פשיטת רגל לאחר הרשעה בפלילים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פשיטת רגל לאחר הרשעה בפלילים:

עובדות המקרה
1. החייב, יליד 39', הגיש בקשה למתן צו לכינוס נכסיו ולהכרזתו פושט רגל בגין חובות מוצהרים בסך 2,449,000 ₪ ל- 10 נושים. ביום 28.3.04 ניתן צו לכינוס נכסיו, והושת עליו תשלום חודשי בסך של 1,000 ₪, אשר הופחת ביום 3.3.08 לסך של 500 ₪, ונקבע כי החייב ישלם מדי חודש סכום נוסף של 500 ₪ עד לסילוק מלוא חוב הפיגורים שצבר.

נגד החייב הוגשו 11 תביעות חוב בסך כולל של 5,089,666 ₪, ללא חובות בדין קדימה. סכום זה כולל את תביעת החוב של בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, על סך 3,300,610 ₪, אשר הוגשה באיחור עם בקשה להארכת מועד שטרם הוכרעה. לדברי החייב, נפתח נגדו תיק הוצל"פ אחד בלבד, בגין מימוש משכון, ולא נערכו לו חקירות יכולת. התקיימו שתי אסיפות נושים בעניינו, אך איש מהנושים לא התייצב לאסיפות אלה, והחייב אשר התייצב, לא הציע הצעה להסדר חובותיו.

2. בתצהיר התומך בבקשה פירט החייב את נסיבות הסתבכותו הכלכלית.
א. החייב הצהיר כי במשך שנים רבות ניהל חברה לעמילות מכס בשם "אלקלעי אברהם סוכני מכס בע"מ" (להלן: החברה). החברה היתה נתונה כל הזמן בגירעון, הוצאותיה עלו על הכנסותיה, ועל אף שעבדה לא הצליחה לכסות את הגירעונות. על מנת להציל את עסקיו, ערב החייב אישית לחובות החברה, ואף השקיע בה כספים מהונו האישי.

ב. בשנת 95' הוגש נגד החייב כתב אישום פלילי, עקב הברחת רכוש והשתמטות מתשלום מס. לדבריו, זכה העניין לפרסום רב בשל מעמדו כראש המועצה המקומית טירת הכרמל לשעבר, כתוצאה מכך התרחקו ממנו לקוחות רבים, והוא איבד חלק גדול מפרנסתו. בנוסף, החייב נשא בהוצאות משפט בסך של למעלה מ-300,000 ₪, עבור עורכי דין, מומחים, וגופים מקצועיים שהיו קשורים בהליכים המשפטיים.
כל אלה הביאו לקריסתו הכלכלית, ולהסתבכותו בחובות.

3. בחוות דעת שהגיש הכנ"ר ביום 21.2.05 התנגד לבקשת החייב להכריזו פוש"ר, בטענה כי החייב לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הסתבך בחובותיו בתום לב. טענות החייב בדבר יצירת חובותיו מתחלקות לשתיים: ההליכים הפליליים שננקטו נגד ואשר בסופם הורשע בעבירות חמורות, וכשלון עסקי של החברה.

א. באשר להליכים הפליליים, ביום 15.9.03 ניתנה הכרעת הדין בת.פ. 260/95 בבית משפט השלום בחיפה , על פיה הורשע החייב במספר עבירות חמורות, לרבות עבירות על פקודת המכס (נוסח חדש), חוק מס קניה (טובין ושירותים), תשי"ב - 1952, חוק מס ערך מוסף, תשל"ו - 1975, וסעיפים 415 סיפא ו-245(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. מדובר בעבירות חמורות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הדחה בחקירה, הברחת סחורות והתחמקות מתשלום מיסים. בגזר הדין שניתן ביום 18.1.04, נדון החייב ל-15 חודשי מאסר בפועל, 15 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 400,000 ₪ או 12 חודשי מאסר תמורתו.
החייב הודיע כי בכוונתו לערער על הכרעת הדין, אולם בשלב חוות הדעת לא ידוע לכנ"ר אם ניתנה החלטה בערעור.

על פי פסיקת בתי המשפט, צבירת חובות אגב ביצוע עבירות מס, אינה יכולה להחשב כיצירת חובות בתום לב, ודי בטעם זה כדי לדחות בקשת פשיטת רגל. לעניין זה הפנה הכנ"ר לפש"ר 390/01 (חי) חמדה מוחמד נ' הכנ"ר (לא פורסם, ניתן ביום 15/8/02) ולפש"ר (חי') 243/01 קולמר נ' הכנ"ר (לא פורסם, ניתן ביום 15/8/02).

באשר למידת החומרה ואי החוקיות שבמעשי החייב, הפנה הכנ"ר לע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, פ"ד נז(4), 197 אשר עמד על האיזון בין התכליות השונות של הליכי פשיטת הרגל לבין התכלית הכללית שעניינה תקנת הציבור. לטענתו, בענייננו, מדובר בחייב שמקצועו "טעון רישוי הזוכה לאמון הרשות וכפועל יוצא מכך הינו מחויב בנאמנות לרשות". בית משפט השלום התייחס בגזר דינו למידת החומרה שבעבירות בהן הורשע החייב, וחשוב להדגיש כי לא מדובר בחייב שעבר את העבירות האמורות פעם אחת, אלא במי שחזר על מעשיו שוב ושוב במשך 4 פעמים. לא רק זאת, אלא שמדובר בחייב שלא חדל ממעשיו גם כאשר ידע כבר שתלויים נגדו אישומים חמורים.

ב. לטענת הכנ"ר, כאשר חייב, אשר שימש בעבר כאיש ציבור, מורשע בעבירות פליליות חמורות של קבלת דבר במרמה, הדחה בחקירה, הברחת סחורות והתחמקות מתשלום מיסים לאוצר המדינה, כל זאת תוך שהוא מפר את האמון שניתן בו על ידי הרשויות ובמשך מספר פעמים, אין לב"כ הכנ"ר כל ספק כי מדובר בחייב שביצע מעשים לא חוקיים הנוגדים באופן מהותי את תקנת הציבור. ואם לא די בכל אלה, הרי שמטענות החייב בעצמו עולה עוצמת הקשר שבין מעשיו הלא חוקיים לבין חובותיו. החייב הוסיף וטען שההליכים הפליליים שננקטו נגדו גרמו להתרחקות של לקוחותיו בשל הפרסום הרב שקיבלה הפרשה, וכתוצאה מכך נפגעה פרנסתו בצורה קשה. משמע, אף לגרסתו, אחת הסיבות לקריסת החברה, אם לא העיקרית שבהן, היא מעשיו הפליליים של החייב, שהבריחו את לקוחותיו ושעלו כסף רב לחברה. לטענת הכנ"ר, מתן צו פשיטת רגל למי שעסקיו קרסו משום שלקוחותיו התרחקו ממנו בשל מעשים פליליים שביצע, כמוהו כמתן פרס לעבריין.

החייב אף טען כי הליכים הפליליים בבית משפט השלום מומנו על ידי החברה, וכי עלותם הסתכמה בסך של כ-350,000 ₪, דבר המהווה גורם נוסף להסתבכותו ולקריסה של החברה.

נוכח האמור לעיל סבור הכנ"ר כי נוכח הלכת בית המשפט העליון בעניין בנבנישתי ופסיקת בתי המשפט המחוזיים, מחייב איזון התכליות השונות שבבסיס פקודת פשיטת הרגל את דחיית הבקשה וביטול צו הכינוס, בעיקר מן הטעם שאי החוקיות שבמעשיו של החייב נוגדת בצורה מהותית את תקנת הציבור.

עם זאת הודיע הכנ"ר כי נכון למועד הגשתה של חוות הדעת עומד החייב בתשלום החודשי שהושת עליו, ואם חרף האמור לעיל תתקבל הבקשה להכריזו פושט רגל, ישקול הכנ"ר להגיש בקשה להגדלת התשלום החודשי.

4. בדיון שהתקיים בעניינו של החייב ביקש החייב ארכה להגשת תגובה לחוות דעת עד לאחר שיתקבל פסק הדין בערעור שהגיש החייב, ובית המשפט נעתר לבקשתו. ערכאת הערעור החזירה את הדיון להשלמה בערכאה הדיונית לאור ראיות חדשות שהמציא החייב, ולאחר שנשמעו אלה במלואן קבע בית המשפט כי אין בראיות החדשות כדי לשנות מקביעותיו הקודמות ביחס להרשעתו.

משכך, חזר הכנ"ר בדיון שהתקיים ביום 2.11.06 על עמדתו המקורית, לפיה יש מקום לדחות את בקשת החייב. החייב חזר אף הוא וביקש לדחות את מתן פסק הדין עד לאחר קבלת ההחלטה בערעור שהגיש. הכנ"ר לא התנגד לבקשה זו, ובלבד שבית המשפט לא יקבע דיון נוסף על הדיונים שנקבעו בעניינו של החייב.

ב"כ הנושה בנק המזרחי, אשר התייצב לדיון, הודיע כי הנושה מתנגד להכרזת החייב פושט רגל, בשל חוסר תום ליבו ביצירת חובותיו.

5. ביום 26.5.08 הודיע הכנ"ר כי ערעורו של החייב נדחה, וכן נדחה ערעורה של המדינה על קולת העונש (ע"פ 1178/04, ו- 1188/04). בנסיבות אלו, חזר הכנ"ר על מסקנותיו בחוות דעתו מיום 21.2.05, כי הסתבכותו הכלכלית של החייב נגרמה כתוצאה מעבירות פליליות חמורות שביצע. כן ביקש להדגיש כי שתי הערכאות שדנו בעניינו של החייב עמדו על חומרת מעשיו ועבירותיו הפליליות, הנוגדות באופן מהותי את תקנת הציבור. הכנ"ר ציין כי לא נסתר מעיניו גילו המתקדם של החייב, אולם בנסיבות העניין מחייב אינטרס הציבור את דחיית הבקשה.

6. החייב ביקש ארכות מספר להגשת תגובתו לעמדת הכנ"ר, ומבוקשו ניתן לו. בתגובתו מיום 21.1.09 חזר החייב על טענותיו כי הסתבכותו הכלכלית נבעה מכשלון עסקי.

א. החייב הודיע כי ערעורו על גזר הדין נדחה בינואר 07', וכי הוא ריצה את עונשו מתאריך 25.2.07 עד 21.11.07. החייב מסכים כי הגשת כתב האישום ופסקי הדין שניתנו נגדו היו אירועים משמעותיים מבחינתו ומבחינת החברה, ולא בכדי ציין במסגרת בקשתו את עובדת מתן גזר הדין נגדו. עם זאת, לדבריו, לא ניתן להתעלם מכך כי קריסתו הכלכלית של החייב אירעה בחלוף 8 שנים לאחר הגשת כתב האישום נגדו, ולפיכך יש לדחות מכל וכל את מסקנתו היחידה של הכנ"ר לפיה קריסת החברה מקורה "בבריחת לקוחות" עקב ההליך הפלילי.

ב. החייב חזר על טענתו כי מצבו הכלכלי, כמו גם זה של החברה, החלו להתדרדר עקב המיתון ששרר במשק הישראלי בין השנים 01'- 03' לאחר פרוץ האינתיפדה השנייה ו"מחנק האשראי" שנגרם בעטיה, והחברה ניצבה בפני סכנת סגירה. לטענתו, ממאזני הבוחן ודוחות הוצאות משפטיות לשנים 95'- 03' שצירף לתגובתו, עולה כי הירידה הדרסטית בהכנסות החברה החלה עקב המיתון שהחל משנת 01', כאשר ההבדל בהכנסות השנתיות בין שנת 01' ל- 03' הוא למעלה מ- 50%. כן עולה כי סך ההוצאות המשפטיות בקשר עם ההליך הפלילי עמדו על כ- 22,000 ₪ במשך 9 שנים, דהיינו כ- 24,500 ₪ בשנה. הוצאות בסדר גודל שכזה בוודאי שלא גרמו לקריסתו הכלכלית.

חרף המצב הכלכלי הקשה נטל החייב הלוואות בשמו עבור החברה, שיעבד את על נכסיו למען הצלתה והצלחתה, אך כל מאמציו לא הועילו, העסק הלך וקרס ולא היתה כל ברירה אלא לסוגרו בסוף אוקטובר 03'. הוצאות החברה עלו על הכנסותיה, גרעונותיה כוסו על ידי התחייבויותיו של החייב, אשר סבר כי יוכל להציל את העסק, העמלות אשר שולמו לבנק מדי חודש ושנה, בסך כולל של 910,096 ₪ (!), היו גבוהות ביותר והביאו באופן ישיר לקריסת החברה והחייב.

כתוצאה מהתמוטטות העסק נותר החייב חסר כל. ביתו, אשר היה משועבד נמכר על ידי כונס נכסים, רכבו נתפס ונמכר אף הוא, וקופות המנהלים וכל חסכונותיו נלקחו על ידי נושי החברה.
החייב ביקש להדגיש כי לא יצר חובות בדין קדימה, לרבות חובות למס הכנסה ומע"מ, כך שעל אף שההליך הפלילי נגע לעבירות מכס, הרי שאין להן קשר להליך זה, והחייב פרע ושילם את חובותיו למדינה ולחברה.

ג. הכנ"ר התנגד לבקשתו מן הטעם שהורשע בעבירות פליליות חמורות, ומעשים אלו עומדים בניגוד לתקנת הציבור. דא עקא, שחוות הדעת ניתנה בקלות ראש, ולטענת החייב יש לערוך הבחנה ברורה בין הנסיבות בהן ניתנו פסקי הדין נגד החייב לבין נסיבותיו האישיות. עוצמת הקשר בין הליך פשיטת הרגל והקריסה הכלכלית לבין ההליך הפלילי הינה פחותה ואין להקיש ביניהם. משהוכח כי ההליכים הפליליים כנגד החייב לא היו הסיבה העיקרית ליצירת החובות יש לדחות את מסקנת הכנ"ר בחוות דעתו. החייב ביקש להדגיש כי על אף שהורשע בדין מצא בית המשפט לנכון לציין בגזר הדין כי חלקו בביצוע העבירות קטנות באופן משמעותי מאחריותו של נאשם 2 בהליך הפלילי.

ד. לפיכך, נוכח גילו המתקדם, משנוצרו חובותיו בתום לב ונוכח העובדה שההליך הפלילי לא היווה את המשקל המכריע לקריסה הכלכלית, ודווקא לנושים (הבנקים) היה חלק מכריע בקריסתו, מבקש החייב לקבל את בקשתו להכריזו פושט רגל.

7. הכנ"ר הודיע לבית המשפט ביום 12.5.09 כי הוא עומד על התנגדותו להכרזת החייב פושט רגל, מהנימוקים המפורטים בחוות דעתו ובתגובתו, והוסיף כדלקמן:

א. עיקר התנגדותו של הכנ"ר לבקשה נעוצה, כאמור, בעובדה כי החייב הורשע בעבירות חמורות אשר בסופו של יום הובילו להסתבכותו הכלכלית ולצבירת חובות עתק בסך של למעלה מ- 5 מיליון ₪. כאמור, החייב בעצמו דבק בגרסה לפיה בשל הפרסום הרב שנתלווה להעמדתו לדין בחרו לקוחות רבים ומכובדים להתרחק מעסקו.

אכן, מבדיקה שערך הכנ"ר עולה כי בשנת 01' נקלע ענף הספנות למשבר ואף היה ניסיון להנהיג רפורמות בתחום על מנת למנוע את הידרדרות הענף, ומכאן שהדבר עשוי היה להשליך על עסקו של החייב. עם זאת, אף אם יש בטענה כי עסקיו נפגעו כתוצאה מהמצב במשק, משקלה של טענה זו אינו רב בפרט נוכח גרסתו של החייב בתצהירו, כי מרגע היוודע דבר הגשת כתב האישום נגדו החלה בריחה של לקוחות העסק. מכאן, שהחייב לא הוכיח כי חובותיו נוצרו בתום לב, עקב כישלון עסקי ולא בעקבות העבירות הפליליות בהן הורשע.
ב. יתירה מכך, החייב לא עמד בהחלטת בית המשפט מיום 3.3.08, לפיה עליו לשלם מדי חודש על חשבון פיגוריו 500 ₪, בנוסף על התשלום החודשי אשר הופחת לבקשתו. החייב שילם לקופת הכינוס 12 תשלומים בסך של 6,000 ₪, שעה שהיה עליו לשלם 15,000 ₪. התנהלות זו כלשעצמה מהווה חוסר תום לב בהליך ודי בה כדי לדחות את בקשת החייב.
8. אשר לטענה בדבר אי תשלום חוב הפיגורים, טען החייב בתשובתו לתגובת הכנ"ר כי הוא משלם מדי חודש בחודשו את התשלומים החודשיים לקופת הכינוס, וזאת למעט בתקופת מאסרו ובסמוך אליה. החייב הגיש בקשה להפחית את התשלום על חשבון חוב הפיגורים לסך של 100 ₪ בחודש, עקב אי יכולתו לעמוד בסכום שנקבע, ולטענתו אין לראות בהמנעותו מלשלם את הפיגורים משום חוסר תום לב או זלזול בהחלטת בית המשפט, אלא "מדובר בשגגה הנובעת ממצוקה כלכלית ואישית...".
החייב מבקש להפחית את תשלום דמי הפיגורים ולחילופין ליתן לו אורכה על מנת להסדירו.

דיון
9. סעיף 18ה לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם - 1980 (להלן: הפקודה) קובע:
 
"(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה:
(1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42;
(2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו;...".

הליכי פשיטת הרגל נועדו להגשים שתי מטרות מרכזיות: האחת, שעניינה בהגנה על אינטרס הנושים, הינה להביא לכינוס נכסי החייב ולחלוקתם בין נושיו בדרך שוויונית ויעילה; והשנייה, אשר נועדה לשרת את אינטרסים של החייב, הנרדף בלשכות ההוצאה לפועל על ידי נושיו, עקב חובות שיצר בתום לב, וקיים אינטרס חברתי לאפשר לו, בנסיבות המתאימות, לפתוח דף חדש, תוך שמיטת חובותיו. על התכליות העומדות בבסיסו של הליך פשיטת הרגל, עמד בית המשפט העליון בע"א 7113/06 אביגדר ג'נח נ' הכנ"ר (טרם פורסם, ניתן ביום 20.11.08) :
 
"ד... הליכי פשיטת רגל.. מיועדים, כנודע, לשניים: ראשית, לסייע לנושים שדרכם בהוצאה לפועל לא צלחה, לרכז את נכסי החייב כדי להביא למכירתם ולתשלום החובות; "עם זאת, מיודעים הליכי פשיטת הרגל גם לשרת את האינטרסים של החייב חדל הפרעון. חייב כזה, הנרדף על ידי נושיו בלשכת ההוצאה לפועל, עשוי להקלע, לפעמים שלא בטובתו, למצבים המקשים עליו לתפקד, וקיים אינטרס חברתי לאפשר לו, בנסיבות מתאימות, לחזור לפעילות כלכלית נורמלית, תוך שמיטת חובותיו, במלואם או חלקם, בתנאים או ללא תנאי"...
   
פשיטת רגל משמעה השתחררות מחובות כלפי הזולת, ומאחורי כל הכרעה בה עומד דילול, העשוי להיות עצום, בחובות הללו. הנושים עומדים לאבד את כספם או חלק גדול הימנו, ולאו מילתא זוטרתא היא, ומטיל הדבר אחריות רבה על כונס הנכסים הרשמי בקביעת עמדתו ועל בית המשפט בהכרעתו. על כן אך טבעי הוא שבבואו לבחון את התמונה בכללותה יידרש בית המשפט כדבעי לעניין תום הלב, בפרשת גרינברג הנזכרת אכן התקבל ערעורו של חייב לעניין צו פשיטת רגל; דובר שם באי ניהולם של פנקסי חשבונות שלוש שנים טרם פשיטת הרגל, ונאמר כי אין בכך כדי להוות חוסר תום לב (עמ' 815), כנדרש על פי סעיף 18ה(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), תש"מ-1980; וראו לוין-גרוניס שם, סעיף 52 בעמ' 109. אך נאמר גם (עמ' 814), כי "אין כל הצדקה לתת 'קרש הצלה' לחייב אשר בא לבית המשפט בידיים שאינן נקיות, ואין כל הצדקה לפגוע בנושים כדי לסייע למי שנהג בחוסר הגינות ובחוסר יושר". (שם, סעיף ד' לפסק הדין; וכן ראו ע"א 8937/05 תבין נ' הכנ"ר ואח', לא פורסם, ניתן ביום 22.1.07; ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, פ"ד נז(4), 197, 205-206; ע"א 4892/91 אשכנזי נ' הכנ"ר, פ"ד מח(1), 45, 55; ע"א 501/67 הכנ"ר נ' ולנסי ואח', פ"ד כב(1), 23, 28; כן ראו לוין וגרוניס, פשיטת רגל, מהד' שנייה, עמ' 169; א' פרוקצ'יה, פשיטת רגל על פי בקשת חייב, הפרקליט ל' (תשל"ו) 271, 272).
 
הנטל להוכיח כי לא הסתבך בחובותיו בחוסר תום לב מוטל על החייב. בית המשפט בודק האם סיכן החייב את כספי הנושים בחוסר אכפתיות, במעשי מרמה, במצגי שווא; האם הסתיר נכסיו מנושיו או הבריחם (ע"א 149/90 קלאר נ' הכנ"ר, פ"ד מה(3), 61); האם נגועה התנהגותו באי חוקיות והאם חובותיו הינם תוצאה ישירה של אי החוקיות (ע"א 6416/01 בנבנישתי הנ"ל); עוד בוחן בית המשפט כיצד פעל החייב כדי למנוע התדרדרותו הכלכלית, אם בכלל. (ע"א 5178/92 אליהו נ' הכנ"ר, פ"ד מט(1) 435; ראו גם ע"א 4892/91 הנ"ל, בעמ' 58; פש"ר (חי') 513/03 קרן עמית ואח' נ' הכנ"ר, תק-מח 2004(3) 2871 ; פש"ר (חי') 71/03 עלי דקה נ' הכנ"ר, דינים- מחוזי לד(1) 281; פש"ר (חי') 178/03 זילברמן נ' הכנ"ר, תק-מח 2005(2), 7839 ; פש"ר (חי') 343/00 איגר נ' הכנ"ר, דינים - מחוזי לג(7), 321) .
לעניין תום הלב ומשמעותו בהליך פשיטת הרגל יפים הדברים בע"א 6021/06 דגנית פיגון נ' הכנ"ר ואח' (לא פורסם, ניתן ביום 9.8.09) :

"אחד האמצעים החשובים ליישוב בין המגמות המנוגדות הפועלות בהליכי פשיטת הרגל מתמקד בדרישה לתום לב של החייב לאורכם ולרוחבם של הליכים אלה. כדי לזכות את החייב ב"כרטיס כניסה" להליך פשיטת רגל, עליו להוכיח את תום לבו. כדי לזכות ב"כרטיס יציאה" מהליך פשיטת הרגל, ולקבל פטור מחובות שנותרו לא משולמים, עליו להראות כי פעל בתום לב במסגרת הליכי פשיטת הרגל, ומילא בדייקנות ובהגינות את החובות שהוטלו עליו בגדרו של הליך זה. רק בהתקיים תנאי תום הלב, זכאי החייב להגנה שמסגרת פשיטת הרגל מקנה לו, ולהפטר מחובותיו לאחר שקיים תנאים נוספים. תכלית ההגנה הניתנת לחייב בהליכי פשיטת רגל נוגעת לחייב שנקלע בתום לב לחובות שאינו מסוגל לפורעם ורק אז "קיים אינטרס חברתי לאפשר לו, בנסיבות מתאימות, לחזור לפעילות כלכלית נורמלית תוך שמיטת חובותיו"...הנכונות לאזן את עניינו של החייב אל מול עניינם של הנושים, ולהקל עליו בפרישת רשת ההגנה של הליכי פשיטת הרגל וההפטר, מתקיימת, אפוא, רק בחייב תם לב. מי שצבר את חובותיו בחוסר תום לב, או נהג בחוסר תום לב במהלך הליכי פשיטת הרגל, אינו ראוי להגנת הליכים אלה ולהפטר, ואינו זכאי כי עניינם של הנושים במיצוי אינטרס נשייתם כלפיו ייגרע". (שם, סעיף 27 לפסק הדין).  

מן הכלל אל הפרט
10. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת מכלול הראיות שהוגשו לתיק, לא שוכנעתי כי החייב עמד בנטל הרובץ עליו להוכיח כי חובותיו נוצרו בתום לב.

א. גרסת החייב כי הסתבכותו הכלכלית נעוצה בעיקרה בכשלון עסקי של החברה לעמילות מכס שבבעלותו והתחייבויות שנטל על עצמו לצורך שיקומה, עקב המיתון ששרר במשק בשנים 01'- 03', לא הוכחה, ואיני רואה לקבל טענתו כי במסגרת בחינת תום ליבו ביצירת חובותיו אין ליתן משקל משמעותי למעשים הפליליים החמורים שביצע ואשר בגינם הורשע.

כאמור לעיל, בהכרעת הדין מיום 15.9.03 הורשע החייב בביצוע עבירות על פקודת מכס [נוסח חדש], חוק מס קניה (טובין ושירותים), תשי"ב- 1952 וחוק מס ערך מוסף, תשל"ו- 1975; וכן בעבירות של קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: חוק העונשין), והדחה בחקירה לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין. (ת"פ 260/95 בבית משפט השלום בחיפה).

נקבע כי החייב חבר יחד עם נאשם נוסף לביצוע מעשי עבירה שתכליתם היתה להונות את שלטונות המס, וכי היה שותף למעשים של רכישת סחורות ללא תשלום מיסים, וזאת בטענות שווא כי יוצאו לחו"ל, ושווקן בישראל בגדה במערבית ובעזה, ללא תשלום מיסים.

ביום 18.1.05 נגזר על החייב עונש של 2.5 שנות מאסר, מתוכן 15 חודשים בפועל וכן קנס כספי בסך 400,000 ₪ או 12 חודשים תמורתם. בגזר הדין התייחס בית משפט השלום לחומרה שיש לייחס לעבירות בהן הורשע החייב (נאשם מס' 4 בגזר הדין), ביחד עם נאשמים נוספים:
"הנאשם מס' 4 הינו עמיל מכס, מקצוע טעון רישוי הזוכה לאמון הרשות וכפועל יוצא מכך הוא מחוייב הנאמנות לרשות. מעשיו של הנאשם 4 כפי שפעל בעצמו ובאמצעות הנאשמת מס' 3, על בסיס מעמדו ומקצועו, הם שאפשרו את ביצעום של מעשי ההבחרה, הכל כמפורט בהכרעת הדין.
.... אין צורך להכביר מילים על החומרה שבמעשים ובעבירות בהם הורשעו הנאשמים וזאת בהתייחס להיקף הנרחב כל כך של פעולות המירמה שבוצעו על ידי הנאשמים כדי להגשים ולהביא לכלל גמר את כוונתם ומטרתם- שיווק סחורות עתירות מכס בתחומי ישראל בטענות שווא כי ייוצאו לחו"ל וכן בשל הסכומים האדירים של המיסים שתשלומם למדינה נמנע על ידי מעשי הנאשמים".

ובהמשך נקבע:

"רמת הענישה ההולמת בעבירות זהות או דומות, הנה חד משמעית וברורה. יש למדוד את מידת החומרה של מעשי המרמה באמת מידה של גניבת כספים, המיועדים עבור אוצר המדינה. שליחת יד בכספי ציבור בסכום כה גדול מחייבת הטלת עונש שיש בכוחו לתת ביטוי מודגש לחומרת המעשים ולהרתיע אחרים. הנורמה העונשית הראויה, כפי שננקטה על ידי בתי המשפט בעבירות שכאלה מצביעה על כך כי יש להטיל עונשי מאסר בפועל לתקופות ארוכות".

מגזר הדין אף עולה כי החייב חזר על מעשי ההברחה וההונאה גם לאחר שידע כי תלויים ועומדים נגדו אישומים חמורים של הברחת סחורות והתחמקות מתשלום מיסים:

"הנני מוצאת לנכון להדגיש חומרה מיוחדת נוספת במעשי הנאשמים 2 ו- 4, כאשר לא נרתעו והמשיכו באותה מתכונת שבה פעלו ביחס לסחורות מ"לים", במעשי ההונאה המפורטים בפריט האישום הרביעי שבכתב האישום, הוא עסקת הסיגריות ב"דובק"; כל זאת בהיותם מודעים כבר לכך שהמיוחסות להם עבירות חמורות של הברחת סחורות והתחמקות מתשלומי מיסים בגינן, ולמרות שנעצרו מספר חודשים קודם לכן בגין העיסקאות של רכישת הסחורות מ"לים"".

ביום 25.1.07 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של החייב, כמו גם החברה, הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, והתייחס לחומרה שיש לייחס לעבירות שביצע החייב גם לנוכח ניצול מעמדו כעובד ציבור, לצרכיו:

"מידת האחריות המוטלת על עובדי הציבור הינה פעולה לטובת הציבור ובהתאם למדיניות עליה הם אמונים. קידום אינטרסים אישיים של המערער באמצעות שימוש בכוחו כנותן שירות לרשות ציבורית מהווה סטייה מן הישר ועובדת היותו שליח רשות ציבורית מחמירה את העבירות אותן ביצע. על כן, יש להחמיר בענישה. מעשיו של המערער פגעו הן בחברות שנפגעו ישירות ממעשיו והן באמון הציבור בשירות הציבורי...
על זאת נוסיף את הצורך להחמיר בעונשם של עברייני מס, אשר תחת המסווה המכובד של הצווארון הלבן מבצעים למעשה שוד של הקופה הציבורית ואין לראותם בעניין זה שונים מכל שודד אחר". (ע"פ 1178/04, ע"פ 1188/04 אברהם אלקלעי ואח' נ' מ"י, (לא פורסם) ניתן ביום 25.1.07) .

אם כן, מדובר במעשים חמורים ביותר של החייב אשר ניצל את מעמדו כעובד ציבור לקידום אינטרסים אישיים שלו, במטרה להתחמק מתשלום מס ולהתעשר על חשבון הקופה הציבורית, תוך פגיעה קשה באמון הציבור.

הכנ"ר מסכים אמנם כי המיתון ששרר במשק בשנים 01'- 03' הביא לירידה בהכנסותיה של החברה במהלך השנים, אולם החייב לא הרים את הנטל להוכיח כי הסתבכותו הכלכלית לא נבעה גם מההליך הפלילי שננקט נגדו עוד בשנת 95', וטענתו כי השפעת ההליך הפלילי על מצבו הכלכלי היתה פחותה וכי אין ליתן מה משקל משמעותי בהליך זה עומדת בסתירה מוחלטת לגרסתו הראשונית בתצהיר שהגיש בתמיכה לבקשתו: "... בשל הפרסום הרב שנתלווה להעמדתי לדין- בחרו לקוחות רבים ומכובדים להתרחק מעסקי... כך נפגע גם מטה לחמי באופן קשה והירידה בעסקי החברה היתה ברורה וניכרת". (סעיפים 12, 13 לתצהיר).

החייב, אשר היה מיוצג בעת שהגיש את בקשתו, צירף לה תצהיר מפורט שנחתם בפני עו"ד, ובו פרש החייב בהרחבה את הנסיבות שהביאו לטענתו להסתבכותו הכלכלית, וכן מסמכים רבים לתמיכה בגרסתו. איני רואה ליתן אמון בהסברו של החייב את השוני בגרסאותיו בטענה כי מצבו הנפשי והפיזי בעת הגשת הבקשה "לא אפשר לו ליתן תשובותיו בצורה סדורה ורציונאלית ומטבע הדברים קיבל ההליך הפלילי מאשר היה לו בפועל". (סעיף 25 לפסק הדין).

בנסיבות העניין שוכנעתי כי חלק נכבד מחובותיו של החייב נוצרו בחוסר תום לב.

"עצם ההרשעה בפלילים אינה שוללת את האפשרות להכריז על החייב פושט רגל. ואולם חוב שנוצר כתוצאה מביצוע העבירות אינו יכול להיחשב כחוב שנוצר בתום לב". (פש"ר (חי') 376/01 מזרחי נ' הכנ"ר (לא פורסם)).
 
על השאלה מתי אי חוקיות שדבקה בהתנהגות החייב מצדיקה הימנעות ממתן צו כינוס או צו הכרזת החייב כפושט רגל אומר כבוד הנשיא ברק בע"א 6416/01 הנ"ל:
 
"התשובה לשאלה זו טמונה באיזון הראוי ביניהן. אכן, קיימת חשיבות לשיקומו של החייב וליכולתו לפתוח "דף חדש" בחייו. כך, בייחוד, מקום בו הוא המבקש להכריז עליו כפושט רגל ומקום בו הדבר עולה בקנה אחד עם אינטרס הנושים. אולם, תכלית זו אינה מוחלטת אלא יחסית. יש לאזן אותה עם התכלית הכללית שעניינה תקנת הציבור ומניעת הפרת החוק. גם תכלית כללית זו – בתורה – אינה מוחלטת. מניעת הפרת החוק והרתעת עבריינים היא תכלית חשובה אולם אין היא מוחלטת. היא יכולה – וניתנת לאיזון – מול אינטרסים ותכליות נוספות. מהו, על כן, האיזון הראוי? התשובה היא, כי יש לבחון את מידת החומרה ואי החוקיות העומדת על הפרק. נוכח חשיבות התכליות הספציפיות של ההגנה על הנושים ושיקומו של החייב, תישלל ההגנה של פקודת פשיטת הרגל רק באותם המקרים בהם המדובר באי חוקיות של ממש, העולה כדי פגיעה מהותית בתקנת הציבור. אמת, הפרת חוק ככזו אינה רצויה ועומדת בניגוד לשלטון החוק. אולם, לצרכי פקודת פשיטת הרגל ותכליתה, יש למנוע את תחולת הפקודה רק באותם מקרים בהם אי החוקיות בה מדובר נוגדת באופן מהותי את תקנת הציבור. אין די בכך שהחובות נוצרו במהלך ניהול עסק בלתי חוקי – הא ותו לא. יש להראות כי החובות נוצרו בקשר לניהולו של עסק בלתי חוקי הנוגד באופן מהותי את תקנת הציבור (ראו עוד: Gross, Failure And Forgiveness (1997) 111). בהקשר זה ניתן לבחון, בין היתר, את השאלה אם המדובר בעבירה פלילית אם לאו, את חומרת העבירה והיסוד הנפשי הנדרש בה ואם הורשע החייב בעבירה כאמור (וראו סעיף 63(א) לפקודה); את השאלה אם המדובר באי חוקיות קבועה או חד פעמית באופיה; את מוסריותו של העסק ואת היקף הפעילות של החייב במסגרתו. כן ניתן לבחון את עוצמת הקשר בין אי החוקיות של העסק ובין יצירת החובות. אין המדובר ברשימה סגורה של שיקולים, אלא באמות מידה אפשריות לבחינת מהותיות הניגוד של הפעילות לתקנת הציבור, בהקשרה של פקודת פשיטת הרגל (השוו: נ' אורצקי, הכנסות והוצאות בלתי חוקיות בדיני מיסים (סדן, 1990) 78-79)".

על פי קריטריונים אלה יש מקום לדחות את בקשת החייב. החייב ביקש להתעשר שלא כדין, ומשנתפס והובא לדין, נפגע שמו הטוב ועסקיו נפגעו. איני רואה להתעלם מגילו המבוגר ומצבו הבריאותי של החייב, אך אין די בכך כדי לקבל את בקשתו. בתי משפט דחו בקשות חייבים אשר הסתבכו בחובות אגב מעשים קלים מאלה של החייב. וכך נאמר בפש"ר (חי) 390/01 חמדה מוחמד נ' הכנ"ר (לא פורסם), ניתן ביום 15.8.02):
"מצבו הבריאותי אינו יכול להכשיר מעשים שיש בהם הטעייה יזומה של נושים ויצירת חובות בחוסר תום לב".
  
מתן אפשרות לחייב לחסות תחת המטריה של הפקודה ולאפשר לו להיות מוגן מתוצאות מעשיו, יפגע באינטרס הציבורי.

"(2) עניין שכיח הוא, שחייבים מבקשים להכריז עליהם כפושטי רגל, כדי להשתחרר מנטל חובותיהם על-ידי שמיטתם כולם או חלק ניכר מהם, ולפתוח פתח להפטרם בעתיד. אלא שמתן אפשרות לפשיטת רגל הוא מטבעו חסד, בעל היבטים חברתיים ואנושיים, וכבר צוין (ע"א 4892/91 אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מח(1) 45, 55) מפי השופט בך: 
 
"החברה המתוקנת רואה בהושטת קרש הצלה לחייבים ובגאולתם מהשתעבדות מתמשכת לחובות אין קץ ערך חשוב. עם זאת אין להשלים עם מצב שבו ינצלו החייבים אפשרות חסד זו ויהפכוה, עיר מקלט מפני הנושים, אשר כל דיכפין יביא עצמו בשעריה". (ע"פ 7113/06 הנ"ל).
 
11. התנהלותו של החייב בהליך פשיטת הרגל
חייב נדרש לשתף פעולה באופן מלא עם הכנ"ר, למלא אחר חובת הגילוי המוטלת עליו, להגיש דוחות הכנסות והוצאות במועד, להציג מסמכים להם נדרש, ולחשוף בחקירתו וכן בדוחותיו את כל נכסיו והכנסותיו, וכן את כל חובותיו והוצאותיו. חייב שאינו מתייצב לחקירה או מוסר גרסה כוזבת, אינו מתנהל בתום לב בהליכי פשיטת הרגל. חייב שאינו משלם את התשלומים החודשיים כסדרם, ממשיך לצבור חובות, נמנע מלהשתלב במעגל העבודה, חי ברמת חיים שאינה תואמת את מצבו הכלכלי, ייחשב כמי שמנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל והתנהל בהם בחוסר תום לב. (ראו פסקי הדין לעיל, וכן פש"ר (חי') 230/01 אגא עלי נ' הכנ"ר, תק-מח 2002(1), 419; פש"ר (נצ') 219/03 דאניאל נ' הכנ"ר, דינים- מחוזי לד(7), 709) .

אכן, בענייננו, החייב משלם את התשלומים החודשיים כסדרם, למעט בתקופת מאסרו, אולם משך חודשים ארוכים נמנע מלשלם את הפיגורים שצבר מתקופת המאסר, על אף שהתשלום החודשי הופחת לבקשתו וחוב הפיגורים נפרס לתשלומים. הגשת בקשה נוספת להפחתת שיעור התשלום החודשי על חשבון הפיגורים, אינה יכולה לשמש תחליף להפקדת הסכום הנדרש ולכל הפחות חלקו.

" בהליך בו מבקש החייב את הגנת החברה מפני נושיו אין חובה על ב"כ הכנ"ר "לרדוף" אחר החייב כדי שימציא מסמכים במועד וישלם תשלומים חודשיים במועד. עצם הצורך להגיע לבית משפט כדי לבקש מהחייב לבצע פעולות שהיה עליו חובה לבצען כדי לזכות בהגנת פקודת פשיטת הרגל די בו כדי להעיד על חוסר תום ליבו של החייב בהליכי פשיטת הרגל" (ראה פש"ר 294/01 עומר נ' הכנ"ר (לא פורסם)).

לא למותר לציין כי לו היה מדובר בחייב אשר יצר חובותיו בתום לב, לא הייתי רואה ליתן למחדלו זה משקל מכריע, וניתן היה ליתן לו שהות נוספת לתשלום פיגוריו. אולם, בנסיבות החמורות בהן נקלע החייב לחובות, איני רואה מנוס מדחיית בקשתו.

החייב היה מוגן מהליכי הוצאה לפועל משך תקופה ממושכת, משביקש לדחות את מתן ההכרעה שוב ושוב, עד אשר ינתן פסק דין בערעור שהגיש, זאת על אף שהכנ"ר התנגד להכרזתו פושט רגל עוד בשנת 05'. מבוקשו ניתן לו, אולם אין בתקופה זו כדי ליצור לחייב זכות להסתמך על התקופה הארוכה בה היה מוגן מנושיו, משהובהר בסופו של יום כי פסק הדין שניתן בעקבות כתב האישום שהוגש עוד בשנת 95', משקף את חוסר תום לבו של החייב בהתנהלותו בעסקיו, בגינם הסתבך בחובותיו.

12. נוכח כל האמור לעיל, אני רואה לדחות את בקשת החייב להכריזו פושט רגל.
 
הצו לכינוס נכסי החייב, וכן ההגבלות שהושתו עליו, לרבות הצו לעיכוב יציאתו של החייב את הארץ יבוטלו ביום 30.9.09 כדי לאפשר לנושיו לפעול נגדו בהליכי הוצאה לפועל.






לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטול פשיטת רגל

  2. הליך פשיטת הרגל

  3. קיזוז בפשיטת רגל

  4. פשיטת רגל בארה''ב

  5. פשיטת רגל בגיל צעיר

  6. פשיטת רגל בקשת נושה

  7. ביטול הענקה פשיטת רגל

  8. בקשת נושה לפשיטת רגל

  9. דחיית בקשה לפשיטת רגל

  10. פגמים בהתראת פשיטת רגל

  11. בקשה חוזרת לפשיטת רגל

  12. הוצאה לפועל פשיטת רגל

  13. ביטול הענקה בפשיטת רגל

  14. בקשה נוספת לפשיטת רגל

  15. חוב מזונות בפשיטת רגל

  16. העדפת נושים בפשיטת רגל

  17. פשיטת רגל מזונות ילדים

  18. מה המשמעות של פשיטת רגל

  19. חוב בר תביעה בפשיטת רגל

  20. התנגדות להתראת פשיטת רגל

  21. הסתלקות מירושה פשיטת רגל

  22. פשיטת רגל מצב בריאותי רע

  23. אי ניהול ספרים פשיטת רגל

  24. העברת נכס לפני פשיטת רגל

  25. חובות לספקים - פשיטת רגל

  26. פשיטת רגל של אדם שהפך לצמח

  27. בקשה להכללת חוב בפשיטת רגל

  28. הענקת נכסים לפני פשיטת רגל

  29. צבירת חובות בזמן פשיטת רגל

  30. זלזול בבית משפט בפשיטת רגל

  31. התנגדות להכרזה על פשיטת רגל

  32. חובות ניהול עסק בפשיטת רגל

  33. אחריות ''איש קש'' בפשיטת רגל

  34. בקשה להמצאת התראת פשיטת רגל

  35. גירושין פיקטיביים בפשיטת רגל

  36. בקשה לביטול הליכי פשיטת רגל

  37. פשיטת רגל לאחר הרשעה בפלילים

  38. פשיטת רגל בגלל חובות של האב

  39. סעיף 18 ג לפקודת פשיטת הרגל

  40. מכירת דירת מגורים בפשיטת רגל

  41. הסתרת הכנסות בהליך פשיטת רגל

  42. פשיטת רגל עקב פציעה במילואים

  43. ניצול לרעה של הליכי פשיטת רגל

  44. התנהגות החייב בהליך פשיטת רגל

  45. בקשה לא לא להכריז על פשיטת רגל

  46. דחיית בקשה להכרזה על פשיטת רגל

  47. בקשת נאמן בפשיטת רגל לקבלת מידע

  48. פשיטת רגל עקב הלוואה לפתיחת עסק

  49. פשיטת רגל: המועד להגשת תביעת חוב

  50. פינוי שוכר ע''י נאמן בפשיטת רגל

  51. איחור בהגשת תביעת חוב בפשיטת רגל

  52. פשיטת רגל עקב ניהול כושל של חברה

  53. דוגמא להחלטה על הכרזה על פשיטת רגל

  54. חובות עקב מעשים פליליים בפשיטת רגל

  55. פשיטת רגל הפסקת תשלום מזונות ילדים

  56. ערעור על דחיית התנגדות לפשיטת רגל

  57. פשיטת רגל שאינה מביאה תועלת לנושים

  58. בקשה להעברת כספים לקופת פשיטת הרגל

  59. בקשה לפשיטת רגל של הבנק כלפי החייב

  60. ערעור על דחיית תביעת חוב בפשיטת רגל

  61. העברת מסמכים לכונס הרשמי בפשיטת רגל

  62. תביעת נאמן נגד כונס נכסים בפשיטת רגל

  63. פתיחת חשבון על שם האישה - פשיטת רגל

  64. הוצאת שיקים ללא כיסוי בהליך פשיטת רגל

  65. מידע על אפשרות לפתוח בהליכי פשיטת רגל

  66. חוב של 6 מיליון שקל - בקשה לפשיטת רגל

  67. עלאת התשלום החודשי בהכרזה על פשיטת רגל

  68. בקשת הפטר לפי סעיף 61 לפקודת פשיטת הרגל

  69. התנגדות להתראת פשיטת רגל - תביעה שכנגד

  70. התנגדות כונס הנכסים להכרזה על פשיטת רגל

  71. הוצאת שיקים ללא כיסוי - בקשה לפשיטת רגל

  72. בקשת הכונס הרשמי לביטול הליכי פשיטת רגל

  73. סמכות בית משפט בפשיטת רגל בין קרובי משפחה

  74. בקשה לאישור הצעת הסדר חובות ללא פשיטת רגל

  75. הסדר נושים לפי סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל

  76. התנגדות להתראת פשיטת רגל בגין פסק דין חלוט

  77. הוצאת כספים על קניות ע''י החייב בפשיטת רגל

  78. דחיית בקשה לפשיטת רגל עקב הפרת צו בית משפט

  79. משיכת שיקים ללא כיסוי ע''י החייב בפשיטת רגל

  80. בקשה לביטול פסק דין כנגד נתבע בהליכי פשיטת רגל

  81. ביקש פשיטת רגל כי נפל קורבן למעשי נוכלות מצד לקוחות

  82. דחיית תביעת חוב (על פי פסק דין) ע''י נאמן בפשיטת רגל

  83. ביקש לפרוס את חובותיו בסך 100 ₪ ולהכריז עליו חייב מוגבל באמצעים

  84. בקשה כי מתחם מגורים יאובטח מכספים בקופת פשיטת הרגל של בן הזוג המנוח

  85. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון