ערעור על קולת העונש בעבירות מס הכנסה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על קולת העונש בעבירות מס:

השופט ע' פוגלמן:

1. ביום 14.12.08, גזר בית-משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת הדסי-הרמן, ס"נ) את עונשם של אברהם מולכו, צבי מולכו וחברת אחוזת הדרים בע"מ (להלן: "המשיבים") לאחר שהרשיעם, לפי הודאתם, בעבירות על פקודת מס הכנסה [נוסח חדש]; תשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת מס הכנסה" או "הפקודה"); ועל חוק מס ערך מוסף, התשל"ו – 1975 (להלן: "חוק מס ערך מוסף" או "החוק").

על המשיב 1, אברהם מולכו (להלן: "אברהם") גזר בית-משפט קמא 15 חודשי-מאסר בפועל; 15 חודשי-מאסר על תנאי למשך 3 שנים, וקנס כספי בסך 35,000 ₪ או 100 ימי-מאסר תמורתו.
על המשיב 2, צבי מולכו (להלן: "צבי") נגזר עונש מאסר בפועל של 30 חודשים; 18 חודשי-מאסר על תנאי למשך 3 שנים, וקנס בסך 35,000 ₪ או 100 ימי-מאסר תמורתו.
על חברת אחוזת הדרים בע"מ (להלן: "החברה") הטיל בית-משפט קמא קנס בסך 20,000 ₪ (להלן: "גזר הדין").

2. על גזר הדין הוגשו הערעורים המאוחדים שבפנינו: האחד, ערעור המדינה על קולת העונש (ע"פ 7035/09 (להלן: "ערעור המדינה")); ושני הערעורים הנוספים (ע"פ 7039/09, ע"פ 7117/09), ערעורי המשיבים, אברהם וצבי, על חומרת העונש.

הרקע וההליכים

3. אברהם הוא אביו של צבי. לפי עובדות כתב האישום המתוקן, שהוגש כנגד המשיבים ביום 26.3.08 (להלן: "כתב האישום"), בתקופה שבין שנת 1999 לשנת 2004, ניהלו אברהם וצבי פנימייה לילדות ממשפחות קשות-יום, בשם "בית שושנה מולכו" (להלן: "הפנימייה"). אברהם היה מנהלה הפעיל של הפנימייה, וצבי שימש בה כפקיד אחראי. החברה, שהיתה בשליטתם של אברהם, צבי ושושנה מולכו, עוסקת בניהול בית-אבות.

לפי הנטען באישום הראשון, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, פעלו אברהם, צבי והחברה במירמה, עורמה ותחבולה, על-מנת להקטין את הכנסותיהם בעסקים שהיו בבעלותם או בניהולם. צבי נהג לזייף חשבוניות-מס שקיבל מספקים שונים, בדרך של הוספת פרטים כוזבים על-גבי החשבוניות, ועל-ידי שינוי והגדלת הסכומים שהיו רשומים על החשבוניות (להלן: "החשבוניות המזוייפות"). המשיבים כללו את החשבוניות המזוייפות בספרי החשבונות של הפנימייה, וכך נהגו גם לגבי החברה. אברהם וצבי השתמשו בחשבוניות מזוייפות בסכום של לא פחות מ- 8,878,679 ₪, ניפחו את הוצאותיהם והפחיתו מהכנסתם ומהמס לתשלום בדו"חות התקופתיים למס ערך מוסף.

בנוסף, נהגו אברהם וצבי לכלול בספרי הנהלת החשבונות של עסקיהם, חשבוניות המתייחסות להוצאותיהם הפרטיות, והציגו זאת כתשומות עסקיות של הפנימייה והחברה, ובכך ניפחו הוצאותיהם והפחיתו מהכנסתם החייבת של עסקים אלו, ומהמס לתשלום בדו"חות התקופתיים למס ערך מוסף. היקף החשבוניות הפרטיות הגיע לכדי אלפי שקלים בחודש, במהלך התקופה הרלוונטית.

במסגרת זו הואשמו המשיבים, באישום הראשון, בעבירות הבאות:
- אברהם הואשם ב- 6 עבירות השמטת-הכנסה מדו"ח, לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה; ב- 72 עבירות של מסירת ידיעות כוזבות בדו"חות התקופתיים, לפי סעיף 117(ב) (1) לחוק מס ערך מוסף; בעבירות של הכנה וקיום ספרי הנהלת חשבונות כוזבים וכן הרשאה לזייף פנקסי-חשבונות או רשומות, 6 עבירות לפי סעיף 220(4) לפקודה ו- 6 עבירות לפי סעיף 117(ב)(6) לחוק; ב- 6 עבירות של שימוש במירמה, עורמה ותחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודה; וב- 72 עבירות לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק.

- צבי הואשם ב- 6 עבירות של השמטת-הכנסה מדו"ח, לפי סעיף 220(1) לפקודה; ב- 72 עבירות לפי סעיף 117(ב1) לחוק; ב- 6 עבירות של הכנה וקיום ספרי הנהלת חשבונות כוזבים וכן זיוף פנקסי חשבונות או רשומות, לפי סעיף 220(4) לפקודה; וב- 6 עבירות של שימוש במירמה, עורמה ותחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודה.

- בשל פעולותיהם בניהול החברה, הואשמו אברהם וצבי ב- 3 עבירות של השמטת-הכנסה מדו"חות החברה, לפי סעיף 220(1) לפקודה; ב- 36 עבירות של מסירת ידיעות כוזבות בדו"חות תקופתיים, לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק; ב- 4 עבירות של ניהול ספרים כוזבים וכן זיוף ו/או הרשאה לזייף פנקסי-חשבונות או רשומות, לפי סעיף 220(4) לפקודה ולפי סעיף 117(ב)(6) לחוק; ב- 4 עבירות של שימוש במירמה, עורמה ותחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודה; וב- 36 עבירות לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק.

- כמו-כן הואשם אברהם בעבירה של שימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 יחד עם סעיף 418 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"); וצבי הואשם בעבירה של זיוף מסמך, לפי סעיף 418 לחוק העונשין, וזאת במסגרת ניהול הפנימייה והחברה.

האישום השני הופנה נגד צבי בלבד.

לפי הנטען באישום זה, במהלך שנת 2004, פנה צבי לאחר בשם שלמה רבלסקי (להלן: "רבלסקי"), סיפר לו כי מתנהלת נגדו חקירה פלילית של שלטונות המס, וביקש להתייעץ עימו בנוגע לספרי הנהלת חשבונות של העסקים בהם הוא מעורב, שכן יש בהם רישומים כוזבים וחשבוניות מזוייפות. בהסכמת רבלסקי, העביר אליו צבי את ספרי הנהלת החשבונות של הפנימייה, ורבלסקי העלים את ספרי החשבונות של המחצית הראשונה של שנת 1999 וכן את כל ספרי הנהלת החשבונות של שנת 2002, במטרה להסתירם מפקיד השומה.

בגין האמור, הואשם צבי באישום השני בעבירה של שימוש במירמה, עורמה ותחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודה; בעבירה של השמדת או הסתרת-מסמכים, שיש להם ערך לעניין השומה, לפי סעיף 216(6) לפקודה ולפי סעיף 117(ב)(7) לחוק; ובעבירה של שיבוש מהלכי-משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

4. ביום 16.11.06 הורשע אברהם, על-פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, ב- 29 עבירות לפי הפקודה, ב- 150 עבירות לפי החוק ובעבירות לפי חוק העונשין. צבי, שעזב את הארץ במהלך ההליכים, חזר לאחר-מכן, ובהמשך הודה והורשע ביום 18.6.08, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן מיום 26.3.08.

5. במסגרת גזר הדין שקל בית-משפט קמא את נסיבות המקרה שלפניו, ובכלל זה עמד על חומרת העבירות בהן הורשעו המשיבים, משְכן, ריבויין והיקפן. הוא הדגיש, כי "העבירות בהן הורשעו הנאשמים חמורות, הן על-פי החוק והן על-פי הפסיקה. במהלכן של 6 שנות-מס, עוברים הנאשמים עבירות רבות באופן שיטתי, בסכומים גבוהים, כשהם עוברים כמעט על כל לאו אפשרי בתחום חוקי המס ועוברים אף על הוראות חוק העונשין" (בעמ' 121). ובהמשך: "אם העבירות בתיק זה אינן חמורות, חמור מהו? אתמהה ... הנאשמים הגדילו הוצאות בסכומים ניכרים, לצורך כך זייף הנאשם 2 חשבוניות, ובעצה אחת עם האב כלל בספרי הנהלת החשבונות גם הוצאות פרטיות. אופן הפעולה ודרך הביצוע מלמדות על מי שבדרכי-עורמה ותחבולה, באופן מושכל ומתוכנן, פעל במירמה במשך שנים רבות ופגע בעניינו של כלל הציבור ... הנאשמים הגדילו עשות, וכאשר הרגישו כי החבל מונח על הצוואר, ביקשו לטשטש את עקבות הפשע והנאשם 2 דאג, במזיד, להשמדת חלק מספרי החשבונות" (שם).

בית המשפט דחה את טענת המשיבים, כי חלק גדול מההוצאות, שהוגדרו כפרטיות, שימשו את הפנימייה ואת הבנות החוסות בה, בציינו: "לא שוכנעתי כי נסיעה לחו"ל או לנופש, רכישת שעונים יקרים, תכשיטים, בגדים או עניבות הנקנים בחנויות יוקרה, אמורים לשמש את החוסות בפנימייה".

בית המשפט התייחס בגזר הדין גם לנושא הסרת המחדלים מול שלטונות המס. חוב המשיבים למס הכנסה, על-פי השומה שנערכה להם, מסתכם בכ- 5,229,000 ₪; אולם בפועל, לפי טענת התביעה, שילמו המשיבים 769,000 ₪ בלבד. בא-כוח המשיבים טען, כי אברהם שילם לשלטונות המס את סכום המס אשר אינו שנוי במחלוקת, ובכך יש לראותו כמי שהסיר את המחדל. אך, בית המשפט לא ראה לקבל טיעון זה בציינו: "לא יעלה על הדעת, כי נאשם יקבע לעצמו שומה עצמית, ישלם את הסכום שקבע לעצמו, יכפה את פקיד השומה לקבל את קביעתו ויבקש מבית-משפט לראות בו כמי שסילק את כל חובו לרשויות המס" (בעמ' 124).

בית המשפט הוסיף ושקל גם את נסיבותיהם האישיות של אברהם וצבי ופעילותם לטובת הציבור, עליה העידו עדים שונים מטעמם, ובכלל זה עובדת סוציאלית קלינית, שעבדה במשך 6 שנים בפנימייה ותיארה את מסירות הנפש בה טיפלו אברהם ואשתו בבנות החוסות בפנימייה; מכר של אברהם, אשר מסר כי הם מכירים למעלה מ- 35 שנים, מאז שירתו יחד בצבא, העיד על עזרתו ויחסו של אברהם לאנשים במצוקה; חוסה בפנימייה, שמסרה כי הצליחה לשקם את חייה בפנימייה, בעזרתם של אברהם ורעייתו.

צבי, שתיאר את סיועם של הוריו לחוסות בפנימייה, העיד גם ביחס לנסיבותיו האישיות ומסר, כי מאז גיל 15 הוא סובל מחרדות ואובחן כסובל ממניה-דיפרסיה. בשל מצבו הנפשי, ניסה לשים קץ לחייו מספר פעמים, תפקודו היום-יומי נפגע, כשלטענתו, תרופות שנטל פגעו בכושר השיפוט והביאו אותו לביצוע העבירות דנן. לעניין מצבו הנפשי, הוגשו לבית המשפט שתי חוות-דעת של מומחים בתחום הפסיכיאטריה, וכן נשמעה עדותו של ד"ר מרדכי משיח, סגן מנהל בית החולים אברבנאל, אשר מסר כי מצבו של צבי עלול להחמיר עם כניסתו לכלא, הגם שאישר כי ביצוע העבירות על-ידי צבי על-פני תקופה כה ארוכה, מעיד על-כך שבתקופות שונות היה מצבו תקין.

בבואו לאזן בין שיקולי הענישה השונים, ציין בית המשפט בגזר הדין: "הניגוד בין אישיותו החיובית של הנאשם 1, ואף זו של הנאשם 2, לבין הצד האחר באישיותם, אותו צד אשר משך אותם לבצע את העבירות במשך 6 שנות-מס, הוא גדול. אכן, הנאשמים הודו ואף השיבו חלק מהגזלה, והם מביעים חרטה ומבקשים מחילה, אך מעשיהם מחייבים הענשתם בעונש של ממש ..." (עמ' 121).

עוד הוסיף בית-משפט קמא, בהתייחס לעדויות השונות שנשמעו בפניו בדבר פועלם החיובי של המשיבים ועזרתם לזולת: "... מעשים טובים, מעשי-צדקה, עזרה לזולת או גמילות חסדים הנעשים על-ידי עברייני-מס, על-חשבון משלם המיסים, אינם יכולים לשמש נסיבה מקלה, שאם תאמר כן, הינך נותן הכשר לתופעה אסורה, אשר חברה מתוקנת חייבת לדחותה ואף להוקיעה" (עמ' 124). מטרת הענישה בעבירות מס הינה, ללמד את כלל הציבור כי אין לשלוח יד לקופה הציבורית, וכי מי שיעשה כן – ייענש בחומרה. הבכורה תינתן – בהקשר זה – לשיקולי-הרתעה.

בסופו של יום גזר בית המשפט על המשיבים עונשי-מאסר וקנסות, כמפורט ברישא.

הערעורים

ערעור המדינה - ע"פ 7035/09

6. המדינה טוענת, כי על אף שניכר בגזר הדין כי בית המשפט נתן דעתו לחומרתן של העבירות בהן הורשעו המשיבים, לרבות נושא השמדתם של חלק מספרי הנהלת החשבונות, זיוף חשבוניות וייחוס הוצאות פרטיות להוצאות העסק, הענישה שהושתה במקרה זה חורגת לקולא מרמת הענישה הראוייה. יש להחמיר עם המשיבים בשל היקף העבירות, ריבויין ואופן ביצוען במשך 6 שנות-מס, בשיטתיות ובסכומים שהועלמו, שעולים כדי 9 מיליון ₪. מעשיהם של המשיבים הובילו, למעשה, לגניבה "כפולה": פעם אחת - מאוצר המדינה, באמצעות העלמת מס; ופעם שניה - ממשרד הרווחה והעבודה, אשר הקצה בגין כך תשלומי-העברה גבוהים יותר לעסק. ההחמרה צריכה לבוא לביטוי, הן בעונש המאסר בפועל והן בגובה הקנס שיושת. לטעמה, בית המשפט קמא לא פירט את מכלול השיקולים בגינם ראה להקל על המשיבים. בית המשפט לא נתן ביטוי מספיק לאי-הסרת המחדל העיקרי, בכך שהמשיבים שילמו לרשויות המס סך של כ-770,000 ₪ בלבד, בעוד שהחוב לפקיד השומה עומד, נכון למועד גזר הדין, על-סך 5.2 מיליון ₪. בית-משפט קמא שגה בקבלת טענתו של צבי, בדבר היותו סובל ממחלת-נפש, דבר, שלטענת המדינה, לא הוכח ולא עלה מהעדויות הפסיכיאטריות שהובאו לפני בית המשפט. בהתחשב בכך שצבי פעל וזייף באופן שיטתי חשבוניות בהיקף עצום, והיה אחראי על השמדתם של ספרי הנהלת החשבונות, תוך שניסה לשבש חקירה, היה מקום להטיל עליו מאסר ממושך יותר, ולמצער קנס ראוי שיהלום את חומרת העבירות. עוד נטען, כי שגה בית-משפט קמא כשהטיל על אברהם מחצית מתקופת המאסר שהוטלה על צבי, על-אף שלהשקפתה, אברהם היה הדמות הדומיננטית בניהול הפנימייה והחברה. אף הקנס הנמוך שהוטל עליו אינו מתיישב, הן עם היקף ההעלמות והן עם תקופת המאסר הקצרה שנגזרה עליו.

ערעורי המשיבים, אברהם וצבי - ע"פ 7039/09, 7117/09

7. בערעור שהגיש אברהם נטען, כי שגה בית-משפט קמא כשהחמיר עמו בדין, ובכך שראה לייחס לו "טשטוש עקבות פשע" בגזר הדין, על אף שנושא השמדת והעלמת ספרי חשבונות הפנימייה לא יוחס כלל למשיב זה בכתב האישום. כמו-כן התעלם בית-משפט קמא מכך, שהמשיב הסיר מחדלים בסך 1.3 מיליון ₪ למע"מ, וסכום של 770,000 בגין מחדליו במס הכנסה, ובכך יש לראותו כמי שהסיר את מחדליו. בנוסף נטען, כי בית-משפט קמא התעלם מנסיבותיו האישיות של המשיב, מעת שמדובר ביליד 1941, שזו הסתבכותו הראשונה.

8. בערעור שהגיש צבי נטען, כי בית-משפט קמא החמיר עימו יתר-על-המידה בגזירת העונש, בלא שניתן משקל מספיק לנסיבותיו האישיות, המשפחתיות והבריאותיות. כך גם לא ניתן משקל לכך שצבי חזר ארצה מרצונו כדי להמשיך את ניהול ההליכים נגדו, הודה באופן מלא במעשים, הביע חרטה עמוקה, והסיר את מרבית מחדליו.

9. בדיון לפנינו חזר והדגיש בא-כוח המשיבים את נושא תרומתם לקהילה בכלל, ותרומתו של אברהם בפרט, תוך שציין כי החשש הינו ששליחתו של אברהם למאסר, תקשה על המשך ניהולה של הפנימייה, בשל כך שהינו דמות ניהולית-דומיננטית שם. כך גם ביקש להתחשב בעובדה שמדובר באדם כבן 70 שנה, אשר פעילותו לטובת הציבור בפנימייה נמשכה על-פני תקופה ארוכה של 40 שנה. במישור אחר נטען, כי לא היה מקום להרשיע את המשיבים בכפל עבירות, הן לפי חוקי המס הן לפי חוק העונשין. עוד נטען, בהתייחס להסרת המחדל, כי מעת שקיימת מחלוקת בין הצדדים בדבר גובה השומה – אשר מתבררת בבית המשפט האזרחי המוסמך – והמשיבים סילקו אותו חלק מהחוב אשר אינו שנוי במחלוקת, יש לראותם כמי שסילקו את המחדל.

בא-כוח המשיבים כפר בטענת המדינה, לפיה מחלת הנפש של צבי לא הוכחה בפני בית-משפט קמא, תוך שהפנה לחוות הדעת השונות שהוגשו בעניין זה ולדברי עדי ההגנה מטעמו, אשר העידו על התנהלותו החריגה. הוא עמד על-כך שצבי נחקר בנושא זה בבית-משפט קמא, וכן נבדק על-ידי רופא פסיכיאטר. להשקפתו, מדובר במקרה חריג, ועל-כן יש להפעיל שיקולי-ענישה אינדיבידואליים שיהלמו את נסיבותיו המיוחדות. על-אף רמת הענישה בהלכות שונות, שהוצגו במסגרת טיעונה של המדינה, יש להפחית מעונשו של צבי ולהסתפק בתקופת המאסר שריצה עד כה (מיום 4.1.09). בעניינו של אברהם, ניתן להסתפק בעונש מאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות.

דיון

10. בתי המשפט עמדו לא אחת על חומרתן של עבירות המס הכלכליות, ועל פגיעתן הקשה במשק ובערך השוויון בעמידה בנטל המס (רע"פ 10699/07 קובן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, , 20.1.08)). לא בכדי הושוו עבירות אלה לעבירות גניבה (ראו: ע"פ 624/80 חברת וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 211, 220)). כך גם פסק לאחרונה בית המשפט המחוזי בחיפה:

"נראה כי בעבירת המס ראוי לקרוא לילד בשמו. עבירות מס הן גניבה מקופת המדינה, פשוטו כמשמעו. אלא שלהבדיל מכייס הרחוב, חוטף הארנקים או גונב הרכב, הנמנים לעיתים על הרובד העני של החברה, מדובר בעבירות המבוצעות בדרך מתוחכמת על-ידי בעלי-יכולת וממון או בעלי-שליטה בתאגידים או בנכסים, הכל במטרה לגנוב כספים מקופת הציבור. עובדות אלו צריכות להיאמר במפורש ולהיזקף לחובת עברייני המס" (ע"פ (חי) 3099/08 מדינת ישראל נ' כהן (לא פורסם – 17.4.08)).

במסגרת זו נקבע, כי יש להחמיר בעונשם של אלו אשר שולחים ידם לקופה הציבורית, ולהשית עליהם עונשים הולמים, אשר יבטאו את סלידתה של החברה מהתנהגותם זו (ראו: רע"פ 2868/08 ג'בארין מוחמד מוטיע ח'אדר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 31.3.08); ע"פ 2407/05 מן נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, , 11.7.05); רע"פ 3137/04 חג'ג' נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, 18.4.04)). רמת הענישה המחמירה, שהותוותה בהלכה הפסוקה, באה ליתן מענה להתפשטותן, היקפן, והשפעתן הרעה של "עבירות המס" על הציבור כולו, מתוך תקווה כי הדבר יביא להרתעתם של אחרים מפני ביצוע עבירות שכאלה בעתיד (רע"פ 254/06 קעדאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, , 20.6.06)). מטעם זה נקבע, כי יש להעדיף את שיקולי ההרתעה על-פני שיקולי-אישיותו של הנאשם. מכאן גם הקביעה, כי נדרשת גזירת-עונש מאסר בפועל, "... למען ידע העבריין שאין החוטא יוצא נשכר" (ע"פ 6474/03, 6476/03 מלכה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3) 721).

עוד נקבע, כי בבוא בית המשפט לגזור את דינו של מי שהורשע בביצוע עבירות מס, עליו לבחון - בצד נסיבותיו האישיות של הנאשם העומד לדין - את מכלול נסיבות ביצוע העבירה, ובכלל זה, מספר העבירות שבוצעו, תקופת ביצוען והיקף הסכומים הכרוך בכך (ראו: ע"פ 4791/08 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.2.09)).

11. במקרה דנן, הורשעו המשיבים - אברהם וצבי - במספר רב של עבירות, אשר בוצעו על-ידם במשך כ- 6 שנים, שהיקפן הכספי עצום (מעל 9 מיליון ₪). במשך תקופה ממושכת פעלו המשיבים מתוך כוונה להונות את רשויות המס, תוך פגיעה קשה בקופת הציבור. אם לא די בכך, הרי גם לאחר שהתגלו מעשיהם, פעל צבי להשמדתם של חלק מפנקסי הנהלת החשבונות, תוך ניסיון להסתיר ראיות ולשבש מהלכי-חקירה. תמימי-דעים אנו עם בית-משפט קמא, כי מדובר בעבירות חמורות, המצדיקות מיצוי הדין עם המשיבים. לא התעלמתי מהשיקולים לקולא שמנה בא-כוחם המלומד, בין בהיבט של התרומה לציבור של המוסדות שהמשיבים השתתפו בניהולם, בין במצבו הנפשי של צבי, עליו עמד גם סגן פסיכיאטר מחוז תל-אביב בחוות-דעת, שהוגשה מטעם המדינה (הגם שהטיפול הרפואי בצבי יכול להינתן גם בין כתלי הכלא). גם בנושא הסרת המחדל, מוכן אני להניח לצורך הדיון - לטובת המשיבים - כי בצד הסרת המחדל, בכל שאמור בעבירות המע"מ, שילמו את הסכום שאינו שנוי במחלוקת למס הכנסה (השוו: ע"פ (ת"א) 71829/05 מדינת ישראל נ' רביזדה (לא פורסם, , 25.9.07 - פיסקה ד') (להלן: "עניין רביזדה)). בצד האמור יש לזכור, כי משקלן של נסיבות אישיות בעבירות בהן עסקינן, מוגבל; וגם הסרת המחדל בדיעבד, בצד היותה נסיבה הראויה להתחשבות "אינה מרפאת את החטא מלכתחילה" (שם). במסגרת השיקולים לקולא, יושם דגש גם על-כך שהמשיבים הודו במעשים המיוחסים להם, ובכך חסכו זמן שיפוטי יקר.

באיזון הכולל בין שיקולי הענישה, ולאחר בחינת רמת הענישה הנוהגת - שבאה לידי ביטוי בהלכות שיצאו מלפני בתי המשפט השונים - מצאתי, כי נוכח היקף הסכומים שהועלמו, פרק הזמן במהלכו בוצעו העבירות ונסיבותיהן, העונש שהוטל על המשיבים, אכן נוטה לקולא. לא בלי התלבטות אציע לחבריי, בהתחשב בכך שערכאת הערעור אינה ממצה את הדין במלוא החומרה, לא לשנות את רכיב המאסר בפועל. אולם, נוכח ההקלה עם המשיבים ברכיב זה, יש להחמיר עימם במידה משמעותית ברכיב הקנס, שגם בפני עצמו - ואף בלא זיקה לרכיבי הענישה האחרים - אין הוא מספק מענה ענישתי ההולם את חומרת העבירות בהן הורשעו המשיבים.

סעיף 220 לפקודת מס הכנסה, מסמיך את בית המשפט להטיל קנס של עד פי שניים מסכום ההכנסה שהועלם. כפי שנפסק:

"הקנס המוטל על עבריין המס, ללא כל קשר לחבותו האזרחית לשלם את המס על ההכנסה שהועלמה, הנועד להקטין את הכדאיות הכלכלית בביצוע עבירות בתחום זה, מהווה חלק משיקולי ההרתעה שבענישה" (עניין רביזדה).
השתת קנס כספי בסך 35,000 ₪ בלבד על כל אחד מהמשיבים, אינה הולמת את חומרת העבירות. לאחר שהמשיבים הורשעו בהעלמת סכומים המגיעים לכדי 9 מיליון ₪, ראוי היה להשית עליהם קנס אשר ישקף באופן ברור את חומרת מעשיהם, ויעמוד ביחס ישר להיקף הסכומים אשר גזלו מהציבור. הדברים מקבלים משנה תוקף, לאחר שנמצא כי עונש המאסר בפועל הינו על הצד הנמוך. לפיכך, להשקפתי, יש להחמיר בעונשם של המשיבים - אברהם וצבי - בכל שאמור ברכיב הקנס, ולהעמיד את שיעור הקנס שישולם על-ידי כל אחד מהם, על-סך 500,000 ₪.

12. משהתקבל, באופן חלקי, ערעור המדינה על קולת העונש, ונוכח מסקנתי כי רכיב המאסר הינו על הצד הנמוך, למותר לציין כי אין עילה לקבלת ערעורם של המשיבים.

סיכום

13. אשר-על-כן, אציע לחבריי להורות על דחיית ערעוריהם של המשיבים, ועל קבלת ערעורה של המדינה באופן חלקי, כך שיוטל על כל אחד מהמשיבים קנס כספי בסך 500,000 ₪, או 12 חודשי מאסר תמורתם, חלף הקנסות שהטיל עליהם בית-משפט קמא. הקנס ישולם בחמישה תשלומים חודשיים שווים ורצופים. התשלום הראשון של הקנס ישולם ביום 1.11.09. אי-תשלום אחד התשלומים במועדו ובמלואו, יעמיד את יתרת הקנס לפרעון מיידי.

יתר רכיבי גזרי הדין יעמדו בעינם.



ע' פוגלמן, שופט

השופטת ת' שפירא

לא בלב קל מצטרפת אני לחוות-דעתו והמלצתו של חברי השופט פוגלמן.

המערער, ובמיוחד אברהם ועימו אשתו, שעל שמה קרוייה הפנימייה אותה ניהלו, הקדישו חייהם לטיפול ושיקום ילדים במצוקה ובסיכון. עדות ההגנה, שהעידו בשלב הטיעונים לעונש, המחישו את מעשי החסד והצדקה ואת המסירות שגילו במהלך השנים. הודאתם במעשי-ביצוע העבירות שיוחסו להם, היתה בבחינת נפילה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא.

אין ספק כי עונשי המאסר שהוטלו עליהם, במיוחד על רקע תפקודם עד כה, כואבים וקשים להם. עם זאת, מעשי העבירה שעניינם שליחת-יד לקופה ציבורית בהיקף עצום, על-ידי מעשי-מירמה, הונאה ותחבולה, שבוצעו על-ידי המערערים לאורך שנים כה רבות, מעידים על התנהגות עבריינית שמעמידה באור אחר את תפקודם החיובי, לכאורה, במשך השנים.

האם סברו המערערים כי מעשיהם ייסלחו על רקע עיסוקם, או שמא לא ראו בפעילות עבריינית זו חומרה יתרה?

בין כך ובין כך, חייבים המערערים לתת את הדין על מעשיהם. המלצתו של חברי השופט פוגלמן נראית גם בעיני כמאזנת את מכלול השיקולים, ואני מאמצת אותה.





ת' שפירא, שופטת



השופט ז' המר, סג"נ - אב"ד

1. אני מצטרף לחוות-דעתו המנומקת של עמיתי, השופט פוגלמן, למעט לגבי התוצאה העונשית. לדעתי, יש לקבל את ערעור המדינה גם לענין תקופת המאסר.

2. לפרשה הנדונה כאן מספר היבטים מחמירים:

א) זיוף חשבוניות בקנה מידה אדיר, שהסתכם בשש שנות פעילותם העבריינית של אברהם וצבי, בלא פחות מ- 8,878,679 ש"ח, ושימוש בחשבוניות המזוייפות הללו בספרי הנהלת החשבונות של עסקיהם; להגדלה כוזבת של ההוצאות ("לא פחות" מהסכום הנ"ל, משום שספרי הנהלת החשבונות של השנים 1999 ו- 2002 הועלמו או הושמדו).

מדובר בזיוף של מאות, ואולי אלפי חשבוניות, במשך שש שנים, בעזות-מצח שלא תיאמן, ושטרם ראיתי כמותו. הם לא הסתפקו בזיוף "צנוע" של הוספת אפס או סיפרה אחרת לסכום המקורי של החשבוניות, אלא הגדילו את הסכומים המקוריים פי אלפים רבים. כך, לדוגמא: חשבונית על-סך 3 ש"ח הפכה לחשבונית על-סך 30,000 ש"ח (פי 10,000 !); 54 ש"ח הפכו ל- 354,000 ש"ח; 50 ש"ח הפכו ל- 10,500 ש"ח.

על-כך כבר אמרנו, כי "שוב ושוב אנו מופתעים מה"יצירתיות" (השלילית) וריבוי הוואריאציות, בנושא החשבוניות הפקטיביות" (ע"פ (מחוזי ת"א) 71561/07, 71538 טל יגרמן נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, 20.2.08).

ב) הכללת הוצאות פרטיות בספרי הנהלת החשבונות ורישומן כהוצאות עסקיות בהיקף רחב: רכישות בחנויות יוקרה של שעונים, עניבות, בגדים, נסיעות לחו"ל או לנופש בארץ. כך, לדוגמא: חשבונית על-סך 47,550 ש"ח שנתקבלה בגין חופשה משפחתית במלון רמדה בירושלים, נרשמה כהסעות (סעיף 1ז לאישום הראשון בכתב האישום המתוקן).

מדובר בחשבוניות פרטיות באלפי שקלים (!) מידי חודש, במשך התקופה הנזכרת.

ג) השמדה או העלמה של ספרי הנהלת החשבונות, למחצית הראשונה של שנת 1999 ולשנת 2002 כולה, "שכן, יש בהם רישומים כוזבים וחשבוניות מזוייפות".

ד) הוסף לכך את התקופה הארוכה של פעולות המירמה, הזיוף והכזב, שנה אחרי שנה, במשך 6 שנים רצופות, את השיטתיות, את האינטנסיביות, הסכום הכולל האדיר – ונמצא כי זה אחד המקרים החמורים של עבירות מס (גם אם נתעלם מטענת המדינה, כי הגדלת ההוצאות זיכתה את המשיבים גם בתשלומים מוגדלים ממשרד הרווחה). טיבן של החשבוניות הפרטיות, שנרשמו כחשבוניות של העסק, מצביעות על כי לא מצוקה כלכלית היתה המניע למעשיהם של המשיבים.

4. באי-כוח המשיבים טענו, גם בבית-משפט קמא, כי יש לאבחן בין מעשי המשיבים לבין שימוש בחשבוניות פיקטיביות, שהוגדרו בפסיקה כמעשים חמורים. אין ממש בטעה זו. זיוף שיטתי ובוטה של חשבוניות, חמור לא פחות, אם לא יותר, משימוש בחשבונית פיקטיבית (שלעתים היא כיסוי, לא לגיטימי, להוצאות אמת). חשבונית מזוייפת אינה משקפת מצב עובדתי אמיתי, עיסקה אמיתית, או פרט אמיתי רלוונטי אחר.

5. הערך המוגן בעבירות המס אינו רק הערך הכספי של ההעלמה או ההשתמטות. אביא דברים שאמרתי בע"פ יגרמן הנזכר לעיל:

"הערך המוגן בעבירות מס הוא השיטה הפיסקלית שהחברה אימצה כחלק ממדיניותה הכלכלית והחברתית, לרבות שיטת המסוי שתבטיח חלוקת נטל שוויונית וצודקת:

"המס נתפס כנטל המוטל על הציבור כולו, שכל אחד מהיחידים המרכיבים אותו - צריך לשאת בחלקו היחסי הצודק. עבריין מס ... מנסה להשתמט מחלקו בנטל ועל-ידי כך להטילו על שכם היחידים האחרים, שאצלם הציות לחוקי מס, מרצונם או מתוך כורח, הוא נורמה מקובלת" (ג' עמיר עבירות מס 88).
מערכת המס מיועדת לאפשר לממשלה לפעול לקיום צרכי הביטחון, החינוך, הבריאות, הרווחה ועוד, ולקדם ערכים חברתיים ראויים. זהו הערך המוגן בעבירות המס".

6. בע"פ 9788/03, 10126/03, 10310/03, 10335/03 דוד גולן נ' מדינת ישראל (לא פורסם – 25.2.04), עמד בית המשפט העליון על הנזק שגורמות העבירות הכלכליות, לכלל: למשק, לכלכלה ולאמון הציבור במערכות המשק והשלטון; ומכאן הצורך להחמיר בענישה בעבירות הכלכליות הפוגעות בציבור הרחב, "תוך ייחוס משקל מתאים לחומרתם האמיתית של המעשים, להשלכתם השלילית ארוכת הטווח על מערכות הכלכלה והחברה, ולהיקף הנזק שהם מביאים על הציבור".

הדברים, במישור העקרוני, יפים לענייננו.

7. לדעתי, מן הראוי לקבל את ערעור המדינה גם לענין עונשי המאסר. לו דעתי נשמעה, היינו מעמידים את עונשו של אברהם על 30 חודשי-מאסר בפועל ואת עונשו של צבי על 42 חודשי-מאסר בפועל, והכל בהיותנו ערכאת ערעור שאינה ממצה את הדין עם משיבים. ראוי היה להטיל עליהם מלכתחילה עונשי מאסר חמורים יותר.

לענין הקנס אני מצטרף לדעתו של עמיתי, השופט פוגלמן.



ז' המר, סג"נ
אב"ד

לפיכך, הוחלט כאמור בחוות-דעתו של השופט פוגלמן, לדחות את ערעוריהם של אברהם מולכו וצבי מולכו; לקבל את ערעור המדינה ולהעמיד את הקנס של כל אחד מהם על-סך 500,000 ש"ח או 12 חודשי מאסר תמורתו.

אשר לרכיב המאסר - ערעור המדינה נדחה ברוב דעות, כנגד דעתו החולקת של אב"ד, השופט ז' המר.

יתר רכיבי גזר הדין יעמדו בעינם.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מס הכנסה על טיפים

  2. עורך דין מס הכנסה

  3. קבלת מידע ממס הכנסה

  4. מחילת חוב מס הכנסה

  5. זיכוי מס הכנסה באילת

  6. החזר קנסות מס הכנסה

  7. יגיעה אישית מס הכנסה

  8. יבוא תכשיטים מס הכנסה

  9. תדריך כלכלי מס הכנסה

  10. הודעה בעל פה למס הכנסה

  11. תיקון דוחות למס הכנסה

  12. שיפורים במושכר מס הכנסה

  13. סעיף 163 לפקודת מס הכנסה

  14. סעיף 144 לפקודת מס הכנסה

  15. הפרשי הון - ערעור מס הכנסה

  16. ביקורת מס הכנסה בכפר ערבי

  17. קופה רושמת ביקורת מס הכנסה

  18. ערעור מס הכנסה פסילת ספרים

  19. ביקורת ספרים מס הכנסה - חנות

  20. ערעורי מס הכנסה בדלתיים סגורות

  21. מס הכנסה משכורת בני זוג בחברה

  22. דוגמא של ערעור מס הכנסה שהתקבל

  23. ערעור לעליון על החלטת מס הכנסה

  24. ביקורת מס הכנסה - מרפאת שיניים

  25. "הכנסה מעבודה" לפי פקודת מס הכנסה

  26. התיישנות החזר מס הכנסה ששולם בטעות

  27. רכישת זכות דיירות - זיכוי מס הכנסה

  28. פער בדיווח הכנסות למע''מ ולמס הכנסה

  29. ערעור על קולת העונש בעבירות מס הכנסה

  30. רישום לא מסודר של חשבונות - מס הכנסה

  31. השוואה לעסקים דומים - ערעור מס הכנסה

  32. עבירות לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה

  33. סעיף 220 לפקודת מס הכנסה - עבירות מס

  34. הכנסה לא מדווחת למס הכנסה של הרוג תאונת דרכים

  35. אי העברת ניכוי מס הכנסה ממשכורות עובדים

  36. תמיכה כספית מהמשפחה זכאות לגמלת מס הכנסה

  37. אי הגשת דוחות מס הכנסה מהווה עבירה נמשכת

  38. ביטול כתב אישום בגין תשלום כופר למס הכנסה

  39. חישוב נכות לפי תקנות מס הכנסה וביטוח לאומי

  40. האם אפשר לחייב בעלים של חברה בחובות למס הכנסה ?

  41. כמה זמן צריך לשמור מסמכים למס הכנסה ? סעיף 25(ג)

  42. בדיקת ירידה בשכר לעצמאי בביטוח לאומי ע''י השוואת דוחות מס הכנסה

  43. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון