בית המשפט פסק כי החלטה על ביטול פסק דין היא החלטה אחרת המחייבת ערעור ברשות. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם ערעור על החלטה לביטול פסק דין ברשות או בזכות ? המשיב (להלן - התובע) הגיש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל שני שיקים ירדניים שנמשכו לפקודת "חברת נבאת לחקלאות ולמסחר בע"מ", הוסבו לתובע, וחוללו בשל העדר כיסוי, האחד על סך 10,378 דינרים והשני על סך 2,730 דינרים. המערער (להלן - הנתבע) הגיש התנגדות לביצוע השטרות ביום 27.12.07 שהתקבלה ללא חקירה נגדית. הנתבע טען כי לא חתם על השיקים הנדונים. לטענתו, בעת ששהה בירדן נגנבו ממנו מסמכים וחפצים שונים ובכללם שני פנקסי שיקים, הוא דיווח על הגניבה למשטרת ירדן וכמו כן פנה לעורך דינו שם שאמר כי יודיע לבנק על גניבת פנקסי השיקים. לטענתו, הוא לא חתם על השיקים הנדונים. ביום 13.6.07 ניתן על ידי בית משפט קמא (כב' השופטת אנה שניידר) צו גילוי מסמכים הדדי וצו למתן תשובות לשאלונים. הנתבע לא קיים את הצווים הנדונים בדבר גילוי מסמכים ומתן תשובה לשאלון שהופנה אליו והמשיב הגיש ביום 15.11.07 בקשה למחיקת ההתנגדות לביצוע השטרות ולמתן פסק דין. בית משפט קמא הורה ביום 18.11.07 לנתבע להגיש את תגובתו לבקשה תוך 14 ימים והוסיף כי התיק יובא לפניו ביום 5.12.07. יצוין כי מועד ההוכחות קבוע היה ליום 12.12.07. ביום 6.12.07 נתן בית משפט קמא פסק-דין לפיו, בהעדר תגובת הנתבע לבקשה הנ"ל, התקבלה הבקשה, כתב ההגנה נמחק והתביעה התקבלה כך שהנתבע חויב לשלם לתובע את סכום התביעה בסך 115,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה, ריבית והוצאות. מועד ההוכחות בוטל. ביום 11.12.07 הגיש הנתבע בקשה לביטול ההחלטה ופסק הדין. ביום 20.2.08 התקיים דיון בבקשת הנתבע לביטול פסק הדין. התובע התנגד לבקשה אך בית המשפט נעתר לה בתנאי "שהנתבע ישיג תוך 60 יום מהבנק הירדני לפחות 6 שיקים בחתימתו אשר נפרעו ע"י הבנק באותו חשבון נשוא התביעה...". בית המשפט הוסיף וקבע כי "כל עוד לא הומצאו המסמכים... פסק הדין נותר על כנו". הנתבע לא המציא ששה שיקים כנדרש על פי החלטת בית המשפט. ביום 30.4.08 ניתנה על ידי בית משפט קמא החלטה המורה כי "הואיל והנתבע לא עמד בתנאים שנקבעו בהחלטה מיום 20.2.08, פסק הדין נותר על כנו". עוד קודם לכן, ביום 24.4.08, ארבעה ימים לאחר שחלף המועד להגשת ששה שיקים, הגיש הנתבע לבית משפט קמא "הודעה לבית המשפט הנכבד" בה נטען מפי בא-כוח הנתבע, כי בחשבון הבנק הנדון "בוצעו משיכות מזומן ו/או העברות בנקאיות בפקס'". כן צורפו להודעה מספר העתקים של מכתבים שנשלחו לפי טענתו אל הבנק בירדן בפקסימיליה בהם ביקש הנתבע במועדים 20.12.01, 2.12.01, 13.12.01, 30.12.01, 10.01.02, להעביר לאדם בשם ג'מאל מוחמד עויס מוסטפא, סכומי כסף שונים, וכן מכתב מהבנק מיום 10.4.08 לפיו "החשבון מוקפא החל מתאריך 15.1.2002. לא היו כלשהם פרטים לגבי משיכה או הפקדה בחשבונו של מר זכי מוחמד עבד אללטיף לבנאוי. בהתאם לפרטים, המשיכות שהתבצעו מהחשבון הנ"ל בוצעו על פי הרשאות פקסימיליה ועל פי מכתבים רשמיים מישראל בלבד". כאמור, הנתבע הגיש לבית המשפט הודעה בצירוף מסמכים, אך לא הגיש בקשה בצירוף תצהיר, כנדרש על פי התקנות, למתן הסבר כלשהו למחדלו להמציא ששה שיקים כנדרש על פי החלטת בית המשפט. בכך מונע הנתבע אפשרות להוכיח את אמיתות חתימתו על השיקים נשוא התביעה. מן הראוי להדגיש כי חרף הנטען על-ידי הנתבע בהודעתו הנ"ל, הרי שבתצהיר תשובות לשאלון מיום 9.12.07, במענה לשאלה האם נכון שמחשבון הבנק הנדון "נפרעו מספר לא מעט של שיקים?" השיב הנתבע: "כן". אין צורך לומר כי תשובה זו עומדת בסתירה מוחלטת לטענת הנתבע בהודעתו מיום 24.4.08 שצוטטה לעיל. בערעורו מלין הנתבע, לפי האמור בפתח כתב הערעור, על החלטת בית משפט קמא מיום 30.4.08. עם זאת, הואיל ובהמשך כתב הערעור נזכרו גם פסק הדין מיום 6.12.07 וההחלטה מיום 20.2.08, החלטנו שלא להקפיד עם הנתבע, ודנו במסגרת ערעור זה בכל ההחלטות עליהן מלין הנתבע. דין הערעור להידחות. צודק התובע בטענתו כי החלטת בית משפט קמא מיום 30.4.08 איננה פסק דין אלא החלטה אחרת שאין עליה ערעור בזכות. לפיכך, היה על הנתבע להגיש בקשת רשות ערעור ולא ערעור. עוד צודק התובע בטענתו כי אם רצה הנתבע לערער על ההחלטה בבקשתו לביטול פסק הדין (החלטה מיום 20.2.08), היה עליו להגיש בקשת רשות ערעור: "על-פי ההלכה הפסוקה, הכרעה מסוג זה היא בגדר 'החלטה אחרת' אשר הערעור עליו הוא ברשות הערכאה, שאליה מערערים" (ע"א 39/83 עיזבון המנוח אלראי ז"ל נ' ליברמן, פ"ד לח (4) 428). גם זאת לא עשה הנתבע, ולא הגיש בקשת רשות ערעור כנדרש בתוך 30 יום. אמנם עמדה לנתבע זכות ערעור על פסק הדין מיום 6.12.07 ומניין הימים להגשת הערעור החל מיום מתן ההחלטה בבקשה לביטול פסק הדין שניתן על פי צד אחד (ראו תקנה 398 א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). אולם מאחר שההחלטה בבקשה ניתנה ביום 20.2.08 בדיון במעמד הצדדים, הרי שהערעור שהוגש ביום 12.5.08, הוגש לאחר חלוף המועד להגשתו. יובהר כי איננו מקבלים את טענת הנתבע לפיה מניין הימים להגשת הערעור החל במועד מתן ההחלטה מיום 30.4.08, שכן אין זו ההחלטה הנדונה בתקנה 398א הנ"ל. ההחלטה שאליה מכוונת התקנה היא זו שמיום 20.2.08, החלטה אשר קובעת האם ובאֵלו תנאים יש להיעתר לבקשה לביטול פסק הדין שניתן על פי צד אחד. הכוונה איננה להחלטה מיום 30.4.08 שעניינה האופרטיבי היחיד הינו ביטול עיכוב הליכי ההוצאה לפועל "הואיל והנתבע לא עמד בתנאים שנקבעו בהחלטה מיום 20.2.08". התנאים לביטול פסק הדין נקבעו רק בהחלטה הראשונה מיום 20.2.08. בנסיבות אלה, דין הערעור להידחות. למעלה מן הצורך יצוין כי התנהלות המערער בהליכים הנדונים מעוררת למצער תמיהה. החלטת בית המשפט מיום 18.11.07 שהתקבלה אצל הנתבע ביום 20.11.07 (לפי חותמת "התקבל" במשרד ב"כ הנתבע שהוטבעה עליה) קבעה כאמור כי התיק יובא לעיונו של בית המשפט ביום 5.12.07. חרף זאת, ולמרות העובדה שהתיק היה קבוע להוכחות ביום 12.12.07, שלח הנתבע את תגובתו מבית הדואר בחדרה, רק ביום 11.12.07. זאת ועוד, גם את תגובתו להחלטת בית המשפט מיום 20.2.08 שהתירה לנתבע להגיש ששה שיקים בתוך ששים ימים כתנאי לביטול פסק הדין, לא הגיש הנתבע במועד אלא רק ביום 24.4.08 וגם זאת, כאמור, ללא תצהיר ובניגוד להוראות התקנות. יתרה מזו, הנתבע טוען כי לא חתם על שיקים במסגרת החשבון האמור ולכן אין בידיו להמציא שיקים כנדרש בהחלטת בית המשפט. ואולם, החלטת בית המשפט ניתנה במעמד באי כוח הצדדים ומתבקש היה לומר זאת לבית המשפט על אתר או למצער סמוך לאחר מכן, ולא לאחר חלוף למעלה מחודשיים. בעניין זה יצוין עוד כי טענת הנתבע לפיה לא חתם מעולם על שיקים במסגרת חשבון הבנק הנדון, לא נטענה בכתב ההתנגדות שהגיש לבית המשפט, דבר המעורר כשלעצמו תמיהה. הערעור נדחה. הנתבע יישא בהוצאות הערעור וכמו כן ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ בצרוף מע"מ. ערעורביטול פסק דין