסקים על מנת להרוויח ללא מורא. ברע"פ 2809/05 גבריאל טסה נ' מדינת ישראל , נספק על ידי כבוד השופט רובינשטיין כהאי לישנא: "אף לעיצומם של דברים: במישור הנורמטיבי, המדובר בעבירות חמורות ביותר בתחום התכנון והבניה, שבתי המשפט מצווים לתת יד למאבק בהן - שטחים גדולים ביותר של בניה ללא היתר, שטחים גדולים ביותר של שימוש חורג ואי קיום צו בית משפט לאורך שנים. במשנה תוקף - למרבה הצער - מהדהדים גם כיום, בנסיבות הישראליות, דבריו של השופט (כתארו אז) שמגר בע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה, פ"ד לו(1) 723, 725-724, בדבר "... התוצאות הקשות הנובעות מריבויין של העבירות נגד חוקי התכנון והבניה... , לאור התנאים השוררים אצלנו צדק בית משפט השלום בקבעו כי לגבי עבירה כגון זו יש לפעול באופן החלטי על-ידי הטלת עונש מאסר לריצוי בפועל, כדי שכוונת ההקפדה על קיומם של איסורי החוק תהיה אמינה, וכדי שסלחנות יתר לא תתפרש, כפי שקורה לא אחת, כהשלמה עם קיומה של תופעה פסולה". ראו גם ע"פ 917/85 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31 (השופט - כתארו אז - אלון): "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבניה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט". למרבה הצער, אף שחלפו עשרות שנים, הדברים לא השתפרו, ואדרבה, הפקרות שהיא בחינת מכת מדינה פשתה והלכה. ראו לענין זה דברי השופט (כתארו אז) חשין ברע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית "אונו", פ"ד נו(3) 49, 59: "אכן כן, תופעת הבניה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה - ברבות השנים צירפה עצמה מכה זו... לעשר המכות"; בא כוח המדינה הפנה לדו"ח ועדת החקירה הממלכתית לבטיחות מבנים (ועדת זיילר) 223-221, באשר להתפשטות הנגע של עבריינות בניה, עד שבית המשפט כמעט נדרש "להתנצל" על הענשתו. ואולם, אין בתי המשפט צריכים להתנצל על מלחמה בנגע, שכיסה את הארץ, לעתים עד כדי כלימה; אדרבה ואדרבה, כל הלוחם, הרי זה מבורך". ובע"פ (באר-שבע) 4192/07 - טוניק אבנר נ' ו.מ.לתכנון ובניה שמעונים . פסקה חברתי , כבוד השופטת ברקאי כדלהלן: "לאחר שחזרתי והפכתי בטענות הצדדים, סבורה אני כי בית משפט קמא עשה מלאכתו נאמנה. בית משפט קמא נתן את הדעת לכל הטענות אשר באו בפניו ומצא לנכון להשית עונש כבד זה על המערער אך משום היקף הבניה הרבה, התעוזה ועזות המצח המלווה בנייה זו, כמו גם ההשלכות שיש למעשים אלו על הסביבה ועל החברה כולה. אין המדובר בבנייה פרטית בהיקפים זעומים כי אם בבנייה מתחם בניה המונה 11 מבנים, הכולל עבודות פיתוח רחבות היקף, הכל כנלמד מן התמונות אשר מתעדות את היקפי הבנייה האמורים. המדובר בהיקפי בנייה שאין הדעת סובלת. אומנם, יש לתת את הדעת כי אין מדובר בבנייה תעשייתית המניבה תועלת ישירה לעבריין, כי אם במוסד חינוכי בראשו עומד המערער אולם, כפי שקבע בית משפט קמא דווקא כאשר מדובר בדמות מחנכת יש לצפות כי אדם שכזה ישמש דוגמא לכלל הציבור לציות לחוק. מסר אחר עלול להחטיא את מטרת הענישה. אשר לטענה בדבר אפליית המערער בהשוואה לענישה הנוהגת, אכן הביא בפני המערער פסיקה רבה אשר יש בה כדי לשקף את מדיניות הענישה הנוהגת. אולם, לא היה בה כדי לבסס את טענת האפליה לה טען המערער מאחר ויש לאבחנה מן המקרה דנן. בעוד שמרבית הפסיקה אשר באה בפני נוגעת להיקפי בנייה קטנים יותר, בשטחים מצומצמים יותר להרחבת שטחי מגורים, נסיבות המקרה דנן מלמדות על היקפי בניה ניכרים ביותר. לפיכך, אין לומר כי שגה בית משפט קמא שגיאה מהותית כאשר השית על המערער קנס בשיעור של 200,000 ₪ בגין בניית 11 מבנים. שהרי השתת קנס הינה בבחינת שיקול דעת הנתון לבית משפט וכאשר לא נמצא כי בית משפט הפעיל את שיקול דעתו באופן מוטעה לא תתערב ערכאת הערעור. יחד עם זאת, לנוכח הליכי הסדרת הבנייה האמורה, בהם נוקט המערער בחריצות מרובה, בפרט לנוכח קיומו של צו ההריסה התלוי ועומד, אשר יכנס לתוקף באם לא ינתן היתר כאמור ובהתחשב בעובדה כי מרבית המבנים הינם מבנים יבילים אותם ניתן יהיה לסלק מן המקום לאלתר ובהתחשב כי אין מדובר בבניה לצרכי מסחר כמו גם בעובדה כי הרשות חדלה אף היא כאשר לא עצרה את הבניה כבר בראשיתה ואיפשרה בניה כה רחבה, מבלי שיש בכך כדי להצדיק את מעשיו של המערער, מצאתי לנכון להתערב בגובה הקנס אשר הושת על המערער ולהקטין אותו לסכום של 150,000 ₪". ומן הכלל אל הפרט: את טענות המערערים יש לדחות אחת לאחת. באשר לטענת ההתיישנות, המערערים הודו בעבירות שיוחסו להם ומכאן, שאין מקום להעלאת טענה זו בנסיבות האמורות. כך אף לגבי גודל השטח שנבנה באשר הערעור, כאמור, נוגע לגזר הדין ולא להכרעת הדין. בית משפט קמא התייחס לכלל הטיעונים שנטענו על ידי המערערים ואין לי אלא לצטט חלק מגזר הדין: "אוכל להסכים עם הסנגור כי העובדה שמרשיו מנהלים מחסני חירום של חיטה עבור מדינת ישראל הוא שיקול שיש להביא בחשבון לכולה (צריך להיות לקולא - הערה שלי - מ.ב.) בבואי לגזור את עונשם של הנאשים אם כי סביר כי גם פעילות זו אינה נשאת (צריך להיות נעשית - הערה שלי - מ.ב.) לשם שמים. עוד יש לשקול לכולה (לקולא-מ.ב.) את העובדה שלמרות שביצעו הנאשמים עבירות חמורות על חוק התכנון והבניה, עושים הם מאמצים להכשיר את הבניה ולקבל את ההיתרים והאישורים הנדרשים על פי דין. אין להתעלם מכך כי המדובר בחקלאים ותיקים, אנשים אשר פרט לעבירות נשוא כתב האישום שבפני, הינם אנשים נורמטיביים אשר תרמו ותורמים גם היום רבות לפיתוח החקלאות במדינה". יחד עם זאת קבע כבוד השופט אקסלרד כי אין להתעלם מחומרת העבירות שבוצעו על ידי המערערים אשר ביצעו בניה רחבת היקף שיש בהן כדי להצביע על זלזול בוטה בחוק התכנון והבניה במשך תקופה ארוכה. אלה הפועלים כך רוכשים לעצמם יתרון על פני אנשים אחרים אשר מעכבים פתיחת עסקיהם או הרחבתם משבוחרים הם ללכת בדרך הישר ולקבל היתרים קודם לניהול עסקם. לטעמו של בית משפט קמא, העונש אשר יש להשית על נאשם אשר בוחר "לרתום את העגלה לפני הסוסים" צריך להיות עונש מרתיע אשר יראה לכל כי אין זו דרך כדאית , אף לא מן הבחינה הכלכלית. צדק בית משפט קמא בכלל נימוקיו ובמסקנה אליה הגיע תוך מתן משקל הולם לכלל השיקולים, הן לקולא והן לחומרא. מאידך, הקנס אשר הושת על המערערים הינו קנס גבוה במיוחד לאור פסיקת בתי המשפט אותה בחנתי. במצב הבטחוני השורר כיום, ולפנים משורת הדין, ןלנוכח העובדה כי המערערים פועלים מזה זמן רב להשגת ההיתרים, יופחת סכום הקנס ויעמוד על סך של 125,000 ₪ לכל אחד מן המערערים 2 ו -3 וסך של 50,000 ₪ למערער 1. יתר רכיבי גזר הדין של בית משפט קמא יוותרו על כנם.בניהקנסערעור