ערעור על החלטת בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על החלטת בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין: 1. לפניי ערעור שהגיש עו"ד (להלן - המערער) על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (להלן - בית הדין המשמעתי הארצי או בית הדין) מיום 17.11.08 (כב' אב"ד עו"ד א. בנר, חב"ד עו"ד מ. וקסמן וחב"ד עו"ד א. גושן). 2. נגד המערער הוגשה קובלנה המייחסת לו עבירות משמעתיות של אי שמירה על כבוד מקצוע עריכת הדין, התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין וחוסר נאמנות ומסירות ללקוח. על פי הקובלנה, בינואר 2001 מסר המתלונן לטיפולו של המערער תיק בעניין תאונת דרכים בה היה מעורב, אולם מאז ינואר 2001 ועד למועד הגשת התלונה (אוגוסט 2005) לא הגיש המערער תביעה לבית המשפט המוסמך למרות שלאורך תקופה זו הבטיח מספר פעמים למתלונן כי יעשה כן בהקדם. על פי הקובלנה ניסה המתלונן, באמצעות בנו, ליצור קשר עם המערער פעמים רבות והשאיר לו הודעות רבות, אך המערער התחמק ממנו, לא עדכן אותו על כתובת משרדו החדש, לא חזר להודעותיו ונמנע מלעדכן את המתלונן על הטיפול בעניינו. 3. בבית הדין המשמעתי במחוז חיפה, הגיעו הצדדים להסדר טיעון שלא כלל הסכמה לעניין העונש. על פי הסדר הטיעון, המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות המשמעתיות מושא הקובלנה. בגזר הדין שניתן בבית הדין המשמעתי המחוזי נחלקו הדעות. דעת הרוב החליטה כי אין מקום להפעיל את העונשים המותנים שהיו תלויים ועומדים נגד המערער וגזרה עליו עונש של השעיה על תנאי לתקופה של 12 חודשים למשך שלוש שנים ותשלום הוצאות הלשכה בסכום של 3,500 ₪. דעת המיעוט היתה כי יש להטיל על המערער עונש של 9 חודשים השעיה בפועל, השעיה על תנאי, הפעלה בחופף של עונשי ההשעיה על תנאי התלויים ועומדים נגד המערער ותשלום הוצאות הלשכה בסכום של 1,000 ₪. 4. המשיבה הגישה ערעור על קולת העונש ובפסק דין של בית הדין המשמעתי הארצי התקבל הערעור ונגזר על המערער עונש של השעיה בפועל לתקופה של 3 חודשים. בית הדין השאיר על כנו את אותו חלק בגזר הדין הנוגע לעונש ההשעיה על תנאי לתקופה של 12 חודשים ותשלום הוצאות הלשכה בסכום של 3,500 ₪. 5. המערער טוען כי הקובלנה מושא גזר הדין הינה ספיח אחרון של תקופה קשה שעברה עליו. לטענתו, טעה בית הדין המשמעתי הארצי בכך שלא נתן את המשקל הראוי לכך שהקובלנה הינה חלק מהתנהלות לקויה שלו בעבר והתייחס אליה באופן מנותק מבלי לראות את התמונה הכוללת. לטענתו, חלף מאז זמן רב, הוא חזר לתפקד כראוי ולשרת נאמנה את לקוחותיו. המערער מוסיף וטוען כי טעה בית הדין המשמעתי הארצי בכך שלא נתן את המשקל הראוי לכך שאם היה יודע כי הוגשה נגדו התלונה, היה מבקש מבית הדין לצרף תיק זה לאיחוד התיקים שנעשה לו ויש להניח כי בית הדין היה נעתר לבקשה זו. המערער טוען כי הביע חרטה כנה על התנהגותו ומעשיו אך בית הדין לא נתן את המשקל הראוי לכך במסגרת העונש שהטיל עליו. המערער טוען עוד כי ביצוע העבירות על ידו לא גרם נזק בלתי הפיך ללקוח. ראוי לציין כי בדיון בבית המשפט חזר בו המערער מכל הטענות שהעלה כלפי אב בית הדין המשמעתי באזור חיפה, וטוב שעשה כך. 6. המשיבה טוענת כי אין הצדקה להתערב בגזר הדין של בית הדין המשמעתי הארצי שאינה חורגת לטענתה ממתחם הענישה הראויה. המשיבה מפנה בעניין זה לפסיקה של בית המשפט העליון. לטענת המשיבה, לא ניתן היה לאחד את התיק מושא הערר עם יתר התיקים נגד המערער שכן אלה הסתיימו זמן רב טרם הגשת התלונה. המשיבה מוסיפה וטוענת כי המערער הורשע בדצמבר 2004 (בגין התיקים הקודמים) וקיבל עונש של השעיה על תנאי. לטענתה, כל עורך דין סביר היה נזהר כפליים ואילו המערער המשיך להזניח את לקוחותיו והודה כי כ-8 חודשים לאחר שהורשע באותה עבירה בדיוק, הוא המשיך לבצע את אותה עבירה. לטענתה, שאלת הנזק שנגרם ללקוח ממחדל של עורך דין היא עניין לתביעה אזרחית בין הלקוח לעורך הדין ואינה רלבנטית לענייננו. 7. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את פסק הדין של בית הדין המשמעתי הארצי ואת המסמכים שהוגשו, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. ככלל, מידת התערבותו של בית המשפט בפסיקה העונשית של בית הדין המשמעתי ראוי שתהיה מצומצמת, שכן מצופה כי ערכאות המשמעת יתוו את נורמות ההתנהגות המשמעתית המצופה מעורך דין ואת רמת הענישה כלפי מי שחרג מנורמות אלה. התערבותו של בית המשפט תעשה רק באותם מקרים בהם נמצא כי היתה חריגה - לחומרה או לקולא - מרמת הענישה הראויה, או בהימצא נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות. על בית המשפט לבחון אם נעשה איזון ראוי בין האינטרס הציבורי לבין האינטרס של הנאשם בדין המשמעתי ולהביא בחשבון את מכלול השיקולים הרלוונטיים לעונש, ביניהם השיקולים האישיים של הנאשם והאינטרס הציבורי העומד ביסוד ההליך המשמעתי בכלל וההליכים המשמעתיים הנוגעים לציבור עורכי הדין בפרט. 8. המעשים בהם הורשע המערער על פי הודאתו אינם קלים. חובת הנאמנות המוטלת על עורך דין כלפי לקוחו הכוללת בחובה טיפול בעניינו במסירות ובשקידה הינה לב ליבו של מקצוע עריכת הדין ומבין החובות החשובות ביותר המוטלות על עורך דין. בענייננו חומרה מיוחדת נודעת נוכח עברו המשמעתי המכביד של המערער בעבירות מאותו סוג, כאשר רוב התיקים בהם הורשע בעבר עסקו בהתנהלות לקויה של המערער כלפי לקוחותיו כשהוא מקבל לידיו תיקים ומזניח את הטיפול בהם ובחלק מהמקרים אף גורם למתלוננים נזק. בכל אותם מקרים נהג בית הדין כלפי המערער בגישה המקילה ובסלחנות כאשר חזר והטיל עליו עונשים הכוללים עונש של השעיה על תנאי בלבד. 9. בית הדין המשמעתי הארצי יצא מנקודת הנחה - לטובת המערער - כי במקרה זה אין חובה להפעיל את ההשעיות על תנאי התלויות ועומדות בעניינו של המערער. בית הדין התחשב מצד אחד - לחובת המערער - בכמות ההרשעות הקודמות שהיו לו ובעובדה שיש ביניהן דמיון, אם לא מכנה משותף, כאשר רובן "עוסקות בהזנחה של טיפול בלקוחות המתלוננים, תוך התחמקות בפועל מן הלקוחות, לעיתים עד כדי ניתוק הקשר עימם" (סעיף 22 לגזר הדין של בית הדין). מנגד הביא בית הדין בחשבון את שיקולי הענישה הכלליים ובהם את חובת ציבור עורכי הדין כלפי לקוחותיהם, את החובה לשמור על אמון הציבור במקצוע עריכת הדין ואת הנזק הרב שנגרם למקצוע עריכת הדין ולמרקם היחסים בין עורך הדין ללקוח. בית הדין הביא בחשבון כי מתחייבת ענישה של השעיה בפועל, במיוחד כאשר מדובר במקרה בו התופעה של הזנחת הטיפול בלקוח חוזרת על עצמה בתדירות כה גבוהה ובאה לידי ביטוי בכמות כה משמעותית של הרשעות קודמות בעבירות מאותו סוג. בית הדין התחשב לקולא בעובדה שבעבירה המשמעתית בה הורשע המערער אין פגיעה בטוהר המידות, בחרטה הכנה שהביע המערער ובשיקול השיקומי. על בסיס מכלול השיקולים האלה ראה לנכון בית הדין להשית על המערער עונש של השעיה בפועל לתקופה קצרה יותר מזו שסברה דעת המיעוט בבית הדין המשמעתי במחוז חיפה. 9. שיקוליו של בית הדין המשמעתי הארצי נכונים וראויים ואין כל מקום להתערב בעונש שהטיל על המערער. יש לדחות את טענתו של המערער כי אם היה יודע על התלונה מושא הערעור, היה יכול לבקש איחוד תיק זה עם תיקים אחרים נגדו. כפי שהסבירה ב"כ המשיבה, התלונה בגין תיק זה הוגשה לאחר שהסתיימו ההליכים המשמעתיים הקודמים שהתנהלו נגד המערער. אולם - וזה העיקר - הרשעתו המשמעתית האחרונה של המערער היתה בדצמבר 2004 והעונש שהוטל עליו היה השעיה על תנאי בלבד. נראה כי בענישה זו לא היה די כדי להרתיע את המערער מלהמשיך להזניח את עניינו של לקוחו משך כ-8 חודשים נוספים. צדק בית הדין בכך שראה כנסיבה לחומרה את עברו המשמעתי המכביד של המערער (כ-9 תיקים) בעבירות משמעתיות מאותו סוג כאשר בכולם קיבל עונש על תנאי בלבד הנושא פני עתיד. נראה כי עונש ההשעיה בפועל שהוטל עתה על המערער מביא לידי ביטוי נכון את האינטרס הציבורי החשוב כל כך בעבירות משמעת של עורכי דין. 10. אכן, בעניינו של המערער הצטברו מספר נסיבות לקולא וביניהם חלוף הזמן מאז המעשים בהם הורשע והחרטה הכנה שהביע המערער על מעשיו ונשמעה מפיו גם בבית המשפט. עם זאת נראה כי לשיקולים האישיים של המערער ניתן ביטוי נכון בתקופת ההשעיה הקצרה יחסית שבית הדין ראה לנכון להטיל על המערער. לכך יש להוסיף את נכונותה של המשיבה להקלה נוספת עם המערער בכך שתקופת ההשעיה תחל רק בפגרה הקרובה ובמהלך החגים שלאחריה. אכן, הטלת עונש השעיה על עורך דין הינה עניין חמור וקשה, אולם בהתחשב במכלול הנסיבות - לחומרה ולקולא - נראה לי כי בית הדין המשמעתי הארצי איזן נכונה את מכלול השיקולים הנדרשים, העונש שהוטל מאוזן וראוי ובוודאי אינו חמור במידה המצדיקה התערבות של בית המשפט. לאור כל האמור החלטתי לדחות את הערעור. לשכת עורכי הדין (משמעת)ערעורעורך דיןלשכת עורכי הדין