קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על דחיית בקשה למינוי מומחה רפואי: א. פתח דבר: 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת עירית הוד), מיום 25/5/09, בת.א. 08-08-7101, , לפיה נדחתה בקשת המערער למינוי מומחים רפואיים בתחום האורטופדי והנוירולוגי, בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ה'תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). ב. רקע עובדתי: 2. המערער, יליד 1981, מהנדס מחשבים במקצועו. 3. ביום 23/10/03 נפגע המערער בתאונת דרכים שעה שרכב נהוג ע"י משיב 1 ומבוטח ע"י משיבה 2, התנגש ברכבו מאחור, בכביש בין עירוני. 4. לאחר התאונה טופל המערער בבית החולים הצרפתי בנצרת. 5. ביום 25/10/03 פנה המערער לקופת חולים לאומית בעקבות כאבי צוואר ונבדק ע"י רופא אשר אישר לו תקופת אי כושר בת 19 ימים. 6. ביום 21/11/03 נבדק המערער בשנית ב"קופת חולים לאומית" והרופא אישר לו תקופת אי כושר נוספת בת 19 ימים. 7. בנוסף לפגיעה בצוואר, אובחנה אצל המערער ירידה בשמיעה עם טיניטוס שלא חלף מיום התאונה. 8. המערער המשיך לסבול מכאבים ומהגבלה בתנועות הצוואר, ועל כן הופנה לבדיקת CT ע"י הרופא המטפל. ביום 1/3/07 בוצעה בדיקת ה - CT בה אובחן כי סחוס הדיסקית הבין חולייתי הודגם עם בלט אחורי. 9. ביום 17/3/07 טופל המערער ע"י אורטופד בקופ"ח אשר המליץ על מתיחות לצוואר ומסאג' ידני מקומי. 10. ביום 16/5/07 החל המערער לבצע טיפולים פיזיותראפיים בשל הכאבים בצוואר. 11. ביום 20/8/08 הגיש המבקש בקשה למינוי מומחים רפואיים בתחום הנוירולוגי, אף אוזן גרון והאורטופדי. ביום 25/5/09 קיבל בית המשפט את הבקשה למינוי מומחה רפואי בתחום א.א.ג, אולם דחה את הבקשה באשר למותר המומחים הרפואיים המבוקשים. 12. ההחלטה אמורה הינה נשוא בקשת רשות ערעור זו. ג. קביעות ביהמ"ש קמא: 13. נקבע, כי לא הונחה תשתית ראייתית המצביעה על ראשית ראיה כלשהי לנכות בתחום הנוירולוגי, ולפיכך, נדחתה הבקשה. בית משפט קמא סמך קביעתו על המסמכים שצורפו וכעיקר על המסמך מיום 25/2/08, אשר ממנו עולה כי הבדיקה הנוירולוגית אשר נערכה למערער הייתה תקינה. 14. נקבע, כי העובדה לפיה מיום התאונה בו התלונן המערער על כאבים ועד לחודש 05/07, קרי, קרוב ל - 4 שנים, מועד בו החל לבצע טיפולי פיזיותראפיה, לא היו כל תלונות מצדו, מובילה למסקנה כי לא עלה בידי המערער להצביע על קיומה של ראשית ראיה להיוותרות של נכות רפואית בתחום האורטופדי הקשורה לתאונה, משכך, ובהעדר רצף טיפולי כאמור, נקבע כי אין מקום למינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדי. 15. באשר לבקשה למינוי מומחה רפואי בתחום א.א.ג. נקבע, כי קיימת ראשית ראיה למינוי מומחה רפואי בתחום זה, כדי בדיקת המערער וחוות דעתו בשאלה האם תלונות המערער קשורות לתאונה והאם נותרה לו נכות. עיקר טענות המערער: טענות לענין מינוי מומחה בתחום האורטופדי: 16. שגה בית משפט קמא שעה שקבע כי אין מקום למנות מומחה רפואי בתחום האורטופדי, מאחר והונחה בפניו ראשית ראיה בדבר קיומה של נכות בתחום זה. 17. שגה בית משפט קמא עת לא נתן משקל לעובדה כי המערער לא היה מעורב בתאונות בעבר, מלבד התאונה נשוא התביעה. 18. שגה בית משפט קמא עת לא התחשב בעובדה לפיה המשיבה לא הציגה כל ראיה בדבר עבר רפואי קודם בתחום האורטופדי והנוירולוגי. 19. שגה בית משפט קמא שעה שהתעלם מגילו הצעיר של המערער (22), שכן, ידיעה שיפוטית היא, כי בלטי דיסק מסוג הבלטים שהתגלו אצל המערער, אינם מתגלים באנשים צעירים. 20. שגה בית משפט קמא בהתעלמו מבדיקת ה - CT שביצע המערער, בגינה הומלץ על התערבות רפואית. 21. שגה בית משפט קמא עת לא נתן משקל לעובדה לפיה לא התגלו בבדיקות ה - CT כל שינויים ניוונים והבלטים הם על רקע חבלתי. 22. כדי להמנע מחשש לעיוות דין, יש לאפשר למערער להיבדק ע"י מומחה בתחום האורטופדיה, על מנת שיבחן את תלונותיו ואת היחס ביניהם לבין התאונה (ראה: בר"ע 1073/06 רסמיה חמוד נ' אריה חברה לביטוח ). טענות לענין מינוי מומחה בתחום הנוירולוגי: 23. בבדיקת CT מוח אובחנה אצל המערער "הצללה פסית בגג תעלת השמע החיצונית משמאל, צורמן". כן יודגש, כי בדיון בבקשה למינוי מומחים, הציע ב"כ המערער כי מומחה א.א.ג, יקבע אם ישנו צורך במינוי מומחה לנוירולוגיה, מאחר וההצללה הפסית התגלתה בגג תעלת השמע, אך בית משפט קמא דחה הצעה זו. 24. יתכן והממצא אשר התגלה אצל המערער בבדיקה כאמור, הנו בעל משמעות, לפיכך, קיימת ראשית ראיה למינוי מומחה רפואי בתחום הנוירולוגי. עיקר טענות המשיבים: 25. נטען, כטענה מקדמית, כי בקשת רשות הערעור דנן, הוגשה בחלוף 31 ימים ממועד מתן ההחלטה, וכי עפ"י ההלכה אף אחור בן יום אחד טעון תרוץ והצדקה. במקרה דנן, המערער כלל לא טרח לצרף לבקשתו למתן רשות לערער, בקשה להארכת מועד, כמתחייב, ואף לא טרח לפרט בגוף בקשתו לערער מהו הטעם שהביא לאיחור בהגשתה, מה גם, המערער לא צירף תצהיר לתמיכה בטענותיו, כל זאת בניגוד גמור לדין. לאור האמור לעיל, יש למחוק את בקשת רשות הערעור על הסף. 26. לגופו של ענין, בדין קבע בית משפט קמא כי אין ראשית ראיה למינוי מומחים רפואיים בתחומי האורטופדיה והנוירולוגיה. טענות לענין מינוי מומחה בתחום האורטופדי: 27. אין כל הסבר בפי המערער, הכיצד ייתכן כי נמנע במשך למעלה משלוש שנים רצופות מלהתלונן על כאביו הנטענים מהם סובל הוא לטענתו בעקבות התאונה. יצוין, כי לצורכי הכרעה בבר"ע זו, אין כלל צורך להידרש לשאלת נכונות טענותיו של המערער ביחס לכאביו הנטענים ואף אם נניח לצורך הענין כי כל תלונותיו אמת לאמיתה, הרי שאין עדין כל חוט מקשר וראית ראיה המצביעה על זיקה כלשהי בין אותם כאבים נטענים לבין התאונה שאירעה כ - 4 שנים קודם לכן. ברור לחלוטין, כי הרקע והמניע האמיתי לפניית המערער למעקב אורטופדי ולביצוע טיפולי פיזיותראפיה בשנת 2007, נעוץ ברצונו של המערער לבסס עילה כביכול למינוי מומחה רפואי, בתקווה כי זה יכיר לו בנכות כלשהי הקשורה בתאונה, וכל זאת תוך התנהגות מלאכותית, מגמתית ובלתי מהימנה. 28. לא למותר לציין כי המערער התחמק והתעלם, הן בתביעתו, הן בבקשתו למינוי מומחה בבית משפט קמא ובדיון שם, והן במסגרת בקשתו דנן, מפער הזמנים העצום דלעיל, ונמנע מלהציג לבית המשפט הסבר, ולו הקלוש ביותר, באשר לשלוש השנים ומעלה בהן לא ביקר אצל רופא אורטופד ולו פעם אחת בודדת. 29. בפסיקה נקבע כי "יש לבחון את הנכות על פי הדוקומנטציה הרפואית החל מחדר המיון, כאשר חייב להיות להיות חוט מקשר ברור בין הפגיעה לבין הנכות הנטענת..." (ת"א[ח"י] 2539/91 חיות רינה נ' קרנית ואח'). בהעדר אותו "חוט מקשר" בדבר כאבי / מגבלות הצוואר הנטענים מיום התאונה ועד לשנת 2007, אין לנו להסיק אלא כי אכן לא קיימת ראשית ראיה למינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדי. 30. כן יוער כי ה"ממצאים" המובאים בבקשת המערער, בדבר בלטי דיסק בצווארו, עפ"י בדיקת CT מיום 1/3/07, אינם מחזקים במאום את טיעוני המערער. בלטי דיסק, ככלל, אינם נוצרים על רקע טראומה, אלא מדובר בשינויים טבעיים ורגילים של גוף האדם החל מהעשור השני לחייו, ובית המשפט הנכבד עיין באין ספור חוות דעת מומחים רפואיים בתחום האורטופדי ושמע עדויותיהם של רבים כאלה, אשר הדגישו כי הנטייה או הניסיון לטעון לקשר בין תאונה כלשהי לבין היווצרות בלט דיסק שגויים לחלוטין. טענות לענין מינוי מומחה בתחום הנוירולוגי: 31. בקשת המערער למינוי מומחה רפואי בתחום הנוירולוגי הינה חסרת יסוד, שכן בתעודת חדר המיון ובתיעוד הסמוך לאחר התאונה (בשנת 2003), אין זכר לחבלת ראש, סחרחורות או כאבי ראש ותלונות המערער במישורים אלה נולדו לצרכי תביעה זו בלבד ורק בשנת 2006 ואילך. 32. הבדיקה הנוירולוגית המתועדת במסמך קופ"ח מיום 25/2/08, והנזכרת בגוף החלטת בית משפט קמא, מצביעה על ממצאי בדיקה תקינים לחלוטין. המבקש מנסה להסתמך בטיעוניו על ה"ממצא" בבדיקת ה - CT מוח שעבר ביום 19/5/06, המדבר על "הצללה פסית בגג תעלת השמע משמאל, צרומן?". בלשון פשוטה, הבדיקה הצביעה על הצטברות לכלוך (שעווה) בתעלת אוזנו השמאלית של המערער, הא ותו לא, ומשכך, אין הצדקה למינוי מומחה רפואי בתחום הנוירולוגי. 33. לחילופין בלבד, ומקום בו חרף כל האמור לעיל, ימצא בית המשפט לנכון למנות מומחים רפואיים כבקשת המערער, הרי שנוכח לשון תקנה 7(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), ה'תשמ"ז - 1986, יש להשית שכרו של המומחה, אם ימונה כזה, על המערער כתנאי להוצאת המינוי אל הפועל, על אחת כמה וכמה לנוכח הבעייתיות ביחס לעצם ההצדקה למינוי שכזה (ראה: רע"א 4915/08 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' ד"ר טטיאנה וסילבסקי, טרם פורסם ). 34. לסיכום כלל האמור לעיל, נמצא כי נימוקיו של בית משפט קמא, בדחותו את בקשת המערער למינוי מומחים רפואיים בתחומי האורטופדיה והנוירולוגיה, מוצדקים, נכונים וראויים, וגם בהתחשב בגישתם הליברלית של בתי המשפט בנוגע למינוי מומחים רפואיים בתביעות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ה'תשל"ה - 1975, לפנינו מקרה שאינו מצדיק מינויים בתחומים אלה, ואף לא בדוחק. דיון והכרעה: 35. כפתח דבר אציין כי החלטתי לדון בבקשה במתווה תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, ה'תשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"), קרי, לקבל את הבקשה לרשות ערעור ולדון בה כאילו הגוש ערעור על פי הרשות שניתנה. 36. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה על מכלול מצורפיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל כפי שיפורט לקמן. 37. טענתם המקדמית של המשיבים (הן בבר"ע עצמה והן במסגרת בש"א נפרדת), לפיה יש למחוק את הערעור על הסף, מאחר והוגש באיחור של יום, דינה להדחות. אכן צודקים המשיבים בטענתם כי אף איחור בן יום אחד טעון תירוץ והצדקה. בענייננו, סבור אני, כי ב"כ המערער הניח ככל הנראה בהיסח הדעת, כי בחודש מאי ישנם 30 ימים במקום 31, ועל כן הבקשה הוגשה באיחור של יום אחד. בב"ש 31/58 עזבון שמריהו הבר ו - 2 אח' נ' קולנוע שעריה פתח תקווה, פד"י י"ב, 897, נקבע כי איחור בן יום אחד הנעוץ בטעות בחישוב מספר הימים הקיימים באותו חודש, מהווה טעם מיוחד להארכת המועד להגשת ערעור. ההלכה דלעיל רלוונטית לענייננו, ועל כן אין מקום למחוק את בקשת רשות הערעור בשל איחור בן יום אחד כאמור לעיל. יפים לענין זה דבריו של בית המשפט העליון בבש"א 3086/95 אנגל חברה לקבלנות כללית בע"מ נ' בויום מהנדסים בע"מ, פד"י מט(5), 89, 93: "....יש לבדוק את סיבת האיחור, ורק אם זו עולה כדי "טעם מיוחד" המוכר בדין, תינתן הרשות לפתוח בהליך. בענין שלפניי המדובר, כאמור, בטעותו של בא כוח המבקשת בנוגע למספר הימים בחודש דצמבר. טעות ממין זה הוכרה כ"טעם מיוחד" בהחלטה הנ"ל בב"ש 31/58 [1]. אמנם המדובר בהחלטה שאיננה מן הזמן האחרון, אולם לא מצאתי כי קודמיי ראוי לסטות ממנה... בנסיבות אלה אף אני רואה עצמי מחויבת ללכת בתלם שהותווה בפסיקתו של בית משפט זה עד כה. העובדות שלפניי הן, כי בעטייה של טעותו של בא - כוח המבקשת בדבר מספר הימים שיש בחודש דצמבר לא הוגשה הבקשה לרשות לערער במועד, אלא באיחור של יום אחד. בב"ש 31/58 [1] הנ"ל הוכרה טעות "אריתמטית" מעין זו כ"טעם מיוחד" להצדקת האיחור בנקיטת ההליך. החלתה של הלכה זו בענייננו מביאה לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה להארכת מועד". (ההדגשה לעיל ולהלן - שלי - י.כ.). בין לבין גם הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור ביום 5/8/09 לאור הנטען בבקשה ולאור האמור לעיל, אין מקום לדחות את הבקשה. 38. לטענת המערער שגה בית משפט קמא בקבעו כי אין מקום למנות מומחה רפואי בתחום האורטופדי, מאחר והונחה בפניו ראשית ראיה בדבר קיומה של נכות בתחום זה. דין טענה זו להתקבל. הגישה בענין מינוי מומחים בתביעות לפי חוק הפיצויים היא גישה מקלה, שכן על פי חוק הפיצויים לנפגע אין אפשרות להוכיח את נכותו הרפואית ע"י הבאת מומחים מטעמו. לכן, די ברף נמוך יחסית של "ראשית ראיה" לצורך מינוי מומחה רפואי (ראה: "רע"א 3497/98 רזין נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, פד"י נב(5), 136 (להלן: "הלכת רזין"); רע"א 9477/04 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' עבאדין, טרם פורסם). עוד נקבע לענין זה ברע"א 219/91 אבנר הראל נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, טרם פורסם : "די בקשר סיבתי בדרגת הסתברות נמוכה כדי להצדיק את המינוי". תקנה 2 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), ה'תשמ"ז - 1986, המסדירה סוגיית מינוי מומחה רפואי בתובענה לפי חוק הפלת"ד, מורה בסעיף קטן (ב) כדלקמן: "(ב) לא אושפז הנפגע במוסד רפואי או שהוא טוען לנכות או לענין נושא רפואי אחר שאינם מתבטאים בסיכומי המחלה, יצרף לכתב התביעה מסמך שנערך לצורך טיפול רפואי בו ושיש בו ראיה לענין טענותיו". בית המשפט העליון בהידרשו לפרשנות שיש ליתן להיגד "מסמך שנערך לצורך טיפול רפואי בו ושיש בו ראיה לענין טענותיו" קבע כי די בכך שבמסמכים הרפואיים, שצירף התובע לכתב התביעה, תהא ראשית ראיה לנכות לה טוען התובע, כדי להצדיק מינוי המומחה הרפואי (רע"א 1619/93 אליהו נ' טטרו, פד"י מז(4) 89). לפיכך, די ב"קצה חוט", הנלמד מהמסמכים הרפואיים, וככזה, גם באשר לקשר הסיבתי, אשר יצדיק בירור מקצועי מלא של השאלה האם בעקבות התאונה סובל התובע מנכות רפואית, צמיתה או זמנית. הטעם העיקרי לכך נעוץ במאפיינה הייחודיים של תובענה לפי חוק הפלת"ד, הקובעים, בין היתר, כי מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט הינו הדרך היחידה העומדת בפני תובע להוכחת נזקיו הנטענים, בעטיה של תאונת הדרכים. עמד על כך כב' השופט ת' אור, ברע"א 1338/90 שיק נ' מטלון, פד"י מד(2), 216, בעמ' 219 - 220 (להלן: "פס"ד שיק"), בזו הלשון: "על פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) ה'תשמ"ז - 1986, אין עומדת לנפגע בתאונת דרכים האפשרות להוכיח את טענותיו בענין שברפואה על ידי הבאת ראיות מטעמו. הדרך העומדת בפניו היא לבקש מינוי מומחה או מומחים רפואיים. דחית בקשתו למינוי כזה יש בה, על כן, לסגור, בפניו את הדרך להוכיח שנותר עם מום או נכות כתוצאה מהתאונה, או כל ענין אחר רפואי. בנסיבות אלה, אין מקום לדחות בקשה למינוי מומחים רפואיים, כשקיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה". ואכן, בשל החשש שמא ייגרם לתובע עוול ותקופחנה זכויותיו, שבו בתי המשפט ואימצו ההלכה דלעיל, לפיה, די בראשית ראיה בדבר קיום נכות בתחום רפואי מסויים עקב התאונה, כדי שבית המשפט יעתר לבקשה למינוי מומחה רפואי בתחום זה, לבחינת טענות התובע. כאן המקום להדגיש, כי לאחר מתן ההחלטה בבית משפט קמא, ניתנה החלטה בבית המשפט העליון כפי כב' המשנה לנשיאה, השופט א' ריבלין, המחדדת ומחזקת את הקבוע בסעיף 6א לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, קרי, כי דרישת הסעיף הנ"ל אינה ורק לראשית ראיה לקיומה של נכות אלא גם לראשית ראיה לקיומו של קשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה (רע"א 4911/09, סהר ציון חברה לביטוח בע"מ נ' אליעזר כשרי, טרם פורסם ) (להלן: "עניין סהר"). עוד נקבע בענין סהר הנ"ל כי: "אכן, כיוון שהדרך היחידה להוכחת טענות בענן שברפואה במסגרת תביעה לפי חוק הפיצויים היא מינוי מומחה מטעם בית המשפט, הנטייה היא להקל בדרישות להוכחת קיומה של ראשית ראיה. בהתאם לכך, עשוי בית המשפט להכיר בקיומה של ראשית ראיה לקשר סיבתי, בין הנכות הנטענת לתאונה גם בהעדר אסמכתא חד משמעית לכך במסמכים הרפואיים. בית המשפט עשוי להסתפק בהקשר זה גם ברמת סבירות נמוכה לקיומו של קשר סיבתי (ראו רע"א 219/91 הראל נ' סהר חברה לביטוח בע"מ , 25/2/1991). עם זאת, אין לרוקן מתוכן את הדרישה לקיומה של ראשית ראיה לקשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה". לא למותר לציין, כי החלטה שלא למנות מומחה בתביעה לפי חוק הפיצויים תעמוד לביקורת קפדנית של ערכאת הערעור (ראה: הלכת רזין לעיל וכן אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה שלישית תש"ס - 1999, בעמוד 560). 39. מכאן, לנסיבות המקרה שבפני בבחינת מהכלל אל הפרט: מינוי מומחה בתחום האורטופדי: לאחר שעיינתי בחומר הרפואי ובכלל זה בבדיקת ה - CT שביצע המערער ביום 1/3/07 לפיה התגלו בלטי דיסק ונקבע כי נדרשת התערבות רפואית, מסקנתי היא, כי המערער הניח תשתית מספקת לצורך מינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדי. טענת המשיבים לפיה אין כל חוט מקשר וראית ראיה המצביעה על זיקה כלשהי בין אותם כאבים נטענים לבין התאונה שאירעה כ - 4 שנים קודם לכן, דינה להידחות. אכן קיים פער זמנים למן התאונה אשר ארעה בשנת 2003 ועד לפנייתו של המערער לטיפולים פיזיותראפיים ולבדיקות שונות כגון בדיקת ה - CT שביצע בשנת 2007, ואולם, מצאתי, כי יש במסמכים הרפואיים כדי להצביע על ראשית ראיה לקיומה של נכות וכן ראשית ראיה לקיומו של קשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה. מעבר לכך, כעובדה לא הוצגה כל ראיה בדבר עברו הרפואי של המערער או מעורבותו בתאונות קודמות. יתרה מכך, המערער התלונן על כאבים בצוואר ובגב, בסמוך לאחר התאונה, קרי, עת טופל בבית החולים ואף בפניותיו השונות לרופא המטפל בקופת החולים. בנסיבות דנן, מתקיימת ראשית ראיה, גם אם לא ברף גבוה ומתקיים הצורך במינוי מומחה רפואי, אשר הידע הרפואי הינו מומחיותו ונחלתו, כדי סיוע בבית המשפט בשאלת קיומו של חשש לפגיעה של ממש במערער וזיקתו לתאונת הדרכים (ראה: פס"ד שיק הנ"ל בעמ' 219; הלכת רזין, בעמ' 138-139). לאור כלל האמור לעיל ועל מנת למנוע חשש של עיוות דין ונעילת שערים, אני קובע כי יש לאפשר למערער להיבדק ע"י מומחה בתחום האורטופדיה, בכדי שהאחרון יבחן את תלונות המערער ואת היחס והקשר הסיבתי בכלל ביניהן לבין התאונה הנטענת. לפיכך, אני מורה על מינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדיה אשר זהותו תיקבע ע"י בית משפט קמא ועלות שכרו תחול על התובע - המערער. מינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה: 40. בבדיקת CT מוח מיום 19/5/06, אובחנה אצל המערער הצללה פסית בגג תעלת השמע החיצונית משמאל, צרומן וכן הומלץ על קורלציה עם בדיקה ישירה. לטענת המערער, יתכן והממצא אשר התגלה בבדיקה כאמור, הינו בעל משמעות, לפיכך, קיימת ראשית ראיה למינוי מומחה רפואי בתחום הנוירולוגי. מנגד, טוענים המשיבים, כי הבדיקה בסה"כ הצביעה על הצטברות לכלוך (שעווה) בתעלת אוזנו השמאלית של המערער, הא ותו לא, ומשכך, אין הצדקה למינוי מומחה רפואי בתחום הנוירולוגי. בדיון בבקשה למינוי מומחים בבית משפט קמא, הציע ב"כ המערער כי מומחה א.א.ג, אשר מונה מטעם בית המשפט, הוא שיקבע אם ישנו צורך במינוי מומחה לנוירולוגיה מאחר וההצללה הפסית התגלתה בגג תעלת השמע, ואולם, בית משפט קמא דחה הצעה זו. קיימת פרקטיקה מקובלת בבתי משפט, על פיה מתבקש המומחה הרפואי בתחום מסוים גם לחוות דעתו, ולהדריך את בית המשפט, אם יש צורך במינוי מומחה רפואי בתחום אחר, תחום בו אין הוא מומחה (מדובר בתחום קרוב למתחם המומחיות הנדרשת). במקרה כזה מבקש בית המשפט את סיועו של המומחה שהוא ממנה ואת עצתו, גם לענין מינוי מומחה בתחום האחר. המינוח הרפואי והידע הרפואי הכללי, אינם נחלתו של בית המשפט, הינם נחלתו של אותו מומחה, ויש בחוות דעתו לצורך זה כדי לסייע לבית המשפט, כדי מניעת טריקת דלת סופית בפני התובע. במאזן ראוי ונכון מידתית, זו הדרך הראויה בנסיבות המקרה כאן ולו גם כדי הסרת כל ספק שיהא בו כדי קיפוח לצמיתות של התובע - מערער. בנסיבות הענין, סבור אני כי היה מקום לקבל את הצעת ב"כ המערער כאמור המייתרת ממילא מינוי מומחה נוסף בשלב זה, ומקיימת איזון ראוי ונכון מאחר וההצללה הפסית התגלתה בגג תעלת השמע, ועל כן, אני מורה כי מומחה א.א.ג. יתן דעתו לשאלה האם קיים בכלל צורך במינוי מומחה רפואי בתחום הנוירולוגי. סיכומו של ענין, הערעור מתקבל כמפורט לעיל, ובנסיבות דנן, אני מורה למערער להפקיד בבית המשפט פקדון בסכום שיקבע ע"י בית משפט קמא להבטחת שכרם של המומחים בהתאם לתקנה 7(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) ה'תשמ"ז - 1986. זהות המומחים תקבע ע"י הערכאה הדיונית. 41. אין צו להוצאות בהליך בפני.מומחהרפואהערעורמינוי מומחהמומחה רפואי