פיצוי לילדים שהוריהם נהרגו בתאונת דרכים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי לילדים שהוריהם נהרגו בתאונת דרכים:

תביעת עזבון על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). המחלוקת בין הצדדים היא לעניין הנזק בלבד והיא מתמקדת בבסיס השכר של המנוחים ובהיקף העזרה לצד שלישי.

העובדות הצריכות לעניין

1. ענייננו במקרה טרגי בו נהרגו בחודש אפריל 2005 הוריהם של התובעים 2-3, לבנת ז"ל ילידת 19.1.79 ומשה ז"ל יליד 23.10.79. התובע 2 הוא יליד 1.1.02 והתובע 3 יליד 17.9.04 ושניהם נפצעו בתאונה הקטלנית, אך תביעתם הופרדה מתיק זה ותוגש בעתיד לבית משפט השלום (להלן: "התובעים" או "הקטינים").

בנקודה זו, נרחיב הכרותנו עם המשפחה.

2. התובעת 4 היא סבתם של הקטינים, אמה של לבנת ז"ל (להלן: "יעל" או "הסבתא"). יעל היתה נשואה בעבר למר אסולין, ומנישואיהם נולדו להם שני ילדים, והם אדיר ולבנת ז"ל. מר אסולין חזר בתשובה לאחר הגירושין, הקים משפחה חדשה המונה עשרה ילדים, והוא משמש כיום כסגן רב משחטת "עוף העמק" בבית שאן, כמוהל, וכמנהל עמותה.

משה ולבנת ז"ל הכירו זה את זו במהלך שירותם המשותף בצה"ל, ובשלב מסויים לאחר נישואיהם, חזרו בני הזוג בתשובה. משה ז"ל החל ללמוד הלכות שחיטה ומילה אצל חותנו, הרב אסולין, ועל כך נרחיב בהמשך.

לאחר התאונה החלה התדיינות משפטית בשאלה אצל מי יגדלו הקטינים – אצל הסבתא יעל או אצל הסבא אסולין או אצל הוריו של משה ז"ל. לסופה של התדיינות, נקבע כי יעל היא שתיקח תחת חסותה את הקטינים ותגדל אותם.

הערה מקדמית

3. התביעה שבפנינו היא תביעת עזבונות המנוחים. שני הנושאים העיקריים השנויים במחלוקת הם בסיס השכר של המנוחים ממנו יש לגזור את תביעת היורשים, והסכום שיש לפסוק בגין עזרת צד ג'.

התובעים העלו את התזה כי לצורך קביעת הפיצוי, על בית המשפט ליצור "משפחה חדשה", אך לא ירדתי לסוף דעתם מה נפקותה של תזה זו לענייננו. עוד אציין כי התובעים העלו בסיכומיהם ראשי נזק שאינם מוכרים בפסיקה, כמו אובדן אב ואם לכל אחד מהילדים בנפרד (סכום כולל של 2.2 מליון ₪) לצד אובדן שירותי אב ואם, כאשר גם במסגרת פריט נזק זה עתרו לכפל פיצוי (הן אבדן שירותי אב ואם, הן פיצוי עבור עזרת הסבתא, הן פיצוי עבור עזרה במשק הבית). מטבע הדברים, אתייחס בהמשך אך ורק לראשי הנזק הצריכים לענייננו.

בסיס השכר וכושר ההשתכרות של המנוחה

4. המנוחה, בת 26 במותה, סיימה את לימודיה התיכוניים במגמת אופנה ללא בגרות, ולמדה בשנת מכינה ב"בית גבריאל". המנוחה לא עבדה ולא השתכרה עובר לתאונה, לטענת התובעים, מאחר שהייתה מטופלת בילדיה הקטינים, האחד בן כשלוש שנים והשני כבן שבעה חודשים, ויש לקחת בחשבון כי בהמשך הדרך הייתה יוצאת לעבודה ומשתכרת.

התובעים הביאו מספר עדים במטרה להוכיח שהמנוחה התכוונה להמשיך בדרכה המקצועית בתחום האופנה, או בתחום קרוב אחר, וכי עובר למותה השתתפה בקורס לבניית ציפורניים ומניקור. כן נטען כי התובעת עסקה ב"חלטורות" כמו מכירת חזיות הנקה או עבודות מזדמנות אחרות, כדי לסייע בפרנסת המשפחה.

לאור זאת, טענו התובעים כי יש לחשב את הפסד ההשתכרות של התובעת בשנים האבודות, על פי השכר הממוצע במשק. לטענת התובעים, גיל 26 הוא גיל בו רבים מתחילים את לימודיהם לאחר שסיימו את פרק הנערות בחייהם, בתום שירות צבאי וחזרה מטיול בחו"ל, כך שיש לראות את המנוחה כקטין שטרם גיבש את זהותו המקצועית או משלח ידו.

5. אומר בקצרה כי איני סבור שניתן להשוות את מצבה של המנוחה למצבה של הקטינה הרכה בשנים, שעניינה נדון בע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא (ניתן ביום 27.9.05). המנוחה כבר החלה בכתיבת סיפור חייה, וגם אין להשוות מצבה למצבו של סטודנט בגיל 26, הנמצא במהלך או בסוף תקופת לימודיו. המנוחה למדה אופנה, אך לא המשיכה בכיוון זה, שמא לאור חזרתה בתשובה, והתמסרה לגידול ילדיה. לא הובאו ראיות של ממש כי המנוחה אכן עסקה בעבודות קטנות ומזדמנות. נהפוך הוא, התרשמתי מהעדויות שהתובעת הייתה צופיה הליכות הבית, ולא השתכרה בדרך זו או אחרת. כך, לדוגמה, דנה, אחייניתה של המנוחה שהייתה קרובה אליה, לא ידעה שהמנוחה עסקה במכירת חזיות הנקה. חברתה של המנוחה, דקלה קדם, גרסה כי המנוחה עסקה במכירת בתי מזוזות, ואילו אביה, הרב אסולין, לא ידע לספר במה עסקה לפני התאונה, והתבטא שעבדה מעט.

עם זאת, יש לקחת בחשבון כי בשלב כלשהו בחייה, המנוחה הייתה משתכרת במשרה חלקית או "בחלטורה" כזו או אחרת, על מנת לסייע בפרנסת המשפחה, וכפי שהעידה גב' קדם, המנוחה אמרה לה שהיא מחפשת כל דבר אפשרי כדי לעזור בכלכלת הבית. אשר על כן אעמיד הפסד השתכרות של המנוחה על הסך של 2,000 ₪ בחודש בממוצע, לכל אורך תקופת השתכרותה. להנחה כי האשה הייתה יוצאת בשלב כלשהו לשוק העבודה, ראה ע"א 7157/07 אי.איי. גי' ביטוח זהב בע"מ נ' עזבון המנוח מ.א. ז"ל (ניתן ביום 17.3.08) פסקה ה לפסק הדין.

בסיס השכר וכושר ההשתכרות של המנוח

6. סמוך לתאונה עבד המנוח כחשמלאי בחברה בשם א.מ.י עבודות חשמל בע"מ, והשתכר בממוצע סך של כ-4,500 ₪ כפי שעולה מתלושי השכר שצורפו לתחשיב הנזק. הנתבעת טענה כי יש לחשב את שכרו של המנוח בהתאם לכך.

אלא שהמקרה שלפנינו אינו מקרה רגיל. הזכרנו כי משה ז"ל חזר בתשובה ומהעדויות שנשמעו עולה כי החל ללמוד ולהשתלם כשוחט וכמוהל לצדו של אסולין. ודוק: המנוח לא הוסמך רשמית כשוחט וכמוהל. עם זאת, אין חולק כי בישראל פועלים מוהלים רבים שאינם מוסמכים על ידי הרבנות הראשית, כפי שעולה מעדותו של מר מילר, יו"ר איגוד המוהלים בישראל, שהובא לעדות ע"י הנתבעת.

בנקודה זו אעמוד בקצרה על העדויות שנשמעו בפני.

7. הרב דרעי, הרב של שכונת פת בירושלים, היה תושב בית שאן עד שנת 1986 והוא מכיר עשרות בשנים את הרב אסולין. בין יתר עיסוקיו, הרב דרעי הוא מוהל מוסמך (מ.ר 390) וזה היה עיסוקו העיקרי לפני שהתמנה כרב שכונה. הרב דרעי, שעדותו היתה מהימנה עלי, סיפר כי הוא בעל שם בתחום המילה והוא מלמד ומכשיר מוהלים בישראל ובכל העולם, וההסמכה מטעמו מוכרת על ידי הרבנות הראשית. את המנוח הכיר כשנתיים לפני התאונה, לאחר שהרב אסולין שלח אותו להשתלם אצלו ולהסמיכו בתחום. למיטב ידיעתו, באיזור טבריה שם התגורר המנוח, יש שני מוהלים בלבד, ולכן התעורר הצורך בהכשרת מוהל נוסף. לאחר שהרב דרעי התרשם מכישוריו של המנוח בתחום המילה, הוא הסמיך אותו לשמש כמוהל על פי תעודת הסמכה שניתנה לו ביום ז' תשרי תשס"ה.

אין חולק כי תעודת ההסמכה של הרב דרעי אינה תעודת הסמכה רשמית מטעם הרבנות הראשית, אך היא מהווה ראיה עצמאית על כך שהמנוח עסק בפועל בתחום המילה עוד לפני התאונה. הרב דרעי הוסיף וציין בעדותו כי אינו יודע מידיעה אישית כמה מילות כבר ביצע המנוח עד שהגיע אליו, אך הוא מעריך כי מדובר בסביבות 50 מילות, בהתאם למה ששמע מהמנוח ומהרב אסולין. לדבריו, התרשם שהמנוח היה מוכשר מאוד, בעל ידיים מצויינות ואילולא התאונה יש להניח כי היה מתפתח והופך לאחד המוהלים הטובים בארץ.

8. הרב אסולין, שהמנוח היה חתנו, סיפר כי המנוח הוכשר על ידו כמוהל ומשנוכח בכשרונו ראה אותו כבן ממשיך. המנוח נשלח על ידו לערוך עשרות מילות, במיוחד בשבתות במקומות מרוחקים, ועתידו כמוהל מצוין הלך לפניו. לדבריו, הכניס ושילב את המנוח כמוהל בקרב קהילת הרב אבו חצירא מנהריה, שהיא אחת מהקהילות הגדולות בארץ, כך שפרנסתו של המנוח כמוהל הייתה מובטחת.

כן סיפר הרב אסולין בעדותו, כי החל להכשיר את המנוח כשוחט על מנת להכניסו כאחראי על השוחטים במפעל "עוף טוב", שם הוא עצמו משמש כסגן רב המשחטה. לדבריו, למרות שהמנוח פוטר מעבודתו בחודש ינואר 2005, כשלושה חודשים לפני התאונה, הוא לא הכניס אותו לעבודה כשוחט או כמנהל, מאחר שהמנוח טרם השלים את הכשרתו כשוחט.

בעדות זו תמך גם מר אברם עמר, בעל חברה להנהלת חשבונות וייעוץ מס, המסייע לרב אסולין בעסקיו ובפעילותו ההתנדבותית. מר עמר נחקר ארוכות בעניין עבודתו של הרב אסולין במשחטת עוף העמק. כך, הובאו מסמכים ועדויות על מנת להוכיח כי הרב אסולין הקים חברה בשם "א.א. שירותי שחיטה בע"מ" שבמסגרתה היה אמור ליתן שירותי שחיטה למשחטה. מהעדות עולה שהרב אסולין התקשר עם המשחטה כקבלן עצמאי למתן שירותי שחיטה, ושוחטים רבים עבדו עבורו במשמרות והשתכרו בקבלנות על פי קצב השחיטה, קרי, מספר כלובי העופות שנשחטו על ידם. כך, לדוגמה, בשנת 2004 העסיק הרב אסולין 19 שוחטים. החקירה גלשה לפרטי פרטים לגבי ההתנהלות במשחטה, רשימת השוחטים, שכרם ושעות עבודתם.

9. איני רואה להידרש לפרטי עבודתו והתנהלותו של הרב אסולין מול המשחטה. החשוב לעניינו הוא שהמנוח לא עבד ולו יום אחד כשוחט במפעל ולא הוסמך כשוחט. גם אם היו לרב אסולין תוכניות עתידיות לגבי המנוח, כמו תוכניתו להכשיר את המנוח גם כסופר סת"ם, אלו עדיין לא קרמו עור וגידים. איננו צריכים להרחיק עדותנו, והדברים נאמרו במפורש על ידי הרב אסולין. בתשובה לשאלה למה לא צירף את המנוח כשוחט כבר בשנת 2003, ולמיצער, לאחר פיטוריו של המנוח מעבודתו כחשמלאי ביום 28.1.05, כשלושה חודשים לפני התאונה (נ/3), השיב הרב אסולין כי הוא עצמו אמר למנוח להחזיק במקצועו כחשמלאי, כך שאם המשחטה תיסגר יהיה לו מקצוע ביד. ניתן היה לצפות כי במקום שהמנוח ישב מובטל בביתו הוא ישובץ בעבודה כשוחט או תוצע לו עבודה כשוחט, על מנת ללמוד את העבודה, אך לא כך נעשה. עוד נציין, כי אילו היה המנוח מועסק כאחראי שוחטים או בעבודה מינהלית אחרת במשחטה, להבדיל מעבודה כשוחט רגיל, מן הסתם משכורתו הייתה באה על חשבון הכנסתו הכוללת של הרב אסולין, שגם אשתו עבדה בעסק כמנהלת חשבונות. שמא גם בכך יש כדי להסביר מדוע למרות כל התוכניות לגבי עתידו של התובע כשוחט, הדברים לא יצאו לפועל.

מכל מקום, המנוח לא יכול היה להמשיך לעבוד גם כחשמלאי וגם כשוחט במפעל במשמרת מלאה, מה עוד, שטרם פוטר מעבודתו, עבד שעות ארוכות במשך היום, ונציין כי משכורתו של שוחט, על פי עדותו של מר עמר, עומדת על כ-7,000 ₪.

סיכומו של דבר, שאיני רואה לקבל את הטענה כי יש לראות את המנוח כמי שעבד או עמד לעבוד בתחום השחיטה.

10. לא כך לגבי פוטנציאל ההשתכרות של המנוח כמוהל. מהעדויות עולה כי המנוח כבר שלח ידו, תרתי משמע, בתחום זה, והחל לצבור נסיון. אמנם אף אחת מהמשפחות שהמנוח מל את ילדיהן לא הובא לעדות והרב אסולין נזכר בקושי רק בשמה של משפחה אחת, אך אני מקבל דבריו ודברי הרב דרעי כי תעודת ההסמכה כמוהל ניתנה למנוח לאחר שכבר ביצע עשרות מילות. חלק מהעדים אף סיפרו, כמשיחים לפי תומם, שהמנוח מל בעצמו את בנו נהוראי, בבחינת ראיה נוספת לכך שהמנוח הכשיר עצמו בתחום זה.

השורה התחתונה היא, שאני מקבל את הטענה שהמנוח כבר החל את דרכו כמוהל, ויש להניח כי במהלך השנים, היה משתכר בתחום זה.

11. העדים התייחסו בעדותם לכמות הבריתות ולסכומים הנגבים על ידי מוהל. כך, העריך הרב דרעי את הפוטנציאל המספרי, בברית מילה אחת ביום לפחות. הרב אסולין סיפר כי לעיתים יש 4 בריתות ביום ולעיתים פעם בשבוע. הסבתא טענה כי המנוחים סיפרו לה שהמנוח ערך 62 בריתות בחודשיים, מספר מוגזם על פניו, באשר מצבם הכלכלי של המנוחים עובר לפטירתם כנראה לא היה מזהיר במיוחד, ולמיצער, לא הובאו ראיות על מצבם ולא הוצגו דפי חשבון הבנק שלהם. כל העדים נמנעו מלנקוב בסכום שמקבל מוהל עבור פעולתו, ומעדותם עולה כי הם אינם משתכרים כלל מפעילות זו. הרב דרעי סיפר כי אינו נוהג לדרוש שכר עבור עמלו, מאחר שמדובר במצווה ועיקר פעילותו כיום היא כרב שכונה. גם הרב אסולין השיב כי "אני לא מקבל שכר על בריתות, אנחנו איגוד של מוהלים, עמרם דרעי בירושלים, הוא ארגן את הארגון, אנו לא מקבלים שכר, במיוחד בבית שאן שזה נוהל של שנים, לא פעם ולא פעמיים דוחפים ונותנים, מי שמל – זו עבודה והוא מקבל שכר על זה. לפי הכישורים שלו, היחצנות שלו, כמה עבודה נדרש, כמה אהוב וכמה מקובל" (עמ' 57 שורות 22-26).

12. מעדותו של מר מילר, יו"ר איגוד המוהלים, שהגיש חוות דעת מומחה מטעמה של הנתבעת, עולה כי למוהל לא פונים דרך דפי זהב, ושמעו של מוהל עובר מפה לפה בשיטת "חבר מביא חבר". מטבע הדברים, ככל שהוותק והמוניטין גדולים יותר, מספר הבריתות שיבצע המוהל גדול יותר. במענה לתזה שהוצגה בפניו, ולפיו המנוח היה נהנה מהמוניטין של הרב אסולין שהיה מעביר לו עבודה, השיב העד, ותשובתו הגיונית לטעמי, כי בתחום רגיש זה, המוהל צריך להוכיח את עצמו ואינו יכול להסתמך על זכות אבות. כדוגמה לכך, הביא העד את עצמו, כמי שאביו היה מוהל מפורסם, ולמרות זאת, היה עליו לבנות את המוניטין שלו במו ידיו.

לדבריו של מר מילר, בישראל יש כ– 300 מוהלים רשומים ומאושרים, ועוד מספר בלתי ידוע של מוהלים שלא הוסמכו על ידי הרבנות הראשית, כאשר מספרם של המוהלים הלא מוסמכים בפריפריה ובקרב עדות המזרח גבוה יותר. לדעתו, עם התגברות המודעות הציבורית לנושא, ניכרת העדפה להיזקק לשירותיו של מוהל מוסמך.

לדבריו, יש תעריף מומלץ של משרד הדתות, אך פעמים רבות, המוהל גובה סכום נמוך מהתעריף המומלץ, והוא מסתפק במה שהאב המאושר משלם לו. למיטב ידיעתו, הסכומים הנגבים בפריפריה, נמוכים מאלו שבמרכז הארץ.

13. ב"כ התובעים טען כי המנוח היה משתכר כמוהל עשרות אלפי שקלים בחודש, במגבלת שילוש השכר הממוצע על פי חוק הפיצויים.

טענה זו אני מתקשה לקבל, נוכח גילו הצעיר של המנוח, היותו אך בתחילת דרכו בתחום המילה, מספר המוהלים הבלתי מוכרים בפריפריה, העובדה שחלק מהמוהלים עושים מלאכתם שלא בשכר, והאפשרות של המנוח להתפנות מעבודתו העיקרית כחשמלאי לעיסוק נוסף כמוהל (חלק מהבריתות נעשות במהלך היום, בשעות העבודה הרגילות). לא הובאו ראיות נוספות שיכולות היו לשפוך אור על השתכרותו, אם בכלל, של המנוח כמוהל עוד לפני התאונה. כך, לא הובא לעדות אף אחד מאלו שקיבלו את שירותיו של המנוח כמוהל. ייתכן גם שהמנוח ביצע בשלב זה את המילות בחינם, כחלק מהכשרתו כמוהל, בבחינת "שכר מצווה, מצווה", בדומה לחותנו, הרב אסולין.

מנגד, יש לקחת בחשבון כי עם חלוף השנים, התובע היה רוכש לעצמו מוניטין כמוהל, והיה משתכר בתחום זה לצד עבודתו העיקרית כחשמלאי, או שהיה מתמסר לחלוטין לתחום זה.

אשר על כן, ובהביאי בחשבון את השנים הראשונות לאחר התאונה לעומת שנים מאוחרות יותר, ועל דרך האומדנא, אעמיד את בסיס השתכרותו של המנוח, על הסך של 8,000 ₪ נטו בממוצע לאורך שנות השתכרותו. בכך חרגתי מההשתכרות בפועל של המנוח עובר לפטירתו, והשווה ע"א 7157/07 הנ"ל והאסמכתאות שם.

הפסד השנים האבודות בתביעת העזבון :

14. התובעים עתרו בסיכומיהם לפיצוי הן כיורשים בגין השנים האבודות והן כתלויים. אלא שהקטינים זכאים לפיצויים כיורשי העזבון (בגין הפסדי ההשתכרות של המנוחים) או לפיצויים כתלויים במנוחים (בגין הפסדי התמיכה) ואין מקום לכפל פיצוי. ככלל, כאשר התלויים והיורשים הם זהים, כמו במקרה שלפנינו, תביעת העזבון גבוהה יותר, מאחר שבתביעת היורשים אנו מוסיפים את ידת החסכון. לכן, כאשר יש זהות בין היורשים לבין התלויים, אין למעשה טעם לערוך חישוב נפרד לתביעת התלויים ולהפחיתה מתביעת העזבון, ויש לחשב אך ורק את הפיצוי המגיע לעזבון בגין הפסדי ההשתכרות – ע"א 443105 המגן" חברה לביטוח נ' צרור (ניתן ביום 10.8.06) פסקה 15 לפסק הדין. נחשב אפוא את נזקם של התובעים על פי תביעת העזבון שהיא גבוהה יותר.

15.       הצדדים לא טרחו להתייחס לשאלה אם יש לחשב את הפיצוי לכל אחד מן העזבונות בנפרד, כאילו כל אחד מבני הזוג נותר בחיים. השאלה אינה פשוטה, באשר גם תביעת העזבון מבוססת על שיטת הידות, המניחה כי הקטינים צורכים ידה שלמה עד גיל 18 והאלמן/ה על פי תוחלת חיים. במקרה דנן, משה ז"ל נהרג בו במקום ולבנת ז"ל נפצעה אנוש ונפטרה מספר ימים אחריו (סעיף 5 לכתב התביעה), כך שאין לראותם כ"שניים שמתו כאחד" כאמור בסעיף 9 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965. על פי דיני הירושה לבנת ז"ל ירשה את משה ז"ל עם הקטינים, והקטינים ירשו את לבנת ז"ל.

לכן, אני סבור כי יש לערוך את החישוב כלהלן: תחילה יש לחשב את תביעת העזבון של משה ז"ל כנשוי + שני ילדים (6 ידות כולל ידת חסכון) על פי קופה משותפת שאותה העמדנו על הסך של 10,000 ₪ נטו (המנוח – 8,000 ₪ והמנוחה – 2,000 ₪). לאחר מכן יש לחשב את תביעת העזבון של לבנת ז"ל כאלמנה + שני ילדים (5 ידות כולל ידת חסכון) על פי הכנסתה בלבד (2,000 ₪). על פי חישוב המשערכת, בהצבת נתונים אלה, תביעת העזבון של המנוח עומדת על 1,970,014 ₪ ובמעוגל על 1,970,000 ₪ ותביעת העזבון של המנוחה עומדת על 486,025 ₪ ובמעוגל על 486,000 ₪.

הפסדי פנסיה

16. בהתחשב בצו ההרחבה המחיל חובת פנסיה על כלל העובדים, ומנגד, בהתחשב בכך שחלק משכרו של התובע חושב על בסיס ההנחה שהיה משתכר כמוהל, אפסוק סכום גלובלי של 60,000 ₪ עבור שני המנוחים.

נזק לא ממוני

17. כל אחד משני העזבונות זכאי ל– 25% מהסכום המכסימלי בצירוף ריבית ובמעוגל = 93,000 ₪.

הוצאות אבל, לוויה וקבורה

18. אעמיד ראש נזק זה על הסך של 30,000 ₪.

עזרת הסבתא כתחליף לאובדן שירותי אב ואם

19. לתביעת העזבון יש להוסיף את הפיצויים בגין אבדן שירותי אם ואב, שהוא ראש נזק המתייחס לתביעת התלויים "...מתביעת העיזבון – כעניין שבעיקרון – אין לנכות פיצויים הנפסקים לתלויים בגין ראשי נזק שאינם הפסדי תמיכה, כגון אובדן שירותים" –ע"א 4431/05, 4512/05 המגן חב' לביטוח בע"מ נ' צרור (ניתן ביום 10.8.06). על הלכה זו חזר בית המשפט בע"א 2739/06 עזבון המנוח דוביצקי ולדימיר ז"ל נ' אסדי רזקאללה (טרם פורסם, , 1.6.08) ונקבע כי ראש הנזק של אבדן שירותי בעל ואב, מצוי מחוץ לתחום החפיפה בין תביעות העזבון והתלויים.

20. יעל הסבתא, ילידת 1958, מטפלת כיום בשני הקטינים, לאחר שזכתה במאבק המשפטי על משמורתם, והשלושה מתגוררים בדירתה השכורה ברעננה. דנה, בת דודתה של המנוחה, התגייסה אף היא לסייע ליעל בתחילת הדרך, והתגוררה עמה משך כחצי שנה.

יעל סיפרה כי הבן הקטן עולה כיום לגן חובה ושוהה בצהרון עד לשעה 16:45 כמעט כל יום, למעט ביום שישי. הבן הגדול לומד כבר בכתה א', ויעל לוקחת אותו מבית הספר לצהרון, שם הוא שוהה פעמיים-שלוש בשבוע. בנוסף, אחד הנכדים נזקק לשני טיפולים בשבוע בבית חולים לוינשטיין ברעננה (ריפוי בעיסוק וקלינאי תקשורת). אחת לשלושה חודשים, הוריו של משה ז"ל מגיעים לרעננה כדי לקחת את הנכדים אליהם לביתם בטבריה.

יעל פירטה בתצהירה את המטלות הכרוכות בהחזקת הבית ובטיפול בילדים, ואין חולק כי עליה לתפקד כאב וכאם לקטינים, על כל הכרוך בכך. לכך יש להוסיף, כי יעל אינה בגיל ההורות, ומטבע הדברים, הטיפול וההשגחה על ילדים שהם מקטני קטנים, קשה לה פיזית יותר מאשר לאם צעירה.

21. איני מקבל גרסתה של יעל כי בשל הטיפול בנכדים נאלצה להפסיק עבודתה במשק בית וכטכנאית ציפורניים ובשל כך נגרם לה אובדן הכנסה של אלפי שקלים בחודש. לא הובאה שמץ ראיה לכך, ונתברר כי מצבה הכלכלי של יעל עוד לפני התאונה היה בכי רע, כדי כך שעמידר הוציאה כנגדה צו פינוי מהדירה בשל אי תשלום שכר דירה. גם הרב אסולין, סיפר כמשיח לפי תומו, כי ידוע לו שמצבה הכלכלי של יעל היה קשה.

למעלה מן הצורך אזכיר כי עילה לפיצוי על הפסד השתכרות נתונה רק ל"נפגע" בתאונה, והסבתא אינה בחזקת "נפגע" הזכאי לתבוע פיצוי ישיר על הפסד השתכרות - ע"א 64/89 גבאי נ' לוזון, פ"ד מח (4) 673, 681 (1994). מכל מקום, אפילו היינו נכונים לראות את הסבתא כ"תלויה", אין לפצות גם בגין אובדן ההכנסה של הסבתא וגם בגין עזרת צד ג' ו"קנה-המידה להערכת הנזק הוא מחיר השירות בשוק העבודה, ולא ההפסד שנגרם בפועל עקב עזיבת העבודה כדי לטפל בבית..." שם, בעמ' 687. לסיכום ההלכה בענין זה, ולמהות הקשר בין אובדן הכנסה לבין אובדן שירותים, נאמר בע"א 3907/02, עזבון המנוחה איריס וייס ז"ל נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(2) 721, 723-724 (2003):

"כעיקרון, בן הזוג התלוי אינו זכאי לפיצוי ישיר בשל הפסד השתכרות שנגרם לו... יחד עם זאת, ההלכה היא שתלויים זכאים לפיצויים בגין אובדן שירותים של המנוח, אם אובדן זה גרם להם הפסד ממון...כך, למשל, התלויים זכאים לפיצויים בגין נזק ממוני שייגרם להם עקב אובדן סיועו של המנוח בטיפול בילדים (ע"א 64/89 גבאי נ' לוזון, פ"ד מח(4) 673, 683-682) ...במקרים המתאימים, הפסד השכר שנגרם לתלויים עשוי לשמש אמת מידה לחישוב ההפסד הממוני שנגרם להם בשל אובדן השירותים(פסק דין גבאי, עמודים 685 ו- 688). מקרה מתאים לכך הוא, למשל, כאשר הפסד השכר של התלויים נגרם כתוצאה מהעדפה סבירה שלהם לבצע בעצמם חלק מהשירותים שהעניק המנוח בטרם מותו, על פני שכירת עזרה חיצונית (השווה פסק דין גבאי, עמוד 688). לאור האמור לעיל, בית המשפט שגה בקביעתו שהאלמן זכאי לפיצוי ישיר בגין הפסדי ההשתכרות. ברם, האלמן זכאי לפיצויים בגין ההפסד הממוני שנגרם לו בשל אובדן שירותי המנוחה בעבודות הבית ובטיפול בבנות. בנסיבות שלפנינו, ההפסד הממוני שנגרם לאלמן ניתן למדידה באמצעות הפסדי ההשתכרות שנגרמו לו. הפסדים אלה נגרמו לו עקב הצורך שלו לשהות עם בנותיו, צורך אשר היה סביר בהחלט ובא למלא את חסרונה של אמן של הקטינות והשירותים שזו העניקה לקטינות...".

22. השאלה האמיתית הצריכה לענייננו היא מה הסכום שיש לפסוק עבור עזרת צד שלישי חלף אובדן שירותי אם ואב. לעניין זה, נקדים ונעמיד נגד עיננו שני כללי יסוד:

א. המזיק אינו יכול להיבנות מכך שבני משפחה יסייעו לניזוק בלא תמורה – ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ (ניתן ביום 19.11.97). כאשר מדובר במאמץ החורג מהעזרה המקובלת בין בני משפחה, הניזוק זכאי לפיצוי בגין אותה עזרה, גם אם אינו משלם עליה בפועל – ע"א 121/85 ליאור נ' פרי (ניתן ביום 8.4.88); ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762,עמ' 791-792 (1982). במקרה דנן, ברי כי הנתבעת אינה יכולה להיבנות מכך שהסבתא תטפל בנכדיה ותקדיש להם את אונה ומרצה בשנים הבאות, ללא תמורה חלף עמלה.

ב. תקופת הפיצוי הנהוגה בגין "אבדן השירותים" של הנפטר היא עד הגיעם של הקטינים-התלויים לגיל 18.

23. ראש הנזק של "אבדן שירותי אם" או "אבדן שירותי אב" נתפס כחלק מהתמיכה הכספית בגינה קמה לתלויים עילה לפיצוי, ומטרתו לכמת למונחים כספיים, את המשימות הקשורות בניהול משק הבית ובגידול הילדים וחינוכם. את טיפולה של הסבתא יש לכמת אפוא בכסף, כתחליף לראשי הנזק של אובדן שירותי אם ואב.

המקרה דנן הוא חריג וטרגי במיוחד, מאחר ששני ההורים נהרגו, כך שבעקבות התאונה, נותרו הקטינים ללא תא הורי. במקרה מעין זה, ולצורך קביעת הפיצוי חלף אבדן שירותי אם ואב, "שוויו" של התא ההורי השלם, הוא יותר מאשר חיבור של שני החצאים במקרה של פטירת אחד מבני הזוג. הקטינים איבדו יותר מאשר שירותי ההורים, הם איבדו את טיפול ההורים על כל הכרוך בכך. עם זאת, יש לזכור כי קצרה ידו של המשפט מלכמת שווי יד מלטפת ודואגת של הורה, והפיצוי עבור אובדן שירותי הורים מוענק עבור השירותים הגשמיים, ולא בא לפצות התלויים בגין הסבל והשכול שאינם בבחינת "הפסד ממון" לאור סעיף 80 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] - ע"א 2572/90 קרחש נ' בן עזרא, פ"ד מט(5) 150, 153 מול ד'; ד"נ 24/81 חונוביץ' נ' כהן, פ"ד לח(1) 413, 420 מול ו'-ז'. "...במידה שפטירת האשה גורמת לתלויים נזק שאיננו 'הפסד ממון', כמו שלילת טיפולה של אם ורעיה, אשר לא ניתן להעריכו מבחינה כספית, אין לתלויים, למרבה הצער, כל תרופה בגינו" – ע"א 610/75 רותם נ' נוף, פ"ד לב(1) 799, 803.

24. לצורך הערכת ראש נזק זה, יש להבחין בין תקופות שונות בחיי הקטינים, שאין להשוות היקף הטיפול הפיסי בקטין בן שנה, לקטין בן 15 שנים.

לכן, אפסוק בגין שירותי אם ואב את הסכומים הבאים על פי התקופות להלן:

תקופה ראשונה – מיום התאונה ועד הגיע נהוראי לגיל עשר (ואריאל סמוך לגיל 13) ביום 17.9.2014- 8,000 ש"ח בחודש. תקופה זו נחלקת לשניים:

עד למועד פסק הדין חלפו 53 חודשים X 8,000 ₪ = 424,000 ₪ בצירוף ריבית אמצע תקופה ובמעוגל = 453,000 ₪.

ממועד פסק הדין ועד ליום 17.9.2014 : 8,000 ₪ X 55.6 (מקדם היוון 5 שנים) ובמעוגל = 445,000 ₪.

תקופה שניה – מיום הגיע נהוראי לגיל עשר ועד הגיעו לגיל 15 (ואריאל – מיום הגיעו סמוך ללגיל 13 ועד סמוך לגיל 18) - 6,000 ש"ח בחודש:

6,000 ₪ X 55.6 X 0.8626 (היוון כפול חמש שנים) ובמעוגל = 288,000 ₪.

תקופה שלישית – מיום הגיע נהוראי לגיל 15 ועד הגיעו לגיל 18 - 3,000 ש"ח בחודש:

3,000 ₪ X 34.38 X 0.744 (היוון כפול עשר שנים) ובמעוגל = 77,000 ₪.

סה"כ פיצוי בראש הנזק של עזרת צד ג' חלף אבדן שירותי אב ואם - 1,258,000 ₪ ( = 77,000 + 288,000 +445,000 + 443,000).

לא נעלמה מעיני הפסיקה שהובאה על ידי הנתבעת בסיכומיה, ממנה עולה כי הסכום הנפסק ברגיל בבתי המשפט עבור אובדן שירותי אם או אב קטן בהרבה. ברם, עמדנו על כך שכאשר שני ההורים הולכים לעולמם, הנזק המצרפי שונה במהותו מצירוף של אבדן שירותי אב ואבדן שירותי אם. כך, לדוגמה, כאשר אחד ההורים הולך לעולמו, ההורה הנותר בחיים שוהה עם הילדים בשעות הערב והלילה, נתון שיש לקחת בחשבון במצב בו שני ההורים הלכו לבית עולמם. לכן הסכומים שנפסקו לעיל חורגים מהמקובל.

שכר אפוטרופוסות

25. לקטינים מונו אפוטרופוסים לרכוש, ששכרם אמור להשתלם להם על פי אישור בית משפט, ככל הנראה על פי דרישת רשויות הרווחה כי מי שמגדל את הקטין רצוי שלא יהיה אפוטרופוס על הרכוש. לא ברור עד מתי יימשך תפקידם של האפוטרופוסים, ואזכיר כי כספי הפיצויים הנפסקים בזה לקטינים יישמרו עבורם בקופה נפרדת בפיקוח האפוטרופוס הכללי.

ככלל, הפיצוי שנפסק לסבתא חלף אובדן שירותי אב ואם, אמור לכלול גם ראש נזק זה, אך בהתחשב במינוי אפוטרופוס לרכוש עבור הקטינים, אפסוק סכום נוסף גלובלי בסך של 50,000 ₪.

שונות

26. טיפולים פסיכולוגיים לקטינים - מקומו של הפיצוי בתביעת הקטינים באם יוכח כי הם זקוקים לטיפול נפשי כ"נפגע" בתאונה.

הוצאות נסיעה – אכיר בסכום גלובלי של 20,000 ₪, בהתחשב בכך שהקטינים נוסעים אחת למספר שבועות לבקר את הוריו של משה ז"ל המתגוררים בטבריה.

ניכויים

27. מסכום הפיצויים יש לנכות את התשלומים התכופים ששולמו.

בנוסף, יש לנכות את סכומי קצבת השארים ששולמו וישולמו לתובעים על ידי המל"ל על פי חוות דעתו של האקטואר שי ספיר מיום 28.1.09 כלהלן:

קצבת שאירים לבנת ז"ל – 298,971 ₪.
דמי מחיה – 49,263 ₪.
מענק לימודים – 22,740 ש"ח
מענק פטירה משוערך – 8,501 ₪.
ריבית תשלומי עבר – 4,663 ₪.
קצבת שאירים משה ז"ל – 292,213 ₪.
הפרשי ריבית – 5,010 ₪.

סה"כ – 681,361 ₪ ובצירוף הצמדה בלבד מיום 28.1.09 ובמעוגל – 707,000 ₪.

נחלקו הצדדים לגבי ניכוי תשלום דמי אומנה, ועל כך נעמוד להלן.

זכאותם של הקטינים לדמי אומנה

28. כמה יגיעות טרחו הצדדים בנושא זה, נוכח טענת הנתבעת כי הקטינים התובעים זכאים לקבל דמי אומנה, שאותם יש לנכות מהפיצוי, ולאור טענת התובעים כי פניותיהם לרשויות הרווחה בבקשה לקבל דמי אומנה עלו בתוהו. משכך, זימנה הנתבעת לעדות את גב' ליבוביץ, המפקחת הארצית על משפחות אומנה באגף שירות ילד ונוער במשרד הרווחה. אתמצת במספר שורות את חקירתה הארוכה של גב' ליבוביץ', שניכר היה כי היא בקיאה ורגילה בנושא.

29. יש שלושה סוגי תשלומים הרלוונטיים לענייננו: קצבת שאירים, דמי אומנה וגמלת ילד נטוש (נראה כי במקרה דנן, הכוונה לגמלת ילד יתום. להגדרת המונח "ילד נטוש" ו"ילד יתום" ראה בתוספת הראשונה לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1981 – י.ע.). אין כפל תשלום, כך שכל אחד מהתשלומים מוציא את משנהו, למעט קצבת שאירים ודמי אומנה, כפי שיוסבר להלן.

דמי אומנה: יש שני מסלולים עיקריים של השמה חוץ ביתית - פנימיה או משפחה אומנת חיצונית, לה משתלמים דמי אומנה עד הגיע הקטין לגיל 18. במסלול דמי האומנה נכללים כל מי שאין לו קרבת דם לילדים, או קרובים מהמעגל השני ואילך, כמו דודים או בני דודים. משפחת האומנה מקבלת ישירות דמי אחזקה עבור הילד (יש מספר תעריפים בהתאם למצבו ולגילו של הילד, כאשר התעריף "הרגיל" עומד על כ – 2,000 ש"ח) וכן תשלום בגין הוצאות מיוחדות כמו שיעורי עזר וטיפול פסיכולוגי. לאחר גיל 18 משרד הרווחה יוצא מהתמונה והקטין שבגר זכאי לקבל מהמל"ל גמלת הבטחת הכנסה, כל עוד אינו עובד או משרת בצבא. לאחרונה, החלה המדינה לפנות בתביעות שיבוב בגין תשלום דמי אמנה.

גמלת ילד נטוש (או ילד יתום): אותה זכאים לקבל מהביטוח הלאומי בני משפחה מדרגה ראשונה, שהילד נמצא ברשותם, כמו סבים וסבתות אחים ואחיות.

ככלל, בני משפחה מדרגה ראשונה לא זכאים לקבל דמי אומנה, בשל החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט – 1959, המטיל על קרובים מדרגה ראשונה חובה לתמוך בבני משפחתם. למרות זאת, גם בני משפחה מדרגה ראשונה, יכולים באופן חריג לקבל דמי אומנה במקום גמלת ילד נטוש/ילד יתום. לשם כך, יש לקבל אישור של מנהל השירות לילד ולנוער, הניתן על סמך המלצה של ועדת תכנון טיפול במחלקה לשירותים חברתיים ברשות המקומית במקום מגוריהם האחרון של ההורים הביולוגיים (במקרה דנן בטבריה, בעוד הקטינים מתגוררים כיום עם הסבתא יעל ברעננה). ודוק: ההמלצה ניתנת לא על סמך מצב כלכלי, אלא בהתאם למצבו הנפשי והרגשי של הילד או של הקרובים בדרגה ראשונה שהילד במשמורתם. משניתן האישור, זוכה המשמורן בתמיכה החורגת מדמי אומנה רגילים, כמו מימון להשמה במועדונית עד לשעות אחר הצהריים המאוחרות, ולעיתים אפילו עד שעה שבע בערב.

במקרה של תשלום דמי אומנה (או במקרה אחר של השמה חוץ ביתית, כמו פנימיה), קצבת השאירים נצברת לזכותם של הקטינים עד הגיעם לגיל 18. זאת, למרות שבעקרון, התשלום היה אמור לעבור למשרד העבודה והרווחה שמממן את ההשמה החוץ-ביתית, וכחריג לעקרון שאין כפל תשלום. לא כך אם הסבתא מקבלת גמלת ילד נטוש (או ילד יתום), שאז קצבת השאירים מהווה חלק מהתשלום, על פי העקרון שאין כפל תשלום. מכאן העדיפות של מסלול דמי האומנה שניתן לקבלו בנוסף לקצבת השאירים, ואשר כולל גם סל של הוצאות מיוחדות.

30. התובעים ניסו כוחם במסלול של דמי אומנה, ופנו לשם כך למחלקת הרווחה בעירית רעננה ובעירית טבריה, אך לא צלחה דרכם במסלול הבירוקרטי. אחזור ואזכיר, כי תשלום דמי אומנה לסבא/סבתא, נעשה כחריג ומותנה במצבם הנפשי של הקטינים או של הסבא/סבתא המחזיקים בקטינים. עם זאת, הביעה גב' ליבוביץ את דעתה, כי במקרה כגון דא, כאשר שני ההורים נהרגו בתאונה, הילדים נמצאים בסיכון אינהרנטי, וראוי לדעתה להכיר בסבתא יעל כזכאית לדמי אמנה. אלא, שהדבר תלוי גם במדיניות לשכות הרווחה ברשויות המקומיות, נוכח אילוצי התקציב של הרשויות המקומיות המשתתפות בתשלום דמי האומנה (לעיתים, כאשר מלאה המכסה של ההשמות החוץ-ביתיות שמקצה המדינה, הרשות המקומית נדרשת לכסות 100% מדמי האומנה).

31. העולה מן המקובץ כי ספק אם יעלה בידי הסבתא יעל לקבל דמי אומנה בנוסף לקצבת השאירים המשולמת כיום לקטינים (שאז הנתבעת תהא חשופה לתביעת שיבוב בגין דמי האומנה), אך גם אין לשלול סיכוי זה. תשלום דמי אומנה על ההטבות הנוספות הקשורות בכך הוא לטובת הקטינים ואין לחייב אותם או את הסבתא להימנע בעתיד מהגשת בקשה לתשלום דמי אומנה. במצב דברים זה, אני מורה על "הקפאה" של 500,000 ₪ (על פי תחשיב הנתבעת הסכום המהוון של דמי אומנה בצירוף דמי טיפול עומד על כ – 650,000 ₪) שיוחזקו בחשבון נפרד של הנתבעת שייפתח על שם הקטינים. תקופת ההקפאה היא עד ליום 17.9.2014, עת יגיע התובע מס' 3 לגיל 10 והתובע 2 יגיע כמעט לגיל הבר-מצווה. זאת, מתוך הנחה שאם בחמש השנים הקרובות לא ישולמו דמי אומנה, יש להניח כי לא ישולמו בהמשך. ככל שישולמו דמי אומנה, אישור משרד העבודה והרווחה לגבי גובה התשלום יהווה ראיה לשיעור הניכוי מתוך הסכום שהוקפא, ובמקרה של מחלוקת, יהיו הצדדים רשאים לחזור לבית המשפט ולטעון ולהביא ראיות בעניין זה - השווה "הקפאת" תשלומים בגין גימלאות מל"ל עתידיות בע"א 563/89 כהן נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(3) 56 (1993).

סיכום

32. סה"כ נזקיהם של התובעים:

נזק לא ממוני – 93,000 ש"ח.
עזבון המנוח משה ז"ל – 1,970,000 ש"ח.
עזבון המנוחה לבנת ז"ל - 486,000 ש"ח.
הפסד פנסיה – 60,000 ₪.
עזרת צד ג' חלף אבדן שירותי אם ואב – 1,258,000 ₪.
נסיעות – 20,000 ש"ח.
לוייה ואבל – 30,000 ₪.
אפוטרופוסות – 50,000 ₪.
סה"כ – 3,967,000 ש"ח.
בניכוי - 707,000 ₪.
סה"כ - 3,260,000 ₪.

33. סופו של דבר, שאני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הסך של שלושה מליון מאתים ושישים אלף ₪) - בניכוי תשלומים תכופים ששולמו על פי ערכם הצמוד "נטו" (לאחר חילוץ שכ"ט עו"ד ומע"מ) - בצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 13% בצירוף מ.ע.מ.

הנתבעת רשאית להקפיא תחת ידה עד ליום 17.9.14, הסך של 500,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 13% בצירוף מ.ע.מ. היה ויתברר כי התובעים קיבלו או יקבלו דמי אומנה, תהא הנתבעת זכאית לנכות מתוך הסכום המוקפא את דמי האומנה (סעיף 320 לעיל). ככל שתתעורר בעתיד מחלוקת בנושא זה, הצדדים יהיו רשאים לחזור ולפנות לבית המשפט.

האפוטרופוסים על הרכוש, יגישו לאישור בית המשפט תוכנית השקעה עבור הסכום של שני מליון ₪ עד הגיע הקטינים לגיל 18. סכום של חצי מליון ₪ מעוכב כאמור למשך חמש שנים כאמור עיל, וסכום נוסף של רבע מליון ₪ יושקע על ידי האפוטרופסים, ויועבר לידי הסבתא עוד חמש שנים.


אין באמור לעיל כדי לגרוע משיקול דעתם של האפוטרופוסים לרכוש או משיקול דעתו של בית המשפט לענייני משפחה, לאשר בכל עת משיכה מכספי הפיצויים, ככל שהדבר יידרש לטובת הקטינים, כגון, רכישת דירה שתירשם על שמם.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מוות בתאונת דרכים

  2. תביעת תלויים תאונת דרכים

  3. ההבדל בין תביעת תלויים תביעת עזבון

  4. אובדן תמיכת אב / אם בזמן שירותו הצבאי

  5. חישוב פיצוי לא לפי שיטת הידות

  6. שיטת הידות - ידת החסכון / ידת משק הבית

  7. ההבדל בין תביעת תלויים לתביעת שנים אבודות

  8. מוות בתאונת דרכים - בת 50

  9. מוות בתאונת דרכים - בת 68

  10. מוות בתאונת דרכים - בן 15

  11. מוות בתאונת דרכים - בן 16

  12. מוות בתאונת דרכים - בן 17

  13. מוות בתאונת דרכים - בן 18 ללא תלויים

  14. מוות בתאונת דרכים - בן 20 ללא תלויים

  15. מוות בתאונת דרכים - בן 21 ללא תלויים

  16. מוות בתאונת דרכים - בן 21

  17. מוות בתאונת דרכים - בן 23 - תאונת עבודה

  18. מוות בתאונת דרכים - בן 23 ללא תלויים

  19. מוות בתאונת דרכים - בן 26

  20. מוות בתאונת דרכים - בן 28 ללא תלויים

  21. מוות בתאונת דרכים - בן 28

  22. מוות בתאונת דרכים - בן 29

  23. מוות בתאונת דרכים - בן 30

  24. מוות בתאונת דרכים - בן 31 ללא תלויים

  25. מוות בתאונת דרכים - בן 32

  26. מוות בתאונת דרכים - בן 33 תאונת עבודה

  27. מוות בתאונת דרכים - בן 33

  28. מוות בתאונת דרכים - בן 34

  29. מוות בתאונת דרכים - בן 35 תאונת עבודה

  30. מוות בתאונת דרכים - בן 35

  31. מוות בתאונת דרכים - בן 36 בלי משפחה

  32. מוות בתאונת דרכים - בן 36

  33. מוות בתאונת דרכים - בן 37

  34. מוות בתאונת דרכים - בן 38 תאונת עבודה

  35. מוות בתאונת דרכים - בן 39

  36. מוות בתאונת דרכים - בן 40

  37. מוות בתאונת דרכים - בן 41

  38. מוות בתאונת דרכים - בן 42

  39. מוות בתאונת דרכים - בן 43

  40. מוות בתאונת דרכים - בן 44

  41. מוות בתאונת דרכים - בן 46

  42. מוות בתאונת דרכים - בן 47

  43. מוות בתאונת דרכים - בן 49 ללא תלויים

  44. מוות בתאונת דרכים - בן 49

  45. מוות בתאונת דרכים - בן 50 ובת 46

  46. מוות בתאונת דרכים - בן 50

  47. מוות בתאונת דרכים - בן 51

  48. מוות בתאונת דרכים - בן 52 תאונת עבודה

  49. מוות בתאונת דרכים - בן 54 תאונת עבודה

  50. מוות בתאונת דרכים - בן 57

  51. מוות בתאונת דרכים - בן 58 בת 48

  52. מוות בתאונת דרכים - בן 58

  53. מוות בתאונת דרכים - בן 6

  54. מוות בתאונת דרכים - בן 61

  55. מוות בתאונת דרכים - בן 65 תאונת עבודה

  56. מוות בתאונת דרכים - בן 66

  57. מוות בתאונת דרכים - בן 7

  58. מוות בתאונת דרכים - בן 72

  59. מוות בתאונת דרכים - בן 75 בת 64

  60. מוות בתאונת דרכים - בן 75

  61. מוות בתאונת דרכים - בן 83

  62. מוות בתאונת דרכים - בן 9

  63. מוות בתאונת דרכים - בת 18 ללא תלויים

  64. מוות בתאונת דרכים - בת 22 ללא תלויים

  65. מוות בתאונת דרכים - בת 39

  66. מוות בתאונת דרכים - בת 43 ללא תלויים

  67. מוות בתאונת דרכים - בת 43

  68. מוות בתאונת דרכים - בת 45

  69. מוות בתאונת דרכים - חרדי תלמיד ישיבה

  70. מוות בתאונת דרכים אשה ממוצא אתיופי

  71. פיצוי על תאונת דרכים קשה וקטלנית

  72. השנים האבודות - 7 עובדות שחשוב לדעת

  73. תביעת תלויים שהם גם יורשים - מוות בתאונת דרכים

  74. תביעת תלויים של אדם שנהרג בתאונת דרכים

  75. פיצוי לילדים שהוריהם נהרגו בתאונת דרכים

  76. חישוב פיצויים - רווק שנהרג בתאונת דרכים

  77. האם התאונה בה קיפח המנוח את חייו מהווה תאונת דרכים, כהגדרת המונח בחוק הפלת"ד ?

  78. תביעה לפיצויים בגין נזקי עיזבון ותלויים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים

  79. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון