פסילת חוות דעת מומחה לחישוב חוב

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסילת חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט לצורך חישוב חוב: בפניי ערעור על החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל בחיפה (כבוד הרשם דאוד מאזן, כתארו אז), מיום 30.6.08, אשר קיבל טענת "פרעתי" שהועלתה על ידי המשיבות בתיק הוצאה לפועל מספר 02-13777-02-7 (להלן- "תיק ההוצל"פ"), לפיה טענו המשיבות כי שילמו למערער תשלומי יתר ודרשו השבתם וקבע שעל המערער להשיב למשיבות סך כולל של 773,404.18 ₪, נכון ליום 16.8.06. העובדות העיקריות הצריכות לעניין : 1. המשיבות הינן חברות לעבודות עפר ותשתיות. במסגרת הליכי כינוס, שפתח הבנק כנגד המשיבות בביהמ"ש המחוזי בחיפה (בתיקי פש"ר 39/96 ו- 40/96), הגיעו הצדדים, ביום 22.7.96, להסדר פשרה (נספח ו' לערעור, להלן-"ההסכם"), בו אישרו המשיבות, שגובה סך חובותיהן למערער (להלן: "הבנק"), עולה כדי 1,611,295 ₪, נכון למועד חתימת ההסכם, בצירוף ריבית מיום 30.6.96 (להלן: "החוב"). 2. הצדדים קבעו בהסכם, שלאחר שהמשיבות תשלמנה תשלומים מסויימים (באופן ובמועדים שנקבעו בהסכם), על חשבון החוב, יעמיד הבנק למשיבות, לצורך פרעון יתרת החוב, שתי הלוואות. האחת - בגובה 80% מיתרת החוב, אשר תשולם ב- 48 תשלומים חודשיים, החל מתום 30 יום מהעמדת ההלוואה (להלן: "ההלוואה הראשונה") והשניה - הלוואת "בולט" בגובה 20% מיתרת החוב, שזמן פרעונה בתום תקופת פרעון ההלוואה הראשונה (להלן: "ההלוואה השניה"), אולם אם ההלוואה הראשונה תיפרע, תימחק ההלוואה השניה. 3. לאחר שהמשיבות לא עמדו בהסכם ולאחר שהבנק תפס מספר כלי רכב של המשיבות, נחתם בין הצדדים, ביום 29.9.97, נספח להסכם, בו סוכמו התשלומים אשר על המשיבות לשלם כתנאי להעמדת ההלוואה על פי ההסכם (להלן: "הנספח להסכם"). 4. למרות שלטענת הבנק לא עמדו המשיבות בתנאי הנספח להסכם, הסכים הבנק להעמיד למשיבות את ההלוואות, פעולה אשר בוצעה ביום 30.3.98. ההליך בלשכת ההוצל"פ והחלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל: 5. ביום 10.10.02 הוגשה על ידי המשיבות בקשה בטענת "פרעתי" (להלן-"הבקשה"), אשר צורפה אליה חוות דעת מומחה מטעם המשיבות. התקיים דיון, במסגרתו נחקר, בין היתר, מומחה המשיבות ולאחר ש כבוד ראש ההוצל"פ החליט, ביום 22.2.06, שאין לקבל את חוות דעת המומחה מטעם המשיבות, בין היתר מכיון שהמומחה לא בחן את התשלומים אשר שולמו בפועל, הוא מינה את רו"ח יעקב אביטל (להלן: "המומחה"), כמומחה מטעמו, לצורך חישוב יתרת חובן של המשיבות לבנק והכרעה במחלוקות החשבונאיות, שנתגלעו בין הצדדים. 6. חוות דעתו של המומחה הוגשה לראש ההוצאה לפועל ביום 16.8.06 (להלן: "חוות הדעת") אשר קבעה, שהמשיבות שילמו את חובן ושקיימת יתרת זכות למשיבות בסך 773,404.18 ₪ נכון ליום 16.8.06. המומחה נחקר על חוות דעתו והוגשו סיכומים מטעם הצדדים. 7. ביום 30.6.08 החליט כבוד ראש ההוצל"פ כי יש לקבל את קביעותיו של המומחה והורה לבנק להשיב למשיבות את הסך הנ"ל נכון ליום 16.8.06. על החלטה זו הוגש הערעור דנן. טענות הבנק: 8. לטענתו, שגה כבוד ראש ההוצל"פ משלא נתן במסגרת החלטתו מיום 22.2.06 הוראות למומחה באשר לאופן בדיקת יתרת החובה בחשבון לרבות אופן חישוב ההלוואה, לרבות מועד תחילת החישוב לצורך העמדת ההלוואה, משך ההלוואה, פירוט לוח הסילוקין, הוראות בדבר חיוב בחשבון בעמלות וכיו"ב. 9. כן טוען הבנק, שהמומחה עצמו שגה, שכן על אף שהוא קיבל לעיונו את מלוא דפי החשבון מהם ניתן לראות את מכלול הפעולות בחשבון, הוא לא התייחס לחלק גדול מהן וכן לא בדק את תקופת ההלוואה ואת לוח הסילוקין. לטענת הבנק אין חווה"ד נסמכת על עובדות המקרה והחישובים שנערכו בה אינם מקובלים בענף הבנקאות. 10. במיוחד טוען הבנק, שהמומחה שגה בהביאו בחשבון את יום 30.6.96, כמועד העמדת ההלוואה הראשונה, בעוד שההלוואה לא הועמדה למשיבות במועד זה (מאחר שלא עמדו בתשלומים שנקבעו בהסכם), אלא היא הועמדה להן רק ביום 30.3.98 ולכן מיום זה היה על המומחה לערוך את החישוב (ולא כפי שנעשה על ידו). 11. עוד טוען הבנק, שהמומחה קבע תאריך זה, כבסיס לחישוב, מבלי שנתבקש ומבלי שניתנו לו הוראות כלשהן, בענין, ע"י כבוד ראש ההוצאה לפועל והוא אף התעלם מכך שהמשיבות לא שילמו את התשלומים המקדמיים, שהיו אמורות לשלם כתנאי להעמדת ההלוואות. נימוקו של המומחה, בחקירתו, לפיו הוא קבע את מועד העמדת ההלוואות, לפי תאריך הסכם הפשרה, אינו תואם את נוסח הסכם הפשרה, המציין מועד זה רק בהקשר לגובה הריבית האחרונה שחלה על החוב המצויין בהסכם ואינו קשור, כלל, למועד העמדת ההלוואות. 12. החישוב אשר נעשה על ידי המומחה שגוי גם מאחר שהוא מחשב את החוב לפי ריבית פריים + 3.5%,ממועד עובר לחתימה על ההסכם, בעוד שבאותה עת חויב חשבון המשיבות בריבית חריגה עקב אי כיבוד ההסכמים ולא בריבית פריים+ 3.5%. 13. עוד מוסיף הבנק לטעון שהמומחה לא הביא בחשבון חישוביו, את התשלומים שהמשיבות לא שילמו במועד, או לא שולמו כלל ואל הוסיף על תשלומים אלה ריבית פיגורים חריגה, כפי שהיה עליו לעשות ואף לא התייחס לתקופת ההלוואה שהועמדה למשיבות (48 חודשים), אלא הביא בחשבון הלוואה לזמן לא מוגדר. 14. לאחר שהמשיבות לא עמדו בהסדרים, מכר הכונס כלי רכב השייכים למשיבות. המומחה דאג, אמנם, לזכות את החשבון בתקבול אך לא כלל חיובים בגין שכ"ט עו"ד, אגרות, דמי תפיסה, למרות שהם אושרו על ידי ראש ההוצל"פ. 15. לאור הפגמים הנ"ל מבקש הבנק לפסול את חוות דעתו של המומחה ולחילופין - ליתן הוראות מדויקות למומחה בערכאה קמא לצורך עריכת חוות דעת, המשקפת את הסכמות הצדדים ובהתאם לכללי הבנקאות והדין. טענות המשיבות: 16. כינוס הנכסים שבו נמצאו המשיבות בעת חתימת הסכם הפשרה נמשך גם לאחר חתימת הסכם הפשרה וכונס הנכסים מטעם הבנק (להלן-"הכונס") התעלם מהסכם הפשרה ודאג לגבות כל סכום שיכול היה לגבות. 17. מהעדויות שהובאו בפני ראש ההוצאה לפועל עולה, שהכונס עיקל, באופן שרירותי, את הציוד הכבד של המשיבות ומכר אותו בהליכי הוצל"פ, במימוש מהיר. באופן זה אילץ הכונס את המשיבות לשלם לו סכומים ניכרים, תוך התעלמות ממועדי התשלומים שנקבעו בהסכם. 18. המשיבים טוענים, שמחוות דעת המומחה מטעמן וכן מחוו"ד מומחה ביהמ"ש עולה, שכל יתרת החוב נפרעה תוך שנה, למרות שעל פי ההסכם היה עליהן לפרעה בתוך 48 חודשים. לפיכך, לטענתן, על הכונס להשיב להן את כל התמורה שהתקבלה בגין מכירת הציוד הכבד. 19. אין מחלוקת בין הצדדים מהם הסכומים אשר שולמו בפועל על ידי המשיבות. המומחה שמונה ע"י ראש ההוצאה לפועל, בדק בעיקר את הסכומים ואת מועדי ההפקדה כפי שנקבעו ע"י המומחה מטעם המשיבות וקיימת כמעט זהות בין שתי חוות הדעת, שכן המומחה מטעם המשיבות קבע, שהמשיבות שילמו סך של מעל ל- 800,000 ₪ לבנק ואילו המומחה מטעם ראש ההוצאה לפועל קבע סכום שאינו רחוק מכך - סך של 773,404 ₪. 20. המומחה התייחס לטענות הבנק בנוגע לריביות ולמועדי פרעון התשלומים וקבע שמשיבות הקדימו תשלומים, בהפרש ניכר של זמן, כך שלמועדי הפירעון של ההלוואות אין כל משמעות. 21. ההסכם מיום 30.6.96 איננו הסכם הלוואה אלא הסכם פשרה לגביית חוב. להלוואות שנזכרו בו הייתה חשיבות משנית והיא להקל על המשיבות להחזיר את החוב על ידי פריסתו לפיכך היתפסות הבנק לפרטים הכתובים בהסכם אינה רלוונטית. הצדדים סטו בהסכמה מהסכם ההלוואה והעדיפו שהתשלומים יבוצעו דרך ההוצל"פ והבנק הסכים לקבל את התשלומים במועד מוקדם יותר. 22. המשיבות טוענות, שאין מקום לפסילת חוות דעת המומחה ושאין חולק, שהבנק קיבל את הסכומים אשר רשומים בחוות דעתו. הבנק לא המציא חוות דעת מטעמו. כך גם אין ממש בטענות הבנק כנגד כך שהמומחה לא הביא בחשבון את שכרו של הכונס, שכן היה על הבנק להגיש רשימה והוא לא עשה כן. לענין העובדה שהמומחה לא הביא בחשבון את העמלות טוענים המשיבים, שמדובר בסכום זניח ושהקרן והריבית נפרעו. דיון והכרעה : 23. בטרם אדון בגוף הערעור, אדרש למסמכים שהוגשו במהלך הדיון ואשר סומנו ע/1, ע/2 ו-ע/3. מדובר בתרשומת פגישה שנערכה בנוכחות מר סלים חלבי (ע/1), במכתב שנשלח לב"כ המשיבות (ע/2) ובמסמך אשר חתום, לכאורה, על ידי המשיבות (ע/3) וכולם הוגשו במטרה להפריך את טענת המשיבות לפיה הן לא קיבלו מעולם שום התראה לעניין הפרת ההסכם ו/או לא היו מודעות לכך שאינן עומדות בתשלומים. ב"כ המשיבות התנגד להגשת המסמכים, אולם הוריתי על קבלתם, בכפוף למשקלם. 24. הדרך בה מכלכל בעל דין את צעדיו במסגרת ההליך המשפטי, מחייבת אותו, ואין הוא רשאי לעשות, דרך כלל, "מקצה שיפורים", לאחר שניתן לו יומו בפני הערכאה הדיונית. פועל יוצא מכך הוא, שאין להתיר הבאת ראיות נוספות, על דרך השגרה ומתן היתר כזה ייעשה רק במקרים חריגים - ע"א (תל-אביב-יפו) 1117/02 - דן מדר נ' אם טי אם - חברה לבנין ופיתוח בע"מ . משקל מכריע ניתן לשאלה אם היתה למבקש אפשרות להביא את הראיה בשלב הדיוני הקודם - ע"א 488/83 צנעני נ' מ' אגמון, פ"ד לח(4) 141, 147; ע"א 3766/91 פנחס זהבי נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, פ"ד מז(3) 580, 588, ועל המבקש אף לשכנע את ביהמ"ש בדבר תום לבו. עוד יש לומר, כי בדרך כלל לא יתר ביהמ"ש הבאת ראיות נוספות, כאשר ראיות אלה היו בידי בעל הדין עוד בהליך הקודם והוא בחר שלא להביאן - ע"א 139/88 - קלרה הלר (מרקוס) נ' בטי לייבנד פ"ד מג(2) 108, עמ' 112-113; ע"א 538/82 נצראל נ' ש' רג'ואן, פ"ד לז(2) 722, בעמ' 730. 25. עם זאת, הגשת ראיות נוספות, גם בשלב של ערעור, תותר, במקרים מיוחדים, למשל, כאשר מחדלו של בעל הדין המבקש הוא שהביא לידי כך שהראיות לא הוגשו במועד - א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית(2005) עמ' 616 - 617 וההפניות שם. בענין זה יש ליתן משקל של ממש לשאלת חשיבות הראיות וחיוניותן עבור בעל הדין המבקש - ע"א 1912/93 שחם נ' מנס, 119, 133; ע"א 105/05 שמעון דהאן נ' מישל קסון, . ככל שהראייה חיונית יותר להכרעה במחלוקת, אשר הובאה בפני הערכאה הדיונית, כך יטה ביהמ"ש להתיר הגשתה, למרות מחדליו של בעל הדין. 26. בענייננו, אמנם, המערער ויתר על הבאת ראיות בפני כבוד ראש ההוצאה לפועל, אולם ספק אם, בנסיבות הענין, ניתן לומר שמדובר במחדל מצידו, שכן הוא לא יכול היה לצפות שהמשיבות יטענו שהן לא ידעו כלל שאינן עומדות בתשלומים ושלא קיבלו התראה על כך. לאור זאת ובמיוחד לאור כך שמר סלים חלבי, אשר נכח, על פי האמור במסמך ע/1, בפגישה המוסכמת במסמך זה, נכח באולם בעת הדיון בפניי ולא ניצל הזדמנות שניתנה לו להתייחס למסמכים, יש ליתן להם משקל מלא. 27. מהמסמכים ע/1 - ע/3 עולה בבירור, שהמשיבות היו מודעות לכך שהן מפגרות בתשלומים ושאין הן עומדות בהסכם עם הבנק, אולם גם ללא מסמכים אלה, לא היה מקום ליתן משקל לטענה, לפיה המשיבות לא ידעו שהן אינן עומדות בהסכמים ובוודאי שלא ניתן היה ליתן משקל לטענה לפיה הן סברו שהבנק מסכים לאיחורים בתשלומים, כאשר אין חולק שעקב אי עמידתן בתשלומים פעל הבנק לתפיסת כלי רכב של המשיבות ולמכירתן. לגופו של ענין: 28. הבנק מבקש לתקוף, בערכאת הערעור, ממצאים ומסקנות של מומחה שמונה ע"י הערכאה הדיונית, לרבות קביעות עובדתיות המצויות בבסיס חוות הדעת. תקיפה כזו איננה נעשית על דרך השגרה, שכן, ככלל, אופן ניהול הדיון נתון לסמכותה ולשיקול דעתה של הערכאה הדנה בתובענה ואין בית משפט שלערעור ממהר להתערב בכגון דא, אלא במקרים חריגים (בר"ע 457/83 medical products division of air reduction ohio company, inc נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, פ"ד לו(4) 309. 29. עם זאת, במקרים מסוימים, ראשית ערכאת הערעור, לדון בטיעונים עובדתיים, גם כאלה, שלא הובאו כלל בפני ראש ההוצאה לפועל, או לא הוכחו בפניו באורח משביע רצון - המ' 578/70 סעדה נ' עזבון אל חוסייני, פ"ד כד(2) 437; ד' בר אופיר, הוצאה לפועל - הליכים והליכות, מהדורה שישית, עמ' 213. הדברים נכונים במיוחד כשעסקינן בערעור על טענת "פרעתי", בהוצאה לפועל, המאפשר בחינה מחודשת של מכלול המצע העובדתי. 30. המשיבות לא הוכיחו טענותיהן, לפיהן הן עמדו בתשלומים על פי ההסכם או שהן שילמו את כל החוב עוד טרם עבר מועד פרעון ההלוואה. טענה זו נסתרת מניה וביה, מהאמור בנספח להסכם, שם הסכימו המשיבות שהן לא עמדו בתנאי ההסכם. כן נסתרת הטענה מדפי החשבון אשר צורפו. 31. בנוסף, מהמסמכים שצורפו לערעור עולה, בבירור, שבדרך החישוב של המומחה ובנתונים שלקח כבסיס לחישוביו, נפלו פגמים מהותיים ביותר, אשר אינם מאפשרים קבלת חוות דעתו. למעשה - גם ב"כ המשיבות אינו חולק על כך ואף אישר, במהלך הדיון בפני כבוד ראש ההוצאה לפועל, שהנתונים, עליהם הסתמך המומחה, אינם נכונים (עמוד 2 לפרוטוקול מיום 21.12.08 שו' 24-25). 32. בהחלטת המינוי של המומחה, אכן לא ניתנו למומחה הוראות ברורות כיצד עליו לבצע את החישובים ומהו בסיס הנתונים שעליו לקחת, אולם ניתן היה לצפות ממומחה שיערוך את החישוב על פי כללי בנקאות מקובלים, על פי ההסכמים שנחתמו בין הצדדים, דפי החשבונות, על החיובים והזיכויים המופיעים בהם וכל שאר המסמכים שהומצאו לו, לרבות מסמכי ההלוואות, מועד מתן ההלוואות ולוחות הסילוקין שלהן. 33. להלן עיקר הפגמים שנפלו בחוו"ד המומחה: א. ההלוואות לא הועמדו למשיבות ביום 30.6.96, כפי הבסיס לחישוב בחוות דעתו של המומחה, אלא רק ביום 30.3.98. ב. המומחה לא הביא בחשבון את אשר הוסכם בהסכם ובנספח לו ולא התייחס לכך שהמשיבות לא עמדו בתשלומים, עליהם הוסכם בהסכם ולא שילמו אותם במלואם ובמועדם. ג. פועל יוצא מכך הוא, אי התייחסות המומחה לריביות הפיגורים, בהן היה עליו לחייב כל תשלום בפיגור. ד. המומחה לא הביא בחשבון חיובים וזיכויים בחשבונותיהן של המשיבות בבנק (אשר מוחזקים כנכונים ואשר המשיבות לא סתרו אותם ואף לא טענו נגדם) וכפי שמקובל לעשות כאשר מתייחסים לחשבונות בנק. ה. המומחה לא הביא בחשבון הוצאות הליכי הוצל"פ, אשר אושרו בתיק ההוצל"פ, לרבות הוצאות שאושרו לכונס, בגין הליכי תפיסת כלי רכב ומכירתם. 34. האמור לעיל מחייב פסילת חוות דעתו של המומחה. אכן, פסילת חוו"ד מומחה שמונה ע"י ביהמ"ש, תיעשה רק במקרים נדירים ביותר, בעיקר כאשר קיים חשש לעיוות דין או חשש למשוא פנים - רע"א 337/02 - רונית מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נו(4), עמ' 676-677; בש"א (חיפה) 6633/07 - יעל גונן נ' דולב חברה לבטוח בע"מ ואח', , אך מקרה זה מחייב צעד חריג שכזה. לא מצאתי כל חשש למשוא פנים, אולם בהחלט קיים חשש לעיוות דין, בשל כך שהמומחה סמך חוות דעתו על נתונים בלתי נכונים, לא הביא במסגרת חישוביו נתונים אשר היה עליו להביא ולא ערך את חוות דעתו בהתאם לכללים בנקאיים מקובלים. אמנם' מקובל שבדרך כלל אין בימ"ש פוסל חוו"ד מומחה, אלא מורה על מינוי מומחה נוסף, אולם בענייננו, לאור הפגמים המהותיים שנפלו בחוו"ד המומחה, כפי פורטו לעיל, סבורתני שאי פסילת חוות הדעת תגרום לעיוות דין. שקלתי אם להורות למומחה דנן (רו"ח אביטל), להכין חוו"ד חדשה, אולם, לאור כל האמור לעיל סברתי, שהפגמים הנ"ל, גם אם נבעו, במידת מה, מכך שכבוד ראש ההוצאה לפועל לא נתן למומחה הוראות ברורות, מצדיקים מינוי מומחה אחר במקום רו"ח אביטל. 35. על כן, אין מנוס מפסילת חוות דעתו של המומחה והחזרת התיק ללשכת ההוצאה לפועל, על מנת שימנה מומחה אחר, שיערוך חישוב חדש, תוך שהוא מביא בחשבון את כל האמור לעיל ותוך שתינתן לכל אחד מהצדדים שהות להמציא למומחה החדש שימונה את כל המסמכים הרלבנטיים לעריכת החישוב. 36. אשר על כן, לאור האמור לעיל, אני מקבלת את הערעור ומורה על החזרת התיק לכבוד ראש ההוצל"פ, על מנת שימנה מומחה אחר, תוך מתן הוראות למומחה ברוח האמור בסעיפים 32 ו-33 לעיל ותוך מתן הזדמנות לצדדים להמציא למומחה מסמכים. 37. המשיבות תשלמנה למערער הוצאות הערעור בסך 6,000 ₪, כולל מע"מ. הסכום ישולם בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. הערבון שהופקד ע"י המערער יוחזר למערער באמצעות בא כוחו. פסילת מומחהחוות דעת מומחהפסילת חוות דעתמומחהחובחוות דעת