קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו הריסה גן אירועים: בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית משפט קמא וערעור על החלטת כבוד בית משפט השלום בבאר שבע (כבוד השופט אקסלרד) בב"ש 8382/08 מיום 4.2.2009, אשר נדונו במאוחד. השתלשלות העניינים: הבקשה אשר הוגשה לבית משפט קמא היתה לדחות מועד כניסתו לתוקף של צו הריסה עד ליום 31.12.2009. צו ההריסה הוצא תחילה על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה שקמים והוגש כתב אישום כמגד מנהלי המבקשת בת.פ. 1368/99 בגין שימוש במקרקעין וביצוע עבודות בניה ללא היתר בהיקף של למעלה מ- 1,000 מ"ר. ביום 13.3.2002 הגיעו הצדדים להסדר טיעון אשר אושר על ידי בית המשפט, המערערים הודו בעבירות המיוחסות להם, הורשעו וניתן צו להפסקת השימוש וצו הריסה אשר תוקפם עוכב למשך 12 חודשים. על מנהלי המערערת הושת קנס בסך של 100,000 ₪. במסגרת הסדר הטיעון הסכימה המשיבה 1 כי לא תימנע מלדון בבקשה לאישור מבנים וכי אם בתקופה הנ"ל לא יעלה בידי מנהלי המבקשת לקבל אישור אכלוס לגן האירועים שנבנה על ידם במתחם "גני יואב", יהיו מנהלי המבקשת רשאים להגיש בקשות להארכת מועד והיא תיתן הסכמה לכך. האורכה האחרונה ניתנה בשנת 2005 ומאז לא שבה המערערת וביקשה אורכה נוספת כשלמעשה במשך 10 שנים לא עלה בידה להכשיר את המבנים. בשנת 2006, משלא קיימו מנהלי המבקשת את צווי בית המשפט, הוגשה בקשה לביצוע צו ההריסה. ביום 23.11.2006 הורה בית המשפט כי על המערערים לקיים את הצו ולהרוס את המבנים תוך 30 יום.  ביום 27.12.2006 הגישו המערערים בקשה לשינוי ההחלטה ובקשתם נידחתה. בד בבד הוגש כתב אישום נוסף כנגד מנהלי המבקשת בגין הפרת צו שיפוטי והמשך ביצוע שימוש במקרקעין ללא היתר, בתיק פלילי 1256/06 וביום 13.7.2008, לאחר שנוהל הליך הוכחות, הורשעו מנהלי המבקשת. משהורה בית המשפט על הפסקת השימוש והריסת המבנים, פנתה המשיבה 3 - מושב סגולה- לבית משפט השלום באשקלון בבקשה למתן צן מניעה ובדיון שהתקיים ביום 11.9.2008 , בהמלצת בית המשפט, נמחקה הבקשה. טענות המערערת: המערערת הינה שוכרת בשכירות חופשית מקרקעין עליהם מצויים גן אירועים ובריכה- "גני סגולה" , בעלת הזכויות במקרקעין הינה האגודה השיתופית "סגולה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, (להלן: "מושב סגולה"). במשך שנים רבות פעלה במושב סגולה בריכה לרווחת התושבים כשבצידה מבנים אשר הוקמו על פי היתר כדין, אשר הינם חלק מהמבנים הקיימים כיום. משהושכר המקום למערערת, הוסכם כי היא תהא רשאית להפעיל במקום עסק למטרות ציבוריות והמערערת קיבלה רשיון עסק. הבקשה לבניית המבנים הוגשה בשנת 1996 ונחמה על ידי מנהל מקרקעי ישראל. המערערת סברה כי באישור המנהל די והחלה בבניה.  לאור מחלוקת עם משוב סגולה, נמשכה הבקשה לקבלת היתר בניה. המערערת סברה כי יש לבצע שינוי תב"ע, הגישה בקשה לועדה המחוזית לפני כשנתיים, ולאחר שהוצאו צווי ההריסה הוכנו תוכניות אשר הוגשו לוועדה המקומית על מנת לקבל היתר. הועדה המקומית החליטה כי בהעדר אישור המנהל היא אינה יכולה לדון בבקשה, אלא שהוועדה קבעה כי התב"ע הקיימת דורשת תוכנית בינוי. לטענת המערערת שגה בית משפט קמא באלה: בקובעו כי ההזמנות לאירועים שבוצעו אינן תואמות את הדו"חות שהוגשו מטעם מנהל המערערת. בפרשנות שנתן לדברי מנהל המערערת בנוגע להיתרי הבניה הקיימים במקום באשר לחלק מהמבנים שנבנו טרם שכרה המערערת את המקום קיימים היתרים ומשכך, הצו לא קבע דיו אילו מבנים יש להרוס. בית משפט קמא התעלם מהנסיבות המיוחדות של המקרה. הוועדה אשר מבקשת את צו ההריסה אינה נוהגת בתום לב . הסדר טיעון שהוגש במסגרת הליכים פליליים כנגד מנהלי המערערת הותנה בהסכמת הוועדה למתן אורכות שיבקשו מנהלי המערערת וזאת לאחר שהמערערת קיבלה אישור לבניית גן אירועים חדש במתחם "גני יואב" ומשהתקבלה הבשורה על האתר החדש זנחה המערערת את קידום התוכניות במושב סגולה. משהתברר למנהלי המבקשת כי לא ניתן לבנות במתחם "גני יואב" נקלעה לקשיים כלכליים שהובילו לסכסוך בין מנהליה. מתוך היסח הדעת לא ביקש מנהל המערערת שנותר לאחר שאחד המנהלים עזב אורכה בשנת 2005 ואז הגישה המשיבה כתב אישום נוסף. עוד טענה המערערת כי לא היתה כל מניעה תכנונית לאשר את הבקשה שהוגשה לוועדה. העיכוב בקבלת ההיתר הוא בשל מדיניות של מנהל מקרקעי ישראל שלא לדון בתוכניות הנמצאות בהליך שיפוטי וזהו מצב "מגוחך". 5. השימוש החורג במבנים עומד להסתיים בחודש דצמבר 2009 והסכם בענין זה נחתם בין המערערת למושב סגולה טרם החלו ההליכים. במבנים הקיימים ואשר הוקמו ללא היתר יוקם מרכז ספורט אשר יהווה מקור פרנסה לתושבים וישפר איכות חייהם. מדובר במבנים ששוויים נאמד במיליוני שקלים והם הוקמו במימון פרטי. הריסת המבנים לא תשיב את המצב לקדמותו אלא תגרור את המושב אל עברי פי פחת. למושב אין כסף לפינוי המקום וייווצר מטרד. 6. עובדי המקום יוותרו ללא פרנסה והזוגות שהזמינו מקום יוותרו ללא מקום לעריכת נישואיהם ואירועיהם. 7. מדובר בקרקע למטרות ציבוריות ולא בקרקע חקלאית. טענות המשיבה: אין מחלוקת כי למבנים נשוא הבקשה לא הוצא כל היתר בניה. הועדה המקומית אינה רשאית לדון בבקשות במקרקעי ישראל כשאין הסכמה של המדינה לכך. המדינה מתנגדת לשימוש המבוקש לגן אירועים במקרקעין. הסמכות לדון בבקשה הינה של הוועדה המחוזית וטרם הוגשה בקשה או תוכנית לוועדה המחוזית. גם אם יוצא היתר למבנים, עדין לא יהיה בכך היתר לשימוש החורג המבוצע לגן האירועים. המערערת מנסה ליצור מצג של "מראית עין" ו"מסך עשן" על מנת לגרוף רווחים נוספים בניגוד לחוק ותחת חסותו של בית המשפט. כבוד בית משפא קמא קבע כדלהלן: "העבירות המיוחסות למנהלי המבקשת אינן בשטחי הפריפריה של חוק התכנון והבניה כי אם בלב ליבו. המדובר בעבריינות רבתי מצד מנהלי המבקשת , בניה מאסיבית ובשימוש בלתי חוקי במקרקעין לשם גריפת רווחים כלכליים גרידא ותו לא, במשך תקופה ארוכה ביותר..... מנהלי המבקשת מגלים זלזול מוחלט בבית המשפט ושמים לעג ולקלס את הצווים שניתנו על ידו. החלטות בית המשפט הן בעיני מנהלי המבקשת כאין וכאפס.אנשים אלה הם פורעי חוק ואינם ראויים לרחמי בית המשפט....נכונותם של מנהלי המבקשת להמשיך ולקבל הזמנות לאירועים, למרות שהם יודעים כי מזה מספר שנים תלוי ועומד צו הריסה כנגד המבנים, היא בבחינת התעללות והתאכזרות באותם הלקוחות, וזלזול מוחלט בכספם וברגשותיהם". 6. הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה באיחור שכן החלטת בית משפט קמא ניתנה ביום 4.2.2009 והבקשה הוגשה ביום 26.2.2009 מבלי שנתבקשה הארכת מועד ומבלי שצויינה סיבת האיחור בהגשת הבקשה. 7. סיכויי הערעור קלושים ואין לעכב הביצוע. המשיבה 2 אף היא התנגדה מאותם טעמים למתן עיכוב הביצוע. המשיבה 3 טענה כי על בית המשפט להכריע בבקשה רק לאחר שמיעת חברי הוועדה באשר אם יתברר כי אין מניעה תכנונית לאישור בקשה אין להיחפז בהריסת המבנים. יש לבדוק את השלכות צו ההריסה על המושב כולו , הפסקת העבודה לעובדי המושב ומצבה הכלכלי של האגודה אשר לא יאפשר לה בניית מבנים חדשים. הדיון בפני: ב"כ המערערת חזר על נימוקי הערעור וטען כי ביום 17.3.2009 התנהל דיון בוועדה המקומית, בו התבקשה הוועדה לדון בבקשה גם ללא הסכמת מנהל מקרקעי ישראל. שימוש חורג ניתן לקבל רק לאחר אישור היתר הבניה. עו"ד פלץ ב"כ המשיבה 1 טען כי הועדה המקומית דנה בתוכנית בינוי ולא בבקשה להיתר והתוכנית צריכה להיות אושרת על ידי הוועדה המחוזית. אין מחלוקת כי בפרקי זמן אלה השימוש לגן אירועים אסור. מדובר בבקשת סרק אשר הקנתה למערערת שישה חודשי אורכה ובמקום להפסיק הפעילות באופן שתמנע פגיעה במזמיני האירועים, ניצלו מנהלי המערערת זמן זה להמשך השימושים האסורים והגשת בקשות סרק שתכליתן להקנות זמן לפעילות הבלתי חוקית. מנהל המבקשת הורשע בניהול גן האירועים, הוצאו צווים המורים על הפסקת הפעילות, הצווים הופרו במשך שנים רבות, הוגשו כתבי אישום על הפרות הצווים ובהם הורשע מנהל המערערת. באלה לא היה כדי להרתיע את המערערת ומנהלה מלהמשיך את השימוש האסור. הוגשה בקשה להארכת מועד בשנת 2006. זו נדחתה ולא הוגש ערעור. כן לא חל כל שינוי נסיבות מאז. ב"כ המדינה, המשיבה 2 טען כי מדובר בגן אירועים שפועל בניגוד לתב"ע וללא היתר ויש צורך לבער תופעה זו לאלתר. ב"כ המשיבה 3 - מושב סגולה - טען כי יש לעכב ביצוע צו ההריסה ואין להשתמש בביצוע צו ההריסה על מנת להפסיק את השימוש החורג. בתגובה לדברי ב"כ מושב סגולה טען עו"ד פלץ כי המשיבה 3 מושתקת מלטעון טענותיה כנגד צווי ההריסה באשר בהליך הראשון הצהיר מושב סגולה כי הוא מעוניין בהריסת המשנים. דיון והכרעה: הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת דרך כלל בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט קמא, ואכן, לא מצאתי כל שגגה המחייבת התערבות בקביעות העובדתיות של בית משפט קמא. בית משפט קמא קבע עוד בפסק דינו בפיק פלילי 1256/06 כי " המדובר הוא בנאשמים המוצאים תירוצים מתירוצים שונים כדי לצאת זכאים בדין, לאחר שהפרו צו בית משפט במשך תקופה ארוכה, עשו שימוש ללא היתר במשך אותה התקופה, זאת מתוך שהם מסרבים להכיר בעובדה כי עליהם להפסיק לגרוף רווחים ולנהל עסקים תוך הפרה בוטה של החוק ושל צו בית המשפט. הנאשמים למעשה מודים כי הם מפרים את הצו. הם הודו בשימוש ללא היתר ובניגוד לחוק". בע"פ 4650/08 ברנס ג'וליה נ' מדינת ישראל , נפסק על ידי כבוד השופט רובינשטיין כהאי לישנא: " ראשית, תמונת ההשתלשלות, שאין עליה חולק - מבהילה, לכאורה לא תיאמן אם כי כנראה אלה העובדות ועל כן תיאמן. והואיל וכבר ראינו דוגמתה בכגון דא לא אחת, המשמעות היא כי משהו לקוי עד היסוד בעצם האפשרות להליכים מרובים כל כך, גם אם אין חולק על זכותו של כל אדם להיאבק משפטית. ואולם, בין מאבק משפטי הוגן לבין סאגה רבת שנים שיש בה לטעמי ניצול לרעה של הליכי משפט, כמתואר מעלה ב"אלה תולדות" שאף עליהן אין חולק, קשה למצוא מכנה משותף - והשומע תְצִלֶינה אוזניו. ראשית ההליכים בשנת 2000, וברוך ה' הננו כתום למעלה משמונה שנים, והמבנים - אלפי מטרים מרובעים שנבנו שלא כחוק - על מכונם עומדים, והרשויות לא יכלו להם עד הנה.   .. למרבה הצער, הבניה הבלתי חוקית באזורים מסוימים ומעבר להם, היא מכת מדינה. נזדמן לי להידרש למקרה דומה, שם לעניין אולם אירועים, בע"פ 6720/06 דהרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, , 22.8.06) והליכים ממושכים לגביו. ציינתי שם, מה שנכון גם לענייננו, את השיהוי בהליכים השונים. והוספתי (שם היה המערער נכה צה"ל, כאן אשה קשישה):   "אך בכל מקרה אין מקום כי חוטא רב שנים יהא נשכר, והדברים נאמרים, בכל האהדה האישית הכנה למערער 1 שהוא נכה צה"ל קשה, אך באהבה גדולה יותר לחוק ולאי רמיסתו, לאחר תשע (ובענייננו שמונה - א"ר) שנות הפעלה לא חוקית בחטא קדמון של בניה ללא היתר על קרקע חקלאית, בתופעה שהיא בחינת מכת מדינה. אין לדעת אם ומתי יבוא השינוי שמייחלים לו המערערים בתב"ע...".   ... סוף דבר, הכלל שלפיו פועל בית משפט זה, ולפיו על בתי המשפט בכלל לפעול, הוא כי ה"בונה ביתו בלא צדק ועליותיו בלא משפט" (ירמיהו כ"ב, י"ג, אמנם שם בהקשר אחר); קרי - הבונה באופן בלתי חוקי, דינו הבסיסי הריסה, וכדי שהדבר לא יארע יש צורך בטעמים טובים ומיוחדים. אמנם העם היהודי הקדים נעשה לנשמע, אך שם היה הדבר בנסיבות אחרות לחלוטין. בניה ראשיתה "נגיש תכנית ונשמע", ורק משתאושר - "נעשה". לא כך אירע כאן". כך גם נפסק במ"ח 7045/06 - ש.י.צ אירועים בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל (הועדה המחוזית לתכנון ובניה). :   "לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה, נחה דעתי כי דינה להידחות באשר היא חסרת עילה. במהלך שש השנים האחרונות מפעילים המבקשים גן אירועים שהוקם שלא כדין, ומבלי שניתנו להם האישורים הדרושים לכך. פעילות זו לא רק שהיא אסורה על פי החוק, אלא שכרוכה בה סכנה לחייהם של מאות האנשים הפוקדים את הגן דבר יום ביומו. דומה אפוא כי הבקשה לדחיית הביצוע נועדה לעקוף את ההליכים שהתקיימו עד כה ומהם לא נושעו המבקשים. יתרה מכך, המבקשים עותרים למעשה כי יינתן להם להמשיך וליהנות ממעשה העבירה בחסותו של בית המשפט, וכדבר הזה לא ייעשה".   זאת ועוד.   ברע"פ 10384/08 אזורי ואחרים נ. הועדה המחוזית לתכנון ובניה מרכז נקבע כי מקום שבו ניתנו צוים להפסקת שימוש חורג ולהריסת בניה שהוקמה שלא כדין והמבקשים מוסיפים לעשות בהם שימוש משל צווי בית המשפט לא ניתנו מעולם, לא רק שהתנהגות כזו כרוכה בהפרה של הדין ואינה יכולה להתקיים בחסות בית המשפט אלא מסוכנת היא וחייבת לבוא אל קיצה.   בע.פ. 2236/07 גולדשטיין נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה השומרון דובר במקרה דומה ובית המשפט פסק כי בשורה של פסקי דין בענייני תכנון ובניה ורישוי עסקים עמד בית המשפט העליון על כך והתריע בפני התופעה שתחת מעטה של הארכת ההליכים השיפוטיים ניתנת בפועל לגיטימציה להנצחת פעילות בלתי חוקית. תופעה זו יש למגר ולהקפיד באכיפת החוק שכן הנצחת בניה בלתי חוקית או שימוש חורג או הפעלת עסקים ללא רישוי מערערת את בסיס קיומם של מוסדות התכנון והבניה ועצם שלטון החוק.   בפסק דין שניתן לאחרונה בע.פ 8915/08 רפאל מדר נ. עיריית נתיבות , נפסק על ידי כב' השופט מלצר כדלהלן:   "מקרה זה הוא דוגמא לעבריינות בתחום התכנון והבניה, שפשתה, לצערנו, במחוזותינו. הנה קם אדם, ומקדים מעשה בניה לכל אישור, או היתר חוקי נדרש... בהתעלמו כליל מן הכללים והמגבלות שמטילים דיני התכנון והבניה. לעומת זאת, כאשר קמה הרשות המנהלית ומבקשת לסכל את יוזמתו העבריינית, נוקט הוא שלל הליכים, שמטרתם לשים לאל את פעולת הרשות. בית משפט זה, כמו הערכאות הנכבדות דלמטה, לא יתן ידו להתנהלות מסוג זה..."   במקרה שבפני מדובר בסאגה ארוכת שנים, במהלכה נקטה המערערת בכל הליך אפשרי על מנת להמשיך פעילותה האסורה, תוך הפרה בוטה של צווי בית המשפט שניתנו זה אחר זה. לא נראה כי בעתיד לעין יוכשרו המבנים. עשר שנים לא הספיקו להכשרתם, חלקם בשל מחדלי המערערת. זאת ועוד. חוטא אינו יכול לצאת נשכר. מנהל המערערת ידע גם ידע כי פועל הוא ללא היתר, והמשיך לקבל הזמנות לאירועים בחוסר תום לב. התנהגות מעין זו והאחריות לה רובצת לפתחה של המערערת ואינה נימוק לאפשר למערערת להמשיך פעילותה האסורה בחסות בית המשפט. נוכח האמור, הנני דוחה את הערעור. עיכוב ביצועהריסת מבנהצו הריסהאולם / גן אירועיםצווים