קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו עשה להשבת המצב לקדמותו: מהות התביעה 1. לפני תביעה לצו עשה, שעניינה השבת מצב מקרקעין לקדמותו. על-פי כתב התביעה, נגרם נזק לשתי דירות שבבעלות התובעים, המצויות בהצטלבות הרחובות התפוח - עץ החיים - האגס, בשוק מחנה יהודה בירושלים. על פי הנטען, הנזק נגרם בשל עבודות שיפוץ (להלן: העבודות) שנערכו בשוק על ידי הנתבעות לאחר פיגוע טרור (להלן: הפיגוע), שהתרחש בסוף חודש יוני 1997. בעקבות הפיגוע, נפגע הבניין בו שכנו הדירות והוכרז על-ידי מהנדס המחלקה למבנים מסוכנים בעירייה מבנה מסוכן, ועל פי דו"ח המחלקה למבנים מסוכנים שהוצא: "הקונסטרוקציות של המרפסת היוצאת לרח' עץ חיים נהרסו, בלתי אפשרי לבנותם מחדש בגלל הקושי שבעבודה". בשל הסיכון האמור, המרפסת פורקה מהבטון ונעשו עבודות נוספות להסרת הסיכון בבנין, בין השאר על-ידי התובעים. המרפסת פורקה מהבטון, ואולם, נותרו הימנה מספר תומכי ברזל ("רלסים") בצמוד לקיר. העבודות שהתובעים מלינים עליהן, הן בעיקרן עבודות קירוי בשוק, שבאו להחליף קירוי קודם. בגין הפיגוע פוצו התובעים על-ידי מס רכוש. הפיצוי ניתן בהתבסס על חוות דעתו של המהנדס פליקס רוזנצוויג, מהמחלקה למבנים מסוכנים בעירייה. 2. על יסוד בקשה לפיצול סעדים, הגישו התובעים תביעה כספית בנושא לבית משפט שלום, שבה טוענים הם כי יש לפצותם פיצוי כספי, בין היתר, בשל ירידת ערך הדירות עקב הקירוי שבוצע. בית משפט השלום השהה את הדיון בתובענה עד לאחר קבלת פסק הדין בתביעה שלפני. 3. בסיכומים טוענים התובעים, כי הנתבעת 2 ביצעה את הפעולות גורמות הנזק הבאות: א. חתכה את קורות הברזל ("הרלסים") של המרפסת ברח' עץ החיים, אשר עליהם היו אמורים התובעים ליצוק רצפת בטון חדשה. כתוצאה מכך, אין אפשרות ליצוק מחדש את רצפת הבטון, ולמעשה לא ניתן לבנות את המרפסת. ב. הגביהה וקירבה את הקירוי של רחוב עץ חיים אל החזית המזרחית של הדירה, ובכך חסמה את החלונות ואת פתחי היציאה אל המרפסת לשעבר. כמו-כן, בכך מנעה את האפשרות להתקין מחדש את הרלסים ולבנות מחדש את המרפסת. ג. עיגנה את הקירוי של רח' עץ חיים אל המבנה מבלי שביקשה ו/או קיבלה את רשות התובעים ומבלי שהיה בידה היתר בניה הולם שהוצאו כדין, ובכך יצרה עומסים בלתי סבירים, בלתי מתוכננים ובלתי מחושבים על השלד של הבניין. הדבר מבסס חשש מבניה נוספת על הבניין, אלא אם יחוזק תחילה. ד. עיגנה אל המבנה והגביהה את הקירוי של רחוב התפוח, ללא רשות וללא היתר בניה, ובכך חסמה את הנוף והמבט לכיוון צפון וצפון מערב. אין מחלוקת, כי גם לפני הקירוי החדש, היה במקום קירוי ישן, אלא שמיקומו וגובהו היו שונים. 4. הסעד המבוקש בתביעה זו הוא השבת המצב לקדמותו, דהיינו - "הנמכת הקירוי ברח' עץ חיים בקטע שמול דירת התובעים אל גובהו ההיסטורי, כמצוין בהיתר הבניה (ולחלופין, אל גובהו כפי שהתבקש בהיתר הבניה), ובמרחק כמצוין בהיתר הבניה (דהיינו, מהווח המותיר מקום למרפסת, קרי - חתך 5-5), והתקנת רלסים במקום אלו שנחתכו. כמו-כן, מבוקש צו להנמכת הקירוי ברח' התפוח אל מתחת למפלס החלונות של הדירה, קרי - לגובהו היסטורי". אחזור למשמעותו של סעד זה בהמשך הדברים. עילות התביעה כנגד הנתבעות 5. לאחר שמיעת הראיות, לא היתה מחלוקת שנתבעת 2 ביצעה את העבודות ולא נתבעת 1. בנסיבות אלו, מקומה של נתבעת 2 בתביעה מובן. שונה הדבר לגבי נתבעת 1, שביחס אליה כל שנטען בכתב התביעה הוא שעובדי נתבעת 2 פעלו מטעמה ובשמה של נתבעת מס' 1. ברם, אין מחלוקת שנתבעת 2 היא חברה בעלת אישיות משפטית עצמאית. נתבעת 1 הפנתה לבג"צ 3250/94 אברהם אורן ואח' נ' מועצת עירית פתח תקווה, שבו בית המשפט העליון קבע: "תאגיד עירוני הינו אישיות משפטית הנושאת את עצמה ... מרגע התהוותו קונה תאגיד עירוני - ככל אחיו התאגידים - זכויות וסמכויות לעצמו, נושא הוא בחובות לעצמו, ואין רואים בו מחלקה ממחלקות העירייה". בנסיבות אלו, לכאורה, על התובעים למצוא תקנתם למול נתבעת 2. התובעים לא הניחו תשתית ראייתית לקביעה אחרת המלמדת על מעורבות נתבעת 1 במעשים, אשר לטענתם גרמו נזק, ובכלל זה לכך שנתבעת 2 ביצעה את המעשים גורמי הנזק בשליחות או עבור נתבעת 1. לא ניתן ללמוד זאת אך ורק מהעובדה שנתבעת 2 היא חברה עירונית. התובעים טענו בסיכומי תשובה, כי עילת התביעה רחבה יותר מזו שתוארה לעיל, מאחר שבסעיף 9 לכתב התביעה צוין כי "לנתבעות" לא היה היתר בניה כדין, העבודות לא בוצעו שלא על-פי היתר הבניה, ואין תב"ע אשר קבעה ואישררה את הקירוי. ואולם, משאין מחלוקת כי את הפעולות במקום ביצעה נתבעת 2 - והיתר הבניה הוצא לבקשתה - נותרו טענות אלה כלפי נתבעת 1 טענות בעלמא, משאין הן מסבירות אילו פעולות בוצעו על-ידי נתבעת 1. 6. התובעים מוסיפים בסיכומים, כי נתבעת 1 "היא בעלת ההיתר והיא זו אשר היתה צריכה גם לפקח על העבודות, בין כבעלת ההיתר ובין בתפקידה כעירייה". התובעים הסבירו כי הנתבעת 1 אחראית, מאחר שאיפשרה ביצוע עבודות שלא על-פי היתר הבניה כמי שהיא בעלת הנכס, דהיינו, הרחובות בהם בוצעו הקירויים והן מאחר שלא פיקחה על קיום כל התנאים להוצאת ההיתר על-ידי הנתבעת 2 (אשר חלקם לא קוימו, כגון הודעה לבעלי הנכס על ביצוע העבודות). התובעים מוסיפים וטוענים, כי אם נתבעת בחרה בנתבעת 2 לבצע את עבודות הקירוי ועבודות אלו בוצעו ברשלנות וגרמו לנזקים לתובעים, על נתבעת 1 ההוכחה שלא התרשלה בבחירת בעל החוזה, כמפורט בס"ק (1) לסעיף 15 לפקודת הנזיקין. לשיטת התובעים, מחדל אי-הפיקוח הוכח על ידי עדותו של מר אופיר מאי, מנהל המחלקה לפיקוח על הבניה. מר אופיר מאי העיד, כי לא ידוע לו על פיקוח מטעם המחלקה לפיקוח על הבניה אשר בוצע במקום, ובכלל זה לא נפתח תיק פיקוח (פרו', עמ' 85 ותעודת עובד הציבור). דא עקא, טענת ההתרשלות כלל לא הופיעה בכתב התביעה. ההודעה של התובעים מיום 5.11.06, בה הודיעו כי אינם מסכימים לבקשת נתבעת 1 למחוק אותה מהתובענה, אין בה כדי לשמש תחליף לכתב הטענות. בנוסף, הטענה כי הנתבעת 1 "איפשרה" את הבניה שלא על-פי היתר הבניה ועל כן היא אחראית לנזק, לא בוססה משפטית והועלתה כטענה סתמית. לאור האמור, דין התביעה נגד נתבעת 1 להידחות. העבודות שבוצעו 7. טענות התובעים על הפעולות שבוצעו על-ידי נתבעת 1 בסביבת הדירות הוכחו. עדויות התובעת והמומחה מטעם התובעים בנושא זה לא נסתרו, והביקור במקום לימד כי אכן אין רלסים באזור המרפסת לשעבר, וכמו כן, הקירוי ברח' עץ חיים הוגבה והוא קרוב לקיר, וכן קיים קירוי ברח' התפוח. אשר לרלסים, נתבעת 2 הודתה בכתב ההגנה, כי במהלך ביצוע עבודות הקירוי נחתכו הרלסים של המרפסת, וזאת, לשיטתה, כשרידים חסרי משמעות הצמודים לקיר הבניה. המהנדס אריה זילברמן, שהיה המומחה מטעמה, טען כי בתמונה שצולמה על-ידי המהנדס מיכאל נוביקוב, עובד נתבעת 1, רואים כי הרלסים היו חלודים. ברם, הוא עצמו לא ראה את הרלסים במו עיניו ותמונה זו לא הוצגה. העד נוביקוב לא זומן לעדות. על-פי העד המומחה ברגמן, הרלסים לא נפגעו בפיגוע (פר', עמ' 17), להבדיל מהבטון, ומכל מקום, ניתן היה לחזקם. כמו-כן, דו"ח המחלקה למבנים מסוכנים שצורף לכתב ההגנה מטעם נתבעת 2, לא הזכיר פגיעה ברלסים. בנסיבות אלו, אין בידי לקבוע כי היה הכרח להסיר את הרלסים, וכי נתבעת 2 ביצעה למעשה עבודה שהתובעים היו אמורים לבצע. 8. אשר לקירוי - לגבי רח' עץ חיים נשענת נתבעת 2 על היתר בניה, ואולם, לא כך לגבי רח' התפוח. התובעים מעלים שורת טענות גם כלפי היתר הבניה שהוצא לגבי הקירוי ברח' עץ חיים. טענות התובעים בעניין היתר הבניה לקירוי ברח' עץ החיים 9. א. התובעים טוענים, כי היתר הבניה לגבי הקירוי ברח' עץ החיים פסול, מאחר שהוצא שלא כדין. אשר להליך הוצאת היתר הבניה, מציינים המבקשים כי תכנית המתאר החלה על המקום - תכנית 62 משנת 1959, היא תכנית כללית שאינה מעגנת אפשרות קירוי של הדרך. המומחה ברגמן העיד בהקשר זה: "התב"ע עליה התבססה התכנית היא תב"ע כוללנית וכללית לירושלים ולא מתייחסת לאזור השוק ... אני חושב שבמקרה דנן היה צריך להוציא תב"ע פרטנית לגבי השוק". ב. עוד נטען על-ידי התובעים, כי ההיתר ניתן מבלי שהתבקשה ו/או התקבלה הסכמת הבעלים. תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970, קובעות כי כאשר מבוצעת עבודה בנכס, על הבעליו לחתום על הבקשה (תקנה 2א), ואם לא חתם, יש להודיע לו על עצם הגשת הבקשה. כטענת התובעים, מתן ההודעה נועד ליתן הזדמנות להתנגד לבקשה. אליבא דתובעים, לא נמסרה להם או למשפחת בנאי, הבעלים הקודמים של הנכס, הודעה בדבר בקשת היתר הבניה. לשיטת התובעים, עובדה זו הוכחה באמצעות תיק ההיתר, שהוצג בפני בית המשפט על-ידי עובד העירייה מר רפי לזמי, ושבו לא נמצא טופס המעיד על הודעה כנדרש וגם לא נמצאה, כדברי העד, הסכמה של - "דיירים או בעלים אחרים שקשורים לכל נושא הקירוי על המבנים ... מה שיש למעשה זה הסכמת בעל הנכס שהיא עיריית ירושלים" (פר', עמ' 50). ג. התובעים מוסיפים, כי התוצאה של הוצאת ההיתר הפגום כאמור, היתה קשה וחמורה מבחינתם: הקירוי החדש גבוה מהקירוי הישן וחוסם את שדה הראיה במבט מזרחה. בנוסף, התובעים טוענים, כי הקירוי החדש עוגן על קירות ביתם והעמיס על הקירות והמבנה עומס בלתי מתוכן. עומס זה מעמיד בסיכון את שיפוץ הדירה. נזק העיגון לקירות הוכח באמצעות המומחה ברגמן, שהדגיש בחוות דעתו כי גם העיגון בוצע ללא היתר: "עיגוני הקונסטרוקציה הכבדה של הקירוי לתוך קירות זורוכוב לאורך רחוב עץ החיים בוצעו ללא היתר. הקירות לא תוכננו ולא נועדו לקבלת עומסים נוספים" (סעיף 2(ה), שם). ברגמן גם העיד על כך בבית המשפט (עמ' 24-25 לפר'). ד. הנזק הנוסף של ההיתר הלקוי, לטענת התובעים, הוא בהגבהת הקירוי. הקירוי החדש תוכנן גבוה ב-80 ס"מ מהקירוי הישן. כעולה מהיתר הבניה עצמו ומסעיף 2.2(ב) לחוות דעת ברגמן, חוות דעת של השמאי קלדרון, סעיף 8). ה. התובעים מוסיפים וטוענים, כי לא זו בלבד שההיתר שהוצא היה פגום, אלא נתבעת 2 לא בנתה את הקירוי על-פי ההיתר. התובעים הצביעו על שתי סטיות מהותיות מההיתר: הראשונה, חיתוך הרלסים והצמדת הקירוי לקיר הבניין תוך ביטול האפשרות לבנות מחדש את המרפסת, והאחרת - הגבהת הקירוי אף מעבר למותר בהיתר הבניה בכ-80 ס"מ. שתי הסטיות מנוגדות לחתך 5-5, כפי שהעיד המומחה ברגמן (פר' עמ' 13, 21). על-פי חיתוך זה, באזור המרפסת, על-פי ההיתר שהוצא, הותאם מערך הקירוי כדי לתת תשובה למרפסת, ובמקום זה נחתכו הרלסים והקירוי נבנה בצורה אחידה בכל רח' עץ חיים. אשר להגבהה, עלה מעדות ברגמן כי ההיתר לקירוי החדש קבע כי זה יהיה גבוה ב-80 ס"מ מהקירוי הישן, ובפועל, נבנה הקירוי החדש גבוה יותר מכך ב-80 ס"מ, והתוצאה היא שהיום הקירוי גבוה ב-1.6 מ' מכפי שהיה קודם לכן. שינוי זה, לטענת התובעים, יצר חסימה של הנוף והאוויר. בנוסף, כאמור בחוות הדעת של ברגמן, העיגונים לקיר בוצעו ללא היתר, ונעשו עם קונסטרוקציית מתכת כבדה שאינה עומדת בקריטריון של "קירוי קל". הטענות לגבי הקירוי ברח' התפוח 10. נבנה על-ידי נתבעת 2 גם קירוי חדש לאורך רחוב התפוח. קירוי זה, לטענת התובעים, חסם גם את החלונות בצד השני של הבניין. לקירוי זה לא הוצא כל היתר בניה והוא גבוה יותר מקירוי היסטורי קודם. עובדת אי-קיום היתר הוכחה באמצעות עדות העד רפי לזמי, שאמר: "על-פי ששת ההיתרים, אין התייחסות לרח' התפוח לגבי הקירוי" (פרו', עמ' 48-49). נתבעת 2 לא סתרה עדות זו באופן כלשהו. פגם הבניה שלא לפי היתר 11. אין צורך לדון בכל אחת משורת הטענות לגבי הקירוי ברח' עץ החיים. די בטענה אחת שלגביה למעשה לא התעוררה מחלוקת עובדתית או משפטית, כדי לבסס את התביעה נגד נתבעת 2. טענה זו היא הטענה שנתבעת 2 לא בנתה את הקירוי על-פי ההיתר, דבר המתבטא בעיקר בעובדה שברח' עץ החיים הקירוי הוגבה ביחס להיתר. עובדה זו הוכחה בעדות ברגמן ובאמצעות הביקור במקום, ולא נסתרה בראיה אחרת כלשהי. איני רואה צורך לעסוק ביתר הטענות, מאחר שהעיסוק בטענה האמורה מוביל בדרך הקצרה למסקנת קיום העוולה. בניית הקירוי שלא על-פי היתר, בין ברח' עץ החיים ובין ברח' התפוח, מבססת עוולה של הפרה חובה חקוקה (סעיף 63 לפקודת הנזיקין) שבוצעה על ידי נתבעת 2, ומשהובהר כי הגבהת הקירוי ברח' עץ החיים גורמת באופן ישיר נזק לתובעים, קמה זכותם לדרוש למצער את הסרת הפגיעה. הוא הדין לגבי הקירוי ברח' התפוח, שהגבהתו בוצעה ללא כל היתר. טענת אי-הוכחת בעלות 12. אחת מטענותיה המרכזיות של נתבעת 2 היא שהתובעים לא הוכיחו בעלותם בנכס הרלוונטי (הדירות). אין מחלוקת שמדובר במקרקעין לא מוסדרים. על שם התובעים רשומות זכויות אוויר רק לגבי חלקות 100, 101, 102, 104, ולא לגבי יתר החלקות שהדירות מצויות מעליהן (חלקות 96, 97, 98, 99, 103). חרף האמור, איני סבורה כי מכשילה את התובעים בעיית הוכחת הבעלות, כטענת נתבעת 2. ראיות אחרות תומכות בטענת הבעלות באופן שדי בו להושטת הסעד. ב"כ התובעים מפנה לראיות אלו: א. הסכם רכישת הדירה שצורף לסיכומים (על-פי הסכמה דיונית). התובעת העידה, כי על-פי הסכם זה, יחד עם בעלה, רכשה את שתי הדירות. על-פי עדותה, ההסכם התייחס לשתי הדירות במלואן, על כל החלקות שבהן (פרו', עמ' 55, 58). הסכם הרכישה נערך עם אבנר, אליהו ואריה אגיוף וכן עם דפנה מוסרי כמוכרים. בהסכם פורטו כלל החלקות שעליהן ניצבות הדירות, שחלקן רשומות על שם המוכרים. בהסכם צוין כי אמם של המוכרים, עליזה אגיוף, יחד עם יצחק בנאי, היא יורשת הזכויות בהחלקות האחרות, וכי את זכויות יצחק בנאי רכש אחד המוכרים. באופן זה, כלל החלקות עברו לבעלות התובעים, בין אלו שבהן זכותם הוגדרה כ"זכויות אוויר" ובין אלו שהזכויות בהן לא הוגדרו ככאלה. עוד צוין בהסכם, כי אחת הדירות נרכשה כפנויה והשניה כתפוסה על-ידי דיירת מוגנת, וכי המסירה לכל המאוחר אמורה להתרחש עד יום 18.1.97 בכפוף לביצוע התשלומים. ב. החזקה במקרקעין של התובעים והעדר חזקה נוגדת - מעדות התובעת עלה, כי התובעים היו זכאים לחזקה מכח הסכם הרכישה, וכי הם שדאגו לתשלום הארנונה עבור הדירות (אחת הדירות הוחזקה ע"י דיירת מוגנת, שנטשה). הנתבעת 1, שבידה, מטבע העניין, המידע המלא בעניין, לא סתרה טענה זו בראיותיה. על פי הפסיקה, חזקה במקרקעין לא מוסדרים מהווה ראיה לבעלות בהם. ראו: ע"א (י-ם) הקסטודיה די טרה סנטה נ' ג'ורג' בשארה תורג'מן (תקדין). עובדת החזקה לא היתה כלל במחלוקת. בנוסף, כטענת התובעים, המרפסת היתה ממוקמת בחלקות 100-101 (נספח ח"ז/9 לתצהיר התובעת), אשר עליהן רשומות זכויות התובעים, והקירוי ברח' עץ חיים בוצע במקום זה. כמו-כן, הקירוי ברח' התפוח הינו לאורך חלקות 102-104, אשר על 2 מתוך 3 מהן רשומות זכויות אוויר של התובעים (ראו סיכומי השלמה של התובעים, סעיף 23 והתרשים שם). האם ניתן לומר במצב כזה שאין ביד התובעים בעלות לגבי חלקים אחרים באותן דירות, וזאת כאשר אין טוען אחר לבעלות? ג. תשלום הפיצויים לתובעים על-ידי רשות מוסמכת, שהיא גם בעלת אמצעים טובים לעניין זיהוי הבעלים (רשויות מס רכוש). אשר לטענה כי הזכויות הרשומות ע"ש התובעים לגבי חלק החלקות הן 'זכויות אוויר' אציין כי לא הופניתי לאסמכתא משפטית המלמדת כי אין מדובר בזכויות שניתן לנצלן למגורים, מה גם שאין מחלוקת כי עליהן היו בנויות דירות. לאור האמור, יש לדחות טענת נתבעת 2 בעניין הבעלות. 13. טענה נוספת שהעלתה נתבעת 2 היא הטענה שהתובעים רכשו את הנכס בחודש נובמבר 1996, וההיתר ניתן ביום 25.4.96, ולכן אין בידם לטעון כי חובה היתה להודיעם על הבקשה למתן היתר, שקדמה למועד זה. היבט זה מרכזי לעילה העוסקת בהוצאת ההיתר שלא כדין, ואינו מהותי ביחס לעילה שעניינה הבניה בניגוד להיתר, אשר, כאמור, די בה כדי לבסס את התביעה. לאור האמור, לא ראיתי לנכון לעסוק בו. סעד השבת המצב לקדמותו, לשיטת התובעים, בנסיבות המקרה 14. תוצאת הבניה שלא על-פי ההיתר (ברח' עץ חיים) וללא היתר (ברח' התפוח) פגעה בתובעים. בחוות דעתו (סעיף 8 עמ' 6) מתאר השמאי קלדרון, מטעם התובעים, את הפגיעה בנכס: "כתוצאה מביצוע עבודת ההגבהה נפגע הפוטנציאל הנותר לקיים פתחי אוורור והארה טבעיים בחזיתות הנותרות בנכס. ההגבהה כפי שבוצעה בפועל גרמה לחסימה מלאה של החלונות הנותרים ... מצב הדברים שנוצר בעקבות ביצוע עבודות ההגבהה הוא הפיכת מבנה שיכול לשמש כדירה או דירות מגורים פוטנציאליות לתכנון מחדש, לחלל בלתי ראוי למגורים שיכול לשמש לכל היותר מחסן". השמאי קלדרון אמר דברים דומים בחקירתו בבית המשפט. השמאי סם רובל, מטעם הנתבעת 2, לא התייחס כלל לבעיית חסימת החלונות (פר', עמ' 90), ואף טען כי הקירוי הנוכחי טוב יותר מבחינת חסימת הרעש, מבלי שערך כל מדידה בעניין (עמ' 89). בעת הביקור במקום (פר' מיום 9.11.08) היה בידי להשתכנע כי יש להעדיף את דברי השמאי קלדרון בכל הנוגע לתיאור המצב בדירות. הוכח בביקור כי הקירוי הגבוה ברח' עץ חיים מסתיר את האור, האוויר והנוף ויוצר תחושת מחנק. בעת הביקור גם התחוור כי קיים גם קירוי ברח' התפוח החוסם חלק משדה הראיה, קירוי זה נמוך מהקירוי ברח' עץ החיים והובהר כי אף ניתן להנמיכו בכחצי מטר. 15. התובעים גם הראו בראיותיהם כי ניתן מבחינה הנדסית להשיב המצב לקדמותו. כך עלה מחוות דעת המומחה ברגמן (סעיף 4), בהתייחס לקירוי ברח' עץ חיים, וגם המהנדס זילברמן מטעם הנתבעות, אמר במהלך הביקור במקום, כי ניתן להפוך את הקירוי המקומר למשופע באופן שהוא יהיה הרבה יותר נמוך ולא ישפיע על ראיית הנוף, וציין גם אפשרות הנמכת הקירוי ברח' התפוח (ש' 17-18, 24-27 לפר' הביקור במקום). טענת היכולת ההנדסית להחזיר מצב לקדמותו לא נסתרה. 16. לשיטת התובעים, אפילו אם ההוצאות לצורך השבת המצב לקדמותו הן ניכרות, אין הדבר מונע מתן צו עשה. כמו-כן, לטענתם, צו עשה ראוי שיינתן במקום שבו ההפרה כה חמורה, עד כדי שבגינה אי אפשר לפצות את התובעים כיאות. אוסיף, כי הנתבעת 2 לא הוכיחה גובה הוצאות השבת המצב לקדמותו, ולכן גם אין לומר כי גובה הוצאות אלו מהווה סיבה למניעת הסעד מהתובעים, בהתחשב באלטרנטיבות או בשיעור הנזק שנגרם לתובעים. טענות נתבעת 2 לעניין סעד השבת מצב לקדמותו 17. נתבעת 2 טענה כי הוכח שהתובעים אינם ממהרים לשקם את הדירות, והטעימה, שהשיקום לא התקדם על אף שהתובעים קיבלו פיצוי ממס רכוש למטרה זו. לשיטת נתבעת 2, כתנאי לקבלת הסעד היה על התובעים להראות כי מגמתם אמנם לשיקום הנכס ולהציג היתרי בניה שמתירים את הבניה כיום. נתבעת 2 מוסיפה, כי קיימת אפשרות שהתובעים כלל לא יקבלו היתר בניה, בשל אי-הסדרת רישום הנכסים על שמם בטאבו, או שלא תאושר מרפסת דומה. על כן, טוענת נתבעת 2, אין כל מקום להשבת הרלסים שהוסרו או ליתר הפעולות הנדרשות על-ידי התובעים. דין טענות אלו להידחות. ראשית, אין יסוד לדרישה לפיה על התובעים להראות כי כוונותיהם רציניות לגבי השיפוץ, כתנאי לקבלת צו בדבר השבת מצב לקדמותו. השיפוץ הוא אינטרס שלהם, ובכל מקרה, זכותם של התובעים לפתור קודם כל את בעיית גובה הקירוי (המקטין באופן משמעותי את ניצול החלונות לאור, לאוויר ולנוף), וכן את שאלת קיום המרפסת, לפני שהם קובעים את תוכניותיהם. כל תכנית שתיעשה לשיקום הדירות צריכה להתחשב בנתונים האמורים, כפי שיפתרו. אשר לצורך בהיתר מחודש - הנטל לדאוג להשגתו, ככל שהדבר נדרש להשבת המצב לקדמותו, מוטל על נתבעת 2. אכן, החוק דורש היתר גם לעבודות הריסה והקמה מחדש, ואולם, היא זו שבנתה שלא על-פי היתר, לכן שומה עליה להשיג כל היתר נחוץ. עם זאת, יש מקום להניח שהתובעים ישתפו עמה פעולה בהוצאת ההיתרים, ככל שהדבר יידרש. אשוב ואציין בהקשר זה, כי לתובעים גם טענות כנגד ההיתר שהוצא בפועל על-ידי נתבעת 2. ואולם, ממילא הבניה לא נעשתה לפי היתר זה. איני רואה צורך לדון בטענות לגבי ההיתר שהוצא, נושא שנעשה תיאורטי, כאשר ממילא גם לשיטת נתבעת 2 יש להוציא היתר חדש, והתובעים יוכלו להתמודד עם נושא ההיתר שיתבקש בזמן אמת. 18. טענה אחרת שהעלתה הנתבעת 2 בסיכומיה היא הטענה שעומדת לה הגנה מכח סעיף 15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] הנזכר לעיל. על-פי סעיף זה, על בעל חוזה המתקשר עם מי שאינו עובדו או שלוחו, כדי שיעשה למענו מעשה פלוני, לא יהא חב על עוולה שתצמח תוך כדי עשיית אותו מעשה. הוראה זו אינה חלה בין השאר, כאשר בעל החוזה "הרשה או אישרר את המעשה שגרם לפגיעה או לנזק". נתבעת 2 טענה בסיכומים בהקשר זה, כי חיתוך חלקי הרלסים שנותרו נעשה על-ידי קבלן מטעמה וגם יתר פעולות הבניה נעשו על-ידי קבלן, אך הודתה כי עבודות הקבלן נוהלו על-ידי מנהל פרויקט מטעמה (סעיף 154 לסיכומים). במצב דברים זה, ברור כי כל עבודה שבוצעה היתה על דעתה של נתבעת 2, מאחר שנעשתה בניהולה, ועל כן, ברור שהיא הרשתה או אישררה את המעשה שגרם לנזק. יתר-על-כן, הטענה שקבלנים ואנשי מקצוע שונים שביצעו את העבודה אינם עובדיה או שלוחיה כלל לא נטענה בכתב ההגנה שהוגש מטעמה של נתבעת 2. 19. הנתבעת 2 העלתה בנוסף טענת השתק כנגד התובעים. לדבריה, התובעים זכו לפיצוי על יסוד חוות דעת של המהנדס רוזנצוויג בהליך מול מס רכוש, וקיבלו כ-240,000 דולר. סכום זה כולל עלות השיקום וגם את אובדן השכירות הצפוי (עדות התובעת, עמ' 63 לפר'). עוד טוענת נתבעת 2, כי מאחר שאין מחלוקת כי ניתן פיצוי בסך של מאות אלפי שקלים לתובעים, אזי על התובעים להוכיח כי הפיצוי שקיבלו אינו כולל את מלוא הנזק, לרבות הנזק למרפסת. לא מצאתי ממש בטענות אלו. בהליך שלפני לא מתבקש פיצוי כספי כלשהו, אלא סעד של השבת מצב לקדמותו. הפיצוי שניתן על-ידי מס רכוש נועד לשיקום הדירות עצמן ואין בו כדי לפתור את בעיית הקירוי המעיק, שנבנה שלא על-פי ההיתר. הגבהת הקירוי וקירובו כולו לקיר הם שגרמו למעשה לפגיעה במרפסת, בשל אי-הותרת מקום הולם. יתר-על-כן, היה על נתבעת 2 להוכיח טענתה, לפיה התובעים באו על סיפוקם גם בנושא הקירוי והמרפסת מכח הפיצוי האמור, וזאת בהנחה שאכן עומדת לה טענה כזו, כאשר היא עצמה לא נשאה בכל פיצוי. אין מקום לבירור השאלה האחרונה לפני (כאשר ממילא אין הפיצוי האמור נוגע לבעיית אופן בניית הקירוי בשני הרחובות, כפי שהוסבר לעיל). 20. נתבעת 2 מוסיפה, כי בכל מקרה אין להיזקק לתביעה לסעד של צו עשה בטרם הוצאת היתרי בניה - זאת מאחר שהתובעים לא יוכלו לקבל היתרי בניה לשיקום הדירות, מהטעם שהם אינם רשומים כבעלי זכויות, ובחלק שלגביו קיים רישום, הרי שמדובר בזכויות אוויר בלבד ולא בזכויות ליחידת דיור, ואף לא למחסן. לדבריה, המרת שטחי אוויר לשטחי בניה אינה כרוכה רק בהוצאת היתר בניה, אלא כרוכה באישורים מורכבים יותר. נתבעת 2 ממשיכה וטוענת, שאם תוגש בקשה להיתר בניה, אפשר שלבקשה תהיינה התנגדויות. לכן, לדברי נתבעת 2, הסעד המבוקש הינו מוקדם ואקדמי, בשל העדר כוונה ו/או אפשרות לשקם את הדירות. ברם, לשיטתי, מאחר שנתבעת 2 היא שגרמה על-ידי מעשיה לנזקים שהוכחו, עליה הנטל להסיר את המכשולים שהיא טוענת להם ואין מקום להתחשב בקשיים אלה כנגד התובעים. 21. עוד טוענת נתבעת 2, כי יש לדחות את הבקשה לסעד האמור, מאחר שהתובעים השתהו בשיקום הדירות, אף על-פי שקיבלו את הפיצוי, ובכך הראו כי אין להם עניין בשיקומן. בגדר טענת השיהוי, נטען גם כי האירועים נשוא התביעה אירעו בחודש יוני 1997 או בסמוך, והתובעים ידעו על ביצוע העבודות בזמן אמת. חרף זאת, נמנעו התובעים מהגשת בקשה לצו מניעה כנגד הביצוע (ס' 208 לסיכומים). כמו-כן, נטען כי התובעים הגישו תביעתם רק בשנת 2002, ארבע וחצי שנים לאחר השלמת עבודות הקירוי. בזמן שחלף, טוענת נתבעת 2, השתנה לרעה מצבה, הן מבחינה זו שעבודות הקירוי הושלמו והן מאחר שהקבלנים שנשכרו לבצע את העבודות סיימו את התקשרותם עמה. ברם, מחומר הראיות עלה כי התובעים פנו לגורמים שביצעו את העבודה בשטח (המפקח מוצקין) (תצהיר התובעת, סעיפים 8, 13), ואלה לא נתנו להם להבין כי אין הם שליחים של נתבעת 2. תגובת המפקח בשטח היתה אחרת, ועל פי גרסת התובעת - "מר מוצקין הבטיח לנו לטפל בנושא ולתקן את המעוות ללא דיחוי" (ר' התצהיר, שם). יתר-על-כן, לתצהיר התובעת צורפה גם ההתכתבות שהתנהלה בנושא, ביוזמת התובעים ובסמוך לביצוע העוולה. ראיות אלו לא נסתרו. ויוטעם, אין צורך שאקבע כאן מהו היחס בין המהנדס מוצקין והנתבעת 2, והאמור כאן מתייחס רק לעובדה שהתובעים לא ישבו במנוחה אלא פעלו להסרת נזקיהם בסמוך להתהוותם. גם הטענה לפיה ההתקשרות עם הקבלנים שנשכרו לבצע את העבודות הסתיימה מספר שנים לפני הגשת התביעה, אין בה כדי לשכנע, מאחר שיש מקום להניח שיש ביד נתבעת 2 לאתרם. יתר-על-כן, הזמן שחלף עד להגשת התביעה לא היה ממושך. 22. נתבעת 2 הוסיפה והעלתה טענות הנוגעות לחוות הדעת שהוגשו על-ידי הצדדים לגבי ירידת הערך של הדירות. כך טענה נתבעת 2, בין השאר, כי יש להתעלם מחוות דעתו של קלדרון, כי למומחה מטעמה, סם רובל, השכלה וניסיון עדיפים, וכן מאחר שבחוות הדעת העריך קלדרון את ירידת הערך של הנכס בשל ירידת הערך בשלוש חזיתות, בעוד שהתביעה מתייחסת לכל היותר לשתי חזיתות - התפוח ועץ חיים, וכתב התביעה לא מתייחס לרח' האגס. אני סבורה כי כלל הטענות בנושא זה אינן רלבנטיות לסעד המבוקש לפני, ונראה כי "הועתקו" לתיק שלפני מהתיק המתנהל בבית משפט השלום בהיבט הכספי. 23. על יסוד הדיון האמור, אני מקבלת את התביעה כלפי נתבעת 2 ומורה כי תפעל להשבת המצב לקדמותו כמבוקש. התביעה כלפי נתבעת 1 נדחית. יצוין, כי הסעד המבוקש נותן לנתבעת 2 לגבי רח' עץ חיים מרחב בין ביצוע על-פי ההיתר שהוציאה (לקירוי ברח' עץ חיים) ובין ביצוע על-פי ההיתר של הקירוי שהיה במקום קודם להיתר החדש, ולגבי רח' התפוח - על-פי היתר הקירוי הקודם. אין בדברים אלה כדי לייתר צורך בהיתר חדש כחוק להריסה ולבניה מחדש. התובעים ישלמו לנתבעת 1 שכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ש"ח. נתבעת 2 תשלם לתובעים הוצאות התביעה וכן שכר טרחת עורך דין בסך 16,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין. החזרת המצב לקדמותוצוויםצו עשה