קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פשיטת רגל של אלכוהוליסט: עובדות המקרה 1. החייב, יליד 52', הגיש בקשה למתן צו לכינוס נכסיו ולהכרזתו פושט רגל בגין חובות מוצהרים בסך 1,950,607 ₪ ל- 21 נושים. ביום 20.5.07 ניתן צו לכינוס נכסי החייב ונקבע כי עליו לשלם לקופת הכינוס סך של 500 ₪ בחודש. נגד החייב הוגשו 7 תביעות חוב בסך כולל של 12,820,826 ₪, מתוכם נתבעו 680,251 ₪ בדין קדימה. לדברי החייב נפתחו נגדו 19 תיקי הוצל"פ, נערכו לו חקירות יכולת, ותיקיו אוחדו. התקיימו שתי אסיפות נושים בעניינו, אליהן לא התייצב החייב, ולא הציע הצעה להסדר חובותיו. בשתי אסיפות הנושים נכח ב"כ הנושה אופיר שיווק והפצה (גולדברג) בע"מ. עו"ד ירון רג'ואן מונה כמנהל המיוחד לנכסי החייב. 2. בתצהיר התומך בבקשה ייחס החייב את הסתבכותו הכלכלית לחוב שנוצר בגין שיקים שמסר לאחיו מופיד בין השנים 88'-90', לצורך סיוע למופיד בסילוק חובות של חברה שהיתה בבעלותו ועסקה במסחר בספרים. לטענתו, השיקים היו מיועדים לספקים, ואחיו הבטיח להפקיד תמורתם כסף בחשבון הבנק. עקב הסתבכותו הכלכלית לא עמד מופיד בהתחייבויותיו. החייב הצהיר כי משראה כי הוא מסתבך בחובותיו על לא עוול בכפו ואינו מצליח להתמודד עם כל הבעיות והחובות שנוצרו על ידי אחיו, נקלע למצב נפשי קשה מאוד, החל להשתכר והתמכר לאלכוהול, נטש את הבית ולא גר שם משך תקופות ממושכות. לאחר התערבות של מכובדים במשפחה, טופל משנת 98'-01' במרכז לטיפול בנפגעי אלכוהול והצליח לשקם את חייו. לצערו, בשל העדר הכשרה מקצועית כל הדלתות חסומות בפניו, והוא עובד רק בעבודות מזדמנות.   3. א. המנהל המיוחד הגיש ביום 3.3.08 דו"ח בעניינו של החייב, וציין כי בחקירתו מיום 2.3.08 מסר החייב שחובותיו נוצרו כתוצאה מחתימת ערבויות לבקשת אחיו מופיד, וכי תפקידו בחברה התמצה בממכר ספרים בבתי ספר. המנהל המיוחד התרשם כי ייתכן שהחייב היה דמות שולית בהתנהלות חסרת תום לב של משפחה מורחבת, ואולם חובותיו נוצרו גם מעיסוקו כעצמאי. הוא עצמו היה בעלים של מניות במספר חברות, לרבות החברה בה היה מופיד בעל השליטה, ואשר עסקה בהוצאה לאור ובמסחר בספרים, וחתם לפחות על ערבות אחת בעת שהיה שקוע עד צוואר בחובות. ב. החייב מסר כי בין השנים 85'-01' היה אלכוהוליסט, ובתצהירו נכתב כי הרקע לכך היה דיכאון עקב צבירת חובות. בחקירה סיפר כי בנו עלי נשפט בשנת 95' למאסר עולם בגין רצח בן אחותו על רקע סכסוך כספי, ובמסגרת נסיונות "סולחה" שולם סך 60,000 ₪, שהתקבל כתוצאה ממכר חלקו בירושת אביו וכספים נוספים שקיבל מאחיו. ג. החייב מכר לאחיו את חלקו בירושת אימו תמורת 12,500 ₪, אך מעיון ברשימת נכסי הנדל"ן התרשם המנהל המיוחד כי התמורה שנרשמה אינה משקפת את חלקו האמיתי של החייב. מכל מקום, להסכם אין נפקות ללא צו ירושה, שהוצאתו נתבקשה רק בשנת 07'. לא ברור אם העיסקה דווחה, ואם הושלמה ברישום, ועוד לא ברור אם החייב הסתלק מירושת אביו, אשר צו ירושה בעניינו ניתן בשנת 81'. ד. לחייב חובות למס שבח בגין מכר של נכס מקרקעין, עליו לא דיווח בבקשתו ולא רצה לספק הסברים בחקירתו. בנוסף לכך לחייב חובות גבוהים לרשויות המס, עליהם לא דיווח בבקשה שהגיש. המנהל המיוחד לא התנגד כי תשמר לחייב הזכות להציע הסדר לנושיו בכפוף לקיום תנאים מסויימים, וציין כי אי הסכמת החייב לקיום תנאים אלה תצביע על חוסר תום לב. 4. הכנ"ר התנגד בחוות דעתו מיום 2.4.08 להכרזת החייב פושט רגל מהנימוקים המצויינים לעיל והוסיף: א. החייב הגיש בקשתו כאשר חסרים בה מסמכים בסייסים להוכחת טענותיו ואימות גרסתו. ב. ביום 27.8.07 הגיש אחיו של החייב, איברהים פנדקה (להלן: איברהים), בקשה למתן צו ירושה אחר עיזבון אימם המנוחה וצירף לה כתבי הסתלקות של אחיו, לרבות החייב. ביום 3.2.08 ביקש איברהים למשוך את בקשתו, לאחר שב"כ היועמ"ש דרש למנות מנהל עזבון, לשם העברת חלקו של החייב בעיזבון לקופת הכינוס. בית משפט לענייני משפחה בחיפה, (כב' הש' ב. ברגר), ציין בהחלטתו בת"ע 2040/08, כי התרשם שאיברהים מיהר לפנות לבית הדין השרעי וביקש למשוך את בקשתו להוצאת צו ירושה, כדי להתחמק מהבעיתיות הקיימת בהסתלקותו של החייב מעזבון אימו, וכי הוא סבור שעל בית הדין השרעי וב"כ היועמ"ש להיות מודעים לעניין זה.   הכנ"ר ציין כי תצהיר ההסתלקות של החייב מעזבון אביו המנוח נחתם ביום 16.7.07, שעה שכבר היה מצוי תחת מגבלות צו הכינוס בהליך זה. ג. החייב לא הצהיר על היותו בעל מניות בחברה כלשהי, בניגוד לממצאי החקירה של המנהל המיוחד, לפיהם היה החייב בעל מניות ב-3 חברות שונות, ולא דיווח על חובותיו הגבוהים לרשויות המס בטופס 5. החייב מסר דיווח כוזב למל"ל לגבי התקופות בהן היה שכיר ועצמאי.    ד. המכר של ירושת אימו בסכום המצוין בהסכם מלמד כי כבר באותו שלב החל החייב בהברחת נכסיו. גם החתימה על תצהיר הסתלקות מהעיזבון בעודו שקוע בחובות הינה פעולה נעדרת תום לב. בחקירתו טען החייב כי כלל לא חתם על תצהיר הסתלקות מהעיזבון, וכי הוא מוכן שהסכום שיתקבל ממימוש חלקו בעיזבון יעבור לקופת הכינוס.   ה. החייב לא הגיש למשרדי הכנ"ר דוחות הכנסות והוצאות כנדרש. ממצאי החקירה והאסמכתאות שצירף החייב בהמשך אינן עולות בקנה אחד עם גירסתו בתצהירו לגבי הנסיבות בהן הסתבך והתנהלותו בהליך.   5. החייב הגיב לחוות דעת הכנ"ר וטען כי לא התייצב לאסיפת נושים מאחר שלא ידע על מועדה. באשר למסקנות המנהל המיוחד והכנ"ר, אלה נובעות מטענות עובדתיות מוטעות כדלקמן: א. נטען מפי החייב כי מכר את חלקו של אביו בעיזבון, אך בפועל מכר את חלקו מירושת אימו ולא כנטען. מכר זה נעשה בעקבות הזדקקותו לכסף לתשלום "הדייה", בגין הרצח שביצע בנו. התמורה משקפת את הערך הריאלי של הנכס. משכך, לא היה צריך להסתלק מחלקו בעזבון. ב. באשר להיותו בעל מניות בשלוש חברות שלא דווחו, השאלון בעניין זה מולא על ידי בא כוחו הקודם, עו"ד פנאדקה, אשר לא נשאל אם היו לו מניות לפני 10 שנים וחשיבות העניין לא הודגשה בפניו. החברות הללו הוקמו על ידי אחיו מופיד, והחייב היה אלכוהוליסט משך תקופה ארוכה ולא ידע מה מתרחש סביבו. לו היה החייב נזכר בעובדות אלה היה מדווח על כך. דרישתו של המנהל המיוחד לקבל דוחות מבוקרים אינה מעשית בנסיבות האלה, והשליטה היתה בידי אחיו מופיד, אשר למעשיו נפל קורבן עד שהגיע לחרפת רעב. ג. לו היה החייב מודע לחבותו במס הכנסה, היה סוגר את העניין. באשר לחוב למס שבח, העיסקה אליה התייחס המנהל המיוחד נכפתה על החייב בעל כורחו, משהיה חתום על ערבות לטובת מופיד לנושה אהרון גולדנברג, והקרקע נמכרה על ידי בא כוחו של נושה זה, אשר מונה לכונס נכסים. ד. החייב טען כי הגיש למנהל המיוחד תלושי משכורת בגין עבודתו באוגוסט 07', דיווח על הוצאותיו בטופס 5 ומסר כי אינו עובד ומשפחתו נתמכת בידי אחיו איברהים. הוא מתגורר ביחד עם בני משפחתו בבית אותו קיבל בתחילת שנות ה-70' מאביו ז"ל, דירה בת 3 חדרים בשטח של כ-90 מ"ר הבנויה על מגרש של חצי דונם, וכל בני משפחתו מתגוררים עימו בחלקה זו.   6. בדיון שהתקיים בעניינו של החייב ביום 6.11.08 חזר ב"כ החייב על כל טענותיו, ואף מסר כי החייב פעל והגיש דו"חות למס הכנסה באפריל 08'. באשר לבעלותו של החייב במניות, מדובר בבעלות למראית עין, ויש הסכם אותנטי שבית המשפט יכול לעיין בו. משנשאל אם ההסכם דווח לרשויות המס, לא ידע להשיב. לשאלת בית המשפט מסר החייב כי מכר את הקרקע שלו לאחיו איברהים, אשר קנה את המקרקעין מכל האחים. לדבריו, אינו עובד, אין לו מקצוע והגיש תביעה לקבלת הבטחת הכנסה.   7. הכנ"ר עומד על התנגדותו להכרזת החייב פושט רגל, בטענה שהחייב מנסה לבדל עצמו מבא כוחו שהגיש בקשה בשם אחיו למתן צו ירושה, כאמור. הזמנה לאסיפת נושים נשלחה לחייב ולבא כוחו דאז, כרים פנאדקה, אשר אף הופיע בדיון שלאחר מכן. לא היה צורך להדגיש בפני החייב את חשיבותה של אמירת האמת ביחס למניות שהיו לו, ואין בסיס לטענתו. החייב אינו מגיש דו"חות הכנסות והוצאות, אינו משלם את התשלומים החודשיים כסדרם ואינו מקיים את צווי בית המשפט.   8. החייב ביקש אורכה להמצאת מסמכים, המצביעים על כך כי הוא פועל לסילוק חובו במס הכנסה ואורכות כאמור ניתנו לו שוב ושוב. הכנ"ר גילה חוסר שביעות רצון בעניין זה ומעת לעת ציין כי החייב צובר פיגורים לקופת הכינוס ומשלם שישה תשלומים ויותר בבת אחת, עניין המעלה תהיות באשר ליכולתו הכלכלית האמיתית.   9. ביום 19.8.09 הודיע הכנ"ר כי החייב לא המציא אישור על ביטול תביעת החוב בדין קדימה, ממשיך לא להגיש דו"חות הכנסות והוצאות וצבר שבעה פיגורים לקופת הכינוס.   דיון 10. סעיף 18ה לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם - 1980 (להלן: הפקודה) קובע:   "(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה: (1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42; (2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו;...". בבסיס הליכי פשיטת הרגל עומדות שתי תכליות: האחת, נועדה לשרת את הנושים באמצעות כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין הנושים בדרך היעילה ביותר; והשנייה, הגנה על עניינו של החייב הנרדף בלשכות ההוצאה לפועל עקב חובות שיצר בתום לב, וקיים אינטרס חברתי לאפשר לו בנסיבות מתאימות לפתוח דף חדש, תוך שמיטת חובותיו. על התכליות העומדות בבסיסו של הליך פשיטת הרגל, עמד בית המשפט העליון בע"א 7113/06 אביגדר ג'נח נ' הכנ"ר (לא פורסם, , ניתן ביום 20.11.08):  "ד... הליכי פשיטת רגל.. מיועדים, כנודע, לשניים: ראשית, לסייע לנושים שדרכם בהוצאה לפועל לא צלחה, לרכז את נכסי החייב כדי להביא למכירתם ולתשלום החובות; "עם זאת, מיודעים הליכי פשיטת הרגל גם לשרת את האינטרסים של החייב חדל הפרעון. חייב כזה, הנרדף על ידי נושיו בלשכת ההוצאה לפועל, עשוי להקלע, לפעמים שלא בטובתו, למצבים המקשים עליו לתפקד, וקיים אינטרס חברתי לאפשר לו, בנסיבות מתאימות, לחזור לפעילות כלכלית נורמלית, תוך שמיטת חובותיו, במלואם או חלקם, בתנאים או ללא תנאי"... פשיטת רגל משמעה השתחררות מחובות כלפי הזולת, ומאחורי כל הכרעה בה עומד דילול, העשוי להיות עצום, בחובות הללו. הנושים עומדים לאבד את כספם או חלק גדול הימנו, ולאו מילתא זוטרתא היא, ומטיל הדבר אחריות רבה על כונס הנכסים הרשמי בקביעת עמדתו ועל בית המשפט בהכרעתו. על כן אך טבעי הוא שבבואו לבחון את התמונה בכללותה יידרש בית המשפט כדבעי לעניין תום הלב, בפרשת גרינברג הנזכרת אכן התקבל ערעורו של חייב לעניין צו פשיטת רגל; דובר שם באי ניהולם של פנקסי חשבונות שלוש שנים טרם פשיטת הרגל, ונאמר כי אין בכך כדי להוות חוסר תום לב (עמ' 815), כנדרש על פי סעיף 18ה(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), תש"מ-1980; וראו לוין-גרוניס שם, סעיף 52 בעמ' 109. אך נאמר גם (עמ' 814), כי "אין כל הצדקה לתת 'קרש הצלה' לחייב אשר בא לבית המשפט בידיים שאינן נקיות, ואין כל הצדקה לפגוע בנושים כדי לסייע למי שנהג בחוסר הגינות ובחוסר יושר". (שם, סעיף ד' לפסק הדין; וכן ראו ע"א 8937/05 תבין נ' הכנ"ר ואח', לא פורסם, , ניתן ביום 22.1.07; ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, פ"ד נז(4), 197, 205-206; ע"א 4892/91 אשכנזי נ' הכנ"ר, פ"ד מח(1), 45, 55; ע"א 501/67 הכנ"ר נ' ולנסי ואח', פ"ד כב(1), 23, 28; כן ראו לוין וגרוניס, פשיטת רגל, מהד' שנייה, עמ' 169; א' פרוקצ'יה, פשיטת רגל על פי בקשת חייב, הפרקליט ל' (תשל"ו) 271, 272). הנטל להוכיח כי לא הסתבך בחובותיו בחוסר תום לב מוטל על החייב. בית המשפט בודק האם סיכן החייב את כספי הנושים בחוסר אכפתיות, במעשי מרמה, במצגי שווא; האם הסתיר נכסיו מנושיו או הבריחם (ע"א 149/90 קלאר נ' הכנ"ר, פ"ד מה(3), 61); האם נגועה התנהגותו באי חוקיות והאם חובותיו הינם תוצאה ישירה של אי החוקיות (ע"א 6416/01 בנבנישתי הנ"ל); עוד בוחן בית המשפט כיצד פעל החייב כדי למנוע התדרדרותו הכלכלית, אם בכלל. (ע"א 5178/92 אליהו נ' הכנ"ר, פ"ד מט(1) 435; ראו גם ע"א 4892/91 הנ"ל, בעמ' 58; פש"ר (חי') 513/03 קרן עמית ואח' נ' הכנ"ר, , תק-מח 2004(3) 2871; פש"ר (חי') 71/03 עלי דקה נ' הכנ"ר, דינים- מחוזי לד(1) 281; פש"ר (חי') 178/03 זילברמן נ' הכנ"ר, , תק-מח 2005(2), 7839; פש"ר (חי') 343/00 איגר נ' הכנ"ר, , דינים - מחוזי לג(7), 321). באשר להליכי פשיטת הרגל, חייב נדרש לשתף פעולה באופן מלא עם הכנ"ר, למלא אחר חובת הגילוי המוטלת עליו, להגיש דוחות הכנסות והוצאות במועד, להציג מסמכים להם נדרש, ולחשוף בחקירתו וכן בדוחותיו את כל נכסיו והכנסותיו, וכן את כל חובותיו והוצאותיו. חייב שאינו מתייצב לחקירה או מוסר גרסה כוזבת, אינו מתנהל בתום לב בהליכי פשיטת הרגל. חייב שאינו משלם את התשלומים החודשיים כסדרם, ממשיך לצבור חובות, נמנע מלהשתלב במעגל העבודה, חי ברמת חיים שאינה תואמת את מצבו הכלכלי, ייחשב כמי שמנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל והתנהל בהם בחוסר תום לב. (ראו פסקי הדין לעיל, וכן פש"ר (חי') 230/01 אגא עלי נ' הכנ"ר, , תק-מח 2002(1), 419; פש"ר (נצ') 219/03 דאניאל נ' הכנ"ר, , דינים- מחוזי לד(7), 709). לעניין תום הלב ומשמעותו בהליך פשיטת הרגל יפים הדברים בע"א 6021/06 דגנית פיגון נ' הכנ"ר ואח' (לא פורסם, , ניתן ביום 9.8.09): "אחד האמצעים החשובים ליישוב בין המגמות המנוגדות הפועלות בהליכי פשיטת הרגל מתמקד בדרישה לתום לב של החייב לאורכם ולרוחבם של הליכים אלה. כדי לזכות את החייב ב"כרטיס כניסה" להליך פשיטת רגל, עליו להוכיח את תום לבו. כדי לזכות ב"כרטיס יציאה" מהליך פשיטת הרגל, ולקבל פטור מחובות שנותרו לא משולמים, עליו להראות כי פעל בתום לב במסגרת הליכי פשיטת הרגל, ומילא בדייקנות ובהגינות את החובות שהוטלו עליו בגדרו של הליך זה. רק בהתקיים תנאי תום הלב, זכאי החייב להגנה שמסגרת פשיטת הרגל מקנה לו, ולהפטר מחובותיו לאחר שקיים תנאים נוספים. תכלית ההגנה הניתנת לחייב בהליכי פשיטת רגל נוגעת לחייב שנקלע בתום לב לחובות שאינו מסוגל לפורעם ורק אז "קיים אינטרס חברתי לאפשר לו, בנסיבות מתאימות, לחזור לפעילות כלכלית נורמלית תוך שמיטת חובותיו"...הנכונות לאזן את עניינו של החייב אל מול עניינם של הנושים, ולהקל עליו בפרישת רשת ההגנה של הליכי פשיטת הרגל וההפטר, מתקיימת, אפוא, רק בחייב תם לב. מי שצבר את חובותיו בחוסר תום לב, או נהג בחוסר תום לב במהלך הליכי פשיטת הרגל, אינו ראוי להגנת הליכים אלה ולהפטר, ואינו זכאי כי עניינם של הנושים במיצוי אינטרס נשייתם כלפיו ייגרע". (שם, סעיף 27 לפסק הדין). מן הכלל אל הפרט 11. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת מכלול הראיות שהוגשו לתיק, לא שוכנעתי כי החייב עמד בנטל הרובץ עליו להוכיח כי חובותיו נוצרו בתום לב. א. החייב לא גילה בבקשתו להכרזתו פושט רגל את כל העובדות הרלוונטיות הטעונות גילוי, וגירסתו התפתחה לאחר שהוגשו הדו"ח של המנהל המיוחד וחוות הדעת של הכנ"ר. התברר כי החייב לא דיווח על חובותיו לרשויות המס למיניהן, וקשה לקבל את הסבריו כי לא היה מודע לחובות אלה, כאשר מעיון בדו"ח המנהל המיוחד עולה כי תביעת החוב שהגישו מס הכנסה ומיסוי מקרקעין בחדרה עומדת על 11,039,507 ₪, מתוכם 680,251 ₪ בדין קדימה. בנוסף לכך העלים את המניות והזכויות שהיו לו בשלוש חברות, כשהוא מנסה למזער את חלקו בעסקים של אחיו, ומייחס לו את הסתבכותו. גילוי לב בהליך הפש"ר הינו הכרחי לצורך גיבוש עמדתו של הכנ"ר בבקשות חייבים, והחייב אינו רשאי לעשות דין לעצמו, ולהחליט איזה מידע הוא מגלה ואילו נתונים הוא מסתיר, לצרכיו. "אין המידע הנמסר לכנ"ר בחינת "תוכנית כבקשתך"; גם לא לחייב לשפוט מה ימסור לכונס הרשמי ומה ינצור; התמונה הניתנת לכונס צריכה להיות מלאה..." (ע"א 7113/06 הנ"ל סעיף ד (3) לפסק הדין). וכן: "השמטת פרטים מהותיים אשר החייב ידע היטב כי היו יכולים להשפיע על שיקולי הכנ"ר וביהמ"ש בדונם במתן צו כינוס או השמטת פרטים העשויים לרמז כי החייב מנסה להבריח נכסים, תחשב בדרך כלל לחוסר תום לב היורד לשורשו של עניין. חוסר תום לב מסוג זה לא רק שיכול להביא לדחיית בקשתו של חייב למתן צו כינוס, אלא עשויה, במקרים מתאימים, אף להביא לביטולו של צו כינוס אשר ניתן על סמך אותו מידע חסר שהועלם על ידי החייב ". (פש"ר (ת"א) 1851/00 בנק לאומי לישראל נ' אבי עייני, תק-מח 2001(3), 65535). ב. החייב טען כי התמכר לאלכוהול עוד ב-85' עקב חובות, וגירסה זו אינה מתיישבת עם דבריו כי הסתבך בחובותיו בגין שיקים שמסר לאחיו מופיד בשנים 88'-90'. אף אם ניקח בחשבון כי החייב אינו זוכר תאריכים במדוייק, אם דבריו של החייב נכונים, הרי מסר שיקים לאחיו מופיד וגם חתם על ערבויות, שעה שכבר היה מסובך בחובות. כבר נפסק לא אחת כי מי שמושך שיקים ביודעו כי לא יהא להם כיסוי נוהג בחוסר תום לב. "בית המשפט מצא דופי וחוסר תום לב בפעולת החייב והחייבת כאחד, הראשון בכך שעשה שימוש בחשבון בת זוגו כעקיפה של האיסור על ניהול חשבון שלו, והחייבת מצידה בכך שהסכימה להעמיד את חשבון הבנק שלה לרשות בעלה אף שחשבונו הוגבל, ונתנה לו יד חופשית לפעול בו בלא הפרעה. על יסוד אלה, החליט בית המשפט שלא להעניק לחייבים את פרישת ההגנה של הליכי פשיטת הרגל מחמת חוסר תום ליבם". (ע"א 6067/04 בדראן נ' הכנ"ר, , תק-על 2006(4), 3567). וכן: "מתן שיקים בידיעה כי לא יהיה להם כיסוי, לבד מהיותו עבירה פלילית, מהווה התנהגות חסרת תום לב שיש בה משום כוונה לרמות את מקבלי השיקים. זאת, משום שאלה עלולים לסבור כי ניתנת להם התחייבות ברת מימוש, כשאין הדבר כן. מי שכך נוהג - אינו ראוי להגנתו של בית המשפט ואין מקום לכך שבית המשפט יפרוש עליו את מטריית פשיטת הרגל, להגן עליו מפני נושיו". (פש"ר (חי') 60/01 עבד אלהאדי רנדה נ' הכנ"ר, , תק-מח 2002(2), 1571, 1577; כן ראו רע"א 9162/04 סורוצקין ואח' נ' בל"ל בע"מ ואח', , תק-על 2004(4), 1886, 1888; (פש"ר (חי') 405/00 זאהי נ' הכנ"ר, תק-מח 2002 (1), 8101). חתימה על ערבות בעת שאדם מסובך בחובות, ביודעו כי לא יהא בידיו לפורעה, מהווה התנהגות חסרת אחריות המגיעה כדי חוסר תום לב.   "סבורני כי כאשר אדם חותם על ערבות על סכום כאמור, ביודעו כי כושר השתכרותו אינו מאפשר לו לשלמו וכי גם רכוש שיש בו כדי להבטיח את תשלום הסכום הנערב אין בידו, הרי שיש בהתנהגותו זו משום התנהגות חסרת אחריות המגיעה כדי חוסר תום לב". (פש"ר (חי') 409/03 בוגנים נ' הכנ"ר, , תק-מח 2004(2), 1520, 1523; וכן ראו ע"א 5165/05 קוניה נ' הכנ"ר ואח', , תק-על 2005 (2), 4383; פש"ר (חי') 230/01 הנ"ל; פש"ר (חי') 497/05 זיקרי נ' הכנ"ר, , תק- מח 2005(3), 11584). ג. החייב היה בעל מניות בחברות של אחיו, והסבריו כי לא היתה לו גישה לדו"חות הכספיים של החברות אינה משכנעת. יחד עם זאת, מאחר שמדובר בחברות שנמחקו מזה זמן רב, אינני רואה לזקוף עניין זה לחובתו, ולא הייתי רואה לדחות את בקשתו להכרזתו פושט רגל בשל כך בלבד. (לענין זה ראו רע"א 2282/03 גרינברג נ' הכנ"ר, פ"ד נח(2), 810). ד. בעת שהחייב היה שקוע בחובות, ניסה להבריח את נכסיו מנושיו, בין אם חתם על תצהיר הסתלקות, ובין אם מכר לכאורה לאחיו את חלקו בירושת אימו בסכום נמוך באופן משמעותי מהסכום המגיע לו. מדובר בהתנהלות חסרת תום לב של החייב ואחיו, שנועדה לאפשר לחייב להמשיך להתגורר לבטח בביתו מבלי להתפרק מנכסיו, שעה שאינו משלם חובותיו לנושיו מזה עשרות שנים. החייב ניסה לזרוק את האחריות על כך על אחיו, כפי שעשה בהליך כולו, אך לא ניתן שלא להתרשם כי מדובר בשיתוף פעולה בין האחים. "בית המשפט יימנע מלהעתר לבקשת חייב אם נהג מתוך כוונה לברוח מנושיו תוך הסתרת נכסיו והצגת מצגי שוא בפניהם (ע"א 149/90, קלאר נ. כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מה (3), 61)." (פש"ר 513/03 הנ"ל, עמ' 2874). ה. הסברו של החייב כי אינו עובד מאחר שהיה מכור לאלכוהול ואין לו מקצוע אינו מצביע על תום לב, אלא על העדר מוטיבציה לסלק ולו מקצת חובותיו לנושיו. "חייב אינו יכול לשבת בביתו ולא להשתכר מאום ולצפות כי נושיו יוותרו על חובו. על חייב שנקלע להליכי פש"ר לעשות ככל האפשר כדי להתפרנס ולשלם את חובו לנושים". (בש"א (חי') 12845/04 בפש"ר 310/04 חזיזה קובי גד נ' הכנ"ר (לא פורסם), , ניתן ביום 31.8.04; וכן ראו ע"א 8178/92 הנ"ל; לוין וגרוניס בספרם הנ"ל, בעמ' 109).   וכן: "עוד חשוב לציין כי חייב שאינו עושה מאום על מנת להתפרנס ולנסות להחזיר לפחות חלק מחובותיו לנושיו, אינו מתנהג בתום לב ואינו זכאי ליהנות מהגנת הפקודה...". (פש"ר (חי') 192/03 כנפי נ' הכונ"ר, לא פורסם, , ניתן ביום 2.2.03).   ו. החייב, כאמור, לא גילה את כל הטעון גילוי למנהל המיוחד, לא הופיע לאסיפות נושים, כשהוא מנסה לגלגל את האחריות על כך על בא כוחו הקודם, לא המציא העתקים מחקירות יכולת שנערכו לו בהוצל"פ, אף שהמנהל המיוחד ביקש זאת ממנו, אינו משלם את התשלומים החודשיים מזה 7 חודשים, ואינו מגיש דו"חות הכנסות והוצאות לכנ"ר. התשלום החודשי אינו נטל שהחייב הפונה להליכי פשיטת הרגל נושא בו מתוך השלמה וקבלת הדין כדי לקבל הפטר בסופו של יום. הוא משקף את נכונותו של החייב, אשר נקלע בתום לב לחובות, להתפרק מנכסיו ומהכנסותיו ולשלם לפחות מקצת חובותיו לנושיו, כמיטב יכולתו, על בסיס כלל הכנסותיו. חסד נעשה עם החייב משלא נכפה עליו התשלום בפקודת מאסר, לאחר שביזה באופן שיטתי את החלטות בית המשפט. לא למותר לציין כי החייב נהג לצבור פיגורים מעת לעת, וכיסה את חובו לקופת הכינוס בתשלום אחד, ללא הסבר בדבר מקורותיו הכספיים. לעניין זה ראו פש"ר (חי') 459/99 ביטון נינט נ' הכנ"ר (לא פורסם, , ניתן ביום 12.1.03): "סבורני כי חייב שאינו משלם את התשלומים שהושתו עליו ע"י בית המשפט כסדרם ובמועדם מנצל לרעה את הליך פשיטת הרגל... כאשר חייב אינו מקפיד על ביצוע תשלומים כאמור, הרי הוא מביע זלזול בצווי בית המשפט...". אין צריך לומר שהתנהלותו של החייב בהליך הפש"ר, כמפורט לעיל, אינה מתיישבת עם דרישת תום הלב. למעשה, נהנה החייב מהגנת הפקודה, מבלי לקיים את רוב חיוביה, תוך הבעת זלזול בהחלטות ביהמ"ש, וניצול לרעה של הליך הפש"ר.   " בהליך בו מבקש החייב את הגנת החברה מפני נושיו אין חובה על ב"כ הכנ"ר "לרדוף" אחר החייב כדי שימציא מסמכים במועד וישלם תשלומים חודשיים במועד. עצם הצורך להגיע לבית משפט כדי לבקש מהחייב לבצע פעולות שהיה עליו חובה לבצען כדי לזכות בהגנת פקודת פשיטת הרגל די בו כדי להעיד על חוסר תום ליבו של החייב בהליכי פשיטת הרגל" (ראה פש"ר 294/01 עומר נ' הכנ"ר (לא פורסם)). ז. החייב טען כי פעל לביטול חובו בדין קדימה ברשויות המס, אך החוב לא בוטל עד עצם היום הזה, על אף שניתנו לחייב אורכות של כ-10 חודשים לעשות כן. אפילו יצליח החייב לבטל בעתיד חוב זה, חוסר תום ליבו בהליך אינו מצדיק הכרזתו פושט רגל.   12. נוכח כל האמור לעיל, אני רואה לדחות את בקשת החייב להכריזו פושט רגל.   הצו לכינוס נכסי החייב מבוטל בזה, וכן כל ההגבלות שהושתו עליו מכוחו, לרבות הצו לעיכוב יציאתו של החייב מן הארץ. משקאות משכרים / אלכוהולפשיטת רגל