סעיף 61ג לחוק שירות המדינה עוסק בסוגיית פסק דין פלילי כראיה בבית הדין למשמעת וקובע כי הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי שנוהל נגד אדם יראו אותם כמוכחים בדיון נגד אותו אדם בבית הדין למשמעת. לשונו של הסעיף ברורה ועולה ממנה כי לצורך שימוש בפסק דין פלילי לביסוס הרשעה בדין משמעתי לא נדרשת הרשעה במשפט פלילי. לפי החוק, ניתן לבסס הרשעה על הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי ולראות אותם כמוכחים לצורך הדין המשמעתי. מההיסטוריה של חקיקת הסעיף נראה כי השמטת המילה "מרשיעה" בהוראת החוק אינה מקרית. בהצעת החוק של סעיף 61ג לחוק שירות המדינה נאמר כי: "הממצאים המסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי המרשיע את הנאשם יראו אותו כמוכחים..." בנוסח הסופי של הסעיף בחר המחוקק להשמיט את המילה "מרשיע" ונותר רק המשפט: "פסק דין חלוט במשפט פלילי" (ראה הח' 1560 כ"ה בכסלו התשמ"ב-21.12.1981 בעמוד 54). השמטה זו אינה מקרית והיא עולה בקנה אחד עם תכליתו של החוק והסדריו השונים. ככלל לבית הדין למשמעת מובאים לדין ואף מורשעים עובדי מדינה שהתקיימו נגדם הליכי חקירה פליליים שבסיומם הוחלט שלא להעמידם לדין פלילי אלא לדין משמעתי בלבד. בעניין זה קבע בית המשפט העליון בעש"מ 7932/07 דורון מזרחי נ' נציגות השירות (מפי כב' השופטת ארבל) כי: "כידוע, העובדה שהמשטרה סגרה את התיק אינה מחייבת את המשיבה ואין בכך כדי לפגום בהליכים בפני בית הדין למשמעת. המשטרה והמשיבה הן רשויות נפרדות המפעילות את סמכויותיהן ושיקול דעתן בנפרד. העובדה שהתיק הפלילי נסגר אינה שוללת חקירה משמעתית והגשת תובענה על ידי המשיבה. מדובר בשתי דיסציפלינות נפרדות שלהן מטרות נפרדות. ההליך הפלילי מטרתו לקבוע אם הנאשם עבר על החוק, ואם כן מה העונש הראוי לו. הדין המשמעתי מהותו ומטרתו שונות, הוא אינו מיועד לקבוע אשמה או חפות, מהותו אינה פלילית, אלא מטרתו הגנה על השירות הציבורי ושמירה על רמתו הנאותה, על הליכות עובדיו וטוהר מידותיהם (עש"מ 5550/98 גל אור נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 326 (1999)" עיון בסעיפים אחרים בחוק שירות המדינה או בתקנות שירות המדינה מלמד כי תכלית החוק הייתה לאפשר העמדה לדין פלילי גם לאחר זיכוי או סגירת התיק הפלילי שהתנהל נגד העובד, בין אם במסגרת חקירה משטרתית ובין אם במסגרת הליכים שהתנהלו בבית המשפט. סעיף 61 לחוק שירות המדינה קובע לאמור: "אחריות של עובד המדינה לפי חוק זה בשל עבירת משמעת פלונית אינה גורעת מאחריותו הפלילית בשל אותו מעשה או מחדל ומותר לנקוט נגדו אמצעי משמעת לפי חוק זה אף אם נענש או זוכה על אותו מעשה או מחדל בבית המשפט". סעיף 41 לתקנות שירות המדינה (משמעת) סדרי הדין של בית הדין תשכ"ד-1963 קובע: "עובדה שהוכחה בבית משפט או בבית דין אחר רשאי בית הדין לראותה כמוכחת בפניו אם הוגש העתק מאשר של פסק הדין שבו נקבעה אותה העובדה". התכלית העומדת ביסוד הוראות חוק המשמעת וההליך המשמעתי שונה בבסיסה מזו העומדת ביסוד הוראות חוק העונשין. ההליך הפלילי נועד ביסודו כדי לקבוע אם הנאשם עבר על החוק ומהו העונש הראוי להטיל עליו. לעומתו, הדיון המשמעתי נועד בעיקרו לקבוע אם הנאשם ראוי לאמון שניתן לו כעובד ציבור, במטרה להגן על טוהר המידות בשירות הציבורי, על רמתו ועל הליכותיו (ראה עש"מ 7932/07 דורון מזרחי נ' נציבות שירות המדינה, , מפי כב' השופטת ארבל). הייחוד של השיפוט המשמעתי, מבחינת מטרותיו ותכליתו, משליך בין השאר על השוני בסדרי הדין ובדיני הראיות לעומת הדיון הפלילי. מה שחשוב לענייננו הוא כי השוני בתכליות יוצר מסלול נפרד לדיון המשמעתי שאינו קשור ותלוי בהכרח בשאלת הפליליות של המעשה או בתוצאות החקירה או הדיון הפלילי שהתקיימו באותו מקרה. משפט פליליהגשת ראיותפסק דין פלילי כראיה במשפט אזרחיעבירות משמעת