פיצוי כספי על עבירות מין במשפחה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי כספי על עבירות מין במשפחה: הדיון בתיק זה התנהל בדלתיים סגורות. ניתן לפרסם את פסק הדין ללא איזכור שמם של התובעות והנתבע וללא ציון כל פרט מזהה אחר שלהן. 1. תביעה נגררת להרשעה בפלילים לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובעות כתוצאה ממעשיו של הנתבע. 2. התובעות הן אחיות, ואחייניותיו של הנתבע, שהוא אחיה של אימן. התובעת 1 (להלן: ש' ע') ילידת 1979 והתובעת 2 (להלן: ש' פ') הינה ילידת 1981. הנתבע יליד 1972 והוא מבוגר מן התובעות. 3. בעקבות תלונות שהגישו התובעות כנגד הנתבע, הועמד הנתבע לדין בבית משפט זה בעבירות מין חמורות שביצע בהן בעת ששהו בבית סבן וסבתן (הוריו של הנתבע) בתפ"ח 3026/06. . בסופו של יום הושג בין המאשימה לנתבע הסדר טיעון, לפיו תוקנו חלק מפרטי כתב האישום והנתבע הודה במיוחס לו. 4. האישום המתוקן מתייחס למעשים שביצע הנתבע בתובעות בשנים 1987 - 1998. באותן שנים התגורר הנתבע, יליד 1972 בבית הוריו, סבם וסבתן של התובעות. בתחילת התקופה נשוא האישומים היה הנתבע בן 15 בלבד; ש' ע' היתה בת 8 שנים ואילו אחותה ש' פ' היתה בת 6. 5. כתב האישום כולל שני אישומים; האישום הראשון מתייחס למעשים שביצע הנתבע בש' ע' בשנים 1987 - 1994, מאז שהיתה בת 8 ועד גיל 14; האישום השני מתייחס למעשים שביצע הנתבע בש' פ' בשנים 1990 - 1998 מאז שהיתה כבת 8 עד גיל 16. עוד חשוב להזכיר כי מועדי ביצוע כל אחד ואחד מהמעשים אינו ידוע בשל גילן הצעיר של התובעות בעת שבוצעו המעשים וחלוף הזמן. 6. מהאישום הראשון עולה כי הנתבע ביצע בש' ע' עבירות מין רבות וחמורות. כך למשל היה נוהג לקרוא לש' ע' לחדרו. לאחר שהיה נועל את הדלת, היה מוריד את מכנסיה ותחתוניה של ש' ע' ולעיתים גם את חולצתה. הנתבע היה מלטף את גופה של ש' ע', נוגע בחזה ובאיבר מינה ולעיתים אף מחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה. כאשר ש' ע' התלוננה היה נוהג להשתיקה ולהזהיר אותה לבל תרעיש ותעיר את סבה וסבתה. 7. עוד מתוארים מקרים בהם בעקבות תלונותיה של ש' ע', כי החדרת האצבעות לאיבר המין מכאיבים לה, נהג הנתבע להוציא את איבר מינו ממכנסיו, לשפשפו בידיו לעיניה עד שהגיע לפורקן. בהזדמנויות אחרות הושיב את ש' ע' על מיטתו, כשמכנסיה ותחתוניה מורדים, הפשיל את מכנסיו ותחתוניו, הוציא את איבר מינו, התיישב על הרצפה ושפשף את איבר מינו באיבר מינה של ש' ע', עד שהגיע לפורקן. 8. במקרה אחר שתואר באישום הראשון, הביא הנתבע בובה בדמות נזיר. כאשר לחצו על ראש הבובה הורמה שמלת הנזיר ונגלה פלסטיק ארוך דמוי אבר מין גברי. הנתבע הציג בפני ש' ע' את הבובה, הדגים בפניה את מעשיו, ולאחר מכן החדיר את הפלסטיק דמוי איבר המין לאיבר מינה של ש' ע'. בידו האחרת שפשף את איבר מינו עד הגיעו לפורקן. 9. עוד עולה כי בהזדמנויות שונות ניסה הנתבע להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה של ש' ע', אולם ללא הצלחה. לאחר מכן נהג לשחק עם איבר מינו החשוף לעיניה ואף לבקש מש' ע' לגעת באיבר מינו. 10. מקרה אחר אירע בסמוך לשנת 1990 כאשר ש' ע' היתה כבת 10. הנתבע וש' ע' ישבו בסלון הדירה כאשר הנתבע יושב ורגליו פסוקות וש' ע' יושבת ביניהן. הנתבע החדיר את ידו למכנסיה ותחתוניה של ש' ע', נגע באיבר מינה ובידו האחרת הוציא את איבר מינו ושפשפו לעיניה. לאחר מכן רכן אל עבר ש' ע' ניסה לסובבה ולנשקה בפיה. 11. עוד מתוארים מקרים שונים בהם הגיע הנתבע לבית התובעות. בהזדמנויות שונות ישב הנתבע לצד ש' ע' על ספה בסלון. הנתבע הניח על ש' ע' שמיכה או כרית והחדיר את ידו אל מתחת למכנסיה ותחתוניה ולאחר מכן אל תוך איבר מינה. כתב האישום מתאר מקרים רבים בהם הנתבע קרא לש' ע' לחדרו ושם, אל מול עיניה הוציא את איבר מינו ושפשפו. 12. כאשר בגרה ש' ע' היא חדלה מלבקר את בית הנתבע והמעשים כלפיה חדלו. אולם, כעולה מהאישום השני, הנתבע המשיך במעשיו הנפשעים כלפי אחותה ש' פ'. 13. באישום השני מתוארים המעשים שביצע הנתבע בש' פ'. בהזדמנויות שונות, היתה ש' פ' משחקת במחשב, היה נכנס לחדר, מחדיר את אצבעו למכנסיה ומשפשף את איבר מינה. באחת ההזדמנויות בשנת 1998 או בסמוך לכך, קרא הנתבע לש' פ' לחדרו, שם העמידה כשגבה מופנה אליו. הנתבע הוציא את איבר מינו, ביד אחת ליטף את חזה של ש' פ' ובידו השנייה אחז באיבר מינו ושפשפו בגבה של ש' פ'. 14. עוד עולה כי הנתבע היה נוהג להכניס את ידו למכנסיה של ש' פ' בזמן שביקרה בבית סבה וסבתה. הן בשעות היום והן בשעות הלילה כאשר נכנס לחדרה. בהזדמנויות אחרות נכנס לחדרה של ש' פ' בעת שהכינה שיעורי בית. הנתבע נעל אחריו את הדלת ולאחר מכן שפשף באצבעותיו ובעט שהחזיק באיבר מינה של ש' פ'. הנתבע נהג לומר לש' ע' ולש' פ' כי אסור להן לספר על מעשיו, ש' פ' נהג להרגיע גם באומרו כי הינו אוהב אותן וכי אין כל פסול במעשיו. 15. בגין המעשים כמפורט לעיל, הורשע הנתבע על פי הודאתו בעבירות באות: (א) אינוס במשפחה (בטרם מלאו לש' ע' 16 שנים), עבירות רבות לפי סעיף 351(א) + סעיף 345(ב)(1) בנסיבות סעיף 345(א)(1)+(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 [סעיף 351(א) מתייחס למעשים שנעשו החל מיום 10.08.90] [סעיף 345(א)(1) מתייחס לעבירות שבוצעו בתובעת בגילים 16-14]. (ב) ניסיון לאינוס במשפחה (ניסיונות החדרת איבר מינו לאיבר מינה של ש' ע') - עבירות רבות לפי סעיף 351(א)+ סעיף 345(א)(1)+סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, [סעיף 351(א) מתייחס למעשים שנעשו החל מיום 10.08.90] סעיף 345(א)(1) מתייחס לעבירות שבוצעו בש' ע' בגילאים 16-14]. (ג) מעשים מגונים במשפחה (בטרם מלאו לתובעות 16 שנים) - עבירות רבות לפי סעיף 351(ג)(2)+סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1)+סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. (ד) מעשה מגונה במשפחה (לאחר שמלאו לתובעות 16 שנים) - עבירה לפי סעיף 351(א)+סעיף 345(א) (1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. (ה) מעשים מגונים בפני קטין - עבירות רבות לפי סעיף 351(ד) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וסעיף 351(א) מתייחס למעשים שנעשו החל מיום 10.08.90, ולגבי המעשים שנעשו לפני יום 10.08.90 יחול סעיף 349(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. 16. ביום 31/1/07 נגזר דינו של הנתבע על ידי הרכב השופטים אלרון, סוקול, סעב. על הנתבע הוטל עונש מאסר של 12 שנים מתוכן 10 שנות מאסר בפועל והיתרה על תנאי. כמו כן הוטל עליו לפצות את כל אחת מהתובעות בסך של 20,000 ₪. 17. בעקבות הרשעתו של הנתבע ולאחר שפסק הדין הפך לחלוט, הוגשה התביעה הנוכחית כתביעה נגררת להרשעה בפלילים בהתאם להוראות סעיף 77 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984. המחלוקת בין הצדדים נוגעת אך ורק לעניין היקף הנזק שנגרם לתובעות והפיצוי המגיע, אין לנתבע כל טענה בנוגע לאחריותו לפיצוי התובעות או להיקף האחריות. יצוין כי הצדדים הסכימו כי חומר הראיות יוגש ללא חקירות וסיכמו טענותיהם בכתב. 18. התובעות פירטו בתצהיריהן ובסיכומים שהגישו את הסבל הרב שסבלו ממעשיו של הנתבע. בתצהיריהן ספרו כי כאשר החל הנתבע לבצע בהן את המעשים, לא הבינו את משמעות המעשים. כשבגרו והבינו את חומרת המעשים התקשו להתנגד לנתבע ולחשוף את מעשיו בפני המשפחה. ש' ע', העידה כי כאשר הבינה את משמעות המעשים חשה פחד וסלידה, אולם כל אימת שניסתה להניע את הנתבע להפסיק את מעשיו הוא איים עליה והזהירה לבל תגרום רעש שיפריע לבני המשפחה. עוד ציינה כי באותה תקופה היו הוריה מצויים בהליכי גירושין ועל כן חששה שאם תחשוף את המעשים הדבר יביא לקרע ולסכסוך במשפחה. 19. בשל מעשי הנתבע איבדה ש' ע' את בטחונה העצמי והתקשתה בלימודים. לדבריה התקשתה להתרכז ואף קשריה החברתיים עם בני גילה התערערו. ש' ע' לא סיימה את בחינות הבגרות ובגיל 19 התחתנה. לדבריה הנישואים בגיל צעיר היו עבורה מפלט ונטעו בה תקווה לקיום חיי משפחה נורמאלים. ש' ע' העידה כי הצלקות שהותירו בנפשה מעשי הנתבע משפיעות עליה בחיי היום יום. ש' ע' מתקשה לצאת לעבודה, דואגת להיות עם ילדיה בכל עת ולשמור עליהם והיא חיה בחרדה מתמשכת לשלומם. עוד סיפרה בתצהיר כי היא סובלת מבעיות גניקולוגיות ומדימום בלתי מוסבר לאחר קיום יחסי מין. ש' ע' מתקשה ליהנות מקיום יחסי מין עם בעלה, דבר הגורם לערעור היחסים ולמריבות רבות. 20. ש' פ' הצהירה אף היא דברים דומים. לעדותה הנתבע החל לבצע בה את המעשים בהיותה בת 8, אולם חלפו שנים עד שהבינה את משמעות המעשים. רוב זיכרונות ילדותה כיום כרוכים וקשורים למעשיו של הנתבע. ש' פ' העידה כי בילדותה היתה מאוד סגורה וחסרת בטחון. קשריה החברתיים היו מועטים, היא התקשתה בלימודים, סבלה מקשיי ריכוז, ולעיתים נתקפה בהתקפת זעם והתפרצות של בכי. 21. ש' פ' העידה כי כאשר חשפה את האירועים חשה כי המשפחה אינה תומכת בה. סבה וסבתה שהם גם הוריו של הנתבע, הפעילו עליה לחץ על מנת להסיר את התלונה ולהסכים לתיקון כתב האישום כנגד הנתבע . עד היום, כך מסרה, היא מתקשה להירדם, ואף שנישאה היא מתקשה בקיום יחסי אישות עם בעלה ואינה נהנית מהם. גם ש' פ' מספרת על כאבים וצלקות בלתי מוסברים בנרתיק לאחר קיום יחסי מין. 22. הנתבע צירף כראיה את תצהיריהם של הוריו, סבם וסבתם של התובעות. מתצהירי ההורים מתברר כי האם הינה ניצולת שואה. הורי הנתבע נישאו בישראל והביאו לעולם שלושה ילדים. אימן של התובעות היא הבכורה. השניים מספרים כי בתם, אמן של התובעות, התחתנה בגיל צעיר ונישואיה עלו על שרטון. בין האם לאביהם של התובעות התגלע סכסוך שהביא להליכי גירושין מכוערים וסוערים. השניים מספרים כי עשו הכל כדי לסייע לבתם ולנכדותיהן - התובעות. לדבריהם ביתם היה בית חם והתובעות נהגו לבקרם לעיתים קרובות ובכל ביקוריהן נהגו התובעות התנהגות רגילה ולא גילו כל סימני מצוקה. הורי הנתבע מספרים כי סייעו כלכלית לתובעות אף עזרו לש' ע'' לרכוש דירה. בני הזוג גם מתארים את המשבר במשפחה לאחר שהפרשה נחשפה. האם - מ' י' מספרת כי מאז שהאירועים התפרסמו הם נותרו כמעט בודדים, חשו בושה והתבודדו. לאחרונה החל ניסיון פיוס בתוך המשפחה וכיום הינם מנסים לחזור ולקיים יחסי משפחה תקינים. 23. הנתבע עצמו בתצהירו מספר כי מצבו הכלכלי בכי רע וכי לאחר תשלום הוצאות המשפט הפלילי נותר חסר כל. לגרסתו נודע לי כי מטרתה של התובענה הינה לפתור בעיות כלכליות של התובעות וכי אין בסיס לטענה בדבר מצוקתן הנפשית. חוות הדעת 24. התובעות טענו בתביעתן כי בשל המצוקה הנפשית אליה נקלעו עקב מעשי הנתבע נגרמה להן נכות נפשי. התובעות צירפו את חוות דעתו של ד"ר א. בן אפרים - מומחה בתחום הפסיכיאטריה. המומחה מצא כי ש' ע', סובלת מהפרעת חרדה בתר חבלתית (P.T.S.D) הקשורה באירועים שחוותה עקב מעשי הנתבע. לדבריו ההפרעה "מתבטאת בקיום אירוע שלווה בהרגשת פחד, איום, חוסר אונים, עם צפייה אין אונית שהאירועים המיניים הקשים שנכפו עליה יחזרו שוב ושוב". על פי הממצאים ש' ע' סובלת מסלידה והימנעות מקיום יחסי מין וכל חייה הרגשיים מוכתבים בחלקם הגדול על ידי החוויות המיניות שנכפו עליה. בסיכום חוות דעתו הוא מעריך כי נכותה של ש' ע' בעקבות התסמונת האמורה הינה בשיעור 30%. מצבה הנפשי מגביל את יכולתה לעבוד במשרה מלאה. לדבריו הגורמים לפגיעה בתפקודה הינם העדר פנאי רגשי להשקיע בפתוח קריירה וכן הרגשתה שעליה לשמור על ילדיה. עוד ציין כי "החוויות המיניות שנכפו עליה גורמות לבעייתיות משמעותית ביחסיה עם ילדיה". ד"ר בן אפרים הוסיף כי ש' ע' זקוקה לליווי פסיכולוג לאורך שנים, במתכונת של פגישה שבועית ובעלות של כ- 450 ₪ לפגישה. 25. בחוות דעתו לגבי ש' פ' מציין ד"ר בן אפרים כי ש' פ' סובלת מפגיעה כוללת בתפקוד המיני. כן ציין כי הינה "סובלת מסימנים פוסט טראומתיים המבטאים בחודרנות של הזיכרונות, חלומות המשחזרים את האירועים הקשים, הימנעות יחסית בנושא המין, רמת עוררות מוגברת". כן ציין כי "למעשה כל חוויה מאז עמדה על דעתה מושפעת מהחוויות של הניצול המיני שחוותה". ד"ר בן אפרים קבע כי בשים לב לזמן הארוך של ביטוי הסימנים הפוסט טראומתיים הוא מעריך את נכותה הנפשית של ש' פ' ב-30%. כן מצא כי ש' פ' זקוקה לטיפול פסיכולוגי, אם כי לא ציין את היקף הטיפולים הנדרש. 26. הנתבע מצידו הגיש אף הוא חוות דעתו של ד"ר ר' כנעאנה - מומחה לפסיכיאטריה. ד"ר כנאענה הדגיש כי שתי התובעות סבלו מאירועי דחק נפשיים מתקופת הילדות עוד בטרם החלו מעשיו של הנתבע. במיוחד הדגיש את הדחק הנפשי שליווה אותן בעקבות גירושי הוריהן. כן הוא מציין כי על אף שנמצאו אצל שתי התובעות סימני חרדה עם מאפיינים פוסט טראומתיים הקשורים למעשי הנתבע, הרי שאין בסימנים אלו כדי לפגוע בתפקודם במידה כה גדולה כמו שקבע ד"ר בן אפרים. בחוות דעתו לגבי ש' ע' ציין כי "על אף הסבל הנפשי של התובעת הנ"ל יצרה קשרים חברתיים". כמו כן הינה מתפקדת במסגרת משפחתית, דואגת ומטפלת בילדיה. ש' ע' "מתפקדת מבחינה תעסוקתית בצורה טובה". בסיכום חוות דעתו העריך כי נכותה הנפשית של ש' ע', הינה 7.5% מתוכם רק 5% נובעים ממעשי הנתבע והשאר נובעים ממצוקה נפשית שאינה קשורה לאירועים. 27. בחוות דעתו ביחס לש' פ', הוא מציין כי ש' פ' מנהלת חיי חברה ומתפקדת מבחינה תעסוקתית בצורה טובה. בין היתר ציין כי השתלבה במסגרות חברתיות ואף במסגרות המאפיינות במצבי לחץ כגון השירות הצבאי. כן השתלבה בלימודים אקדמאים. ד"ר כנעאנה העריך כי נכותה הנפשית של ש' פ', הינה בשיעור 5% בלבד ורק מחצית מכך (2.5%) קשורה למעשי הנתבע. הנזק הנטען 28. בסיכומי הטענות טוענת הנתבעת כי יש לחייב את הנתבעת לשלם להן פיצוי בגין הנזק הלא ממוני שנגרם להן וכן לחייבו בפיצוי עונשי שייתן ביטוי לחומרת התנהגותו. התובעות מבקשות להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה בסך 8,000,000 ₪ לכל אחת. כמו כן טוענות התובעות כי עקב מצבן הנפשי נגרמו להן בעבר, ויגרמו להן בעתיד הפסדי שכר אותן ביקשו לחשב בהתאם לאחוזי הנכות ולשכר הממוצע במשק. לבסוף עתרו לחייב את הנתבע לשאת בעלות הטיפול הפסיכולוגי לו יזדקקו למשך 5 שנים. 29. הנתבע בסיכומיו מבקש להדגיש כי המצב הנפשי של התובעות נובע ברובו בשל אירועים שאינם קשורים למעשיו. הנתבע מדגיש גם את העובדה כי התובעות הינן דור שלישי של ניצולי שואה ועל פי מחקרים מצבם של בני משפחת הניצולים מושפע מהחיים הקשים שעברו קרוביהם. עוד הדגיש את הליכי הגירושין של הוריהן אשר גרמו אף הם למצוקה נפשית אצל התובעות. 30. הנתבע מדגיש כי אין מקום לפסיקת פיצוי עונשי, שכן הנתבע הועמד לדין פלילי ונענש. לטענתו לא הוכחו הפסדי השתכרות של מי מהתובעות. כמו כן אין הצדקה לטיפול הנפשי בעתיד שהרי גם בפיצוי שנפסק בתיק הפלילי לא נעשה כל שימוש למימון טיפולים פסיכולוגים עד כה. עוד נטען כי הנזק הלא ממוני שנגרם לתובעות הינו כ-35,000 ₪ בלבד וממנו יש להפחית את הפיצוי שנפסק בהליך הפלילי. מכל סכום פיצוי מבוקש לנכות את הפיצוי שנפסק בהליך הפלילי ועל כן מציע הנתבע להעמיד את נזקי התובעת 1 על סך של 19,000 ₪ ואת נזקי התובעת 2 על סך של 14,000 ₪. דיון 31. ההליך שבפני הינו תביעה נגררת להרשעה בפלילים על פי סעיף 77 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. ייחודו של ההליך הינו כי בית המשפט שהרשיע אדם בביצוע עבירות מוסמך לדון גם בתביעת אזרחית בשל אותן עובדות המבססות את יסודות את העבירה בה הורשע הנתבע. תכלית ההוראה הינה ייעול ההליך והבאת הדיון בפני מי שדן גם בהליך הפלילי ומכיר את עובדותיו (רע"א 8101/98 פלוני נ' פלוני, פ"ד נד(2) 636 (2000). 32. בתביעה נגררת להרשעה בפלילים אין צורך לדון מחדש בעובדות ששימשו בסיס להרשעה בפלילים. עם זאת אין לצרף נתבעים נוספים לנאשם שהורשע ואם עילת התביעה מבוססת גם על עובדות שלא נדונו בהליך הפלילי מקומה אינה במסגרת התביעה הנגררת. בעניין שבפני, עילת התביעה הינה אך ורק כנגד מי שהורשע בהליך הפלילי והעובדות המבססות את העילה הינן רק אלו שהובאו בהליך הפלילי ושימשו בהרשעות. המחלוקת היחידה שנותרה לדיון, הינה היקף נזקיהן של התובעות ורק ברכיב זה נותר לדון . הנזק 33. התביעה שבפני כוללת רכיבי נזק שונים. עם זאת דומני כי ראש הנזק העיקרי בו יש לדון הינו הנזק הלא ממוני שנגרם לתובעות ממעשיו הנפשעים של הנתבע. אין צורך לחזור על תיאור מעשיו של הנתבע בכל אחת מהתובעות כדי להבין את חומרת מעשיו ואת השפעתם עליהן ועל נפשן. בע"פ 115/00 אריק (מוריס) טייב נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 289, 330 (2000) אומר בית המשפט: עבירת האינוס נועדה ובאה להגן על ריבונות האשה על גופה, על כבודה של האשה כאדם, על האוטונומיה של רצונה, על האני. בריח-התיכון בעבירת האינוס הוא הגנה בלתי-מתפשרת על זכותה של האשה - כמוה כגבר - לבחירה חופשית; הרשות נתונה לה לאשה, וזכותה עומדת לה לבחירה חופשית מה תעשה ומה לא תעשה (והוא, כמובן, כל-עוד לא תפלוש לשדה הזולת). פלישה שלא -בהיתר לגופה של אשה, לגופו של אדם, משפילה היא - משפילה ומדכאת; כואבת היא, כואבת-במאוד; פוגעת היא - פגיעה חדה וכואבת; מעליבה היא - והעלבון עמוק וצורב. נרמס האני, הנפש נחתכת, נפגע החופש, נגרעת האוטונומיה של הרצון, נדרס הכבוד. כאשר עבירות המין בוצעו בקטינות, הפגיעה עשויה להיות קשה עוד יותר. כבר נאמר כי עבירות-מין בקטינה משמעם "חשיפתה של הילדה לצד האפל של החיים[...]" ע"פ 7697/96 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, , ניתן ביום 19/8/99). בע"פ 701/06 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, , ניתן ביום 4/7/07) מציין בית המשפט ביחס לטיבה של עבירת האינוס ואומר כי "במעשיו של הנתבע הוא [...] עשק את ילדותה של בתו, גזל ממנה את נעוריה, וגזר עליה חיים מיוסרים אשר ילוו אותה עוד שנים רבות, עבירות מין באישה הן עבירות קשות כאשר לא רק פגיעה פיזית גלומה בהן, אלא גם פגיעה נפשית ורמיסת כבודה של הקורבן כאדם, קשות שבעתים הן עבירות מין המתבצעות בתוך המשפחה". 34. דומני כי הכל תמימי דעים כי עבירות מין שנעשו בילדות קטינות לאורך מספר שנים פוגעות בזכותן הבסיסית של הקרבנות לכבוד, להגנה על גופן ועל נפשן. קטינה שהיא קרבן לעבירות מין, לא כל שכן כאשר אלו נעברו על פני תקופה ארוכה מצד קרוב משפחה, נושאת את הפגיעה בגופה ובנפשה כל חייה. זכר האירועים שחוותה, לא יעזבה לעד. תחושת הפגיעה בגוף בנפש, הבגידה באמון שנתנה באותו קרוב, ילוו אותה לכל אשר תלך. כאשר מדובר בעבירת מין במשפחה, אך טבעי הוא כי קרבן העבירה תחוש באבדן אמון, תחוש כי היא לבד ללא מי שיגן עליה. כאשר קרוביה ובני משפחה האמורים לשמש מגן ומשענת, הם שפוגעים בה, הסבל והכאב גדולים שבעתיים. קרבן לעבירת מין בתוך המשפחה מצויה במצוקה נפשית כפולה והיא עלולה להקרע בין הרצון לחשוף את האמת ולהפסיק את המעשים לכן החשש מתגובת בני המשפחה. בע"פ 2939/90 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, ניתן ביום 30/10/90) אומר בית המשפט: העבירה של גילוי עריות מבישה ושפלה היא, ונוגדת עקרונות בסיסיים של חוק ומוסר עד שהנפש סולדת מתופעה מבחילה זו, שלמרבה הצער, כפי שהתברר שכיחה היא. מסממניה הבולטים של עבירה זו שהיא מתבצעת בדרך כלל בחשאי, תוך ניצול מחפיר של שליטה ומרות של אב על צאצאיו באצטלה מיתממת של הפעלת הסמכות האבהית על נערות עולות ימים, חסרות בטחון הנקלעות למצב אומלל ולחוסר אונים. עוד יצויין בהקשר זה, כי חשיפת המעשים אל מחוץ למסגרת התא המשפחתי, המסתגר בחישוקיו, כתוצאה מתלונה בפני הרשות עלולה להביא להרס התא המשפחתי, לערעור היחסים האישיים שבין הבעל והאשה לבין הילדים האחרים ולהמיט על כולם בושה וכלימה. לפיכך יש וקרבן מעשה הניצול של האב, הבת האומללה, נכנעת לרצונו של זה ונמנעת מלהתלונן מחשש שבכך היא מסתכנת בנידוי משפחתי ובנקמנות ההורים כלפיה על שחשפה את חרפתם לעיני כל. מכאן המצוקה הנפשית של הקרבן: אם תשמור את הדברים בלבה ותמשיך להכנע לרצון האב שחמד בה תתערער חלילה גישתה והבנתה ליחסי מין בדרך כלל ויתעוותו באישיותה דפוסי ההתנהגות הנאותים שצריכים לשרור בין הורים ובניהם עלפי נורמות נאורות ומוסריות. תתלונן - כי אז נחשפת היא לנקמנות ולנידוי, כמוסבר לעיל ולדחייה מצד בני משפחתה באין לה גואל ומושיע. נמצא שבהגשת התלונה וחשיפת החטא היא מרעה את מצבה עוד יותר . 35. הערכת הנזק הלא ממוני של כל ניזוק אינה ענין אריטמתי וכל מקרה נבדק לפי נסיבותיו. דומני כי כאשר מדובר בפגיעה כה קשה וכאשר ברור כי הסבל, הכאב ותחושת ההשפלה והבושה, ילוו את הקרבן כל ימיו ראוי שהפיצוי בראש נזק זה יהיה משמעותי. (ראה למשל ע"א 3843/90 אוחיון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, , ניתן ביום 5/8/93), א. ריבלין "פיצויים בגין נזק לא מוחשי ובגין נזק לא ממוני מגמות והרחבות" ספר שמגר, כרך ג', עמ' 31). 36. התובעות טוענות גם כי ראוי שבית המשפט יפסוק להן פיצויים עונשיים ומפנות לפסק דינו של כב' השופט ש. ברלינר בת"א 209/05 פלונית נ' מזרחי (, ניתן ביום 1/5/08) שם ציין כי "יש לשים את הדגש, במקרה דנן, על הפיצויים העונשים המגיעים לתובעת". גם באותו מקרה נדונה תביעתה לפיצויים של קרבן לעבירת אינוס. 37. השאלה אם ומתי ניתן לפסוק פיצויים עונשיים במסגרת הדיון הקיים עדיין שנויה במחלוקת. הפסיקה הכירה בסמכות בתי המשפט לפסוק פיצויים עונשיים בנזיקין, אולם המקרים בהם הדבר נעשה הינם מועטים ביותר (ראה ע"א 140/00 אטינגר נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי, פ"ד נח(4) 486, 562 (2004)). סוגית פסיקת פיצויים עונשיים מעוררת שאלות רבות שאין צורך להכריע בהן בתיק זה. כידוע תכליתם העקרית של דיני הנזיקין הינה תכלית תרופתית, דהיינו מתן תרופה לניזוק על הנזק שסבל (ראה א. ברק, הערכת הפיצויים בנזקי גוף, דין הנזיקין המצוי והרצוי, עיוני משפט ט 243). עם זאת תכלית זו אינה התכלית היחידה ובתי המשפט הכירו גם בתכליות נוספות ובהן התכלית העונשית (ראה שם עמ' 248, וכן ע"א 30/72 פרידמן נ' סגל, פ"ד כז(2) 225 (1973); י' אנגלרד, א' ברק, מ' חשין, דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית (מהדורה שניה - תשל"ו), עמ' 583 - 581; ק' מן, סנקציות אזרחיות עונשיות, עיוני משפט טז(3) 243). לאחרונה פורסמה הצעת חוק דיני ממונות (הקודקס האזרחי) במסגרתה הוצע לקבוע הוראה מפורשת לפיה בית המשפט יוסמך לפסוק פיצויים מוגברים בנסיבות מיוחדות. וכך נאמר בסעיף 546 להצעה: (א) בית המשפט רשאי לפסוק לנפגע פיצויים שאינם תלויים בנזק, אם מצא שההפרה נעשתה בזדון, כשעיקר כוונתו של המפר היתה הפגיעה בנפגע. (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), פיצויים לפי סעיף זה לא יעלו על 100,000 שקלים חדשים; שר המשפטים רשאי, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, לשנות את הסכום האמור; הסכום יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מיום קבלת חוק זה בכנסת או מיום הגדלת הסכום, לפי העניין. משמע, הפיצוי המוגבר יהיה מוגבל בסכום. התכלית התרופתית תשאר התכלית המרכזית בפסיקת פיצויים (ראה מ' דויטש, פרשנות הקודקס האזרחי, (כרך א', תשס"ה) עמ' 359). 38. סוגיה נוספת שטרם הוכרעה באופן מפורש הינה הסמכות לפסוק פיצויים עונשיים או פיצויים מוגברים, מקום שהתכלית העונשית כבר באה לידי ביטוי בהליך הפלילי. נשאלת כמובן השאלה האם יש מקום בהליך האזרחי להוסיף "עונש" בדמות פיצוי עונשי על העושנ שגזר בית המשפט שדן בהליך הפלילי. לכאורה התכלית העונשית צריכה להתבטא בגזירת הדין הפלילי בלבד והוספת פיצוי עונשי בהליך האזרחי יכולה להתפרש כהתערבות בגזר הדין. 39. בכל שאלות אלו איני סבור שיש הכרח לדון בתיק הנכחי שכן סבורני כי הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני שראוי לפסוק לתובעות יכול להכיל בתוכו גם את הבעת הסלידה ממעשי הנתבע וביטוי לחומרה הרבה של מעשיו. נזק לא ממוני 40. בשים לב לנסיבות המקרה, לתקופה האמורה בה בוצעו המעשים, לחומרתם, לגילן של התובעות ולהשפעתם על מצבן הנפשי של התובעות, הנני סבור שיש להעמיד את הנזק הלא ממוני לכל אחת מהן על סך של 800,000 ₪. הנכות הנפשית 41. ראינו כי כל אחד מבעלי הדין הציג חוות דעת בענין מצבן הנפשי של התובעות. שני המומחים מסכימים כי מצבן הנפשי של התובעות הושפע מהמעשים שביצע בהן הנתבע, אולם הינם חלוקים על מידת ההשפעה של המעשים על נכותן. כמו כן סבור בא כוח הנתבע כי מצבן הנפשי של כל אחת מהתובעות הושפע גם מחוויות טראומתיות אחרות שחוו ובעיקר מהאירועים הכרוכים בגירושי הוריהן. 42. קביעת הנכות הרפואית המדויקת של כל אחת מהתובעות אינה בעלת חשיבות רבה שהרי הפיצוי נפסק על יסוד השפעת הנכות על תפקודן ועל יכולתן להשתכר וכידוע הנכות הרפואית אינה בהכרח משקפת את הנכות התפקודית (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792, 801-800 (1995). 43. עוד חשוב לזכור כי ד"ר בן אפרים, המומחה מטעם התובעות העריך כי התובעות זקוקות לטיפול נפשי אף כי רק לגבי ש' ע' העריך את עלות והיקף הטיפולים. ברי כי ככל שהתובעות יפנו לטיפול שכזה הטיפול לא רק ימנע את התדרדרות מצבן אלא יהיה בו גם כדי לחזקן ולשפר את תפקודן. עם זאת אציין כי לא שוכנעתי שהנכות הרפואית הינה בשיעור 30% כפי שקבע ד"ר בן אפרים. ד"ר בן אפרים לא ציין על בסיס אילו מסעיפי התוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 קבע את שיעור הנכות. המומחה מדגיש כי עיקר נכותה של ש' ע' נעוצה בשני גורמים; אינה פנויה רגשית להשקיע בפיתוח קריירה; עקב מגבלותיה מרגישה שעליה לשמור על ילדיה. שני אלו גורמים שבטיפול נכון ניתן לצמצם את השפעתם; לא כל שכן כאשר צפוי כי ילדיה יתבגרו ורגש האחריות לשמירה והשגחה עליהם יעומם. לגבי ש' פ' הדגיש ד"ר בן אפרים את הקשיים המיניים מהם הינה סובלת ואת התסמונת הפוסט טראומטית המתבטא בחודרנות של הזכרונות, חלומות בעתה, חרדות וכדומה. עם זאת ציין שתפקודה הקוגנטיבי הינו נורמלי, ש' פ' שירתה בצבא שירות רגיל, וכעת מסימת לימודים אקדמאים. 44. בנסיבות אלו ברי שנכותן התפקודית של התובעות נמוכה משיעור הנכות אותו העריך בהערכה חופשית ד"ר בן אפרים. אין לי כל ספק שהחרדות, הפחדים, הסיוטים ושאר התופעות מהן סובלות התובעות יפגעו במידת מה בתיפקודן, אך ברי שאין מדובר בפגיעה ממשית שניתנת לכימות על בסיס היקף הנכות. על כן נראה לי שהדרך הראויה הינה להעריך את הפגיעה בכושר השתכרותן בהערכה גלובלית. הפסדי שכר 45. בהערכת הפסדי השכר בעבר ובעתיד של כל אחת מהתובעות יש להתחשב בגילן ובהשתכרותן בפועל. ש' ע' עובדת בעבודה חלקית בלבד, אולם לא הובאו לעיוני נתוני שכרה. ש' פ' מסימת לימודים אקדמאיים ועל כן טרם ביססה את מקצועה ושכרה העתידי אינו ודאי. יש כמובן להתחשב בגילן ובמשך ההשתכרות הצפוי לעתיד. בנסיבות אלו נראה לי להעריך את הפסדיה של ש' ע' בעבר ובעתיד על סך של 200,000 ₪ ואת הפסדיה של ש' פ' על סך של 150,000 ₪. טיפולים 46. ד"ר בן אפרים המליץ כי ש' ע' תקבל טיפול שבועי בעלות של 420 ₪. לגבי ש' פ', ציין כי הוא יזקק לטיפולים מבלי לקבוע את היקפם ועלותם. בא כוח התובעות בקש לפסוק לתובעות פיצוי עבור טיפולים פסיכולוגים למשך 5 שנים. ד"ר כנעאנה אינו סבור כי יש צורך בטיפול פסיכולוגי. הואיל ולצורך הערכת הפסדי השכר הנחתי כי מצבן הנפשי של התובעות צפוי להשתפר בעקבות הטיפולים הצפויים, ברי שיש לפסוק להן פיצוי לכיסוי ההוצאות. עם זאת דומני כי הערכתו של ד"ר בן אפרים לגבי ש' ע' הינה גבוהה והיקף הטיפולים שנדרש, לאורך זמן יהיה קטן יותר. יתכן שידרש טיפול שבועי בתחילת התקופה, אך ברי כי לא יהיה צורך בטיפול כה אינטנסיבי בכל התקופה. לפיכך, הנני מעמיד את הפיצוי עבור הטיפולים שתדרש להן ש' ע' על סך של 60,000 ₪ והפיצוי לש' פ' עבור טיפולים יועמד על סך של 40,000 ₪. סיכום 47. בשים לב לכל האמור, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעות פיצויים הדלקמן: לתובעת 1 ש' ע', הנני מחייב לשלם פיציים כדלקמן: - נזק לא ממוני 800,000 ₪ - הפסדי שכר 200,000 ₪ - טיפולים 60,000 ₪ סה"כ 1,060,000 ₪ לתובעת 2 ש' פ', הנני מחייבו לשלם פיצויים כדלקמן: - נזק לא ממוני 800,000 ₪ - הפסדי שכר 150,000 ₪ - טיפולים 40,000 ₪ סה"כ 990,000 ₪ כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. מהסכומים הנ"ל יופחתו סכומי הפיצוי שנפסקו במסגרת גזר הדין בתיק הפלילי. כמו כן ישלם הנתבע לתובעות שכ"ט עו"ד בסך השווה ל-20% + מע"מ מהסך הנ"ל. הנתבע ישיב לתובעות הוצאות עבור הכנת חוות הדעת. הואיל ולא הוצגו חשבוניות אני מעריך את החזר הוצאות עבור חוות דעת על סך של 6,000 ₪. הנתבע ישיב לתובעות את האגרה ששולמה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומה ועד ליום ההשבה בפועל. קבלה של גזברות בית המשפט תהווה ראיה לסכום ומועד תשלום האגרה.משפט פליליפיצוייםעבירות מין