כאשר נטענת טענת בטלות פסק בוררות מכח טענה כי "תוכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור", מכח סעיף 24(9) לחוק הבוררות, יש לתת את הדעת כי מכוונת הטענה כנגד תוכנו של הפסק וכדי שתהיה תחולה לעילת הביטול יש צורך בפסק מנומק. שכן, פסיקה בניגוד לתקנת הציבור משמע הדבר לפסוק דבר בלתי מוסרי, בלתי מקובל על הציבור, דבר שאינו עולה על הדעת. ובהעדר כל הנמקה לפסק הבורר יתקשה בית המשפט הנדרש לבקשת הביטול לקבוע קביעה קטגורית נגד הפסק כי נוגד הוא את תקנת הציבור. אומרת על כך פרופ' סמדר אוטולנגי, בספרה בוררות דין ונוהל כי "..יש לשים לב שמדובר בתוכנו של הפסק לכן פסק בוררות שיחייב את שמעון לשלם ללוי סך 10,000 ₪ לעולם לא יוכל להיות מותקף בעילת ביטול זו. הן אין כל אפשרות לדעת ממנו מה מקור התשלום עסקה בלתי חוקית , הימור הלוואה בריבית נשך, או שמא שותפות וכד'. מצד אחד לא תהיה כל אפשרות לחקור את הבוררים לנימוקיהם כדי להוכיח שהפסק מנוגד לחוק או לתקנת הציבור כדי שתהיה תחולה לעילת הביטול הזו יש צורך אפוא בפסק מנומק." יוצא אפוא כי עילת הביטול מכוח הוראה זו מגבילה את כוחו של בית המשפט לבחון אך אם תוכנו של הפסק נגוע ביסודות אשר מנוגדים לתקנת הציבור. אין הוא בוחן את נושא הדיון כי אם את תוכנו של הפסק ובפרט הפן האופרטיבי שבו. יישוב סכסוכיםבוררתקנת הציבור