פיצוי על נזקי רכוש ברשות הפלסטינית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על נזקי רכוש ברשות הפלסטינית כתוצאה מירי של צה"ל: הערעור הוא על החלטת ועדת הערר (להלן: הוועדה או ועדת הערר), לפי חוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א-1961 (להלן: החוק או חוק מס רכוש) בתיק ערר מס' 30/20058 מיום 17/8/08, לפיה נדחתה תביעת המערערים לקבל פיצויים בהתאם לחוק, וזאת בהעדר סמכות לוועדה לדון בבקשה. הוועדה קבעה כי המפעל נשוא התביעה מצוי כולו בשטח A אשר מלוא הסמכויות בו - האזרחיות והביטחוניות - הועברו לידי הרשות הפלשתינאית מאז 1995, במסגרת הסכמי ביניים בין ישראל והרשות הפלשתינאית. עוד קבעה הוועדה, כי המפעל הנפגע פעל על-פי רישיון עסק מטעם הרשות הפלשתינאית וללא זיקה מתבקשת למדינת ישראל. ועוד, המערער לא המציא תעודה ממשרד הביטחון, כנדרש לפי תקנה 6 לתקנות מס רכוש (תשלום פיצויים) (נזקי מלחמה ונזק עקיף ), תשל"ג-1973 (להלן: תקנות הפיצויים). על בסיס נימוקים אלה נדחה הערעור, מבלי שהוועדה נדרשה לשמיעת ראיות נוספות. הרקע וההליכים: 3. המערער הוא בעלים של מפעל לעיבוד בשר אותו מפעילה חברה הרשומה ברשות הפלשתינאית (להלן: המערערת), במקרקעין המצויים בעיר טול כרם שבשטח הרשות הפלשתינאית. המערער הוא בעל תעודת זהות ישראלית (להלן, יכונו השניים: המערערים). על-פי כתב התביעה, ביום 28 באוקטובר 2001 נורו שני פגזי טנק, על ידי צה"ל, ופגעו במפעל הבשר שבבעלות המערערת. 4. המערערים הגישו ביום 5/11/01 תביעה שמספרה 20058, לפי חוק מס רכוש, למנהל קרן פיצוי פעולות איבה, בגין נזק שנגרם למפעל ולציוד בתאריך 21/10/01 באזור התעשייה טול כרם. התביעה הוגשה למנהל קרן פיצוי פעולות איבה. עם קבלת ההודעה על הנזק, הופנה נושא הערכת הנזק לשמאי מר ואסל יצחק. המערערים הגישו תביעה למשיב ב-5/11/01, והמשיב הוציא הזמנת עבודה לשמאי יצחק וסאל לשם הערכת הנזקים. בדיקתו זו של השמאי התעכבה מסיבות שחלוקים בהם הצדדים לדין, וככול שיידרש אתייחס לכך בהמשך. 5. ביום 19/08/2003 נתקבלה החלטה על ידי מנהל מחלקת פעולות האיבה, מר משיח יזדי, המורה על דחיית תביעת המערערים וזו מסיבה פרוצדוראלית של אי השלמת המסמכים הנדרשים. למרות האמור, נמשך הטיפול בתיק וב-15/04/2004 התקבלה חוות דעתו של השמאי יצחק וסאל. בחוות הדעת ציין השמאי וסאל, שאין הנזק חל בחבות מס רכוש. המערערים פנו למשרד הביטחון על מנת לקבל תעודה לפי תקנה 6 לתקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) התשל"ג 1973 (להלן: תקנות מס רכוש), ואולם בהחלטה שנתנה ב- 26/02/2008, נדחתה הבקשה. תביעת המערערים לפיצוי נדונה ונדחתה על ידי מס רכוש בשנית, על ידי מנהל קרן פיצויי פעולות האיבה מר צחי שביט ב-22/11/2006, מטעמים של אי היות הנזק האמור "נזק מלחמה" כהגדרתו בחוק, וזאת בשל הימצאותו של מקום האירוע בשטחי הרשות הפלשתינאית, ובשל העובדה שלא עמדו המערערים בנטל הוכחת הנזק ולא המציאו תעודה לפי סעיף 6 לתקנות מס רכוש. 6. על החלטת המנהל הוגש ערר, וביום 17/08/2008 קבעה גם הוועדה כי אין חוק מס רכוש חל על הנזק הנטען, וזאת כאמור, בשל העובדה שהמפעל נשוא הערעור נמצא בשטח A. כך, ששטח זה אינו חלק ממדינת ישראל ואף לא חלק "מהאזור" ו/או נמצא בשליטת צה"ל, מה עוד שהמפעל פעל על פי רישיון עסק מטעם הרשות הפלשתינאית ללא זיקה מתבקשת למדינת ישראל ולאור המצב לפיו משרד הביטחון לא המציא למערערים אישור לפי תקנה 6 לחוק מס רכוש. מכאן הערעור. טענות בעלי הדין: 7. המערערים מדגישים את העובדה, שעד להיום לא קיימה ועדת הערר כל דיון לגופו של עניין, ולא שמעה כל הוכחות, לא לעניין האירוע הנטען ולא לגובה הנזק, וכל בקשות המערערת כי המדינה תמציא ותגלה את מסמכיה כלל לא נדונו. לכן טוענים הם כי לא נשמרו הליכי דיון ראויים. המערערים טוענים עוד, שמשטופלה תביעתם ונדונה ב- 2003 ולאורך שנים, לא היה מקום לטעון לראשונה אחרי חמש שנים שהחוק אינו חל, שהרי בהתנהלות כזו מול המערער יש לראות כאילו הוחל החוק על העניין, שאם לא, לשם מה נדרשה הפניה לשמאי במקום בו החוק אינו חל, שהרי הקביעה בדבר אי חלות החוק הינה קביעה ראשונית, שהייתה אמורה להינתן בסמוך לקרות האירוע . 8. המשיב מדגיש כי ערעור מס רכוש מוגבל לשאלה משפטית בלבד, ולפיכך לא ניתן כלל לערער על עובדות ו/או על קביעות עובדתיות של וועדת הערר. לגוף המחלוקת מבקש המשיב לאשר את ההחלטה ולדחות הטענה בדבר הצורך להורות על ברור עובדתי לגופו. ההסדר הנורמטיבי: 9. חוק מס רכוש מעצם תכליתו ומהותו הוא חוק בו גלום רעיון ביטוחי, שנעשה על ידי המדינה מפני נזקי מלחמה (רע"א 6904/97 ס'ת'ו' בקעות בע"מ נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים, פ"ד נב(4) 1, סעיף 14 פסקה שנייה, להלן: פס"ד סתו) . מכאן שהפיצוי מותנה במילוי תנאים לתחולתו, ובהיות "המבטח" על דרך ההשוואה המדינה, הרי שמלכתחילה מוגבל הפיצוי לגורם הנזק (סיווגו) כ"נזק מלחמה". ההגבלה מתייחסת גם לטריטוריה - לאזורים מוגדרים בהם יכולים להיגרם נזקי מלחמה, ולזיקה-קשר של בעל הרכוש הנפגע למדינה - אזרחות או תושבות של בעל הרכוש בישראל. את התנאים אלה במצטבר על הנפגע להוכיח, בדומה לתביעה של מבוטח. על הנפגע, איפוא, להוכיח תחולתו של חוק מס רכוש, כ"פוליסה" על האירוע - "המקרה הביטוחי". משהוכיח קיומו עליו להוכיח גם את שיעור הנזק (ראה גם ע"ש (חי') 1077/04 יוסף קעדאן נ' מס רכוש וקרן פיצויים, תק-מח 2006(1) 5016. סעיף 6 לפסה"ד). 10. המונח "נזק מלחמה" מוגדר בסעיף 35 לחוק מס רכוש: "נזק שנגרם לגופו של נכס עקב פעולות מלחמה על ידי הצבאות הסדירים של האויב או עקב פעולות איבה אחרות נגד ישראל או עקב פעולות מלחמה על ידי צבא הגנה לישראל". המונח "נכס" מוגדר שם, בהמשך לסעיף הנ"ל, כ: "בניין ...מבנה בתהליך בנייה, מלאי וציוד הנמצאים בשטח המדינה" (ההדגשה אינה במקור - ש' ו') מכאן שתכליתו העיקרית של החוק לתת כיסוי ביטוחי לאירוע של נזק מלחמה לנכס הנמצא בשטח המדינה. 11. ואולם, המחוקק לא הסתפק בכיסוי ביטוחי המתייחס לנכסים הנמצאים בשטח המדינה בלבד. סעיף 38א לחוק קובע שקיים הסדר לפיו ניתן לשלם פיצויים בגין נזק לנכסים חוץ ישראליים. זוהי הרחבה מסוימת למתן פיצוי בגין אירוע נזק חוץ טריטוריאלי, וממילא רשאית המדינה כמבטחת, להגדיר את התנאים הנוספים שקיומם הוא תנאי לחבות הפיצוי. לכן גם אין מניעה עקרונית, כי חבות כזו תוגבל ותותנה בתנאים נוספים. ואכן המחוקק עשה כן. "נכס חוץ ישראלי" - מוגדר באותו סעיף 38א(ג) כ: "(1) מקרקעין, "מלאי או ציוד הנמצאים מחוץ לשטח המדינה... ואחד מבעליהם הוא אזרח ישראלי, תושב ישראל..." זכאות לפיצוי יכול אפוא שתחול גם על נכס חוץ ישראלי, כאשר לבעלים שרכושו נפגע, יש זיקה למדינה. ואולם, תחולת החבות הביטוחית צומצמה והוגדרה בתנאים נוספים, שמצטברים להקניית זכאות - תנאים שפורטו בתקנות, שיש למלא אחריהם כדי שבעל הרכוש הנפגע יזכה בפיצוי בגין נכס חוץ ישראלי. בתקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים בשל נזק) (נכס חוץ ישראלי), התשמ"ב-1982 (להלן: תקנות מס רכוש - נכס חוץ) נקבע: "נכס מזכה בפיצויים - נכס חוץ ישראלי כמשמעותו בסעיף 38א לחוק הנמצא באזור, אשר המנהל שוכנע כי הוא נפגע בשל זהותו הישראלית..." (ההדגשה אינה במקור - ש' ו'). תנאי ראשוני לזכאות לפיצוי כאשר מדובר בנכס חוץ ישראלי הוא תנאי אובייקטיבי - הנכס נמצא ב"אזור" וזה הוגדר בסעיף 1 של תקנות מס רכוש - נכס חוץ כ: "אזור - יהודה והשומרון, חבל עזה או אזור אחר המוחזק על ידי צבא-הגנה לישראל;" כאשר המלים "המוחזק על ידי צבא-הגנה לישראל;" מתייחסות לכול אחד מן המקומות המפורטים שם וככול שאותם אזורים או חלק מהם אכן ממשיכים להיות מחוזקים על ידי המדינה באמצעות כוחות צה"ל. יש לחזור ולהזכיר כי הפוליסה שמבקשת המדינה לתת בשל נזק מלחמה היא לאותם אזורים שהם בשליטתה, וטרם הועברו לשליטתו של ריבון אחר. כול פרשנות אחרת עלולה להביא לתוצאה אבסורדית, לפיה המדינה תהא אחראית לנזקי מלחמה אשר ייגרמו לעסקיהם הפרטיים של אזרחיה ו/או לתושביה, גם כאשר אלה מתנהלים תחת ריבון אחר, וברשותו, וכאשר למדינה אין זכות אחזקה באותם שטחים. חבות כזו, לא רק שאינה קיימת על-פי חוק מס הרכוש, אלא שאינה יכולה לעמוד ללא הסכמת הריבון האחר. חבות כזו אינה קיימת על-פי חוק מס רכוש. 12. התנאי הנוסף הנוגע למאפייני הנזק, מפנה לשני מרכיבים: היסוד האובייקטיבי שהוא בעיקרו היזק שלא כדין לרכושו של אדם. יסוד הנוגע לתכלית החוק. זהו אלמנט תוצאתי במהותו. יסוד זה הוא הכרחי ואינו מספיק. בנוסף יש לצרף את מרכיב האיבה שהוא יסוד המצביע על המניע לפעולה שגרמה לנזק, היסוד הסובייקטיבי - כוונת הפגיעה - הפגיעה היא בשל זהות ישראלית (פס"ד סתו, שם (שם, 14ג ואילך). כדי לבחון קיומו של תנאי זה על שני מאפייניו, צריכה להיות בפני בית המשפט תשתית ראייתית שהובאה והוכחה. נזכיר כבר בשלב זה, כי במקרה דנן, לא שמעה הוועדה ראיות, ואין בפני תשתית עובדתית לנסיבות הפעולות שננקטו על ידי צה"ל. עוד אבהיר, שלדעתי, אין בעצם ביצוע הירי על ידי צה"ל וגרימת הנזק למפעל, כדי להוציא את האירוע מתחולת חוק מס רכוש. במקרה דנן, על-פי כתב התביעה, ביום 28 באוקטובר 2001 נורו שני פגזי טנק, על ידי צה"ל, ופגעו במפעל הבשר שבבעלות המערערת. במהלך הדיון בפני עלתה הסכמה בין הצדדים כי קדם לירי נוכחות חבלנית במפעל (כוונה לביצוע מעשה חבלני - גרסת המערערים, או מתן מסתור למחבלים, גרסת המשיב). לא ניתן לשלול אפשרות, שאם אכן היה מוכח כי קדמה לאירוע פעולה או הכנה לפעולה חבלנית במפעל, וכי כדי למנוע תוצאה כזו נורה הירי, כי הנזק שנגרם ייחשב ל"נזק מלחמה". במקרה כזה, הנזק התוצאתי נגרם גם על ידי כוחות צה"ל, אך מקורו בפעולת איבה. נזכיר עוד כי "נזק מלחמה" בסעיף 35 של חוק מס רכוש, מוגדר גם כנזק תוצאתי שנגרם "עקב פעולות מלחמה על ידי צבא הגנה לישראל", ולכן, אין לקבל הטענה כי די בעובדה שהירי בוצע על ידי צה"ל ולא מתוך כוונת איבה, כדי להוציא את האירוע מתחולת החוק. "הכוונה" הרלוונטית היא זו שעמדה מבחינה עובדתית מאחורי מעשי המחבלים שהיו במקום עובר למועד התגובה. ככול שהייתה כוונה לבצע מעשה חבלה במפעל - להבדיל מקבלת מסתור שם - הרי שבהתקיים התנאים הנוספים, נראה כי החוק היה חל. משלא הונחה התשתית הראייתית לצורך זה, אין להסתמך על ידיעה של מי מן הצדדים כאשר זו אינה בגדר עובדה מוסכמת. יש אפוא לבחון את השאלה על-פי אותה מסכת עובדתית העולה מן המסמכים שהוצגו. ומן הכלל אל הפרט: 13. בנוגע לטענה המקדמית, טען המערער כי מס רכוש לא פעל בדרך בה ראוי היה כי רשות ציבורית תפעל; וכי יש לגזור גזירה שווה מהוראת חוק מקבילה (סעיף 87 לחוק מיסוי מקרקעין(שבח,מכירה,ורכישה),תשכ"ג-1963) הקובעת כי אי מתן החלטה בהשגה במועד הקבוע בחוק על ידי הרשות המוסמכת היא משום קבלת ההשגה. במקרה דנן אין לקבל טענות אלה. לא עולה כי המשיב דווקא הוא שגרם לסחבת במקרה זה. אין להתעלם מטענת המשיב כי המסמכים הנדרשים לא סופקו לשמאי ולמנהל מס רכוש על ידי המערערים, וכי היה בכך לעכב את הטיפול בתיק. עוד אעיר, כי בדין פעל מס רכוש במקרה דנן כאשר בחן במקביל את שאלת הנזק לצד בחינת החבות. מס רכוש הוציא שמאי לבחון את היקף הנזקים שנגרמו למפעל המערערת, כדי שאם אכן ימולאו התנאים הנדרשים תעמוד בפניו חוות דעת שמאית, שתוכל לשמש לו בסיס לקביעת שיעור הנזק בזמן אמת, ובמקביל בחן את שאלת החבות. בנושא האחרון, נתנו החלטות המשיב, באופן עקבי וקבעו כי אין תחולת החוק על הנזק הנטען. 14. לגוף המחלוקת, מדובר בנזק שנגרם למפעל לעיבוד בשר אותו מפעילה חברה הרשומה ברשות הפלשתינאית, במקרקעין המצויים בעיר טול כרם שבשטח הרשות הפלשתינאית, אשר הוגדר כשטח A, וכאשר המערער הוא בעל תעודת זהות ישראלית. מיקומו של המפעל בשטח A, עולה גם מן המסמכים הנוספים שהוצגו. כאמור, עם קבלת ההודעה על הנזק, הופנה נושא הערכת הנזק לשמאי מר ואסל יצחק. בחוות דעת השמאי שנתנה ביום 15/4/2004. בתיאור פרטי רקע המפעל נכתב: "המפעל הנדון עוסק ביצור ובמכירת בשר ונקניקים והוא שוכן באזור התעשייה של טול כרם. המפעל ע"פ שמו וכתובתו הוא פלשתינאי. בעל המפעל... בעל תעודת זהות ישראלית" (ההדגשות אינן במקור ש' ו'). בסיכום חוות דעתו, חזר השמאי על הנתונים שהובאו לעיל וסיכם: "לדעתנו, אין הנזק חל בחבות מס רכוש". מסקנה דומה עולה מחוות דעת של השמאי מטעם המערערים. בחוות הדעת של אינג' קטאוי חוסני, אל המערער מיום 25/04/02, כותב השמאי, לעניין מיקומו של המפעל, תחת הכותרת: "סביבת המבנה המבנה בנוי בתחום שיפוט מוניציפאלי של העיר טול כרם, בחלקה המערבי צפוני, באיזור משורי מאוכלס ובסמוך לכביש ראשי המחבר בין הערים טולכרם-שכם ובסמיכות לקו הירוק (גבול שטח A), ממול לישוב בת חפר" (ההדגשה אינה במקור - ש' ו'). המערער פנה למחלקת תביעות של משרד הביטחון כדי לקבל תעודה לפי תקנה 6 לתקנות מס רכוש. בתשובה שניתנה לו ביום 26/2/08, נדחתה בקשתו וזאת בנימוקים הבאים: "המדובר במפעל שלטענתך ניזוק בטול כרם ב- 21/10/01. מפעל זה נמצא לפי בדיקתנו כולו בשטח A, אשר מלוא הסמכויות האזרחיות והביטחוניות בו הועברו לידי הרשות הפלשתינאית במסגרת הסכמי ביניים עוד בשנת 1995. זאת ועוד - למיטב ידיעתנו המפעל שבנדון פועל על-פי רישיון עסק מטעם הרשות הפלשתינאית וללא זיקה מתבקשת למדינת ישראל". די בנתונים שפורטו עד כה, כדי לבסס את הממצא של וועדת הערר, לפיו מצוי המפעל בשטח A כאשר אין חולק כי שטח כזה, נמצא בשליטת הרשות הפלשתינאית. נתון זה יש בו כדי להביא לדחיית התביעה על הסף. 15. אין למעשה חולק כי המפעל הוא בגדר "נכס חוץ ישראלי" בהיותו "מקרקעין, מלאי או ציוד הנמצאים מחוץ לשטח המדינה..." זכאות לפיצוי יכולה לחול גם על נכס חוץ ישראלי, כאשר לבעלים שרכושו נפגע, יש זיקה למדינה, ומוכנה אני להניח כי זה מתקיים במקרה דנן. ואולם תחולת החבות הביטוחית צומצמה במקרה זה והיא חלה, כאמור בתקנות מס רכוש - נכס חוץ, על נכסים הנמצאים ב"אזור" וזה הוגדר בסעיף 1 של תקנות מס רכוש - נכס חוץ כ: "אזור - יהודה והשומרון, חבל עזה או אזור אחר המוחזק על ידי צבא-הגנה לישראל;" כאמור, חבות הפיצוי על-פי חוק מס רכוש, קיימת כאשר מדובר בשטח מחוץ לשטח המדינה, המוחזק בידי הצבא. לא כך הם פני הדברים בענייננו, כאשר השטח נתון בריבונות מלאה של הרשות הפלשתינאית והעסק מנוהל על-פי רישיון שהוציאה הרשות למערערים. די באמור כדי להחריג את האירוע מזכאות לפיצוי על-פי החוק וממילא בדין לא נדרשה הוועדה לשמיעת ראיות, זאת בכפוף להסתייגות בדבר יכולתה של הוועדה לבסס החלטתה על היות הנזק לא בגדר "נזק מלחמה". כפי שהובהר, חוק מס רכוש הוא באופיו חוק ביטוחי, וככזה תחולתו מוגבלת לאותם אירועים שהם בגדר "המקרה הביטוחי" שאותו ביקשה המדינה לבטח. התחולה החוץ טריטוריאלית מוגבלת מעצם אופיו של ההסדר, כאשר המדינה, על דרך ההשוואה, היא המבטח. נתון זה מחייב מעמד של המדינה באותם שטחים. קרי; החזקה בשטח על ידי המדינה או על ידי רשות מטעמה. נתון זה אינו מתקיים בענייננו, ודי בכך כדי לדחות את התביעה. התוצאה: 16. אשר על כן אני מורה על דחיית התביעה. המערערים ביחד ולחוד, ישלמו למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 6,000 ש"ח. הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום.פיצוייםנזקי רכושפלסטינים